/ ירמיהו פרק מח'

פסוקים

ירמיהו פרק מח'

(א) לְמוֹאָב כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הוֹי אֶל נְבוֹ כִּי שֻׁדָּדָה, הֹבִישָׁה נִלְכְּדָה קִרְיָתָיִם, הֹבִישָׁה הַמִּשְׂגָּב וָחָתָּה: לְמוֹאָב -על מואב [1] כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת [2] אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, [3] הוֹי -יללה תהיה [4] אֶל נְבוֹ [5] כִּי שֻׁדָּדָה, הֹבִישָׁה -נתביישה מאד כאשר [6] נִלְכְּדָה קִרְיָתָיִם, [7] הֹבִישָׁה -נתייבשה מאוד [8] הַמִּשְׂגָּב [9] וָחָתָּה -ופחדה ונשברה: [10]
(ב) אֵין עוֹד תְּהִלַּת מוֹאָב בְּחֶשְׁבּוֹן חָשְׁבוּ עָלֶיהָ רָעָה לְכוּ וְנַכְרִיתֶנָּה מִגּוֹי, גַּם מַדְמֵן תִּדֹּמִּי אַחֲרַיִךְ תֵּלֶךְ חָרֶב: מעתה [11] , הואיל ושודדה נבו וקריתים והמשגב שהיו מהוללים מאד, [12] אֵין -לא תהיה [13] עוֹד במציאות [14] תְּהִלַּת מוֹאָב [15] , וזאת משום שהאויבים [16] בְּחֶשְׁבּוֹן חָשְׁבוּ עָלֶיהָ רָעָה [17] ואמרו [18] לְכוּ וְנַכְרִיתֶנָּה מִ היות עוד [19] גּוֹי, גַּם העיר [20] מַדְמֵן [21] תִּדֹּמִּי -תחרבי [22] , בכל מקום שתברחי [23] אַחֲרַיִךְ תֵּלֶךְ הַ חָרֶב להורגך: [24]
(ג) קוֹל צְעָקָה מֵחֹרוֹנָיִם שֹׁד וָשֶׁבֶר גָּדוֹל: קוֹל צְעָקָה יהיה נשמע [25] מֵ עיר [26] חֹרוֹנָיִם , כי שם יהיה [27] שֹׁד וָשֶׁבֶר גָּדוֹל: [28]
(ד) נִשְׁבְּרָה מוֹאָב, הִשְׁמִיעוּ זְּעָקָה צְעִירֶיהָ (צעוריה: נִשְׁבְּרָה מוֹאָב, הִשְׁמִיעוּ זְּעָקָה צְעִירֶיהָ (צעוריה [29] כתיב) -בניה הקטנים שהלכו בשבי: [30]
(ה) כִּי מַעֲלֵה הַלֻּחִית (הלחות בִּבְכִי יַעֲלֶה בֶּכִי, כִּי בְּמוֹרַד חוֹרֹנַיִם צָרֵי צַעֲקַת שֶׁבֶר שָׁמֵעוּ: כִּי כאשר יעלה מואב אל [31] מַעֲלֵה הר [32] הַלֻּחִית [33] (הלחות כתיב) להתבצר שם, [34] בִּבְכִי יַעֲלֶה בֶּכִי, [35] כִּי -ובגלל [36] שְׁ בְּמוֹרַד חוֹרֹנַיִם שהיתה בשפל, [37] צָרֵי -הצרים [38] צַעֲקַת שֶׁבֶר שָׁמֵעוּ -היו משמיעים [39] , לכן עלו במעלה הלוחית להתבצר בהר: [40]
(ו) נֻסוּ מַלְּטוּ נַפְשְׁכֶם וְתִהְיֶינָה כַּעֲרוֹעֵר בַּמִּדְבָּר: וכאילו מייעץ הנביא למואבים להימלט על נפשם באומרו [41] , לכן אל תלחמו, [42] נֻסוּ -תברחו [43] מַלְּטוּ -תצילו [44] נַפְשְׁכֶם וְתִהְיֶינָה עָרֵיכֶם [45] כַּעֲרוֹעֵר -כמו הערוער [46] בַּמִּדְבָּר: [47]
(ז) כִּי יַעַן בִּטְחֵךְ בְּמַעֲשַׂיִךְ וּבְאוֹצְרוֹתַיִךְ גַּם אַתְּ תִּלָּכֵדִי וְיָצָא כְמוֹשׁ (כמיש בַּגּוֹלָה כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו יַחְדָּיו (יחד: כִּי הלא [48] יַעַן -בעבור אשר [49] בִּטְחֵךְ -כל בטחונך וחשקך היה [50] בְּמַעֲשַׂיִךְ [51] וּבְאוֹצְרוֹתַיִךְ [52] , לכן לא רק שהאויב יקח הכל ולא יהיה לאל ידך למחות בידו אלא [53] שֶׁ גַּם אַתְּ תִּלָּכֵדִי בידו, [54] וְיָצָא כְמוֹשׁ האלוה של מואב [55] (כמיש כתיב) גם הוא [56] בַּגּוֹלָה [57] , וְעִמּוֹ [58] כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו יַחְדָּיו (יחד כתיב) , לכן טוב שתנוסו ותעזבו את רכושכם שבזה תמלטו על כל פנים את נפשכם, ואל תחשבו שלא יבוא האויב על כל הערים, כי כך יהיה: [59]
(ח) וְיָבֹא שֹׁדֵד אֶל כָּל עִיר וְעִיר לֹא תִמָּלֵט, וְאָבַד הָעֵמֶק, וְנִשְׁמַד הַמִּישֹׁר אֲשֶׁר אָמַר יְהֹוָה: וְיָבֹא שֹׁדֵד אֶל כָּל עִיר מערי מואב [60] וְעִיר מהם [61] לֹא תִמָּלֵט, וְאָבַד -ויאבדו יושבי [62] ערי [63] הָעֵמֶק, וְנִשְׁמַד -וְיִשָּׁמְדוּ יושבי [64] ערי [65] הַמִּישֹׁר , כך יהיה כי הוא הדבר [66] אֲשֶׁר אָמַר יְהֹוָה:
(ט) תְּנוּ צִיץ לְמוֹאָב כִּי נָצֹא תֵּצֵא וְעָרֶיהָ לְשַׁמָּה תִהְיֶינָה מֵאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן: ואמר הנביא בלשון מליצה, [67] תְּנוּ צִיץ -כנף [68] לְמוֹאָב שתפרח מהר מארצה, [69] כִּי נָצֹא -בנוצת כנפיה [70] תֵּצֵא -תעוף, [71] וְעָרֶיהָ לְשַׁמָּה -לשממה [72] תִהְיֶינָה מֵאֵין -מכך שלא יהיה [73] יוֹשֵׁב בָּהֵן:
(י) אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת יְהֹוָה רְמִיָּה וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם: וקילל את מי שיהיה במלחמה וירפה ידו מלהרוג במואב ואמר, [74] אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת -שליחות [75] יְהֹוָה [76] רְמִיָּה [77] וירפה ידו מהם, [78] וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִ לשפוך [79] דָּם לנקום באויבי ה': [80]
(יא) שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו וְשֹׁקֵט הוּא אֶל שְׁמָרָיו וְלֹא הוּרַק מִכְּלִי אֶל כֶּלִי וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ עַל כֵּן עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר: שַׁאֲנַן -בשלום [81] ובשלווה יָשַׁב [82] מוֹאָב מִנְּעוּרָיו -מעת שנהיה לעם, [83] וְ גם היום [84] שֹׁקֵט הוּא אֶל -על [85] שְׁמָרָיו כיין הזה הנח על שמריו שאינו מפיג טעמו [86] , דומה הוא ליין שהושם בתחילה בכלי [87] וְלֹא הוּרַק -נשפך [88] מִכְּלִי זה אֶל כֶּלִי אחר [89] ; כך מואב ישב בארצו מעת שנתיישב בה [90] באין מחריד מבחוץ, [91] וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ מעולם, [92] עַל כֵּן הואיל ולא הורק מכלי אל כלי, [93] עָמַד -נשאר [94] טַעְמוֹ בּוֹ וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר -לא התחלף: [95]
(יב) לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהֹוָה, וְשִׁלַּחְתִּי לוֹ צֹעִים וְצֵעֻהוּ וְכֵלָיו יָרִיקוּ וְנִבְלֵיהֶם יְנַפֵּצוּ: לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם -אמר [96] יְהֹוָה, וְשִׁלַּחְתִּי -ואשלח [97] לוֹ -עליו [98] צֹעִים -בוזזים [99] וְצֵעֻהוּ -ויבזזוהו, [100] וְכֵלָיו יָרִיקוּ -ירוקנו מיין, [101] וְנִבְלֵיהֶם [102] יְנַפֵּצוּ: [103]
(יג) וּבֹשׁ מוֹאָב מִכְּמוֹשׁ כַּאֲשֶׁר בֹּשׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל מִבֵּית אֵל מִבְטֶחָם: וּבֹשׁ -ויכלמו [104] מוֹאָב מִכְּמוֹשׁ אֱלֹהֵיהֶם כי אז יראו שאין בו כח להצילם, [105] כַּאֲשֶׁר -כמו [106] בֹּשׁוּ -שהתביישו [107] בֵּית יִשְׂרָאֵל מִ עגל הזהב [108] שעמד [109] בְּ בֵּית אֵל מִבְטֶחָם -שהיו בוטחים בו [110] , כי כשגלו מארצם ראו שלא היה בו ממש: [111]
(יד) אֵיךְ תֹּאמְרוּ גִּבּוֹרִים אֲנָחְנוּ וְאַנְשֵׁי חַיִל לַמִּלְחָמָה?!: ומוכיח הנביא את בני מואב באומרו, [112] אֵיךְ תֹּאמְרוּ גִּבּוֹרִים אֲנָחְנוּ וְאַנְשֵׁי חַיִל לַמִּלְחָמָה?! [113] איה גבורתכם?!: [114]
(טו) שֻׁדַּד מוֹאָב וְעָרֶיהָ עָלָה וּמִבְחַר בַּחוּרָיו יָרְדוּ לַטָּבַח נְאֻם הַמֶּלֶךְ יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ: הלא [115] שֻׁדַּד -נבזז [116] מוֹאָב וְעָרֶיהָ עָלָה -והעם שבעריה [117] נפסק ונסתלק, [118] וּמִבְחַר בַּחוּרָיו יָרְדוּ לַטָּבַח ולהריגה, [119] נְאֻם -כך אמר [120] הַמֶּלֶךְ יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ:
(טז) קָרוֹב אֵיד מוֹאָב לָבוֹא, וְרָעָתוֹ מִהֲרָה מְאֹד: ואמר הנביא שלא יהיה זה לזמן רחוק ובעוד ימים רבים, באומרו, [121] קָרוֹב אֵיד -שברו [122] של מוֹאָב לָבוֹא, וְרָעָתוֹ מִהֲרָה -תמהר [123] מְאֹד לבוא: [124]
(יז) נֻדוּ לוֹ כָּל סְבִיבָיו וְכֹל יֹדְעֵי שְׁמוֹ, אִמְרוּ אֵיכָה נִשְׁבַּר מַטֵּה עֹז מַקֵּל תִּפְאָרָה: לכן, [125] נֻדוּ [126] לוֹ כבר מעתה [127] כָּל סְבִיבָיו אשר הכירו בו, [128] וְכֹל יֹדְעֵי שְׁמוֹ, אִמְרוּ אֵיכָה נִשְׁבַּר מואב שהיה לעניין גבורה כמו [129] מַטֵּה עֹז -חזק [130] , ולעניין יופי ועושר כמו [131] מַקֵּל תִּפְאָרָה:
(יח) רְדִי מִכָּבוֹד וּשְׁבִי (ישבי) בַצָּמָא יֹשֶׁבֶת בַּת דִּיבוֹן, כִּי שֹׁדֵד מוֹאָב עָלָה בָךְ שִׁחֵת מִבְצָרָיִךְ: אבל מכאן והלאה [132] רְדִי מִכָּבוֹד שהיה לך מאז [133] וּשְׁבִי (ישבי [134] כתיב ) בַצָּמָא וחוסר כל טוב [135] כדרך הגולים [136] יֹשֶׁבֶת בַּת דִּיבוֹן, [137] כִּי שֹׁדֵד -האויב ששדד כל ארץ [138] מוֹאָב עָלָה גם [139] בָךְ , וְ שִׁחֵת מִבְצָרָיִךְ ולא יכלת להתבצר בהן מפני האויב: [140]
(יט) אֶל דֶּרֶךְ עִמְדִי וְצַפִּי יוֹשֶׁבֶת עֲרוֹעֵר שַׁאֲלִי נָס וְנִמְלָטָה אִמְרִי מַה נִּהְיָתָה: אֶל -על [141] הַ דֶּרֶךְ עִמְדִי וְצַפִּי -ותצפי לדעת הרעה הזאת שתבוא על מואב אומתך [142] , אַתְּ [143] הַ יוֹשֶׁבֶת בְּ עֲרוֹעֵר [144] , ואז [145] שַׁאֲלִי את האיש [146] הַ נָס מן המלחמה, [147] וְנִמְלָטָה -או את האישה הנמלטת [148] משאר ערי מואב [149] , וְ אִמְרִי דרך שאלה, [150] מַה נִּהְיָתָה נהייתה במלחמה? [151] האם השאירו שארית?: [152]
(כ) הֹבִישׁ מוֹאָב כִּי חַתָּה הֵילִילוּ (הילילי) וּזְעָקוּ (וזעקי הַגִּידוּ בְאַרְנוֹן כִּי שֻׁדַּד מוֹאָב: ולפי שהיתה עיר מואב ראש המלכות כולה אמר הנביא, [153] הֹבִישׁ -נתביישה עיר [154] מוֹאָב ראש המלכות [155] כִּי גם היא [156] חַתָּה -נשברה, ולכן [157] הֵילִילוּ (הילילי כתיב ) וּזְעָקוּ (וזעקי כתיב) במר נפש, [158] הַגִּידוּ בְאַרְנוֹן העומדת בגבול ארץ מואב [159] כִּי שֻׁדַּד מוֹאָב:
(כא) וּמִשְׁפָּט בָּא אֶל אֶרֶץ הַמִּישֹׁר, אֶל חֹלוֹן וְאֶל יַהְצָה וְעַל מֵיפָעַת (מופעת: וּמִשְׁפָּט אלהים [160] בָּא אֶל הערים היושבים [161] בְּ אֶרֶץ הַמִּישֹׁר, אֶל חֹלוֹן וְאֶל יַהְצָה וְעַל מֵיפָעַת [162] (מופעת כתיב) להחריבם: [163]
(כב) וְעַל דִּיבוֹן, וְעַל נְבוֹ, וְעַל בֵּית דִּבְלָתָיִם: וְעַל דִּיבוֹן, וְעַל נְבוֹ, וְעַל בֵּית דִּבְלָתָיִם:
(כג) וְעַל קִרְיָתַיִם, וְעַל בֵּית גָּמוּל, וְעַל בֵּית מְעוֹן: וְעַל קִרְיָתַיִם, וְעַל בֵּית גָּמוּל, וְעַל בֵּית מְעוֹן:
(כד) וְעַל קְרִיּוֹת, וְעַל בָּצְרָה, וְעַל כָּל עָרֵי אֶרֶץ מוֹאָב הָרְחֹקוֹת וְהַקְּרֹבוֹת: וְעַל קְרִיּוֹת, [164] וְעַל בָּצְרָה, וְעַל כָּל עָרֵי אֶרֶץ מוֹאָב הָרְחֹקוֹת מארנון [165] וְהַקְּרֹבוֹת לה: [166]
(כה) נִגְדְּעָה קֶרֶן מוֹאָב, וּזְרֹעוֹ נִשְׁבָּרָה, נְאֻם יְהֹוָה: נִגְדְּעָה -נכרתה [167] קֶרֶן -מלכות [168] מוֹאָב, וּזְרֹעוֹ -וכוח זרועו [169] נִשְׁבָּרָה, נְאֻם יְהֹוָה:
(כו) הַשְׁכִּירֻהוּ כִּי עַל יְהֹוָה הִגְדִּיל וְסָפַק מוֹאָב בְּקִיאוֹ, וְהָיָה לִשְׂחֹק גַּם הוּא: ואמר הנביא, תנו למואב הרבה שכר ויין, [170] הַשְׁכִּירֻהוּ -השקוהו תרעלה עד שישתכר, [171] כִּי עַל יְהֹוָה הִגְדִּיל את פִּיו לבזות כלפי מעלה ולומר שלא היה בידו להושיע את עמו ישראל, [172] וְסָפַק [173] מוֹאָב בְּקִיאוֹ, וְהָיָה -ויהיה [174] לִשְׂחֹק גַּם הוּא כמו שישחקו על השיכור: [175]
(כז) וְאִם לוֹא הַשְּׂחֹק הָיָה לְךָ יִשְׂרָאֵל אִם בְּגַנָּבִים נִמְצָא?! (נמצאה) כִּי מִדֵּי דְבָרֶיךָ בּוֹ תִּתְנוֹדָד: ובדרך שאלה אמר כנגד מואב, [176] וְאִם -וכי [177] לוֹא -לא [178] הַשְּׂחֹק -לשחוק [179] הָיָה לְךָ יִשְׂרָאֵל ? כן תהיה אתה לשחוק! [180] אִם -האם [181] בְּגַנָּבִים נִמְצָא?! [182] (נמצאה כתיב ) כִּי מִדֵּי -בכל עת [183] דְבָרֶיךָ -שהיית מדבר [184] בּוֹ -על גלותו [185] תִּתְנוֹדָד -היית מניד בראש דרך לעג כאילו היה נמצא בחבורת הגנבים: [186]
(כח) עִזְבוּ עָרִים וְשִׁכְנוּ בַּסֶּלַע יֹשְׁבֵי מוֹאָב, וִהְיוּ כְיוֹנָה תְּקַנֵּן בְּעֶבְרֵי פִי פָחַת: לכן בגמול זה, [187] עִזְבוּ את הֶ עָרִים ונוסו משם, [188] וְשִׁכְנוּ בַּסֶּלַע -בסלעים כי שם תתבצרו מהכשדיים [189] אתם [190] יֹשְׁבֵי מוֹאָב, וִהְיוּ -ותהיו שם בטוחים מן האויב כי לא יוכל להתקרב אליכם, ותהיו אם כן [191] כְיוֹנָה תְּקַנֵּן -העושה לעצמה קן [192] בְּעֶבְרֵי פִי פָחַת [193] לבל יוכלו אנשים להתקרב אליה: [194]
(כט) שָׁמַעְנוּ גְאוֹן מוֹאָב גֵּאֶה מְאֹד גָּבְהוֹ, וּגְאוֹנוֹ, וְגַאֲוָתוֹ, וְרֻם לִבּוֹ: ואומר הנביא בשם שאר האומות [195] , הנה [196] שָׁמַעְנוּ את [197] גְאוֹן מוֹאָב גֵּאֶה -אשר נתגאה [198] מְאֹד בעודו בְּשַׁלְוָתוֹ [199] , שמענו את גָּבְהוֹ, וּגְאוֹנוֹ, וְגַאֲוָתוֹ, וְרֻם לִבּוֹ: [200]
(ל) אֲנִי יָדַעְתִּי נְאֻם יְהֹוָה, עֶבְרָתוֹ וְלֹא כֵן בַּדָּיו לֹא כֵן עָשׂוּ: אֲנִי יָדַעְתִּי נְאֻם יְהֹוָה, עֶבְרָתוֹ -שנאתו לישראל [201] וְלֹא כֵן -לא באמת ולא במשפט, [202] בַּדָּיו -גיבוריו [203] לֹא כֵן עָשׂוּ -לא כדין [204] השיבו לזרע אברהם שנלחם עם המלכים והציל את לוט אביהם: [205]
(לא) עַל כֵּן עַל מוֹאָב אֲיֵלִיל וּלְמוֹאָב כֻּלֹּה אֶזְעָק אֶל אַנְשֵׁי קִיר חֶרֶשׂ יֶהְגֶּה: עַל כֵּן הואיל והתגאה מאד והושפלה גַאֲוָתוֹ, [206] עַל מוֹאָב אֲיֵלִיל כי נהרג ע"י האויב, [207] וּלְמוֹאָב -ועל מואב [208] כֻּלֹּה אֶזְעָק כי נהרגו כולם, [209] אֶל אַנְשֵׁי קִיר חֶרֶשׂ [210] יֶהְגֶּה [211] ויהמה [212] לִבִּי: [213]
(לב) מִבְּכִי יַעְזֵר אֶבְכֶּה לָּךְ הַגֶּפֶן שִׂבְמָה נְטִישֹׁתַיִךְ עָבְרוּ יָם, עַד יָם יַעְזֵר נָגָעוּ עַל קֵיצֵךְ וְעַל בְּצִירֵךְ שֹׁדֵד נָפָל: מִבְּכִי -כמו הבכי שבכיתי על אובדן העיר [214] יַעְזֵר כך [215] אֶבְכֶּה לָּךְ -בשבילך [216] הַגֶּפֶן של שִׂבְמָה [217] , כי גם את תחרבי כמו יעזר, [218] נְטִישֹׁתַיִךְ -התפשטות ענפיך [219] עָבְרוּ את [220] הַ יָם, [221] עַד הַ יָם הסמוך [222] לְ יַעְזֵר נָגָעוּ -היו מנוגעים וניגפים, [223] עַל קֵיצֵךְ -פירות הקיץ שלך [224] וְעַל בְּצִירֵךְ -ענבי הגפן שלך [225] שֹׁדֵד -האויב השודד [226] נָפָל -חנה: [227]
(לג) וְנֶאֶסְפָה שִׂמְחָה וָגִיל מִכַּרְמֶל וּמֵאֶרֶץ מוֹאָב וְיַיִן מִיקָבִים הִשְׁבַּתִּי לֹא יִדְרֹךְ הֵידָד הֵידָד לֹא הֵידָד: וְנֶאֶסְפָה -ומעתה כלתה [228] שִׂמְחָה וָגִיל מִ ן הַ כַּרְמֶל [229] וּמֵאֶרֶץ מוֹאָב כי לא יגדל שם מאומה, [230] וְיַיִן מִיקָבִים [231] הִשְׁבַּתִּי -אבטל ואמנע, [232] לֹא יִדְרֹךְ -ידרכו ענבים בקול ענות [233] הֵידָד [234] כפי שהיו עושים [235] ; הנה מאז היה נשמע קול הידד, אבל מעתה [236] הֵידָד לֹא הֵידָד: [237]
(לד) מִזַּעֲקַת חֶשְׁבּוֹן עַד אֶלְעָלֵה עַד יַהַץ נָתְנוּ קוֹלָם מִצֹּעַר עַד חֹרֹנַיִם עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה, כִּי גַּם מֵי נִמְרִים לִמְשַׁמּוֹת יִהְיוּ: ולפי שהיו ארצות במלכות מואב יותר משובחות מהאחרות לכן אמר, [238] מִזַּעֲקַת -מן הזעקה של [239] חֶשְׁבּוֹן עַד אֶלְעָלֵה הנה [240] עַד יַהַץ נָתְנוּ קוֹלָם [241] , וכן גם [242] מִצֹּעַר -מן הזעקה של צוער [243] עַד חֹרֹנַיִם שנשמעה עד יהץ [244] , כך תגדל זעקתך ארץ מואב שאת מדינה חשובה כמו [245] עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה, [246] כִּי גַּם מֵי נהר [247] נִמְרִים שהיה שם חוף אוניות ומסחר גדול [248] לִמְשַׁמּוֹת -לשממה [249] יִהְיוּ: [250]
(לה) וְהִשְׁבַּתִּי לְמוֹאָב נְאֻם יְהֹוָה, מַעֲלֶה בָמָה וּמַקְטִיר לֵאלֹהָיו: ומפני שהיו המואביים אדוקים באמונתם לאלהיהם אמר, [251] וְהִשְׁבַּתִּי -ואבטל [252] לְמוֹאָב -ממואב, [253] נְאֻם יְהֹוָה, מַעֲלֶה בהמה קרבן על [254] בָמָה וּמַקְטִיר לֵאלֹהָיו כי טרודים יהיו באבלם: [255]
(לו) עַל כֵּן לִבִּי לְמוֹאָב כַּחֲלִלִים יֶהֱמֶה וְלִבִּי אֶל אַנְשֵׁי קִיר חֶרֶשׂ כַּחֲלִילִים יֶהֱמֶה, עַל כֵּן יִתְרַת עָשָׂה אָבָדוּ: עַל כֵּן בעבור גודל החורבן [256] כל אחד ממואב יאמר, [257] לִבִּי לְמוֹאָב כַּחֲלִלִים -כהמיית החלילים [258] יֶהֱמֶה על חורבן מואב, [259] וְלִבִּי אֶל -על [260] אובדן [261] אַנְשֵׁי קִיר חֶרֶשׂ [262] כַּחֲלִילִים -כהמיית החלילים [263] יֶהֱמֶה, עַל כֵּן -אשר [264] יִתְרַת -יתרון העושר ומרבית ההון אשר [265] עָשָׂה -אסף [266] אָבָדוּ כולם [267] מֵאִתָּם: [268]
(לז) כִּי כָל רֹאשׁ קָרְחָה וְכָל זָקָן גְּרֻעָה עַל כָּל יָדַיִם גְּדֻדֹת וְעַל מָתְנַיִם שָׂק: ואמר שיהמה ליבו למואב [269] כִּי כָל רֹאשׁ מהם [270] קָרְחָה כי מרטו שערות ראשיהם מתוך האבל, [271] וְכָל זָקָן גְּרֻעָה -מגולח, [272] עַל כָּל יָדַיִם גְּדֻדֹת -שריטות בבשר [273] מחמת הצער והאבל, [274] וְעַל מָתְנַיִם כיסוי [275] שָׂק: [276]
(לח) עַל כָּל גַּגּוֹת מוֹאָב וּבִרְחֹבֹתֶיהָ, כֻּלֹּה מִסְפֵּד כִּי שָׁבַרְתִּי אֶת מוֹאָב כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ, נְאֻם יְהֹוָה: בגלוי יעשה מספד, [277] עַל כָּל גַּגּוֹת מוֹאָב וּבִרְחֹבֹתֶיהָ, כֻּלֹּה -ובכל המקומות [278] ישמע קול [279] מִסְפֵּד כִּי שָׁבַרְתִּי אֶת מוֹאָב שבירה מוחלטת, [280] כִּכְלִי אשר אֵין חֵפֶץ -צורך [281] בּוֹ, נְאֻם יְהֹוָה:
(לט) אֵיךְ חַתָּה הֵילִילוּ אֵיךְ הִפְנָה עֹרֶף מוֹאָב בּוֹשׁ וְהָיָה מוֹאָב לִשְׂחֹק וְלִמְחִתָּה לְכָל סְבִיבָיו: ואומר להם הנביא, הלא מלבד מה שנשבר מואב, יש לכם ליילל על האופן שנשבר באפס יד ושלא במלחמה [282] , ולכן, [283] אֵיךְ חַתָּה -נשבר [284] מואב [285] הֵילִילוּ -ביללה יאמרו [286] בהספדם, [287] אֵיךְ הִפְנָה עֹרֶף מוֹאָב מול האויב בעת שנס ממנו, והנה [288] בּוֹשׁ -התבייש [289] וְהָיָה מוֹאָב לִשְׂחֹק [290] וְלִמְחִתָּה -ולפחד [291] לְכָל סְבִיבָיו שיפחדו שלא יקרה להם כפי שקרה למואב: [292]
(מ) כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יִדְאֶה וּפָרַשׂ כְּנָפָיו אֶל מוֹאָב: כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה , לא יצטרך האויב להתעכב ולהילחם בגבולי המדינה עד שיכנס לתוכה, כי [293] הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יִדְאֶה -יעוף [294] האויב, [295] וּפָרַשׂ -ויפרוש [296] כְּנָפָיו לבוא [297] אֶל מוֹאָב: [298]
(מא) נִלְכְּדָה הַקְּרִיּוֹת וְהַמְּצָדוֹת נִתְפָּשָׂה וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי מוֹאָב בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה: נִלְכְּדָה כל אחת מן [299] הַקְּרִיּוֹת שהיו בצורות מאוד, [300] וְ כל אחת מן [301] הַמְּצָדוֹת נִתְפָּשָׂה -נלכדה, [302] וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי מוֹאָב בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה כשהיא [303] מְצֵרָה בעת חבלי לידתה: [304]
(מב) וְנִשְׁמַד מוֹאָב מֵעָם כִּי עַל יְהֹוָה הִגְדִּיל: וְנִשְׁמַד מוֹאָב מֵעָם -מהיות עוד לעם, [305] כִּי עַל יְהֹוָה הִגְדִּיל -דיבר גדולות לבזות כלפי מעלה בעת שגלו ישראל: [306]
(מג) פַּחַד וָפַחַת וָפָח עָלֶיךָ יוֹשֵׁב מוֹאָב, נְאֻם יְהֹוָה: פַּחַד וָפַחַת [307] וָפָח [308] יבוא [309] עָלֶיךָ יוֹשֵׁב מוֹאָב, [310] נְאֻם יְהֹוָה:
(מד) הַנָּס (הניס) מִפְּנֵי הַפַּחַד יִפֹּל אֶל הַפַּחַת, וְהָעֹלֶה מִן הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח, כִּי אָבִיא אֵלֶיהָ אֶל מוֹאָב שְׁנַת פְּקֻדָּתָם נְאֻם יְהֹוָה: הַנָּס (הניס [311] כתיב ) מִפְּנֵי הַפַּחַד יִפֹּל אֶל הַפַּחַת, וְהָעֹלֶה מִן הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח, [312] כִּי אָבִיא אֵלֶיהָ אֶל מוֹאָב שְׁנַת פְּקֻדָּתָם -השגחת הבאת הרעה הראויה להם, [313] נְאֻם יְהֹוָה:
(מה) בְּצֵל חֶשְׁבּוֹן עָמְדוּ מִכֹּחַ נָסִים כִּי אֵשׁ יָצָא מֵחֶשְׁבּוֹן, וְלֶהָבָה מִבֵּין סִיחוֹן, וַתֹּאכַל פְּאַת מוֹאָב וְקָדְקֹד בְּנֵי שָׁאוֹן: בְּצֵל חֶשְׁבּוֹן [314] עָמְדוּ לחסות [315] ולנוח [316] מִ סיבת העדר [317] הַ כֹּחַ הַ נָסִים מן המלחמה, כי לא יכלו לנוס עוד, והנה שם נפלו, [318] כִּי אֵשׁ יָצָא מֵחֶשְׁבּוֹן, [319] וְלֶהָבָה יצאה מִבֵּין -מֵעִיר [320] סִיחוֹן, [321] וַתֹּאכַל פְּאַת [322] מוֹאָב [323] וְ את קָדְקֹד בְּנֵי שָׁאוֹן: [324]
(מו) אוֹי לְךָ מוֹאָב, אָבַד עַם כְּמוֹשׁ", כִּי לֻקְּחוּ בָנֶיךָ בַּשֶּׁבִי וּבְנֹתֶיךָ בַּשִּׁבְיָה: ולכן אמר הנביא בסוף נבואתו, [325] אוֹי לְךָ מוֹאָב, [326] אָבַד עַם שעובדים לאליל" [327] כְּמוֹשׁ", כִּי לֻקְּחוּ בָנֶיךָ בַּשֶּׁבִי וּבְנֹתֶיךָ בַּשִּׁבְיָה אשר לעיתים רבות קשה מן המוות: [328]
(מז) וְשַׁבְתִּי שְׁבוּת מוֹאָב בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נְאֻם יְהֹוָה, עַד הֵנָּה מִשְׁפַּט מוֹאָב: והודיע הנביא שישוב השם את שבות מואב באומרו, [329] וְשַׁבְתִּי -ואשיב את [330] שְׁבוּת בני השבי של [331] מוֹאָב בְּאַחֲרִית הַיָּמִים -אחר זמן רב, [332] נְאֻם יְהֹוָה, עַד הֵנָּה נאמר [333] מִשְׁפַּט הפורענות של [334] מוֹאָב: [335]

הערות

1. מצודת דוד.
2. ה' נקרא בשם "צבאות" כי הוא אלוה על צבאות של מעלה ועל צבאות של מטה (רד"ק ישעיהו א, ט).
3. כי הוא לקח נקמת ישראל מהם (רד"ק). ולפי שמואב הצרו והרעו מאד לישראל, אמר שגואלה חזק כי ה' אדון כל צבאות השמים הוא אלהי ישראל והוא רצה להנקם ממואב על אשר עשו כנגדם (אברבנאל).
4. מצודת דוד.
5. שם מקום (מצודת ציון).
6. מצודת דוד. ומפני שהיתה חזקה מאד ולא פחדה מהאויב, לכן הובישה כאשר ראתה שנלכדה (אברבנאל).
7. שם מקום (מצודת ציון).
8. מצודת דוד.
9. שם מקום (מצודת ציון).
10. מצודת ציון.
11. מצודת דוד.
12. מלבי"ם.
13. מצודת דוד.
14. מצודת דוד.
15. דהיינו מעתה לא יהיה עוד ההילול והשבח של מואב (מצודת דוד).
16. מצודת דוד.
17. "בחשבון חשבו", הוא לשון נופל על לשון (רד"ק, מצודת דוד).
18. מצודת דוד.
19. מצודת דוד.
20. מצודת דוד.
21. הוא שם מקום, ולפי שמותם הזכיר פורענותם (רש"י). והיא היתה בסוף גבולם, ולשם ברחו פליטי מואב (מלבי"ם).
22. רש"י. ומצודת ציון מבאר שהוא לשון כריתה. וגם הוא לשון נופל על לשון (רד"ק, מצודת דוד).
23. מצודת דוד.
24. מצודת דוד.
25. מצודת דוד.
26. מצודת דוד.
27. מצודת דוד.
28. והוא על פי מה שכתוב (ישעיהו טו, ה) "לִבִּי לְמוֹאָב יִזְעָק בְּרִיחֶהָ עַד צֹעַר עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה כִּי מַעֲלֵה הַלּוּחִית בִּבְכִי יַעֲלֶה בּוֹ כִּי דֶּרֶךְ חוֹרֹנַיִם זַעֲקַת שֶׁבֶר יְעֹעֵרוּ", שהבורחים יברחו עד צוער ולא ילחמו, כי במורד חורנים שם הוכו במלחמה, ומי שנפלט ועלה מן המורד על מעלה הלוחית, כבר עלה בבכי, שבכה על השוד והשבר שהיה במורד חורנים שהיה לפני המעלה, וזה שכתוב שנשמע תחילה "קול צעקה מחורנים" ששם היה שוד ושבר גדול (מלבי"ם).
29. כתוב בוי"ו וקרי צעיריה ביו"ד ואחד הוא (רד"ק).
30. מצודת דוד. ויונתן תרגם "שלטניהון" דהיינו השליטים הצעירים מן המלכים (רש"י), ואפשר שכינה הכתוב וקרא לגדולים בלשון צעירים על דרך גנאי (רד"ק). ומלבי"ם מבאר אנשי העיר צוער.
31. רד"ק.
32. רש"י, מצודת דוד.
33. שם מקום העולה להר (רש"י). ר"י קרא מבאר שהוא עולה ללוחית ויורד לחורון.
34. רד"ק, מצודת דוד. כי הוא מקום גבוה (רד"ק).
35. רצונו לומר בכל פעם יגביה קול בכי למעלה (מצודת דוד). ורד"ק מבאר כי כפל בכי לחזק העניין.
36. מצודת דוד.
37. מצודת דוד.
38. מצודת דוד.
39. כדי לשבור אותם (רד"ק).
40. מצודת דוד.
41. מצודת דוד.
42. מלבי"ם.
43. תרגום יונתן.
44. תרגום יונתן.
45. רד"ק.
46. הוא עץ הגדל במדבר בארץ ציה (רד"ק, מצודת ציון). רש"י מבאר שהוא מגדל ערוער עשוי במדבר (וכן תרגם יונתן) ואין סביביו ישוב כי אם שוכני אהלים, ומגדל העומד באין ישוב נראה כחורבה. ומלבי"ם מבאר כי ערוער היתה עיר מואב שישבה במדבר נפרד מן הישוב.
47. כלומר אחר שתצאו מעריכם ותנוסו יהיו עריכם כמו הערוער במדבר (רד"ק). וביאר הנביא שהוא מייעץ להם להימלט כי פעמים רבות האדם לא יצא ולא יברח מן הרעה כדי לשמור ממונו ויאבד העושר ההוא ויאבד נפשו ג"כ בעבורו (אברבנאל).
48. מלבי"ם.
49. מצודת דוד.
50. מצודת דוד.
51. כך נקרא מקנה הבקר והצאן, כי העוסק במקנה כל מעשהו בהם כמו שכתוב (שמואל-א' כה, ב) "וְאִישׁ בְּמָעוֹן וּמַעֲשֵׂהוּ בַכַּרְמֶל" (מצודת ציון). כלומר שכל בטחונך וחשקך היה במעשיך שהם מקנה הצאן והבקר והאוצרות שקיבצת, ולזה לא רצית לעוזבם ולברוח מהם (מצודת דוד). יונתן תרגם באוצרותיך ובתי גנזך. ואברבנאל מבאר כי מעשיך הם בית ושדה וכרם.
52. אמרו חז"ל שכאשר באו האומות לירושלים לבוז כסף וזהב הלכו בני עמון ומואב ולקחו את ספר התורה וביזוהו על אשר כתוב "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'", ונמצא ששאר האומות עשו מלחמה לשלול שלל ולבוז בז, אבל עמון ומואב באו נגד ה' ותורתו והכסף והזהב לא נחשב אצלם כי בטחו באוצרותם, ולכן אמר "כי יען בטחך במעשיך ובאוצרותיך גם את תלכדי" (חומת אנך).
53. מצודת דוד.
54. מצודת דוד. כלומר גם את כמו הגויים האחרים שאין להם אוצרות כמוך ולא היו בהשקט זמן רב כמוך, לא יועילוך אוצרותיך שהיית בוטחת בהם וגם לא יועילך כמוש אלהיך כי גם הוא יצא בגולה (רד"ק).
55. מצודת דוד. כן שם הפסל של מואב (מצודת ציון).
56. מצודת דוד.
57. כי האויב יקח את הפסל העשוי מזהב וכסף (מצודת דוד).
58. מצודת דוד.
59. מלבי"ם.
60. מצודת דוד.
61. תרגום יונתן.
62. תרגום יונתן.
63. מצודת דוד.
64. תרגום יונתן.
65. מצודת דוד.
66. מצודת דוד.
67. מצודת דוד.
68. רש"י, רד"ק, מצודת ציון. כל דבר היוצא מן הגוף קרוי בשם ציץ, כמו (במדבר טו, לט) "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת" או (יחזקאל ח, ג) "וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי" (רש"י, מצודת ציון).
69. רד"ק. ויונתן תרגם "אַעְדוֹ כִתְרָא מִן מוֹאָב", כלומר תנו לאחרים ציץ הנזר אשר למואב (רש"י). אברבנאל מבאר כי "ציץ" הוא עשב, כמו (במדבר יז, כג) "וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ", ולפי שהזכיר שיברחו המואבים וילכו במדבר אמר כמלעיג עליהם תנו למואב עשב שיאכל ממנו כבהמות, כי הנה יאבד את כל אשר לו ויצא תצא אומת מואב מארצה, ועריה של מואב לשמה תהיינה מאין יושב בהן, ולכן ראוי לתת להם הציץ והעשב למאכלם כאנשים הולכים במדברות ולא דבר אחר.
70. מצודת ציון.
71. מצודת דוד. והוא עניין מליצה, ורצה לומר בחיפזון תצא בגולה (רש"י, מצודת דוד).
72. מצודת דוד לעיל ב, טו.
73. מצודת דוד.
74. רד"ק.
75. רש"י, מצודת ציון.
76. היא השחתת מואב וחורבנו (רש"י, מצודת דוד). כי השחתת מואב היא שליחותו של מקום (רש"י), כי מה' תבוא להם זאת הצרה על אשר הרעו לישראל (רד"ק).
77. מלשון מרמה (אברבנאל, מצודת דוד).
78. אברבנאל. ואמר זה במואב מה שלא אמר כן בשאר האומות, כי קצף ה' גדול עליו, לפי שהאל הזהיר את ישראל ואמר (דברים ב, ט) "אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה" והם הרשיעו לעשות להם (רד"ק, אברבנאל). הרמב"ם (הלכות ת"ת פ"ב ה"ג) כתב: מלמד התינוקות שהוא מניח התינוקות ויוצא או שהוא עושה מלאכה אחרת עמהן או שהוא מתרשל בלמודן הרי זה בכלל (ירמיה מח-י) "ארור עושה מלאכת ה' רמיה", לפיכך אין ראוי להושיב מלמד אלא בעל יראה מהיר לקרות ולדקדק.
79. מצודת דוד.
80. ר"י קרא. וכפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד) לחיזוק הקללה (רד"ק).
81. מצודת ציון.
82. מצודת דוד.
83. מצודת דוד, וכדברי התרגום שמבאר "מנעוריו" מבצעירותו.
84. אברבנאל.
85. רד"ק, מצודת דוד.
86. מצודת דוד. שהיין שמריקים אותו מכלי אל כלי ישארו השמרים בכלי הראשון והיין יהיה בלי שמרים, אבל מואב נשאר על שמריו כי "לא הורק מכלי אל כלי" והוא עוד בכלי הראשון, ואמר "על כן עמד טעמו בו" כי היין שהוציאוהו מן השמרים יאבד קצת טעמו וריחו, לא כן היין העומד על שמריו (מלבי"ם).
87. מצודת דוד.
88. כי כשנשפך המשקה מן הכלי נעשה ריק (מצודת ציון).
89. מצודת דוד. כיין הטוב המשומר בענביו (אברבנאל).
90. מצודת דוד.
91. מלבי"ם.
92. מצודת דוד.
93. מצודת דוד.
94. מצודת דוד.
95. רש"י, רד"ק, מצודת ציון. והוא מלשון ימיר שהוא לשון חילוף (ר"י קרא). ויונתן תרגם שלא נחלש כח היין וריחו (רד"ק בביאורו השני). ורצונו לומר, לפי שישב בשלווה לכן היה ממולא בכל טובה, ולפי שהמשילו ליין אמר לשון הנופל ביין, שאם היין נשאר בכלי ששמוהו בו בתחילה נשאר בו הטעם והריח, ולא כן כשמריקין אותו מכלי אל כלי (מצודת דוד). ומואב גם כן לא גלה עדיין ועמד שוקט בארצו (רד"ק).
96. תרגום יונתן.
97. מצודת דוד.
98. מצודת דוד.
99. תרגום יונתן. ורש"י מבאר מריקים.
100. תרגום יונתן. הנביא דימהו למעלה לכלי מלא שלא הורק מכלי אל כלי, ועכשיו משלח לו צועים מטים שמטים את הכלים עד שמריקים כל המשקה לחוץ (ר"י קרא).
101. מצודת דוד.
102. הן נאדות היין (רד"ק, מצודת ציון). ורש"י מבאר חביותיהם של המואבים.
103. עניין שבירה (רש"י, מצודת ציון) ורציצה (מצודת ציון). ואבי רד"ק מבאר יריקו, והוא כפל לשון לחיזוק (רד"ק). ורצונו לומר האויב יקח את עושרם ואותם יהרוג בחרב, ולפי שהמשילם ליין אמר לשון הנופל ביין (רד"ק, מצודת דוד).
104. מצודת דוד.
105. רד"ק, אברבנאל, מצודת דוד.
106. מצודת דוד.
107. מצודת דוד.
108. רש"י, רד"ק, מצודת דוד.
109. מצודת דוד.
110. רד"ק.
111. מצודת דוד. ומה שסמך להם לישראל, להודיעם כי מה שהרעו לישראל לא היה בצדקתם, אלא בעוון ישראל שבטחו בעגל שבבית אל (רד"ק).
112. מצודת דוד.
113. מלבי"ם מבאר ש'גיבור' הוא בטבע, ו'איש חיל' הוא אחד שלמד תכסיסי מלחמה.
114. מצודת דוד.
115. מלבי"ם בפס' הקודם.
116. תרגום יונתן.
117. מלבי"ם.
118. רד"ק, מצודת דוד. יונתן תרגם נחרבו. אבי רד"ק מבאר ולעריה עלה השודד. ומלבי"ם מבאר העם אשר בעיר עלה לטבח.
119. אברבנאל. וזה היפך הנהוג, כי בנוהג הגיבורים יעלו על חומת העיר להלחם ובני העיר החלשים ירדו ויסתתרו, ופה בני הערים עלו על המשגב, ועל ידי כך היו לטבח, והגיבורים לא עלו להלחם כלל אלא רק ירדו לטבח, ואם כן אינכם אנשי חיל למלחמה (מלבי"ם).
120. תרגום יונתן. ולפי שזה היה עתיד להיות אמר נאם המלך ה' צבאות שמו כי גזרת מלך היא (מצודת דוד, אברבנאל).
121. אברבנאל.
122. תרגום יונתן. איד עניינו שבר ומקרה רע (מצודת ציון).
123. מצודת דוד.
124. וכפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד).
125. אברבנאל.
126. לשון קינה (רש"י). שדרך השומע מאובדן דבר חשוב לנוד בראש דרך קינה ואבל (מצודת דוד).
127. כי הוא כאילו כבר נשבר (מלבי"ם).
128. מצודת דוד.
129. מצודת דוד.
130. מצודת ציון.
131. מצודת דוד.
132. אברבנאל.
133. אברבנאל, מצודת דוד. שלא היית חסרה דבר (רד"ק).
134. ישבי כתיב וקרי ושבי, והכתיב רוצה לומר שתהיה מיושבי בצמא (רד"ק).
135. אברבנאל. והרד"ק מבאר שתהיי צמאה לכל טוב.
136. מצודת דוד.
137. דהיינו עדת דיבון והיא שם עיר (מצודת ציון).
138. מצודת דוד.
139. מצודת דוד.
140. מצודת דוד.
141. רד"ק, מצודת דוד.
142. אברבנאל.
143. מצודת דוד.
144. שם מקום (מצודת ציון), והעיר הזו ישבה בפאת המדבר נפרדת מן הישוב (מלבי"ם).
145. מצודת דוד.
146. רד"ק, מצודת דוד.
147. מצודת דוד.
148. רד"ק, מצודת דוד.
149. שבא להם תחילה האויב (רד"ק).
150. מצודת דוד.
151. מצודת דוד. כלומר, איזה רעה נהייתה להם? (רד"ק).
152. מצודת דוד.
153. אברבנאל.
154. מצודת דוד.
155. מצודת דוד.
156. מצודת דוד.
157. מצודת דוד.
158. מצודת דוד.
159. רד"ק, מצודת דוד.
160. מצודת דוד. דהיינו פורענות (רש"י).
161. מצודת דוד.
162. הם שמות מקומות (מצודת דוד).
163. מלבי"ם.
164. שם עיר (רד"ק).
165. רד"ק.
166. מצודת דוד. ורד"ק מבאר כי הרחוקות הם שעל הגבולות, והקרובות הן אלו שבתוך הארץ.
167. מצודת דוד.
168. מלבי"ם. ולפי שהקרן גבוהה מעל כל אברי הבהמה נקראת המלכות קרן שהיא גבוהה במעלה על כל העם, וכן תרגם יונתן "מלכות", (רד"ק). אברבנאל מבאר הוא חזקו ויופיו.
169. מצודת דוד. רד"ק מבאר שריו וחייליו כי הם זרוע המלך והעם וחוזקם, וכן תרגם יונתן "וְשִׁלְטָנֵיהוֹן אִתְּבָרוּ". ומלבי"ם מבאר שהוא החיל והמבצרים.
170. מצודת דוד.
171. רש"י. על דרך משל אמר לאויבים השכירוהו כוס החימה (רד"ק) הביאו עליו בלבול הדעת להיות כמו השכור (מצודת דוד).
172. רד"ק, מצודת דוד. ויונתן תרגם על עם ה' התגאו.
173. ענין הכאה וחבטה (מצודת ציון). שכאשר ישתכר יתגולל ויתהפך לחבוט עצמו בארץ על המאכל שהקיא כדרך השיכור, ורצה לומר ישיגהו האבדון והכליון בעבור בלבול הדעת, ולפי שהמשיל לשיכור אמר לשון הנופל בשיכור (רד"ק, מצודת דוד). מלבי"ם מבאר שמדמהו כשיכור שנשתכר מאד ויקיא את היין ואחרי זה מסתפק על הקיא אם הוא קיאו או אם הוא יין, וחוזר ושותה את קיאו.
174. מצודת דוד.
175. רד"ק. כלומר כמו שהוא שחק ולעג על ישראל בעת גלותם לבבל, כן ישחקו וילעיגו עליו גם הוא (רש"י, רד"ק, מצודת דוד). מלבי"ם מבאר שהמליצה שהקיא הוא מה שמוציא מן הקיבה, והוא משל לעם שהוגלו מארצם לגולה, ומואב אחרי שהגלו אותו חזר בהיחבא לעריו וגרשוהו משם שנית, שזה במשל שארצו בלעה את הקיא שהקיאה ופלטה אותו שנית, ועל כן יהיה לשחוק גם הוא כמו שישראל היה לשחוק אצל מואב על דבר כזה.
176. רד"ק.
177. מצודת דוד.
178. מצודת דוד.
179. מצודת דוד.
180. אברבנאל.
181. מצודת דוד.
182. כלומר הנמצא ישראל בגנבים שתשחקו עליו כמו שישחקו ויריעו על גנב?! (רד"ק).
183. רד"ק.
184. רד"ק, מצודת דוד.
185. רד"ק.
186. רש"י, רד"ק, מצודת דוד. מלבי"ם מבאר הלא אתה שחקת על ישראל שחזרו מקצתם בהיחבא לארצם אחר גלותם, והיית ממשיל אותם כגנב החותר בתים בחושך.
187. מצודת דוד.
188. מצודת דוד.
189. אברבנאל.
190. מצודת דוד.
191. מצודת דוד.
192. מצודת דוד.
193. פחת היא חפירה ושוחה עמוקה (רד"ק, מצודת ציון). רש"י מבאר שהוא מקום שהמים כורין תחת גידודי שפת הנחל הגבוהים וכשהנחל מתמעט נמצאת הגומא ריקנית, והיונה מקננת באחת מעברי הגומא וכשהנחל רבה שוטף את הקן והיא נודדת משם.
194. מצודת דוד.
195. רד"ק, מצודת דוד.
196. מצודת דוד.
197. מצודת דוד.
198. מצודת דוד.
199. רד"ק. ומצד גאונו וגאוותו לא ברח אל המדבר, כי נדמה לו בגאוותו שהאויב לא יוכל לו (מלבי"ם).
200. כפל הדבר פעמים רבות לפי מרבית הגאווה (רד"ק, מצודת דוד). ומלבי"ם מבאר כי הגאון והגאווה אינם נרדפים, שהגאווה מדומה שיתגאה בלבבו, והגאון הוא אמיתי שיש לו מעלה שעל ידה יתגאה מאחיו, וגובה וגאון אחד מוליד את השני, שע"י הגובה שהוא גבוה מאחיו יצויין בגאון, וכן הרום לבב הוא תולדות הגאווה שע"י שיתגאה בלבבו ירום ליבו ויפרוץ מאד.
201. רש"י.
202. רש"י.
203. רש"י.
204. ר"י קרא.
205. רש"י. ומלבי"ם מבאר אני ידעתי את בדיו ומחשבותיו, כי יחשוב סרה בלבבו ואינו מאמין שינצחהו אויב, ומטעם זה "לא כן עשו" לברוח אל המדבר.
206. מצודת דוד.
207. מלבי"ם. ואמר הנביא בלשון אנשי מואב שהם יילילו (מצודת דוד). ובמשבצות זהב מבאר שהנביא אומר שהוא בעצמו יילל ויזעק על אובדן מואב, כי נביאי ישראל מרחמים אפילו על אומות העולם, ונאמר במדרש רבה, ראה מה בין נביאי ישראל לנביאי עובדי כוכבים וכו', נביא שעמד מן הגויים [-בלעם] העמיד פרצה לאבד את הבריות מהעולם, וכל הנביאים [-נביאי ישראל] היו במידת רחמים על ישראל ועל עובדי כוכבים.
208. מצודת דוד.
209. מלבי"ם.
210. היא עיר מערי מואב (רש"י, רד"ק). ומלבי"ם מבאר שלעיר זו הביאו את הנפצעים במלחמה כי היה בה בית חולים, וכמו שאמר בישעיה (טז, ז) "לַאֲשִׁישֵׁי קִיר חֲרֶשֶׂת תֶּהְגּוּ אַךְ נְכָאִים" דהיינו שיביאו לשם את הנשברים במלחמה, ואמר כאן ירמיה שיהגה ויוציא את כל מואב אל קיר חרש כי כולם יהיו חולים ונפגעים.
211. הוא עניין המיה (מצודת ציון). רש"י מבאר גונח. ורד"ק מבאר שהוא עניין צפצוף הפה בקול.
212. מצודת דוד.
213. רד"ק, מצודת דוד.
214. רש"י, מצודת דוד. כי כשנאמרה נבואה זו כבר חרבה יעזר שהיתה סמוכה למואב (רש"י).
215. מצודת דוד.
216. רש"י.
217. הוא שם מקום, כלומר אבכה בעבורך על אובדן גפני שבמה כי היתה מקום מרבית גפנים (רש"י, מצודת דוד).
218. רש"י, רד"ק. ואלה הערים שזכר למואב כבר לקחום ישראל מיד האמורי כמו שכתוב בתורה, אבל כשגלו ראובן וגד חזרו מואב וישבו בהם (רד"ק).
219. מצודת דוד. ולפי שדימה אותה לגפן דימה את גיבוריה לנטישות הגפן (רש"י). רד"ק מבאר כי כי הגפן הוא משל על העם שיהרגו האויבים מקצתם ויוליכו בגולה מקצתן, והנטישות הם פארות הגפן המתפשטות והם משל על הגויים.
220. מצודת דוד.
221. רצה לומר הגולים גלו למרחוק (רש"י, מצודת דוד), ושם הוכו מן האויב עם יעזר ביחד, ולכן יבכה על שניהם ביחד (מלבי"ם).
222. מצודת דוד.
223. מצודת דוד.
224. רד"ק, מצודת ציון. שבזמן הקציר והבציר היו האויבים שוללים ובוזזים (רד"ק). ורש"י מבאר לשון קיץ תאנים.
225. מצודת דוד.
226. מצודת דוד.
227. מצודת ציון.
228. רש"י, רד"ק, מצודת דוד.
229. מצודת דוד. כן יקרא מקום שדות וכרמים (רד"ק, מצודת ציון).
230. מצודת דוד.
231. כך נקראים הבורות שהיין יורד בהם (מצודת ציון).
232. מצודת ציון.
233. רש"י, מצודת דוד.
234. דרך דורכי הענבים לצעוק 'הידד' לזרז זה את זה, וכן נאמר (לעיל כה, ל) "הֵידָד כְּדֹרְכִים יַעֲנֶה" (רד"ק, מצודת דוד).
235. רש"י.
236. מצודת דוד.
237. כלומר הדורכים לא יקראו הידד (רד"ק) וכפל הדבר לחוזק העניין (מצודת דוד). רש"י מבאר שההידד אשר יצעקו לא יהיה הידד כמו ההידד הראשון בלשון שמחה, אלא לשון שבר מנוסת החרב.
238. אברבנאל.
239. מצודת דוד.
240. מצודת דוד.
241. כלומר שהיתה זעקתם נשמעת עד יהץ (מצודת דוד).
242. מצודת דוד.
243. מצודת דוד.
244. מצודת דוד. ורד"ק מבאר מצוער ועד חורנים תלך מואב ותזעק.
245. מצודת דוד.
246. הוא העגל השלישי לבטן המעולה ביותר (מצודת דוד). רד"ק מבאר עגלה בת שלוש שנים כי היא הטובה, וכן היתה מואב מלאה כל טוב כשבא אליה הרעב.
247. מצודת דוד. ורד"ק מבאר שהוא שם מקום זה בארץ מואב, ואמר שיהיו למשמות כיון שאין שם יושבים כאילו אין שם מים ואין שם ירק ועשב כי יושבי הארץ מהם נהרגו ומהם ברחו.
248. מלבי"ם.
249. מצודת דוד.
250. רצונו לומר יחרבו מימיה, ולפי שכל שבח ארץ מואב במרעה שמן ודשן, לכן אמר בחורבנה שיחרב מימיהם ויכלה המרעה (מצודת דוד).
251. אברבנאל.
252. תרגום יונתן.
253. תרגום יונתן.
254. רד"ק, מצודת דוד.
255. מצודת דוד.
256. מצודת דוד. ורש"י מבאר בעבור שנתגאה לכך אבד.
257. רד"ק, מצודת דוד.
258. מצודת דוד. והוא שם כלי ניגון (מצודת ציון).
259. מצודת דוד.
260. תרגום יונתן.
261. מצודת דוד.
262. שם שכבו החולים והפצועים (מלבי"ם).
263. מצודת דוד.
264. רד"ק, מצודת דוד.
265. מצודת דוד.
266. מצודת ציון.
267. רד"ק, מצודת דוד.
268. מלבי"ם.
269. אברבנאל.
270. אברבנאל.
271. אברבנאל, מצודת דוד.
272. תרגום יונתן. כי הזקן תפארת הפנים, ובעת האבל יגלח האדם אותה להסיר תפארת פניו, ולא אמר כל זקן "מגולחת" אלא אמר "גרועה" לגנאי (רד"ק). מצודת דוד מבאר כי אמר "גרועה" שיתלשו השערות ונחסר מהם.
273. רש"י, רד"ק, מצודת דוד.
274. מצודת דוד.
275. מצודת דוד.
276. וגם הוא עניין צער ואבל (מצודת דוד).
277. רד"ק.
278. אברבנאל.
279. מצודת דוד.
280. אברבנאל.
281. מצודת דוד.
282. שזה סימן שקרה בהשגחה כעונש על עוונותיהם (מלבי"ם).
283. אברבנאל.
284. מצודת ציון.
285. אברבנאל.
286. רש"י, מצודת דוד.
287. אברבנאל.
288. רד"ק, מצודת דוד.
289. מצודת דוד.
290. שישחקו עליהם שהיו כנשים וכחלשים (מלבי"ם). והוא היה שוחק על ישראל בגלותם (רד"ק).
291. מצודת ציון.
292. מצודת דוד. ומלבי"ם מבאר שהיו למחִתה כי יכירו שהיה בהשגחת ה'.
293. מלבי"ם.
294. רש"י, רד"ק, מצודת דוד.
295. רש"י, רד"ק, מצודת דוד. והוא נבוכדנצר (רד"ק).
296. מצודת דוד.
297. מצודת דוד.
298. רצונו לומר חיש קל יבוא כנשר המעופף (מצודת דוד).
299. רד"ק, מצודת דוד. ויש מפרשים כי הקריות היא עיר מערי מואב וכך היה שמה (רש"י, רד"ק ביאורו השני).
300. מלבי"ם.
301. מצודת דוד.
302. מצודת ציון.
303. מצודת דוד.
304. רד"ק. שאז נשבר ליבה עד מאד (מצודת דוד).
305. אברבנאל, מצודת דוד. כי העם הלוחם ונופל במלחמה יזכרו בדורות הבאים שהיה עם, אבל ע"י שנפלו כנשים יאמרו שלא היו עם כלל, מלבי"ם.
306. כי אמר אז שאין יכולת לה' לעזור לעמו (מצודת דוד).
307. ואלו שני דברים קשים זה ליד זה, שהפחד גורם לו לנוס והפחת מוכן ליפול בו (רש"י). "פחת" הוא בור וחפירה (לעזי רש"י, מצודת ציון).
308. "פח" הוא עניין רשת (מצודת ציון). אברבנאל מבאר ה"פחד" שיבוא בליבותם, ו"הפחת" מהכשדיים שימיתום, ו"הפח" שיוליכום בגולה. ומלבי"ם מבאר שהיו ציידי החיות חופרים פחת ובור גדול שתיפול בו החיה בלכתה, ועל שפת הפחת מצד האחר היו מניחים פח יקוש שאם תרצה לצאת תוקש בו, וכדי שתיפול אל הפחת היו מפחידים אותה בכלבים שע"י הפחד תיפול וע"י הפחת תלכד בפח.
309. מצודת דוד.
310. רצונו לומר צרות משונות ומרובות (מצודת דוד).
311. כתיב ביו"ד כלומר מי שהניס בניו ומקנהו, והקרי הנס אומר על עצמו, ושניהם יהיו בהם, נסים ומניסים (רד"ק).
312. רצונו לומר אם ינצל מצרה אחת תדביקהו השנית, ואם ימלט מהשנית ילכד בשלישית (מצודת דוד). דהיינו הנס מפני הפחד וירצה להתגבר ולהלחם מבלי פחד, ימות בחרב הכשדים ויפול אל הפחת, והעולה מתוך הפחד שלא ימות בחרב, ילכד בפח שהוא הגלות, כי תהיה עת פקודתם להיפקד רוע מעשיהם (אברבנאל).
313. מצודת דוד.
314. שהיא גבוהה ויש לה צל (רש"י).
315. מצודת דוד.
316. רש"י.
317. מצודת דוד.
318. מצודת דוד.
319. רצונו לומר האויב יצא משם להאבידם (מצודת דוד).
320. רש"י, מצודת ציון.
321. היא חשבון שהיתה מאז של סיחון מלך האמורי, וכפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד).
322. עבר וצד (מצודת ציון). רד"ק מבאר עד הפאה שלא נשאר בה דבר, או שהוא דרך משל על הגדולים, וכן תרגם יונתן "וְקַטִילוּ רַבְרְבֵי מוֹאָב". ומלבי"ם מבאר שהוא פאת הראש, ומצייר שהאש שנאחזה בפאת הראש אכלה גם את הקדקוד.
323. דהיינו האויב האביד שארית מואב (מצודת דוד).
324. כלומר אכלה קדקוד מואב המרימים קול שאון בגאווה ובגודל לבב (רד"ק, מצודת דוד). ורצה לומר אבדו השארית וראשי העם (מצודת דוד). ומלבי"ם מבאר בני ערים הגדולים ששם שאון רב וקול המולה.
325. ולקח הנביא בקינתו את הפסוק שנאמר בתורה (במדבר כא, כט) "אוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן" (אברבנאל).
326. רוצה לומר איני מקונן על ההרוגים ולא על השדודים אלא על הגולים (אברבנאל), כי במשל הקדמוני (במדבר כא, כט) אמר שבניו הלכו פלטים, ועתה גם הבנים הלכו שבי לפני צר (מלבי"ם).
327. מצודת דוד.
328. אברבנאל.
329. אברבנאל.
330. תרגום יונתן.
331. מצודת דוד.
332. מצודת דוד. דהיינו שאחרי חורבנם ישיב השם שבותם וישובו ארצם (אברבנאל). לפי רד"ק זה יהיה בימות המשיח, שאז באחרית הימים תשב כל אומה ואומה בארצה וכולן תהיינה תחת ממשלת ישראל, כמו שנאמר (ישעיהו יא, יד) "אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹחַ יָדָם וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם".
333. מצודת דוד.
334. מצודת דוד.
335. לפי שהאריך בסיפור הרעה הבאה עליו אומר עד הנה ומשפט עניינו גזרה הבאה עליהם בדין ומשפט (רד"ק). מלבי"ם מבאר כי בנבואת בני עמון נמצא גם כן חורבן עי וחשבון ערי מואב, רק שם סיפר זאת לעניין משפט בני עמון, [כמו שגם בספר יחזקאל סיפר על מפלת מואב בעת מפלת בני עמון], אבל עד הנה הוא משפט מואב שבא על מואב ביחוד, בשבילו בעצמו ולא בשביל אחרים. @00

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה