/ ירמיהו פרק לז'

פסוקים

ירמיהו פרק לז'

(א) וַיִּמְלָךְ מֶלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ תַּחַת כָּנְיָהוּ בֶּן יְהוֹיָקִים אֲשֶׁר הִמְלִיךְ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בְּאֶרֶץ יְהוּדָה: בהמשך לפרק הקודם בו ניבא הנביא על יהויקים ששרף את המגילה שלא יהיה לו בן יושב על כסא דוד, הביא כאן הנביא את סיפור המלכת צדקיהו שמלך תחת יהויכין בנו [1] באומרו, וַיִּמְלָךְ מֶלֶךְ [2] הוא צִדְקִיָּהוּ בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ אשר מלך תַּחַת -במקום כָּנְיָהוּ -יהויכין [3] בֶּן יְהוֹיָקִים , הוא המלך צדקיהו אֲשֶׁר הִמְלִיךְ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בְּאֶרֶץ יְהוּדָה:
(ב) וְלֹא שָׁמַע הוּא וַעֲבָדָיו וְעַם הָאָרֶץ אֶל דִּבְרֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא: וְלֹא שָׁמַע -שמעו [4] הוּא [5] וַעֲבָדָיו וְעַם הָאָרֶץ [6] אֶל דִּבְרֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא: [7]
(ג) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶת יְהוּכַל בֶּן שֶׁלֶמְיָה, וְאֶת צְפַנְיָהוּ בֶן מַעֲשֵׂיָה הַכֹּהֵן אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר, הִתְפַּלֶּל נָא בַעֲדֵנוּ אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ: וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶת יְהוּכַל בֶּן שֶׁלֶמְיָה, וְאֶת צְפַנְיָהוּ בֶן מַעֲשֵׂיָה הַכֹּהֵן אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר, הִתְפַּלֶּל נָא בַעֲדֵנוּ אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ כי נבוכדנצר מלך בבל נלחם עמנו: [8]
(ד) וְיִרְמְיָהוּ בָּא וְיֹצֵא בְּתוֹךְ הָעָם וְלֹא נָתְנוּ אֹתוֹ בֵּית הַכְּלוּא (הכליא: וְיִרְמְיָהוּ בָּא וְיֹצֵא בְּתוֹךְ הָעָם , כי המלך צדקיהו ציוה להוציאו מבית הכלא בו כלא אותו יהויקים, [9] וְלֹא נָתְנוּ -השאירו [10] אֹתוֹ בֵּית -בבית [11] הַכְּלוּא (הכליא כתיב) -הכלא: [12]
(ה) וְחֵיל פַּרְעֹה יָצָא מִמִּצְרָיִם וַיִּשְׁמְעוּ הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עַל יְרוּשָׁלִַם אֶת שִׁמְעָם וַיֵּעָלוּ מֵעַל יְרוּשָׁלִָם: וְחֵיל פַּרְעֹה יָצָא מִמִּצְרָיִם לעזרת יהודה, [13] וַיִּשְׁמְעוּ הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עַל יְרוּשָׁלִַם אֶת שִׁמְעָם -פרסום גבורתם, [14] וַיֵּעָלוּ -הסתלקו [15] מֵעַל יְרוּשָׁלִָם להילחם נגד פרעה: [16]
(ו) וַיְהִי דְּבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר: ומיד לאחר מכן, [17] וַיְהִי דְּבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר:
(ז) כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כֹּה תֹאמְרוּ אֶל מֶלֶךְ יְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם אֵלַי לְדָרְשֵׁנִי הִנֵּה חֵיל פַּרְעֹה הַיֹּצֵא לָכֶם לְעֶזְרָה שָׁב לְאַרְצוֹ מִצְרָיִם: כֹּה -כך [18] אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כֹּה תֹאמְרוּ אֶל מֶלֶךְ יְהוּדָה אדונכם [19] הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם אֵלַי לְדָרְשֵׁנִי -לדרוש אותי בתפילה, [20] הִנֵּה חֵיל פַּרְעֹה הַיֹּצֵא לָכֶם לְעֶזְרָה שָׁב לְאַרְצוֹ מִצְרָיִם [21] ולא יבוא לעזרה: [22]
(ח) וְשָׁבוּ הַכַּשְׂדִּים וְנִלְחֲמוּ עַל הָעִיר הַזֹּאת וּלְכָדֻהָ וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ: וְשָׁבוּ -וישובו [23] מיד [24] הַכַּשְׂדִּים למצור [25] וְנִלְחֲמוּ -וילחמו [26] עַל הָעִיר הַזֹּאת וּלְכָדֻהָ וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ:
(ט) כֹּה אָמַר יְהֹוָה, אַל תַּשִּׁאוּ נַפְשֹׁתֵיכֶם לֵאמֹר הָלֹךְ יֵלְכוּ מֵעָלֵינוּ הַכַּשְׂדִּים כִּי לֹא יֵלֵכוּ: ולכן [27] כֹּה -כך [28] אָמַר יְהֹוָה, אַל תַּשִּׁאוּ -תְּפַתּוּ את [29] נַפְשֹׁתֵיכֶם לֵאמֹר הָלֹךְ יֵלְכוּ מֵעָלֵינוּ הַכַּשְׂדִּים מכל וכל, [30] כִּי באמת [31] לֹא יֵלֵכוּ , רק עלו מן המצור להילחם עם פרעה, אבל לא הלכו מארץ יהודה כי נשארו בארץ, ואין לכם זמן להכין נגדם עצה וגבורה: [32]
(י) כִּי אִם הִכִּיתֶם כָּל חֵיל כַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים אִתְּכֶם וְנִשְׁאֲרוּ בָם אֲנָשִׁים מְדֻקָּרִים אִישׁ בְּאָהֳלוֹ, יָקוּמוּ וְשָׂרְפוּ אֶת הָעִיר הַזֹּאת בָּאֵשׁ: כִּי אף [33] אִם הִכִּיתֶם -תכו את [34] כָּל חֵיל כַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים אִתְּכֶם וְנִשְׁאֲרוּ -ורק יישארו [35] בָם אֲנָשִׁים יחידים, והם יהיו [36] מְדֻקָּרִים -מדוקרי חרב, אותם המדוקרים אשר ישכבו [37] פצועים [38] אִישׁ בְּאָהֳלוֹ, יָקוּמוּ וְשָׂרְפוּ -וישרפו [39] אֶת הָעִיר הַזֹּאת בָּאֵשׁ: [40]
(יא) וְהָיָה בְּהֵעָלוֹת חֵיל הַכַּשְׂדִּים מֵעַל יְרוּשָׁלָם מִפְּנֵי חֵיל פַּרְעֹה: ומספר הכתוב שנבואת ירמיהו התאמתה מיד, [41] וְהָיָה בְּהֵעָלוֹת -בעת שנסתלק [42] חֵיל הַכַּשְׂדִּים מֵעַל יְרוּשָׁלָם מִפְּנֵי חֵיל פַּרְעֹה: [43]
(יב) וַיֵּצֵא יִרְמְיָהוּ מִירוּשָׁלִַם לָלֶכֶת אֶרֶץ בִּנְיָמִן, לַחֲלִק מִשָּׁם בְּתוֹךְ הָעָם: וַיֵּצֵא יִרְמְיָהוּ מִירוּשָׁלִַם לָלֶכֶת אל [44] אֶרֶץ בִּנְיָמִן, לַחֲלִק מִשָּׁם בְּתוֹךְ הָעָם -להשמיט עצמו משם בתוך העם היוצאים: [45]
(יג) וַיְהִי הוּא בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן", וְשָׁם בַּעַל פְּקִדֻת וּשְׁמוֹ יִרְאִיָּיה בֶּן שֶׁלֶמְיָה בֶּן חֲנַנְיָה, וַיִּתְפֹּשׂ אֶת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר אֶל הַכַּשְׂדִּים אַתָּה נֹפֵל: וַיְהִי -וכאשר היה [46] הוּא בְּשַׁעַר אשר נקרא [47] "שער בִּנְיָמִן", [48] וְ הנה [49] שָׁם היה [50] בַּעַל פְּקִדֻת -פקיד ממונה [51] לשמור פתח השער ההוא [52] שלא יֵצֵא איש מן העיר להשלים עם הכשדים, [53] וּשְׁמוֹ יִרְאִיָּיה בֶּן שֶׁלֶמְיָה בֶּן חֲנַנְיָה, [54] וַיִּתְפֹּשׂ אֶת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא בחוזקה [55] לֵאמֹר -באומרו, הנה [56] אֶל הַכַּשְׂדִּים אַתָּה נֹפֵל -מתחבר [57] להיות עמהם: [58]
(יד) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ שֶׁקֶר! אֵינֶנִּי נֹפֵל עַל הַכַּשְׂדִּים וְלֹא שָׁמַע אֵלָיו, וַיִּתְפֹּשׂ יִרְאִיָּיה בְּיִרְמְיָהוּ וַיְבִאֵהוּ אֶל הַשָּׂרִים: וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ הדבר הזה הוא [59] שֶׁקֶר! [60] אֵינֶנִּי נֹפֵל -מתחבר [61] עַל הַכַּשְׂדִּים -לכשדים, [62] וְלֹא שָׁמַע יראייה אֵלָיו, [63] וַיִּתְפֹּשׂ יִרְאִיָּיה בְּיִרְמְיָהוּ וַיְבִאֵהוּ אֶל הַשָּׂרִים:
(טו) וַיִּקְצְפוּ הַשָּׂרִים עַל יִרְמְיָהוּ, וְהִכּוּ אֹתוֹ, וְנָתְנוּ אוֹתוֹ בֵּית הָאֵסוּר בֵּית יְהוֹנָתָן הַסֹּפֵר, כִּי אֹתוֹ עָשׂוּ לְבֵית הַכֶּלֶא: ולמרות שירמיהו הכחיש דבריו [64] וַיִּקְצְפוּ הַשָּׂרִים עַל יִרְמְיָהוּ, וְהִכּוּ אֹתוֹ, וְנָתְנוּ -ושמו [65] אוֹתוֹ בֵּית -בבית [66] הָאֵסוּר -המאסר, [67] בֵּית -בבית [68] יְהוֹנָתָן הַסֹּפֵר, כִּי אֹתוֹ -את הבית ההוא [69] עָשׂוּ -הכינו להיות [70] לְבֵית הַכֶּלֶא:
(טז) כִּי בָא יִרְמְיָהוּ אֶל בֵּית הַבּוֹר וְאֶל הַחֲנֻיוֹת, וַיֵּשֶׁב שָׁם יִרְמְיָהוּ יָמִים רַבִּים: כִּי -וכאשר [71] בָא יִרְמְיָהוּ אֶל בֵּית הַבּוֹר [72] וְאֶל הַחֲנֻיוֹת, [73] וַיֵּשֶׁב -אז ישב [74] שָׁם יִרְמְיָהוּ יָמִים רַבִּים: [75]
(יז) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ וַיִּקָּחֵהוּ וַיִּשְׁאָלֵהוּ הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ בַּסֵּתֶר וַיֹּאמֶר, הֲיֵשׁ דָּבָר מֵאֵת יְהֹוָה? וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ יֵשׁ! וַיֹּאמֶר בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל תִּנָּתֵן: וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ וַיִּקָּחֵהוּ מבית הבור, [76] וַיִּשְׁאָלֵהוּ הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ בַּסֵּתֶר וַיֹּאמֶר, הֲיֵשׁ -האם יש [77] דָּבָר -דבר נבואה חדש [78] מֵאֵת יְהֹוָה? [79] וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ יֵשׁ! [80] באה לי נבואה לא מזמן, [81] וַיֹּאמֶר ירמיהו, הנבואה הזאת [82] היא עליך שאתה [83] בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל תִּנָּתֵן: [84]
(יח) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ, מֶה חָטָאתִי לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וְלָעָם הַזֶּה כִּי נְתַתֶּם אוֹתִי אֶל בֵּית הַכֶּלֶא?!: וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ לאחר מכן [85] אֶל הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ, מֶה חָטָאתִי לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וְלָעָם הַזֶּה כִּי נְתַתֶּם אוֹתִי אֶל בֵּית הַכֶּלֶא?!: [86]
(יט) וְאַיֵּה (ואיו נְבִיאֵיכֶם אֲשֶׁר נִבְּאוּ לָכֶם לֵאמֹר" לֹא יָבֹא מֶלֶךְ בָּבֶל עֲלֵיכֶם וְעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת: וְאַיֵּה (ואיו כתיב) -ואיפה [87] הבטחת [88] נְבִיאֵיכֶם [89] אֲשֶׁר נִבְּאוּ לָכֶם לֵאמֹר" לֹא יָבֹא מֶלֶךְ בָּבֶל עֲלֵיכֶם וְעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת "?! הנה הם נחבאים וכיסתה כלימה את פניהם [90] , שהרי בא מלך בבל ועושה מצור על העיר: [91]
(כ) וְעַתָּה שְׁמַע נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, תִּפָּל נָא תְחִנָּתִי לְפָנֶיךָ וְאַל תְּשִׁבֵנִי בֵּית יְהוֹנָתָן הַסֹּפֵר וְלֹא אָמוּת שָׁם: וְעַתָּה הואיל ונביאיכם כחשו, והאמת איתי [92] , ואני לא חטאתי לך ולעבדיך, [93] שְׁמַע נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, תִּפָּל נָא -עתה [94] תְחִנָּתִי לְפָנֶיךָ וְאַל תְּשִׁבֵנִי לבור אשר [95] בֵּית -בבית [96] יְהוֹנָתָן הַסֹּפֵר וְלֹא -למען לא [97] אָמוּת שָׁם ממועקת המאסר: [98]
(כא) וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ וַיַּפְקִדוּ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה וְנָתֹן לוֹ כִכַּר לֶחֶם לַיּוֹם מִחוּץ הָאֹפִים עַד תֹּם כָּל הַלֶּחֶם מִן הָעִיר וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה: וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ וַיַּפְקִדוּ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה שאין שם מאסר קשה כל כך, [99] וְנָתֹן -וגם ציווה לתת [100] לוֹ בחינם [101] כִכַּר לֶחֶם לַיּוֹם -בכל יום [102] מִחוּץ -משוק [103] הָאֹפִים וזאת עַד תֹּם -שייגמר [104] כָּל הַלֶּחֶם מִן הָעִיר , ומאז והלאה [105] וַיֵּשֶׁב -יָשַׁב [106] יִרְמְיָהוּ חופשי [107] בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה ולא ביקש לצאת גם משם: [108]

הערות

1. רוצה לומר כי בהיות יהויכין מולך ביהודה מתחת יד מלך מצרים שהמליכו, הנה בקללת השם על יהויקים לא התקיימה המלכות ביד יהויכין אלא רק שלושה חודשים, כי מיד בא נבוכדנצר והגלה אותם והמליך בארץ יהודה את צדקיהו ונתקיימה בזה נבואת ירמיהו (אברבנאל).
2. לפי שמלכות יהויכין לא עמדה אלא שלושה חודשים אמר "וימלך מלך" כי יהויכין לא נחשב למלך (רד"ק). ורש"י מבאר לפי שמעתה בא לספר ולומר שנתקיימו הפורעניות שניבא עד עכשיו, התחיל לומר כן ובבא עת הפקודה שיקרבו הימים להתקיים הדברים "וימלך מלך" אחר על יהודה תחת כניהו בן יהויקים.
3. אברבנאל.
4. אברבנאל.
5. דהיינו צדקיהו (ר"י קרא).
6. דהיינו העם (אברבנאל).
7. ואמרו חז"ל (סנהדרין קג.) שיהויקים היה רשע ודורו היה זכאי וצדיק, וצדקיהו היה צדיק ועמו ואנשיו היו רשעים, (אברבנאל), והיה המלך נמשך אחרי העם (מלבי"ם). ובעת צרה היה מבקש מירמיהו ואומר לו (להלן בפס'ג) "הִתְפַּלֶּל נָא בַעֲדֵנוּ" (ר"י קרא).
8. אברבנאל.
9. רש"י, רד"ק, מצודת דוד. שצדקיה היה צדיק ודורו רשעים, ויהויקים היה רשע ודורו צדיקים (רש"י).
10. מצודת ציון.
11. מצודת דוד.
12. מצודת דוד.
13. רש"י, מצודת דוד. דהיינו לעזור לצדקיהו, כי צדקיהו מרד במלך בבל אשר השביעו באלהים (דברי הימים-ב' לו, יג) כשהמליכו, ומרד בו ושלח למלך מצרים שיבוא לעזרתו, וכששלח מלך בבל את חילו מפני שמרד בו, יצא חיל פרעה ממצרים לעזרת צדקיהו (רד"ק).
14. מצודת דוד.
15. מצודת דוד.
16. רצה לומר שלא שבו לבבל אלא רק שנסתלקו מן המצור, כי התייראו שיבוא עליהם האויב מבחוץ ותהיה להם המלחמה פנים ואחור, ולכן עלו ללכת לקראת חיל פרעה ולערוך אתו מלחמה (מלבי"ם).
17. אברבנאל.
18. תרגום יונתן.
19. אברבנאל.
20. מצודת דוד.
21. בספינות היו באים, ורמז הקב"ה לים והציף עליו כמו נודות דומות לעורות בני אדם, אמרו זה לזה מה זאת? אמרו אלו אבותינו שטבעום אבותיהם של אלו שאנו הולכים לעזרתם בים, מיד שבו לארצם (רש"י). ומלבי"ם מבאר שחיל פרעה לא עצר כח להלחם עם נבוכדנצר ושב למצרים.
22. מצודת דוד. ולכן אל תשמח בעלות הכשדים מעליכם (אברבנאל).
23. תרגום יונתן.
24. אברבנאל, מלבי"ם.
25. אברבנאל.
26. אברנבאל.
27. אברבנאל.
28. תרגום יונתן.
29. עניין פתוי והסתה, כמו (בראשית ג, יג) "הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי" (מצודת ציון).
30. מצודת דוד.
31. אברבנאל.
32. מלבי"ם.
33. מצודת דוד.
34. מצודת דוד.
35. מצודת דוד.
36. מלבי"ם.
37. מצודת דוד.
38. מלבי"ם.
39. מצודת דוד.
40. והוא עניין הפלגה וגוזמא, וכאומר לא תועיל שום תחבולה נגד גזרתי (מצודת דוד). ואברבנאל מבאר שאמר זאת להודיע שהיה חורבנה בהשגחה מאת השם יתברך ולא מפעל הכשדים וכוחם.
41. אברבנאל.
42. מצודת דוד.
43. כי שמעו שבאים חיל פרעה לעזור ליהודה (מצודת דוד).
44. תרגום יונתן.
45. כלומר רצה לצאת בין העם היוצאים מירושלים להיות נשמט מהם שלא ירגישו בו שומרי השער (מצודת דוד). שהיה בתוך העם והיה ירא שמא יתנוהו לבית הכלא לפי שאמר (לעיל בפס' י) "כִּי אִם הִכִּיתֶם כָּל חֵיל כַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים אִתְּכֶם וְנִשְׁאֲרוּ בָם אֲנָשִׁים מְדֻקָּרִים אִישׁ בְּאָהֳלוֹ יָקוּמוּ וְשָׂרְפוּ אֶת הָעִיר הַזֹּאת בָּאֵשׁ" (רד"ק). ועניין "לחלק" מלשון השמטה שהוא קרוב לעניין חלקלקות, כלומר היה רוצה להיות נשמט משם (רד"ק). אברבנאל מבאר שאפשר לפרש מלשון מחלוקת, שבעבור שהיה ירמיהו מן הכהנים אשר בענתות בארץ בנימין ואנשי עירו היו שונאים אותו לכן היה הולך לשם להחניף להם בלשון חלקות כדי שיאהבוהו וימצא עמהם כאשר ילכו בגלות. ובדרש מובא כי יצא ליטול חלק עם הכהנים שהיו בענתות והוא מלשון "חלק" (רד"ק, אברבנאל). ובעוד הכשדים היו צרים עליה לא היה יוצא ממנה, שהיה מתפלל על העיר שלא תלכד (רש"י).
46. מצודת דוד.
47. מצודת דוד.
48. מצודת דוד. ונקרא כך לפי שהיה בחלקו של בנימין או שהיה מוצא השער דרך ארץ בנימין (רד"ק).
49. אברבנאל.
50. מצודת דוד.
51. רש"י, רד"ק מצודת דוד. "בעל" פירושו שר ואדון, ו"פקדת" מלשון פקיד וממונה (מצודת ציון).
52. מצודת דוד.
53. רש"י, רד"ק.
54. הוא חנניה בן עזור (לעיל כח, א), ויִרְאִיָּיה זה היה נכדו של חנניה, ויחסו הכתוב לחנניה ללמד שכל המחניף לרשע סוף נופל בידו או ביד בנו או ביד בן בנו, וירמיה החניף לו שאמר לו (לעיל כח, ו) "אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה יְהֹוָה יָקֵם יְהֹוָה אֶת דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר נִבֵּאתָ", ומדרש אגדה שציוה חנניה את בנו, ראה שאני מת על ידי ירמיה והעמידני שקרן בנבואתי, אם תוכל להכשילו הכשילהו, ובנו ציוה גם הוא לבניו כך וכשהגיעה השעה הכשילו (רש"י, רד"ק).
55. מצודת דוד.
56. מצודת דוד.
57. רד"ק, מצודת ציון.
58. מצודת דוד. שמאחר שהכשדים היו עדיין בארץ יהודה חשדו אותו שרוצה לברוח אל הכשדים להיות איתם (מלבי"ם).
59. מצודת דוד.
60. ולא רצה ירמיהו להחניף לו, כי ראה שנענש על אשר החניף לזקנו (חומת אנך).
61. ראה ביאור בפס' יג.
62. תרגום יונתן.
63. לא קיבל דבריו ולא האמין לו (מצודת דוד).
64. אברבנאל.
65. אברבנאל.
66. מצודת ציון.
67. מצודת ציון.
68. מצודת דוד.
69. מצודת דוד.
70. מצודת דוד.
71. ר"י קרא.
72. והוא המקום היותר רע שבמאסר (מצודת דוד).
73. חנויות היו לפני אותו בית הכלא (רש"י, רד"ק). חנויות הם המקומות שמוכרין שם סחורה וכל ממכר (מצודת ציון).
74. ר"י קרא.
75. היות והפרשיות והפסוקים בלתי מסודרים בעניין זה, אברבנאל מביא את השתלשלויות המאסרים של ירמיהו לפי סדרם: א. יהויקים אסר אותו בפעם הראשונה מפני מה שניבא עליו (לעיל כב, יג -יט) "הוֹי בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק וַעֲלִיּוֹתָיו בְּלֹא מִשְׁפָּט... לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֶל יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא יִסְפְּדוּ לוֹ הוֹי אָחִי וְהוֹי אָחוֹת לֹא יִסְפְּדוּ לוֹ ... קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַםִ", וניבא גם כן על יכניהו בנו ובעבור זה שמוהו בבית האסורים, ושם ציוה לכתוב את מגילת איכה על ידי ברוך בן נריה. ב. כאשר מלך צדקיהו לפי שהוא היה אז מלך צדיק, [אף על פי שעבדיו ועמו היו רעים וחטאים לה' מאד], הוא ציוה להוציאו מבית האסורים, ועל זה נאמר (בפס' ד) "וְיִרְמְיָהוּ בָּא וְיֹצֵא בְּתוֹךְ הָעָם וְלֹא נָתְנוּ אֹתוֹ בֵּית הַכְּלוּא" רוצה לומר שאז כשמלך צדקיהו יצא הנביא מבית האסורים ובא בתוך העם ולא שמוהו בבית הכלא. ג. אחרי זה בשנה העשירית לצדקיהו כשניבא ירמיהו עליו שלא ימלט מיד מלך בבל ציוה לשומו בבית הכלא והיא פעם שניה, ועל זה נאמר (לעיל לב, א-ג) הַדָּבָר אֲשֶׁר-הָיָה אֶל-יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהֹוָה בַּשָּׁנָה הָעֲשִׂרִית לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה... וְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא הָיָה כָלוּא בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה... אֲשֶׁר כְּלָאוֹ צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה", ושם נאמרה לו נבואת חנמאל על קניין השדה ושאר הנבואות הטובות והנחמות, ובהיותו שמה נתן לו האל יתעלה רשות ואומץ לב שיצא מחצר המטרה שהיה מקום שנתנו לו למאסר ושילך למלך לומר לו דבר ה', וכן עשה שהלך אל המלך ודיבר אליו, ומאז והלאה לא הביאוהו באותו המאסר ועשה נסיון הרכבים. ד. אחרי זה בעלות חיל הכשדים מירושלים יצא ירמיהו ללכת לארץ בנימין ותפשוהו יראיה והשרים כדי שלא יברח אל הכשדיים ונתנו אותו בבית הסוהר שבבית יהונתן הסופר, ומשם שלח המלך צדקיהו ולקחו וידבר אתו, ויצו שלא ישיבוהו עוד בית יהונתן, ויפקיד אותו בחצר המטרה וזה היה מאסרו השלישי שמה. ה. ומשם לקחוהו השרים והשליכו אותו אל בור מלכיה שהיה שם בחצר המטרה ונטבע בטיט, ומשם הוציאהו בדבר המלך עבד מלך הכושי, וישב ירמיהו בחצר המטרה ומשם היה שולח המלך לדבר איתו וחוזר לשם, ושמה ישב עד אשר נלכדה העיר.
76. אברבנאל.
77. תרגום יונתן.
78. מצודת דוד.
79. כי היה צדקיהו ירא את ה', אם לא שאנשיו ועמו כולם היו רשעים (אברבנאל).
80. רוצה לומר אע"פ שצרות לבבי הרחיבו והשרים עשו עימי רעות הרבה, הנה לא קצרה יד ה' מהופיע בי נבואתו (אברבנאל).
81. מצודת דוד.
82. מצודת דוד.
83. מלבי"ם.
84. ואין לי ספק בכך, כי הנבואה תמיד תודיעני זה בלי חילוף (אברבנאל).
85. אברבנאל.
86. שהרי לא היה בו משפט מוות והוא לא חטא נגדם כי דיבר אליו מה שציוהו ה' (אברבנאל).
87. תרגום יונתן.
88. מצודת דוד.
89. נביאי השקר (תרגום יונתן).
90. אברבנאל.
91. מצודת דוד.
92. מצודת דוד.
93. אברבנאל.
94. מצודת דוד.
95. אברבנאל.
96. אברבנאל.
97. מצודת דוד.
98. מצודת דוד.
99. מצודת דוד.
100. מצודת דוד.
101. ואמרו חז"ל (מדרש שיר השירים רבה א, מא) שהיו נותנים לו פת קיבר שהיתה נמכרת חוץ לפלטירא, פירוש פת סובין, וכפי הפשט נראה שמפני הרעב היו עושים פת למכור בשוק ידוע כדי לפרנס העם שבירושלים, ונתנו לכל אחד ככר אחד ליום, וציוה המלך שיתנו משם לירמיהו חוקו דבר יום ביומו בלי מעות עד תום כל הלחם מן העיר (אברבנאל).
102. מצודת דוד.
103. רש"י, מצודת ציון.
104. מצודת דוד.
105. אברבנאל.
106. אברבנאל.
107. דהיינו מרצונו (מצודת דוד), וללא כליאה (מלבי"ם).
108. מצודת דוד. כי לא רצה לצאת משם אף על פי שלא היו שמה שומרים עליו (אברבנאל).

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה