/ ירמיהו פרק נא'

פסוקים

ירמיהו פרק נא'

(א) כֹּה אָמַר יְהֹוָה, הִנְנִי מֵעִיר עַל בָּבֶל וְאֶל יֹשְׁבֵי" לֵב קָמָי רוּחַ מַשְׁחִית: כֹּה -כך [1] אָמַר יְהֹוָה, הִנְנִי מֵעִיר -מעורר [2] עַל בָּבֶל וְאֶל יֹשְׁבֵי" לֵב קָמָי " -אויבי, [3] רוּחַ -רצון [4] מַשְׁחִית -שישחיתו אותם: [5]
(ב) וְשִׁלַּחְתִּי לְבָבֶל זָרִים וְזֵרוּהָ וִיבֹקְקוּ אֶת אַרְצָהּ כִּי הָיוּ עָלֶיהָ מִסָּבִיב בְּיוֹם רָעָה: וְשִׁלַּחְתִּי ואשלח [6] לְבָבֶל -על בבל [7] זָרִים -נכרים [8] וְזֵרוּהָ -והם יפזרו אותם, [9] וִיבֹקְקוּ -וירוקנו [10] אֶת אַרְצָהּ מכל שללה [11] כי את הכל יקחו, [12] כִּי הָיוּ -יבואו האויבים [13] עָלֶיהָ מִסָּבִיב בְּיוֹם בוא עליהם [14] הָ רָעָה:
(ג) אֶל יִדְרֹךְ (ידרך) הַדֹּרֵךְ קַשְׁתּוֹ, וְאֶל יִתְעַל בְּסִרְיֹנוֹ וְאַל תַּחְמְלוּ אֶל בַּחֻרֶיהָ הַחֲרִימוּ כָּל צְבָאָהּ: אֶל בבל [15] יִדְרֹךְ (ידרך כתיב ) הַדֹּרֵךְ את קַשְׁתּוֹ, וְאֶל -ואליה [16] יִתְעַל -יתעלה ויתגאה [17] בְּסִרְיֹנוֹ -בשריונו, [18] וְאַל תַּחְמְלוּ אֶל -על [19] בַּחֻרֶיהָ של בבל [20] , אלא [21] הַחֲרִימוּ כָּל צְבָאָהּ:
(ד) וְנָפְלוּ חֲלָלִים בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים, וּמְדֻקָּרִים בְּחוּצוֹתֶיהָ: וְנָפְלוּ -ויפלו [22] חֲלָלִים בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים, וּמְדֻקָּרִים בחרב [23] יפלו [24] בְּחוּצוֹתֶיהָ: [25]
(ה) כִּי לֹא אַלְמָן יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה מֵאֱלֹהָיו מֵיְהֹוָה צְבָאוֹת כִּי אַרְצָם מָלְאָה אָשָׁם מִקְּדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: וכל זה למה, [26] כִּי -לפי ש לֹא [27] אַלְמָן יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה [28] מֵאֱלֹהָיו מֵיְהֹוָה צְבָאוֹת [29] , כי הוא חי וקיים לעולם והוא לישראל לעזר לנקום נקמתם, [30] כִּי אַרְצָם של הכשדים [31] מָלְאָה אָשָׁם -חטא ופשע [32] מִ מה שעשו [33] לְ קְּדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל שהחריבו נוהו וכילו עַמו: [34]
(ו) נֻסוּ מִתּוֹךְ בָּבֶל וּמַלְּטוּ אִישׁ נַפְשׁוֹ, אַל תִּדַּמּוּ בַּעֲוֹנָהּ, כִּי עֵת נְקָמָה הִיא לַיהֹוָה גְּמוּל הוּא מְשַׁלֵּם לָהּ: אתם הבאים מארצות אחרות השוכנים עתה בבבל, [35] נֻסוּ -תברחו [36] מִתּוֹךְ בָּבֶל וּמַלְּטוּ כל [37] אִישׁ את [38] נַפְשׁוֹ, אַל תִּדַּמּוּ -תתעכבו שמה להיות נכרתים עימה [39] בַּעֲוֹנָהּ, כִּי עתה [40] עֵת נְקָמָה הִיא לַיהֹוָה בבבל, אשר את [41] גְּמוּל הרעה [42] הוּא מְשַׁלֵּם לָהּ:
(ז) כּוֹס זָהָב בָּבֶל בְּיַד יְהֹוָה מְשַׁכֶּרֶת כָּל הָאָרֶץ, מִיֵּינָהּ שָׁתוּ גוֹיִם עַל כֵּן יִתְהֹלְלוּ גוֹיִם: עד עתה, כמו [43] כּוֹס יין נקי וצלול [44] כְּ זָהָב היתה [45] בָּבֶל בְּיַד יְהֹוָה [46] , והיא היתה [47] מְשַׁכֶּרֶת את כָּל הָאָרֶץ, [48] מִיֵּינָהּ של הכוס [49] שָׁתוּ גוֹיִם -עובדי הכוכבים, [50] עַל כֵּן יִתְהֹלְלוּ -ישתגעו [51] גוֹיִם כשיכורים ולא יכלו להילחם: [52]
(ח) פִּתְאֹם נָפְלָה בָבֶל וַתִּשָּׁבֵר הֵילִילוּ עָלֶיהָ קְחוּ צֳרִי לְמַכְאוֹבָהּ אוּלַי תֵּרָפֵא: הנה עתה [53] פִּתְאֹם נָפְלָה בָבֶל וַתִּשָּׁבֵר , לכן [54] הֵילִילוּ -עשו יללה [55] וקוננו [56] עָלֶיהָ , ואמר בדרך לעג [57] קְחוּ צֳרִי [58] לְמַכְאוֹבָהּ אוּלַי תֵּרָפֵא:
(ט) רִפִּאנוּ אֶת בָּבֶל וְלֹא נִרְפָּתָה עִזְבוּהָ וְנֵלֵךְ אִישׁ לְאַרְצוֹ כִּי נָגַע אֶל הַשָּׁמַיִם מִשְׁפָּטָהּ וְנִשָּׂא עַד שְׁחָקִים: וכאילו אותם שברחו מבבל ישיבו לומר בדרך לעג, הן [59] רִפִּאנוּ -עשינו רפואות [60] אֶת בָּבֶל -לבבל [61] וְלֹא -אבל לא [62] נִרְפָּתָה -נרפאה [63] , לכן [64] עִזְבוּהָ ואל תעסקו עוד ברפואתה, [65] וְנֵלֵךְ אִישׁ לְאַרְצוֹ לבל יתדבק בנו חולי מכאובה, [66] כִּי נָגַע אֶל הַשָּׁמַיִם מִשְׁפָּטָהּ [67] וְנִשָּׂא עַד שְׁחָקִים: [68]
(י) הוֹצִיא יְהֹוָה אֶת צִדְקֹתֵינוּ בֹּאוּ וּנְסַפְּרָה בְצִיּוֹן אֶת מַעֲשֵׂה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ: וכך אמרו ישראל שהיו בבבל [69] , הנה עתה [70] הוֹצִיא יְהֹוָה מאוצרו הטוב [71] אֶת צִדְקֹתֵינוּ -הצדקה שהבטיח לנו וגילה אותה לכל [72] , לכן [73] בֹּאוּ וּנְסַפְּרָה בְצִיּוֹן אֶת מַעֲשֵׂה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ שאיבד את בבל: [74]
(יא) הָבֵרוּ הַחִצִּים מִלְאוּ הַשְּׁלָטִים הֵעִיר יְהֹוָה אֶת רוּחַ מַלְכֵי מָדַי כִּי עַל בָּבֶל מְזִמָּתוֹ לְהַשְׁחִיתָהּ, כִּי נִקְמַת יְהֹוָה הִיא נִקְמַת הֵיכָלוֹ: וכנגד האויבים אמר הנביא, [75] הָבֵרוּ -תנקו את [76] הַחִצִּים מן החלודה, [77] מִלְאוּ -תאספו את [78] הַשְּׁלָטִים -המגינים להביאם למלחמה [79] , הנה [80] הֵעִיר יְהֹוָה אֶת רוּחַ -רצון [81] מַלְכֵי מָדַי [82] כִּי עַל בָּבֶל מְזִמָּתוֹ -מחשבתו [83] לְהַשְׁחִיתָהּ, כִּי נִקְמַת יְהֹוָה אשר הוא לוקח מבבל [84] הִיא נִקְמַת הֵיכָלוֹ אשר שרפו באש: [85]
(יב) אֶל חוֹמֹת בָּבֶל שְׂאוּ נֵס הַחֲזִיקוּ הַמִּשְׁמָר, הָקִימוּ שֹׁמְרִים, הָכִינוּ הָאֹרְבִים, כִּי גַּם זָמַם יְהֹוָה גַּם עָשָׂה אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל יֹשְׁבֵי בָבֶל: ומפני זה אתם המדיים, [86] אֶל -על [87] חוֹמֹת בָּבֶל שְׂאוּ נֵס [88] להתאסף ולבוא אליה למלחמה, [89] הַחֲזִיקוּ הַמִּשְׁמָר, [90] הָקִימוּ שֹׁמְרִים, [91] הָכִינוּ הָאֹרְבִים, [92] כִּי גַּם זָמַם יְהֹוָה גַּם עָשָׂה [93] אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל -על [94] יֹשְׁבֵי בָבֶל:
(יג) שֹׁכַנְתְּ (שכנתי עַל מַיִם רַבִּים רַבַּת אוֹצָרֹת בָּא קִצֵּךְ אַמַּת בִּצְעֵךְ: ועל בבל אמר [95] , אַתְּ בבל [96] שֹׁכַנְתְּ (שכנתי כתיב) -השוכנת [97] עַל יד [98] מַיִם רַבִּים [99] , אַתְּ בת [100] רַבַּת אוֹצָרֹת , הנה עתה [101] בָּא קִצֵּךְ -הסוף שלך [102] כפי אַמַּת -מידת [103] בִּצְעֵךְ שעשקת את כל האומות: [104]
(יד) נִשְׁבַּע יְהֹוָה צְבָאוֹת בְּנַפְשׁוֹ כִּי אִם מִלֵּאתִיךְ אָדָם כַּיֶּלֶק וְעָנוּ עָלַיִךְ הֵידָד: נִשְׁבַּע יְהֹוָה צְבָאוֹת בְּנַפְשׁוֹ -בעצמו [105] כִּי אִם -אשר [106] מִלֵּאתִיךְ -אמלא ארצך מבני [107] אָדָם מלומדי מלחמה, רבי מספר [108] כַּיֶּלֶק -כארבה [109] להשחיתך, [110] וְעָנוּ -והם יצעקו [111] עָלַיִךְ קול [112] הֵידָד: [113]
(טו) עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ, מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ, וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה שָׁמָיִם: והנה בידו לקיים מאמרו כי הוא [114] עֹשֵׂה [115] אֶרֶץ בְּכֹחוֹ, מֵכִין תֵּבֵל [116] בְּחָכְמָתוֹ, וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה שָׁמָיִם [117] , ואם כן הכל שלו ובידו: [118]
(טז) לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם וַיַּעַל נְשִׂאִים מִקְצֵה אָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה וַיּוֹצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו: וגם בדברים הטבעיים תראה גבורתו [119] לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם -כשתשמע קולות ורעמים המורים על המטר, [120] וַיַּעַל נְשִׂאִים -שיעלה אדים [121] מִקְצֵה אָרֶץ [122] ו בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה , ואף על פי שיתחברו כל הסימנים המורים על המטר, [123] וַיּוֹצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו -יביא רוח שתפזר האדים העולים ולא ירדו הגשמים, כי אם כפי רצונו: [124]
(יז) נִבְעַר כָּל אָדָם מִדַּעַת, הֹבִישׁ כָּל צֹרֵף מִפָּסֶל כִּי שֶׁקֶר נִסְכּוֹ וְלֹא רוּחַ בָּם: נִבְעַר -בער ושוטה [125] כָּל אָדָם העושה פסל לאלוה [126] מִדַּעַת, [127] הֹבִישׁ -יקבל בושה [128] כָּל צֹרֵף העושה פסל [129] מִפָּסֶל -מן הפסל, בראותו [130] כִּי שֶׁקֶר נִסְכּוֹ -המסכה שנסך [131] וְלֹא -ואין [132] רוּחַ בָּם -בהם: [133]
(יח) הֶבֶל הֵמָּה, מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים, בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יֹאבֵדוּ: הֶבֶל הֵמָּה, מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים, [134] בְּעֵת פְּקֻדָּתָם -שישגיח ה' להיפרע מהם [135] ומעובדיהם [136] אז הם [137] יֹאבֵדוּ מבלי תקומה: [138]
(יט) לֹא כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקוֹב, כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא, וְשֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ: לֹא כְאֵלֶּה -כפסילים האלה הוא הקב"ה [139] חֵלֶק יַעֲקוֹב, [140] כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא, [141] וְשֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ של יעקב, [142] יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ [143] ובוודאי יקיים מאמרו לאבד את בבל ולהצמיח ישע לישרים: [144]
(כ) מַפֵּץ אַתָּה לִי כְּלֵי מִלְחָמָה, וְנִפַּצְתִּי בְךָ גּוֹיִם וְהִשְׁחַתִּי בְךָ מַמְלָכוֹת: ככלי [145] מַפֵּץ [146] אַתָּה -את בבל הַיִית [147] לִי -בידי [148] כְּלֵי -וככלי [149] מִלְחָמָה, וְנִפַּצְתִּי [150] בְךָ גּוֹיִם וְהִשְׁחַתִּי בְךָ מַמְלָכוֹת עליהם גזרתי גולה [151] , אך עתה אענישך על מה שעשית בישראל רעה יותר מדאי, שאני קצפתי מעט ואתה עזרת לרעה: [152]
(כא) וְנִפַּצְתִּי בְךָ סוּס וְרֹכְבוֹ, וְנִפַּצְתִּי בְךָ רֶכֶב וְרֹכְבוֹ: וְנִפַּצְתִּי [153] בְךָ סוּס וְרֹכְבוֹ, וְנִפַּצְתִּי בְךָ רֶכֶב -מרכבה [154] וְרֹכְבוֹ -והיושב עליה: [155]
(כב) וְנִפַּצְתִּי בְךָ אִישׁ וְאִשָּׁה, וְנִפַּצְתִּי בְךָ זָקֵן וָנָעַר, וְנִפַּצְתִּי בְךָ בָּחוּר וּבְתוּלָה: וְנִפַּצְתִּי [156] בְךָ אִישׁ וְאִשָּׁה, וְנִפַּצְתִּי בְךָ זָקֵן וָנָעַר, וְנִפַּצְתִּי בְךָ בָּחוּר וּבְתוּלָה:
(כג) וְנִפַּצְתִּי בְךָ רֹעֶה וְעֶדְרוֹ, וְנִפַּצְתִּי בְךָ אִכָּר וְצִמְדּוֹ וְנִפַּצְתִּי בְךָ פַּחוֹת וּסְגָנִים: וְנִפַּצְתִּי בְךָ רֹעֶה וְעֶדְרוֹ, [157] וְנִפַּצְתִּי בְךָ אִכָּר וְצִמְדּוֹ -וצמד הבקר שלו, [158] וְנִפַּצְתִּי בְךָ פַּחוֹת וּסְגָנִים [159] , הכל היה מנפץ מלך בבל כי מפחדו יפוצו הכל מפה ומפה: [160]
(כד) וְשִׁלַּמְתִּי לְבָבֶל וּלְכֹל יוֹשְׁבֵי כַשְׂדִּים אֵת כָּל רָעָתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ בְצִיּוֹן לְעֵינֵיכֶם נְאֻם יְהֹוָה: ואחרי כל זאת כשאגמור לנקום נקמתי על ידו באומות, [161] וְשִׁלַּמְתִּי -הנה אשלם [162] לְבָבֶל וּלְכֹל יוֹשְׁבֵי כַשְׂדִּים אֵת כָּל רָעָתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ בְצִיּוֹן לְעֵינֵיכֶם -לעיני כולכם, [163] נְאֻם יְהֹוָה:
(כה) הִנְנִי אֵלֶיךָ הַר הַמַּשְׁחִית נְאֻם יְהֹוָה הַמַּשְׁחִית אֶת כָּל הָאָרֶץ, וְנָטִיתִי אֶת יָדִי עָלֶיךָ וְגִלְגַּלְתִּיךָ מִן הַסְּלָעִים, וּנְתַתִּיךָ לְהַר שְׂרֵפָה: הִנְנִי -הנה אני אלחם [164] אֵלֶיךָ -בָּךְ, את בבל [165] הַר הַמַּשְׁחִית [166] נְאֻם יְהֹוָה , הר הַמַּשְׁחִית אֶת כָּל הָאָרֶץ, וְנָטִיתִי אֶת יָדִי עָלֶיךָ להכות בך, [167] וְגִלְגַּלְתִּיךָ מִן הַסְּלָעִים, [168] וּנְתַתִּיךָ לְהַר שְׂרֵפָה: [169]
(כו) וְלֹא יִקְחוּ מִמְּךָ אֶבֶן לְפִנָּה וְאֶבֶן לְמוֹסָדוֹת כִּי שִׁמְמוֹת עוֹלָם תִּהְיֶה, נְאֻם יְהֹוָה: וְלֹא יִקְחוּ מִמְּךָ -מאבני מפולת חורבותיך [170] אֶבֶן לְפִנָּה -לפינת הבית, [171] וְ אפילו לא [172] אֶבֶן לְמוֹסָדוֹת -ליסודות, [173] כִּי שִׁמְמוֹת עוֹלָם [174] תִּהְיֶה, [175] נְאֻם יְהֹוָה:
(כז) שְׂאוּ נֵס בָּאָרֶץ תִּקְעוּ שׁוֹפָר בַּגּוֹיִם, קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ גּוֹיִם, הַשְׁמִיעוּ עָלֶיהָ מַמְלְכוֹת אֲרָרַט מִנִּי וְאַשְׁכְּנָז, פִּקְדוּ עָלֶיהָ טִפְסָר הַעֲלוּ סוּס כְּיֶלֶק סָמָר: וכיון שכך גזר ה' על בבל, אתם המדיים והפרסיים, [176] שְׂאוּ נֵס [177] בָּאָרֶץ שיתאספו לבוא למלחמה על בבל, [178] תִּקְעוּ שׁוֹפָר בַּגּוֹיִם, [179] קַדְּשׁוּ -הזמינו [180] עָלֶיהָ גּוֹיִם, הַשְׁמִיעוּ -התאספו [181] עָלֶיהָ מַמְלְכוֹת אֲרָרַט מִנִּי וְאַשְׁכְּנָז, [182] פִּקְדוּ -תְּמַנּוּ [183] עָלֶיהָ טִפְסָר -שר לאסוף המלחמה, [184] הַעֲלוּ סוּס -קבוצת סוסים רבי המספר [185] כְּיֶלֶק -כארבה [186] , וכל אחד מן הסוסים [187] סָמָר -תסמרנה שערות בשרו בעת הקרב: [188]
(כח) קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ גוֹיִם, אֶת מַלְכֵי מָדַי, אֶת פַּחוֹתֶיהָ וְאֶת כָּל סְגָנֶיהָ, וְאֵת כָּל אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתּוֹ: וחזר ופירש דבריו באומרו, [189] קַדְּשׁוּ -הזמינו [190] עָלֶיהָ גוֹיִם, אֶת מַלְכֵי מָדַי, [191] אֶת פַּחוֹתֶיהָ וְאֶת כָּל סְגָנֶיהָ, [192] וְאֵת כָּל אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתּוֹ -אשר הוא מושל בה: [193]
(כט) וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וַתָּחֹל כִּי קָמָה עַל בָּבֶל מַחְשְׁבוֹת יְהֹוָה לָשׂוּם אֶת אֶרֶץ בָּבֶל לְשַׁמָּה מֵאֵין יוֹשֵׁב: וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וַתָּחֹל - וְתִתְחַלְחֵל [194] כִּי קָמָה -עמדה ונתקיימה [195] עַל בָּבֶל כל מחשבה ומחשבה [196] מִ מַחְשְׁבוֹת יְהֹוָה שחשב [197] לָשׂוּם -לשים אֶת אֶרֶץ בָּבֶל לְשַׁמָּה -לשממה [198] מֵאֵין יוֹשֵׁב:
(ל) חָדְלוּ גִבּוֹרֵי בָבֶל לְהִלָּחֵם יָשְׁבוּ בַּמְּצָדוֹת נָשְׁתָה גְבוּרָתָם, הָיוּ לְנָשִׁים הִצִּיתוּ מִשְׁכְּנֹתֶיהָ נִשְׁבְּרוּ בְרִיחֶיהָ: חָדְלוּ גִבּוֹרֵי בָבֶל לְהִלָּחֵם בשדה המלחמה [199] כי בא מורך בלבבם, [200] יָשְׁבוּ בַּמְּצָדוֹת להתחזק במעוז המבצר כי [201] נָשְׁתָה -פסקה [202] גְבוּרָתָם, הָיוּ דומים [203] לְנָשִׁים בחלישותם [204] , והיות שלא יצאו הגיבורים לעמוד לפני אויביהם, התחזקו האויבים, ואז [205] הִצִּיתוּ האויבים את [206] מִשְׁכְּנֹתֶיהָ [207] וְ נִשְׁבְּרוּ בְרִיחֶיהָ -בריחי שעריה, ונפתחו לפני האויב לבוא בהם [208] כי אין אדם שימנעם מלעשות כרצונם: [209]
(לא) רָץ לִקְרַאת רָץ יָרוּץ, וּמַגִּיד לִקְרַאת מַגִּיד, לְהַגִּיד לְמֶלֶךְ בָּבֶל כִּי נִלְכְּדָה עִירוֹ מִקָּצֶה: רָץ לִקְרַאת רָץ יָרוּץ, [210] וּמַגִּיד לִקְרַאת מַגִּיד, [211] לְהַגִּיד לְמֶלֶךְ בָּבֶל כִּי נִלְכְּדָה עִירוֹ מִקָּצֶה -אשר בקצה המדינה: [212]
(לב) וְהַמַּעְבָּרוֹת נִתְפָּשׂוּ וְאֶת הָאֲגַמִּים שָׂרְפוּ בָאֵשׁ וְאַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה נִבְהָלוּ: וְהַמַּעְבָּרוֹת [213] נִתְפָּשׂוּ -נלכדו ביד האויב כדי למנוע מהם לברוח דרך המים, [214] וְאֶת הָאֲגַמִּים [215] הגדלים על פני הנהרות [216] שָׂרְפוּ בָאֵשׁ לבל יוכלו להסתתר שם, [217] וְאַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה נִבְהָלוּ: [218]
(לג) כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, בַּת בָּבֶל כְּגֹרֶן עֵת הִדְרִיכָהּ עוֹד מְעַט וּבָאָה עֵת הַקָּצִיר לָהּ: ואמר הנביא שאין לתמוה מזה, [219] כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, [220] בַּת בָּבֶל למרות שהיא עתה מלאה טובה [221] כְּגֹרֶן [222] בְּ עֵת הִדְרִיכָהּ [223] שהיא מלאה חיטים [224] , הנה [225] עוֹד מְעַט זמן [226] תתרוקן [227] ותדמה לגורן שהיא ריקנית [228] וּבָאָה -שבא [229] עֵת הַקָּצִיר לָהּ: [230]
(לד) אֲכָלַנִי (אכלנו הֲמָמַנִי (הממנו) נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, הִצִּיגַנִי (הציגנו כְּלִי רִיק בְּלָעַנִי (בלענו כַּתַּנִּין מִלָּא כְרֵשׂוֹ מֵעֲדָנָי הֱדִיחָנִי (הדיחנו: ובני ישראל קובלים על הצער שסבלו ואומרים, הנה [231] לא היה זה אלא כי [232] אֲכָלַנִי (אכלנו [233] כתיב), הֲמָמַנִי [234] (הממנו כתיב ) נְבוּכַדְרֶאצַּר [235] מֶלֶךְ בָּבֶל, הִצִּיגַנִי (הציגנו כתיב) -העמיד אותי [236] כמו [237] כְּלִי רִיק כי את הכל לקח ושלל, ובמהירות [238] בְּלָעַנִי (בלענו כתיב) -בלע אותי [239] כַּתַּנִּין [240] הבולע בלי ללעוס, [241] מִלָּא כְרֵשׂוֹ -את הכרס שלו [242] מֵעֲדָנָי -מן מעדני, [243] הֱדִיחָנִי [244] (הדיחנו כתיב) כמו כשמדיחים את הכלי שלא נשאר בו דבר [245] , כך לא השאיר מאומה בידי: [246]
(לה) חֲמָסִי וּשְׁאֵרִי עַל בָּבֶל תֹּאמַר יֹשֶׁבֶת צִיּוֹן, וְדָמִי אֶל יֹשְׁבֵי כַשְׂדִּים תֹּאמַר יְרוּשָׁלִָם: צַעֲקָתִי על [247] חֲמָסִי -החמס הנעשה לי [248] וּשְׁאֵרִי -ועל עבודת הפרך שבלה את בשרי, הלא היא [249] עַל בָּבֶל כי ממנה בא לי החמס ובליית הבשר, כך [250] תֹּאמַר יֹשֶׁבֶת צִיּוֹן, וְ צַעֲקָתִי על [251] דָמִי -הדם הנשפך בי הלא היא [252] אֶל -על [253] יֹשְׁבֵי כַשְׂדִּים כי הם שפכו דמי, כך [254] תֹּאמַר יְרוּשָׁלִָם: [255]
(לו) לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה הִנְנִי רָב אֶת רִיבֵךְ וְנִקַּמְתִּי אֶת נִקְמָתֵךְ וְהַחֲרַבְתִּי אֶת יַמָּהּ וְהֹבַשְׁתִּי אֶת מְקוֹרָהּ: הואיל וכן עשו בך, [256] לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה לציון ולירושלים שקוראים חמס על בבל, [257] הִנְנִי רָב אֶת רִיבֵךְ על החמס, [258] וְנִקַּמְתִּי אֶת נִקְמָתֵךְ על הדמים ששפכו, [259] וְהַחֲרַבְתִּי -ואייבש [260] אֶת יַמָּהּ [261] של בבל, [262] וְהֹבַשְׁתִּי -ואייבש [263] אֶת מְקוֹרָהּ: [264]
(לז) וְהָיְתָה בָבֶל לְגַלִּים מְעוֹן תַּנִּים שַׁמָּה וּשְׁרֵקָה מֵאֵין יוֹשֵׁב: וְהָיְתָה -ותהיה [265] בָבֶל לְגַלִּים [266] מְעוֹן -מדור [267] לְ תַּנִּים [268] השוכנים בחרבות, [269] שַׁמָּה -לתמהון תהיה [270] וּשְׁרֵקָה -וישרקו עליה [271] מֵאֵין -על כי לא [272] יוֹשֵׁב -ישב אף אחד שם: [273]
(לח) יַחְדָּו, כַּכְּפִרִים יִשְׁאָגוּ נָעֲרוּ כְּגוֹרֵי אֲרָיוֹת: כל בני בבל [274] יַחְדָּו, כַּכְּפִרִים [275] בעת יחסר מאכלם [276] יִשְׁאָגוּ בקול מר, [277] נָעֲרוּ -ישאגו [278] כְּגוֹרֵי [279] אֲרָיוֹת: [280]
(לט) בְּחֻמָּם אָשִׁית אֶת מִשְׁתֵּיהֶם, וְהִשְׁכַּרְתִּים לְמַעַן יַעֲלֹזוּ וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ נְאֻם יְהֹוָה: וניבא הנביא על עניין בלשאצר בעת משתהו באומרו, [281] בְּחֻמָּם -בעת החום [282] אָשִׁית -אכוון [283] אֶת מִשְׁתֵּיהֶם, וְהִשְׁכַּרְתִּים -וַאֲשַׁכֵּר אותם [284] לְמַעַן יַעֲלֹזוּ -ישמחו [285] וְיָשְׁנוּ -וישנו [286] שְׁנַת עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ [287] כי ימותו מתוך שכרותם, [288] נְאֻם יְהֹוָה:
(מ) אוֹרִידֵם כְּכָרִים לִטְבוֹחַ כְּאֵילִים עִם עַתּוּדִים: וכשמת בלשצר מיד נלכדה בבל, ועל כך אמר, [289] אוֹרִידֵם -אוריד את אנשי בבל [290] כְּכָרִים [291] -כמו כבשים שמביאים אותם [292] לִטְבוֹחַ -לטבח, [293] כְּ מו שמביאים לטבח [294] אֵילִים עִם עַתּוּדִים: [295]
(מא) אֵיךְ נִלְכְּדָה שֵׁשַׁךְ וַתִּתָּפֵשׂ תְּהִלַּת כָּל הָאָרֶץ אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה בָּבֶל בַּגּוֹיִם?!: אֵיךְ נִלְכְּדָה ונכבשה [296] שֵׁשַׁךְ -בבל, [297] וַתִּתָּפֵשׂ [298] בבל שהיתה [299] תְּהִלַּת כָּל הָאָרֶץ ותפארתה, [300] אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה -לתימהון [301] בָּבֶל בַּגּוֹיִם?!: [302]
(מב) עָלָה עַל בָּבֶל הַיָּם, בַּהֲמוֹן גַּלָּיו נִכְסָתָה: עָלָה עַל בָּבֶל חיל גדול כמו [303] הַיָּם, בַּהֲמוֹן גַּלָּיו נִכְסָתָה -כוסתה: [304]
(מג) הָיוּ עָרֶיהָ לְשַׁמָּה אֶרֶץ צִיָּה וַעֲרָבָה, אֶרֶץ לֹא יֵשֵׁב בָּהֵן כָּל אִישׁ, וְלֹא יַעֲבֹר בָּהֵן בֶּן אָדָם: ואחרי שנלכדה בבל [305] הָיוּ עָרֶיהָ -שאר ערי הכשדים [306] לְשַׁמָּה -לשממה, [307] אֶרֶץ צִיָּה -שממה [308] וַעֲרָבָה, [309] אֶרֶץ אשר לֹא יֵשֵׁב בָּהֵן כָּל אִישׁ, וְלֹא יַעֲבֹר [310] בָּהֵן בֶּן אָדָם:
(מד) וּפָקַדְתִּי עַל בֵּל בְּבָבֶל וְהֹצֵאתִי אֶת בִּלְעוֹ מִפִּיו, וְלֹא יִנְהֲרוּ אֵלָיו עוֹד גּוֹיִם גַּם חוֹמַת בָּבֶל נָפָלָה: ולפי שהיו הבבליים בוטחים בעבודת אלהיהם אמר, [311] וּפָקַדְתִּי -ואשגיח להביא פורענויות [312] עַל פסל [313] בֵּל [314] העומד [315] בְּבָבֶל , כי האויב ישבר אותו ויקח את זהבו, [316] וְהֹצֵאתִי -ואוציא [317] אֶת בִּלְעוֹ -העושר שבלע [318] מִפִּיו, [319] וְלֹא יִנְהֲרוּ [320] אֵלָיו עוֹד גּוֹיִם לעבדו כי כולם יראו שאין בו ממש, [321] גַּם חוֹמַת בָּבֶל שהיא גבוהה ומיוסדת בחוזק רב [322] נָפָלָה -תיפול לארץ מעצמה, כי בגזרת ה' לא תוכל לשבת עוד: [323]
(מה) צְאוּ מִתּוֹכָהּ עַמִּי, וּמַלְּטוּ אִישׁ אֶת נַפְשׁוֹ מֵחֲרוֹן אַף יְהֹוָה: ואמר הנביא כנגד היהודים שהיו בבבל, [324] צְאוּ מִתּוֹכָהּ עַמִּי, וּמַלְּטוּ אִישׁ אֶת נַפְשׁוֹ מֵחֲרוֹן אַף יְהֹוָה הבא על בבל, שלא תהיו נלקים עימהם: [325]
(מו) וּפֶן יֵרַךְ לְבַבְכֶם וְתִירְאוּ בַּשְּׁמוּעָה הַנִּשְׁמַעַת בָּאָרֶץ וּבָא בַשָּׁנָה הַשְּׁמוּעָה וְאַחֲרָיו בַּשָּׁנָה הַשְּׁמוּעָה וְחָמָס בָּאָרֶץ וּמֹשֵׁל עַל מֹשֵׁל: הישמרו [326] וּפֶן יֵרַךְ לְבַבְכֶם וְתִירְאוּ בַּשְּׁמוּעָה -מן השמועה [327] הַנִּשְׁמַעַת בָּאָרֶץ שמלכי מדי ופרס עולים להילחם בבבל, ואל תיראו [328] וּבָא -על כי באה [329] בַשָּׁנָה הזאת [330] הַשְּׁמוּעָה אשר כבר באו בארץ ונתקיים הדבר ויצא לפועל, [331] וְאַחֲרָיו בַּשָּׁנָה ההיא אל תיראו מן [332] הַשְּׁמוּעָה הנשמעת שכבר כבשו את בבל [333] וְ נעשה [334] חָמָס בָּאָרֶץ וּמֹשֵׁל יהיה [335] עַל מֹשֵׁל שפרס ומדי תמשול על בבל שהיתה עד הנה מושלת על כל הגויים; אל תיראו מכל אלה כי הכל הוא לטובתכם: [336]
(מז) לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים וּפָקַדְתִּי עַל פְּסִילֵי בָבֶל וְכָל אַרְצָהּ תֵּבוֹשׁ וְכָל חֲלָלֶיהָ יִפְּלוּ בְתוֹכָהּ: לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים וּפָקַדְתִּי -ואשגיח להביא פורענויות [337] עַל פְּסִילֵי בָבֶל כי האויב ישבר צורתם ויקח את זהבם, [338] וְכָל אַרְצָהּ תֵּבוֹשׁ -תהיה יבשה, [339] וְכָל חֲלָלֶיהָ יִפְּלוּ בְתוֹכָהּ כי לא יצאו חוץ לעיר להילחם: [340]
(מח) וְרִנְּנוּ עַל בָּבֶל שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְכֹל אֲשֶׁר בָּהֶם, כִּי מִצָּפוֹן יָבוֹא לָהּ הַשּׁוֹדְדִים, נְאֻם יְהֹוָה: וְרִנְּנוּ -וישמחו [341] עַל בָּבֶל שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְכֹל אֲשֶׁר בָּהֶם, [342] כִּי מִצָּפוֹן יָבוֹא וּ לָהּ -עליה [343] הַשּׁוֹדְדִים, [344] נְאֻם יְהֹוָה:
(מט) גַּם בָּבֶל לִנְפֹּל חַלְלֵי יִשְׂרָאֵל, גַּם לְבָבֶל נָפְלוּ חַלְלֵי כָל הָאָרֶץ: וחלליה יפלו בתוכה כי [345] גַּם בָּבֶל היתה סיבה [346] לִנְפֹּל חַלְלֵי יִשְׂרָאֵל, [347] גַּם לְבָבֶל -בעבור בבל ועל ידה [348] נָפְלוּ חַלְלֵי כָל הָאָרֶץ -שאר האומות [349] , ולכן כולם ישמחו במפלתם: [350]
(נ) פְּלֵטִים מֵחֶרֶב הִלְכוּ אַל תַּעֲמֹדוּ זִכְרוּ מֵרָחוֹק אֶת יְהֹוָה וִירוּשָׁלִַם תַּעֲלֶה עַל לְבַבְכֶם: אתם בני ישראל [351] פְּלֵטִים -הנמלטים [352] מֵחֶרֶב נבוכדנצר, [353] הִלְכוּ משם לארצכם, [354] אַל תַּעֲמֹדוּ -תתעכבו [355] שמה, [356] זִכְרוּ מֵרָחוֹק -מבבל הרחוקה [357] אֶת יְהֹוָה במה שביטלתם עבודת המקדש, ומהרו לשוב אליה, [358] וִירוּשָׁלִַם שחרבה [359] תַּעֲלֶה עַל לְבַבְכֶם לזכור בה מה שהיא מתאבלת על שׁוֹמְמוּתָהּ [360] , וצאו מתוך בבל [361] ותחזרו אליה: [362]
(נא) בֹּשְׁנוּ כִּי שָׁמַעְנוּ חֶרְפָּה כִּסְּתָה כְלִמָּה פָּנֵינוּ כִּי בָּאוּ זָרִים עַל מִקְדְּשֵׁי בֵּית יְהֹוָה: ואמרו [363] בֹּשְׁנוּ מאז חורבן ירושלים [364] כִּי שָׁמַעְנוּ חֶרְפָּה -חרפת האויבים, [365] כִּסְּתָה כְלִמָּה פָּנֵינוּ כִּי -כאשר [366] בָּאוּ זָרִים עַל מִקְדְּשֵׁי בֵּית יְהֹוָה: [367]
(נב) לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהֹוָה, וּפָקַדְתִּי עַל פְּסִילֶיהָ וּבְכָל אַרְצָהּ יֶאֱנֹק חָלָל: לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהֹוָה, וּפָקַדְתִּי -ואשגיח להביא פורענויות [368] עַל פְּסִילֶיהָ של בבל, [369] וּבְכָל מקומות [370] אַרְצָהּ יֶאֱנֹק -יאנח [371] חָלָל בעת שתצא נשמתו: [372]
(נג) כִּי תַעֲלֶה בָבֶל הַשָּׁמַיִם וְכִי תְבַצֵּר מְרוֹם עֻזָּהּ מֵאִתִּי יָבֹאוּ שֹׁדְדִים לָהּ נְאֻם יְהֹוָה: כִּי -אם [373] תַעֲלֶה בָבֶל אל [374] הַשָּׁמַיִם -להתבצר שם מפני האויב, [375] וְכִי -ואם [376] תְבַצֵּר -תעשה מבצר חזק [377] מְרוֹם -כך שבמרום יהיה [378] עֻזָּהּ -חוזקה [379] , לא תועיל לעצמה, כי [380] מֵאִתִּי -ממני [381] יָבֹאוּ שֹׁדְדִים לָהּ ואין שום מבצר עומד נגדי, [382] נְאֻם יְהֹוָה:
(נד) קוֹל זְעָקָה מִבָּבֶל, וְשֶׁבֶר גָּדוֹל מֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים: ואז ישמעו [383] קוֹל זְעָקָה מִבָּבֶל, וְשֶׁבֶר גָּדוֹל מֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים , והכל יבוא בהשגחת ה' יתברך: [384]
(נה) כִּי שֹׁדֵד יְהֹוָה אֶת בָּבֶל, וְאִבַּד מִמֶּנָּה קוֹל גָּדוֹל וְהָמוּ גַלֵּיהֶם כְּמַיִם רַבִּים נִתַּן שְׁאוֹן קוֹלָם: כִּי שֹׁדֵד יְהֹוָה אֶת בָּבֶל, וְאִבַּד -ויאבד [385] מִמֶּנָּה קוֹל גָּדוֹל -עַם רב שהיה בה, [386] וְהָמוּ -ומה שהיו הומים [387] גַלֵּיהֶם כְּמַיִם -כמו המיית מים [388] רַבִּים [389] נִתַּן -והיה נשמע [390] שְׁאוֹן -המיית [391] קוֹלָם , את כל זה יאבד ה' ממנה: [392]
(נו) כִּי בָא עָלֶיהָ עַל בָּבֶל שׁוֹדֵד, וְנִלְכְּדוּ גִּבּוֹרֶיהָ חִתְּתָה קַשְּׁתוֹתָם, כִּי אֵל גְּמֻלוֹת יְהֹוָה שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם: כִּי ברוב חַטֹּאתֶיהָ [393] בָא עָלֶיהָ עַל בָּבֶל שׁוֹדֵד, [394] וְנִלְכְּדוּ גִּבּוֹרֶיהָ , ולא יוכלו לירות ולהתגבר במלחמה כאילו [395] חִתְּתָה -נשברה [396] קַשְּׁתוֹתָם, כִּי אֵל גְּמֻלוֹת -שמשלם גמול על המעשים [397] יְהֹוָה , ולכן [398] שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם לבבל את גמולם שהרעו לעשות: [399]
(נז) וְהִשְׁכַּרְתִּי שָׂרֶיהָ וַחֲכָמֶיהָ פַּחוֹתֶיהָ וּסְגָנֶיהָ וְגִבּוֹרֶיהָ, וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ, נְאֻם הַמֶּלֶךְ יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ: וְהִשְׁכַּרְתִּי - וַאֲשַׁכֵּר [400] את שָׂרֶיהָ וַחֲכָמֶיהָ פַּחוֹתֶיהָ וּסְגָנֶיהָ [401] וְגִבּוֹרֶיהָ, וְיָשְׁנוּ -עד שישנו [402] שְׁנַת עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ, [403] נְאֻם הַמֶּלֶךְ יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ ובידו להסיר המלוכה ממי שירצה ולתתה למי שירצה: [404]
(נח) כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת חֹמוֹת בָּבֶל הָרְחָבָה עַרְעֵר תִּתְעַרְעָר וּשְׁעָרֶיהָ הַגְּבֹהִים בָּאֵשׁ יִצַּתּוּ וְיִגְעוּ עַמִּים בְּדֵי-רִיק וּלְאֻמִּים בְּדֵי-אֵשׁ וְיָעֵפוּ: ואל תאמר שחוזק החומות יעמוד להם יותר מהגיבורים, כי [405] כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת , כל אחת [406] מִ חֹמוֹת [407] בָּבֶל הָרְחָבָה -אשר כל אחת מהן רחבה, [408] עַרְעֵר -תחרב [409] תִּתְעַרְעָר -ותישחת, [410] וּשְׁעָרֶיהָ הַגְּבֹהִים בָּאֵשׁ יִצַּתּוּ -יבערו, [411] וְיִגְעוּ הַ עַמִּים אשר בבבל במלחמה [412] להציל עצמם [413] בְּדֵי-רִיק -לחינם [414] , כי לא יצליחו, [415] וּלְאֻמִּים -ויגיעות הלאומים יהיו [416] בְּדֵי-אֵשׁ -באש [417] , כי האש תשרוף אותם, [418] וְיָעֵפוּ -ויהיו עייפים: [419]
(נט) הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶת שְׂרָיָה בֶן נֵרִיָּה בֶּן מַחְסֵיָה בְּלֶכְתּוֹ אֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בָּבֶל בִּשְׁנַת הָרְבִעִית לְמָלְכוֹ, וּשְׂרָיָה שַׂר" מְנוּחָה: הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶת שְׂרָיָה בֶן נֵרִיָּה בֶּן מַחְסֵיָה בְּלֶכְתּוֹ אֶת -עם [420] צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לְ בָּבֶל בִּשְׁנַת -בשנה [421] הָרְבִעִית לְמָלְכוֹ, [422] וּשְׂרָיָה היה אז [423] שַׂר" מְנוּחָה " שעמד עם המלך בעת מנוחתו לדבר עימו מסתרי ליבו: [424]
(ס) וַיִּכְתֹּב יִרְמְיָהוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר תָּבוֹא אֶל בָּבֶל אֶל סֵפֶר אֶחָד, אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַכְּתֻבִים אֶל בָּבֶל: וַיִּכְתֹּב יִרְמְיָהוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר תָּבוֹא אֶל -על [425] בָּבֶל אֶל -על [426] סֵפֶר [427] אֶחָד, אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַכְּתֻבִים פה [428] אֶל -על [429] בָּבֶל:
(סא) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל שְׂרָיָה, כְּבֹאֲךָ בָבֶל וְרָאִיתָ וְקָרָאתָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל שְׂרָיָה, כְּבֹאֲךָ אל [430] בָבֶל וְרָאִיתָ -אז תראה בספר [431] וְקָרָאתָ -ותקרא בו [432] אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: [433]
(סב) וְאָמַרְתָּ יְהֹוָה אַתָּה דִבַּרְתָּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַכְרִיתוֹ לְבִלְתִּי הֱיוֹת בּוֹ יוֹשֵׁב לְמֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה, כִּי שִׁמְמוֹת עוֹלָם תִּהְיֶה: וְאָמַרְתָּ -ותאמר בתפילה ותחנונים לפני הקב"ה, [434] יְהֹוָה הלא [435] אַתָּה דִבַּרְתָּ [436] אֶל -על [437] הַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַכְרִיתוֹ ולהחריבו [438] לְבִלְתִּי הֱיוֹת בּוֹ יוֹשֵׁב לְמֵאָדָם -מאדם [439] וְעַד בְּהֵמָה, [440] כִּי שִׁמְמוֹת עוֹלָם תִּהְיֶה בבל: [441]
(סג) וְהָיָה כְּכַלֹּתְךָ לִקְרֹא אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה תִּקְשֹׁר עָלָיו אֶבֶן וְהִשְׁלַכְתּוֹ אֶל תּוֹךְ פְּרָת: וְהָיָה כְּכַלֹּתְךָ לִקְרֹא אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה תִּקְשֹׁר עָלָיו אֶבֶן להכבידו שירד לעומק המים, [442] וְהִשְׁלַכְתּוֹ -והשלך אותו [443] אֶל תּוֹךְ נהר [444] פְּרָת: [445]
(סד) וְאָמַרְתָּ כָּכָה תִּשְׁקַע בָּבֶל וְלֹא תָקוּם מִפְּנֵי הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵבִיא עָלֶיהָ, וְיָעֵפוּ עַד הֵנָּה דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ: וְאָמַרְתָּ כמו ששקע הספר הזה [446] כָּכָה -כך [447] תִּשְׁקַע -תחרב [448] בָּבֶל וְלֹא תָקוּם -תהיה לה תקומה [449] מִפְּנֵי הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵבִיא עָלֶיהָ, וְיָעֵפוּ -ויהיו עייפים אנשיה עד אשר לא יוכלו להתחזק עוד [450] להילחם כנגד אויביהם, [451] עַד הֵנָּה דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ: [452]

הערות

1. תרגום יונתן.
2. מצודת ציון. ויונתן תרגם מביא.
3. רד"ק. הם יושבי ארץ כשדים, ובאותיות א"ת ב"ש המילים "לב קמי" יוצאות כשדים (רש"י, רד"ק, מצודת דוד) ואחז בלשון זה על כי קם ליבם על ה' והחריבו נווהו (מצודת דוד). ר"י קרא מבאר שונאים קמים עלי בלב.
4. מצודת ציון. כלומר רצון מלך פרס ומדי (רש"י, מצודת דוד).
5. ר"י קרא. שהאויב לא יכוין להנאתו אלא להשחית שלא ישאר שארית (מלבי"ם).
6. מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
8. רד"ק. אנשים רודפים ומפזרים (מצודת דוד). ויונתן תרגם בוזזים.
9. רש"י, מצודת דוד. והוא מלשון פיזור כמו (ויקרא כו, לג) "וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם" (מצודת ציון).
10. רש"י, רד"ק, מצודת ציון.
11. אברבנאל.
12. מצודת דוד.
13. מצודת דוד.
14. מצודת דוד.
15. מצודת דוד. "אל" כמו אליה (מצודת ציון).
16. מצודת דוד.
17. מצודת דוד.
18. מצודת דוד. שריון הוא לבוש הברזל (רד"ק, מצודת ציון) שלובשים במלחמה להינצל ממכת חרב וחנית (מצודת ציון).
19. תרגום יונתן.
20. רד"ק מבאר שאומר אל אנשי המלחמה אל מי שדורך קשתו ומתגאה בשריונו שלא יחמלו על בחוריה של בבל. ור"י קרא מבאר אל כל מי שידרוך הדורך קשתו לא יחטיא, שלא ישוב החץ ריקם שלא יהרוג, ושמא תאמר למי שהוא מורה בו חץ לבוש הוא שריון ואין החץ נכנס בו, לכך נאמר "ואל יתעל בשריונו" לא יועיל לו שריונו לפי שיחלוף החץ את השיריון.
21. אברבנאל.
22. מצודת דוד.
23. מצודת ציון.
24. מצודת דוד.
25. והפסוק כפול בעניין במילות שונות כמנהג לחזק (רד"ק).
26. אברבנאל.
27. אברבנאל.
28. כלומר עם ישראל אינו כמו האלמנה שמת בעלה שהיא עזובה ממנו לעולם, לא כן ישראל כי בעלה חי וקיים, ואם עזבה בגלות עוד יפקדנה וישוב אליה ויפקוד על אויביהם (רד"ק).
29. ה' נקרא בשם "צבאות" כי הוא אלוה על צבאות של מעלה ועל צבאות של מטה (רד"ק ישעיהו א, ט).
30. מצודת דוד.
31. רש"י, רד"ק, מצודת דוד. היא ארץ בבל (ר"י קרא).
32. מצודת דוד. ויונתן תרגם חייבי הריגה.
33. מצודת דוד.
34. מצודת דוד. ומה שהשתמשו בכלי המקדש שלכן נהרג בלשאצר (מלבי"ם).
35. רד"ק, מצודת דוד. ורש"י מבאר נוסו ישראל מתוך בבל.
36. תרגום יונתן.
37. מצודת דוד.
38. מצודת דוד.
39. רד"ק, מצודת דוד.
40. מצודת דוד.
41. מצודת דוד.
42. מצודת דוד.
43. רש"י, מצודת דוד.
44. רד"ק, מצודת דוד.
45. מצודת דוד.
46. ואמר "ביד ה'" כי מלך בבל היה שליח האל להחריב הגויים, והוא מה שאמר למעלה (ירמיהו כה, טו) "קַח אֶת כּוֹס הַיַּיִן הַחֵמָה הַזֹּאת מִיָּדִי וְהִשְׁקִיתָה אֹתוֹ אֶת כׇּל הַגּוֹיִם" (רד"ק). אברבנאל ביאר שהוא רמז אל החורבן שהחריב נבוכדנצר את כל הגויים, וקראו כוס זהב לפי שכפי הצלחתו וכבוד ממשלתו היה הכוס אשר בידו כוס הזהב. ובמדרש, מה דרכו של זהב לאחר שנשבר יש לו רפואה, כך כשתפסוק הפורענות מן עובדי האלילים עתידה היא לחזור להם, וכשמגעת אצל ישראל מהו אומר? (יחזקאל כג, לד) "וְשָׁתִית אוֹתָהּ וּמָצִית וְאֶת חֲרָשֶׂיהָ תְּגָרֵמִי", מה דרכו של חרס לאחר שנשבר אין לו תקנה, כך כשתפסוק הפורענות מישראל אין עתידה לחזור להם (ילקוט שמעוני).
47. מצודת דוד.
48. רצונו לומר על ידי בבל האביד הקב"ה את הארצות כי הוא בילבל דעתם כיין המשכר ומבלבל (מצודת דוד).
49. מצודת דוד.
50. מצודת דוד.
51. ישתגעו מן הוללות וסכלות (רד"ק), עניין סכלות ושטות (מצודת ציון).
52. מצודת דוד.
53. מצודת דוד.
54. מצודת דוד.
55. מצודת דוד.
56. אברבנאל.
57. רד"ק, מצודת דוד.
58. הוא שרף אילן מיוחד לרפואה (מצודת ציון).
59. מצודת דוד.
60. מצודת דוד.
61. מצודת דוד.
62. מצודת דוד.
63. ובמדרש, א"ר עזריה "רפאנו את בבל" בדור אנוש, "ולא נרפתה" בדור המבול, "עזבוה" בדור הפלגה, "ונלך איש לארצו" "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ", למה? "כי נגע אל השמים משפטה", שנו רבותינו נעמן גר תושב היה, נבוזראדן גר צדק היה, מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים, מבני בניו של סנחריב למדו תורה ברבים מאן נינהו? שמעיה ואבטליון, מבני בניו של המן מלמדי תינוקות בבני ברק, אף מבני בניו של אותו רשע בקש הקב"ה להכניס תחת כנפי השכינה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מי שהחריב את ביתך ושרף את היכלך תכניסהו תחת כנפי השכינה?! והיינו דכתיב "רפאנו את בבל ולא נרפתה"... (ילקוט שמעוני).
64. מצודת דוד.
65. והוא עניין מליצת הלעג (מצודת דוד).
66. מצודת דוד.
67. רצה לומר משפט פורענותה מאד גבהה עד כי נגע אל השמים (רש"י, מצודת דוד).
68. כפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד).
69. רד"ק.
70. מצודת דוד.
71. מצודת דוד.
72. מצודת דוד. ורש"י מבאר נזכרנו לפניו לזכות ובאו צדקות אבותינו לפניו.
73. מצודת דוד.
74. מצודת דוד. ולא אמר זה בגלל שהיו ישראל צדיקים, שהרי ברשעתם נענשו, אלא שנקם נקמתם מהמחריבים אותם שהוא יתברך קצף מעט והכשדיים עזרו לרעה, ולכן היו ישראל אומרים באו ונספרה בציון את מעשה ה' אלהינו שעשה בחורבן בבל (אברבנאל).
75. אברבנאל.
76. רש"י, רד"ק, מצודת דוד. והוא מלשון ברור ונקי (מצודת ציון). ותרגום יונתן מבאר תשננו [-תחדדו] את החיצים, מל' חץ שנון (ר"י קרא).
77. מצודת דוד.
78. רד"ק, מצודת ציון.
79. רד"ק, מצודת דוד. רש"י מבאר אשפות שהחיצים נתונים בהם.
80. מצודת דוד.
81. מצודת ציון.
82. והם דריוש וכורש חתנו אשר ירש את המלכות אחרי מות דריוש (מצודת דוד), רצה לומר שכן פתר דניאל לבלשצר את החלום, ונודע זאת למלכי מדי, ועל ידי כך השחיתו את בבל (מלבי"ם).
83. מצודת ציון.
84. מצודת דוד.
85. ולא בעבור מה שעשתה בבל לשאר העובדי כוכבים (מצודת דוד).
86. אברבנאל.
87. אברבנאל.
88. כלונס ארוך ומפה בראשו [-דגל] (מצודת ציון).
89. מצודת דוד.ורד"ק ביאר על חומות בבל כשתכבשו אותה שאו נס להראות כי שלכם היא, שדרך העולם כשיכבשו עיר ישאו נס על המגדלים ועל החומות.
90. שכן דרך הצרים על העיר להעמיד משמרות שילחם כל אחד בזמנו (מצודת דוד).
91. כדרך הצרים להעמיד שומרים בלילה לבל יצאו מן העיר פתאום ויכו בהם (מצודת דוד). ומלבי"ם מבאר שלא יברח איש.
92. לארוב על היוצאים מן העיר (מצודת דוד), לתפוס את הבורחים (אברבנאל).
93. דהיינו כמו שחשב ה' ימים רבים לעשות כן גם עשה (רש"י, מצודת דוד). ומלבי"ם מבאר מה שזמם כבר עשה ויצא לפועל.
94. מצודת דוד.
95. אברבנאל.
96. מצודת דוד.
97. מצודת דוד.
98. מצודת דוד.
99. הוא נהר פרת המשקה שדותם (מצודת דוד). והוא דרך משל על רוב הטובה שהיה לה מקדם (רד"ק).
100. מצודת דוד.
101. מצודת דוד.
102. מצודת דוד.
103. מלבי"ם.
104. מלבי"ם. רד"ק מבאר זרוע בצעך, כלומר על כך שהיית מבצעת אחרים בחוזקה ובזרוע עתה בא העונש עליך, או פירושו במידה שמדדת ובצעת את ירושלים כן מדד לך האל.
105. רד"ק, מצודת דוד. ודיברה התורה כלשון בני אדם (רד"ק).
106. מצודת דוד. רש"י מבאר באמת. ורד"ק מבאר שהוא לשון שבועה.
107. מצודת דוד.
108. מצודת דוד. כלומר שיביא עליה מחנות האויבים לרוב מאד (רד"ק).
109. מצודת דוד.
110. מלבי"ם.
111. רד"ק, מצודת דוד.
112. מצודת דוד.
113. שהוא קול שמחת שודדים (מצודת דוד).
114. מצודת דוד.
115. קראו "עושה" בלשון הווה לפי שמלבד שהוא ברא הוא גם הסיבה לשמירתו (אברבנאל).
116. הם המקומות המיושבים בבני אדם (מצודת ציון).
117. דהיינו פרש את השמים כנטיית האוהל (מצודת דוד).
118. מצודת דוד.
119. אברבנאל.
120. אברבנאל.
121. אברבנאל.
122. שהם נראים למראה העין שהם בשפולי הרקיע בקצה הארץ (מצודת דוד).
123. אברבנאל. המצודת דוד מבאר וכן יש ברקים ואין המטר מכבה אותם.
124. אברבנאל. ואז יכירו הכל כח ה', שהוא ברא כל המציאות, ואת השגחתו שניכר ע"י גבורת גשמים, ויכירו כי אין ממש בעבודה זרה (מלבי"ם בפס' טו).
125. מצודת ציון.
126. רש"י.
127. ותרגום יונתן מבאר טפשים כל העמים מלדעת חכמה.
128. מצודת דוד.
129. מצודת דוד.
130. מצודת דוד.
131. רש"י, מצודת דוד. והוא מלשון מסכה (רש"י), כלומר צורת גילולים הנעשית ביציקת מתכת (מצודת ציון).
132. מצודת דוד.
133. מצודת דוד.
134. מלשון תועה (מצודת ציון). דהיינו מעשה ידי התועים מדרך השכל (מצודת דוד).
135. רש"י, מצודת דוד.
136. רש"י.
137. מצודת דוד.
138. מצודת דוד.
139. מצודת דוד.
140. כלומר שחלק יעקב ואלהיו אינו כפסילים, כי יוצר הכל שמים וארץ הוא, ויעקב הנזכר הוא שבט נחלתו שמשגיח בו בפרט ה' צבאות שמו (אברבנאל). דהיינו לא כפסילים האלה הוא אלהי יעקב הנתון לחלקו (מצודת דוד).
141. ולא כפסילים שהמה מעשה ידי אדם (מצודת דוד).
142. רש"י. שבחר להיות כל אחד משבטיו שבט נחלתו (מצודת דוד).
143. כי הוא מושל על צבאות מעלה ומטה, ומוסב למעלה, כלומר הואיל ואין לו ערך עם הפסילים כי הוא יוצר הכל אם כן בוודאי יקיים מאמרו לאבד את בבל (מצודת דוד).
144. מצודת דוד.
145. מצודת דוד.
146. שם כלי העשוי לרצץ ולשבור בו את החומות (מצודת ציון).
147. מצודת דוד.
148. מצודת דוד. רד"ק מבאר שאמר כנגד מלך בבל מפץ אתה לי כי בך אני מנפץ ומשחית הגויים והממלכות. ר"י קרא מבאר שהפסוק הולך על מלכות מָדַי, כלומר אתה מָדַי פטיש שלי שאני מחזיק בידך כאדם התופש בפטיש ומשבר על ידך את מלכות בבל.
149. מצודת דוד.
150. הניפוץ הוא שבירת האבנים ופזור חלקיהם הנה והנה, וכן היה נבוכדנצר מפץ שניפץ הקב"ה בו את הגויים והשחית את הממלכות בכבשו אותם (אברבנאל).
151. רש"י.
152. רד"ק.
153. וכן נבוכדנצר נפץ והשחית סוס ורוכבו, ורכב ורכבו אשר על הרכב (אברבנאל). כולם מלרע והוא מורה לעתיד ברוב הנבואה הזאת, ואפשר שנאמרה קודם מלוך נבוכדנצר או אחר מלכו, ויתכן בעניין עתיד ועבר (רד"ק).
154. מצודת דוד.
155. מצודת דוד.
156. וכן נבוכדנצר נפץ והשחית איש ואשה, זקן ונער, בחור גם בתולה (אברבנאל).
157. ואף רועה ועדרו היה מנפץ בו כאשר עשה לקדר ולמקנהו, וכן איכר שהוא עובד האדמה וצמד הבקר אשר לו, הכל היה מנפץ מלך בבל כי מפחדו יפוצו הכל מפה ומפה, וכן הפחות והסגנים עם כל גדולתם (אברבנאל).
158. כן יקרא זוג הבקר על כי ילכו צמודים ומחוברים (מצודת ציון).
159. שמות מיני שררות (מצודת ציון).
160. אברבנאל.
161. רש"י.
162. מצודת דוד.
163. מצודת דוד. רצונו לומר לעיני האומות כולם (אברבנאל).
164. מצודת דוד.
165. מצודת דוד.
166. בבל שהיא המשחיתה את כל הארץ, ולמרות היותה בקעה קראה הר מפני חוזקה (מצודת דוד) ומפני עריה הבצורות (רד"ק).
167. מצודת דוד.
168. אפיל אותך מהגבוה אל הנמוך ע"י גילגול (מצודת ציון). והוא משל על המגדלים הגבוהים שבבבל (רד"ק, מצודת דוד).
169. כי תהפך כסדום ותִּמָּטֵר עליה גופרית ואש כמוה (מצודת דוד).
170. מצודת דוד.
171. כי הדרך לשים בפינת הבית את האבן היותר יפה ששם היא נראית משתי הרוחות (מצודת דוד). והנמשל בזה הוא שלא יקימו ממך מלכות (מלבי"ם).
172. מלבי"ם.
173. מצודת ציון. שנהג העולם לתת ביסוד הבנין אבנים גדולות (רד"ק). והיא פחותה מאבן פינה, ורצה לומר בנמשל שלא יהיה בך אף לא ממשלה קטנה ויישוב (מלבי"ם).
174. שממות לנצח (אברבנאל).
175. ולכן לא יבוא מישהו לשם לקחת מאבניה (מצודת דוד).
176. אברבנאל.
177. כלונס ארוך ומפה בראשו [-דגל] (מצודת ציון לעיל פס' יב).
178. לרמז על העובדי כוכבים שיתאספו לבוא למלחמה על בבל (מצודת דוד).
179. גם זה הוא רמז אסיפה (מצודת דוד).
180. רש"י, מצודת ציון.
181. רד"ק, מצודת ציון.
182. הם שמות מקומות (מצודת ציון), ואלו באו עם דריוש (רד"ק).
183. מצודת ציון.
184. מצודת דוד. כל איש גיבור (רי"י קרא). שר שיהיה פקיד על הלוחמים לזרזם למלחמה, ו"טפסר" הוא שר (אברבנאל).
185. מצודת דוד.
186. ילק הוא סוג מסויים של ארבה (מצודת ציון).
187. מצודת דוד.
188. כי זהו דרך הסוסים הטובים בעלי כח ולב אשר יתקשו שערותם כמסמר (מצודת דוד). "סמר" עניינו התקשות כמסמר (רד"ק, מצודת ציון).
189. מצודת דוד.
190. רד"ק.
191. הם דריוש וחתנו כורש שירש את המלוכה אחרי מותו (מצודת דוד). ואמר "מלכי מדי" למרות ששני המלכים החריבו את בבל, דריוש מלך מדי, וכורש מלך פרס, ולמה אם כן יקראם "מלכי מדי" והרי ממדי לא היה אלא מלך אחד בלבד? אלא שדריוש מלך מדי היה יותר גדול במלכותו ממלך פרס (ולכן במגילת אחשורוש כשזוכר שניהם מקדים תמיד מדי), וגם היה מלך מדי זקן, (והוא נתן את בתו לאשה לכורש מלך פרס שהיה נכנע למלך מדי) ושניהם נועדו להשחית את בבל, ובעבור זה קרא הנביא לשניהם "מלכי מדי" כי היתה מדי המלכות הגדולה והיתה פרס משועבדת אליה, וגם כי כורש מלך פרס ירש את מלכות מדי בסיבת אשתו, ולכן קרא את שניהם "מלכי מדי" כי שניהם מלכו במדי (אברבנאל).
192. הם תארי שררה (מצודת ציון).
193. מצודת דוד.
194. רש"י. עניין חיל כיולדה (רד"ק).
195. מצודת ציון.
196. רד"ק.
197. מצודת דוד.
198. תרגום יונתן.
199. מלבי"ם.
200. מצודת דוד.
201. מצודת דוד.
202. רד"ק. רש"י מבאר קפצה גבורתם כמו (בראשית לב, לג) "גִּיד הַנָּשֶׁה" שנשה ממקומו. ר"י קרא מבאר תששה גבורתם. ומצודת דוד מבאר נעתקה וסרה מהם גבורתם.
203. רד"ק.
204. רד"ק.
205. אברבנאל.
206. מצודת דוד.
207. מלשון משכן ומדור (מצודת ציון).
208. מצודת דוד.
209. אברבנאל.
210. היה לומר רץ אחרי רץ ומגיד אחר מגיד, אלא פירושו שילך הראשון ויגיד למלך וישוב לו וימצא רץ אחֵר בא לקראתו גם כן להגיד למלך כי נלכדה עירו (רד"ק, מצודת דוד). מלבי"ם מבאר שירוץ רץ לקראת רץ, שהראשון יודיע שחדלו להילחם וישבו במצודות, ויבוא רץ כנגדו להודיע כי נשתה גבורתם והציתו משכנותיה, ואח"כ יבוא מגיד לקראת מגיד להגיד למלך בבל כי נלכדה עיר המלוכה בקצה, ויבא מגיד לקראתו להגיד כי המעברות נפשו וכו' (כאמור בפס' לב להלן).
211. כפל הדבר במילים שונות כי הרץ הוא המגיד (מצודת דוד).
212. מצודת דוד. אברבנאל מבאר כי הנה יוסיפון בן גוריון כתב והוא האמת שבלשצר מלך בבל הרגוהו סריסיו קודם בוא המדיים על בבל, ואיך יאמר הנביא כאן שבאו המגידים להגיד אל מלך בבל כי נלכדה עירו והוא היה כבר מת כאשר נלכדה בבל? אלא שלא אמר "עירו" על בבל אלא על עיר המלכות, כי הנה כמ"ש יוסיפון המדיים באו תחילה על הערים שהיו בסוף המלכות ולכדו אותם, והיא השמועה שבאה אל בלשצר מלכידת הערים, והוא היה שולח צירים לדעת מהעם הבא וממעשה גבוריו שהיו שמה, ומשם היו באים צירים אחרים, ולכן אמר "רץ לקראת רץ ומגיד לקראת מגיד" ולא אמר רץ אחר רץ, והיו מגידים למלך בבל כי נלכדה עירו מקצה ר"ל אשר בקצה מלכותו.
213. הם מקומות מעברי המים (מצודת ציון).
214. מצודת דוד. ורד"ק מבאר מעברות המים בכניסת העיר שהיו בהם מגדלים למנוע את האויבים שירצו להיכנס לעיר, ולפי שאמר (בפסוק הקודם) כי נלכדה העיר מקצה, שמא יאמר אדם מִגְדְּלֵי המעברות איך לא מנעום?! התשובה כי המעברות נתפשו (רד"ק).
215. הם מקומות שיש בהם עשב רב (אברבנאל).
216. רד"ק, מצודת ציון. ר"י קרא מבאר כי הם בתים העומדים באגמים. רד"ק מבאר שאת הגמא הגדל על שפת הנהרות שרפו באש שלא ימנעם מלבוא בעיר. ורבי יונה (הובא ברד"ק) כתב כי אגמים הם המבצרים.
217. מצודת דוד.
218. אברבנאל (לשיטתו מפס' קודם) מבאר שכל זה אמרו השליחים לבלשצר.
219. אברבנאל.
220. אמר "אלהי ישראל" כי נקמת ישראל יקח מהם (רד"ק).
221. מצודת דוד.
222. הוא המקום ששמים שם את עומרי התבואה ושם דשים אותה (מצודת ציון).
223. דהיינו כאשר ידרכו שם העומרים ודשים אותם כי אז תמלא הגורן מן התבואה (מצודת דוד). ודימה אותם לגורן שהגיע זמנה לדרוך ולדוש, כן בבל הגיע זמנה שירמסוה האויבים (רד"ק).
224. רש"י.
225. מצודת דוד.
226. מצודת דוד.
227. רש"י, מצודת דוד.
228. רש"י.
229. מצודת דוד.
230. רוצה לומר תהיה כגורן בעת הקציר שאז כבר הוציאו את כל התבואות ועדיין לא נאסף בה התבואה החדשה (מצודת דוד). והמשיל את הביזה לקציר, ואמר הקציר אחר דריכת הגורן אע"פ שהוא קודם, שיבואו וילכדו כל עריה סביב והוא משל הקציר, ואח"כ יתפשו את העיר בבל וירמסוה, כי כמו שאוספים הקציר אל הגורן כן היו אוספים ומניסים מיטב חילם כל העיירות אל בבל, וכשיתפשוה ידריכוה וירמסוה ויכלוה כליון חרוץ (רד"ק).
231. מצודת דוד.
232. אברבנאל.
233. כל אלו החמישה שהם בפסוק כתובים בוי"ו וקריין ביו"ד והכתוב לשון רבים על הפרטים והקרי לשון יחיד על הכלל (רד"ק).
234. הוא עניין כתיתה ושבירה (מצודת ציון).
235. הוא נבוכדנצר (ילקוט שמעוני רמז של"ג).
236. מצודת דוד.
237. רד"ק.
238. מצודת דוד.
239. מצודת דוד.
240. הוא מין נחש (מצודת ציון).
241. מצודת דוד.
242. מצודת דוד.
243. הם דברי תפנוקים (מצודת ציון). ורצונו לומר שלל את טוב ארצי והביאם לארצו (מצודת דוד).
244. מלשון הדחה ושטיפת כלי (מצודת ציון).
245. רד"ק, מצודת דוד.
246. מצודת דוד. מלבי"ם מבאר "אכלני" שהרג אֲנָשַׁי בימי יהויקים, "והציגני כלי ריק" שהגלה גלות יכניה, ואח"כ "בלעני כתנין" שבזז כל אשר להם, ואח"כ "הדיחני" לגמרי בגלות צדקיהו.
247. מצודת דוד.
248. מצודת דוד.
249. מצודת דוד. רש"י מבאר "חמסי ושארי" צעקת חמסי ומזונותי אשר אכלו שארי.
250. מצודת דוד.
251. מצודת דוד.
252. מצודת דוד.
253. רד"ק, מצודת דוד.
254. מצודת דוד.
255. רד"ק מבאר חמסי על הממון אשר בזזו ושארי על החללים, וכפל העניין במילים שונות. ר' יוסף קמחי (אבי רד"ק) מבאר "ושארי" על הגולים שהיו מענים אותם בגופם "ודמי" על ההרוגים. אברבנאל (בביאורו השני) מבאר "שארי" על הגולים שהלכו בשביה, שלמרות שהלכו לארצות אחרות זולת בבל הנה סיבת הכל היה בבל, "ודמי" שהוא דם המתים וההרוגים שמוטל על יושבי כשדים. מלבי"ם מבאר בת ציון עיר המלוכה תצעק חמס על עיר המלוכה בבל, וירושלים שהוא בני העיר ואנשיה יצעקו חמס על כשדים, בבל אכלה שארה ובשרה שהיא המלוכה ובית המקדש, וכשדים שפכו דמה, וכל אלה מבקשים דין וצועקים חמס.
256. מצודת דוד.
257. רד"ק.
258. מלבי"ם.
259. מלבי"ם.
260. מצודת דוד.
261. רצונו לומר אשבית השפעתה אשר היתה כמי הים (רד"ק, מצודת דוד).
262. ר"י קרא.
263. תרגום יונתן.
264. עניין מעין מים (מצודת ציון). וכפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד). ולבסוף נחרבה לגמרי והיתה תל עולם (מלבי"ם).
265. תרגום יונתן.
266. דרך החורבות להימצא בהם הרבה גלים מנפילת כותלי הבתים (מצודת דוד).
267. מצודת ציון.
268. הוא מין נחש (מצודת ציון לעיל מט, לג), ורש"י בישעיה (לד, יג) מבאר שהוא מין חיה רעה.
269. מצודת דוד.
270. שכולם יתמהו על חורבנה (מצודת דוד).
271. כי כן דרך בני אדם לשרוק בקול בראותם דבר חשוב שנאבד (אברבנאל).
272. מצודת דוד.
273. מצודת דוד.
274. מצודת דוד.
275. הוא אריה צעיר (מצודת ציון).
276. מצודת דוד.
277. מצודת דוד.
278. מצודת ציון. ורז"ל נהגו בזה הלשון על חמור באומרם חמור נוער (רש"י, רד"ק).
279. כן יקראו האריות הקטנים (מצודת ציון).
280. כפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד). אברבנאל מבאר שהבבליים שלא יעשו גבורות למלט את נפשם ככפירים [והם גורי האריות שישאגו שאגת אריה], ישאגו ולא יעשו דבר, כי כאשר אין להם טרף ישאגו, וזהו אומרו "נערו כגורי אריות" הקטנים שיש להם הקול ואינם יכולים עדיין לטרוף. מלבי"ם מבאר שהגור קטן מן הכפיר, ושאגת הכפירים הוא לטרף, ור"ל הגם שנערו כגורי אריות, שבלשאצר היה גור אריה וקטן, ישאג לטרף ככפיר, ורצה לנצח את מדי ופרס.
281. אברבנאל. שלפני שנלכדה בבל, באותו לילה עשה בלשצר משתה גדול ויצאה יד הכותבת בקיר, כמו שכתוב בספר דניאל (רד"ק).
282. רש"י, מצודת דוד.
283. רש"י. דהיינו אסבב שיעשו משתיהם בזמן החום כדי שבסיבת החום ישתו הרבה וישתכרו (רש"י, מצודת דוד). רד"ק מבאר בעת חמימותם במשתה אשית ברע את משתיהם שנהפך להם השמחה לאבל ולפחד גדול, כמו שכתוב בספר דניאל (דניאל ה, ט).
284. רד"ק.
285. מצודת ציון.
286. מצודת ציון.
287. כי בעת השינה נהרג בלשאצר, ואמר בדרך מליצה כאילו נרדם מן היין (מצודת דוד). ורד"ק מבאר אשכר אותם באותו המשתה שישנו שנת עולם כי שאר השכורים ישנו בשכרותם ויקיצו אחר כך מיינם, אבל אלו ישנו שנת עולם ולא יקיצו.
288. רד"ק. על כי שמחו בשתותם בכלי בית המקדש (אברבנאל).
289. אברבנאל.
290. מצודת דוד.
291. כבשים שמנים (מצודת ציון).
292. אברבנאל.
293. מצודת דוד.
294. אברבנאל.
295. הם הזכרים מן העיזים (מצודת ציון), התישים והאילים יקראו עתודים (רמב"ן בראשית לא, י).
296. מלבי"ם.
297. המילה "ששך" היא בבל בא"ת ב"ש (רש"י, רד"ק, מצודת ציון).
298. עניין לכידה (מצודת ציון).
299. מצודת דוד.
300. מצודת דוד.
301. מצודת ציון.
302. בין כל הגויים היתה לתמהון על גודל חורבנה (מצודת דוד). "איך היתה לשמה" הלא כל הגויים באו אליה לסחורה והיו נכנעים תחתיה (מלבי"ם).
303. רש"י, מצודת דוד.
304. מצודת ציון. רצונו לומר במרבית הגיבורים נאבדה (מצודת דוד), והוא על דרך משל (רד"ק).
305. אברבנאל.
306. אברבנאל.
307. מצודת ציון.
308. מצודת ציון.
309. כמו מדבר (רד"ק, מצודת ציון).
310. אפילו דרך העברה בעלמא (מצודת דוד).
311. אברבנאל.
312. מצודת דוד.
313. מצודת דוד.
314. היא העבודה זרה של בבל (רש"י, רד"ק).
315. מצודת דוד.
316. מצודת דוד.
317. ר"י קרא.
318. מצודת דוד.
319. רצונו לומר כל העושר שאסף לעובדיו אוציא מהם, ואמר לפי מחשבת בבל שחשבו שפסלו הוא הנותן להם את כל העושר, ובאמת אין הדבר כך כי הוא הבל ואין בו ממש (מצודת דוד). ואמר בלעו בדרך משל שהיו מביאין לו מנחות על דרך הכתוב (איוב כ, טו) "חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ" (רד"ק). כתב בחומת אנך בשם רבותינו ז"ל, דכלי בית המקדש [-ציץ] שחקוק בו שם קדוש נתנו בפי הע"ז והיתה מדברת, ובא דניאל והזכיר שם קדוש וגזר על הציץ שיצא, ויצא ונפל ונשבר הצלם, וז"ש והוצאתי את בלעו מפיו וכו'. ובמדרש (רבה בראשית פרשה סח אות כ) כתוב "ופקדתי על בל בבבל והוצאתי את בלעו מפיו" שהיה לו תנין אחד לנבוכדנצר והיה בולע כל מה שהיו משליכין לפניו, כי אמר ליה נבוכדנצר לדניאל כמה כוחו גדול שבולע כל מה שמשליכין לפניו! אמר לו דניאל תן לי רשות ואני מתישו, נתן לו רשות, מה עשה, נטל תבן והטמין לתוכו מסמרים השליך לפניו ונקבו מסמרים את בני מעיו, הדא הוא דכתיב הוצאתי את בולעו מפיו.
320. עניין מרוצה אל החפץ, ולפיכך נקרא הנהר בזה הלשון לפי שהוא מקום מרוצת המים (רד"ק).
321. מצודת דוד.
322. אברבנאל.
323. אברבנאל.
324. אברבנאל.
325. מצודת דוד.
326. מצודת דוד.
327. מצודת דוד.
328. מצודת דוד.
329. מצודת דוד.
330. מצודת דוד.
331. מצודת דוד.
332. כלומר וגם אל תראו מהשמועה שתשמעו אחר כך בשנה ההיא (מצודת דוד).
333. מצודת דוד.
334. מצודת דוד.
335. מצודת דוד.
336. מצודת דוד. רש"י מבאר כי ה"שמועה הנשמעת בארץ" היא על בלשצר שנהרג, "ובא בשנה השמועה" שבאותה שנה תבוא השמועה שחרבה בבל מאליה מן השמים, "ואחריו בשנה" השניה תבוא השמועה הטובה לכם על הכרזת כורש לעלות לבנות את בית המקדש, "ומושל על מושל" דהיינו שדריוש המדי מלך שנה אחת ובשנה השניה כורש הפרסי. רד"ק מבאר "ופן ירך לבבכם" לפיכך אני מבטיחכם שלא תיראו מפני האויב שיבוא אל בבל, כי לא ירע לכם ותצאו מתוכם בשלום, ובלשצר מלך שלש שנים, ובשנה ראשונה באה שמועת מדי שיבואו על בבל וכן בשנה השניה וזהו "ובא בשנה השמועה" וכן בשנה השלישית וזהו "ואחריו בשנה השמועה", "וחמס בארץ" שיבאו חומסים בארץ כשדים, "ומושל על מושל" זהו כורש הפרסי שמלך אחר דריוש המדי, ובישרם שלא ייראו ולא ירך לבבם מכל אלו, כי לא ירעו להם אלא ייטיבו.
337. מצודת דוד.
338. מצודת דוד.
339. רצונו לומר חסרה מכל טובה (מצודת דוד). והוא מלשון יובש (מצודת ציון). ורד"ק מבאר שהוא מלשון בושה, כלומר כל אנשי ארצה יהיה להם בושת כי פסיליהם יוכתו וישברו.
340. רד"ק. כי המורך יבוא בליבם ולא יצאו השדה להילחם מול האויב כי יִסָּגְרוּ בעיר, ואחר שיכבוש האויב את העיר יהרוג אותם בתוכה (מצודת דוד).
341. רד"ק.
342. כאילו שמים וארץ ישמחו וירננו למפלתם (רד"ק). והוא עניין מליצה, ורצונו לומר כי הרבה שמחה תהיה בעולם באבדן בבל, כי הרעו לכל העובדי כוכבים (מצודת דוד).
343. תרגום יונתן.
344. הם פרס ומדי השוכנים במקצוע צפונית מזרחית (מצודת דוד).
345. רד"ק.
346. רד"ק, מצודת דוד.
347. הר"י קרא מבאר כלומר מפני מה אני מזהיר למעלה (פס' מה) "צאו מתוכה עמי ומלטו איש את נפשו" לפי שגם בבבל עתידים ליפול חללי ישראל אשר ישארו בה כשיבאו השמועות האלה.
348. רד"ק בביאורו הראשון. מצודת דוד מבאר גם לבבל תחשב הסיבה אשר נפלו חללי כל הארץ.
349. ר"י קרא.
350. מצודת דוד.
351. מצודת דוד.
352. רד"ק, מצודת ציון.
353. רד"ק. ולא נהרגתם עם אנשי בבל (מצודת דוד).
354. מצודת דוד.
355. תרגום יונתן.
356. מצודת דוד.
357. מצודת דוד. רד"ק מבאר זכרו מזמן רחוק דהיינו זה שבעים שנה.
358. מצודת דוד. רד"ק מבאר את עבודת ה' שנטלה.
359. רד"ק.
360. מצודת דוד.
361. רד"ק.
362. אברבנאל.
363. רד"ק.
364. רד"ק.
365. מצודת דוד. שהיו הכשדים מחרפים אותנו בגלותינו מירושלים (רש"י, רד"ק).
366. מצודת דוד.
367. והם האולם וההיכל והדביר (רד"ק, מצודת דוד). ורצה לומר שכאשר החריבו את בית המקדש חרפו האויבים ואמרו מבלי יכולת ה' להציל את מקדשו (רש"י, מצודת דוד). ובמדרש, "בשנו כי שמענו חרפה" זה שבעה עשר בתמוז, "כי באו זרים על מקדשי בית ה'" זה חורבן ראשון ושני, וכיון שחטאו גלו, וכיון שגלו ירמיה מקונן עליהם איכה (ילקוט שמעוני).
368. מצודת דוד.
369. אברבנאל. וזה כעונש על חילול המקדש (מלבי"ם).
370. מצודת דוד.
371. עניין גניחה ואנחה שהמת מוציא בזמן יציאת נפשו (רד"ק, מצודת ציון). ורש"י מבאר יצעק חלל, שכאשר הורגים את האדם בחץ או ברומח הוא גונח כשמוציא הרומח.
372. מצודת דוד.
373. מצודת דוד.
374. מצודת דוד.
375. מצודת דוד.
376. מצודת דוד.
377. מצודת דוד. ורד"ק מבאר אפילו אם תבנה בניינים גדולים ובצורים בשמים, וכי תבצר ותחזק מרום עוזה שתגביה למרום בניינה, לא יועיל לה.
378. מצודת דוד.
379. מצודת ציון.
380. מצודת דוד.
381. מצודת דוד. מן השמים הגבוהים ממנה (רש"י). ורד"ק מבאר "מאיתי" כי האל העיר את רוח דריוש וכורש לבוא אל בבל.
382. והוא עניין מליצה והפלגה לומר גם אם תתחזק במלחמה בהרבה תחבולות לא תועיל לעצמה (מצודת דוד).
383. רד"ק.
384. מלבי"ם.
385. תרגום יונתן.
386. ר"י קרא. שהיתה עיר הומיה והיה נשמע בה קול גדול מרוב העם שהיה בה (רד"ק, מצודת דוד).
387. מצודת דוד.
388. מצודת דוד.
389. המצודת דוד מבאר שכתוב כאן שני דברים א. "והמו גליהם" כלומר מה שהמו בגאווה ובהתרוממות כגלי הים, ב. "כמים רבים" וכמו המיית מים רבים.
390. מצודת ציון.
391. מצודת ציון.
392. רד"ק, מצודת דוד.
393. רד"ק.
394. והוא מדי ופרס (אברבנאל).
395. מצודת דוד.
396. מצודת ציון.
397. מצודת דוד.
398. מצודת דוד.
399. מצודת דוד.
400. אברבנאל. מלשון שִׁכְרוּת (מצודת ציון).
401. הם תארי שררה (מצודת ציון).
402. מצודת דוד.
403. אברבנאל מבאר שהוא רמז למיתה ולא יקיצו ממנה כי יהרגו את כולם ולא יקיצו עוד. מצודת דוד מבאר אבלבל דעתם ויפלו ולא יקומו. וזה היה בלילה שהשתכרו בכלי קודש (מלבי"ם).
404. והוא אדון צבאות מעלה וצבאות מטה וכן שמו וכן הוא (רד"ק, מצודת דוד).
405. אברבנאל.
406. מצודת דוד.
407. רד"ק מבאר כל אחת מחומותיה הפנימית והחיצונה.
408. רד"ק, מצודת דוד.
409. מצודת דוד.
410. מצודת דוד.
411. רד"ק.
412. מצודת דוד.
413. רד"ק.
414. משבצות זהב. "בדי ריק" כמו בריק, ומלת "די" נוספת בהם מורה על התמדת הדבר והגדלתו (רד"ק).
415. רצונו לומר מה שיגעו במלחמה מול האויב יהיה לריק כי לא יצליחו מאומה (מצודת דוד).
416. מצודת דוד.
417. "בדי-אש" כמו באש, ומלת "די" נוספת בהם מורה על התמדת הדבר והגדלתו, כלומר העמים אשר בבבל אם ייגעו להציל עצמם, לריק ייגעו, כי הצלתם תהיה באש, כי מה שיחשב להינצל תבא בהם אש ותשרפם והנה יגיעתם לריק. (רד"ק).
418. משבצות זהב.
419. מצודת ציון. כי אש יהיה תכליתם ויהיו עייפים ולא יוכלו לכבות את האש ותאכל עד אבדון (מצודת דוד). נמצא שכל יגיעם ועמלם של בבל וכל המשועבדים לבבל עד עכשיו לריק ייגעו ובאש ייגעו, מאחר שלבסוף תהיה בבל נשרפת באש (ר"י קרא). רד"ק בביאורו השני מבאר אז יכירו כי יגיעתם בבניין בבל היתה לריק וסוף יגיעתם לאש, כמו שאמר "שעריה הגבוהים באש יצתו". מלבי"ם מבאר יגעו עמים להעמיד החומה ולאמים לכבות את האש וייעפו ולא יוכלו להושיע.
420. מצודת דוד. ורד"ק מבאר בעבור צדקיהו, שהלך בשליחותו.
421. תרגום יונתן.
422. ולפי שהנבואה הזאת נכתבה בסוף ספר ירמיהו אחרי שכתב את סיפור החורבן ומעשה היהודים אשר ירדו למצרים, והיה ניתן לחשוב שירמיהו ניבא כל זאת על בבל אחרי חורבן בית ה' בקנאו את קנאתו מהם בעבור שראה את כל הרעה אשר עשו הבבליים בירושלים, לכן הודיע הכתוב כאן שזאת הנבואה ניבא אותה ירמיהו קודם חורבן ירושלים בהיות צדקיהו מושל ומלך ביהודה בשלחו את שריה בן נריה בן מחסיה מירושלים לבבל על ענייניו בשנה הד' למלכות צדקיהו (אברבנאל).
423. אברבנאל.
424. מצודת דוד. שהיה רֵעַ המלך והיה עם המלך בעת מנוחתו לשוח ולהתענג עימו (רד"ק). יונתן תרגם רַב תּוּקְרַבְתָּא, דהיינו שעל ידו היו רואים את פני המלך המביאים לו תשורה (רש"י).
425. תרגום יונתן.
426. תרגום יונתן.
427. כן נקראת מגילה כתובה (מצודת ציון). ואמר ספר על שם סופו כי אחרי שכתב נעשה ספר (מצודת דוד).
428. מצודת דוד.
429. מצודת דוד.
430. תרגום יונתן.
431. מצודת דוד.
432. מצודת דוד.
433. ורצה לומר הספר הזה לא תפתח אותו ולא תקרא מה שבו עד שתבוא לבבל (אברבנאל).
434. אברבנאל.
435. מצודת דוד.
436. רצונו לומר הלא מפיך אמר ירמיה, ואם כן הלא בידך לקיים מאמריך (מצודת דוד).
437. תרגום יונתן.
438. אברבנאל.
439. אברבנאל.
440. בין אדם בין בהמה (מצודת דוד).
441. ר' יהודה אבן בַּלעם.
442. מצודת דוד.
443. תרגום יונתן.
444. אברבנאל.
445. ואחרי שתאמר זה תקשור על הספר אבן והשלכתו אל תוך נהר פרת (אברבנאל).
446. מצודת דוד.
447. מצודת דוד.
448. כלומר שתחרב בהחלט ולא תקום בקימה ומעלה עוד מפני הרעה אשר השם מביא עליה (אברבנאל). כמו ששקע הספר הזה כן תשקע בבל בעומק החורבן (מצודת דוד). רבי יהודה אבן בַּלעם מבאר "תשקע" תטבע.
449. רד"ק.
450. מצודת דוד.
451. רד"ק.
452. כי מכאן ואילך עד סוף הספר אינם דברי ירמיהו אלא סיפור דברים מהחורבן, ולכן אמר "עד הנה דברי ירמיהו" (מצודת דוד, רד"ק בביאורו השני). ובביאורו הראשון ביאר רד"ק עד כאן דברי ירמיהו אודות חורבן בבל. ורמב"ם מבאר (מובא ברד"ק ובאברבנאל) שעד כאן נתנבא ירמיהו, כלומר כשהשלים נבואת בבל פסקה נבואתו ודבריו ולא ניבא עוד.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה