/ ירמיהו פרק לג'

פסוקים

ירמיהו פרק לג'

(א) וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָהוּ שֵׁנִית וְהוּא עוֹדֶנּוּ עָצוּר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה לֵאמֹר: וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָהוּ פעם [1] שֵׁנִית בדבר עניין הגאולה העתידה, [2] וְ כאשר באה עליו הנבואה ההיא, הוּא עוֹדֶנּוּ -היה עדיין [3] עָצוּר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה -בית הכלא [4] , וכך היה דבר ה' אליו [5] לֵאמֹר:
(ב) כֹּה אָמַר יְהֹוָה עֹשָׂהּ יְהֹוָה יוֹצֵר אוֹתָהּ לַהֲכִינָהּ יְהֹוָה שְׁמוֹ: כֹּה -כך [6] אָמַר יְהֹוָה עֹשָׂהּ -המגדל ומרומם [7] את ירושלים [8] על כל הארצות, [9] יְהֹוָה יוֹצֵר -המחדש [10] אוֹתָהּ לַהֲכִינָהּ עד עולם, [11] יְהֹוָה שְׁמוֹ והוא מורה שהכל בידו: [12]
(ג) קְרָא אֵלַי וְאֶעֱנֶךָּ וְאַגִּידָה לְּךָ גְּדֹלוֹת וּבְצֻרוֹת לֹא יְדַעְתָּם: עתה שאודיעך בשורות טובות [13] קְרָא אֵלַי להודיע לך על הגאולה העתידה [14] וְאֶעֱנֶךָּ ואשיב לך, [15] וְאַגִּידָה לְּךָ נחמות [16] גְּדֹלוֹת וּבְצֻרוֹת -וחזקות [17] , אשר אתה ירמיהו [18] לֹא יְדַעְתָּם: [19]
(ד) כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל בָּתֵּי הָעִיר הַזֹּאת וְעַל בָּתֵּי מַלְכֵי יְהוּדָה הַנְּתֻצִים אֶל הַסֹּלְלוֹת וְאֶל הֶחָרֶב: כִּי כֹה -כך [20] אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל בָּתֵּי הָעִיר הַזֹּאת [21] וְעַל בָּתֵּי מַלְכֵי יְהוּדָה הַנְּתֻצִים עכשיו, שניתצום [22] אֶל -בעבור עשיית [23] הַסֹּלְלוֹת [24] מבפנים לעלות עליהם להילחם מול הכשדים, [25] וְאֶל -כאשר על ידי [26] הֶחָרֶב [27] ניתצו אותם: [28]
(ה) בָּאִים לְהִלָּחֵם אֶת הַכַּשְׂדִּים, וּלְמַלְאָם אֶת פִּגְרֵי הָאָדָם אֲשֶׁר הִכֵּיתִי בְאַפִּי וּבַחֲמָתִי, וַאֲשֶׁר הִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהָעִיר הַזֹּאת עַל כָּל רָעָתָם: והם אינם רוצים לקבל עליהם עול שעבוד, ולכך הם [29] בָּאִים לְהִלָּחֵם אֶת -עם [30] הַכַּשְׂדִּים, וּלְמַלְאָם -והיא הסיבה למלאות את הבתים ההם אֶת פִּגְרֵי -בפגרי [31] הָאָדָם [32] אֲשֶׁר הִכֵּיתִי בְאַפִּי וּבַחֲמָתִי, וַאֲשֶׁר -על אשר [33] הִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהָעִיר הַזֹּאת עַל כָּל רָעָתָם:
(ו) הִנְנִי מַעֲלֶה לָּהּ אֲרֻכָה וּמַרְפֵּא, וּרְפָאתִים וְגִלֵּיתִי לָהֶם עֲתֶרֶת שָׁלוֹם וֶאֱמֶת: הִנְנִי -הנה אני [34] בזמן ההוא [35] מַעֲלֶה -אעלה [36] לָּהּ -לעיר הזאת [37] אֲרֻכָה וּמַרְפֵּא, [38] וּרְפָאתִים -וירפאו גם אנשיה, [39] וְגִלֵּיתִי -ואגלה [40] לָהֶם עֲתֶרֶת -רוב [41] שָׁלוֹם וֶאֱמֶת: [42]
(ז) וַהֲשִׁבֹתִי אֶת שְׁבוּת יְהוּדָה וְאֵת שְׁבוּת יִשְׂרָאֵל, וּבְנִתִים כְּבָרִאשֹׁנָה: וַהֲשִׁבֹתִי -ואשיב לארצם [43] אֶת שְׁבוּת -גלות [44] יְהוּדָה וְאֵת שְׁבוּת -גלות [45] יִשְׂרָאֵל, [46] וּבְנִתִים -ואבנה אותם [47] כְּבָרִאשֹׁנָה -כְּמֵאָז [48] , בבניין המלכות ובניין העיר והמקדש [49] , כימי דוד ושלמה: [50]
(ח) וְטִהַרְתִּים מִכָּל עֲוֹנָם אֲשֶׁר חָטְאוּ לִי, וְסָלַחְתִּי לְכָל (לכול) עֲוֹנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ לִי וַאֲשֶׁר פָּשְׁעוּ בִי: וְ אם עתה בחורבנם נתחייבו גלות על כל רשעתם, הנה בזמן ההוא לא יהיה כן כי [51] טִהַרְתִּים -אטהר אותם [52] מִכָּל עֲוֹנָם אֲשֶׁר חָטְאוּ לִי, [53] וְסָלַחְתִּי -ואסלח [54] לְכָל (לכול כתיב ) עֲוֹנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ לִי [55] וַאֲשֶׁר פָּשְׁעוּ -מרדו [56] בִי:
(ט) וְהָיְתָה לִּי לְשֵׁם שָׂשׂוֹן, לִתְהִלָּה וּלְתִפְאֶרֶת לְכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּ אֶת כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה אוֹתָם, וּפָחֲדוּ וְרָגְזוּ עַל כָּל הַטּוֹבָה וְעַל כָּל הַשָּׁלוֹם אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה לָּהּ: וְהָיְתָה -ויהיה הדבר הזה [57] לִּי לְשֵׁם -לפרסום [58] שָׂשׂוֹן, לִתְהִלָּה וּלְתִפְאֶרֶת לְכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּ אֶת כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה אוֹתָם, [59] וּפָחֲדוּ -ויפחדו ישראל [60] וְרָגְזוּ -וירעדו לחטוא עוד, כי יפחדו [61] עַל כָּל הַטּוֹבָה וְעַל כָּל הַשָּׁלוֹם אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶׂה לָּהּ -לירושלים [62] שלא יאבדו מהם: [63]
(י) כֹּה אָמַר יְהֹוָה עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין בְּהֵמָה בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם הַנְשַׁמּוֹת מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין יוֹשֵׁב וּמֵאֵין בְּהֵמָה: כֹּה -כך [64] אָמַר יְהֹוָה עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים כי [65] חָרֵב יהיה [66] הוּא עד עולם, ויהיה שמם [67] מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין בְּהֵמָה , הוא המקום אשר [68] בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם הַנְשַׁמּוֹת -אשר הם שוממות [69] מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין יוֹשֵׁב [70] וּמֵאֵין בְּהֵמָה:
(יא) קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת יְהֹוָה צְבָאוֹת כִּי טוֹב יְהֹוָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית יְהֹוָה כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר יְהֹוָה: כי במקום הזה עוד ישמע [71] קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל שמחת [72] חָתָן וְקוֹל שמחת [73] כַּלָּה [74] , ובפרט יִשָּׁמַע [75] קוֹל הודאה [76] אֹמְרִים -שיאמרו כולם [77] הוֹדוּ אֶת יְהֹוָה צְבָאוֹת כִּי טוֹב יְהֹוָה [78] כִּי לְעוֹלָם -עד עולם [79] חַסְדּוֹ -יעשה חסד, [80] מְבִאִים -ולכן יביאו [81] תּוֹדָה [82] אל [83] בֵּית יְהֹוָה כִּי אָשִׁיב אל ארצם [84] אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ [85] להיות בטובה [86] כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר יְהֹוָה:
(יב) כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת, עוֹד יִהְיֶה בַּמָּקוֹם הַזֶּה הֶחָרֵב מֵאֵין אָדָם וְעַד בְּהֵמָה, וּבְכָל עָרָיו נְוֵה רֹעִים מַרְבִּצִים צֹאן: וכמו שבזמן החורבן נעדרו מן הארץ הן האדם והן הבהמה, כך בזמן הגאולה בשוב העם יתרבו הבהמות, ועל זה אמר הנביא, [87] כֹּה -כך [88] אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת, [89] עוֹד יִהְיֶה בַּמָּקוֹם הַזֶּה [90] הֶחָרֵב -שהוא עתה חרב [91] מֵאֵין אָדָם וְעַד בְּהֵמָה, וּבְכָל עָרָיו -ערי ישראל, [92] נְוֵה -מדור [93] רֹעִים מַרְבִּצִים צֹאן: [94]
(יג) בְּעָרֵי הָהָר, בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב, וּבְאֶרֶץ בִּנְיָמִן, וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלַם, וּבְעָרֵי יְהוּדָה עֹד תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן עַל יְדֵי מוֹנֶה אָמַר יְהֹוָה: בְּעָרֵי -בערים העומדות על [95] הָהָר, [96] בְּעָרֵי -ובערי [97] הַשְּׁפֵלָה הנמוכות, [98] וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב, וּבְאֶרֶץ בִּנְיָמִן, וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלַם, וּבְעָרֵי יְהוּדָה , וכל כך יתרבה הצאן עד אשר [99] עֹד תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן עַל יְדֵי מוֹנֶה [100] , כך אָמַר יְהֹוָה:
(יד) הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהֹוָה, וַהֲקִמֹתִי אֶת הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל בֵּית יְהוּדָה: הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם -אמר [101] יְהֹוָה, וַהֲקִמֹתִי -ואקיים [102] אֶת הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל -על [103] בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל בֵּית יְהוּדָה להשיב את שבותם: [104]
(טו) בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ: בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא אַצְמִיחַ לְדָוִד -מזרעו של דוד [105] צֶמַח צְדָקָה [106] וְעָשָׂה -והוא יעשה [107] מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ:
(טז) בַּיָּמִים הָהֵם תִּוָּשַׁע יְהוּדָה, וִירוּשָׁלַם תִּשְׁכּוֹן לָבֶטַח, וְזֶה אֲשֶׁר יִקְרָא לָהּ יְהֹוָה" צִדְקֵנוּ": בַּיָּמִים הָהֵם תִּוָּשַׁע יְהוּדָה, וִירוּשָׁלַם תִּשְׁכּוֹן לָבֶטַח, וְזֶה השם [108] אֲשֶׁר יִקְרָא לָהּ יְהֹוָה" צִדְקֵנוּ": [109]
(יז) כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה, לֹא יִכָּרֵת לְדָוִד אִישׁ יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא בֵית יִשְׂרָאֵל: כִּי כֹה -כך [110] אָמַר יְהֹוָה, לֹא יִכָּרֵת [111] לְדָוִד -מזרעו של דוד [112] אִישׁ יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מלוכת [113] בֵית יִשְׂרָאֵל , כי כמו שימלוך על יהודה ימלוך על ישראל: [114]
(יח) וְלַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם לֹא יִכָּרֵת אִישׁ מִלְּפָנָי מַעֲלֶה עוֹלָה וּמַקְטִיר מִנְחָה וְעֹשֶׂה זֶּבַח כָּל הַיָּמִים: וְלַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם -בני לוי [115] לֹא יִכָּרֵת -יהיה נכרת מהם [116] אִישׁ [117] מִלְּפָנָי מלהיות [118] מַעֲלֶה עוֹלָה וּמַקְטִיר מִנְחָה וְעֹשֶׂה זֶּבַח כָּל הַיָּמִים , כי עד עולם תהיה העבודה בהם [119] , ושושלת המלכים ושושלת הכהנים יחזרו למעמדן הראשון: [120]
(יט) וַיְהִי דְּבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמוֹר: וכדי לחזק זאת עוד, [121] וַיְהִי דְּבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמוֹר:
(כ) כֹּה אָמַר יְהֹוָה, אִם תָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי הַיּוֹם וְאֶת בְּרִיתִי הַלָּיְלָה וּלְבִלְתִּי הֱיוֹת יוֹמָם וָלַיְלָה בְּעִתָּם: וביאר שברית המלוכה והכהונה מוכרחת לקיום כלל המציאות כמו שחוקי הטבע מוכרחים באומרו, [122] כֹּה -כך [123] אָמַר יְהֹוָה, אִם תָּפֵרוּ -תוכלו להפר [124] אֶת בְּרִיתִי אשר כרתי את [125] הַיּוֹם וְאֶת בְּרִיתִי אשר כרתי את [126] הַלָּיְלָה שיהיו בעיתם [127] וּלְבִלְתִּי -ושלא הֱיוֹת -יהיו [128] יוֹמָם וָלַיְלָה בְּעִתָּם -בעת שקבעתי להם: [129]
(כא) גַּם בְּרִיתִי תֻפַר אֶת דָּוִד עַבְדִּי מִהְיוֹת לוֹ בֵן מֹלֵךְ עַל כִּסְאוֹ וְאֶת הַלְוִיִּם הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתָי: אז [130] גַּם בְּרִיתִי תֻפַר אֶת -עם [131] דָּוִד עַבְדִּי מִהְיוֹת -שלא יהיה [132] לוֹ בֵן מֹלֵךְ עַל כִּסְאוֹ וְ גם תופר הברית [133] אֶת -עם [134] הַלְוִיִּם הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתָי לבל ישרתו עוד, ואולם כמו שאין בידכם להפר הברית שעם היום והלילה כך אי אפשר שתופר הברית עם דוד ועם הכהנים: [135]
(כב) אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר צְבָא הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִמַּד חוֹל הַיָּם כֵּן אַרְבֶּה אֶת זֶרַע דָּוִד עַבְדִּי וְאֶת הַלְוִיִּם מְשָׁרְתֵי אֹתִי: וכמו [136] אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר צְבָא הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִמַּד חוֹל הַיָּם בעבור רוב הכמות, [137] כֵּן אַרְבֶּה אֶת זֶרַע דָּוִד עַבְדִּי וְאֶת הַלְוִיִּם -והכהנים מבני לוי [138] מְשָׁרְתֵי -המשרתים [139] אֹתִי -לְפָנַי: [140]
(כג) וַיְהִי דְּבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר: ולפי שישראל היו אומרים כמו שנתבטלה ברית דוד במלוכה וברית הלויים בכהונה כן תתבטל ברית ישראל מהיות עם ה', לפיכך, [141] וַיְהִי דְּבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר:
(כד) הֲלוֹא רָאִיתָ מָה הָעָם הַזֶּה דִּבְּרוּ לֵאמֹר, שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בָּחַר יְהֹוָה בָּהֶם וַיִּמְאָסֵם וְאֶת עַמִּי יִנְאָצוּן מִהְיוֹת עוֹד גּוֹי לִפְנֵיהֶם: הֲלוֹא רָאִיתָ מָה הָעָם הַזֶּה דִּבְּרוּ לֵאמֹר, שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת משפחת דוד המלך ומשפחת אהרן הכהן [142] אֲשֶׁר בָּחַר יְהֹוָה בָּהֶם , הנה עתה [143] וַיִּמְאָסֵם -מאס בהם [144] ואין עוד מהם לא מלך ולא כהן, [145] וְ לא די במה שאומרים, אלא שגם [146] אֶת עַמִּי יִנְאָצוּן [147] מִהְיוֹת עוֹד גּוֹי לִפְנֵיהֶם -לפני המלך מבית דוד ולפני הכהן מזרע אהרן, כי בביטול המלכות והכהונה יבטל העם מהיותו עם השם יתברך: [148]
(כה) כֹּה אָמַר יְהֹוָה, אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי: ואמר ה' שאין הדבר כמו שחשבו האומרים האלה, כי [149] כֹּה -כך [150] אָמַר יְהֹוָה, אִם -לוּ יצוייר כי [151] לֹא תתקיים [152] בְרִיתִי יוֹמָם -שעם היום [153] וָלָיְלָה -ועם הלילה, וְלוּ יצוייר כי יתבטלו [154] חֻקּוֹת והנהגות [155] שָׁמַיִם וָאָרֶץ כאילו לֹא שָׂמְתִּי אותם [156] , אז יצוייר כי: [157]
(כו) גַּם זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס מִקַּחַת מִזַּרְעוֹ מֹשְׁלִים אֶל זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב כִּי אָשִׁיב (אשוב אֶת שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים: גַּם את [158] זֶרַע יַעֲקוֹב [159] וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס מִקַּחַת -מלקחת מִזַּרְעוֹ מֹשְׁלִים אֶל -על [160] זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק -יצחק [161] וְיַעֲקֹב [162] , ואולם כמו שלא יבוטלו זמן היום והלילה וחוקות השמים והארץ, כך לא אמאס בזרע יעקב ודוד ובזרע אהרן, ועוד תשוב המלוכה לזרע דוד [163] כִּי -כאשר [164] אָשִׁיב (אשוב כתיב) לארצם [165] אֶת שְׁבוּתָם -בני השבי [166] וְרִחַמְתִּים -וארחם עליהם: [167]

הערות

1. מצודת דוד.
2. רד"ק, מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. (רש"י), וראה ביאור בפרק הקודם. ואמר "עודנו עצור בחצר המטרה" להודיע שהיה עניינו רמז לעניין האומה, כי כמו שהיה ירמיהו עצור ואסור בחצר המטרה ימים רבים ושמה באו לו נבואות שתי הגאולות, הפרטי מבבל והכוללת מקבוץ גלויות, כן ישראל יהיו עצורים ואסורים בגלותם זמן רב ויהיו במאסרם וגלותם כמטרה לַחֵץ לכל האויבים, ועליהם תבוא הגאולה הפרטית מבבל וכוללת הקיבוץ הגליות (אברבנאל).
5. מצודת דוד.
6. תרגום יונתן.
7. מצודת דוד.
8. חזר על עניין ירושלים שהוזכרה בפרק הקודם (רד"ק, מצודת דוד).
9. רד"ק.
10. רד"ק, מצודת דוד.
11. רד"ק, מצודת דוד.
12. מצודת דוד. ואמר לו ה' יתברך על גאולת בבל והגאולה לעתיד לבוא, ואמר "כה אמר ה' עושה ה' יוצר אותה" רוצה לומר שפקידת בבל ה' הוא עושה, כי לא יעשה אותה כורש אלא ה' יתברך שהעיר את רוחו, וכנגד הגאולה לעתיד לבוא אמר "ה' יוצר אותה" מלשון יוצר אור כי אז עליהם יזרח ה', ולפי שהגאולה ההיא תצטרך הכנות רבות לכן אמר "(להביאה) [להכינה] ה' שמו" (אברבנאל). ומלבי"ם מבאר שהעשייה היא גמר הדבר, והיצירה היא הוצאת צורת הדבר שהיא קודם העשייה, ור"ל שאצל ה' כבר נעשה הדבר ונגמר, כי דבר ה' הוא כאילו נעשה בפועל, אבל אצל התחתונים שאצלם יעשה ה' את הדבר על ידי סיבות ומסובבים, וע"י ההמשך בזמן אני יוצר להכין את הדבר שיצא לפועל בעולם השפל בבוא הזמן וקץ הימין.
13. נגד מה שאמר לעיל (טו, טז) שירמיה לא היה יכול להתנבא בכל עת שרצה, שכיון שניבא על פורענות לא יכול היה לשמוח בשמחה של מצוה שעל ידה תחול עליו הרוח, ולכן לא ניבא רק בעת שקראו ה' והכינו לזה, וכאן אמר אליו הקב"ה שעתה שיודיעו בשורות טובות יוכל לקרוא וה' יענהו לנבאותו בעת שירצה, "גדולות" בגלל היותם חוץ לטבע, "ובצורות" דהיינו וחזקות כי לא ישתנו ויתקיימו לעד (מלבי"ם). אברבנאל מבאר שאמר הקב"ה לירמיהו, אתה ירמיהו אינך רוצה להתפלל אלא על בני דורך ועל גלות בבל בגלל שתהיה בימיך, ואני ציוויתיך שלא תתפלל עליהם, אולם על הגאולה העתידה "קרא אלי ואענך" בשורות טובות ונחמות שהם גדולות ובצורות, ולפי שלא היה על פקידת בבל לכן אמר לו ולא ידעתם.
14. מצודת דוד.
15. מצודת דוד.
16. מצודת דוד.
17. רד"ק ומצודת דוד. ותרגום יונתן ורש"י גרסו במקרא "ונצורות", וביאר רש"י שְׁמוּרוֹת בליבי לעשותם.
18. אברבנאל.
19. כי עד עתה לא הודיעו רק פורענויות (מלבי"ם).
20. תרגום יונתן.
21. היא ירושלים (אברבנאל), ורצה לומר בתי השרים ויתר העם (מצודת דוד).
22. מצודת דוד.
23. מצודת ציון.
24. הם התלים שעושים לעלות עליהם להילחם (מצודת ציון). ניתצו את הבתים לעשות מהם סוללות, שהם תלים שצבורים למעלה אשר בונים בני העיר לעלות אל הסוללות להילחם מעליהם אל הכשדים (רש"י). ורד"ק ביאר (לעיל לב, כא) שסוללות הם העצים שמשליכים בהם האבנים בחומות העיר להכותם, וע"פ זה ביאר כאן שהבתים נותצו ע"י הכשדים בסוללות ובחרב.
25. רש"י, מצודת דוד.
26. מצודת דוד.
27. הוא שם כלי העשוי לְשַׁבֵּר, וכן (יחזקאל כו, ט) "וּמִגְדְּלֹתַיִךְ יִתֹּץ בְּחַרְבוֹתָיו" (מצודת דוד), וביאר שם הרד"ק שהם כלי המפץ שמנפצים ומשברים בהם האבנים.
28. מצודת דוד.
29. מצודת דוד.
30. מצודת דוד.
31. מצודת דוד.
32. רש"י ביאר את הבתים אשר נתצו עושים קברות לפגרים שנהרגים בתוך העיר. והרד"ק מבאר שאמר למה היו נתוצים לפי שהיו באים יושבי הבתים להלחם עם הכשדים ולא פתחו להם, לפיכך התחזקו הכשדים והכו הבתים בסללות ובחרב עד שלכדו העיר, "ולמלאם את פגרי האדם" כלומר והם גרמו גם כן למלא הבתים פגרי אדם שנלחמו בם הכשדים.
33. מצודת דוד.
34. מצודת דוד.
35. אברבנאל.
36. מצודת דוד.
37. מצודת דוד. היא ירושלים (רד"ק).
38. העניין כפול במילות שונות (רד"ק). ואברבנאל מבאר ארוכה ומרפא לצרותיהם. ומלבי"ם מבאר ארוכה על השבר מבחוץ, ומרפא לחולי הפנימי.
39. רצונו לומר העיר תבנה ואנשיה ישובו אליה (מצודת דוד).
40. מצודת דוד.
41. עניינו ריבוי כמו (בראשית כה, כא) "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה'" (רד"ק). רש"י מבאר ברכת שלום. ומלבי"ם מבאר שהוא לשון ריצוי, כלומר השלום יתרצה להם.
42. דהיינו שלום רב ומתקיים (מצודת דוד). אברבנאל מבאר רוב שלום ואמת שיהיה ביניהם, ולא יהיה כפקידת בית שני ששבו לירושלים מבני יהודה ובנימין בלבד. ומלבי"ם מבאר כי רצה לומר אגלה להם איך ייעתר להם השלום והאמת להתרצות אליהם להיות איתם בעתיד.
43. מצודת דוד.
44. תרגום יונתן.
45. תרגום יונתן.
46. הם עשרת השבטים יחד (אברבנאל).
47. מצודת ציון. ורוצה לומר שיהיו מושפעים מטובה והצלחה (מצודת דוד).
48. מצודת דוד.
49. מלבי"ם.
50. אברבנאל.
51. אברבנאל.
52. תרגום יונתן.
53. רצונו לומר אמחול עוונם ויהיו מטוהרים מטומאת העוון (מצודת דוד).
54. תרגום יונתן.
55. כפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד). ומלבי"ם מבאר שבהיות שהעוון מטמא את הנפש ומקטרג עליהם לפני ה', אמר נגד הטומאה וטהרתי, ונגד הקטרוג וסלחתי.
56. מצודת דוד. והזכיר בזה חטאת ועוון ופשע שהם שלושת מיני העבירות שמכולם יטהרם (אברבנאל).
57. מצודת דוד.
58. מצודת דוד.
59. כי כולם ישמחו בתשועת ישראל ויהללו ויפארו את ה', כי אז יכירו האמת שה' הוא האלוהים (מצודת דוד).
60. מצודת דוד.
61. מצודת דוד.
62. רד"ק, מצודת דוד.
63. מצודת דוד. רד"ק מבאר כי גויי הארץ הם אלה אשר יפחדו וירגזו. ומוסיף המלבי"ם שלכן יפחדו להילחם עם ישראל בראותם את הטובה שה' עושה עמם.
64. תרגום יונתן.
65. מצודת דוד.
66. מצודת דוד.
67. מצודת דוד.
68. מצודת דוד.
69. מצודת דוד.
70. אשר הם שוממות מבלי אדם עובר שם ומבלי אדם יושב בהם (מצודת דוד).
71. מוסב על המקרא שלפניו לומר עוד ישמע במקום הזה קול ששון וכו' (מצודת דוד).
72. מצודת דוד.
73. מצודת דוד.
74. שיעשו בארצם חופות חתנים (מצודת דוד).
75. אברבנאל.
76. אברבנאל.
77. אברבנאל.
78. שקיבץ צבאות ישראל ויהודה (אברבנאל).
79. מצודת דוד.
80. מצודת דוד.
81. אברבנאל.
82. ולא אמר חטאת ואשם, לפי שבזמן ההוא לא יהיו בהם רשעים וחוטאים כי כולם ידעו את ה', וכן אמרו רז"ל כל הקורבנות בטלים לעתיד לבוא חוץ מקרבן תודה (רד"ק).
83. תרגום יונתן.
84. מצודת דוד.
85. תרגום יונתן מבאר אשיב את גלות הארץ כבראשונה.
86. מצודת דוד.
87. אברבנאל.
88. תרגום יונתן.
89. ה' נקרא בשם "צבאות" כי הוא אלוה על צבאות של מעלה ועל צבאות של מטה (רד"ק לעיל לא, לד).
90. הוא ירושלים (מצודת דוד).
91. אברבנאל.
92. מצודת דוד.
93. מצודת ציון.
94. עד שֶׁתִּמָּלֵא כל הארץ מהם (אברבנאל) כי יתרבו צאנם מאד (מצודת דוד).
95. מצודת דוד.
96. שהם המקומות הגבוהים (אברבנאל).
97. רד"ק.
98. אברבנאל.
99. מצודת דוד.
100. שיתרבה הצאן והבקר כל כך עד שלא יוכל בעל הצאן למנות את צאנו ויצווה מונה אחר למנותם (מצודת דוד). רש"י מבאר שרצונו לומר שישראל יצאו ויבאו ע"י מנהיג הולך בראשם. וכך ביאר אברבנאל כי אפשר לומר שאמר זאת על העם שיתרבו מאד ויתן השם עליהם רועה שלא יפזר את הצאן כמו שעשו מלכי ישראל ויהודה, אלא יהיה רועה נאמן ומונה אותם כדי שלא יאבד צאן מהעדר. ורד"ק מבאר כי ישראל נמשל לצאן והרועה הוא המלך, ודרך הרועה למנות צאנו אם חסרה אחת מהן. ובביאורו השני מבאר רד"ק שאמר זה העניין לכלות הפושעים מישראל בצאתם מהגלות, כמו שמפורש בספר יחזקאל (כ, לז) "וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת הַשָּׁבֶט", וזהו שאמר הנה גם כן עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה.
101. תרגום יונתן.
102. מצודת ציון.
103. תרגום יונתן.
104. אברבנאל. והיא הנבואה שניבא לעיל בפרק כג פסוקים ה' ו' (מלבי"ם).
105. מצודת דוד.
106. זהו מלך המשיח (רד"ק, מצודת דוד). ולעיל (כג, ה) ניבא "וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק", והעניין אחד שתהיה הצדקה והיושר בליבו ותבונתו, וגם שהוא יעשה משפט וצדקה בארץ ולכן ראוי שיקרא צמח צדקה (אברבנאל).
107. מצודת דוד.
108. מצודת דוד.
109. כלומר וזה אשר יקרא ה' לירושלים, "צדקנו" (ר"י קרא בשם רבי מנחם). ורד"ק מבאר "וזה אשר יקרא לה" שהקב"ה יקרא לירושלים "ה' צדקנו", כלומר שיושביה יאמרו ה' צדקנו. מצודת דוד מבאר וזה השם אשר יקרא ה' לירושלים, "ה' צדקנו" כלומר ה' יצדיק אותנו בזמן קיומה. ואברבנאל מבאר כי נכון יותר לפרש כי ה' יתברך יקרא את ירושלים בזה השם לפי שיתמיד בה משפט וצדקה תמיד.
110. תרגום יונתן.
111. לא יכרת כריתות עולם אלא אם יפסוק סופו לחזור (רש"י). ומלבי"ם מבאר לא יכרת מימות המשיח והלאה.
112. מצודת דוד.
113. מצודת דוד.
114. אברבנאל.
115. מצודת דוד.
116. מצודת דוד.
117. לא יכרת להם זרע הראוי להעלות עולה ולהקטיר מנחה (רש"י).
118. מצודת דוד.
119. מצודת דוד.
120. שהיו בישראל שני שושלות, אחת מהמלכים שהיו כולם נמשכים מזרע דוד והשניה מהכהנים שהיו כולם מזרע אהרן, והנה כשנחלקו המלכויות ומלך ירבעם על ישראל שלא היה מזרע דוד ולא מזרע יהודה כי אם משבט אפרים, בראותו שפסקה השושלת הראשונה של המלכים רצה להפסיק גם כן את השושלת השניה ועשה כהנים מקצה העם משאר השבטים שלא היו משבט לוי ולא מזרע אהרן, ולכן אמר כאן הנביא ששתי השושלות ישובו למעמדן הראשון (אברבנאל). ובמדרש, אמר ר' לוליינא שאל קריטיס אחד את ר' יוסי, מה שאני רואה את תורתכם פלסטרין הוא שכתוב "ולכהנים הלוים" וגו' והרי חרב בית המקדש ובטלו הקרבנות, אמר להם ח"ו אין דבר בתורה פלסטרין ולא דבר של שקר אלא כל התורה היא אמת, אמר להם הקב"ה לכהנים וללוים אם אתם עוסקים בתורה בקרבנות מעלה אני עליכם כאילו אתם מקריבים בכל יום עולה וכליל (ילקוט שמעוני).
121. אברבנאל.
122. מלבי"ם.
123. תרגום יונתן.
124. רש"י, רד"ק, מצודת דוד.
125. רש"י, רד"ק, מצודת דוד.
126. רש"י, רד"ק, מצודת דוד.
127. היא הברית אשר כרתי לנח ובניו (בראשית ח, כב) שנאמר "וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ" (רש"י, רד"ק).
128. מצודת דוד.
129. מצודת דוד.
130. מצודת דוד.
131. מצודת דוד.
132. מצודת ציון.
133. מצודת דוד.
134. מצודת דוד.
135. מצודת דוד.
136. מצודת דוד.
137. מצודת דוד.
138. מצודת דוד.
139. רד"ק.
140. אברבנאל.
141. אברבנאל.
142. מצודת דוד.
143. מצודת דוד.
144. מצודת דוד.
145. אברבנאל.
146. אברבנאל.
147. עניין מיאוס ובזיון (מצודת ציון).
148. כמו שדרשו חז"ל על (שמואל-ב' כ, א) "אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה לָנוּ בְּבֶן יִשַׁי אִישׁ לְאֹהָלָיו יִשְׂרָאֵל", שכאשר פרקו מעליהם מלכות בית דוד כן פרקו מעליהם מלכות שמים (אברבנאל). רש"י מבאר ובדברים האלה הם גורמים לעמי לנאץ מהיות גוי לי, "לפניהם" דהיינו לפני דבריהם אלה, שמלמדין אותן לומר לא ישוב הקב"ה מחרונו עוד ולא תועיל לכם תשובה. רד"ק מבאר "ואת עמי ינאצון" על זרע דוד וזרע אהרן, שכיון שראו שה' מאסם ינאצו בניהם את ישראל מהיות עוד גוי לפניהם ולא יוכיחום ולא ינהיגום בדרך ישרה כי חשבו שפסקה המלכות והכהונה שכן רוב ישראל גלו והנשארים נתונים ביד גויי הארצות. אבי רד"ק מבאר כיון שראו עמי כי אלהים מאסם גם הם ינאצו אותם ולא ילכו אחר מצוותיו ולא ירצו להיות גוי לפניהם ולעשות מצוותם. מצודת דוד מבאר "גם ימאסון את עמי" שרוצה לומר, אומרים שמאסתי בהם לבל היות עוד גוי לפני שתי המשפחות האלה, כי מאס בכולם ועוד לא ימלוך עליהם מישהו ממשפחת דוד ולא יכהנו בהם משפחת אהרן והם לא יהיו עוד נקראים בני עמם כי תתפרד החבילה. ומלבי"ם מבאר כי הם אמרו הלא משפחת דוד ומשפחת אהרן אשר בחר ה' ובכל זאת "וימאסם", כל שכן שמאס את העם בכלל, ועל ידי כך "את עמי ינאצון" ויבזו אותם שאי אפשר "שיהיו עוד גוי לפניהם" דהיינו לפני שתי המשפחות, שאי אפשר שהם יהיו קודמים במעלה לפני שתי המשפחות והם ישארו להיות גוי קדוש לפני ה'.
149. אברבנאל.
150. תרגום יונתן.
151. מלבי"ם.
152. מצודת דוד.
153. מצודת דוד.
154. מלבי"ם.
155. מצודת דוד.
156. מלבי"ם. רד"ק מבאר אם לא יהיה בריתי יומם ולילה ולא שמתי חוקות שמים וארץ להיות חוק עולם, אם לא יהיה זה לא יהיה זרע יעקב ודוד שאמאסם, אבל כל זמן שתהיה קיימת בריתי עם שמים וארץ ועם יומם ולילה תהיה בריתי עם זרע יעקב ודוד, עם זרע יעקב להיות גוי ועם זרע דוד להיות מושל, ולא הוצרך להשיב משפחת הכהונה כי כבר הזכירה למעלה, אבל בדבר המלכות שנה כי הוא עיקר הנהגת ישראל מיראת המלכות. ובמדרש, "אם לא בריתי יומם ולילה" אמר ר' אלעזר, אלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר (כאן) "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי", שמעון התימני אומר בזכות המילה אני קורע להם את הים שנאמר "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי"... (ילקוט שמעוני). ובספר נפש החיים (שער ב' פרקים ו' ז') הביא, שלומדים מהפסוק "אם לא בריתי" דהיינו התורה, "חקות שמים וארץ לא שמתי" שהיה העולם חרב, כלומר שאם יארע רגע אחד שאין אף יהודי בעולם שלומד תורה, לא היה קיום כלל להמשך עולם ומלואו, ולכך כשבחצי כדור הארץ שלנו יְשֵׁנִים אז יהיה איזה יהודי בחצי השני של העולם שלומד תורה.
157. מלבי"ם.
158. אברבנאל.
159. זרע יעקב שהוא שבט לוי לעניין הכהונה, וזרע דוד עבדי לענין המלכות (אברבנאל).
160. רד"ק.
161. מצודת ציון. כתיב בשי"ן כמו בצד"י כי שני השרשים שווים בעניין ושתי האותיות ממוצא אחד, והוא אחד מד' הכתובים בשי"ן כנוי ליצחק (רד"ק). אמרו רז"ל כי ישחק נתן שי"ן ולקח צד"י לגאולת מצרים, לרמוז כי מגאולת מצרים נמשך לגאולה העתידה, ואפשר דלכך נכתב כאן ישחק בשי"ן לזכור צדקתו, כי יצחק אבינו עליו השלום תמיד היה מליץ טוב על ישראל וגם לעתיד לבוא (חוחמת אנך).
162. מלבי"ם מבאר שזרע דוד ימשלו על זרע יעקב, וזרע יעקב ימשלו על בני ישמעאל ועשיו.
163. מצודת דוד.
164. מצודת ציון.
165. מצודת דוד.
166. מצודת דוד.
167. מצודת דוד.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה