/ ירמיהו פרק מט'

פסוקים

ירמיהו פרק מט'

(א) לִבְנֵי עַמּוֹן כֹּה אָמַר יְהֹוָה, הֲבָנִים אֵין לְיִשְׂרָאֵל אִם יוֹרֵשׁ אֵין לוֹ?! מַדּוּעַ יָרַשׁ מַלְכָּם" אֶת גָּד, וְעַמּוֹ בְּעָרָיו יָשָׁב?!: לִבְנֵי -על בני [1] עַמּוֹן [2] אמר הנביא [3] כֹּה -כך [4] אָמַר יְהֹוָה, הֲבָנִים -וכי בנים [5] אֵין לְיִשְׂרָאֵל לרשת ארצם?! [6] הַ אִם יוֹרֵשׁ אֵין לוֹ?! [7] מַדּוּעַ אם כן יָרַשׁ העבודה זרה של בני עמון [8] שנקראת" [9] מַלְכָּם" אֶת ארץ [10] גָּד, [11] וְעַמּוֹ של "מלכם" [12] בְּעָרָיו של גד [13] יָשָׁב?!:
(ב) לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהֹוָה, וְהִשְׁמַעְתִּי אֶל רַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תְּרוּעַת מִלְחָמָה וְהָיְתָה לְתֵל שְׁמָמָה, וּבְנֹתֶיהָ בָּאֵשׁ תִּצַּתְנָה וְיָרַשׁ יִשְׂרָאֵל אֶת יֹרְשָׁיו אָמַר יְהֹוָה: לָכֵן לפי שהוא החזיק בארץ גד, [14] הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם -אמר [15] יְהֹוָה, וְהִשְׁמַעְתִּי -ואשמיע [16] אֶל רַבַּת -עיר המלוכה של [17] בְּנֵי עַמּוֹן תְּרוּעַת מִלְחָמָה מן הכשדים שיבואו עליהם וילכדוה [18] ויחריבוה, [19] וְהָיְתָה -ותהיה [20] לְתֵל [21] שְׁמָמָה, וּבְנֹתֶיהָ -והעיירות הסמוכות לה [22] בָּאֵשׁ תִּצַּתְנָה -תשרפנה, [23] וְ עוד יבוא זמן אשר [24] יָרַשׁ -ירשו [25] יִשְׂרָאֵל אֶת בני עמון, שהם עתה [26] יֹרְשָׁיו -היורשים של ישראל [27] , כך אָמַר יְהֹוָה:
(ג) הֵילִילִי חֶשְׁבּוֹן כִּי שֻׁדְּדָה עַי צְעַקְנָה בְּנוֹת רַבָּה חֲגֹרְנָה שַׂקִּים סְפֹדְנָה וְהִתְשׁוֹטַטְנָה בַּגְּדֵרוֹת, כִּי מַלְכָּם" בַּגּוֹלָה יֵלֵךְ, כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו יַחְדָּיו: הֵילִילִי -תייללו יושבי [28] חֶשְׁבּוֹן שהיא מארץ מואב, [29] כִּי כבר [30] שֻׁדְּדָה העיר עַי שהיא מארץ בני עמון [31] , ומהעיר עי יבוא נבוכדנצר לחשבון ללכדה, [32] צְעַקְנָה בְּנוֹת רַבָּה -רבת בני עמון, [33] חֲגֹרְנָה שַׂקִּים דרך אבל וצער, [34] סְפֹדְנָה על אובדן רבת בני עמון, [35] וְהִתְשׁוֹטַטְנָה -ולכו הנה והנה [36] להיטמן [37] בַּגְּדֵרוֹת, [38] כִּי אליליהם" [39] מַלְכָּם" [40] בַּגּוֹלָה יֵלֵךְ, [41] כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו יַחְדָּיו ילכו בשבי: [42]
(ד) מַה תִּתְהַלְלִי בָּעֲמָקִים זָב עִמְקֵךְ הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה הַבֹּטְחָה בְּאֹצְרֹתֶיהָ, מִי יָבוֹא אֵלָי: ואמר הנביא בשמו של ה', מַה תִּתְהַלְלִי -תתפארי [43] בָּעֲמָקִים [44] של ארצך [45] וברוב תבואתה?! [46] עכשיו [47] זָב [48] עִמְקֵךְ -יזוב אותו העמק שאת משתבחת בו בדם חלליך [49] , אַתְּ [50] הַבַּת -העדה [51] הַשּׁוֹבֵבָה -ההולכת בדרכי ליבה ומורדת [52] , אַתְּ [53] הַבֹּטְחָה -הבוטחת [54] בְּאֹצְרֹתֶיהָ, מִי יָבוֹא אֵלָי להתחנן לפני עליכם: [55]
(ה) הִנְנִי מֵבִיא עָלַיִךְ פַּחַד נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה צְבָאוֹת מִכָּל סְבִיבָיִךְ, וְנִדַּחְתֶּם אִישׁ לְפָנָיו וְאֵין מְקַבֵּץ לַנֹּדֵד: כי [56] הִנְנִי מֵבִיא עָלַיִךְ פַּחַד נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה צְבָאוֹת [57] , הפחד יבוא עליך מִכָּל סְבִיבָיִךְ, [58] וְנִדַּחְתֶּם -ותתפזרו [59] כל [60] אִישׁ לְפָנָיו -לכל רוח [61] וְאֵין -ולא יִמָּצֵא [62] מְקַבֵּץ -מישהו שיקבץ [63] לַנֹּדֵד -את הנודדים לשבת יחד להיות מנוחמים אלה מאלה: [64]
(ו) וְאַחֲרֵי כֵן אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן, נְאֻם יְהֹוָה: וְאַחֲרֵי כֵן -שיקבלו את גמולם, [65] אָשִׁיב לארצם [66] אֶת שְׁבוּת -בני השבי של [67] בְּנֵי עַמּוֹן, נְאֻם יְהֹוָה:
(ז) לֶאֱדוֹם כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת הַאֵין עוֹד חָכְמָה בְּתֵימָן אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים נִסְרְחָה חָכְמָתָם: לֶאֱדוֹם -על אדום [68] כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת , איך לא מילט אדום את נפשו ממלך בבל?! [69] הַאֵין -וכי אין [70] עוֹד חָכְמָה בְּתֵימָן [71] וכי [72] אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים -מאנשי בינה?! [73] הנה עתה [74] נִסְרְחָה -נפסדה [75] חָכְמָתָם ולא מצאו בה תועלת: [76]
(ח) נֻסוּ הָפְנוּ הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת יֹשְׁבֵי דְּדָן, כִּי אֵיד עֵשָׂו הֵבֵאתִי עָלָיו, עֵת פְּקַדְתִּיו: הנה [77] נֻסוּ -ברחו [78] הָפְנוּ -התפנו מארצם [79] הֶעְמִיקוּ -והתחבאו [80] לָשֶׁבֶת בעמקי מסתרים [81] יֹשְׁבֵי דְּדָן, [82] כִּי אֵיד -שבר ומקרה רעה [83] הראוי [84] לְ עֵשָׂו הֵבֵאתִי עָלָיו, עֵת פְּקַדְתִּיו -פקדתי עוונותיו הראשונים: [85]
(ט) אִם בֹּצְרִים בָּאוּ לָךְ לֹא יַשְׁאִרוּ עוֹלֵלוֹת?! אִם גַּנָּבִים בַּלַּיְלָה הִשְׁחִיתוּ דַיָּם: ובדרך משל אומר הנביא [86] , הלא [87] אִם בֹּצְרִים בָּאוּ לָךְ -על כרמיך, האם [88] לֹא יַשְׁאִרוּ עוֹלֵלוֹת?! [89] אִם גַּנָּבִים באים [90] בַּלַּיְלָה הלא [91] הִשְׁחִיתוּ -ישחיתו [92] דַיָּם -די סיפוקם הנצרך להם ולא ישחיתו הכל, מדוע אם כן האויב האביד אותך מכל וכל מבלי להשאיר שארית?!: [93]
(י) כִּי אֲנִי חָשַׂפְתִּי אֶת עֵשָׂו, גִּלֵּיתִי אֶת מִסְתָּרָיו, וְנֶחְבָּה לֹא יוּכָל שֻׁדַּד זַרְעוֹ וְאֶחָיו וּשְׁכֵנָיו, וְאֵינֶנּוּ: אולם כך היה [94] כִּי אֲנִי חָשַׂפְתִּי -גיליתי [95] אֶת מקום מחבואו של [96] עֵשָׂו, גִּלֵּיתִי אֶת מִסְתָּרָיו, [97] וְנֶחְבָּה -ולהחביא את עצמו [98] לֹא יוּכָל -יכול היה, והנה [99] שֻׁדַּד זַרְעוֹ של עשיו [100] וְאֶחָיו וּשְׁכֵנָיו, וְאֵינֶנּוּ -ולא נשאר מהם אדם: [101]
(יא) עָזְבָה יְתֹמֶיךָ אֲנִי אֲחַיֶּה וְאַלְמְנוֹתֶיךָ עָלַי תִּבְטָחוּ: שֶׁיֹּאמַר לחברו [102] , אם אתה נהרגת, [103] עָזְבָה -עזוב [104] יְתֹמֶיךָ עלי [105] כי [106] אֲנִי אֲחַיֶּה אותם לתת להם די סיפוקם, [107] וְאַלְמְנוֹתֶיךָ עָלַי תִּבְטָחוּ -תבטחנה שאתן להן מחסורן: [108]
(יב) כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה, הִנֵּה אֲשֶׁר אֵין מִשְׁפָּטָם לִשְׁתּוֹת הַכּוֹס שָׁתוֹ יִשְׁתּוּ וְאַתָּה הוּא נָקֹה תִּנָּקֶה?! לֹא תִנָּקֶה! כִּי שָׁתֹה תִּשְׁתֶּה: כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה, הִנֵּה מצרים, פלשתים, דמשק, קדר ועילם [109] אֲשֶׁר אֵין מִשְׁפָּטָם חמור כל כך [110] לִשְׁתּוֹת הַכּוֹס -כוס התרעלה [111] , עם כל זה בעבור מה שעזרו ושמחו בחורבנם של יהודה וישראל [112] שָׁתוֹ יִשְׁתּוּ מכוס התרעלה, [113] וְ הלא [114] אַתָּה הוּא זה אשר דין משפטך לשתותה [115] ואם כן איך [116] נָקֹה תִּנָּקֶה?! לֹא תִנָּקֶה! כִּי שָׁתֹה תִּשְׁתֶּה מכוס החימה יותר משאר האומות: [117]
(יג) כִּי בִי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְהֹוָה, כִּי לְשַׁמָּה לְחֶרְפָּה לְחֹרֶב וְלִקְלָלָה תִּהְיֶה בָצְרָה, וְכָל עָרֶיהָ תִהְיֶינָה לְחָרְבוֹת עוֹלָם: כִּי בִי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְהֹוָה, כִּי עוד יבוא זמן באחרית הימים שאז, [118] לְשַׁמָּה -לשממה [119] לְחֶרְפָּה [120] לְחֹרֶב [121] וְלִקְלָלָה [122] תִּהְיֶה בָצְרָה, [123] וְכָל עָרֶיהָ -הערים שתחת ממשלתה [124] תִהְיֶינָה לְחָרְבוֹת עוֹלָם: [125]
(יד) שְׁמוּעָה שָׁמַעְתִּי מֵאֵת יְהֹוָה, וְצִיר בַּגּוֹיִם שָׁלוּחַ הִתְקַבְּצוּ וּבֹאוּ עָלֶיהָ וְקוּמוּ לַמִּלְחָמָה: אומר הנביא, [126] שְׁמוּעָה שָׁמַעְתִּי מֵאֵת יְהֹוָה, וְ השמועה היא כי [127] לעתיד לבוא [128] צִיר -שליח [129] בַּגּוֹיִם -בין הגויים יהיה [130] שָׁלוּחַ מזה לזה לומר, [131] הִתְקַבְּצוּ וּבֹאוּ עָלֶיהָ -על בָּצְרָה ועל עריה, [132] וְקוּמוּ לַמִּלְחָמָה: [133]
(טו) כִּי הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם בָּזוּי בָּאָדָם: ואמר הנביא כנגד אדום, [134] כִּי הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם בתחילת מושבך בְּשֵׂעִיר, [135] בָּזוּי בָּאָדָם -בין בני אדם, כי היתה אדום ממלכה שפלה [136] , אבל לאחר מכן גדלה ממשלתך: [137]
(טז) תִּפְלַצְתְּךָ הִשִּׁיא אֹתָךְ זְדוֹן לִבֶּךָ שֹׁכְנִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע תֹּפְשִׂי מְרוֹם גִּבְעָה כִּי תַגְבִּיהַ כַּנֶּשֶׁר קִנֶּךָ, מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם יְהֹוָה: הנה עתה שנתגדלת למשול ממשל רב, כאשר באת לעיר הבצורה [138] תִּפְלַצְתְּךָ -אימתך ופחדך המוטל על כל הארצות [139] הִשִּׁיא -הסית [140] אֹתָךְ להרע [141] לכל הארצות שכבשת [142] ואף לאחיך יעקב [143] , ולהביא [144] זְדוֹן לִבֶּךָ -בליבך להתגאות יותר מדי כאילו אתה [145] שֹׁכְנִי -שוכן [146] בְּחַגְוֵי -בבקעי [147] הַסֶּלַע שלא יוכל אף אחד להתקרב אליך, וכאילו [148] תֹּפְשִׂי -תפשת [149] מְרוֹם גִּבְעָה [150] בחושבך שאין מי שיוכל להוריד אותך, ואולם לא יהיה כן, [151] כִּי גם אם [152] תַגְבִּיהַ כַּנֶּשֶׁר קִנֶּךָ, [153] מִשָּׁם אוֹרִידְךָ לארץ ותמסר ביד האויב, [154] נְאֻם יְהֹוָה:
(יז) וְהָיְתָה אֱדוֹם לְשַׁמָּה כֹּל עֹבֵר עָלֶיהָ יִשֹּׁם וְיִשְׁרֹק עַל כָּל מַכּוֹתֶהָ: וְהָיְתָה -ותהיה [155] אֱדוֹם לְשַׁמָּה -לשממה, [156] כֹּל עֹבֵר עָלֶיהָ יִשֹּׁם -יתמה על גודל חורבנה [157] וְיִשְׁרֹק עַל כָּל מַכּוֹתֶהָ: [158]
(יח) כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה וּשְׁכֵנֶיהָ אָמַר יְהֹוָה, לֹא יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ וְלֹא יָגוּר בָּהּ בֶּן אָדָם: ותהפך בָּצְרָה [159] כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה וּשְׁכֵנֶיהָ [160] אָמַר יְהֹוָה, לֹא יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ וְלֹא יָגוּר -ידור [161] בָּהּ בֶּן אָדָם אפילו דרך עראי: [162]
(יט) הִנֵּה כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן אֶל נְוֵה אֵיתָן, כִּי אַרְגִּיעָה אֲרִיצֶנּוּ מֵעָלֶיהָ וּמִי בָחוּר אֵלֶיה אֶפְקֹד כִּי מִי כָמוֹנִי וּמִי יֹעִידֶנִּי וּמִי זֶה רֹעֶה אֲשֶׁר יַעֲמֹד לְפָנָי: ומדמה הנביא את התקפת בבל על אדום לאריה העולה ממקומו לטרוף את הצאן בחזקה באומרו, [163] הִנֵּה האויב הבא עליה יעלה בחוזק רב [164] כְּאַרְיֵה -כמו שהאריה [165] יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן מקום רבצו [166] אֶל נְוֵה אֵיתָן, [167] כִּי אַרְגִּיעָה -כשאקרב את הרגע, [168] אֲרִיצֶנּוּ מֵעָלֶיהָ -פתאום ובהצלחה יחריבנה וישוב לו ברגע קטן אל מקומו, [169] וּמִי -ואת מי [170] בָחוּר -שאבחר לנקום נקמתי [171] אֵלֶיה -עליה [172] , אותו [173] אֶפְקֹד -אצווה להשחית, [174] כִּי מִי כָמוֹנִי שיוכל למחות בידי?! [175] וּמִי יֹעִידֶנִּי -יקבע עמדי זמן מיועד להילחם בי?! [176] וּמִי הוא [177] זֶה הָ רֹעֶה [178] אֲשֶׁר יַעֲמֹד לְפָנָי להציל צאנו מידי?!: [179]
(כ) לָכֵן שִׁמְעוּ עֲצַת יְהֹוָה אֲשֶׁר יָעַץ אֶל אֱדוֹם וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל יֹשְׁבֵי תֵימָן אִם לֹא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן, אִם לֹא יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נְוֵהֶם: לָכֵן , הואיל ואין מי שימחה בידו של הקב"ה ועצתו תקום, [180] שִׁמְעוּ עֲצַת יְהֹוָה אֲשֶׁר יָעַץ אֶל -על [181] אֱדוֹם וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל -על [182] יֹשְׁבֵי תֵימָן -ארץ דרום [183] , שנשבע ה' [184] אִם לֹא יִסְחָבוּם -יגררו אותם [185] צְעִירֵי הַצֹּאן, [186] אִם לֹא יַשִּׁים -יעשה שממה [187] עֲלֵיהֶם את [188] נְוֵהֶם -מדורם: [189]
(כא) מִקּוֹל נִפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ, צְעָקָה בְּיַם סוּף נִשְׁמַע קוֹלָהּ: ואמר הנביא שיהיה חורבן אדום כל כך עצום עד אשר [190] מִקּוֹל -משמועת קול [191] נִפְלָם -מפלתם [192] רָעֲשָׁה -תרעש [193] הָאָרֶץ, [194] צְעָקָה גדולה תִּשָּׁמַע בעולם, [195] בְּיַם סוּף הרחוקה מאדום [196] נִשְׁמַע -יִשָּׁמַע [197] קוֹלָהּ: [198]
(כב) הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יַעֲלֶה וְיִדְאֶה וְיִפְרֹשׂ כְּנָפָיו עַל בָּצְרָה וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי אֱדוֹם בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה: הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יַעֲלֶה האויב [199] וְיִדְאֶה -ויעופף [200] וְיִפְרֹשׂ כְּנָפָיו לבוא [201] עַל העיר [202] בָּצְרָה [203] להחריבה, [204] וְהָיָה -ויהיה [205] לֵב גִּבּוֹרֵי אֱדוֹם בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה אשר [206] מְצֵרָה בחבלי לידה [207] שאז ליבה נשבר מאד: [208]
(כג) לְדַמֶּשֶׂק בּוֹשָׁה חֲמָת וְאַרְפָּד, כִּי שְׁמֻעָה רָעָה שָׁמְעוּ, נָמֹגוּ בַּיָּם דְּאָגָה הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל: וכאן התנבא הנביא [209] לְדַמֶּשֶׂק -על מפלת דמשק [210] שיכבשנה נבוכדנצר, באומרו, [211] בּוֹשָׁה -התביישי חֲמָת וְאַרְפָּד, [212] כִּי שְׁמֻעָה רָעָה על ביאת הכשדים [213] שָׁמְעוּ, נָמֹגוּ -נמס ליבם; ולְדַאֲגַת ההולך [214] בַּיָּם [215] דומה [216] דְּאָגָה -דאגתו של ארם, [217] הַשְׁקֵט -ולשקוט מדאגתו [218] לֹא יוּכָל:
(כד) רָפְתָה דַמֶּשֶׂק הִפְנְתָה לָנוּס וְרֶטֶט הֶחֱזִיקָה צָרָה וַחֲבָלִים אֲחָזַתָּה כַּיּוֹלֵדָה: רָפְתָה -רפו ידיה של [219] דַמֶּשֶׂק מלהילחם [220] נגד אויביה [221] , וְ הִפְנְתָה -והסתובבה [222] לָנוּס -לברוח [223] מן המלחמה [224] וְ לא הצליחה כי [225] רֶטֶט - חרדה [226] הֶחֱזִיקָה -אחז אותה [227] , עד אשר [228] צָרָה וַחֲבָלִים אֲחָזַתָּה -אחזו בה [229] כַּיּוֹלֵדָה -כאישה יולדת שיש לה חבלי לידה: [230]
(כה) אֵיךְ לֹא עֻזְּבָה עִיר תְּהִלָּת (תהלה קִרְיַת מְשׂוֹשִׂי: ואמר הנביא כמתמיה על כי נבוכדנצר החריב את דמשק באומרו [231] בלשון קינה, [232] אֵיךְ לֹא עֻזְּבָה -הניח לה נבוכדנצר [233] מלהילחם בה [234] , שלמרות שהחריב שאר הארצות, היה לו לרחם עליה מפני יופיה ולהימנע מלהחריבה להיותה [235] עִיר תְּהִלָּת (תהלה [236] כתיב), קִרְיַת -עיר [237] מְשׂוֹשִׂי -משוש: [238]
(כו) לָכֵן יִפְּלוּ בַחוּרֶיהָ בִּרְחֹבֹתֶיהָ, וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִדַּמּוּ בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהֹוָה צְבָאוֹת: ועל כך הקב"ה משיב, [239] לָכֵן [240] מפני שהיא עיר חשובה מאד [241] ילחמו אנשיה עליה עד שימותו [242] , וְ יִפְּלוּ חללים [243] בַחוּרֶיהָ בִּרְחֹבֹתֶיהָ, [244] וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִדַּמּוּ -יִכָּרְתוּ [245] בַּיּוֹם הַהוּא ולא ינוס אחד מהם, כי ילחמו בעבור העיר עד שימותו כולם, [246] נְאֻם יְהֹוָה צְבָאוֹת:
(כז) וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת דַּמָּשֶׂק, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בֶּן הֲדָד: ומסיים הנביא בתיאור כאילו מן השמים ידליקו ויבערו אש בחומת דמשק באומרו, [247] וְהִצַּתִּי -ואדליק [248] אֵשׁ בְּחוֹמַת דַּמָּשֶׂק, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בֶּן הֲדָד מלך ארם: [249]
(כח) לְקֵדָר וּלְמַמְלְכוֹת חָצוֹר אֲשֶׁר הִכָּה נְבוּכַדְרֶאצַּר (נבוכדראצור) מֶלֶךְ בָּבֶל, כֹּה אָמַר יְהֹוָה קוּמוּ! עֲלוּ אֶל קֵדָר וְשָׁדְדוּ אֶת בְּנֵי קֶדֶם: לְקֵדָר -על קדר [250] וּלְמַמְלְכוֹת חָצוֹר אֲשֶׁר הִכָּה נְבוּכַדְרֶאצַּר (נבוכדראצור [251] כתיב ) מֶלֶךְ בָּבֶל, [252] כֹּה אָמַר יְהֹוָה לנבוכדנצר ולחילותיו, [253] קוּמוּ! עֲלוּ [254] אֶל קֵדָר וְשָׁדְדוּ אֶת בְּנֵי קֶדֶם: [255]
(כט) אָהֳלֵיהֶם וְצֹאנָם יִקָּחוּ יְרִיעוֹתֵיהֶם וְכָל כְּלֵיהֶם וּגְמַלֵּיהֶם יִשְׂאוּ לָהֶם וְקָרְאוּ עֲלֵיהֶם מָגוֹר מִסָּבִיב: וכיון שאין להם בתים לשבת והם שוכני מדבריות באהלים, את [256] אָהֳלֵיהֶם וְצֹאנָם יִקָּחוּ השודדים [257] , את יְרִיעוֹתֵיהֶם [258] וְכָל כְּלֵיהֶם וּגְמַלֵּיהֶם יִשְׂאוּ -יקחו [259] לָהֶם לעצמם [260] הכשדים, [261] וְקָרְאוּ -ויקראו [262] עֲלֵיהֶם מָגוֹר -פחד [263] מִסָּבִיב -מכל סביבותם: [264]
(ל) נֻסוּ נֻּדוּ מְאֹד, הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת יֹשְׁבֵי חָצוֹר נְאֻם יְהֹוָה, כִּי יָעַץ עֲלֵיכֶם נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עֵצָה וְחָשַׁב עֲלֵיכֶם (עליהם) מַחֲשָׁבָה: וכאילו הנביא מזהירם לאמר להם [265] בשם ה', [266] נֻסוּ ממקומכם [267] נֻּדוּ -והיו נדים למקום רחוק [268] מְאֹד, הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת -להחבא בעמקי מסתרים [269] יֹשְׁבֵי חָצוֹר [270] נְאֻם יְהֹוָה, כִּי יָעַץ עֲלֵיכֶם נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עֵצָה ללחום אתכם, [271] וְ גם [272] חָשַׁב עֲלֵיכֶם (עליהם כתיב ) מַחֲשָׁבָה -תחבולות איך ימצא אתכם בכל מקום אשר תפנו ללכת שמה: [273]
(לא) קוּמוּ עֲלוּ אֶל גּוֹי שְׁלֵיו יוֹשֵׁב לָבֶטַח נְאֻם יְהֹוָה, לֹא דְלָתַיִם וְלֹא בְרִיחַ לוֹ, בָּדָד יִשְׁכֹּנוּ: וזאת היא העצה והמחשבה שאמר נבוכדנצר לעמו, [274] קוּמוּ עֲלוּ אֶל גּוֹי שְׁלֵיו -שָׁלֵו אשר [275] יוֹשֵׁב לָבֶטַח ואין לו מלחמה עם אף אחד שיהיה נשמר ונזהר [276] נְאֻם יְהֹוָה, לֹא דְלָתַיִם וְלֹא בְרִיחַ לוֹ, [277] בָּדָד יִשְׁכֹּנוּ: [278]
(לב) וְהָיוּ גְמַלֵּיהֶם לָבַז וַהֲמוֹן מִקְנֵיהֶם לְשָׁלָל, וְזֵרִתִים לְכָל רוּחַ קְצוּצֵי פֵאָה וּמִכָּל עֲבָרָיו אָבִיא אֶת אֵידָם נְאֻם יְהֹוָה: וְהָיוּ -ויהיו [279] גְמַלֵּיהֶם לָבַז -לביזה [280] וַהֲמוֹן מִקְנֵיהֶם לְשָׁלָל, וְזֵרִתִים -ואפזר אותם [281] לְכָל רוּחַ -עבר [282] קְצוּצֵי -בקצות [283] פֵאָה -פאת העולם, [284] וּמִכָּל עֲבָרָיו -צדדיו [285] אָבִיא להם [286] אֶת אֵידָם [287] ושברם [288] נְאֻם יְהֹוָה:
(לג) וְהָיְתָה חָצוֹר לִמְעוֹן תַּנִּים, שְׁמָמָה עַד עוֹלָם לֹא יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ, וְלֹא יָגוּר בָּהּ בֶּן אָדָם: וְהָיְתָה -ותהיה [289] חָצוֹר [290] לִמְעוֹן תַּנִּים, [291] שְׁמָמָה עַד עוֹלָם תהיה, [292] לֹא יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ, וְלֹא יָגוּר בָּהּ בֶּן אָדָם אף דרך עראי: [293]
(לד) אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל עֵילָם בְּרֵאשִׁית מַלְכוּת צִדְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה, לֵאמֹר: ואחר כך התנבא הנביא על עילם, [294] אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל -על [295] עֵילָם ממלכות מדי [296] , ונבואה זו נאמרה [297] בְּרֵאשִׁית מַלְכוּת צִדְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה, [298] לֵאמֹר: [299]
(לה) כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת, הִנְנִי שֹׁבֵר אֶת קֶשֶׁת עֵילָם רֵאשִׁית גְּבוּרָתָם: כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת, הִנְנִי שֹׁבֵר אֶת קֶשֶׁת - חָזְקַת [300] עֵילָם רֵאשִׁית גְּבוּרָתָם:
(לו) וְהֵבֵאתִי אֶל עֵילָם אַרְבַּע רוּחוֹת מֵאַרְבַּע קְצוֹת הַשָּׁמַיִם, וְזֵרִתִים לְכֹל הָרֻחוֹת הָאֵלֶּה, וְלֹא יִהְיֶה הַגּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא שָׁם נִדְּחֵי עֵילָם (עולם: וְהֵבֵאתִי -ואביא [301] אֶל עֵילָם אַרְבַּע רוּחוֹת מֵאַרְבַּע קְצוֹת הַשָּׁמַיִם, [302] וְזֵרִתִים לְכֹל הָרֻחוֹת הָאֵלֶּה, [303] וְלֹא יִהְיֶה הַגּוֹי -גוי ואומה בעולם [304] אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא -יבואו לְ שָׁם [305] נִדְּחֵי עֵילָם (עולם כתיב) , וחרון אף ה' ירדפם בכל מקום לרעה: [306]
(לז) וְהַחְתַּתִּי אֶת עֵילָם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם וְלִפְנֵי מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְהֵבֵאתִי עֲלֵיהֶם רָעָה אֶת חֲרוֹן אַפִּי נְאֻם יְהֹוָה, וְשִׁלַּחְתִּי אַחֲרֵיהֶם אֶת הַחֶרֶב עַד כַּלּוֹתִי אוֹתָם: וְהַחְתַּתִּי -ואשבור [307] אֶת עֵילָם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם וְלִפְנֵי מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם שישפילו אותם ויכניעו אותם, [308] וְהֵבֵאתִי -ואביא [309] עֲלֵיהֶם רָעָה אֶת חֲרוֹן אַפִּי על שהרעו לישראל [310] נְאֻם יְהֹוָה, וְשִׁלַּחְתִּי -ואשלח [311] אַחֲרֵיהֶם אֶת הַחֶרֶב -חרב אויביהם [312] אל המקומות אשר ינוסו שמה [313] עַד כַּלּוֹתִי אוֹתָם:
(לח) וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם, וְהַאֲבַדְתִּי מִשָּׁם מֶלֶךְ וְשָׂרִים, נְאֻם יְהֹוָה: וחתם הנביא את דבריו באומרו, [314] וְשַׂמְתִּי -ואשים [315] כִסְאִי בְּעֵילָם, [316] וְהַאֲבַדְתִּי -ואאביד [317] מִשָּׁם מֶלֶךְ [318] וְשָׂרִים, נְאֻם יְהֹוָה:
(לט) וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים אָשִׁיב (אשוב אֶת שְׁבוּת (שבית עֵילָם, נְאֻם יְהֹוָה: וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים [319] אָשִׁיב (אשוב כתיב) לארצם [320] אֶת שְׁבוּת (שבית כתיב) -גלות [321] עֵילָם, נְאֻם יְהֹוָה:

הערות

1. מצודת דוד.
2. במשבצות זהב הביא בשם הגר"א שהאומה נקראת "בני עמון" ע"ש הצעירה שקראה לבנה "בן עמי", ולכן בכל הנבואה נאמר "בני עמון" ולא כמו בנבואה למואב (בפרק הקודם) שלא נאמר "בני מואב" אלא רק "מואב", ומה שנאמר במקומות אחרים "עמון" (כגון בתהילים פג, ח "גְּבָל וְעַמּוֹן וַעֲמָלֵק") הם אומה אחרת.
3. מצודת דוד.
4. תרגום יונתן.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד.
7. כפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד). ר"י קרא מבאר שבני עמון היו הורגין את ישראל שבארץ גלעד כדי להרחיב את גבולם בנחלתם של ישראל, ומבקעין את הריותיהם [-נשותיהם ההרות] שלא ישאר יורש לישראל שיעורר על הנחלה, כמו שכתוב (עמוס א, יג) "עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי בְנֵי עַמּוֹן וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל בִּקְעָם הָרוֹת הַגִּלְעָד לְמַעַן הַרְחִיב אֶת גְּבוּלָם" ולכן הנביא אמר כאן הבנים אין לישראל אם יורש אין לו?!.
8. רש"י, מצודת דוד.
9. עבודה זרה של בני עמון 'מלכם' שמה שנאמר (מלכים-ב' כג, יג) "וּלְמִלְכֹּם תּוֹעֲבַת בְּנֵי עַמּוֹן", (רש"י, מצודת ציון). ונראה שהיה מנהגם לכנות מלכותם אל העבודה זרה שלהם, ולכן אמר מדוע ירש מלכם העבודה זרה שלהם את גד (אברבנאל). ואפשר שמפני שבנה מלך בני עמון את עיר המלוכה בארץ גד לפיכך אמר מלכם (רד"ק).
10. רד"ק.
11. כשגלו בני גד ובני ראובן על ידי מלך אשור באו עמון ומואב שהיו שכנים להם ולקחו את ארצם (רד"ק, מצודת דוד) באומרם שמקדם היתה הארץ ההיא שלהם (אברבנאל), אך לעיל הובא שהר"י קרא מבאר שבני עמון היו הורגין את ישראל שבארץ גלעד כדי להרחיב את גבולם.
12. מצודת דוד.
13. מצודת דוד.
14. רד"ק.
15. תרגום יונתן.
16. תרגום יונתן.
17. רד"ק, מצודת דוד.
18. מצודת דוד.
19. רד"ק.
20. תרגום יונתן.
21. שדרך החרבות שימצאו בהם תילים מנפילת הכתלים וכדומה (מצודת ציון).
22. מצודת דוד.
23. מצודת ציון.
24. מצודת דוד.
25. מצודת דוד.
26. מצודת דוד.
27. וזה יהיה בימות המשיח (מצודת דוד), באחרית הימים (רד"ק בביאורו הראשון). אברבנאל מבאר כי לפי פירוש זה יש בפסוק שתי נבואות, האחת "והשמעתי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה והיתה לתל שממה ובנותיה באש תצתנה" שזה היה על ידי נבוכדנצר אחרי שהחריב את ירושלים, והנבואה השניה היא לעתיד לבוא "וירש ישראל את יורשיו אמר ה'" כאילו אמר שעוד יבוא זמן שירשו ישראל את יורשיהם. ובביאורו השני מבאר רד"ק כי אפשר שהיה עניין "וירש ישראל את יורשיו" כשבני עמון לקו גם כן על ידי מדי ופרס כמו שנאמר (יחזקאל כה, ד) "הִנְנִי נֹתְנָךְ לִבְנֵי קֶדֶם לְמוֹרָשָׁה", וישראל עלו מהגולה על ידי כורש מלך פרס ונתן להם רשות בארץ בני עמון, כי בתחילה נפלו ביד מלך בבל כמו שאר האומות ואח"כ מרדו כמו שמרד צדקיהו.
28. תרגום יונתן.
29. מצודת דוד.
30. מצודת דוד.
31. רש"י, רד"ק, מצודת דוד.
32. מצודת דוד. ולמרות שהיתה חשבון של מואב אמר כאן "הלילי חשבון" לפי שכאשר עלה נבוכדנצר על הארץ נכנס תחילה בארץ בני עמון ושטף אותה ומשם הלך למואב, ובעבור שהיתה העי מארץ בני עמון והיתה סמוכה לחשבון שהיתה בארץ מואב לכן נאמר כאן הלילי חשבון אשר במואב כי שודדה העיר עי אשר בעמון, כי בידוע שמהעיר עי יעלו על חשבון וילכדוה (אברבנאל).
33. רש"י. הם הכפרים של רבת בני עמון (רד"ק) שהם תחתיה (מלבי"ם).
34. מצודת דוד.
35. מצודת דוד. כי אע"פ שהיא עיר המלוכה גם היא תלכד, ואמר "צעקנה" "חגורנה שקים" "ספודנה" על דרך משל, או שאמר זאת כנגד העם שישבו בהם (רד"ק).
36. רד"ק, מצודת ציון.
37. מצודת דוד.
38. מחיצות העשויות למקום מרבץ הצאן (מצודת ציון). ומלבי"ם מבאר והתשוטטנה בגדרות כי לא יהיה להם בתים כי יוחרבו.
39. מצודת דוד.
40. ראה ביאור בפס' א'.
41. כי האויב יקח פסלו העשוי מכסף וזהב (מצודת דוד). ורד"ק מבאר שמלכם היושב ברבה שהיא עיר המלוכה בגולה ילך.
42. אברבנאל.
43. רש"י, מצודת ציון.
44. במישור (רד"ק).
45. מצודת דוד. שארצך ארץ עמקים ואין עצירת גשמים קשה לה שאין חמה שולטת בה (רש"י).
46. שהיתה משתבחת בארץ המישור שהיתה לה והיתה רבת תבואות (רד"ק).
47. ר"י קרא.
48. עניין נטיפה (מצודת ציון).
49. רד"ק. ר"י קרא מבאר "זב עמקך" ונשאר ריק ממים. רש"י (בשם מנחם) מבאר, מכת רוב גשמים באה עד שזבו המים בעמק ושטפו את שורשי התבואה. ור' יהודה אבן בלעם מבאר זרמו עמקיך ונמסו, ואינם ראויים לזריעה ולא למרעה בעלי החיים.
50. מצודת דוד.
51. מצודת ציון.
52. מצודת ציון. ובתרגום יונתן מַלְכוּתָא טִפְּשָׁתָא [-מלכות טיפשה].
53. מצודת דוד.
54. מצודת דוד.
55. אברבנאל (בפירושו השני), ובפירושו הראשון מבאר שכך אמר הנביא כאילו האויב אומר כן "מה תתהללי בעמקים" "באוצרותיה מי יבא אלי" רוצה לומר מי משלכם יבא להלחם עמי ולהנצל מידי, והר"י קרא מבאר להזיק לי, והמלבי"ם מבאר לכבוש אותי.
56. אברבנאל.
57. ה' נקרא בשם "צבאות" כי הוא אלוה על צבאות של מעלה ועל צבאות של מטה (רד"ק ישעיהו א, ט).
58. מצודת דוד. שיבואו עליך הכשדיים והרומיים (אברבנאל).
59. תרגום יונתן.
60. מצודת דוד.
61. מלבי"ם. כלומר כל אחד יהיה נידח כנגד פניו לאיזה צד שינוס, כלומר שלא יתקבצו הנדחים אחד עם אחד ולא יתנחמו איש באחיו (רד"ק).
62. מצודת דוד.
63. מצודת דוד.
64. מצודת דוד. כמו שהם לא קבצו את ישראל בנודם (אברבנאל).
65. מצודת דוד. ועל התקופה בה זה יקרה, ראה ביאור לעיל בפס' ב.
66. מצודת דוד.
67. מצודת דוד.
68. מצודת דוד. רד"ק מבאר כי נבואה זו היא על אחרית הימים. מלבי"ם מבאר כי אדום נחרבה כבר פעם [כמו שביאר בישעיה (פרק כא), שבעת שנחרבה אדום אז פיתוהו שכניו שיצא חוץ מגבולו, וכפי הנראה יצאו להילחם עם בני דדן, ובני דדן נתרחקו אז, ואדום רדף אחריהם, ובעת שהתרחק מגבול ארצו בא האויב והחריב את אדום], וגם עתידה להיחרב באחרית הימים כמו שניבא בישעיה (פרק לד), ופה כלל נבואה על שני החורבנות, החורבן שבזמן הזה ושל העתיד.
69. מצודת דוד.
70. מצודת דוד.
71. היא אדום היושבת בדרומה של ארץ ישראל (מצודת דוד), והרד"ק מבאר שתימן הוא מבני אליפז בן עשו.
72. מצודת דוד.
73. וכאומר הלא המה מעולם אנשי חכמה ובינה, ומדוע לא עמדה להם חכמתם (מצודת דוד). רש"י ביאר אבדה עצה מדור זה. ורד"ק מבאר נראה כי חכמה הנמצאת בהם, בעת רעתם לא תועילם.
74. מצודת דוד.
75. רד"ק, מצודת דוד.
76. מצודת דוד. מלבי"ם מבאר שבעת שנחרב אדום אז פתוהו שכניו שיצא חוץ מגבולו, וכפי הנראה יצאו להילחם עם בני דדן, ובני דדן נתרחקו אז, ואדום רדף אחריהם, ובעת שהתרחק מגבול ארצו בא האויב והחריב את אדום, ועל זה אמר "האין עוד חכמה בתימן"?! שעשו סכלות כזה להתרחק מארצם ולא שמרו את ארצם מאויב, "אבדה עצה מבנים" שעד עתה היו ביניהם נבונים ועתה "נסרחה חכמתם".
77. מצודת דוד.
78. מצודת דוד.
79. מצודת דוד.
80. מצודת דוד. וכל הלשונות "נוסו" "הפנו" "העמיקו" הן לשון ציווי (רש"י).
81. רש"י, מצודת דוד.
82. שם מקום באדום (רד"ק, מצודת ציון).
83. מצודת ציון.
84. מצודת דוד.
85. מה שרדף את יעקב אחיו ובקש להורגו, ועתה על בניו אלה הבאתי עליהם אידו (אברבנאל).
86. דוגמא זו ניבא עובדיה (עובדיה א, ה) על אדום (רש"י, רד"ק), ולפי שסיגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאים בסיגנון אחד, במקצת הדברים משתנים (רש"י).
87. מצודת דוד.
88. מצודת דוד.
89. הם הענבים הקטנים והגרועים (מצודת ציון).
90. מצודת דוד.
91. מצודת דוד.
92. מצודת דוד.
93. רש"י, מצודת דוד.
94. מצודת דוד.
95. רש"י, מצודת דוד.
96. מצודת דוד.
97. כפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד).
98. מצודת דוד.
99. מצודת דוד.
100. שהם בני אדום (אברבנאל).
101. ר"י קרא.
102. ר"י קרא.
103. מוסב על מלת "ואיננו" האמור במקרא שלפניו לומר אין נשאר מהם אדם לומר מול החלל אם אתה נהרגת עזוב יתומיך (רד"ק, מצודת דוד).
104. מצודת דוד.
105. ר"י קרא.
106. מצודת דוד.
107. מצודת דוד.
108. כי לא ישאר מי שיאמר כן (מצודת דוד), כי כולם ימותו כמו שאמר בנבואת עובדיה (עובדיה א, יח) "וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו" (רד"ק). תרגום יונתן ורש"י מבארים את הפסוק על ישראל, דהיינו שהקב"ה יחיה את היתומים והאלמנות שלא יהיו עזובים. מלבי"ם מבאר היתומים שלך אשר אתה עזבת אותם [והלכת מארצך ועזבתם בלא שומרים מאויב] וכי אני אחיה אותם?! ואלמנותיך [אשר עזבת אתה] עלי תבטחו?!.
109. אברבנאל.
110. מצודת דוד.
111. שדומה הפורענות לשתיית כוס יין תרעלה המטמטם את הלב ומבלבל את המוח (מצודת דוד).
112. אברבנאל.
113. מצודת דוד.
114. מלבי"ם.
115. כי הלא אדום אח ליעקב ועם כל זה הרעות לו (מצודת דוד), כי כל האומות לקו בעונש שהרעו לישראל ואדום שהיה אח לישראל לא היה לו להרע לו אלא לעוזרו באשר יוכל (רד"ק), ואתה הוא אשר גרמת כל זה, שבעבור עוונך יצא המשחית (מלבי"ם).
116. מלבי"ם.
117. רד"ק. ע"י נבוכדנצר כמו ששתו הם (אברבנאל).
118. מצודת דוד.
119. מצודת ציון.
120. שהכל יחרפוה (מצודת ציון).
121. רצונו לומר חסר מכל טובה (מצודת ציון).
122. יתלו הקללה בה לאמר שיהיה מקולל כמותה (מצודת ציון).
123. עיר מערי מואב, אלא מפני העניין שנאמר (בראשית לו, לב-לג) "וַיִּמְלֹךְ בֶּאֱדוֹם בֶּלַע... וַיָּמָת בָּלַע וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו יוֹבָב בֶּן זֶרַח מִבָּצְרָה", לפיכך היא לוקה עימו (רש"י), והוסיף בבראשית (שם) לבאר שבצרה מערי מואב היא, שנאמר (כאן) ועל קריות ועל בצרה כו'. ולפי שהעמידה מלך לאדום, עתידה ללקות עמהם. רד"ק מבאר שהיא עיר מלוכה באדום. ואברבנאל מבאר שהיא רומא שבאיטליה.
124. מצודת ציון. ומלבי"ם מבאר כל ערי אדום.
125. וזה יהיה באחרית הימים בחורבנה השני של אדום באופן שלא תנקה לעולם (מלבי"ם).
126. רד"ק, ר"י קרא.
127. מצודת דוד.
128. אברבנאל.
129. מצודת ציון.
130. מצודת דוד.
131. מצודת דוד.
132. רד"ק.
133. כי באחרית הימים יהיה עם אדום עצום ורב מאד עד שכל הגויים יצטרכו להתאסף להלחם נגד מלכות רומי, שהוא כולל עם אדום (מלבי"ם). אברבנאל מבאר שרומי וכל אומת הנוצרים באחרית ימי גלותינו יתעוררו לעלות לכבוש את ירושלים מפני ששם כל קדושת דתם וקבר ישו"ע אלהיהם, וילחמו הנוצרים ראשונה במצרים ויכו את כל המונה מכה מופלגת, ומזה תצא השמועה בכל ארצות המזרח והצפון שרובם ישמעאלים והם אויבי הנוצרים, וכאשר ישמעו שבאו הנוצרים מארצם והחריבו את מצרים וכבשו את ארץ ישראל וילכדו את ירושלים שהיא עיר קדושה גם לישמעאלים, יאמרו איש אל אחיו לכו ונלכה בשם האל על הנוצרים האדירים האלה ונקח מהם נקמת מצרים ונוציא מידיהם העיר הקדושה פן יתפשטו הנוצרים בכל ארצות המזרח ויבואו להחרים גם אותנו.
134. אברבנאל.
135. מצודת דוד. ורד"ק מבאר אתן אותך לעם קטן לא יחושו עליך שאר הגויים אם תאבד.
136. מצודת דוד. רש"י מבאר שאין בהם מלך בן מלך, שלא היה דרכם ברומי להעמיד מלך בן מלך. ובדרך זה מבאר הרד"ק "קטן" שפל ונבזה כמו קטונתי מכל החסדים. ובשם האבן עזרא מבאר כי עַם מעט היו אדום או גם ארצם אינה רחבת ידים.
137. שבאו מזרע אדום למלוך באיטליא ונתמלאה כל הארץ מאוכלוסי אדום, וגדלה ממשלת רומי בידי האדומיים עד שנעשית גברת כל הממלכות (אברבנאל). ובמדרש, "הנה קטן נתתיך בגוים" והרי כתיב (בראשית כז, א) "וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל"?! אמר רבי אלעזר בר"ש משל למדינה שהיתה מכתבת ענקמין [-ענקים] למלך והיתה שם אשה אחת והיה לה בן ננס והיתה קוראה מקרולפרוס [-גדול קומה], אמרה בני מקרולפרוס ואין אתם מכתיבין אותו?! אמרו אם בעיניך הוא מקרולפרוס בעינינו ננס, כך אביו קרא אותו "גדול" שנאמר (בראשית כז, א) "וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל", אימו קראתו גדול שנאמר (בראשית כז, טו) "אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל", אמר הקב"ה אם בעיניכם הוא גדול, בעיני הוא קטן שנאמר "הנה קטן נתתיך בגוים" (ילקוט שמעוני).
138. מצודת דוד.
139. מצודת דוד, רד"ק בביאורו השני. ובביאורו הראשון מבאר רד"ק כי יש מבארים לשון עבודת אלילים כמו (מלכים-א' טו, יג) "אֲשֶׁר עָשְׂתָה מִפְלֶצֶת לָאֲשֵׁרָה". רש"י מבאר לשון בהלה שהיית ממהר ונבהל לעורר שְׂטִימָתְךָ לאחיך.
140. מצודת ציון.
141. רש"י.
142. אברבנאל.
143. רד"ק.
144. מצודת דוד.
145. מצודת דוד.
146. רש"י, רד"ק, מצודת דוד.
147. מצודת ציון. ורד"ק מבאר שהוא מלשון מחוג כלומר סביב הסלע, רוצה לומר ראש הסלע והוא המגדל הבנוי עליו, ואמר זה על הר שעיר.
148. מצודת דוד.
149. מצודת דוד.
150. רצונו לומר גבעה רמה מכל גבעות עולם, וכפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד).
151. אברבנאל.
152. מצודת דוד.
153. כלומר אם תגביה לשבת כנשר העושה מדורו במקום גבוה (מצודת דוד), שהוא העוף שמעופף הכי גבוה מכל העופות (רד"ק).
154. מצודת דוד.
155. תרגום יונתן.
156. מצודת ציון בפס' יג.
157. מצודת דוד.
158. שדרך בני אדם לשרוק כשרואים דבר חשוב שנחרב (מצודת דוד).
159. אברבנאל.
160. הם שאר ערי הכיכר (אברבנאל).
161. מצודת דוד.
162. מצודת דוד. וזה יהיה באחרית הימים (אברבנאל).
163. מצודת דוד.
164. מצודת דוד.
165. מצודת דוד.
166. מצודת דוד. ור"ל מכיכר המעולה הסמוך לירדן (מצודת ציון) ששם מקום האריות (רש"י, מצודת ציון). והזכיר את הירדן לפי שהוא בארץ ישראל ומגאון א"י יבוא להם הרע, כמו שאומר בנבואת עובדיה (עובדיה א, כא) "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו" (רד"ק).
167. רצונו לומר אל מדור הרועה המחוזק בבשר כי זהו איתנו וטובו (מצודת דוד). והוא הר שעיר (רש"י). ויתכן לפרש את הפסוק כך, המשחית את אדום יעלה כמו אריה בלי פחד, ויעלה מגאון הירדן כלומר יעלה ויתגבר כמו שמתגברים המים כשהירדן בגאונו מלא על כל גדותיו (רד"ק). ומלבי"ם מבאר כי הנביא מצייר במליצה את עיר מלכות אדום כנווה צאן, ויבוא על נווה הצאן אריה טורף מגאון הירדן ששם האריות האבירים מאד, והנמשל שיבוא עליה מלך חזק לכבשה.
168. רש"י.
169. רש"י.
170. מצודת דוד.
171. רש"י, מצודת דוד.
172. רש"י.
173. מצודת דוד.
174. מצודת דוד.
175. מצודת דוד. ורד"ק מבאר "ומי בחור אליה אפקוד" וכל מי שהוא בחור למלחמה אפקוד ואמנה אותו אל ארץ אדום, "כי מי כמוני" שיעמוד כנגדי.
176. רד"ק, מצודת דוד.
177. מצודת דוד.
178. דהיינו מלך (רש"י) באדום (רד"ק).
179. רצונו לומר מי הוא שיציל עמו מידי, וכפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד).
180. מצודת דוד.
181. רד"ק.
182. רד"ק.
183. תרגום יונתן. רצונו לומר אשר מקור מחצבם הוא מדרום ארץ ישראל (מצודת דוד). שהם בני אדום (אברבנאל).
184. רד"ק, מצודת דוד.
185. רש"י, רד"ק, מצודת דוד.
186. דהיינו בזוי האומות (רש"י), והוא פרס שהוא הצעיר בבני יפת, וכן אמרו רז"ל (יומא י.) עתידה רומי שתיפול ביד פרס (מצודת דוד). רד"ק מבאר שהם ישראל שהיו עד עתה צעירים וחלשים כנגד האומות, וכן הם צעירים נגד אדום כי עשיו הגדול, ומביא שבדרש צעירי הצאן אלו בני בניה של רחל ללמדך שאין עשיו נופל אלא ביד זרעה של רחל, ויוסף ובנימין היו צעירי השבטים.
187. רש"י, מצודת דוד.
188. מצודת דוד.
189. מצודת ציון. כלומר ישים האל יתברך את בתיהם שממה עמהם (רד"ק).
190. אברבנאל.
191. מצודת דוד.
192. מצודת דוד.
193. מצודת דוד.
194. מפחד שיקרה להם כמותם (מצודת דוד). ורד"ק מבאר כמו הנופל ממקום גבוה למקום נמוך שנשמע קול מפלתו, כן אדום לרוב גבהותם וגאוותם כשתבוא מפלתם ישמע למרחוק כאילו רעשה הארץ.
195. מצודת דוד.
196. מצודת דוד.
197. מצודת דוד.
198. והוא עניין גוזמה (רד"ק) ומליצה, לומר שקול צעקתה תלך למקומה הראשון (מצודת דוד). והזכיר ים סוף שהוא כנגד ארץ אדום, ואף על גב שמדבר גדול שם נשמע קול ארץ אדום ביום מפלתם (רד"ק). מלבי"ם מבאר ותהיה צעקה גדולה אשר בים סוף נשמע קולה, כלומר כבר נשמע הצעקה הזאת בים סוף בעת שעברו ישראל את הים, שנטבעו המצרים בים ויצעקו צעקה גדולה ומרה.
199. מצודת דוד.
200. רד"ק, מצודת ציון.
201. מצודת דוד.
202. מצודת דוד.
203. היא כרך גדול, ורצה לומר חיש קל יבוא כנשר המעופף (מצודת דוד). וביאר אברבנאל (מובא במלבי"ם) כי רומי היא עיר בצרה הנזכרת בנביאים, ובעלי בריתם ואמונתם הם אדום אשר עליהם נבאו החוזים, שהם ילחמו באחרית הימים עם בני ישמעאל, והוא מלחמת גוג ומגוג שניבא יחזקאל, ואחריו תוחרב בצרה ויפלו כל עוזריה והבאים בדתה ובריתה ואמונתה.
204. מלבי"ם.
205. תרגום יונתן.
206. מצודת דוד.
207. אברבנאל.
208. מצודת דוד.
209. מצודת דוד.
210. מלבי"ם. היא עיר המלוכה מארם (מצודת ציון) כמו שנאמר (ישעיהו ז, ח) "כִּי רֹאשׁ אֲרָם דַּמֶּשֶׂק" (רש"י).
211. אברבנאל.
212. שמות מקומות ארם (מצודת ציון).
213. מצודת דוד.
214. מצודת דוד.
215. אשר ידאג ויפחד מהרמת הגלים (מצודת דוד).
216. רש"י, מצודת דוד.
217. מצודת דוד.
218. מצודת דוד, כל דאגה לשון יראה הוא (רש"י).
219. רש"י, רד"ק, מצודת דוד.
220. רש"י, מצודת דוד.
221. רד"ק.
222. מצודת ציון.
223. תרגום יונתן.
224. מצודת דוד.
225. אברבנאל, מלבי"ם.
226. מצודת דוד.
227. מצודת דוד.
228. אברבנאל.
229. מצודת דוד.
230. מצודת דוד.
231. אברבנאל.
232. ר"י קרא. רש"י ביאר כי כך יתאבל מלכה עליה.
233. מצודת דוד, רש"י בביאורו השני. ובביאור הראשון ביאר רש"י, איך לא נתמלאת עפר סביב חומתה לחזק החומה. כלומר איך לא נבנתה בחומה חזקה שלא תוכל יד האויב לשלוט בה (רד"ק).
234. רד"ק.
235. אברבנאל.
236. כתוב "תהילה", והקרי "תהלת" והעניין אחד (רד"ק), והוא מלשון הילול ופאר (מצודת ציון).
237. מצודת ציון.
238. מצודת ציון.
239. מלבי"ם.
240. לשון שבועה (רש"י).
241. מצודת דוד.
242. מצודת דוד.
243. אברבנאל.
244. ולא בשדה המערכה (מלבי"ם).
245. רד"ק, מצודת ציון. ורש"י מבאר ידמו מלשון דממה שכל עיר חריבה אין קול נשמע בה.
246. מצודת דוד.
247. אברבנאל.
248. רד"ק.
249. מצודת דוד. שהוא היה מלך דמשק כשהחריבה נבוכדנצר, וכשהחריבה סנחריב היה המלך נקרא רצין (רד"ק, אברבנאל), וכבר הזכיר הנביא עמוס שהיה זה לדמשק בעבור מה שעשו לישראל "עַל דּוּשָׁם בַּחֲרֻצוֹת הַבַּרְזֶל אֶת הַגִּלְעָד" (עמוס א, ג), והנה לא הזכיר הנביא "ושבתי את שבות דמשק" לפי שלמרות שהלכו בגולה מהארמיים כמו שאמר (עמוס א,ה) "וְגָלוּ עַם אֲרָם קִירָה" הנה אנשי דמשק לא הלכו בגולה כי הם מתו במלחמה ברחובותיה, ומפני זה לא הוצרך לומר בה "ושבתי את שבות דמשק" (אברבנאל).
250. מצודת דוד. שוכני מדברות באהלים (רש"י), וגם הוא מבני ישמעאל (רד"ק).
251. ובמדרש, א"ר אלעזר נבוכדראצר כתיב שעצרם במדבר והרגם ונתקיים בו ידו בכל ויד כל בו (ילקוט שמעוני). וכתוב נבוכדראצור בוי״ו וקרי בלא וי״ו, שהיה נקרא ג״כ נבוכדראצור בחולם (רד"ק).
252. אמר בזה שהכה נבוכדנצר מה שלא אמר כן באומות אחרות אע״פ שלקו על ידו, לפי שהאחרות לקו ע״י אחרים פעם אחרת, שהרי אדום ומואב ובני עמון וארם לקו ע״י דוד מלך ישראל, אבל קדר וממלכות חצור לא ראינו שלקו אלא על ידי נבוכדנצר, לפיכך אמר אשר הכה (רד"ק).
253. מלבי"ם.
254. כאלו ה' מזרז את הכשדים ואומר להם קומו עלו וכו' (מצודת דוד).
255. הם בני קדר וממלכות חצור, כי בפאת המזרח ישבו (מצודת דוד).
256. רד"ק, מצודת דוד.
257. אברבנאל.
258. דהיינו יריעות האהלים, וכפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד).
259. מצודת ציון.
260. מצודת דוד.
261. אברבנאל.
262. מצודת דוד.
263. מצודת ציון.
264. רצונו לומר יפחידו אותם מכל עבר (מצודת דוד).
265. מצודת דוד.
266. מלבי"ם.
267. מצודת דוד.
268. מצודת דוד.
269. מצודת דוד.
270. ואברבנאל מבאר שיושבי חצור מחמת היותם יותר פחותי הלב נכנסו במקומות עמוקים להתחבא שמה מפני שנבוכדנצר חשב לעלות עליהם ולא לקחת את ארצם כי לא היתה להם.
271. מלבי"ם.
272. מלבי"ם.
273. מלבי"ם.
274. מצודת דוד. ומלבי"ם מבאר שהנביא חוזר ואומר אל נבוכדנצר "קומו עלו אל גוי שליו" אינכם צריכים לחפש את מקומם כי הוא שלו ויושב לבטח ואינו חושב לברוח כלל, וגם אינכם צריכים ללחום על מבצריהם כי לא דלתים ולא בריח לו ואין לו מבצרים, וגם לא תיראו ששכניהם יעזרו אותם, כי בדד ישכנו.
275. מצודת ציון.
276. מצודת דוד.
277. דהיינו אינו יושב בערי מבצר הסגורים בדלתים ובריח (מצודת דוד).
278. אינם שוכנים מאוספים יחד כי אם כל אחד לבדו כי אין פחד אויב נגד פניהם (רש"י, מצודת דוד).
279. תרגום יונתן.
280. תרגום יונתן.
281. מצודת ציון.
282. מצודת דוד.
283. מצודת דוד.
284. מצודת דוד. וקרא אותם "קצוצי פאה" מפני שהם היו מבני ישמעאל שקצצו ערלתם, שכן נקראו לגנאי בכל מקומות בואם, ולא קראם "מולים" כי אינם נמולים כדין במילה ופריעה (מלבי"ם).
285. מצודת ציון.
286. מצודת דוד.
287. עניין צער ומקרה רעה (מצודת ציון).
288. מלבי"ם.
289. תרגום יונתן.
290. הוא מקום המושל על כל בני קדר שוכני אהלים (מצודת דוד).
291. הוא מין נחש (מצודת ציון), ורש"י בישעיה (לד, יג) מבאר שהוא מין חיה רעה.
292. מלבי"ם.
293. מצודת דוד. וכן היה, כי הנה חצור נשארה תל עולם, ולא אמר בו שישיב את שבות קדר לפי שלא נאמר שילכו אנשיו בשבי אלא שישללו אותם ויפיצום ויזרום לכל רוח (אברבנאל).
294. והטעם שלא אמר הכתוב "לעילם" כמו שאמר בשאר האומות אלא אמר "אשר היה דבר ה'" וכו', כתבו המפרשים שהיה זה לפי שעילם עזרו את הכשדיים להרע לישראל ולכן אמר על עילם לשון דומה ללשון שנאמרה על בבל (אברבנאל).
295. מצודת דוד.
296. מצודת דוד.
297. אברבנאל.
298. וידוע שעילם הוא ממלכות מדי, ומדי ופרס החריבו את בבל, ודריוש מלך מדי ועילם הוא אשר מלך בבבל אחרי שכבשוה ראשונה, והודיע הכתוב בזה מעלת נבואת ירמיהו שקודם שניבא על חורבן בבל ניבא וראה חורבן המחריב את בבל שהיה מדי, וזהו בראשית מלכות צדקיהו, כי קודם חורבן ירושלים ראה את חורבן בבל המחריב אותה, וראה את חורבן עילם המחריב את בבל מחריבת ירושלים (אברבנאל).
299. אמרו רבותינו ז"ל כי עילם עזרו את הכשדים ובאו עמהם להרע לישראל לפיכך נאמרה עליהם נבואה זו (רד"ק).
300. רד"ק. ונקט לשון קשת לפי שהיו מושכי קשת ובזה היה עיקר גבורתם, ולכן אמר במפלתם שישבור קשתם אשר היא ראשית גבורתם (מצודת דוד).
301. תרגום יונתן.
302. כאילו ארבע רוחות יכום, זאת הרוח תזרה אותם לרוח שכנגדה ושכנגדה הלאה, כן יהיו מפוזרים בכל מקום (רד"ק, מצודת דוד), והתרגום יונתן מבאר "ארבע רוחות" ארבע מלכים.
303. כי כל אחד יפזרם אל העבר שממולו (מצודת דוד), וכן יזרה אותם בשבי וגולה לכל ד' רוחות השמים (אברבנאל).
304. אברבנאל.
305. תרגום יונתן.
306. מלבי"ם.
307. מצודת דוד.
308. אברבנאל.
309. תרגום יונתן.
310. רד"ק.
311. תרגום יונתן.
312. אברבנאל.
313. מצודת דוד.
314. אברבנאל.
315. תרגום יונתן.
316. רצונו לומר שאין מי שימשול בעילם כי אם אני לבד, כי מהם אאבד שרים ולא יהיה מי שימשול (מצודת דוד).
317. תרגום יונתן.
318. וכיון שאאביד ממנה מלך ושרים ויבינו כי מאיתי הוא כאילו שם כסאי ואמליך עליה מלך, ורז"ל פירשו את הפסוק על דבר ושתי ודבר המן ובניו, כי הכל היה סיבה מהאל להיטיב לישראל בגלותם, ופירוש "מלך" זה ושתי, "ושרים" זה המן ועשרת בניו, וזהו "ושמתי כסאי בעילם" כי הכל ידעו כי מה' היתה התשועה ההיא (רד"ק). ור"י קרא מבאר "ושמתי כסאי בעילם" לשפוט אותם.
319. רצונו לומר, אחר זמן רב (מצודת דוד). רד"ק ביאר בימות המשיח (לפי פירושו בפרק מח פסוק מז).
320. מצודת דוד.
321. תרגום יונתן. "שבות" מל' שבי (מצודת ציון). @00

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה