(א)
וְאֵלֶּה אֲשֶׁר נָחֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, אֲשֶׁר נִחֲלוּ אוֹתָם אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְרָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
וְאֵלֶּה
הערים
[1]
אֲשֶׁר נָחֲלוּ
תשעה וחצי שבטי
[2]
בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, אֲשֶׁר נִחֲלוּ
-הנחילו
[3]
אוֹתָם אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן
ע"פ האורים ותומים
[4]
וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְרָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת
-השבטים,ע"פ הגורל אשר היה מאמת את האורים ותומים, והנחילו את הארץ כפי שהנחיל משה לשניים וחצי השבטים מעבר לירדן, רק שאלה הונחלו
[5]
לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל
ע"פ גורל:
[8]
(ב)
בְּגוֹרַל נַחֲלָתָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה בְּיַד מֹשֶׁה לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה:
בְּגוֹרַל
ניתנה להם
[9]
נַחֲלָתָם
של תשעה וחצי השבטים
[10]
כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה בְּיַד
-על יד
מֹשֶׁה
[11]
לחלק את הארץ בגורל לשבטי ישראל,וחולקה הארץ בגורל
[12]
לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה
, ולא לכל שנים עשר השבטים:
[13]
(ג)
כִּי נָתַן מֹשֶׁה נַחֲלַת שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְלַלְוִיִּם - לֹא נָתַן נַחֲלָה בְּתוֹכָם:
כִּי נָתַן מֹשֶׁה נַחֲלַת שְׁנֵי הַמַּטּוֹת
הראובני והגדי,
וַחֲצִי הַמַּטֶּה
המנשי,
מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן
מזרחה,
וְלַלְוִיִּם -
ולשבט הלוי
לֹא נָתַן נַחֲלָה בְּתוֹכָם
, ולא נשארו אם כן ראויים לנחלה כי אם שמונת המטות וחצי, ואולם הוכרח יהושע לחלק נחלה לתשעה וחצי מטות:
[14]
(ד)
כִּי הָיוּ בְנֵי יוֹסֵף שְׁנֵי מַטּוֹת מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם, וְלֹא נָתְנוּ חֵלֶק לַלְוִיִּם בָּאָרֶץ כִּי אִם עָרִים לָשֶׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶם לְמִקְנֵיהֶם וּלְקִנְיָנָם:
כִּי הָיוּ בְנֵי יוֹסֵף
מחולקים לִ
[15]
שְׁנֵי מַטּוֹת
-שבטים,שבט
[16]
מְנַשֶּׁה וְ
שבט
אֶפְרָיִם, וְ
בפועל הוצרך יהושע לחלק את הארץ רק לתשעה וחצי שבטים, כי שבטי מנשה ואפרים היו במקום שבט לוי בחלוקה, שכן
[17]
לֹא נָתְנוּ
לא משה מעבר לירדן ולא יהושע בארץ
[19]
חֵלֶק לַלְוִיִּם בָּאָרֶץ כִּי אִם עָרִים לָשֶׁבֶת
-לדור בהם
[21]
וּמִגְרְשֵׁיהֶם
הם הבנינים הסמוכים לעיר מחוץ לחומה,
[22]
לְמִקְנֵיהֶם
-לבהמות הגסות
[23]
וּלְקִנְיָנָם
-ובהמותם הדקות:
[24]
(ה)
כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּחְלְקוּ אֶת הָאָרֶץ:
כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה
שלא לתת נחלה ללויים
[25]
כֵּן
-כך
עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּחְלְקוּ אֶת הָאָרֶץ
[26]
ביניהם ולא נתנו ממנה ללויים:
[27]
(ו)
וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי יְהוּדָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי, אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים עַל אֹדוֹתַי וְעַל אֹדוֹתֶיךָ בְּקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ:
וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי יְהוּדָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל
שם היה המשכן ויהושע, וניגשו בני יהודה לעזור לכלב בשאלת בקשתו כי נשיא היה עליהם,
[28]
וַיֹּאמֶר אֵלָיו כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי, אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים עַל אֹדוֹתַי וְעַל אֹדוֹתֶיךָ בְּקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ
שנחיה ונבוא אל הארץ ולא נמות במדבר:
[31]
(ז)
בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה אֹתִי מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ, וָאָשֵׁב אֹתוֹ דָּבָר כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבִי,:
בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי
הייתי
בִּשְׁלֹחַ
-כאשר שלח
מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה אֹתִי
ואת שאר המרגלים
מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ
כדי
לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ, וָאָשֵׁב אֹתוֹ דָּבָר
-והשבתי לו תשובה אודות שליחותינו
כַּאֲשֶׁר
היה
עִם לְבָבִי,
כי בפי הייתי בעצה אחת עם יתר המרגלים, כי פחדתי מהם, ובבואי לפני משה הכחשתי אותם:
[32]
(ח)
וְאַחַי אֲשֶׁר עָלוּ עִמִּי הִמְסִיו אֶת לֵב הָעָם, וְאָנֹכִי מִלֵּאתִי אַחֲרֵי יְהֹוָה אֱלֹהָי:
וְאַחַי
המרגלים
[33]
אֲשֶׁר עָלוּ עִמִּי הִמְסִיו
-המיסו כולם
[34]
אֶת לֵב הָעָם, וְאָנֹכִי
למרות שאַחַי המסו את לבב העם,
[36]
מִלֵּאתִי
-השלמתי להחזיק
[37]
אַחֲרֵי יְהֹוָה אֱלֹהָי
ועמדתי כנגד הסתותיהם ולא יראתי מהעם וקדשתי את השם בפרהסיא:
[38]
(ט)
וַיִּשָּׁבַע מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר - אִם לֹא הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרְכָה - רַגְלְךָ בָּהּ לְךָ תִהְיֶה לְנַחֲלָה וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם, כִּי מִלֵּאתָ אַחֲרֵי יְהֹוָה אֱלֹהָי:
וַיִּשָּׁבַע מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר -
וכך אמר,
אִם לֹא הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרְכָה -
[40]
צעדה
[41]
רַגְלְךָ בָּהּ
היא חברון,
[42]
לְךָ תִהְיֶה לְנַחֲלָה וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם,
וזאת
כִּי מִלֵּאתָ
-השלמת להחזיק
[43]
אַחֲרֵי יְהֹוָה אֱלֹהָי
, וכדי שלא ישיבהו יהושע שחברון היא עיר חזקה והענקים יושבים שם ובגלל שעדיין לא נכבשה אינה ראויה אליו בהיותו זקן, אמר לו כלב:
[44]
(י)
וְעַתָּה הִנֵּה הֶחֱיָה יְהֹוָה אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר זֶה אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מֵאָז דִּבֶּר יְהֹוָה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֶל מֹשֶׁה אֲשֶׁר הָלַךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וְעַתָּה הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם בֶּן חָמֵשׁ וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה:
שני יעודים הובטחו לי, הראשון לא להיות מִמְּתֵי המדבר, והשני לירש את חברון;
[45]
וְעַתָּה הִנֵּה הֶחֱיָה יְהֹוָה אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר
שלא להמיתני במדבר וכך קוים היעוד הראשון, ובאשר ליעוד השני,
[46]
זֶה אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה
[48]
עברו
מֵאָז דִּבֶּר יְהֹוָה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֶל מֹשֶׁה
שאנחל את חברון, ומאז התקופה הזו עברו שלושים ושמונה שנים
[49]
אֲשֶׁר הָלַךְ
בהן עַם
[51]
יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר
, הן השנים שנוספו לעם בעוון המרגלים,
[52]
וְעַתָּה הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם בֶּן חָמֵשׁ וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה
, והאריך לי ימים הקב"ה בחיים טובים ובריאים כאילו לא הלכתי במדבר ולא היתה לי יגיעת הדרך:
[53]
(יא)
עוֹדֶנִּי הַיּוֹם חָזָק כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ אוֹתִי מֹשֶׁה כְּכֹחִי אָז וּכְכֹחִי עָתָּה לַמִּלְחָמָה וְלָצֵאת וְלָבוֹא:
עוֹדֶנִּי הַיּוֹם
בלב אביר לא יחת מפני כל, וגם בכוח הגוף, הנני
[54]
חָזָק כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ
-ששלח
אוֹתִי מֹשֶׁה
לרגל את הארץ,
[55]
כְּכֹחִי
-כמו הכח שהיה בי
[56]
אָז וּכְכֹחִי
-כך כוחי
[57]
עָתָּה לַמִּלְחָמָה
להילחם בעצמי
[58]
וְ
גםבעניין אמיצות הלב וביטחון בה', גם כעת בכוחי
[59]
לָצֵאת וְלָבוֹא
לפני העם להורותם תכסיסי המלחמה, ולא נחלש כוחי בזקנתי מפני המלחמות אשר עשיתי בבחרותי:
[60]
(יב)
וְעַתָּה תְּנָה לִּי אֶת הָהָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא כִּי אַתָּה שָׁמַעְתָּ בַיּוֹם הַהוּא כִּי עֲנָקִים שָׁם וְעָרִים גְּדֹלוֹת בְּצֻרוֹת אוּלַי יְהֹוָה אוֹתִי וְהוֹרַשְׁתִּים - כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה:
וְעַתָּה תְּנָה לִּי אֶת הָהָר הַזֶּה
הר חברון
[62]
אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא
בו הלכנו לתור את הארץ,
[63]
כִּי אַתָּה שָׁמַעְתָּ בַיּוֹם הַהוּא כִּי עֲנָקִים שָׁם
ומי יעצור כח להלחם בם?! ואפילו המרגלים פחדו ללכת לשם!
[64]
וְעָרִים גְּדֹלוֹת בְּצֻרוֹת
-חזקותיש בהר חברון,
[66]
אוּלַי
יהיה
[68]
יְהֹוָה אוֹתִי
-עִמִּי לכובשם
[69]
וְהוֹרַשְׁתִּים -
ואגרש אותם, כי לכך החיה אותי ה' וחיזק כוחי, כדי שאורישם
[71]
כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה
לתת לי את:
[73]
(יג)
וַיְבָרְכֵהוּ יְהוֹשֻׁעַ וַיִּתֵּן אֶת חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה לְנַחֲלָה:
וַיְבָרְכֵהוּ יְהוֹשֻׁעַ
על דבריו הטובים ושיצליח בהלחמו בם ושלא תשלוט בו עין רעה,
[74]
וַיִּתֵּן
יהושע
אֶת
שדה העיר וחצריה של
[77]
חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה לְנַחֲלָה:
(יד)
עַל כֵּן הָיְתָה חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי לְנַחֲלָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
עַל כֵּן הָיְתָה חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי לְנַחֲלָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה
, וזאת
יַעַן
-בעבור
[78]
אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
[79]
, וזו היתה הסיבה שביקשה כלב, כדי שיעמוד שמו לעולם ושצדקתו לא תִּשָּׁכַח מפי זרעו:
[80]
(טו)
וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה:
וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים
-בעבר היה
[81]
קִרְיַת אַרְבַּע
לפי שישב בה
[82]
הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים
[83]
שנקרא ארבע
[84]
הוּא
אביהן של אחימן שֵׁשַׁיוְתַלְמַי
[85]
וְ
לאחר שכבשו סביבותם, נכבש האמורי ולא נאספו עוד למלחמה עליהם, וְ
[86]
הָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה
, ולכך התחילו לעסוק בחלוקת הארץ:
[87]