(א)
וַיֹּסִיפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה וַיִּתְּנֵם - יְהֹוָה בְּיַד פְּלִשְׁתִּים אַרְבָּעִים שָׁנָה:
וַיֹּסִיפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה
, ובגלל זה
[1]
וַיִּתְּנֵם -
מסרם
[2]
יְהֹוָה בְּיַד פְּלִשְׁתִּים
למשך תקופה של
אַרְבָּעִים שָׁנָה
, אשר החלה מימי יפתח
[3]
ונמשכה בימי שמשון עד תחילת ימי עלי הכהן:
[4]
(ב)
וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי - וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ, וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה וְלֹא יָלָדָה:
וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה
שלם במידותיו
[5]
מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי -
משבט דן
[6]
וּשְׁמוֹ
היה
מָנוֹחַ,
[7]
וְאִשְׁתּוֹ
[8]
היתה
עֲקָרָה
מנערותה,
[9]
וְלֹא יָלָדָה
מעולם:
[10]
(ג)
וַיֵּרָא - מַלְאַךְ יְהֹוָה אֶל הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן:
וַיֵּרָא -
ונראה
מַלְאַךְ יְהֹוָה אֶל הָאִשָּׁה
, והוא נגלה אליה בצורת אדם, וחשבה שהוא נביא,
[11]
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ
מעולם,
[12]
וְ
אולם כעת בדרך ניסית
[13]
הָרִית
-תהיי הרה
[14]
וְ
גם
יָלַדְתְּ
-תלדי
בֵּן
בדרך נס, באופן שבנך הנולד יתן אל לבו שהוא כלי מאת האלהים ושליח ההשגחה, באופן שחפץ ה' בידו יצלח:
[15]
(ד)
וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא - וְאַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טָמֵא:
וְעַתָּה
-ומעתה
[16]
הִשָּׁמְרִי נָא -
שמרי עצמך
[17]
מדברים הגורמים היזק לאשה הרה, ובנוסף
[18]
הזהרי בשתיה,
[19]
וְאַל תִּשְׁתִּי יַיִן
חדש
[20]
וְשֵׁכָר
-או יין ישן
[21]
, וגם באכילה הזהרי
[22]
וְאַל תֹּאכְלִי כָּל
מאכל
טָמֵא
אלא תאכלי חולין בטהרה:
[23]
(ה)
כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ - בֵּן, וּמוֹרָה - לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים:
כִּי הִנָּךְ הָרָה
עתה
[24]
וְיֹלַדְתְּ -
ותלדי
בֵּן,
וּמוֹרָה -
ותער
[25]
לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ
להסיר שערו
[26]
כִּי נְזִיר
[27]
אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן
, ולכן גם בעת ההריון תהיי נשמרת מהדברים האסורים לנזיר,
[28]
וְהוּא יָחֵל
-יתחיל
[29]
לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים:
(ו)
וַתָּבֹא הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר לְאִישָׁהּ - לֵאמֹר - אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים נוֹרָא מְאֹד! וְלֹא שְׁאִלְתִּיהוּ - אֵי מִזֶּה הוּא, וְאֶת שְׁמוֹ לֹא הִגִּיד לִי:
וַתָּבֹא הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר לְאִישָׁהּ -
לבעלה
[30]
לֵאמֹר -
ואמרה לו, בחושבה שהיה המלאך נביא בשר ודם,
[31]
אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים
, תואר פניו
[32]
נוֹרָא מְאֹד!
וְלֹא שְׁאִלְתִּיהוּ -
שאלתי אותו
אֵי מִזֶּה
-מהיכן
הוּא,
וְאֶת
-כי את
[33]
שְׁמוֹ לֹא הִגִּיד לִי
למרות ששאלתי אותו:
[34]
(ז)
וַיֹּאמֶר לִי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ - בֵּן, וְעַתָּה אַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טֻמְאָה כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבֶּטֶן עַד יוֹם מוֹתוֹ:
וַיֹּאמֶר לִי הִנָּךְ הָרָה
עתה
[35]
וְיֹלַדְתְּ -
ותלדי
בֵּן,
וְעַתָּה אַל תִּשְׁתִּי יַיִן
חדש
[36]
וְשֵׁכָר
-או יין ישן
[37]
, וגם באכילה היזהרי
[38]
וְאַל תֹּאכְלִי כָּל
מאכל
טֻמְאָה
האסור לנזיר,
[39]
כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר
מעת צאתו
[40]
מִן הַבֶּטֶן עַד יוֹם מוֹתוֹ:
[41]
(ח)
וַיֶּעְתַּר מָנוֹחַ אֶל יְהֹוָה וַיֹּאמַר, בִּי אֲדוֹנָי, אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ יָבוֹא נָא עוֹד אֵלֵינוּ וְיוֹרֵנוּ מַה נַּעֲשֶׂה לַנַּעַר הַיּוּלָּד:
וכיון שלא ידעה האשה מה שמו ומקומו של המלאך ולא יכול היה מנוח לפנות אליו, מיד
[42]
וַיֶּעְתַּר
-הִרבה
מָנוֹחַ
תפילות
[43]
אֶל יְהֹוָה וַיֹּאמַר,
בִּי
-בבקשה
[44]
אֲדוֹנָי,
אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ
להנבאות לאשתי
[45]
יָבוֹא נָא עוֹד
פעם
אֵלֵינוּ וְיוֹרֵנוּ
-וילמדנו
[46]
מַה נַּעֲשֶׂה לַנַּעַר הַיּוּלָּד
העתיד להיוולד
[47]
, כי אולי מהצורך לעשות עמו דבר נוסף על שאר נזירות מפני היותו נזיר מן הבטן
[48]
, שכן המלאך הורה לאשתי רק מה היא תעשה אבל לא כיצד הילד אמור לנהוג:
[49]
(ט)
וַיִּשְׁמַע הָאֱלֹהִים בְּקוֹל מָנוֹחַ וַיָּבֹא מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים עוֹד אֶל הָאִשָּׁה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשָּׂדֶה וּמָנוֹחַ אִישָׁהּ - אֵין - עִמָּהּ:
וַיִּשְׁמַע הָאֱלֹהִים בְּקוֹל
-למשאלתו של
[50]
מָנוֹחַ
אפילו שלא היה הכרח לשלוח שוב את המלאך אשר לא הוסיף על דבריו הראשונים,
[51]
וַיָּבֹא מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים עוֹד אֶל הָאִשָּׁה
[52]
וְהִיא
היתה
יוֹשֶׁבֶת בַּשָּׂדֶה וּמָנוֹחַ אִישָׁהּ -
בעלה
אֵין -
לא היה
עִמָּהּ:
(י)
וַתְּמַהֵר הָאִשָּׁה וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאִישָׁהּ וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נִרְאָה אֵלַי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא בַיּוֹם אֵלָי:
וַתְּמַהֵר הָאִשָּׁה וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאִישָׁהּ
-לבעלה,
[53]
וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נִרְאָה אֵלַי הָאִישׁ אֲשֶׁר
אמרתי לך
[54]
שֶׁ
בָּא בַיּוֹם
ההוא
[55]
אֵלָי:
(יא)
וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ וַיֹּאמֶר לוֹ הַאַתָּה - הָאִישׁ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶל הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אָנִי:
וַיָּקָם
ממקומו,
וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ
כי היא לבדה ידעה את המקום בו נראה המלאך,
[56]
וַיָּבֹא
מנוח
אֶל הָאִישׁ
הוא המלאך,
וַיֹּאמֶר לוֹ
מנוח,
הַאַתָּה -
האם אתה
[57]
הָאִישׁ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶל הָאִשָּׁה
הזו?
וַיֹּאמֶר
לו המלאך, כן
אָנִי
הוא זה:
(יב)
וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ עַתָּה יָבֹא - דְבָרֶיךָ מַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט הַנַּעַר וּמַעֲשֵׂהוּ:
וַיֹּאמֶר
לו
מָנוֹחַ
, עד עכשיו הייתי כמסתפק אם יתקיימו דבריך, אבל
[58]
עַתָּה
הואיל ובאת שנית על ידי תפילתי, נראה אם כן שדבר ה' הוא, ובוודאי
[59]
יָבֹא -
יתקיימו
דְבָרֶיךָ
, לכן אשאלך והודיעני,
[60]
מַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט הַנַּעַר
, איך ראוי להתנהג עמו
[61]
, ואיך הוא יתנהג,
[62]
וּ
מה
מַעֲשֵׂהוּ
-מה המעשה אשר אעשה לו
[63]
, ואלו גבורות הוא יעשה?:
[64]
(יג)
וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהֹוָה אֶל מָנוֹחַ מִכֹּל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶל הָאִשָּׁה - תִּשָּׁמֵר:
וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהֹוָה אֶל מָנוֹחַ
, אין משפט הנער להוסיף עליו על שאר דיני נזירות
[65]
, ותשאל מאת יודעי דת ודין ויורוך הלכות נזירותו
[66]
, רק ההוספה היא
[67]
שֶׁ
מִכֹּל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶל הָאִשָּׁה -
אמו
[68]
להישמר, שֶׁ
תִּשָּׁמֵר:
(יד)
מִכֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן לֹא תֹאכַל, וְיַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ וְכָל טֻמְאָה אַל תֹּאכַל כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתִיהָ תִּשְׁמֹר:
וכמו שאמרתי לה
[69]
מִכֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן
[70]
לֹא תֹאכַל,
וְיַיִן
חדש
[71]
וְשֵׁכָר
-וגם יין ישן
[72]
אַל תֵּשְׁתְּ
-שלא תשתה,
וְכָל
מאכל
טֻמְאָה
האסור לנזיר
[73]
אַל
-שלא
תֹּאכַל
, ואין לעשות יותר מזה, רק
[74]
שֶׁ
כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתִיהָ תִּשְׁמֹר:
(טו)
וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ יְהֹוָה, נַעְצְרָה נָּא אוֹתָךְ וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ גְּדִי עִזִּים:
וכאשר ראה מנוח שהיה המלאך מקצר בדברים ורוצה להיפטר משם, חשב להאכילו שיתעכב שם, ומתוך האכילה יגלה לו דברים ממה שיהיה בעתיד,
[75]
וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ יְהֹוָה,
נַעְצְרָה
-נאסוף
[76]
נָּא אוֹתָךְ
אל ביתנו
[77]
לסעוד אצלנו,
וְ
אם מלאך אתה,
[78]
נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ גְּדִי עִזִּים
לקרבן:
[79]
(טז)
וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהֹוָה אֶל מָנוֹחַ, אִם תַּעְצְרֵנִי לֹא אֹכַל בְּלַחְמֶךָ וְאִם תַּעֲשֶׂה - עֹלָה לַיהֹוָה תַּעֲלֶנָּה כִּי לֹא יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ יְהֹוָה הוּא:
וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהֹוָה אֶל מָנוֹחַ,
אִם תַּעְצְרֵנִי
-בכוונתך לעכבני
[80]
ולאסוף אותי אל ביתך
[81]
לסעודה
[82]
, לעשות גדי העזים למאכלי,
[83]
לֹא אֹכַל בְּלַחְמֶךָ
-במאכלך,
[84]
וְאִם
בכוונתך לעצרני כי
[85]
תַּעֲשֶׂה -
תקריב
עֹלָה
, הרי
[86]
לַיהֹוָה תַּעֲלֶנָּה
, שאין ראוי להעלות עולה לשום מלאך כי אם לה' לבדו
[87]
, ולמה אם כן אתה מבקש לעכב אותי?! והוכרח המלאך לומר זאת למנוח
[88]
כִּי לֹא יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ יְהֹוָה הוּא:
[89]
(יז)
וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ יְהֹוָה, מִי - שְׁמֶךָ כִּי יָבֹא דְבָרְךָ (דבריך וְכִבַּדְנוּךָ:
וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ יְהֹוָה,
מִי -
מה
[90]
שְׁמֶךָ
-שִׁמְךָ?
כִּי
-שכאשר
יָבֹא
-נראה
[91]
שהתקיימו
[92]
דְבָרְךָ (דבריך
כתיב)
נזכירך לשבח
[93]
, וכאשר תבוא אלינו שליחות מאתך
[94]
נכיר שהיא ממך
[95]
וְכִבַּדְנוּךָ
-ונקיימה:
[96]
(יח)
וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ יְהֹוָה, לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶלִאי -:
וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ יְהֹוָה,
לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי
? אני אינני מבקש כבוד ותפארת מן האדם, כי מלאך אני,
[97]
וְ
גם שמי
[98]
הוּא פֶלִאי -
מכוסה ונעלם מכל אדם
[99]
, נפרש מן החומר
[100]
ואין לגלותו:
[101]
(יט)
וַיִּקַּח מָנוֹחַ אֶת גְּדִי הָעִזִּים וְאֶת הַמִּנְחָה, וַיַּעַל עַל הַצּוּר לַיהֹוָה, וּמַפְלִא לַעֲשׂוֹת וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים:
וכאשר ראה מנוח מדברי המלאך שלא יאכל בסעודתו,
[102]
וַיִּקַּח מָנוֹחַ אֶת גְּדִי הָעִזִּים וְאֶת הַמִּנְחָה,
וַיַּעַל עַל הַצּוּר
שיהיה עולה
[103]
לַיהֹוָה,
וּ
מלאך ה' היה
[104]
מַפְלִא לַעֲשׂוֹת
-עושה פלאים, בהוצאת האש מן הצור,
[105]
וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ
היו
רֹאִים
ומסתכלים בעיניהם במעשיו:
[106]
(כ)
וַיְהִי בַעֲלוֹת הַלַּהַב - מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ הַשָּׁמַיְמָה וַיַּעַל מַלְאַךְ יְהֹוָה בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ, וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים וַיִּפְּלוּ - עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה:
וַיְהִי בַעֲלוֹת הַלַּהַב -
השלהבת
[107]
מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ הַשָּׁמַיְמָה
-לכיוון השמים,
[108]
וַיַּעַל מַלְאַךְ יְהֹוָה בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ,
וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים
גם את זה
[109]
, שהמלאך עולה בשלהבת
[110]
, ומיראה ופחד
[111]
וַיִּפְּלוּ -
נפלו הם
עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה:
(כא)
וְלֹא יָסַף עוֹד מַלְאַךְ יְהֹוָה לְהֵרָאֹה אֶל מָנוֹחַ וְאֶל אִשְׁתּוֹ, אָז יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ יְהֹוָה הוּא:
וְ
לאחר שעלה בלהב,
[112]
לֹא יָסַף
-הוסיף
עוֹד מַלְאַךְ יְהֹוָה לְהֵרָאֹה אֶל מָנוֹחַ וְאֶל אִשְׁתּוֹ,
אָז
כשראה מנוח כל זאת,
[113]
יָדַע
-הבין
[114]
מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ יְהֹוָה הוּא
ששב אל מקומו, כי עד עתה היה לו עוד קצת ספק אולי הוא איש מופת וישוב אליהם:
[115]
(כב)
וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ, מוֹת נָמוּת כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ:
וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ,
מוֹת נָמוּת כִּי
מלאך
[116]
אֱלֹהִים רָאִינוּ:
(כג)
וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ, לוּ חָפֵץ יְהֹוָה לַהֲמִיתֵנוּ לֹא לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה וְלֹא הֶרְאָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה וְכָעֵת לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת:
והיא בחכמה השיבתו דברים נכוחים,
[117]
וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ,
לוּ
היה
חָפֵץ יְהֹוָה לַהֲמִיתֵנוּ לֹא לָקַח
-היה לוקח
מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה
ברצון כפי שעשה ע"י האש שאכלה את הקרבן שלנו
[118]
, שזהו אות רצון ואהבה ולא אות כעס ועונש,
[119]
וְלֹא הֶרְאָנוּ
-היה מראה לנו את המלאך שלו ואת עלייתו השמימה
[120]
וְ
אֶת כָּל אֵלֶּה
הנפלאות שעשה המלאך להוציא האש,
[121]
וְכָעֵת
הזאת
[122]
לֹא הִשְׁמִיעָנוּ
-היה משמיע לנו בשורה
[123]
כָּזֹאת
שלמועד כעת חיה אני יולדת בן שיושיע את ישראל מיד פלשתים
[124]
, כי בשורה זו מעידה שאחיה:
[125]
(כד)
וַתֵּלֶד הָאִשָּׁה בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן, וַיִּגְדַּל הַנַּעַר וַיְבָרְכֵהוּ יְהֹוָה:
וַתֵּלֶד הָאִשָּׁה בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן,
[126]
וַיִּגְדַּל הַנַּעַר וַיְבָרְכֵהוּ יְהֹוָה:
[127]
(כה)
וַתָּחֶל - רוּחַ יְהֹוָה לְפַעֲמוֹ - בְּמַחֲנֵה דָן, בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל:
וַתָּחֶל -
והתחילה
[128]
רוּחַ
גבורה מאת
[129]
יְהֹוָה לְפַעֲמוֹ -
לבא בקרבו לפעמים
[130]
להנהיגו
[131]
ולהוליכו
[132]
בְּמַחֲנֵה דָן,
[133]
בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל
[134]
להראות גבורות ונפלאות:
[135]