(א)
אָז, יִקְרָא יְהוֹשֻׁעַ לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה:
אָז,
לאחר כיבוש הארץ וחלוקתה,
[1]
יִקְרָא
-קרא
[2]
יְהוֹשֻׁעַ לָראוּבֵנִי
-לשבט ראובן
וְלַגָּדִי
-ולשבט גד
וְלַחֲצִי מַטֵּה
-שבט
[3]
מְנַשֶּׁה
אשר עברו חלוצים לפני בני ישראל, וביקשם לבוא אל עירו תמנת סרח אשר בהר אפרים, שם שבחם יהושע על מה שעשו:
[4]
(ב)
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אַתֶּם שְׁמַרְתֶּם אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה וַתִּשְׁמְעוּ בְקוֹלִי לְכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם:
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם
יהושע,
אַתֶּם שְׁמַרְתֶּם אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה
לעבור חלוצים לפני בני ישראל למלחמה, ולהישאר עם אחיכם עד חלוקת הארץ, בנוסף
[7]
וַתִּשְׁמְעוּ
-שמעתם
בְקוֹלִי לְכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם
כל זמן המלחמה, ושמרתם אהבה ואחווה לאחיכם בני ישראל:
[10]
(ג)
לֹא עֲזַבְתֶּם אֶת אֲחֵיכֶם זֶה יָמִים רַבִּים עַד הַיּוֹם הַזֶּה וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת מִצְוַת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:
לֹא עֲזַבְתֶּם אֶת אֲחֵיכֶם זֶה יָמִים רַבִּים עַד הַיּוֹם הַזֶּה
לאחר ארבע עשרה שנים,
[12]
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת מִצְוַת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם
ללכת עם ארון בריתו לשומרו, ואם כן, לאל יתברך, למשה, לי ולאחיכם עשיתם מעשה משובח:
[13]
(ד)
וְעַתָּה, הֵנִיחַ יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם לַאֲחֵיכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם וְעַתָּה פְּנוּ וּלְכוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם אֶל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:
וְעַתָּה,
אחרי שֶׁ
[14]
הֵנִיחַ
-שנתן
[15]
יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם
מקום מנוחה
[16]
לַאֲחֵיכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם
על ידי משה, ראוי הוא שאתם תשובו לאהליכם,
[17]
וְעַתָּה פְּנוּ
מכאן
[19]
וּלְכוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם אֶל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם
בה זכיתם כשקיימתם את הבטחתכם, ואל תתעכבו מללכת אל אחוזתכם
[20]
אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן;
ולפי שבהתרחקם ממשכן ה' פחד יהושע אולי ישכחו את התורה והמצוות, אמר להם:
[21]
(ה)
רַק שִׁמְרוּ מְאֹד לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וְלָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּלְדָבְקָה בוֹ, וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם:
רַק
מאחר והארץ אליה אתם הולכים מובדלת מארץ ישראל צריך שם שמירה יתירה, לכן אף אם תרחיקו ממשכן ה',
[22]
שִׁמְרוּ מְאֹד לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וְלָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר
[24]
את
מִצְוֹתָיו וּלְדָבְקָה בוֹ, וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם:
[27]
(ו)
וַיְבָרְכֵם יְהוֹשֻׁעַ וַיְשַׁלְּחֵם וַיֵּלְכוּ אֶל אָהֳלֵיהֶם:
וַיְבָרְכֵם יְהוֹשֻׁעַ
ביום ההוא,
[28]
וַיְשַׁלְּחֵם
-ונתן להם יהושע רשות ללכת,
[29]
וַיֵּלְכוּ
שניים וחצי השבטים
אֶל אָהֳלֵיהֶם
אשר בעבר הירדן המזרחי:
(ז)
וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה נָתַן מֹשֶׁה בַּבָּשָׁן וּלְחֶצְיוֹ נָתַן יְהוֹשֻׁעַ עִם אֲחֵיהֶם בְּעֵבֶר (מעבר הַיַּרְדֵּן יָמָּה וְגַם כִּי שִׁלְּחָם - יְהוֹשֻׁעַ אֶל אָהֳלֵיהֶם, וַיְבָרֲכֵם:
וְ
רק מחצית שבט מנשה היו עם שבט ראובן וגד,כי
[30]
לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה
הזה
נָתַן מֹשֶׁה
נחלה
בַּבָּשָׁן
מעבר לירדן,
וּלְחֶצְיוֹ
האחר של השבט
נָתַן יְהוֹשֻׁעַ
חלקו
[31]
עִם אֲחֵיהֶם בְּעֵבֶר (מעבר
כתיב)
הַיַּרְדֵּן יָמָּה
-מערבה,
וְגַם
את האמור להלן דיבר איתם יהושע
[32]
כִּי
כאשר
[34]
שִׁלְּחָם -
שלח אותם
יְהוֹשֻׁעַ
את בני ראובן וגד
[35]
אֶל אָהֳלֵיהֶם, וַיְבָרֲכֵם
-ובירך אותם יהושע לחצי שבט המנשה, כי בהיותו מחולק לשניים היה זקוק לברכה יתרה, וגדולה היתה הברכה האחרונה מן הראשונה:
[36]
(ח)
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר בִּנְכָסִים רַבִּים שׁוּבוּ אֶל אָהֳלֵיכֶם, וּבְמִקְנֶה רַב מְאֹד בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִנְחֹשֶׁת וּבְבַרְזֶל וּבִשְׂלָמוֹת הַרְבֵּה מְאֹד, חִלְקוּ שְׁלַל אֹיְבֵיכֶם עִם אֲחֵיכֶם:
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם
יהושע, לחצי שבט המנשה
[39]
לֵאמֹר
-וכך אמר להם,
[40]
בִּנְכָסִים רַבִּים שׁוּבוּ אֶל אָהֳלֵיכֶם, וּבְמִקְנֶה רַב מְאֹד בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִנְחֹשֶׁת וּבְבַרְזֶל וּבִשְׂלָמוֹת
[41]
-ובבגדים
[42]
הַרְבֵּה מְאֹד, חִלְקוּ שְׁלַל אֹיְבֵיכֶם עִם אֲחֵיכֶם
בני ראובן וגד:
[43]
(ט)
וַיָּשֻׁבוּ וַיֵּלְכוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִשִּׁלֹה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן לָלֶכֶת אֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתָם אֲשֶׁר נֹאחֲזוּ בָהּ - עַל פִּי יְהֹוָה בְּיַד - מֹשֶׁה:
וַיָּשֻׁבוּ
-שבו שניים וחצי השבטים מתמנת סרח לנחלתם שבעבר הירדן המזרחי, ואולם לא חזרו ישר לנחלתם אלא הלכו קודם לשילה להתפלל במקדש ה' ולקחת רשות מישראל שנאספו שמה, רק לאחר מכן
[44]
וַיֵּלְכוּ
-הלכו
בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִשִּׁלֹה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן לָלֶכֶת אֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתָם
שבעבר הירדן המזרחי
אֲשֶׁר נֹאחֲזוּ בָהּ -
השתקעו בה בעבר
[45]
עַל פִּי
דבר
יְהֹוָה
שנאמר
בְּיַד -
על ידי
מֹשֶׁה:
(י)
וַיָּבֹאוּ אֶל גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, וַיִּבְנוּ בְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה שָׁם מִזְבֵּחַ עַל הַיַּרְדֵּן מִזְבֵּחַ גָּדוֹל לְמַרְאֶה:
וַיָּבֹאוּ
שניים וחצי השבטים
אֶל גְּלִילוֹת
-מחוזות
הַיַּרְדֵּן אֲשֶׁר
בצד המערבי
[46]
בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, וַיִּבְנוּ בְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה שָׁם
בשטח ארץ כנען
[47]
מִזְבֵּחַ עַל
-ליד
[48]
הַיַּרְדֵּן
בשפתו המערבית,
[49]
מִזְבֵּחַ גָּדוֹל
להיות
[50]
לְמַרְאֶה
לדורות הבאים,ולא בנוהו לעולה וזבח:
[51]
(יא)
וַיִּשְׁמְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הִנֵּה בָנוּ בְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֶל מוּל אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן אֶל עֵבֶר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
וַיִּשְׁמְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל
מבעלי לשון הרע אשר רצו להטיל קנאה ותחרות בין ישראל לשניים וחצי השבטים
[53]
לֵאמֹר
-שכך אמרו,
[54]
הִנֵּה
מייד בעזיבתם את הארץ,
[55]
בָנוּ בְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה אֶת הַמִּזְבֵּחַ
הידוע בשילה ובנו אותו כתבניתו, ובנו אותו דווקא
[56]
אֶל מוּל אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל גְּלִילוֹת
-אל מחוזות
הַיַּרְדֵּן אֶל עֵבֶר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
מערבה, ולא בנוהו אל עבר ארצם, וזה לכשעצמו מעיד כי לא לזכרון בנו אותו, ואכן בשומעם זאת דנו ישראל אותם על כי עשו זאת להטות גם את לב בני ישראל אל המזבח הזה:
[58]
(יב)
וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא:
וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
את הדיבה אשר נאמרה על שניים וחצי השבטים ולא דנו אותם לכף זכות,
[60]
וַיִּקָּהֲלוּ
-והקהילו
כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
לוחמים לצבאבְּ
[61]
שִׁלֹה
מקום משכן ה', לקנא את קנאת ה' מהמזבח אשר עשו שניים וחצי השבטים נגדו, ולקחת רשות מאת ה'
[62]
לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא
-בצבא,באם לא יתקנו את אשר עִוְּתוּ:
[64]
(יג)
וַיִּשְׁלְחוּ - בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן וְאֶל בְּנֵי גָד וְאֶל חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁהאֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד, אֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן:
ובטרם עלו עליהם לצבא,
[66]
וַיִּשְׁלְחוּ -
שלחו
בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן וְאֶל בְּנֵי גָד וְאֶל חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁהאֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד, אֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן
[67]
כדי להוכיחם תחילה, אולי יחזרו בתשובה:
[70]
(יד)
וַעֲשָׂרָה נְשִׂאִים עִמּוֹ נָשִׂיא אֶחָד נָשִׂיא אֶחָד לְבֵית אָב לְכֹל מַטּוֹת - יִשְׂרָאֵל, וְאִישׁ רֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָם הֵמָּה - לְאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל:
וַעֲשָׂרָה נְשִׂאִים
שלחו
עִמּוֹ
-עם פינחס,
נָשִׂיא אֶחָד
מכל שבטי ישראל אשר נחלו בעבר הירדן המערבי, ולקחו
[71]
נָשִׂיא אֶחָד לְבֵית אָב לְכֹל מַטּוֹת -
שבטי
[72]
יִשְׂרָאֵל, וְ
כל
אִישׁ
מעשרה הנשיאים שהלכו עם פינחס כל אחד היה בשבטוהָ
[73]
רֹאשׁ
לְ
בֵּית אֲבוֹתָם
של אותו שבט,וְ
הֵמָּה -
והם היו הראשים
[74]
לְ
כל
[75]
אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל:
(טו)
וַיָּבֹאוּ אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן וְאֶל בְּנֵי גָד וְאֶל חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה אֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד, וַיְדַבְּרוּ אִתָּם לֵאמֹר:
וַיָּבֹאוּ אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן וְאֶל בְּנֵי גָד וְאֶל חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה אֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד, וַיְדַבְּרוּ אִתָּם לֵאמֹר
-וכך אמרו להם:
[76]
(טז)
כֹּה אָמְרוּ כֹּל עֲדַת יְהֹוָה, מָה הַמַּעַל הַזֶּה אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי יְהֹוָה בִּבְנוֹתְכֶם - לָכֶם מִזְבֵּחַ לִמְרָדְכֶם הַיּוֹם בַּיהֹוָה?!:
כֹּה
-כך
אָמְרוּ כֹּל עֲדַת יְהֹוָה, מָה הַמַּעַל
-החטא והפשע
[77]
הַזֶּה אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
, למה מעלתם בה'
[78]
לָשׁוּב
-לחזור בכם
[79]
הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי
עבודת
[80]
יְהֹוָה בִּבְנוֹתְכֶם -
כאשר בניתם
[81]
לָכֶם מִזְבֵּחַ
במקום נפרד מכל העם,
[82]
לִמְרָדְכֶם
-לעשות בזה מרידה
[83]
הַיּוֹם בַּיהֹוָה?!:
(יז)
הַמְעַט- לָנוּ אֶת עֲוֹן פְּעוֹר אֲשֶׁר לֹא הִטַּהַרְנוּ מִמֶּנּוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וַיְהִי הַנֶּגֶף בַּעֲדַת יְהֹוָה:
ואם תאמרו מה לכם לריב את ריב ה', דעו כי אנחנו עושים זאת משום שבמעשיכם יימשך נזק אל העם כולו,
[84]
הַמְעַט-
וכי קל
[85]
לָנוּ
לשאת
אֶת עֲוֹן פְּעוֹר
בו עבדו חלק מהעם לפעור?!, חטא זה פגע בנו גם אז וגם עכשיו, שכן הוא חטא
[86]
אֲשֶׁר לֹא הִטַּהַרְנוּ
-התכפרנו
[88]
מִמֶּנּוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה,
וגם בעבר בשעת מעשה נענשנו כאשר
[89]
וַיְהִי
-היה
הַנֶּגֶף בַּעֲדַת יְהֹוָה
גם על מי שלא חטא,ונענשו הבלתי חוטאים בעוון החוטאים, וכל זאת קרה כי לא מיחו העם בידיהם של החוטאים:
[90]
(יח)
וְאַתֶּם תָּשֻׁבוּ הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי יְהֹוָה, וְהָיָה אַתֶּם תִּמְרְדוּ הַיּוֹם בַּיהֹוָה וּמָחָר אֶל - כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִקְצֹף:
וְ
אם כן, אם
[93]
אַתֶּם תָּשֻׁבוּ
-תחזרו בכם
[94]
הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי
עבודת
[95]
יְהֹוָה,
ותמשיכו בָּאִוֶּלֶת,
[96]
וְהָיָה
-כך יהיה המצב, שֶׁ
אַתֶּם תִּמְרְדוּ הַיּוֹם בַּיהֹוָה
ואנחנו נישאר נקיים מעוון זה,
[97]
וּמָחָר
-ולאחר זמן, בעת התשלומין,
[98]
אֶל -
על
[100]
כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל
ה'
יִקְצֹף
על שלא מיחו בכם, ולא רק עליכם ה' יקצוף אלא נהיה כולנו נלקים על ידו, אם כן, בעל כרחנו צריכים אנחנו למחות בידכם:
[101]
(יט)
וְאַךְ - אִם טְמֵאָה אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם עִבְרוּ לָכֶם אֶל אֶרֶץ אֲחֻזַּת יְהֹוָה אֲשֶׁר שָׁכַן שָׁם מִשְׁכַּן יְהֹוָה וְהֵאָחֲזוּ בְּתוֹכֵנוּ וּבַיהֹוָה אַל תִּמְרֹדוּ וְאֹתָנוּ אֶל תִּמְרֹדוּ בִּבְנֹתְכֶם - לָכֶם מִזְבֵּחַ מִבַּלְעֲדֵי מִזְבַּח יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ:
וְאַךְ -
ואולם
[104]
אִם טְמֵאָה אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם
בעיניכם על כי לא בְּחַרָהּ הקדוש ברוך הוא להשכין משכנו שם להשרות בו שכינתו, ומשום כך מרדתם ובניתם את המזבח לה' בשפתו המערבית של הירדן,
[105]
עִבְרוּ לָכֶם אֶל
ארץ ישראל,
אֶרֶץ אֲחֻזַּת יְהֹוָה אֲשֶׁר שָׁכַן שָׁם מִשְׁכַּן יְהֹוָה
ושם ציווה את הברכה, ונעבדהו שם, ולא נעבדהו חוץ למשכן, כי הוא מרד באל ועוון פלילי,
[109]
וְהֵאָחֲזוּ
בנחלה
[110]
בְּתוֹכֵנוּ
באופן שתתאחדו עימנו בין באחוזת הארץ הקדושה ובין בעבודת ה' במשכנו וביתו,
[111]
וּבַיהֹוָה אַל תִּמְרֹדוּ
-תִּמְרְדוּ, כי גם בדבר זה, בבניית מזבח לה' מחוץ לשילה, יֵחָשֵׁב הדבר למרד בה',
[112]
וְ
גם
אֹתָנוּ
-בנו
[115]
אֶל תִּמְרֹדוּ
-תִּמְרְדוּ, כי הרי
[116]
בִּבְנֹתְכֶם -
במה שבניתם
[117]
לָכֶם מִזְבֵּחַ מִבַּלְעֲדֵי
-זולת
[118]
מִזְבַּח יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ
יבוא הקצף על כולנו בגללכם, ונחשב הדבר כאילו מרדתם בנו:
[119]
(כ)
הֲלוֹא עָכָן בֶּן זֶרַח מָעַל מַעַל בַּחֵרֶם וְעַל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הָיָה קָצֶף, וְהוּא אִישׁ אֶחָד, לֹא גָוַע בַּעֲוֹנוֹ:
הֲלוֹא עָכָן בֶּן זֶרַח מָעַל מַעַל בַּחֵרֶם
נגד קדשי המקדש,
[120]
וְעַל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הָיָה קָצֶף, וְ
אף על פי שהיה
[121]
הוּא אִישׁ אֶחָד, לֹא גָוַע
הוא לבדו
[122]
בַּעֲוֹנוֹ
[123]
, וכל שכן עתה כשהחוטאים הם שני שבטים ומחצה, שיסיר ה' השגחתו מהעדה כולה:
[124]
(כא)
וַיַּעֲנוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה, וַיְדַבְּרוּ אֶת - רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל:
וַיַּעֲנוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה, וַיְדַבְּרוּ
-דברים אלו
אֶת -
עִם
[125]
רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל:
[126]
(כב)
אֵל אֱלֹהִים יְהֹוָה אֵל אֱלֹהִים יְהֹוָה הוּא יֹדֵעַ וְיִשְׂרָאֵל הוּא יֵדָע אִם בְּמֶרֶד וְאִם בְּמַעַל בַּיהֹוָה, אַל תּוֹשִׁיעֵנוּ הַיּוֹם הַזֶּה:
ה' שהוא
[127]
אֵל
על כל הָ
[128]
אֱלֹהִים
-המלאכים
[129]
יְהֹוָה אֵל אֱלֹהִים
[130]
ואדני האדונים, ואין אחר זולתו,
[131]
יְהֹוָה הוּא יֹדֵעַ
הלבבות ויודע כוונתנו, ומאז יודע הוא שלבבנו נאמן לפניו,
[133]
וְ
עם הזמן כאשר יראו כי לא נקריב על המזבח, גם
[135]
יִשְׂרָאֵל הוּא יֵדָע
ויכיר כי כנים אנחנו, ובהסבם פניהם למעלה הוסיפו ואמרו כלפי השכינה,
[137]
אִם
מעשה המזבח היה
[140]
בְּמֶרֶד
נגד אחדות ישראל,
[141]
וְאִם
היה
בְּמַעַל בַּיהֹוָה, אַל תּוֹשִׁיעֵנוּ הַיּוֹם הַזֶּה
ולא תאריך אפך, ואל תתן בלב הנשיאים לקבל את התנצלותנו:
[142]
(כג)
לִבְנוֹת לָנוּ מִזְבֵּחַ לָשׁוּב - מֵאַחֲרֵי יְהֹוָה וְאִם לְהַעֲלוֹת עָלָיו עוֹלָה וּמִנְחָה וְאִם לַעֲשׂוֹת עָלָיו זִבְחֵי שְׁלָמִים יְהֹוָה הוּא יְבַקֵּשׁ:
אם כוונתנו היתה
[144]
לִבְנוֹת לָנוּ מִזְבֵּחַ לָשׁוּב -
לחזור בנו
[145]
מֵאַחֲרֵי
עבודת
[146]
יְהֹוָה
לעבוד עבודה זרה,
[147]
וְ
גם
אִם
כוונתנו היתה
[148]
לְהַעֲלוֹת עָלָיו עוֹלָה וּמִנְחָה
לה' יתברך, כעולות וכחטאות ואשמות,
[149]
וְ
אף
אִם
כוונתנו היתה
[150]
לַעֲשׂוֹת עָלָיו זִבְחֵי שְׁלָמִים
-קדשים קלים, לזבוח עליו לה' יתברך במקום לזבוח בשילה, ובכך להיפרד ממשכן שילה, אם היה אחת מאלה, אזי
[151]
יְהֹוָה הוּא יְבַקֵּשׁ
להעניש העושה זאת, ויצרף מחשבתנו הרעה כאילו עשינו אותה, וְיִפָּרַע מִמֶּנּוּ, וישלם לנו גמולנו:
[156]
(כד)
וְאִם לֹא מִדְּאָגָה מִדָּבָר עָשִׂינוּ אֶת זֹאת, לֵאמֹר מָחָר יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם לְבָנֵינוּ לֵאמֹר - מַה לָּכֶם וְלַיהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
וְאִם לֹא מִדְּאָגָה
ופחד
[160]
מִדָּבָר
אחר, מחשש הַחֶרְפָּה
[161]
עָשִׂינוּ אֶת זֹאת,
אזי ה' יענישנו, אך הסיבה שעשינו זאת היא,דווקא מחשש לפירוד בו אתם מאשימים אותנו כרגע,
[163]
לֵאמֹר
-כי אמרנו,
[165]
מָחָר
-בעתיד, כאשר בנינו ילכו להקריב במשכן שילה,
[166]
יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם לְבָנֵינוּ
דברי חירופים,
[167]
לֵאמֹר -
וכך יאמרו להם,
[168]
מַה לָּכֶם
ולה'?! מה לכם ולמזבח שבשילה שאתם מעלים עליו עולות וזובחים עליו שלמים, אין לכם חלק בו שהרי אתם יושבים מעבר לירדן ומזבח שילה בארץ כנען!,
[169]
וְ
מה
[171]
לַיהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
ולכם?!:
[172]
(כה)
וּגְבוּל נָתַן יְהֹוָה בֵּינֵנוּ וּבֵינֵיכֶם בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד, אֶת הַיַּרְדֵּן אֵין לָכֶם חֵלֶק בַּיהֹוָה!, וְהִשְׁבִּיתוּ בְנֵיכֶם אֶת בָּנֵינוּ לְבִלְתִּי יְרֹא אֶת יְהֹוָה:
וְימשיכו בטענותיהם ביתר חוזקה וְיאמרו,
[173]
וּגְבוּל
הרי
[174]
נָתַן יְהֹוָה בֵּינֵנוּ וּבֵינֵיכֶם בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד, אֶת הַיַּרְדֵּן
[175]
נתן ה' כגבול,אם כן
אֵין לָכֶם חֵלֶק בַּיהֹוָה!,
ודברים כאלה יפעלו בלב בָּנֵינוּ,
[176]
וְ
כתוצאה מדיבורים אלו
[177]
הִשְׁבִּיתוּ
-ימנעו
[178]
בְנֵיכֶם אֶת בָּנֵינוּ
מליראה את ה', והדבר יגרוםלְבָנֵינוּ
[179]
לְבִלְתִּי
-שלא
יְרֹא
-לירא
אֶת יְהֹוָה
, ומזה יראנו, ומשום כך בנינו את המזבח:
[180]
(כו)
וַנֹּאמֶר נַעֲשֶׂה נָּא לָנוּ לִבְנוֹת אֶת הַמִּזְבֵּחַ, לֹא לְעוֹלָה וְלֹא לְזָבַח:
ובעבור זה
[181]
וַנֹּאמֶר
-אמרנו,שכדי לתקן זאת,
[182]
נַעֲשֶׂה נָּא לָנוּ לִבְנוֹת אֶת הַמִּזְבֵּחַ,
אולם
[184]
לֹא לְעוֹלָה וְלֹא לְזָבַח
אלא רק למראה, ולא עלה בליבנו שתחשדו בנו:
[185]
(כז)
כִּי עֵד הוּא בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם וּבֵין דֹּרוֹתֵינוּ אַחֲרֵינוּ, לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת יְהֹוָה לְפָנָיו בְּעֹלוֹתֵינוּ וּבִזְבָחֵינוּ וּבִשְׁלָמֵינוּ, וְלֹא יֹאמְרוּ - בְנֵיכֶם מָחָר - לְבָנֵינוּ, אֵין לָכֶם חֵלֶק בַּיהֹוָה:
כִּי
המזבח אשר עשינו
[187]
עֵד הוּא בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם
כיום
[188]
וּבֵין דֹּרוֹתֵינוּ
ודורותיכם
[189]
אַחֲרֵינוּ,
לזכר המזבח האחר אשר לפני ה' בשילה, והוא יעיד שלא סילקנו עצמינו מתורת מזבח, ושגם לנו חלק בו
[190]
לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת יְהֹוָה לְפָנָיו בְּעֹלוֹתֵינוּ וּבִזְבָחֵינוּ וּבִשְׁלָמֵינוּ, וְלֹא יֹאמְרוּ -
ולא יוכלו עוד לומר כזאת
[194]
בְנֵיכֶם מָחָר -
בעתיד
לְבָנֵינוּ,
כאשר יעבדו את ה' במזבח בשילה "
[195]
אֵין לָכֶם חֵלֶק בַּיהֹוָה
!":
(כח)
וַנֹּאמֶר- וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֵינוּ וְאֶל דֹּרֹתֵינוּ מָחָר - וְאָמַרְנוּ רְאוּ אֶת תַּבְנִית מִזְבַּח יְהֹוָה אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבוֹתֵינוּ לֹא לְעוֹלָה וְלֹא לְזֶבַח כִּי עֵד הוּא בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם:
וַנֹּאמֶר-
ואמרנו תכף בעת בניית המזבח
[196]
וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֵינוּ וְאֶל דֹּרֹתֵינוּ מָחָר -
בעתיד כזאת, אז נשיב להם,
[197]
וְאָמַרְנוּ
-ויאמרו להם בָּנֵינוּ,
[198]
רְאוּ אֶת תַּבְנִית
-צורת
[199]
מִזְבַּח יְהֹוָה אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבוֹתֵינוּ
שעשוי באופן שהוא רק למראה ולא להקריב עליו ואינו עשוי
[200]
לֹא לְעוֹלָה וְלֹא לְזֶבַח
, ומאחר שלא מיחו כל ישראל בדבר, הנה הסכימו על עשייתו, והסכימו
[201]
כִּי
לְ
עֵד
יהיה
[202]
הוּא בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם:
(כט)
חָלִילָה לָּנוּ מִמֶּנּוּ לִמְרֹד בַּיהֹוָה וְלָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי יְהֹוָה לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לְעֹלָה לְמִנְחָה וּלְזָבַח מִלְּבַד מִזְבַּח יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר לִפְנֵי מִשְׁכָּנוֹ,:
ואחר שתמו דבריהם אמרו, אל תחשבו שבגלל פחד מכם לא עשינו זאת, כי
[203]
חָלִילָה לָּנוּ מִמֶּנּוּ
מצד עצמינו וללא קשר לתוכחתכם
[205]
לִמְרֹד בַּיהֹוָה וְלָשׁוּב
-ולחזור
[206]
הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי
עבודת
[207]
יְהֹוָה לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לְעֹלָה לְמִנְחָה וּלְזָבַח מִלְּבַד
-זולת
[208]
מִזְבַּח יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר לִפְנֵי מִשְׁכָּנוֹ,
כי אנחנו יראי ה', והמזבח שבנינו למראה בלבד, הוא עצמו יוכיח שאין כוונתנו להקריב בשום מקום מלבד מזבח ה' אלהינו אשר לפני משכנו:
[209]
(ל)
וַיִּשְׁמַע פִּינְחָס הַכֹּהֵן וּנְשִׂיאֵי הָעֵדָה וְרָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבְּרוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וּבְנֵי מְנַשֶּׁה, וַיִּיטַב בְּעֵינֵיהֶם,:
ולמרות שלא כיוונו דבריהם לפינחס, שכן מתוך כבוד אליו התביישו והתייראו לדבר עמו,
[211]
וַיִּשְׁמַע
-שמע והבין
[213]
פִּינְחָס הַכֹּהֵן וּנְשִׂיאֵי הָעֵדָה וְרָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר
[214]
היו
אִתּוֹ אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבְּרוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וּבְנֵי מְנַשֶּׁה, וַיִּיטַב
-והוטבו דבריהם והתנצלותם
[215]
בְּעֵינֵיהֶם,
שכן נִכְּרוּ בהם דברי אמת:
[216]
(לא)
וַיֹּאמֶר פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן וְאֶל בְּנֵי גָד וְאֶל בְּנֵי מְנַשֶּׁה, הַיּוֹם יָדַעְנוּ כִּי בְתוֹכֵנוּ יְהֹוָה אֲשֶׁר לֹא מְעַלְתֶּם בַּיהֹוָה הַמַּעַל הַזֶּה אָז, הִצַּלְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִיַּד יְהֹוָה:
והתחיל פינחס לפייסם,
[217]
וַיֹּאמֶר פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן וְאֶל בְּנֵי גָד וְאֶל בְּנֵי מְנַשֶּׁה, הַיּוֹם יָדַעְנוּ
כי לא מעלתם בה', וידענו זאת
[218]
כִּי בְתוֹכֵנוּ יְהֹוָה
ולא הסתיר פניו מאיתנו, וזה לכשעצמו מעיד על
[219]
אֲשֶׁר לֹא מְעַלְתֶּם בַּיהֹוָה הַמַּעַל הַזֶּה
, שאם הייתם מועלים בה', היה הקב"ה מסתיר פניו מאיתנו,ואדרבה
[220]
אָז,
בבניין המזבח,
[222]
הִצַּלְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִיַּד
מַכַּת
[223]
יְהֹוָה
, כי מעתה לא יחטאו להשבית את בניכם מליראה את ה' ולא יֵעָנְשׁוּ:
[224]
(לב)
וַיָּשָׁב פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהַנְּשִׂיאִים מֵאֵת בְּנֵי רְאוּבֵן וּמֵאֵת בְּנֵי גָד מֵאֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיָּשִׁבוּ אוֹתָם דָּבָר:
וַיָּשָׁב פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהַנְּשִׂיאִים מֵאֵת בְּנֵי רְאוּבֵן וּמֵאֵת בְּנֵי גָד מֵאֶרֶץ הַגִּלְעָד
וחזרו לבדם
[225]
אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיָּשִׁבוּ אוֹתָם
-ומסרו להם את תשובת השבטים, ונתנו להם
[226]
דָּבָר
-מענה על דברי השליחות:
[227]
(לג)
וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיְבָרֲכוּ אֱלֹהִים, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אָמְרוּ- לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא לְשַׁחֵת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד יֹשְׁבִים בָּהּ:
וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיְבָרֲכוּ
[228]
-והודו לפני
[229]
אֱלֹהִים, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
על כי שמר אותם מעלות לצבא נגד שניים וחצי השבטיםבכךשנתן בליבם לשלוח אליהם שליחים טרם יִלָּחֲמוּ,
[230]
וְלֹא אָמְרוּ-
ולא חשבו עוד ישראל
[232]
לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא לְשַׁחֵת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד יֹשְׁבִים בָּהּ
, כי קיבלו את דבריהם הנאמרים באמת, ושמחו וברכו על כי יצא כנוגה צדקם:
[233]
(לד)
וַיִּקְרְאוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד לַמִּזְבֵּחַ כִּי עֵד הוּא בֵּינֹתֵינוּ, כִּי יְהֹוָה הָאֱלֹהִים:
וַיִּקְרְאוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד לַמִּזְבֵּחַ
"עֵד",
[235]
כִּי
אמרו
עֵד הוּא בֵּינֹתֵינוּ,
בינינו ובין בני ישראל היושבים בעבר הירדן המערבי שלא חלקנו עצמנו מתורת מזבח,
[236]
כִּי יְהֹוָה
הוא
[238]
הָאֱלֹהִים
, ואין מרד ואין מעל, וכמוהם כמונו מאמינים לזאת באמונה שלימה:
[239]