(א)
לְמוֹאָב כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הוֹי אֶל נְבוֹ כִּי שֻׁדָּדָה, הֹבִישָׁה נִלְכְּדָה קִרְיָתָיִם, הֹבִישָׁה הַמִּשְׂגָּב וָחָתָּה:
לְמוֹאָב
-על מואב
[1]
כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת
[2]
אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,
[3]
הוֹי
-יללה תהיה
[4]
אֶל נְבוֹ
[5]
כִּי שֻׁדָּדָה,
הֹבִישָׁה
-נתביישה מאד כאשר
[6]
נִלְכְּדָה קִרְיָתָיִם,
[7]
הֹבִישָׁה
-נתייבשה מאוד
[8]
הַמִּשְׂגָּב
[9]
וָחָתָּה
-ופחדה ונשברה:
[10]
(ב)
אֵין עוֹד תְּהִלַּת מוֹאָב בְּחֶשְׁבּוֹן חָשְׁבוּ עָלֶיהָ רָעָה לְכוּ וְנַכְרִיתֶנָּה מִגּוֹי, גַּם מַדְמֵן תִּדֹּמִּי אַחֲרַיִךְ תֵּלֶךְ חָרֶב:
מעתה
[11]
, הואיל ושודדה נבו וקריתים והמשגב שהיו מהוללים מאד,
[12]
אֵין
-לא תהיה
[13]
עוֹד
במציאות
[14]
תְּהִלַּת מוֹאָב
[15]
, וזאת משום שהאויבים
[16]
בְּחֶשְׁבּוֹן חָשְׁבוּ עָלֶיהָ רָעָה
[17]
ואמרו
[18]
לְכוּ וְנַכְרִיתֶנָּה מִ
היות עוד
[19]
גּוֹי,
גַּם
העיר
[20]
מַדְמֵן
[21]
תִּדֹּמִּי
-תחרבי
[22]
, בכל מקום שתברחי
[23]
אַחֲרַיִךְ תֵּלֶךְ
הַ
חָרֶב
להורגך:
[24]
(ג)
קוֹל צְעָקָה מֵחֹרוֹנָיִם שֹׁד וָשֶׁבֶר גָּדוֹל:
קוֹל צְעָקָה
יהיה נשמע
[25]
מֵ
עיר
[26]
חֹרוֹנָיִם
, כי שם יהיה
[27]
שֹׁד וָשֶׁבֶר גָּדוֹל:
[28]
(ד)
נִשְׁבְּרָה מוֹאָב, הִשְׁמִיעוּ זְּעָקָה צְעִירֶיהָ (צעוריה:
נִשְׁבְּרָה מוֹאָב,
הִשְׁמִיעוּ זְּעָקָה צְעִירֶיהָ (צעוריה
[29]
כתיב)
-בניה הקטנים שהלכו בשבי:
[30]
(ה)
כִּי מַעֲלֵה הַלֻּחִית (הלחות בִּבְכִי יַעֲלֶה בֶּכִי, כִּי בְּמוֹרַד חוֹרֹנַיִם צָרֵי צַעֲקַת שֶׁבֶר שָׁמֵעוּ:
כִּי
כאשר יעלה מואב אל
[31]
מַעֲלֵה
הר
[32]
הַלֻּחִית
[33]
(הלחות
כתיב)
להתבצר שם,
[34]
בִּבְכִי יַעֲלֶה בֶּכִי,
[35]
כִּי
-ובגלל
[36]
שְׁ
בְּמוֹרַד חוֹרֹנַיִם
שהיתה בשפל,
[37]
צָרֵי
-הצרים
[38]
צַעֲקַת שֶׁבֶר שָׁמֵעוּ
-היו משמיעים
[39]
, לכן עלו במעלה הלוחית להתבצר בהר:
[40]
(ו)
נֻסוּ מַלְּטוּ נַפְשְׁכֶם וְתִהְיֶינָה כַּעֲרוֹעֵר בַּמִּדְבָּר:
וכאילו מייעץ הנביא למואבים להימלט על נפשם באומרו
[41]
, לכן אל תלחמו,
[42]
נֻסוּ
-תברחו
[43]
מַלְּטוּ
-תצילו
[44]
נַפְשְׁכֶם וְתִהְיֶינָה
עָרֵיכֶם
[45]
כַּעֲרוֹעֵר
-כמו הערוער
[46]
בַּמִּדְבָּר:
[47]
(ז)
כִּי יַעַן בִּטְחֵךְ בְּמַעֲשַׂיִךְ וּבְאוֹצְרוֹתַיִךְ גַּם אַתְּ תִּלָּכֵדִי וְיָצָא כְמוֹשׁ (כמיש בַּגּוֹלָה כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו יַחְדָּיו (יחד:
כִּי
הלא
[48]
יַעַן
-בעבור אשר
[49]
בִּטְחֵךְ
-כל בטחונך וחשקך היה
[50]
בְּמַעֲשַׂיִךְ
[51]
וּבְאוֹצְרוֹתַיִךְ
[52]
, לכן לא רק שהאויב יקח הכל ולא יהיה לאל ידך למחות בידו אלא
[53]
שֶׁ
גַּם אַתְּ תִּלָּכֵדִי
בידו,
[54]
וְיָצָא כְמוֹשׁ
האלוה של מואב
[55]
(כמיש
כתיב)
גם הוא
[56]
בַּגּוֹלָה
[57]
, וְעִמּוֹ
[58]
כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו יַחְדָּיו (יחד
כתיב)
, לכן טוב שתנוסו ותעזבו את רכושכם שבזה תמלטו על כל פנים את נפשכם, ואל תחשבו שלא יבוא האויב על כל הערים, כי כך יהיה:
[59]
(ח)
וְיָבֹא שֹׁדֵד אֶל כָּל עִיר וְעִיר לֹא תִמָּלֵט, וְאָבַד הָעֵמֶק, וְנִשְׁמַד הַמִּישֹׁר אֲשֶׁר אָמַר יְהֹוָה:
וְיָבֹא שֹׁדֵד אֶל כָּל עִיר
מערי מואב
[60]
וְעִיר
מהם
[61]
לֹא תִמָּלֵט,
וְאָבַד
-ויאבדו יושבי
[62]
ערי
[63]
הָעֵמֶק,
וְנִשְׁמַד
-וְיִשָּׁמְדוּ יושבי
[64]
ערי
[65]
הַמִּישֹׁר
, כך יהיה כי הוא הדבר
[66]
אֲשֶׁר אָמַר יְהֹוָה:
(ט)
תְּנוּ צִיץ לְמוֹאָב כִּי נָצֹא תֵּצֵא וְעָרֶיהָ לְשַׁמָּה תִהְיֶינָה מֵאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן:
ואמר הנביא בלשון מליצה,
[67]
תְּנוּ צִיץ
-כנף
[68]
לְמוֹאָב
שתפרח מהר מארצה,
[69]
כִּי נָצֹא
-בנוצת כנפיה
[70]
תֵּצֵא
-תעוף,
[71]
וְעָרֶיהָ לְשַׁמָּה
-לשממה
[72]
תִהְיֶינָה מֵאֵין
-מכך שלא יהיה
[73]
יוֹשֵׁב בָּהֵן:
(י)
אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת יְהֹוָה רְמִיָּה וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם:
וקילל את מי שיהיה במלחמה וירפה ידו מלהרוג במואב ואמר,
[74]
אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת
-שליחות
[75]
יְהֹוָה
[76]
רְמִיָּה
[77]
וירפה ידו מהם,
[78]
וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִ
לשפוך
[79]
דָּם
לנקום באויבי ה':
[80]
(יא)
שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו וְשֹׁקֵט הוּא אֶל שְׁמָרָיו וְלֹא הוּרַק מִכְּלִי אֶל כֶּלִי וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ עַל כֵּן עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר:
שַׁאֲנַן
-בשלום
[81]
ובשלווה יָשַׁב
[82]
מוֹאָב מִנְּעוּרָיו
-מעת שנהיה לעם,
[83]
וְ
גם היום
[84]
שֹׁקֵט הוּא אֶל
-על
[85]
שְׁמָרָיו
כיין הזה הנח על שמריו שאינו מפיג טעמו
[86]
, דומה הוא ליין שהושם בתחילה בכלי
[87]
וְלֹא הוּרַק
-נשפך
[88]
מִכְּלִי
זה
אֶל כֶּלִי
אחר
[89]
; כך מואב ישב בארצו מעת שנתיישב בה
[90]
באין מחריד מבחוץ,
[91]
וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ
מעולם,
[92]
עַל כֵּן
הואיל ולא הורק מכלי אל כלי,
[93]
עָמַד
-נשאר
[94]
טַעְמוֹ בּוֹ וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר
-לא התחלף:
[95]
(יב)
לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהֹוָה, וְשִׁלַּחְתִּי לוֹ צֹעִים וְצֵעֻהוּ וְכֵלָיו יָרִיקוּ וְנִבְלֵיהֶם יְנַפֵּצוּ:
לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם
-אמר
[96]
יְהֹוָה,
וְשִׁלַּחְתִּי
-ואשלח
[97]
לוֹ
-עליו
[98]
צֹעִים
-בוזזים
[99]
וְצֵעֻהוּ
-ויבזזוהו,
[100]
וְכֵלָיו יָרִיקוּ
-ירוקנו מיין,
[101]
וְנִבְלֵיהֶם
[102]
יְנַפֵּצוּ:
[103]
(יג)
וּבֹשׁ מוֹאָב מִכְּמוֹשׁ כַּאֲשֶׁר בֹּשׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל מִבֵּית אֵל מִבְטֶחָם:
וּבֹשׁ
-ויכלמו
[104]
מוֹאָב מִכְּמוֹשׁ
אֱלֹהֵיהֶם כי אז יראו שאין בו כח להצילם,
[105]
כַּאֲשֶׁר
-כמו
[106]
בֹּשׁוּ
-שהתביישו
[107]
בֵּית יִשְׂרָאֵל מִ
עגל הזהב
[108]
שעמד
[109]
בְּ
בֵּית אֵל מִבְטֶחָם
-שהיו בוטחים בו
[110]
, כי כשגלו מארצם ראו שלא היה בו ממש:
[111]
(יד)
אֵיךְ תֹּאמְרוּ גִּבּוֹרִים אֲנָחְנוּ וְאַנְשֵׁי חַיִל לַמִּלְחָמָה?!:
ומוכיח הנביא את בני מואב באומרו,
[112]
אֵיךְ תֹּאמְרוּ גִּבּוֹרִים אֲנָחְנוּ וְאַנְשֵׁי חַיִל לַמִּלְחָמָה?!
[113]
איה גבורתכם?!:
[114]
(טו)
שֻׁדַּד מוֹאָב וְעָרֶיהָ עָלָה וּמִבְחַר בַּחוּרָיו יָרְדוּ לַטָּבַח נְאֻם הַמֶּלֶךְ יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ:
הלא
[115]
שֻׁדַּד
-נבזז
[116]
מוֹאָב וְעָרֶיהָ עָלָה
-והעם שבעריה
[117]
נפסק ונסתלק,
[118]
וּמִבְחַר בַּחוּרָיו יָרְדוּ לַטָּבַח
ולהריגה,
[119]
נְאֻם
-כך אמר
[120]
הַמֶּלֶךְ יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ:
(טז)
קָרוֹב אֵיד מוֹאָב לָבוֹא, וְרָעָתוֹ מִהֲרָה מְאֹד:
ואמר הנביא שלא יהיה זה לזמן רחוק ובעוד ימים רבים, באומרו,
[121]
קָרוֹב אֵיד
-שברו
[122]
של
מוֹאָב לָבוֹא,
וְרָעָתוֹ מִהֲרָה
-תמהר
[123]
מְאֹד
לבוא:
[124]
(יז)
נֻדוּ לוֹ כָּל סְבִיבָיו וְכֹל יֹדְעֵי שְׁמוֹ, אִמְרוּ אֵיכָה נִשְׁבַּר מַטֵּה עֹז מַקֵּל תִּפְאָרָה:
לכן,
[125]
נֻדוּ
[126]
לוֹ
כבר מעתה
[127]
כָּל סְבִיבָיו
אשר הכירו בו,
[128]
וְכֹל יֹדְעֵי שְׁמוֹ,
אִמְרוּ אֵיכָה נִשְׁבַּר
מואב שהיה לעניין גבורה כמו
[129]
מַטֵּה עֹז
-חזק
[130]
, ולעניין יופי ועושר כמו
[131]
מַקֵּל תִּפְאָרָה:
(יח)
רְדִי מִכָּבוֹד וּשְׁבִי (ישבי) בַצָּמָא יֹשֶׁבֶת בַּת דִּיבוֹן, כִּי שֹׁדֵד מוֹאָב עָלָה בָךְ שִׁחֵת מִבְצָרָיִךְ:
אבל מכאן והלאה
[132]
רְדִי מִכָּבוֹד
שהיה לך מאז
[133]
וּשְׁבִי (ישבי
[134]
כתיב
) בַצָּמָא
וחוסר כל טוב
[135]
כדרך הגולים
[136]
יֹשֶׁבֶת בַּת דִּיבוֹן,
[137]
כִּי שֹׁדֵד
-האויב ששדד כל ארץ
[138]
מוֹאָב עָלָה
גם
[139]
בָךְ
, וְ
שִׁחֵת מִבְצָרָיִךְ
ולא יכלת להתבצר בהן מפני האויב:
[140]
(יט)
אֶל דֶּרֶךְ עִמְדִי וְצַפִּי יוֹשֶׁבֶת עֲרוֹעֵר שַׁאֲלִי נָס וְנִמְלָטָה אִמְרִי מַה נִּהְיָתָה:
אֶל
-על
[141]
הַ
דֶּרֶךְ עִמְדִי וְצַפִּי
-ותצפי לדעת הרעה הזאת שתבוא על מואב אומתך
[142]
, אַתְּ
[143]
הַ
יוֹשֶׁבֶת
בְּ
עֲרוֹעֵר
[144]
, ואז
[145]
שַׁאֲלִי
את האיש
[146]
הַ
נָס
מן המלחמה,
[147]
וְנִמְלָטָה
-או את האישה הנמלטת
[148]
משאר ערי מואב
[149]
, וְ
אִמְרִי
דרך שאלה,
[150]
מַה נִּהְיָתָה
נהייתה במלחמה?
[151]
האם השאירו שארית?:
[152]
(כ)
הֹבִישׁ מוֹאָב כִּי חַתָּה הֵילִילוּ (הילילי) וּזְעָקוּ (וזעקי הַגִּידוּ בְאַרְנוֹן כִּי שֻׁדַּד מוֹאָב:
ולפי שהיתה עיר מואב ראש המלכות כולה אמר הנביא,
[153]
הֹבִישׁ
-נתביישה עיר
[154]
מוֹאָב
ראש המלכות
[155]
כִּי
גם היא
[156]
חַתָּה
-נשברה, ולכן
[157]
הֵילִילוּ (הילילי
כתיב
) וּזְעָקוּ (וזעקי
כתיב)
במר נפש,
[158]
הַגִּידוּ בְאַרְנוֹן
העומדת בגבול ארץ מואב
[159]
כִּי שֻׁדַּד מוֹאָב:
(כא)
וּמִשְׁפָּט בָּא אֶל אֶרֶץ הַמִּישֹׁר, אֶל חֹלוֹן וְאֶל יַהְצָה וְעַל מֵיפָעַת (מופעת:
וּמִשְׁפָּט
אלהים
[160]
בָּא אֶל
הערים היושבים
[161]
בְּ
אֶרֶץ הַמִּישֹׁר,
אֶל חֹלוֹן וְאֶל יַהְצָה וְעַל מֵיפָעַת
[162]
(מופעת
כתיב)
להחריבם:
[163]
(כב)
וְעַל דִּיבוֹן, וְעַל נְבוֹ, וְעַל בֵּית דִּבְלָתָיִם:
וְעַל דִּיבוֹן,
וְעַל נְבוֹ,
וְעַל בֵּית דִּבְלָתָיִם:
(כג)
וְעַל קִרְיָתַיִם, וְעַל בֵּית גָּמוּל, וְעַל בֵּית מְעוֹן:
וְעַל קִרְיָתַיִם,
וְעַל בֵּית גָּמוּל,
וְעַל בֵּית מְעוֹן:
(כד)
וְעַל קְרִיּוֹת, וְעַל בָּצְרָה, וְעַל כָּל עָרֵי אֶרֶץ מוֹאָב הָרְחֹקוֹת וְהַקְּרֹבוֹת:
וְעַל קְרִיּוֹת,
[164]
וְעַל בָּצְרָה,
וְעַל כָּל עָרֵי אֶרֶץ מוֹאָב הָרְחֹקוֹת
מארנון
[165]
וְהַקְּרֹבוֹת
לה:
[166]
(כה)
נִגְדְּעָה קֶרֶן מוֹאָב, וּזְרֹעוֹ נִשְׁבָּרָה, נְאֻם יְהֹוָה:
נִגְדְּעָה
-נכרתה
[167]
קֶרֶן
-מלכות
[168]
מוֹאָב,
וּזְרֹעוֹ
-וכוח זרועו
[169]
נִשְׁבָּרָה,
נְאֻם יְהֹוָה:
(כו)
הַשְׁכִּירֻהוּ כִּי עַל יְהֹוָה הִגְדִּיל וְסָפַק מוֹאָב בְּקִיאוֹ, וְהָיָה לִשְׂחֹק גַּם הוּא:
ואמר הנביא, תנו למואב הרבה שכר ויין,
[170]
הַשְׁכִּירֻהוּ
-השקוהו תרעלה עד שישתכר,
[171]
כִּי עַל יְהֹוָה הִגְדִּיל
את פִּיו לבזות כלפי מעלה ולומר שלא היה בידו להושיע את עמו ישראל,
[172]
וְסָפַק
[173]
מוֹאָב בְּקִיאוֹ,
וְהָיָה
-ויהיה
[174]
לִשְׂחֹק גַּם הוּא
כמו שישחקו על השיכור:
[175]
(כז)
וְאִם לוֹא הַשְּׂחֹק הָיָה לְךָ יִשְׂרָאֵל אִם בְּגַנָּבִים נִמְצָא?! (נמצאה) כִּי מִדֵּי דְבָרֶיךָ בּוֹ תִּתְנוֹדָד:
ובדרך שאלה אמר כנגד מואב,
[176]
וְאִם
-וכי
[177]
לוֹא
-לא
[178]
הַשְּׂחֹק
-לשחוק
[179]
הָיָה לְךָ יִשְׂרָאֵל
? כן תהיה אתה לשחוק!
[180]
אִם
-האם
[181]
בְּגַנָּבִים נִמְצָא?!
[182]
(נמצאה
כתיב
) כִּי מִדֵּי
-בכל עת
[183]
דְבָרֶיךָ
-שהיית מדבר
[184]
בּוֹ
-על גלותו
[185]
תִּתְנוֹדָד
-היית מניד בראש דרך לעג כאילו היה נמצא בחבורת הגנבים:
[186]
(כח)
עִזְבוּ עָרִים וְשִׁכְנוּ בַּסֶּלַע יֹשְׁבֵי מוֹאָב, וִהְיוּ כְיוֹנָה תְּקַנֵּן בְּעֶבְרֵי פִי פָחַת:
לכן בגמול זה,
[187]
עִזְבוּ
את הֶ
עָרִים
ונוסו משם,
[188]
וְשִׁכְנוּ בַּסֶּלַע
-בסלעים כי שם תתבצרו מהכשדיים
[189]
אתם
[190]
יֹשְׁבֵי מוֹאָב,
וִהְיוּ
-ותהיו שם בטוחים מן האויב כי לא יוכל להתקרב אליכם, ותהיו אם כן
[191]
כְיוֹנָה תְּקַנֵּן
-העושה לעצמה קן
[192]
בְּעֶבְרֵי פִי פָחַת
[193]
לבל יוכלו אנשים להתקרב אליה:
[194]
(כט)
שָׁמַעְנוּ גְאוֹן מוֹאָב גֵּאֶה מְאֹד גָּבְהוֹ, וּגְאוֹנוֹ, וְגַאֲוָתוֹ, וְרֻם לִבּוֹ:
ואומר הנביא בשם שאר האומות
[195]
, הנה
[196]
שָׁמַעְנוּ
את
[197]
גְאוֹן מוֹאָב גֵּאֶה
-אשר נתגאה
[198]
מְאֹד
בעודו בְּשַׁלְוָתוֹ
[199]
, שמענו את
גָּבְהוֹ,
וּגְאוֹנוֹ,
וְגַאֲוָתוֹ,
וְרֻם לִבּוֹ:
[200]
(ל)
אֲנִי יָדַעְתִּי נְאֻם יְהֹוָה, עֶבְרָתוֹ וְלֹא כֵן בַּדָּיו לֹא כֵן עָשׂוּ:
אֲנִי יָדַעְתִּי נְאֻם יְהֹוָה,
עֶבְרָתוֹ
-שנאתו לישראל
[201]
וְלֹא כֵן
-לא באמת ולא במשפט,
[202]
בַּדָּיו
-גיבוריו
[203]
לֹא כֵן עָשׂוּ
-לא כדין
[204]
השיבו לזרע אברהם שנלחם עם המלכים והציל את לוט אביהם:
[205]
(לא)
עַל כֵּן עַל מוֹאָב אֲיֵלִיל וּלְמוֹאָב כֻּלֹּה אֶזְעָק אֶל אַנְשֵׁי קִיר חֶרֶשׂ יֶהְגֶּה:
עַל כֵּן
הואיל והתגאה מאד והושפלה גַאֲוָתוֹ,
[206]
עַל מוֹאָב אֲיֵלִיל
כי נהרג ע"י האויב,
[207]
וּלְמוֹאָב
-ועל מואב
[208]
כֻּלֹּה אֶזְעָק
כי נהרגו כולם,
[209]
אֶל אַנְשֵׁי קִיר חֶרֶשׂ
[210]
יֶהְגֶּה
[211]
ויהמה
[212]
לִבִּי:
[213]
(לב)
מִבְּכִי יַעְזֵר אֶבְכֶּה לָּךְ הַגֶּפֶן שִׂבְמָה נְטִישֹׁתַיִךְ עָבְרוּ יָם, עַד יָם יַעְזֵר נָגָעוּ עַל קֵיצֵךְ וְעַל בְּצִירֵךְ שֹׁדֵד נָפָל:
מִבְּכִי
-כמו הבכי שבכיתי על אובדן העיר
[214]
יַעְזֵר
כך
[215]
אֶבְכֶּה לָּךְ
-בשבילך
[216]
הַגֶּפֶן
של
שִׂבְמָה
[217]
, כי גם את תחרבי כמו יעזר,
[218]
נְטִישֹׁתַיִךְ
-התפשטות ענפיך
[219]
עָבְרוּ
את
[220]
הַ
יָם,
[221]
עַד
הַ
יָם
הסמוך
[222]
לְ
יַעְזֵר נָגָעוּ
-היו מנוגעים וניגפים,
[223]
עַל קֵיצֵךְ
-פירות הקיץ שלך
[224]
וְעַל בְּצִירֵךְ
-ענבי הגפן שלך
[225]
שֹׁדֵד
-האויב השודד
[226]
נָפָל
-חנה:
[227]
(לג)
וְנֶאֶסְפָה שִׂמְחָה וָגִיל מִכַּרְמֶל וּמֵאֶרֶץ מוֹאָב וְיַיִן מִיקָבִים הִשְׁבַּתִּי לֹא יִדְרֹךְ הֵידָד הֵידָד לֹא הֵידָד:
וְנֶאֶסְפָה
-ומעתה כלתה
[228]
שִׂמְחָה וָגִיל מִ
ן הַ
כַּרְמֶל
[229]
וּמֵאֶרֶץ מוֹאָב
כי לא יגדל שם מאומה,
[230]
וְיַיִן מִיקָבִים
[231]
הִשְׁבַּתִּי
-אבטל ואמנע,
[232]
לֹא יִדְרֹךְ
-ידרכו ענבים בקול ענות
[233]
הֵידָד
[234]
כפי שהיו עושים
[235]
; הנה מאז היה נשמע קול הידד, אבל מעתה
[236]
הֵידָד לֹא הֵידָד:
[237]
(לד)
מִזַּעֲקַת חֶשְׁבּוֹן עַד אֶלְעָלֵה עַד יַהַץ נָתְנוּ קוֹלָם מִצֹּעַר עַד חֹרֹנַיִם עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה, כִּי גַּם מֵי נִמְרִים לִמְשַׁמּוֹת יִהְיוּ:
ולפי שהיו ארצות במלכות מואב יותר משובחות מהאחרות לכן אמר,
[238]
מִזַּעֲקַת
-מן הזעקה של
[239]
חֶשְׁבּוֹן עַד אֶלְעָלֵה
הנה
[240]
עַד יַהַץ נָתְנוּ קוֹלָם
[241]
, וכן גם
[242]
מִצֹּעַר
-מן הזעקה של צוער
[243]
עַד חֹרֹנַיִם
שנשמעה עד יהץ
[244]
, כך תגדל זעקתך ארץ מואב שאת מדינה חשובה כמו
[245]
עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה,
[246]
כִּי גַּם מֵי
נהר
[247]
נִמְרִים
שהיה שם חוף אוניות ומסחר גדול
[248]
לִמְשַׁמּוֹת
-לשממה
[249]
יִהְיוּ:
[250]
(לה)
וְהִשְׁבַּתִּי לְמוֹאָב נְאֻם יְהֹוָה, מַעֲלֶה בָמָה וּמַקְטִיר לֵאלֹהָיו:
ומפני שהיו המואביים אדוקים באמונתם לאלהיהם אמר,
[251]
וְהִשְׁבַּתִּי
-ואבטל
[252]
לְמוֹאָב
-ממואב,
[253]
נְאֻם יְהֹוָה,
מַעֲלֶה
בהמה קרבן על
[254]
בָמָה וּמַקְטִיר לֵאלֹהָיו
כי טרודים יהיו באבלם:
[255]
(לו)
עַל כֵּן לִבִּי לְמוֹאָב כַּחֲלִלִים יֶהֱמֶה וְלִבִּי אֶל אַנְשֵׁי קִיר חֶרֶשׂ כַּחֲלִילִים יֶהֱמֶה, עַל כֵּן יִתְרַת עָשָׂה אָבָדוּ:
עַל כֵּן
בעבור גודל החורבן
[256]
כל אחד ממואב יאמר,
[257]
לִבִּי לְמוֹאָב כַּחֲלִלִים
-כהמיית החלילים
[258]
יֶהֱמֶה
על חורבן מואב,
[259]
וְלִבִּי אֶל
-על
[260]
אובדן
[261]
אַנְשֵׁי קִיר חֶרֶשׂ
[262]
כַּחֲלִילִים
-כהמיית החלילים
[263]
יֶהֱמֶה,
עַל כֵּן
-אשר
[264]
יִתְרַת
-יתרון העושר ומרבית ההון אשר
[265]
עָשָׂה
-אסף
[266]
אָבָדוּ
כולם
[267]
מֵאִתָּם:
[268]
(לז)
כִּי כָל רֹאשׁ קָרְחָה וְכָל זָקָן גְּרֻעָה עַל כָּל יָדַיִם גְּדֻדֹת וְעַל מָתְנַיִם שָׂק:
ואמר שיהמה ליבו למואב
[269]
כִּי כָל רֹאשׁ
מהם
[270]
קָרְחָה
כי מרטו שערות ראשיהם מתוך האבל,
[271]
וְכָל זָקָן גְּרֻעָה
-מגולח,
[272]
עַל כָּל יָדַיִם גְּדֻדֹת
-שריטות בבשר
[273]
מחמת הצער והאבל,
[274]
וְעַל מָתְנַיִם
כיסוי
[275]
שָׂק:
[276]
(לח)
עַל כָּל גַּגּוֹת מוֹאָב וּבִרְחֹבֹתֶיהָ, כֻּלֹּה מִסְפֵּד כִּי שָׁבַרְתִּי אֶת מוֹאָב כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ, נְאֻם יְהֹוָה:
בגלוי יעשה מספד,
[277]
עַל כָּל גַּגּוֹת מוֹאָב וּבִרְחֹבֹתֶיהָ,
כֻּלֹּה
-ובכל המקומות
[278]
ישמע קול
[279]
מִסְפֵּד כִּי שָׁבַרְתִּי אֶת מוֹאָב
שבירה מוחלטת,
[280]
כִּכְלִי
אשר
אֵין חֵפֶץ
-צורך
[281]
בּוֹ,
נְאֻם יְהֹוָה:
(לט)
אֵיךְ חַתָּה הֵילִילוּ אֵיךְ הִפְנָה עֹרֶף מוֹאָב בּוֹשׁ וְהָיָה מוֹאָב לִשְׂחֹק וְלִמְחִתָּה לְכָל סְבִיבָיו:
ואומר להם הנביא, הלא מלבד מה שנשבר מואב, יש לכם ליילל על האופן שנשבר באפס יד ושלא במלחמה
[282]
, ולכן,
[283]
אֵיךְ חַתָּה
-נשבר
[284]
מואב
[285]
הֵילִילוּ
-ביללה יאמרו
[286]
בהספדם,
[287]
אֵיךְ הִפְנָה עֹרֶף מוֹאָב
מול האויב בעת שנס ממנו, והנה
[288]
בּוֹשׁ
-התבייש
[289]
וְהָיָה מוֹאָב לִשְׂחֹק
[290]
וְלִמְחִתָּה
-ולפחד
[291]
לְכָל סְבִיבָיו
שיפחדו שלא יקרה להם כפי שקרה למואב:
[292]
(מ)
כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יִדְאֶה וּפָרַשׂ כְּנָפָיו אֶל מוֹאָב:
כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה
, לא יצטרך האויב להתעכב ולהילחם בגבולי המדינה עד שיכנס לתוכה, כי
[293]
הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יִדְאֶה
-יעוף
[294]
האויב,
[295]
וּפָרַשׂ
-ויפרוש
[296]
כְּנָפָיו
לבוא
[297]
אֶל מוֹאָב:
[298]
(מא)
נִלְכְּדָה הַקְּרִיּוֹת וְהַמְּצָדוֹת נִתְפָּשָׂה וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי מוֹאָב בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה:
נִלְכְּדָה
כל אחת מן
[299]
הַקְּרִיּוֹת
שהיו בצורות מאוד,
[300]
וְ
כל אחת מן
[301]
הַמְּצָדוֹת נִתְפָּשָׂה
-נלכדה,
[302]
וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי מוֹאָב בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה
כשהיא
[303]
מְצֵרָה
בעת חבלי לידתה:
[304]
(מב)
וְנִשְׁמַד מוֹאָב מֵעָם כִּי עַל יְהֹוָה הִגְדִּיל:
וְנִשְׁמַד מוֹאָב מֵעָם
-מהיות עוד לעם,
[305]
כִּי עַל יְהֹוָה הִגְדִּיל
-דיבר גדולות לבזות כלפי מעלה בעת שגלו ישראל:
[306]
(מג)
פַּחַד וָפַחַת וָפָח עָלֶיךָ יוֹשֵׁב מוֹאָב, נְאֻם יְהֹוָה:
פַּחַד וָפַחַת
[307]
וָפָח
[308]
יבוא
[309]
עָלֶיךָ יוֹשֵׁב מוֹאָב,
[310]
נְאֻם יְהֹוָה:
(מד)
הַנָּס (הניס) מִפְּנֵי הַפַּחַד יִפֹּל אֶל הַפַּחַת, וְהָעֹלֶה מִן הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח, כִּי אָבִיא אֵלֶיהָ אֶל מוֹאָב שְׁנַת פְּקֻדָּתָם נְאֻם יְהֹוָה:
הַנָּס (הניס
[311]
כתיב
) מִפְּנֵי הַפַּחַד יִפֹּל אֶל הַפַּחַת,
וְהָעֹלֶה מִן הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח,
[312]
כִּי אָבִיא אֵלֶיהָ אֶל מוֹאָב שְׁנַת פְּקֻדָּתָם
-השגחת הבאת הרעה הראויה להם,
[313]
נְאֻם יְהֹוָה:
(מה)
בְּצֵל חֶשְׁבּוֹן עָמְדוּ מִכֹּחַ נָסִים כִּי אֵשׁ יָצָא מֵחֶשְׁבּוֹן, וְלֶהָבָה מִבֵּין סִיחוֹן, וַתֹּאכַל פְּאַת מוֹאָב וְקָדְקֹד בְּנֵי שָׁאוֹן:
בְּצֵל חֶשְׁבּוֹן
[314]
עָמְדוּ
לחסות
[315]
ולנוח
[316]
מִ
סיבת העדר
[317]
הַ
כֹּחַ
הַ
נָסִים
מן המלחמה, כי לא יכלו לנוס עוד, והנה שם נפלו,
[318]
כִּי אֵשׁ יָצָא מֵחֶשְׁבּוֹן,
[319]
וְלֶהָבָה
יצאה
מִבֵּין
-מֵעִיר
[320]
סִיחוֹן,
[321]
וַתֹּאכַל פְּאַת
[322]
מוֹאָב
[323]
וְ
את
קָדְקֹד בְּנֵי שָׁאוֹן:
[324]
(מו)
אוֹי לְךָ מוֹאָב, אָבַד עַם כְּמוֹשׁ", כִּי לֻקְּחוּ בָנֶיךָ בַּשֶּׁבִי וּבְנֹתֶיךָ בַּשִּׁבְיָה:
ולכן אמר הנביא בסוף נבואתו,
[325]
אוֹי לְךָ מוֹאָב,
[326]
אָבַד עַם
שעובדים לאליל"
[327]
כְּמוֹשׁ",
כִּי לֻקְּחוּ בָנֶיךָ בַּשֶּׁבִי וּבְנֹתֶיךָ בַּשִּׁבְיָה
אשר לעיתים רבות קשה מן המוות:
[328]
(מז)
וְשַׁבְתִּי שְׁבוּת מוֹאָב בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נְאֻם יְהֹוָה, עַד הֵנָּה מִשְׁפַּט מוֹאָב:
והודיע הנביא שישוב השם את שבות מואב באומרו,
[329]
וְשַׁבְתִּי
-ואשיב את
[330]
שְׁבוּת
בני השבי של
[331]
מוֹאָב בְּאַחֲרִית הַיָּמִים
-אחר זמן רב,
[332]
נְאֻם יְהֹוָה,
עַד הֵנָּה
נאמר
[333]
מִשְׁפַּט
הפורענות של
[334]
מוֹאָב:
[335]