/ ירמיהו פרק כג'

פסוקים

ירמיהו פרק כג'

(א) הוֹי רֹעִים מְאַבְּדִים וּמְפִצִים אֶת צֹאן מַרְעִיתִי נְאֻם יְהֹוָ֗ה: לאחר שניבא ירמיהו על שַׁלֻּם, על יהויקים בני יאשיהו, על יהויכין בן יהויקים כפי רשעתם, וכל אחד מהם בפרשה בפני עצמה, מדבר כעת על כולם ועל יתר מלכי ישראל ומלכי יהודה החוטאים בנפשותם, ועליהם אומר באופן כללי, [1] הוֹי -אוי [2] מלכי ישראל ומלכי יהודה, [3] רֹעִים [4] אשר במעשיהם [5] מְאַבְּדִים וּמְפִצִים אֶת צֹאן מַרְעִיתִי [6] בגלות בארצות אויביהם, [7] נְאֻם -כך אמר [8] יְהֹוָ֗ה , ולפי שמלכי ישראל ומלכי יהודה במלכותם סיבבו בפשעיהם גלות לעם שלהם, אמר כנגדם: [9]
(ב) לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל הָרֹעִים הָרֹעִים אֶת עַמִּי, אַתֶּם הֲפִצֹתֶם אֶת צֹאנִי וַתַּדִּחוּם וְלֹא פְקַדְתֶּם אֹתָם הִנְנִי פֹקֵד עֲלֵיכֶם אֶת רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם נְאֻם יְהֹוָ֗ה: לָכֵן כֹּה -כך [10] אָמַר יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל הָרֹעִים הָרֹעִים אֶת עַמִּי, אַתֶּם בעוונותיכם [11] הֲפִצֹתֶם -פיזרתם [12] אֶת צֹאנִי בין העכו"ם [13] וַתַּדִּחוּם -והדחתם אותם ממקומם [14] אל ארצות האויב, [15] וְלֹא פְקַדְתֶּם -השגחתם לשמור [16] אֹתָם להיישירם בדרך הישרה [17] , לכן [18] כעונש על כך [19] הִנְנִי פֹקֵד [20] עֲלֵיכֶם אֶת רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם -מעשיכם להשיב עליהם גמול, [21] נְאֻם -כך אמר [22] יְהֹוָ֗ה: [23]
(ג) וַאֲנִי אֲקַבֵּץ אֶת שְׁאֵרִית צֹאנִי מִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֹתָם שָׁם, וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְהֶן עַל נְוֵהֶן וּפָרוּ וְרָבוּ: וַאֲנִי בחסדי [24] אֲקַבֵּץ אֶת שְׁאֵרִית צֹאנִי מִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֹתָם שָׁם, [25] וַהֲשִׁבֹתִי -ואשיב [26] אֶתְהֶן -אותם [27] עַל -אל [28] נְוֵהֶן -מקומם, [29] וּפָרוּ -ויפרו [30] וְרָבוּ -וירבו [31] שמה [32] , וכך בדרך נס תתמלא הארץ; ולפי שימים רבים יהיו בני ישראל בגלותם ללא מלך וללא שַׂר אמר: [33]
(ד) וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעִים וְרָעוּם וְלֹא יִירְאוּ עוֹד וְלֹא יֵחַתּוּ וְלֹא יִפָּקֵדוּ נְאֻם יְהֹוָ֗ה: וַהֲקִמֹתִי -ואני אקים [34] עֲלֵיהֶם -להם [35] רֹעִים כְּשֵׁרִים [36] וְרָעוּם -והם ירעו אותם להנהיגם בדרך הישרה, [37] וְ לכן [38] לֹא יִירְאוּ -יפחדו [39] עוֹד מן העכו"ם [40] וְלֹא יֵחַתּוּ -ישברו [41] וְלֹא יִפָּקֵדוּ -יהיו נחסרים [42] נְאֻם -אמר [43] יְהֹוָ֗ה:
(ה) הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהֹוָ֗ה וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ: הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם -אמר [44] יְהֹוָ֗ה וַהֲקִמֹתִי -ואקים [45] לְדָוִד מזרעו [46] צֶמַח צַדִּיק הוא מלך המשיח, [47] וּמָלַךְ מֶלֶךְ - וימלוך על ישראל [48] וְהִשְׂכִּיל -ויצליח, [49] וְעָשָׂה -ויעשה [50] מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ:
(ו) בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח וְזֶה שְּׁמוֹ אֲשֶׁר יִקְרְאוֹ יְהֹוָ֗ה צִדְקֵנוּ: בְּיָמָיו של המשיח [51] תִּוָּשַׁע גם [52] יְהוּדָה וְ גם [53] יִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח בארצו, [54] וְזֶה שְּׁמוֹ של המשיח [55] אֲשֶׁר יִקְרְאוֹ -יקראו אותו ישראל [56] יְהֹוָ֗ה צִדְקֵנוּ שיצדיק אותנו ה' בימיו: [57]
(ז) לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהֹוָ֗ה, וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד חַי יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: לָכֵן , מרוב שהגאולה האחרונה תהיה גדולה ועצומה, [58] הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם -אמר [59] יְהֹוָ֗ה, וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד הנשבעים [60] חַי יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: [61]
(ח) כִּי אִם חַי יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם, וְיָשְׁבוּ עַל אַדְמָתָם: כִּי אִם -אז יאמרו בשבועתם, [62] חַי יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא [63] אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל [64] מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה, [65] וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים -הדחתי אותם [66] שָׁם, וְיָשְׁבוּ -והמה יושבים [67] עַל אַדְמָתָם: [68]
(ט) לַנְּבִאִים נִשְׁבַּר לִבִּי בְקִרְבִּי רָחֲפוּ כָּל עַצְמוֹתַי הָיִיתִי כְּאִישׁ שִׁכּוֹר וּכְגֶבֶר עֲבָרוֹ יָיִן מִפְּנֵי יְהֹוָ֗ה וּמִפְּנֵי דִּבְרֵי קָדְשׁוֹ: ולפי שהיה ירמיהו מנבא על חורבן ירושלים ומלכי יהודה ואגב נבואתו זו הוצרך לפרט על העתיד, חזר לְעִנְיָנוֹ על נביאי השקר שהיו מתעים את העם בשקרותם בְּאָמְרוֹ, [69] לַנְּבִאִים -לדברי הנביאים האומרים שלום יהיה לכם [70] נִשְׁבַּר לִבִּי בְקִרְבִּי מפני הפורענות שאני רואה, [71] רָחֲפוּ -רעדו [72] כָּל עַצְמוֹתַי מרוב החרדה, [73] הָיִיתִי מבולבל בצער [74] כְּאִישׁ שִׁכּוֹר וּכְגֶבֶר עֲבָרוֹ -אשר גבר עליו [75] הַ יָיִן ובילבל את מוחו [76] , כל הצער הזה עלי [77] מִפְּנֵי יְהֹוָ֗ה שהיה מְחֻלָּל על ידי הנביאים האלה [78] וּמִפְּנֵי דִּבְרֵי קָדְשׁוֹ אשר מְחֻלָּלִים על פיהם: [79]
(י) כִּי מְנָאֲפִים מָלְאָה הָאָרֶץ כִּי מִפְּנֵי אָלָה אָבְלָה הָאָרֶץ, יָבְשׁוּ נְאוֹת מִדְבָּר, וַתְּהִי מְרוּצָתָם רָעָה וּגְבוּרָתָם לֹא כֵן: ואיך יוכלו ליפות מהם מעשיהם?! [80] כִּי הנה [81] מְנָאֲפִים מָלְאָה הָאָרֶץ [82] , ועוד איך יוכלו נביאי השקר להטעותם כי לא תבוא עליהם רעה?! והנה הם רואים בעיניהם [83] כִּי מִפְּנֵי אָלָה -שבועת שקר [84] אָבְלָה -נשחתה [85] הָאָרֶץ, יָבְשׁוּ נְאוֹת מִדְבָּר, [86] וַתְּהִי מְרוּצָתָם שהם רצים לעשות בזריזות רק [87] לְ רָעָה ולא לטובה, [88] וּגְבוּרָתָם לֹא כֵן -איננה על דבר נכון ואמת: [89]
(יא) כִּי גַם נָבִיא גַם כֹּהֵן חָנֵפוּ גַּם בְּבֵיתִי מָצָאתִי רָעָתָם נְאֻם יְהֹוָ֗ה: ואין מי שיורה להם את הדרך הטובה, [90] כִּי גַם נָבִיא גַם כֹּהֵן [91] שהכל למדים מהם [92] חָנֵפוּ -מחניפים לבני אדם ואינם אומרים האמת [93] , ולא שהם עצמם יפחדו מה' השוכן איתם בבית הנבחר כי [94] גַּם בְּבֵיתִי -בבית המקדש [95] מָצָאתִי רָעָתָם [96] נְאֻם -אמר [97] יְהֹוָ֗ה:
(יב) לָכֵן יִהְיֶה דַרְכָּם לָהֶם כַּחֲלַקְלַקּוֹת בָּאֲפֵלָה, יִדַּחוּ וְנָפְלוּ בָהּ כִּי אָבִיא עֲלֵיהֶם רָעָה שְׁנַת פְּקֻדָּתָם נְאֻם יְהֹוָ֗ה: לָכֵן יִהְיֶה דַרְכָּם לָהֶם אפילו ביום [98] כַּחֲלַקְלַקּוֹת -כמו דרכים חלקלקות [99] בָּאֲפֵלָה, [100] יִדַּחוּ -יהיו נדחים ממקומם [101] וְנָפְלוּ -ויפלו [102] בָהּ [103] , ולפי שהיה זה כולו משל ביאר הנמשל באמרו [104] , המכשול יהיה להם [105] כִּי אָבִיא עֲלֵיהֶם רָעָה בהגיע [106] שְׁנַת פְּקֻדָּתָם [107] לשלם עליהם גמול, [108] נְאֻם -אמר [109] יְהֹוָ֗ה:
(יג) וּבִנְבִיאֵי שֹׁמְרוֹן רָאִיתִי תִפְלָה הִנַּבְּאוּ בַבַּעַל וַיַּתְעוּ אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל: ומתאר הנביא כי נביאי השקר שהיו בירושלים היו גרועים מנביאי השקר שהיו בשומרון באומרו, [110] וּבִנְבִיאֵי שֹׁמְרוֹן קודם שגלו [111] רָאִיתִי תִפְלָה -דבר גרוע מבלי טעם, [112] הִנַּבְּאוּ -התנבאו [113] בַבַּעַל -בשם הבעל [114] וַיַּתְעוּ -והתעו [115] אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל ללכת בדרך רעה [116] , אולם הם לא חטאו בזדון ובמרמה: [117]
(יד) וּבִנְבִאֵי יְרוּשָׁלִַם רָאִיתִי שַׁעֲרוּרָה נָאוֹף וְהָלֹךְ בַּשֶּׁקֶר וְחִזְּקוּ יְדֵי מְרֵעִים לְבִלְתִּי שָׁבוּ אִישׁ מֵרָעָתוֹ; הָיוּ לִי כֻלָּם כִּסְדֹם וְיֹשְׁבֶיהָ כַּעֲמֹרָה: וּבִנְבִאֵי -אבל בנביאי [118] יְרוּשָׁלִַם למרות שלא התנבאו בבעל [119] רָאִיתִי -אני רואה עתה [120] שַׁעֲרוּרָה -דבר מגונה [121] רֶשע ולכלוך, [122] נָאוֹף -שהם שטופים בניאוף [123] וְהָלֹךְ -והולכים [124] בַּשֶּׁקֶר -בדרך השקר [125] , ולא מתוך טעות, אלא יודעים כי היא דרך השקר ולמרות זאת, כדי למלאות תאוות ליבם הולכים בדרך זו, [126] וְחִזְּקוּ -ומחזקים [127] יְדֵי מְרֵעִים -רשעים [128] לְבִלְתִּי -שלא [129] שָׁבוּ -ישובו [130] אִישׁ מֵרָעָתוֹ; [131] הָיוּ לִי כֻלָּם -כל בני יהודה [132] כִּסְדֹם -כאנשי סדום, [133] וְיֹשְׁבֶיהָ של ירושלים [134] כַּעֲמֹרָה: [135]
(טו) לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת עַל הַנְּבִאִים הִנְנִי מַאֲכִיל אוֹתָם לַעֲנָה וְהִשְׁקִתִים מֵי רֹאשׁ כִּי מֵאֵת נְבִיאֵי יְרוּשָׁלִַם יָצְאָה חֲנֻפָּה לְכָל הָאָרֶץ: לָכֵן כֹּה -כך [136] אָמַר יְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת עַל הַנְּבִאִים -נביאי השקר, [137] הִנְנִי מַאֲכִיל אוֹתָם לַעֲנָה [138] וְהִשְׁקִתִים -ואשקה אותם [139] מֵי סחיטת [140] רֹאשׁ [141] ויקבלו עונשם, [142] כִּי מֵאֵת נְבִיאֵי יְרוּשָׁלִַם יָצְאָה חֲנֻפָּה [143] לְכָל הָאָרֶץ -יושבי ארץ יהודה: [144]
(טז) כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת, אַל תִּשְׁמְעוּ עַל דִּבְרֵי הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים לָכֶם מַהְבִּלִים הֵמָּה אֶתְכֶם חֲזוֹן לִבָּם יְדַבֵּרוּ לֹא מִפִּי יְהֹוָ֗ה: וחזר לדבר אל העם ולהזהירם באומרו, [145] כֹּה -כך [146] אָמַר יְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת, [147] אַל תִּשְׁמְעוּ עַל -אל [148] דִּבְרֵי הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים -המתנבאים [149] לָכֶם , כי [150] מַהְבִּלִים [151] הֵמָּה אֶתְכֶם , ומה שאומרים בשם ה' הוא שקר, כי [152] חֲזוֹן לִבָּם יְדַבֵּרוּ ולא ראוהו בנבואה, אלא בודים אותו מליבם [153] ו לֹא מִפִּי יְהֹוָ֗ה: [154]
(יז) אֹמְרִים אָמוֹר לִמְנַאֲצַי דִּבֶּר יְהֹוָ֗ה שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם, וְכֹל הֹלֵךְ בִּשְׁרִרוּת לִבּוֹ אָמְרוּ לֹא תָבוֹא עֲלֵיכֶם רָעָה: אֹמְרִים אָמוֹר [155] לִמְנַאֲצַי [156] -הרשעים המבזים אותי, [157] דִּבֶּר יְהֹוָ֗ה כי שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם, וְכֹל -ולכל אשר [158] הֹלֵךְ בִּשְׁרִרוּת לִבּוֹ [159] אָמְרוּ -היו אומרים [160] לֹא תָבוֹא עֲלֵיכֶם רָעָה:
(יח) כִּי מִי עָמַד בְּסוֹד יְהֹוָ֗ה וְיֵרֶא וְיִשְׁמַע אֶת דְּבָרוֹ?! מִי הִקְשִׁיב דְּבָרוֹ (דברי) וַיִּשְׁמָע: ונתן הנביא טעם למה לא ישמעו את דבריהם באומרו, [161] כִּי מִי מאלה [162] עָמַד בְּסוֹד יְהֹוָ֗ה לקבל נבואה?! [163] ואיך יאמרו כי דיבר ה' איתם?! [164] וְיֵרֶא -ומי מהם ראה מראות הנבואה?! [165] וְיִשְׁמַע -ומי מהם שמע [166] אֶת דְּבָרוֹ?! [167] מִי שֶׁ הִקְשִׁיב אל דְּבָרוֹ [168] (דברי כתיב ) וַיִּשְׁמָע -וקיבל את דבר ה' [169] הוא זה השומע הנבואה, ולא הרשעים האלה: [170]
(יט) הִנֵּה סַעֲרַת יְהֹוָ֗ה חֵמָה יָצְאָה וְסַעַר מִתְחוֹלֵל עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים יָחוּל: וממשיך הנביא ואומר, וכי תאמר בלבבך, אם הם נביאי שקר רשעים במעשיהם למה לא ימיתם הקב"ה בעד חטאתם?! דע לך [171] שֶׁ הִנֵּה רואה אני כי [172] סַעֲרַת יְהֹוָ֗ה בְּ חֵמָה יָצְאָה -תצא, [173] וְסַעַר מִתְחוֹלֵל -מלא חלחלה ורעד [174] עַל רֹאשׁ הַ רְשָׁעִים האלה [175] יָחוּל -ישכון: [176]
(כ) לֹא יָשׁוּב אַף יְהֹוָ֗ה עַד עֲשֹׂתוֹ וְעַד הֲקִימוֹ מְזִמּוֹת לִבּוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ בִּינָה: ואל תחשבו שישוב ה' מחרון אפו, כי [177] לֹא יָשׁוּב מהם חרון [178] אַף יְהֹוָ֗ה עַד עֲשֹׂתוֹ -שיעשה [179] וְעַד הֲקִימוֹ -שיקיים [180] מְזִמּוֹת -מחשבות [181] לִבּוֹ להינקם בהם [182] , ואם יתמהמה הנה [183] בְּאַחֲרִית הַיָּמִים [184] תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ [185] בִּינָה -התבוננות שלא שב ה' מחרון אפו, אף שהתארך הזמן: [186]
(כא) לֹא שָׁלַחְתִּי אֶת הַנְּבִאִים וְהֵם רָצוּ לֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם וְהֵם נִבָּאוּ: ונגד מה שאמרו למנאצי ה' שה' דיבר שלום, ושיש איתם על זה נבואה מאת ה', אומר הנביא בשם ה', [187] לֹא שָׁלַחְתִּי אֶת הַנְּבִאִים האלה, נביאי השקר, [188] וְהֵם רָצוּ במהירות רבה [189] לומר לעם דברים אשר בדו מליבם בשמי [190] , ולא רק שלא שלחתי אותם בשליחות אל העם, כי גם [191] לֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם כלל, [192] וְהֵם נִבָּאוּ מִלִּבָּם: [193]
(כב) וְאִם עָמְדוּ בְּסוֹדִי וְיַשְׁמִעוּ דְבָרַי אֶת עַמִּי וִישִׁבוּם מִדַּרְכָּם הָרָע וּמֵרֹעַ מַעַלְלֵיהֶם: וְאִם הוא כמו שהם אומרים [194] שֶׁ עָמְדוּ בְּסוֹדִי ודבר הנבואה באה להם מאיתי, [195] וְיַשְׁמִעוּ -היה ראוי שישמיעו דְבָרַי אשר דיברתי בתורתי אֶת עַמִּי וִישִׁבוּם -כדי להשיבם [196] מִדַּרְכָּם הָרָע וּמֵרֹעַ מַעַלְלֵיהֶם , ולא להטעותם [197] לחזק ידי מרעים [198] ולהכשילם עוד בעבירות [199] כמו שהם עושים: [200]
(כג) הַאֱלֹהֵי מִקָּרֹב אָנִי?! נְאֻם יְהֹוָ֗ה, וְלֹא אֱלֹהֵי מֵרָחֹק: ולפי שהיה בכוונת הנביא להוכיח את נביאי השקר, הקדים לומר בשם ה', [201] הַאֱלֹהֵי -האם אלהים שרואה ושופט רק [202] מִקָּרֹב אָנִי?! נְאֻם -אמר [203] יְהֹוָ֗ה, וְ האם אני לֹא אֱלֹהֵי -אלהים שרואה ושופט גם את התחתונים הנמצאים [204] מֵרָחֹק ממכון שבתי?! [205] וכי יש אצלי רחוק וקרוב?! והלא שכינתי נמצאת בכל מקום: [206]
(כד) אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם יְהֹוָ֗ה, הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם יְהֹוָ֗ה: הלא אף [207] אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים -במקום הסתר, [208] וַאֲנִי -וכי אני [209] לֹא אֶרְאֶנּוּ -אראה אותו?! [210] נְאֻם -אמר [211] יְהֹוָ֗ה, הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא -ממלא [212] נְאֻם -אמר [213] יְהֹוָ֗ה , אם כן במקום שנסתר, שם אני [214] ואין מקום ריק מכבודי והשגחתי, ואין נעלם ונסתר ממני: [215]
(כה) שָׁמַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר אָמְרוּ הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי שֶׁקֶר לֵאמֹר חָלַמְתִּי חָלָמְתִּי: והואיל ואין נסתר ממני, לכן [216] שָׁמַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר אָמְרוּ הַנְּבִאִים -נביאי השקר [217] הַנִּבְּאִים -המנבאים [218] בִּשְׁמִי שֶׁקֶר לֵאמֹר -שאומרים כל היום [219] בהתפארות [220] חָלַמְתִּי חלום נבואי! [221] חָלָמְתִּי חלום נבואי! [222] , ומחזיקים חלומותיהם הפשוטים והדמיוניים כחלומות נבואיים: [223]
(כו) עַד מָתַי הֲיֵשׁ בְּלֵב הַנְּבִאִים נִבְּאֵי הַשָּׁקֶר?! וּנְבִיאֵי תַּרְמִת לִבָּם: עַד מָתַי הטעות והשטות הזו?! [224] עד מתי ינבאו שקר [225] ויחליפו חלום בנבואה?! [226] הֲיֵשׁ -וכי יש [227] בְּלֵב -בליבם [228] מה שבפיהם [229] הַנְּבִאִים הללו?! [230] נִבְּאֵי -נביאי [231] הַשָּׁקֶר?! וּנְבִיאֵי -והרי הם מנבאים מתוך [232] תַּרְמִת לִבָּם , כי הם יודעים שאין ערך לחלום הדמיוני [233] ומאחר שהם יודעים שאין בהם נבואת אמת, מה תועלת באומרם שהם נביאים?!: [234]
(כז) הַחֹשְׁבִים לְהַשְׁכִּיחַ אֶת עַמִּי שְׁמִי בַּחֲלוֹמֹתָם אֲשֶׁר יְסַפְּרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ כַּאֲשֶׁר שָׁכְחוּ אֲבוֹתָם אֶת שְׁמִי בַּבָּעַל: אין זה אלא כי [235] הם נביאי שקר הַחֹשְׁבִים לְהַשְׁכִּיחַ אֶת עַמִּי שְׁמִי [236] בַּחֲלוֹמֹתָם -על ידי חלומותיהם [237] אֲשֶׁר יְסַפְּרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ בהתמדה, [238] כַּאֲשֶׁר -כפי [239] שֶׁ שָׁכְחוּ אֲבוֹתָם אֶת שְׁמִי בַּבָּעַל -בהתמדת עבודת הבעל: [240]
(כח) הַנָּבִיא אֲשֶׁר אִתּוֹ חֲלוֹם יְסַפֵּר חֲלוֹם וַאֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּוֹ יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת מַה לַתֶּבֶן אֶת הַבָּר?! נְאֻם יְהֹוָ֗ה: מן הראוי היה כי [241] הַנָּבִיא אֲשֶׁר אִתּוֹ חֲלוֹם פשוט ודמיוני [242] יְסַפֵּר אותו בדרך סיפור [243] חֲלוֹם בעלמא, [244] וַאֲשֶׁר -ומי אשר [245] דְּבָרִי -אדבר [246] אִתּוֹ בחלום, הוא [247] יְדַבֵּר [248] דְּבָרִי אֱמֶת -ויאמת אותו, [249] מַה לַתֶּבֶן לדמות אותו [250] אֶת -עִם [251] הַבָּר?! [252] נְאֻם -אמר [253] יְהֹוָ֗ה: [254]
(כט) הֲלוֹא כֹה דְבָרִי, כָּאֵשׁ נְאֻם יְהֹוָ֗ה, וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע: לא היה להם לטעות ולדמות חלומות לומר שהם נבואה, כי דבר הנבואה כשבא בפי הנביא בגבורה הוא בא, כי [255] הֲלוֹא כֹה -כך דְבָרִי, [256] כָּאֵשׁ הבוערת [257] נְאֻם -אמר [258] יְהֹוָ֗ה, [259] וּכְפַטִּישׁ אשר יְפֹצֵץ סָלַע שהוא דבר המורגש מאד, וכך הוא החלום הנבואי [260] , לא יעמוד דבר לפני דברי לבטלו, כי את אשר דברתי אעשה ולא יפול דבר: [261]
(ל) לָכֵן הִנְנִי עַל הַנְּבִאִים נְאֻם יְהֹוָ֗ה מְגַנְּבֵי דְבָרַי אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ: ושלושה סוגי נביאי שקר היו, אלה ששמעו דברי נביאי ה' והגידו אותם באומרם שאליהם נאמרו, אלה שהיו בודים דברים מליבם ואומרים שהם דבר ה', ואלה החולמים שהזכיר שהיו מספרים חלומותיהם הדמיוניים והכוזבים בשם נבואה אמיתית [262] , ועל כולם דיבר הנביא, על המין הראשון אמר, [263] לָכֵן הִנְנִי עַל הַנְּבִאִים האלה ולהענישם [264] ולכלותם [265] נְאֻם -אמר [266] יְהֹוָ֗ה , אלה אשר מְגַנְּבֵי -גונבים [267] דְבָרַי אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ: [268]
(לא) הִנְנִי עַל הַנְּבִיאִם נְאֻם יְהֹוָ֗ה הַלֹּקְחִים לְשׁוֹנָם וַיִּנְאֲמוּ נְאֻם: ועל הסוג השני אמר, [269] הִנְנִי מוכן להביא פורענות [270] עַל הַנְּבִיאִם האלה להענישם ולכלותם [271] נְאֻם -אמר [272] יְהֹוָ֗ה , אלה הַלֹּקְחִים -המרגילים [273] לְשׁוֹנָם לומר שקריהם, [274] וַיִּנְאֲמוּ נְאֻם כנביאי האמת: [275]
(לב) הִנְנִי עַל נִבְּאֵי חֲלֹמוֹת שֶׁקֶר נְאֻם יְהֹוָ֗ה, וַיְסַפְּרוּם וַיַּתְעוּ אֶת עַמִּי בְּשִׁקְרֵיהֶם וּבְפַחֲזוּתָם וְאָנֹכִי לֹא שְׁלַחְתִּים וְלֹא צִוִּיתִים וְהוֹעֵיל לֹא יוֹעִילוּ לָעָם הַזֶּה נְאֻם יְהֹוָ֗ה: ועל הסוג השלישי אמר, [276] הִנְנִי מוכן להביא פורענות [277] עַל נִבְּאֵי -המנבאים [278] חֲלֹמוֹת שֶׁקֶר [279] נְאֻם -אמר [280] יְהֹוָ֗ה, וַיְסַפְּרוּם -מתמידים הם לספר את חלומותיהם השקריים כאילו היו דבר של ממש, [281] וַיַּתְעוּ -והמה מתעים [282] אֶת עַמִּי בְּשִׁקְרֵיהֶם [283] וּבְפַחֲזוּתָם -ובקלות דעתם, [284] וְ הלא [285] אָנֹכִי מעולם [286] לֹא שְׁלַחְתִּים -שלחתי אף אחת מכיתות נביאי השקר הללו, [287] וְלֹא צִוִּיתִים -ציוותי אותם שום ציווי, [288] וְהוֹעֵיל לֹא יוֹעִילוּ מעולם [289] לָעָם הַזֶּה בשום דבר, [290] נְאֻם -אמר [291] יְהֹוָ֗ה:
(לג) וְכִי יִשְׁאָלְךָ הָעָם הַזֶּה אוֹ הַנָּבִיא אוֹ כֹהֵן לֵאמֹר מַה מַשָּׂא יְהֹוָ֗ה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת מַה מַשָּׂא וְנָטַשְׁתִּי אֶתְכֶם נְאֻם יְהֹוָ֗ה: ואמר הקב"ה לירמיהו, [292] וְכִי יִשְׁאָלְךָ הָעָם הַזֶּה אוֹ הַנָּבִיא -נביא השקר, [293] אוֹ כֹהֵן הבעל [294] לֵאמֹר -וְיֹאמַר לך בדרך לעג, [295] מַה מַשָּׂא -נבואת [296] יְהֹוָ֗ה ? אף אתה הקהה את שיניהם [297] וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם -ותשיב להם, [298] אֶת מַה מַשָּׂא -אתם עליו למשא! [299] וְנָטַשְׁתִּי אֶתְכֶם [300] מעל פני, [301] נְאֻם -אמר [302] יְהֹוָ֗ה:
(לד) וְהַנָּבִיא וְהַכֹּהֵן וְהָעָם אֲשֶׁר יֹאמַר מַשָּׂא יְהֹוָ֗ה", וּפָקַדְתִּי עַל הָאִישׁ הַהוּא וְעַל בֵּיתוֹ: וְהַנָּבִיא וְהַכֹּהֵן וְהָעָם [303] אֲשֶׁר יֹאמַר -יקרא את דבר ה'" [304] מַשָּׂא יְהֹוָ֗ה", [305] וּפָקַדְתִּי -אזכור להשיב [306] עַל הָאִישׁ הַהוּא וְעַל בֵּיתוֹ גמול העוון: [307]
(לה) כֹּה תֹאמְרוּ אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶל אָחִיו מֶה עָנָה יְהֹוָ֗ה?" וּמַה דִּבֶּר יְהֹוָ֗ה?": ואם תרצו לשאול את דבר ה' לא תאמרו "משא" אלא [308] כֹּה -כך [309] תֹאמְרוּ אִישׁ עַל -אל [310] רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶל אָחִיו , אם תשאלו על המענה [311] תאמרו" [312] מֶה עָנָה יְהֹוָ֗ה?" וּ במידה ותשאלו על מה שמדבר [313] תאמרו" [314] מַה דִּבֶּר יְהֹוָ֗ה?":
(לו) וּמַשָּׂא יְהֹוָ֗ה" לֹא תִזְכְּרוּ עוֹד כִּי הַמַּשָּׂא יִהְיֶה לְאִישׁ דְּבָרוֹ וַהֲפַכְתֶּם אֶת דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים יְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת אֱלֹהֵינוּ: וּ לשון" [315] מַשָּׂא יְהֹוָ֗ה" לֹא תִזְכְּרוּ תזכירו עוֹד לעשות מדברי הנביא משא ומליצה, [316] כִּי הַמַּשָּׂא יִהְיֶה לְאִישׁ דְּבָרוֹ -בדבר שיכבד עליו ולא לדבר ה' שהוא ערב ומתוק לשומעיו והוא לא משא וכבדות, [317] וַהֲפַכְתֶּם -אבל אתם הופכים [318] אֶת דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים יְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת [319] אֱלֹהֵינוּ: [320]
(לז) כֹּה תֹאמַר אֶל הַנָּבִיא מֶה עָנָךְ יְהֹוָ֗ה וּמַה דִּבֶּר יְהֹוָ֗ה?": וכשאתם באים לשאול דְבָרַי מאת הנביא [321] לא תאמרו מה היה "משא ה'?" [322] אלא, כֹּה -כך [323] תֹאמַר -תאמרו [324] אֶל הַנָּבִיא בלשון הזו, " [325] מֶה עָנָךְ -ענה לך [326] יְהֹוָ֗ה על שאלתנו?" [327] וּ במקרים בהם לא שאלתם שאלה אך בכל זאת תרצו לדעת את דבר ה' על העתיד, תאמרו" [328] מַה דִּבֶּר אליך יְהֹוָ֗ה?":
(לח) וְאִם מַשָּׂא יְהֹוָ֗ה" תֹּאמֵרוּ, לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה יַעַן אֲמָרְכֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה" מַשָּׂא יְהֹוָ֗ה" וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם לֵאמֹר לֹא תֹאמְרוּ מַשָּׂא יְהֹוָ֗ה: וְאִם אחרי כל האזהרות, שוב" [329] מַשָּׂא יְהֹוָ֗ה" תֹּאמֵרוּ, לָכֵן -על זה [330] כֹּה -כך [331] אָמַר יְהֹוָ֗ה , הגם שבזה אינכם משנים את דברי הנביא, בכל זאת תענשו [332] יַעַן אֲמָרְכֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה" מַשָּׂא יְהֹוָ֗ה" וָאֶשְׁלַח -ואפילו ששלחתי [333] אֲלֵיכֶם לֵאמֹר לֹא תֹאמְרוּ לשון" [334] מַשָּׂא יְהֹוָ֗ה ", ועם כל זה לא שמעתם: [335]
(לט) לָכֵן הִנְנִי וְנָשִׁיתִי אֶתְכֶם נָשֹׁא וְנָטַשְׁתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הָעִיר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם מֵעַל פָּנָי: לָכֵן הִנְנִי מוכן לשלם גמול העוון, [336] וְ על העוון הזה בלבד [337] נָשִׁיתִי -אסיר [338] אֶתְכֶם נָשֹׁא -לבל תהיו עלי למשא, [339] וְנָטַשְׁתִּי -ואעזוב [340] אֶתְכֶם וְאֶת הָעִיר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם [341] ותהיה מסורה ביד הכשדים [342] , ותגלו [343] מֵעַל פָּנָי: [344]
(מ) וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם חֶרְפַּת עוֹלָם וּכְלִמּוּת עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא תִשָּׁכֵחַ: וְ כך כפי שהתכוונתם לתת חרפה אל דברי הנבואה, [345] נָתַתִּי -אתן [346] עֲלֵיכֶם חֶרְפַּת עוֹלָם [347] בגלותכם ביד הכשדים, [348] וּכְלִמּוּת עוֹלָם -ולזמן מרובה תזכר הכלימה שתהיה לכם בעת שתלכו שבי לפני צר [349] אֲשֶׁר לֹא תִשָּׁכֵחַ מרוב היותה מרובה וגדולה: [350]

הערות

1. אברבנאל.
2. תרגום יונתן.
3. ר"י קרא. רש"י ורד"ק ביארו רק על מלכי יהודה.
4. כמו הרועים הרעים שמאבדים ומפיצים את צאנם (אברבנאל).
5. מצודת דוד.
6. הם ישראל שאני להם לרועה (מצודת דוד).
7. מצודת דוד.
8. תרגום יונתן.
9. אברבנאל.
10. תרגום יונתן.
11. מצודת דוד.
12. כלומר במעשיהם מאבדים ומפזרים את העם ללכת בגלות בארצות אויביהם (מצודת דוד).
13. מצודת דוד. מלבי"ם מבאר נפוצו איש מאחיו.
14. מלבי"ם.
15. מצודת דוד.
16. רש"י.
17. מצודת דוד. ולא השגחתם עליהם אנה הם ומה הם עושים אם טוב ואם רע, והיה לכם לדעת כי בעוון הוא שהם נדחים וגולים (רד"ק).
18. מלבי"ם.
19. רד"ק.
20. מלשון זכרון (מצודת דוד).
21. מצודת דוד.
22. תרגום יונתן.
23. והוא שתמותו כולכם מיתות רעות או ע"י עבדיכם או בידי אויביכם (אברבנאל).
24. מצודת דוד.
25. כי רובם יכלו ומעט ישארו (מצודת דוד).
26. תרגום יונתן.
27. תרגום יונתן.
28. מצודת דוד.
29. תרגום יונתן.
30. תרגום יונתן.
31. תרגום יונתן.
32. מצודת דוד.
33. אברבנאל.
34. מצודת דוד.
35. מצודת דוד.
36. מצודת דוד.
37. מצודת דוד. מלבי"ם מבאר כי נבואה זו נאמרה על קיבוץ הגלויות בבית שני. ואברבנאל מוכיח בהסתמכו על פסוק ה' להלן, כי נבואה זו לא נאמרה על קיבוץ בית שני אלא על הגאולה העתידה.
38. מצודת דוד.
39. תרגום יונתן.
40. מצודת דוד.
41. הוא עניין שבר ופחד (מצודת ציון).
42. רש"י, רד"ק, מצודת ציון.
43. תרגום יונתן.
44. תרגום יונתן.
45. תרגום יונתן.
46. מצודת דוד.
47. מצודת דוד. וקראו "צמח" שיהיה צאתו בעולם כצאת צמח השדה שהיא רבבה, שבהיותו צדיק יהיו עימו צדיקים רוב העולם, כמו שנאמר (תהלים עב, ז) "יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק" (רד"ק).
48. מצודת דוד. והכפיל את העניין לחיזוק שתהיה מלכותו בכל הארץ ולא רק בישראל לבד (רד"ק).
49. רש"י, רד"ק, מצודת ציון.
50. מצודת דוד.
51. מצודת דוד, רד"ק.
52. מצודת דוד.
53. מצודת דוד.
54. לא כמו בבית שני שלא חזרו כי אם יהודה (מצודת דוד), וגם לאחר מכן בימי בית שני לא נושעו כי היו תחת מלכי פרס יון ורומי (מלבי"ם).
55. מצודת דוד.
56. רד"ק, מצודת דוד.
57. רש"י, מצודת דוד. ה' צדקנו מן האומות אשר הרעו לנו (ר"י קרא). וזו הקריאה על דרך הקריאה שקרא משה רבינו עליו השלום למזבח (שמות יז, טו) "יְהֹוָ֗ה נִסִּי", ויעקב קרא למזבח (בראשית לג, ב) "אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (רד"ק). וראה רש"י בבראשית (לג, כ) על הפסוק "וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל", לא שהמזבח קרוי אלהי ישראל, אלא על שם שהיה הקב"ה עמו והצילו, קרא שם המזבח על שם הנס, להיות שבחו של מקום נזכר בקריאת השם, כלומר מי שהוא אל, הקב"ה, הוא לאלהים לי, ששמי ישראל, וכן מצינו במשה "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יְהֹוָ֗ה נִסִּי" (שמות יז, טו) לא שהמזבח קרוי ה', אלא על שם הנס קרא שם המזבח, לזכר שבחו של מקום ה' הוא ניסי. אברבנאל מבאר שהקב"ה שהוא ה' צדקנו יקרא לו "צמח צדיק" (האמור בפס' ה'). ובמדרש, א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן, שלושה נקראו על שמו של הקב"ה ואלו הם, צדיקים ומשיח וירושלים, צדיקים שנאמר (ישעיהו מג, ז) "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו", משיח דכתיב (כאן) "וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו", ירושלים דכתיב (יחזקאל מח, לה) "וְשֵׁם הָעִיר מִיּוֹם ה' שָׁמָּה" אל תקרי שָׁמָּה אלא שְׁמָה, טיבוי לקרתא דשמה כשם אלהה [-טוב לעיר ששמה כשם אלוקיה] (ילקוט שמעוני).
58. ואף יותר גדולה מגאולת מצרים (אברבנאל), שנס של גאולה האחרונה יגדל יותר מניסי יציאת מצרים (מלבי"ם).
59. תרגום יונתן.
60. אברבנאל.
61. רוצה לומר שתהיה הגאולה העתידה כל כך גדולה ועצומה בנפלאותיה יותר מגאולת מצרים שלא ישבע הנשבע בימים ההם בחי ה' בכינוי הוצאת בני ישראל ממצרים (אברבנאל). מלבי"ם מבאר כי תהיה הגאולה האחרונה גדולה מגאולת מצרים הן מצד המקום ממנו יוושעו ישראל, מכל המקומות אשר שם נדחו ישראל ובפרט מבבל העמוקה מכולם, והן מצד הנושעים, שבמצרים הוציא את בני ישראל בעצמם ולעתיד יביא את זרעם שהוא זרע בית ישראל. רד"ק מבאר כי נבואה זו נאמרה כבר לעיל (טז, יד) וכאן באה בשנית לחזק את העניין.
62. מצודת דוד.
63. בגאולת מצרים אמר "אשר העלה" ובגאולה העתידה אמר "אשר העלה ואשר הביא", וזאת לפי שבגאולת מצרים היו בני ישראל מקובצים כולם במקום אחד, ולעומתה הגאולה העתידה תהיה יותר מופלגת, לפי שישראל מפוזרים בכל העולם, לפיכך אמר בה "אשר העלה ואשר הביא" (אברבנאל).
64. הם עשרת השבטים (אברבנאל).
65. אשר לשם גלו (אברבנאל).
66. וזהו מאמר המקום כמדבר בעדו, אבל הם יאמרו הדיח אותם שם וכמדברים בעדם (מצודת דוד). והם בני יהודה ובנימין (אברבנאל).
67. מצודת דוד.
68. ויזכירו בשבועתם את הגאולה האחרונה, כי לפי מרבית חשיבותה היא תיזכר יותר בפי האנשים (מצודת דוד).
69. אברבנאל.
70. רש"י. ובכך מטעים את ישראל ומונעים מהם תשובה (רד"ק).
71. מלבי"ם.
72. רד"ק, מצודת ציון. הולכים ונעים ככנפי ציפור המרחף על קינו (רש"י).
73. מלבי"ם.
74. מצודת דוד.
75. רד"ק, מצודת דוד.
76. מצודת דוד. כלומר שגבר עליו היין ונשתכר ואינו יודע מה יעשה (רד"ק).
77. מצודת דוד.
78. רד"ק, מצודת דוד. ורש"י מבאר מפני שאני שומע ממנו גזירה רעה זאת.
79. רד"ק, מצודת דוד. מלבי"ם מבאר הייתי כאיש שיכור בעת הנבואה כאילו שתה יין החמה, ואחר הנבואה הייתי כגבר עברו יין שעבר בגופו יין כבר, שהוא מבולבל גם אחרי זה.
80. רד"ק.
81. רד"ק.
82. כי על ידיהם מלאה הארץ ניאוף וזנות (מצודת דוד). אברבנאל מבאר "כי מנאפים מלאה הארץ" הם נביאי השקר שכולם מנאפים.
83. רד"ק.
84. רש"י, רד"ק. מצודת דוד ביאר שבועת שווא הבאה מסיבתם. אברבנאל מבאר שמפני אָלָה ושקרות הנביאים ההם ומעשיהם הטמאים אבלה הארץ.
85. רד"ק.
86. מקום מרעה הצאן (רד"ק, מצודת דוד).
87. רד"ק, מצודת דוד.
88. מצודת דוד. כי לא ירוצו לדבר מצווה ולעבודת האל אלא לרעה (רד"ק). תרגום יונתן פירש שכל רצונם לעשות רק רע.
89. רד"ק, מצודת דוד. רש"י ביאר לא בדין. הרד"ק מבאר שהיה להם להתגבר על נביאי השקר ולמנעם מלספר חלומותם ודברי שקריהם, והם מתגברים על נביאי האמת ואומרים להם שלא יתנבאו בשם ה' כמו שאמרו לירמיהו לא תתנבא בשם ה' ולא תמות בידינו.
90. מלבי"ם.
91. לדעת רד"ק ומלבי"ם וכן משמע מרש"י מדובר על נביאי אמת וכהני ה'. ומצודת דוד מבאר ש"נביא" זהו נביא השקר ו"כהן" זה כהן הבעל.
92. כלומר אפילו אלו שהכל למידין מהם (רש"י).
93. מצודת דוד.
94. מלבי"ם.
95. רד"ק, מצודת דוד.
96. כי היו מזבחים שם לאלהים אחרים (רד"ק, מצודת דוד). שהעמידו דמות בהיכל (רש"י).
97. תרגום יונתן.
98. ר"י קרא.
99. שתמעד רגל ההולך בהם אפילו ביום (רד"ק).
100. כישלון על כישלון, דרכים חלקלקות גם באור נכשלים בהם, ובאפילה אף בלא חלקלקות יש כשלון (רש"י). מלבי"ם מבאר כי ההולך בדרך חלקה ביום יוכל להשמר מליפול, אבל אם ילך באפילה אז "ידחו ונפלו בה" בחלקלקות, כך אם היה הנביא והכהן מראים להם את הדרך היו נשמרים, אבל הם לא האירו אור ונשארו באפלה מנודח, ומפרש שידחו ונפלו בדרכם הרע "כי אביא עליהם רעה" כי נתמלאה סאתם.
101. מצודת דוד.
102. מצודת דוד.
103. דהיינו בדרך (מצודת דוד).
104. אברבנאל.
105. מצודת דוד.
106. אברבנאל.
107. דהיינו בעת זכרון עוונותיהם (מצודת דוד), שהוא בבוא האויב עליהם (אברבנאל). ולרוב מהירות הנפילה הזכיר בה שלש סיבות, חלקות הדרך, והאפילה, והדחיה (רד"ק).
108. מצודת דוד.
109. מצודת דוד.
110. מלבי"ם. ומצודת דוד מבאר שהנביא משווה ביניהם, שכמו שמאז ראיתי בנביאי שומרון דבר גרוע מבלי טעם וזהו מה שנבאו בשם הבעל והתעו את עמו ללכת בדרך רעה, כך ראיתי את נביאי ירושלים דבר מגונה וזהו שהמה שטופים בניאוף והולכים בדרך שקר ומחזיקים ידי רשעים לבל ישובו מרעתם כי מנבאים להם לשלום (כמובא בפס' הבא).
111. רש"י.
112. רד"ק, מצודת ציון.
113. רי"ד.
114. מצודת דוד. כי אחאב עבד את הבעל וקמו נביאי שקר רבים מתנבאים בבעל, והיו ארבע מאות וחמישים איש בימי אחאב שהרגם אליהו (מלכים-א' יח, יט-מ) ואחרי כן קמו אחרים שהרג יהוא (מלכים-ב' י, יח-כט), והם היו מתעים את ישראל עד שגלו בעוונם, אבל בירושלים לא קמו נביאי הבעל ולא עבדו מלכי יהודה לבעל כי אם מנשה, ואחרי כן שב בתשובה (רד"ק).
115. מצודת דוד.
116. מצודת דוד.
117. אלא רק מפני שלא היה בהם טעם ודעת, ותעו בבעל שחשבו שהבעל מנבא אותם ושיש בו ממש (מלבי"ם).
118. מלבי"ם.
119. רד"ק.
120. מצודת דוד.
121. רש"י, מצודת ציון.
122. רד"ק.
123. מצודת דוד. והוא עניין זנות (מצודת ציון).
124. מצודת דוד.
125. מצודת דוד. רד"ק ביאר מנבאים בשקר באומרם כי דבר ה' בפיהם.
126. מלבי"ם.
127. מצודת דוד.
128. מצודת ציון. שאומרים להם שלום יהיה לכם (רש"י, רד"ק, מצודת דוד).
129. רש"י.
130. רש"י, מצודת דוד.
131. כלומר הם גרמו להם שלא שבו (רד"ק).
132. מצודת דוד.
133. רד"ק.
134. רד"ק, מצודת דוד.
135. שהיה להם חוקים לא טובים למלא תאוותם (מלבי"ם), וכך הנביאים כעם והעם כנביאים ברשע ובמעשים רעים (רד"ק).
136. תרגום יונתן.
137. תרגום יונתן.
138. הוא מין עשב מר (מצודת ציון).
139. תרגום יונתן.
140. מצודת ציון.
141. מי סחיטת עשב מר ששמו ראש (מצודת ציון). אביא עליהם צרה מרה כלענה וכמי ראש והוא סם המוות (רד"ק).
142. מלבי"ם. וכאומר אביא עליהם צרות מרובות וגדולות (מצודת דוד), והלענה היא משל לצרה ומי ראש משל לגלות והחורבן (אברבנאל).
143. רוצה לומר כולם מחניפים ליצרם למלאות תַּאֲוָתָם (מצודת דוד). רד"ק מבאר שהם מיפים להם מעשיהם ונושאים פניהם שלא להוכיחם. מלבי"ם מבאר שאומרים בפיהם הפך מה שבליבם (מלבי"ם).
144. רד"ק.
145. אברבנאל, מלבי"ם.
146. תרגום יונתן.
147. ה' נקרא בשם "צבאות" כיוון שהוא אלוה על צבא של מעלה (כמו המלאכים) ועל צבא של מטה (כמו בני האדם) (רד"ק בפירושו לישעיהו א, ז).
148. רד"ק, מצודת דוד.
149. רי"ד.
150. מלבי"ם.
151. כלומר אומרים לכם דברי הבל (מצודת דוד), לאמר שלום יהיה לכם (רד"ק).
152. מלבי"ם.
153. רד"ק, מצודת דוד.
154. שלפעמים יאמרו שקר בשם ה' אבל הדבר אינו הבל ויש בו תועלת, אבל הדברים שהם אומרים הם גם שקר וגם הבל (מלבי"ם).
155. כלומר, רגילים הם לומר (מצודת דוד).
156. הוא עניין בזיון (מצודת ציון).
157. מצודת דוד.
158. רש"י, רד"ק, מצודת ציון.
159. עניין ראיה, ר"ל מה שהלב רואה וחומד (מצודת ציון).
160. מלבי"ם.
161. מצודת דוד.
162. מצודת דוד.
163. מצודת דוד.
164. רד"ק.
165. רד"ק, מצודת דוד.
166. מצודת דוד.
167. שהרי בהיותם רשעים אינם ראויים לנבואה (מצודת דוד).
168. כירמיהו שהקשיב בקול ה' ועשה מצוותיו (מצודת דוד).
169. רש"י.
170. מצודת דוד. ר"י קרא מבאר את הסיפא של הפסוק כהמשך על נביאי השקר, ולפי ביאורו אמר הנביא, מי בכם נביאי הבעל שהקשיב אל דבר ה' ושמע אותו?!.
171. אברבנאל.
172. ר"א קרא.
173. רד"ק, מצודת דוד. ואמר בלשון עבר במקום עתיד כדרך הנבואות במקומות רבים, כי דבר ה' בנבואה קיים כאילו כבר נעשה (רד"ק).
174. מצודת דוד. וכפל העניין לחזק הדבר (רד"ק). ורש"י מבאר "מתחולל" משתכן, כלומר מחזר לשכון, ועל ראש רשעים ישכון.
175. הם נביאי השקר (מצודת דוד).
176. מצודת ציון. רד"ק מבאר שהנבואה הזאת לא נאמרה על נביאי השקר, כי עליהם כבר הובא העונש בפס' טו לעיל, אלא פסוק זה הוא לימות המשיח, וכאומר אע"פ שאין האל עשה משפט ברשעים כולם, הנה ימים באים [ימות המשיח] שתצא סערת ה' ברשעים כולם.
177. אברבנאל.
178. מצודת דוד.
179. מצודת דוד.
180. מצודת דוד.
181. רש"י, מצודת ציון.
182. מלבי"ם.
183. מצודת דוד.
184. בימות המשיח (רד"ק). ואברבנאל מבאר אחרי המוות בעולם הנשמות.
185. בזאת הנבואה שה' העניש אותם על שפשעו בו (מלבי"ם), כי עד אותם הימים הרי אתם כאילו אינכם מתבוננים בנבואה זו לפי שאינכם רואים את כליון הרשעים, ואמר "תתבוננו" ולא "יתבוננו", מכאן רמז לתחיית המתים בימות המשיח (רד"ק).
186. מצודת דוד. ובאומרו "בינה" אחר "תתבוננו" הוא לתוספת ביאור ולחזק הפעולה (רד"ק).
187. מלבי"ם.
188. רד"ק.
189. מצודת דוד.
190. רד"ק. לנבאות שקרים (אברבנאל).
191. מלבי"ם.
192. מלבי"ם.
193. ולא שמעו ממני (מצודת דוד).
194. רד"ק, מצודת דוד.
195. רד"ק.
196. מצודת דוד.
197. רש"י.
198. רד"ק.
199. מצודת דוד.
200. אברבנאל. וזאת הראיה שלא דיבר ה' עמם כלל, שה' לא ישלח את הנביא שידבר להם שיהיה להם שלום ושאין צורך לעשות תשובה (מלבי"ם).
201. אברבנאל.
202. רש"י, מצודת דוד.
203. תרגום יונתן.
204. רש"י, מצודת דוד.
205. רש"י, מצודת דוד. רד"ק מבאר קרוב ורחוק מבחינת זמן, ולפי ביאורו אמר הנביא בשם ה', האם אני כמו אלהים אחרים עליהם נאמר (דברים לב, יז) "חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ"?! וכי אינני אלהי מרחוק?! הלא מבריאת העולם ידעוני בני אדם כי אני אלהי עולם, ואינני כמו "אֱלֹהִים חֲדָשִׁים" (שופטים ה, ח), אלה אשר לא יראו ולא ישמעו, כי אני רואה מעשי בני אדם ושומע דבריהם, ואני שומע דברי הנביאים הנבאים בשמי לשקר. וראה גם אברבנאל אשר ביאר בדרך זו. ובמדרש אני ה' המקרב ולא המרחק, אני הוא שקרבתי את יתרו ולא רחקתיו, ואף אתה כשיבוא אדם אצלך להתגייר לשם שמים קרבהו ואל תרחקהו, מכאן אתה למד שיהא דוחה בשמאל ומקרב בימין, לא כשם שעשה אלישע לגחזי שדחפו לעולם (ילקוט שמעוני).
206. מלבי"ם.
207. מצודת דוד.
208. מצודת דוד.
209. מצודת דוד.
210. מצודת דוד.
211. תרגום יונתן.
212. כלומר אני נמצא בכל מקום, וזה דרך משל כי הוא יתברך איננו גוף שיהיה ממלא מקום, אלא רוצה לומר כי השגחתו בכל מקום בשמים ובארץ (רד"ק).
213. תרגום יונתן.
214. מצודת דוד.
215. מלבי"ם. ובמדרש, "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'" משל לארכיטיקטון [-לאדריכל] שבנה מדינה ועשה בתוכה מחילין ומערות ומטמוניות... התחילו בני המדינה מטמינים כספם וזהבם לתוך המטמונים, א"ל הארכיטיקטון אני בניתי את המדינה ואני עשיתי המטמונים ממני אתם מטמינים?! כך הקב"ה אמר למנאפים ממני אתם מסתירים?!. ועוד במדרש, אמר ר' בנימין בן לוי "אם יסתר איש במסתרים" אם ילך אדם ויעסוק בתורה וישב לו, אני מראה מעשיו לבריות, וכן אם יטמין אדם עצמו לעשות עבירה אני מראה מעשיו לבריות, שנאמר "ואני לא אראנו נאם ה' הלא את השמים ואת הארץ אני מלא"... אמר הקב"ה למנאפים ממני אתם מסתירים?! אני הוא שמקרב אתכם למשפט, שנאמר (מלאכי ג, ה) "וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים" (ילקט שמעוני).
216. מצודת דוד.
217. אברבנאל.
218. אברבנאל.
219. מצודת דוד.
220. אברבנאל.
221. רד"ק.
222. שאומרים כל היום חלמתי חלמתי (אברבנאל).
223. מצודת דוד.
224. מצודת דוד.
225. רש"י.
226. מלבי"ם.
227. רש"י.
228. רש"י.
229. רוצה לומר היש בלב הנביאים מה שהם אומרים ויהיה הדבר בלבם כמו שהוא בפיהם? באמת אין הדבר כן בלבם! כי נביאי השקר ונביאי התרמית הם בלבם ודעתם, ואחרי שהם יודעים שאין בהם נבואת אמת וכן הוא בלבם, מה תועלת שיגיע אליהם באומרם שהם נביאים? (אברבנאל). וכי יש בליבם מה שאומרים תדיר שחלום הדמיוני הוא כחלום הנבואי? (מצודת דוד). רש"י מבאר וכי יש בליבם של הנביאים הללו המנבאים שקר לקיים מחשבותם שהם חושבים להשכיח מעמי את שמי?!.
230. רש"י.
231. רש"י.
232. רד"ק.
233. ובערמת הלב ידברו בפיהם, שהחלום הדמיוני והחלום הנבואי דומים הם (מצודת דוד). מלבי"ם מבאר כי הם נביאי תרמית, כי בחלום הנבואי לא היה בלב הנביא שום ספק והיה יודע בבירור שהוא אמת וקיים, והם או בודים לעצמם שקר או שליבם מרמה אותם.
234. אברבנאל.
235. אברבנאל.
236. אשר יחשבו לגרום לעמי שישכחו את שמי ע"י חלומותם (מצודת דוד).
237. מצודת דוד.
238. מצודת דוד.
239. תרגום יונתן.
240. מצודת דוד. כי בכך שהם עסוקים בהתמדה בלספר את נבואות השקר שלהם, הם מונעים את עמי מלשמוע אל נביאי האמת המדברים בשמי, כמו שהיו עושים אבותם כשהיו עובדים הבעל, שהיו נביאי הבעל מתנבאים להם בבעל ושכחו את שמי, כן עתה שוכחים שמי בחלומות נביאי השקר (רד"ק).
241. מצודת דוד.
242. מצודת דוד.
243. מצודת דוד.
244. מצודת דוד. כי הרי הנביא יודע את ההבדל האמיתי בין החלום ובין הנבואה (מלבי"ם).
245. מצודת דוד.
246. מצודת דוד.
247. מצודת דוד.
248. ואמר בחלום "יספר" ובנבואה "ידבר", כי מספר החלום אין דבריו אלא סיפור דברים שראה בחלומו ואין לשכל חלק בהם, אבל דברי חלום הנבואה נאמר עליהם "ידבר" כי הם בכח דיבור, רוצה לומר השכלי עם כח המדמה (רד"ק).
249. רצה לומר חלום כזה יוכל לספר בדרך סיפור נבואה (מצודת דוד), מבלי כזב ושקר כלל כאשר יִמָּצֵא תמיד בחלום האנושי הפשוט (אברבנאל).
250. מצודת דוד.
251. רש"י.
252. כך נקראת התבואה (מצודת ציון). כלומר, מה עניין שקר אצל אמת?! (רש"י), מה עניין חלום דמיוני להדמותו עם חלום נבואי?! (מצודת דוד). רד"ק מבאר שהתבן אין בו הנאה כי אם למאכל הבהמות או למלאכה, והבר הוא מאכל לבני אדם, ואם כן איך ישוו ביניהם? כלומר דברי החולמים הם כמו תבן ודברי ה' הם כמו בר. מלבי"ם מבאר כי אחת מהבחינות להבחין כין חלום נבואי לחלום בעלמא הוא שבחלום הנבואי אין בו שום דבר בדוי, שום תבן ופסולת רק בר נקי ודברים אמיתיים, ולכן אמר "מה לתבן את הבר?!". ובמדרש, וכי מה עניין בר אצל תבן? אמר ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחאי, כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים, א"ר ברכיה אע"פ שאין כולו מתקיים, מקצתו מתקיים, מנא לן [-מניין לנו?] מיוסף, דכתיב (בראשית לז, י) "הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ" (ילקוט שמעוני).
253. תרגום יונתן.
254. הרי כמו שיש הבדל בין תבן לתבואה, כך יש הבדל בין הצדיקים לרשעים (תרגום יונתן).
255. רש"י.
256. החלום אשר הוא דברי (מצודת דוד).
257. מצודת דוד.
258. תרגום יונתן.
259. כשם שהאש בכל מקום שהולכת עושה רושם, ומפיצה אור במחשך, כן דבר הנבואה ישליך רשפי אש שלהבת יה בכח הנפש ויאיר אור הנפש (מלבי"ם).
260. ולא כן החלומות הדמיוניים כי הרגשתם קלה מאד (מצודת דוד). ובמדרש, אמר רבא, צורבא מרבנן דרתח, אורייתא הוא דמרתחא ליה, שנאמר "הלא כה דברי כאש". א"ר אשי כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל אינו תלמיד חכם, שנאמר (כאן) "וכפטיש יפוצץ סלע", אמר רבה בר בר חנה למה נמשלו דברי תורה? לאש, לומר לך מה אש אינו דולק יחידי אף דברי תורה אינם מתקיימים ביחידי... אמר ר' אבהו אמר ר' אליעזר תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולטת בהם קל וחומר מסלמנדרא, ומה סלמנדרא שהיא מתולדת האש הסך מדמה אין אוּר שולטת בהם, תלמידי חכמים שכל גופן אש שנאמר "הלוא כה דברי כאש", על אחת כמה וכמה. תנא דבי ר' ישמעאל בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נמוח אם ברזל הוא מתפוצץ, שנאמר "הלוא כה דברי כאש נאם יְהֹוָ֗ה וכפטיש יפצץ סלע"... דבי ר' ישמעאל... "וכפטיש יפוצץ סלע" מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים, דבר אחר, מה פטיש מתחלק לכמה ניצוצות אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נהפך לשבעים לשון (ילקוט שמעוני).
261. רד"ק.
262. אברבנאל, מלבי"ם. רד"ק מביא שלושה סוגים אחרים, הסוג הראשון, הנביאים שהיו שומעים דברי נביאי האמת בנבואות אומות העולם והיו הולכים לעם ואומרים להם כה אמר השם לעמון, ועל זה אמרו רז"ל (סנהדרין פט.) המתנבא מה שלא נאמר לו אלא נאמר לחבירו, כגון חנניה בן עזור, דקאי [-שעמד] ירמיה בשוק העליון ואמר (לקמן מט, לה) "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת הִנְנִי שֹׁבֵר אֶת קֶשֶׁת עֵילָם רֵאשִׁית גְּבוּרָתָם", נשא חנניה קל וחומר בעצמו ומה עילם שלא באו אלא לעזור לכשדים אמר הקב"ה "הנני שובר את קשת עילם", כשדים עצמם על אחת כמה וכמה, אתא איהו [-הלך הוא] לשוק התחתון ואמר (לקמן כח, ב) "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר שָׁבַרְתִּי אֶת עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל", והקשו על זה ואמרו הרי נבואה זו לא נאמרה לחבירו? ותירצו כיון דאתיהיב קל וחומר כמאן דאתמר ליה דמי [-כיון שלמד זאת מקל וחומר, כאילו היא נאמרה לחבירו], הסוג השני, הנביאים שהיו בעלי לשון צחה ומתק שפתים והיו אומרים לעם דברי שלום בשם ה', והשלישי, נביאי חלומות השקר.
263. אברבנאל, מלבי"ם.
264. מלבי"ם.
265. רד"ק.
266. תרגום יונתן.
267. מצודת דוד.
268. רש"י מבאר אלה שיש להם מרגלים אצל נביאי האמת ושומעים סגנון שלהם שהם מתנבאים בו ואומרים נבואת שקר באותו לשון. מצודת דוד מבאר פסוק זה והבאים אחריו באופן שונה, ולפי ביאורו אמר הנביא בשם ה' הואיל ובזדון לבם יאמתו חלום דמיוני כחלום נבואי, לכן כמו שאני מוכן להעניש את נביאי השקר הגונבים נבואת נביאי האמת, ואת הנביאים המלמדים לשונם למהר לדבר צחות ובודים שקרים בליבם (פס' לא), כך אני מוכן להביא פורענות על המנבאים חלומות שקר (פס' לג).
269. אברבנאל.
270. מצודת דוד בפס' הבא.
271. ראה ביאור בפס' קודם.
272. תרגום יונתן.
273. מצודת ציון.
274. רש"י.
275. רוצה לומר שבודים שקרים מליבם וימתיקו אמריהם וידברום במקום נבואה ובלשון הנביאים כאלו היה דבר ה' (מצודת דוד), דהיינו אומרים שקריהם בלשון "נְאֻם ה'" כנביאי האמת למען יאמינו בם (רש"י). רד"ק מבאר שלוקחים לשונם בחלקלקות ומתק שפתים.
276. אברבנאל.
277. מצודת דוד.
278. מצודת דוד.
279. כלומר שאומרים חלום דמיוני כאלו הוא חלום נבואי כי בזדון ידברו ואינם מוטעים (מצודת דוד).
280. תרגום יונתן.
281. מצודת דוד.
282. מצודת דוד.
283. דהיינו בחלומם הדמיוני שהוא דבר שקר (מצודת דוד).
284. רד"ק, מצודת דוד. כלומר בקלות דעתם המה יפתו את העם להאמין בחלומותיהם הדמיוניים (מצודת דוד).
285. מצודת דוד.
286. מצודת דוד.
287. אברבנאל, מלבי"ם.
288. מצודת דוד.
289. מצודת דוד.
290. ואם כן אין בידם לתת שום אות ומופת, וגם היטב אין עמהם, ובמה אם כן מחזיקים אותם לנביאים?! (מצודת דוד).
291. מצודת דוד.
292. מצודת דוד. האל יתברך שהוא חוקר לב ובוחן כליות ידע את לבבם, כי כשהיו אומרים "משא ה'" היתה דעתם וכונתם עניין כבדות ומשא, לפיכך אמר לירמיהו הנביא שיזהירם שלא ישאלו את דבר ה' בלשון משא (רד"ק). מלבי"ם מבאר שהנבואות נקראות בשם "משא" כי היה הנביא נושא דבריו במשלים ומליצות, ובימי ירמיהו היו מתלוצצים על דברי הנבואה, וירמיהו לא ניבא שום נבואה בשם משא, ולא השתמש בסגנון זה, כי כל נבואותיו היו על החורבן ובזה לא נשא משא ומליצה, והדור ההוא כשבאו אל הנביא שאלוהו בדרך ליצנות מה משא ה'? וכן כשסיפרו את דברי הנביא איש לחברו הפכו את סגנון לשונו ועשו ממנו משא ומליצה, ועל שניהם הזהיר אותם.
293. רד"ק, מצודת דוד.
294. מצודת דוד. רד"ק מבאר מכהני הלויים.
295. מצודת דוד.
296. מצודת ציון. לשון שחוק לפי שנבואתו להם למשא ולעול כבד (רש"י, מצודת דוד).
297. ר"י קרא.
298. ר"י קרא.
299. ר"י קרא.
300. כאדם העוזב ומשליך את המשא הכבד מעליו (ר"י קרא).
301. ולא תהיו עוד עלי למשא (מלבי"ם). רש"י מבאר על פי השמועה, אומרים לכם מה המשא? אתם למשא להקב"ה! והוא אמר שיטוש וישליך אתכם מעל זרועותיו משמים אל הארץ. אברבנאל מבאר שרצה לומר, אתם קוראים לנבואה משא בכבדות, מה יעשה אדם למשא כבד שיהיה עליו? ישליכה מעל שכמו להקל טרחו, כך יעשה אתכם ה' כיון שאתם עליו למשא, הוא יטוש וישלך אתכם מארצו בגלות.
302. תרגום יונתן.
303. הם המוזכרים לעיל בפס' לג, מצודת דוד.
304. אברבנאל.
305. כאמור לעיל בפסוק הקודם (מצודת דוד).
306. מצודת דוד.
307. בגינו אמר ה' שיעזוב את עמו כאמור בפס' הקודם (מצודת דוד).
308. אברבנאל.
309. מצודת דוד.
310. רד"ק, מצודת ציון.
311. מצודת דוד. דהיינו מה ענה ה' על שאלת הנביא (מלבי"ם).
312. מצודת דוד.
313. מצודת דוד. דהיינו בעת שה' התחיל הדיבור (מלבי"ם).
314. מצודת דוד.
315. מצודת דוד.
316. מלבי"ם.
317. אברבנאל.
318. מצודת דוד.
319. כי הוא אדון צבאות מעלה וצבאות מטה ובידו להביא עליכם מה שדבר (רד"ק).
320. כלומר אלהינו הוא ולא אלהיכם שאין אתם מאמינים בו (רד"ק). ואמר זאת לפי שהנביאים הראשונים היו מנבאים בלשון "משא" אבל היה זה להם לפי שהיו נושאים דבר ה' אבל לא שתהיה נבואתם כבדות, והרשעים האלה לא היו אומרים משא דבר ה' שהוא הלשון המורה על הנבואה, אלא משא ה' מלשון כבדות וטורח (אברבנאל). מצודת דוד מבאר "כי המשא יהיה לאיש דברו" דברי הנבואה המה כאילו למשא על הנביא שה' דיבר בו, כי לא יוכל לכבוש הנבואה בלי להגידה והיא כאילו היתה למשא עליו, ובעבור גם זה יתכן לקראה בשם משא מלבד מה שנקראה כך על כי נשאת בפי הנביא, אבל אתם מהפכים את דְבָרַי לומר שהיא למשא על השומעים ולא כן הוא. רש"י בביאורו הראשון מבאר "כי המשא יהיה לאיש דברו" דהיינו שה' מגלה דברו רק לאיש ששומע לדברו, וכתב על פירוש זה שהוא לא שמע שפירשו כך, אבל הוא הפירוש העיקרי, בפרושו השני אומר רש"י כי שמע פירוש ולפיו המשאוי יהיה משאוי של פורענות למי שקרא לדבר ה' "משא", בפרושו השלישי ביאר כי "משא ה'" לשון נבואה הוא, והיה הנביא השקר שואל לנביא האמת שיגיד לו את דבר הקב"ה בסגנון שהוא שמע, והיה נביא השקר מנבא שקרים עם סגנון לשון של נבואת אמת כדי שיאמינו בו, וכן עשה חנניה בן עזור, לכן אומר כאן הנביא, "אל תשאלו משא ה'", דהיינו אל תשאלו את לשון הסגנון, אלא מה דיבר ומה ענה, דהיינו את פירוש הדבר שאלו לנביא אמת, מה הקב"ה אומר ולהיכן נוטין דבריו. מלבי"ם מבאר "כי המשא יהיה לאיש דברו" האיש כשידבר דברו דברי חול יוכל לדבר לשון משא ומליצה, אבל איך "תהפכו את דברי אלהים חיים" לשנות אותם ולעשות מהם משל ומליצה?!.
321. רש"י.
322. מלבי"ם. וכאומר אינני שולל ואוסר עליכם שתשאלו את הנביא על דבר ה', כי אין גנאי בזה שכאשר תתפללו לפניו יתברך שתשאלו את הנביא מה ענה ה' לשאלתכם ולבקשתכם, וגם אם לא שאלתם דבר עדיין תוכלו לבקש מהנביא שיאמר לכם מה דיבר ה' כדי לדעת העתיד, אבל לא תאמרו "משא ה'" כאילו הוא יתברך שמו היה משא כבד עליכם (אברבנאל).
323. תרגום יונתן.
324. מצודת דוד.
325. מצודת דוד.
326. מצודת דוד.
327. מצודת דוד.
328. מצודת דוד.
329. מצודת דוד.
330. מצודת דוד.
331. תרגום יונתן.
332. מלבי"ם.
333. מצודת דוד.
334. מצודת דוד.
335. מצודת דוד. וזה מורה שתרצו להתלוצץ על הנביא (מלבי"ם).
336. מצודת דוד.
337. מצודת דוד.
338. מצודת דוד. מלשון הסרה וטלטול ממקום למקום (רש"י, מצודת ציון). רד"ק מבאר לשון שכחה, דהיינו כמו שאתם שוכחים דברי ואותותי שעשיתי על ידי נביאי, ועתה אתם מואסים בנבואתי ומבזים אותה, אני גם כן אשכח אתכם אף על פי שקניתי אתכם וכרתי ברית אתכם, כי אתם בטלתם הברית תחילה.
339. מלבי"ם.
340. רד"ק, מצודת דוד. כאדם העוזב משא הכבד עליו, רצונו לומר העוון הזה לבד כדאי הוא לעונש הזה מידה במידה, על שאמרו לשון משא יעזוב אותם כמשא (מצודת דוד).
341. שאסלק שכינתי ממנה (רד"ק).
342. מצודת דוד.
343. רד"ק.
344. ר"ל כי בעזבי אתכם תגלו מעל פני (רד"ק).
345. מלבי"ם.
346. תרגום יונתן.
347. כלומר נצחית (אברבנאל). דהיינו לזמן מרובה (מצודת דוד).
348. מצודת דוד.
349. מצודת דוד.
350. מצודת דוד.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה