(א)
וַיְהִי הַיּוֹם וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו לְכָה וְנַעְבְּרָה אֶל מַצַּב פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַלָּז וּלְאָבִיו לֹא הִגִּיד:
וַיְהִי
באותו
[1]
הַיּוֹם
בו יצא מצב פלשתים אל עבר מכמש
[2]
, העיר ה' את רוח יונתן,
[3]
וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו
-כלי מלחמתו,
[4]
לְכָה וְנַעְבְּרָה
-ונתקדם
[5]
אֶל מַצַּב
-חיל
[6]
פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר מֵעֵבֶר
למחנה
הַלָּז
-הזה
[7]
שלנו,
וּלְאָבִיו לֹא הִגִּיד
יונתן, שכן לא היה בדעתו עדיין להלחם בם:
[8]
(ב)
וְשָׁאוּל יוֹשֵׁב בִּקְצֵה הַגִּבְעָה תַּחַת הָרִמּוֹן אֲשֶׁר בְּמִגְרוֹן וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ:
ובגלל מיעוט האנשים אשר היו עמו, התיירא שאול להראות לפלשתים,
וְ
היה
שָׁאוּל יוֹשֵׁב בִּקְצֵה
-בסוף
[9]
הַגִּבְעָה
בצידה הדרומי,
[10]
תַּחַת הָרִמּוֹן אֲשֶׁר בְּמִגְרוֹן
, ומשום כך לא הרגיש שאול כלל בהליכת יונתן בנו ונערו אשר עמו,
[11]
וְהָעָם אֲשֶׁר
היה
עִמּוֹ
נותרו
[12]
כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ
, אשר ישבו עמו שם
[13]
, ולא נתווספו אליהם עוד אנשים:
[14]
(ג)
וַאֲחִיָּה בֶן אֲחִטוּב אֲחִי אִיכָבוֹד בֶּן פִּינְחָס בֶּן עֵלִי כֹּהֵן יְהֹוָה בְּשִׁלוֹ נֹשֵׂא אֵפוֹד וְהָעָם לֹא יָדַע כִּי הָלַךְ יוֹנָתָן:
וַאֲחִיָּה בֶן אֲחִטוּב
, הוא אחיטוב
[15]
אֲחִי אִיכָבוֹד
[16]
בֶּן פִּינְחָס בֶּן עֵלִי
שהיה
[17]
כֹּהֵן יְהֹוָה
-כהן גדול
[18]
בְּשִׁלוֹ
בהיות שם המשכן
[19]
, היה
נֹשֵׂא אֵפוֹד
ובו החושן עם האורים ותומים,
[20]
וְ
אף
הָעָם
אשר היה עם יהונתן
[21]
לֹא יָדַע כִּי הָלַךְ יוֹנָתָן
כי אילו ידע היו הולכים עמו:
[22]
(ד)
וּבֵין הַמַּעְבְּרוֹת אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ יוֹנָתָן לַעֲבֹר עַל מַצַּב פְּלִשְׁתִּים שֵׁן הַסֶּלַע מֵהָעֵבֶר מִזֶּה וְשֵׁן הַסֶּלַע מֵהָעֵבֶר מִזֶּה וְשֵׁם הָאֶחָד בּוֹצֵץ, וְשֵׁם הָאֶחָד סֶנֶּה:
ופלשתים חנו במכמש בהר, וישראל חנו למולם בגבעה,
[23]
וּבֵין הַמַּעְבְּרוֹת
-המעברים והצדדים של כל מחנה
[24]
אֲשֶׁר
בהם
בִּקֵּשׁ יוֹנָתָן לַעֲבֹר עַל
-אל
[25]
מַצַּב פְּלִשְׁתִּים
, היה
שֵׁן הַסֶּלַע
-סלע גבוה
[26]
בולט כשן
[27]
מֵהָעֵבֶר מִזֶּה
-מגבעה,
[28]
וְשֵׁן הַסֶּלַע מֵהָעֵבֶר מִזֶּה
-ממכמש
[29]
, והגיא בו ביקש יהונתן לעבור היה ביניהם
[30]
, וכה גבוהים היו שיני הסלעים עד שניקבו בשמות מיוחדים,
[31]
וְשֵׁם הָאֶחָד
נקרא
בּוֹצֵץ,
וְשֵׁם הָאֶחָד
נקרא
סֶנֶּה:
(ה)
הַשֵּׁן הָאֶחָד מָצוּק מִצָּפוֹן מוּל מִכְמָשׂ וְהָאֶחָד מִנֶּגֶב מוּל גָּבַע:
הַשֵּׁן הָאֶחָד מָצוּק
-היה משופע ועולה
[32]
מִ
צד
[33]
צָּפוֹן
של הגיא
[34]
מוּל מִכְמָשׂ
שם היו הפלשתים,
[35]
וְהָאֶחָד מִנֶּגֶב
-מדרום,
[36]
מוּל
-נגד
[37]
גָּבַע
שממנה יצא יהונתן:
[38]
(ו)
וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו, לְכָה וְנַעְבְּרָה אֶל מַצַּב הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה אוּלַי יַעֲשֶׂה יְהֹוָה לָנוּ כִּי אֵין לַיהֹוָה מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט:
וכשהלך יהונתן עם נערו למחנה פלשתים,
[39]
וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו,
לְכָה וְנַעְבְּרָה אֶל מַצַּב
-חיל
הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה
, והגם שאי אפשר לנצחם בדרך הטבע
[40]
אוּלַי יַעֲשֶׂה יְהֹוָה לָנוּ
תשועה,
[41]
כִּי אֵין לַיהֹוָה מַעְצוֹר
שימנע ממנו
[42]
לְהוֹשִׁיעַ
, הן
[43]
בְּרַב
-בהרבה אנשים
אוֹ
-הן
[44]
בִמְעָט
אנשים, כי הכל שוה אצלו:
[45]
(ז)
וַיֹּאמֶר לוֹ נֹשֵׂא כֵלָיו עֲשֵׂה כָּל אֲשֶׁר בִּלְבָבֶךָ, נְטֵה לָךְ הִנְנִי עִמְּךָ כִּלְבָבֶךָ:
ונושא כליו הבין כי אי אפשר שיתעורר יהונתן לפעולה כזאת, שהיא בניגוד לחוקי הטבע, ללכת במקום שהסכנה גלויה וידועה, אם לא שמניע אותו כח אלוקי
[46]
, וע"כ
וַיֹּאמֶר לוֹ נֹשֵׂא כֵלָיו עֲשֵׂה כָּל אֲשֶׁר בִּלְבָבֶךָ,
[47]
נְטֵה
-פְּנֵה
[48]
לָךְ
לעבור אליהם
[49]
, ואני
הִנְנִי עִמְּךָ
מוכן ללכת
[50]
כִּלְבָבֶךָ
-כרצונך
[51]
בנאמנות:
[52]
(ח)
וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן הִנֵּה אֲנַחְנוּ עֹבְרִים אֶל הָאֲנָשִׁים וְנִגְלִינוּ אֲלֵיהֶם:
וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן
לנערו,
הִנֵּה אֲנַחְנוּ עֹבְרִים
-נעבור
אֶל הָאֲנָשִׁים
הפלשתים,
וְנִגְלִינוּ
-ונגלה את עצמנו
[53]
אֲלֵיהֶם
, ואז נעשה בחינה:
[54]
(ט)
אִם כֹּה יֹאמְרוּ אֵלֵינוּ דֹּמּוּ עַד הַגִּיעֵנוּ אֲלֵיכֶם וְעָמַדְנוּ תַחְתֵּינוּ וְלֹא נַעֲלֶה אֲלֵיהֶם:
וכך יהיה הניחוש,
[55]
אִם כֹּה
-כך
יֹאמְרוּ אֵלֵינוּ
הפלשתים,
דֹּמּוּ
-המתינו
[56]
במקומכם
[57]
עַד הַגִּיעֵנוּ
-שנגיע
[58]
אֲלֵיכֶם
, סימן ששעתם מצליחה וליבם רם עליהם,
[59]
וְ
על כן
עָמַדְנוּ
-נעמוד
תַחְתֵּינוּ
-במקומינו
[60]
וְלֹא נַעֲלֶה
להילחם
[61]
אֲלֵיהֶם:
(י)
וְאִם כֹּה יֹאמְרוּ עֲלוּ עָלֵינוּ וְעָלִינוּ כִּי נְתָנָם יְהֹוָה בְּיָדֵנוּ וְזֶה לָּנוּ הָאוֹת:
וְאִם כֹּה יֹאמְרוּ עֲלוּ עָלֵינוּ
סימן שפחד הקב"ה בלבם, ויראים לזוז ממקומם,
[62]
וְ
אז
עָלִינוּ
-נעלה להילחם נגדם,
[63]
כִּי נְתָנָם יְהֹוָה בְּיָדֵנוּ
שהלשון הזה מורה שיהיה לנו עליה והתגברות
[64]
וְזֶה לָּנוּ הָאוֹת
כי פיהם הכשילם לדבר כן:
[65]
(יא)
וַיִּגָּלוּ שְׁנֵיהֶם אֶל מַצַּב פְּלִשְׁתִּים, וַיֹּאמְרוּ פְלִשְׁתִּים הִנֵּה עִבְרִים יֹצְאִים מִן הַחֹרִים אֲשֶׁר הִתְחַבְּאוּ שָׁם:
וַיִּגָּלוּ
-ונגלו
שְׁנֵיהֶם אֶל
חיל
מַצַּב פְּלִשְׁתִּים,
וַיֹּאמְרוּ פְלִשְׁתִּים
בחושבם שהם היו מן הנחבאים במערות
[66]
הִנֵּה עִבְרִים
-יהודים
[67]
יֹצְאִים מִן הַחֹרִים אֲשֶׁר הִתְחַבְּאוּ שָׁם:
(יב)
וַיַּעֲנוּ אַנְשֵׁי הַמַּצָּבָה אֶת יוֹנָתָן וְאֶת נֹשֵׂא כֵלָיו, וַיֹּאמְרוּ עֲלוּ אֵלֵינוּ וְנוֹדִיעָה אֶתְכֶם דָּבָר, וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן אֶל נֹשֵׂא כֵלָיו, עֲלֵה אַחֲרַי כִּי נְתָנָם יְהֹוָה בְּיַד יִשְׂרָאֵל:
וַיַּעֲנוּ
-ואמרו
[68]
בקול רם
[69]
אַנְשֵׁי הַמַּצָּבָה
מושלי החיל,
[70]
אֶת
-אל
יוֹנָתָן וְאֶת
-ואל
נֹשֵׂא כֵלָיו,
וַיֹּאמְרוּ
להם בלעג,
[71]
עֲלוּ אֵלֵינוּ וְנוֹדִיעָה אֶתְכֶם
-לכם
דָּבָר,
וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן אֶל נֹשֵׂא כֵלָיו,
עֲלֵה אַחֲרַי כִּי נְתָנָם יְהֹוָה בְּיַד יִשְׂרָאֵל:
(יג)
וַיַּעַל יוֹנָתָן עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו וְנֹשֵׂא כֵלָיו אַחֲרָיו וַיִּפְּלוּ לִפְנֵי יוֹנָתָן וְנֹשֵׂא כֵלָיו מְמוֹתֵת אַחֲרָיו:
וַיַּעַל יוֹנָתָן
בכל כח ומרוצה
[72]
, וכיוון שהמקום היה משופע, החזיק עצמו
[73]
עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו
, שהיה עולה בשן סלע הגבוה ותופש בסלע ועולה,
[74]
וְנֹשֵׂא כֵלָיו
עלה
אַחֲרָיו
, והגיעו לתוך אמצע המחנה בהפתעה
[75]
, והיתה בם יד ה',
[76]
וַיִּפְּלוּ לִפְנֵי יוֹנָתָן
חללים, ואולם לא כולם מתו
[77]
, שיהונתן היה מכה ומפיל אותם,
[78]
וְנֹשֵׂא כֵלָיו
היה
מְמוֹתֵת
-משלים מיתתם
[79]
אַחֲרָיו:
(יד)
וַתְּהִי הַמַּכָּה הָרִאשֹׁנָה אֲשֶׁר הִכָּה יוֹנָתָן וְנֹשֵׂא כֵלָיו, כְּעֶשְׂרִים אִישׁ כְּבַחֲצִי מַעֲנָה צֶמֶד שָׂדֶה:
וַתְּהִי הַמַּכָּה הָרִאשֹׁנָה אֲשֶׁר הִכָּה יוֹנָתָן וְנֹשֵׂא כֵלָיו,
כְּעֶשְׂרִים אִישׁ
אשר עמדו קרובים זה לזה, בתוך שיעור מדת קרקע
[80]
קטן
[81]
, הוא מידת הליכה
[82]
של
כְּבַחֲצִי
-כחצי
מַעֲנָה
-אורך תלם
[83]
מחרישת
[84]
צֶמֶד
-זוג
[85]
בקר, החורשים ביום אחד
[86]
בַּ
שָׂדֶה
[87]
, וגבורה גדולה היתה זו, שהיו קרובים זה לזה, ומוכנים לעזור זה את זה
[88]
, ועם כל זאת לא עזרו אלו לאלו:
[89]
(טו)
וַתְּהִי חֲרָדָה בַמַּחֲנֶה בַשָּׂדֶה וּבְכָל הָעָם הַמַּצָּב וְהַמַּשְׁחִית חָרְדוּ גַּם הֵמָּה וַתִּרְגַּז הָאָרֶץ וַתְּהִי לְחֶרְדַּת אֱלֹהִים:
וַתְּהִי חֲרָדָה בַמַּחֲנֶה
הפלשתים
בַשָּׂדֶה וּבְכָל הָעָם
, ולאחר מכן
הַמַּצָּב
-החיל
[90]
וְהַמַּשְׁחִית
-והגיבורים המזומנים להילחם
[91]
חָרְדוּ גַּם הֵמָּה
-הם,
וַתִּרְגַּז
-ותרעד
[92]
הָאָרֶץ
בכללותה,
[93]
וַתְּהִי לְחֶרְדַּת אֱלֹהִים
-חרדה גדולה
[94]
, ולא היתה זו חרדה טבעית
[95]
, כי אם מאת ה' נפלה עליהם חרדה זו:
[96]
(טז)
וַיִּרְאוּ הַצֹּפִים לְשָׁאוּל בְּגִבְעַת בִּנְיָמִן, וְהִנֵּה הֶהָמוֹן נָמוֹג וַיֵּלֶךְ וַהֲלֹם:
וַיִּרְאוּ הַצֹּפִים
אשר היו
[97]
לְשָׁאוּל בְּגִבְעַת בִּנְיָמִן,
[98]
וְהִנֵּה הֶהָמוֹן
-העם הרב
[99]
שבמחנה פלשתים
[100]
נָמוֹג
-נע ונד
[101]
כדמות הבורחים הבלתי מסודרים,
[102]
וַיֵּלֶךְ
-והם הולכים ומוכים בכל פעם יותר,
[103]
וַהֲלֹם
-וחוזרים לאחוריהם ומכים זה את זה:
[104]
(יז)
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ פִּקְדוּ נָא וּרְאוּ מִי הָלַךְ מֵעִמָּנוּ, וַיִּפְקְדוּ וְהִנֵּה אֵין יוֹנָתָן וְנֹשֵׂא כֵלָיו:
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ פִּקְדוּ
-השגיחו, וזכרו
[105]
נָא וּרְאוּ מִי הָלַךְ מֵעִמָּנוּ,
וַיִּפְקְדוּ
-וספרו,
[106]
וְהִנֵּה אֵין
עימם
יוֹנָתָן וְנֹשֵׂא כֵלָיו:
(יח)
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַאֲחִיָּה הַגִּישָׁה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים כִּי הָיָה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַאֲחִיָּה
בן אחיטוב,
[107]
הַגִּישָׁה
-קרב
[108]
את האפוד
[109]
שֶׁבְּ
אֲרוֹן הָאֱלֹהִים
לשאול לפניו באורים ותומים
[110]
על דבר יונתן והחרדה הזאת אשר במחנה פלשתים, אם ראוי שנרדוף אחריהם אם לאו,
[111]
כִּי הָיָה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים
שם
[112]
בַּיּוֹם הַהוּא וּבְנֵי
-עם בני
[113]
יִשְׂרָאֵל
, שכן מעת שחרב משכן שילה לא היה מקום קבוע לארון והיו מוליכים אותו לכל מקום שהתקבצו:
[114]
(יט)
וַיְהִי עַד דִּבֶּר שָׁאוּל אֶל הַכֹּהֵן וְהֶהָמוֹן אֲשֶׁר בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וָרָב וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַכֹּהֵן, אֱסֹף יָדֶךָ:
וַיְהִי עַד
-בעוד
[115]
דִּבֶּר שָׁאוּל אֶל הַכֹּהֵן
לשאול באורים ותומים
[116]
וְ
קול
[117]
הֶהָמוֹן אֲשֶׁר בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ
-היה הולך
[118]
וָרָב
-ומתחזק,
[119]
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַכֹּהֵן,
אֱסֹף
-הכנס
[120]
יָדֶךָ
אל עצמך להימנע מלפתוח את האורים ותומים, כי אין עוד זמן לשאול בהם
[121]
, שהפלשתים מתחזקים:
(כ)
וַיִּזָּעֵק שָׁאוּל וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיָּבֹאוּ עַד הַמִּלְחָמָה, וְהִנֵּה הָיְתָה חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ מְהוּמָה גְּדוֹלָה מְאֹד:
וַיִּזָּעֵק
-וַיֵּאָסֶף
[122]
שָׁאוּל וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ,
וַיָּבֹאוּ עַד הַמִּלְחָמָה,
וְהִנֵּה הָיְתָה חֶרֶב
פלשתים הורגת
[123]
אִישׁ בְּרֵעֵהוּ
בחושבם שהם מכים בישראל, וזאת מפני שה' הכניס בהם
[124]
מְהוּמָה גְּדוֹלָה מְאֹד:
(כא)
וְהָעִבְרִים הָיוּ לַפְּלִשְׁתִּים כְּאֶתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם אֲשֶׁר עָלוּ עִמָּם בַּמַּחֲנֶה סָבִיב וְגַם הֵמָּה לִהְיוֹת עִם יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עִם שָׁאוּל וְיוֹנָתָן:
וְ
אפילו
הָעִבְרִים
-היהודים
[125]
אשר
הָיוּ
משועבדים
[126]
לַפְּלִשְׁתִּים
והמשיכו להיות נכנעים תחתם
[127]
כְּאֶתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם
-כבעבר, והם אותם היהודים
אֲשֶׁר עָלוּ
-היו עולים בעל כרחם
[128]
עִמָּם
-עם פלשתים להילחם בישראל ולא היו שמים עצמם
[129]
בַּמַּחֲנֶה
אלא
סָבִיב
מחוצה לו, כדי להישמט מלהילחם באחיהם, אותם יהודים אלו כאשר ראו שישראל מנצחים
[130]
, ויד ה' היתה בפלשתים
[131]
, הפסיקו לחשוש,
[132]
וְגַם הֵמָּה
-הם נהפכו עם חבריהם,
[133]
לִהְיוֹת עִם יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר
היה
עִם שָׁאוּל וְיוֹנָתָן
לעזרה
[134]
והצטרפו להכות בפלשתים:
[135]
(כב)
וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמִּתְחַבְּאִים בְּהַר אֶפְרַיִם שָׁמְעוּ כִּי נָסוּ פְּלִשְׁתִּים וַיַּדְבְּקוּ גַם הֵמָּה אַחֲרֵיהֶם בַּמִּלְחָמָה:
וְכֹל אִישׁ
-אנשי
יִשְׂרָאֵל הַמִּתְחַבְּאִים
-אשר התחבאו מפחד הפלשתים
[136]
בְּהַר אֶפְרַיִם
, כאשר
שָׁמְעוּ כִּי נָסוּ פְּלִשְׁתִּים
, יצאו ממקום מחבואם
[137]
וַיַּדְבְּקוּ
-ורדפו
[138]
גַם הֵמָּה
-הם
אַחֲרֵיהֶם בַּמִּלְחָמָה
עד שהשיגו אותם, והיכו בהם גם הם:
[139]
(כג)
וַיּוֹשַׁע יְהֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל וְהַמִּלְחָמָה עָבְרָה אֶת בֵּית אָוֶן:
וַיּוֹשַׁע יְהֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל
כאשר עיקר התשועה היתה השגחיית,
[140]
וְהַמִּלְחָמָה עָבְרָה אֶת בֵּית אָוֶן
והלאה, לרדוף אחרי פלשתים
[141]
, שהלוחמים לא הסתפקו בבריחת הפלשתים אלא התמידו במלחמה והמשיכו לרדוף:
[142]
(כד)
וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נִגַּשׂ בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאֶל שָׁאוּל אֶת הָעָם לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל לֶחֶם עַד הָעֶרֶב, וְנִקַּמְתִּי מֵאֹיְבַי וְלֹא טָעַם כָּל הָעָם לָחֶם:
וְאִישׁ
-ואנשי
יִשְׂרָאֵל נִגַּשׂ
-היו אצים ונגושים להלחם בפלשתים
[143]
בַּיּוֹם הַהוּא
, וכדי שלא יהיו טרודים במאכל ולא יפסיקו במלחמה,
[144]
וַיֹּאֶל
-השביע
[145]
שָׁאוּל
בלשון אלה
[146]
אֶת הָעָם לֵאמֹר
-ואמר,
אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל לֶחֶם
-כל מאכל
[147]
עַד הָעֶרֶב,
[148]
וְנִקַּמְתִּי
-ואקח נקמה
[149]
מֵאֹיְבַי
בשלימות
[150]
, ושמעו לו,
וְלֹא טָעַם כָּל הָעָם לָחֶם
-כל מאכל
[151]
, אפילו לא טעימה בעלמא:
[152]
(כה)
וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ בַיָּעַר וַיְהִי דְבַשׁ עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה:
וְכָל
אנשי
[153]
הָאָרֶץ
הם בני ישראל,
[154]
בָּאוּ בַיָּעַר
-בשדה של קני דבש,
[155]
וַיְהִי דְבַשׁ
הקנים נוטף
[156]
עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה:
(כו)
וַיָּבֹא הָעָם אֶל הַיַּעַר וְהִנֵּה הֵלֶךְ דְּבָשׁ וְאֵין מַשִּׂיג יָדוֹ אֶל פִּיו, כִּי יָרֵא הָעָם אֶת הַשְּׁבֻעָה:
וַיָּבֹא הָעָם אֶל הַיַּעַר
בשדה קני הדבש,
[157]
וְהִנֵּה הֵלֶךְ
-ערוגה של
[158]
דְּבָשׁ
אשר זב
[159]
מן הקנים
[160]
והולך וניגר על פני השדה,
[161]
וְאֵין
-ולא היה מי מהעם
מַשִּׂיג
-אשר הביא את
[162]
יָדוֹ
עם הדבש
[163]
אֶל פִּיו,
כִּי יָרֵא
היה
הָעָם אֶת הַשְּׁבֻעָה
שהשביע אותם שאול:
[164]
(כז)
וְיוֹנָתָן לֹא שָׁמַע בְּהַשְׁבִּיעַ אָבִיו אֶת הָעָם וַיִּשְׁלַח אֶת קְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, וַיִּטְבֹּל אוֹתָהּ בְּיַעְרַת הַדְּבָשׁ, וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל פִּיו וַתָּאֹרְנָה (ותראנה עֵינָיו:
וְיוֹנָתָן לֹא שָׁמַע בְּהַשְׁבִּיעַ אָבִיו אֶת הָעָם
שלא לאכול עד הערב, כי לא היה שם,
[165]
וַיִּשְׁלַח
יונתן
אֶת קְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר
היה
בְּיָדוֹ,
וַיִּטְבֹּל אוֹתָהּ בְּיַעְרַת
-בקנה
[166]
הַדְּבָשׁ,
וַיָּשֶׁב
-והביא את
יָדוֹ
עם המטה
[167]
אֶל פִּיו
, ולאחר שטעם טעימה קטנה מן הדבש
[168]
וַתָּאֹרְנָה (ותראנה
כתיב)
-אוֹרוּ
[169]
עֵינָיו
, אשר היו חשוכות וכהות מן הרעב:
[170]
(כח)
וַיַּעַן אִישׁ מֵהָעָם וַיֹּאמֶר הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אָבִיךָ אֶת הָעָם לֵאמֹר, אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל לֶחֶם הַיּוֹם וַיָּעַף הָעָם:
וַיַּעַן אִישׁ מֵהָעָם וַיֹּאמֶר
ליהונתן,
הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אָבִיךָ אֶת הָעָם לֵאמֹר,
אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל לֶחֶם
-כל דבר
[171]
הַיּוֹם
, ובעבור זה
[172]
וַיָּעַף
-התעייף
הָעָם
, ובכל זאת לא עברו על השבועה:
[173]
(כט)
וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן עָכַר אָבִי אֶת הָאָרֶץ רְאוּ נָא כִּי אֹרוּ עֵינַי כִּי טָעַמְתִּי מְעַט דְּבַשׁ הַזֶּה:
וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן עָכַר
-בלבל
[174]
אָבִי אֶת
דעתם ואת ישועתם
[175]
של אנשי
[176]
הָאָרֶץ
כאשר השביע אותם שלא לאכול,
[177]
רְאוּ נָא כִּי אֹרוּ עֵינַי כִּי טָעַמְתִּי מְעַט דְּבַשׁ הַזֶּה
והמעט הזה חידש את כוחי ומאור עיני:
[178]
(ל)
אַף כִּי לוּא אָכֹל אָכַל הַיּוֹם הָעָם מִשְּׁלַל אֹיְבָיו אֲשֶׁר מָצָא, כִּי עַתָּה לֹא רָבְתָה מַכָּה בַּפְּלִשְׁתִּים?!:
ואם מטעימה אחת אורו עיני,
[179]
אַף כִּי
-כל שכן
[180]
לוּא
-שאם
[181]
אָכֹל אָכַל
-היה אוכל
הַיּוֹם הָעָם
אכילה גמורה
[182]
מִשְּׁלַל
-מביזת
[183]
אֹיְבָיו אֲשֶׁר מָצָא,
כִּי עַתָּה לֹא
היתה
רָבְתָה
-מתרבה
[184]
מַכָּה בַּפְּלִשְׁתִּים?!
[185]
הרי ודאי שאם היו אוכלים היה להם יותר כח והיו מכים בפלשתים יותר!
[186]
ומה שהיו מפסידים היום בעת האכילה היו מרויחים עתה לטרוף זרוע אף קדקד:
[187]
(לא)
וַיַּכּוּ בַּיּוֹם הַהוּא בַּפְּלִשְׁתִּים מִמִּכְמָשׂ אַיָּלֹנָה וַיָּעַף הָעָם מְאֹד:
וַיַּכּוּ
ישראל
בַּיּוֹם הַהוּא בַּפְּלִשְׁתִּים
, ורדפו אחריהם
[188]
מִמִּכְמָשׂ
, שם היה מקום מעמד פלשתים עד
[189]
אַיָּלֹנָה
-אילון
[190]
, שהיה בחלקו של דן בגבול ישראל המערבי, בתחום פלשתים ושם
[191]
וַיָּעַף
-עָיְפוּ
[192]
הָעָם מְאֹד
בגלל רדיפתם הגדולה:
[193]
(לב)
וַיַּעַט (ויעש הָעָם אֶל הַשָּׁלָל (שלל וַיִּקְחוּ צֹאן וּבָקָר וּבְנֵי בָקָר וַיִּשְׁחֲטוּ אָרְצָה וַיֹּאכַל הָעָם עַל הַדָּם:
וַיַּעַט (ויעש
כתיב)
-וסר
[194]
והתנפל
[195]
הָעָם
במהירות
[196]
אֶל הַשָּׁלָל (שלל
כתיב),
וַיִּקְחוּ צֹאן וּבָקָר וּבְנֵי בָקָר
[197]
וַיִּשְׁחֲטוּ אָרְצָה
בלא מזבח בנוי
[198]
, ובגלל שהיו רעבים
[199]
וַיֹּאכַל
-אכל
הָעָם
את הבשר בחפזון
[200]
עַל
-ליד
[201]
הַדָּם
בעודו קיים
[202]
, ומתוך שהיו שוחטים ארצה במקום נמוך היה מתלכלך הבשר בדם והיו אוכלים אותו מלוכלך בדם:
[203]
(לג)
וַיַּגִּידוּ לְשָׁאוּל לֵאמֹר הִנֵּה הָעָם חֹטִאים לַיהֹוָה לֶאֱכֹל עַל הַדָּם, וַיֹּאמֶר בְּגַדְתֶּם גֹּלּוּ אֵלַי הַיּוֹם אֶבֶן גְּדוֹלָה:
וַיַּגִּידוּ לְשָׁאוּל לֵאמֹר הִנֵּה הָעָם חֹטִאים לַיהֹוָה לֶאֱכֹל עַל הַדָּם,
וַיֹּאמֶר
שאול,
בְּגַדְתֶּם
-פשעתם
[204]
בקדשים
[205]
, ומעכשיו אל תשחיתו עוד כך
[206]
, אלא
גֹּלּוּ
-גלגלו
[207]
אֵלַי הַיּוֹם
מבעוד יום
[208]
אֶבֶן גְּדוֹלָה
לעשותה במה במקום מזבח
[209]
לזרוק עליה את הדם
[210]
והקטר חלבים:
[211]
(לד)
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל פֻּצוּ בָעָם וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם הַגִּישׁוּ אֵלַי אִישׁ שׁוֹרוֹ וְאִישׁ שְׂיֵהוּ וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תֶחֶטְאוּ לַיהֹוָה לֶאֱכֹל אֶל הַדָּם וַיַּגִּשׁוּ כָל הָעָם אִישׁ שׁוֹרוֹ בְיָדוֹ הַלַּיְלָה וַיִּשְׁחֲטוּ שָׁם:
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל
לעבדיו,
[212]
פֻּצוּ
-התפזרו
[213]
בָעָם
-בכל המחנה
[214]
והכריזו בהרבה מקומות,
[215]
וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם הַגִּישׁוּ אֵלַי אִישׁ שׁוֹרוֹ וְאִישׁ שְׂיֵהוּ
-את השה שלו
[216]
, אל מקום הבמה, בכדי לזרוק את הדם מיד על הבמה, ואחר תאכלו,
[217]
וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה
-במקום הזה
[218]
קרוב למזבח
[219]
במקום השחיטה,
[220]
וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תֶחֶטְאוּ לַיהֹוָה לֶאֱכֹל אֶל
-על
[221]
הַדָּם וַיַּגִּשׁוּ כָל הָעָם אִישׁ שׁוֹרוֹ בְיָדוֹ הַלַּיְלָה
-בלילה
[222]
וַיִּשְׁחֲטוּ שָׁם:
(לה)
וַיִּבֶן שָׁאוּל מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה אֹתוֹ הֵחֵל לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַיהוָה:
וַיִּבֶן שָׁאוּל מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה
מהאבן שגוללו אליו
[223]
, וְ
אֹתוֹ
המזבח אשר
הֵחֵל לִבְנוֹת
עם האבן הזו המשיך את בנייתו באבנים אחרות
[224]
, והיה מזבח זה
מִזְבֵּחַ לַיהוָה
ראשון למזבחות שבנה שאול:
[225]
(לו)
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל נֵרְדָה אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים לַיְלָה, וְנָבֹזָה בָהֶם עַד אוֹר הַבֹּקֶר וְלֹא נַשְׁאֵר בָּהֶם אִישׁ, וַיֹּאמְרוּ כָּל הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה, וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן נִקְרְבָה הֲלֹם אֶל הָאֱלֹהִים:
ושאול חשב כי הפלשתים מנוצחים ולא נשאר רק לבזוז השלל ולמחות את יתר הפלטה, וע"כ מבלי לשאול באורים ותומים
[226]
וַיֹּאמֶר
-אמר
שָׁאוּל
לעם אחרי שאכלו ושתו,
[227]
נֵרְדָה אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים
בַּ
לַיְלָה,
וְנָבֹזָה
-ונבזוז
[228]
בָהֶם עַד אוֹר הַבֹּקֶר וְלֹא נַשְׁאֵר
-נשאיר
[229]
בָּהֶם אִישׁ,
וַיֹּאמְרוּ
העם
כָּל הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה,
וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן
למה תעשה דבר זה מבלי לשאול באלוקים כדי שתהיה השגחתו דבוקה בך?
[230]
ומי יודע אם לא נתאספו שוב פלשתים בעריהם?
[231]
, לכן
נִקְרְבָה הֲלֹם
-לפה
[232]
, לשאול באורים ותומים
[233]
אֶל
-את דבר
[234]
הָאֱלֹהִים:
(לז)
וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בֵּאלֹהִים הַאֵרֵד אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים? הֲתִתְּנֵם בְּיַד יִשְׂרָאֵל? וְלֹא עָנָהוּ בַּיּוֹם הַהוּא:
ושאול קיבל את דברי הכהן,
[235]
וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בֵּאלֹהִים
-באורים ותומים
[236]
, וכך שאל:
הַאֵרֵד אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים?
הֲתִתְּנֵם
-האם תתן אותם
בְּיַד יִשְׂרָאֵל?
וְלֹא עָנָהוּ
אלהים
[237]
בַּיּוֹם הַהוּא
, וכאשר ראה שאול שה' לא ענה לו, הבין שחרה אף ה' בהם על חטא חדש שנעשה אצלם אחרי התשועה שהיתה להם:
[238]
(לח)
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל גֹּשׁוּ הֲלֹם כֹּל פִּנּוֹת הָעָם, וּדְעוּ וּרְאוּ בַּמָּה הָיְתָה הַחַטָּאת הַזֹּאת הַיּוֹם:
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל גֹּשׁוּ הֲלֹם כֹּל פִּנּוֹת
-ראשי
[239]
הָעָם,
וּדְעוּ וּרְאוּ בַּמָּה
-בדבר מה
[240]
הָיְתָה הַחַטָּאת הַזֹּאת הַיּוֹם
[241]
אשר בעבורה לא ענני ה':
[242]
(לט)
כִּי חַי יְהֹוָה הַמּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל! כִּי אִם יֶשְׁנוֹ בְּיוֹנָתָן בְּנִי כִּי מוֹת יָמוּת וְאֵין עֹנֵהוּ מִכָּל הָעָם:
כִּי
הריני נשבע
[243]
חַי יְהֹוָה הַמּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל!
כִּי אִם יֶשְׁנוֹ
החטא ההוא
[244]
אפילו
[245]
בְּיוֹנָתָן בְּנִי
, הגם שהוא היה אמצעי אל התשועה,
[246]
כִּי מוֹת יָמוּת
יהונתן,
וְאֵין עֹנֵהוּ מִכָּל הָעָם:
(מ)
וַיֹּאמֶר אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל אַתֶּם תִּהְיוּ לְעֵבֶר אֶחָד וַאֲנִי וְיוֹנָתָן בְּנִי נִהְיֶה לְעֵבֶר אֶחָד וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל שָׁאוּל הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה:
וַיֹּאמֶר אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל
נחלק את עצמינו לשני חלקים,
[247]
אַתֶּם תִּהְיוּ לְעֵבֶר אֶחָד
-בקלף אחד
[248]
וַאֲנִי וְיוֹנָתָן בְּנִי נִהְיֶה לְעֵבֶר אֶחָד
-בקלף אחר
[249]
ונפיל גורל בין כולכם ובינינו,
[250]
וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל שָׁאוּל הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה:
(מא)
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָבָה תָמִים וַיִּלָּכֵד יוֹנָתָן וְשָׁאוּל, וְהָעָם יָצָאוּ:
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל יְהֹוָה
בתפילה,
[251]
אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָבָה
-תן גורל
[252]
תָמִים
-אמת
[253]
, ושיפול גורל זה בהשגחה ולא במקרה
[254]
והַרְאֶה את החייב,
[255]
וַיִּלָּכֵד
-וילכדו
יוֹנָתָן וְשָׁאוּל,
וְהָעָם יָצָאוּ
נקיים מן הגורל:
[256]
(מב)
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל הַפִּילוּ בֵּינִי וּבֵין יוֹנָתָן בְּנִי וַיִּלָּכֵד יוֹנָתָן:
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל הַפִּילוּ
הגורל
[257]
בֵּינִי וּבֵין יוֹנָתָן בְּנִי
לדעת מי משנינו חטא,
וַיִּלָּכֵד יוֹנָתָן
בגורל:
(מג)
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל יוֹנָתָן הַגִּידָה לִּי מֶה עָשִׂיתָה וַיַּגֶּד לוֹ יוֹנָתָן וַיֹּאמֶר טָעֹם טָעַמְתִּי בִּקְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי מְעַט דְּבַשׁ הִנְנִי אָמוּת:
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל יוֹנָתָן הַגִּידָה לִּי מֶה
העוון אשר
[258]
עָשִׂיתָה
-עשית?
[259]
וַיַּגֶּד לוֹ יוֹנָתָן וַיֹּאמֶר טָעֹם טָעַמְתִּי בִּקְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי מְעַט דְּבַשׁ
, ובצדקתו הוסיף
[260]
הִנְנִי
מוכן
אָמוּת
-למות אם תרצה
[261]
ולא אתרעם:
[262]
(מד)
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כֹּה יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִף כִּי מוֹת תָּמוּת יוֹנָתָן:
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל
בשבועה
[263]
כֹּה
-כזאת רעה
[264]
יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים וְכֹה
-וכך
יוֹסִף
לי,
כִּי מוֹת תָּמוּת יוֹנָתָן:
(מה)
וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל שָׁאוּל הֲיוֹנָתָן יָמוּת אֲשֶׁר עָשָׂה הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל חָלִילָה חַי יְהֹוָה אִם יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁוֹ אַרְצָה, כִּי עִם אֱלֹהִים עָשָׂה הַיּוֹם הַזֶּה וַיִּפְדּוּ הָעָם אֶת יוֹנָתָן וְלֹא מֵת:
וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל שָׁאוּל הֲ
אם ראוי
[265]
שֶׁ
יוֹנָתָן יָמוּת
?! הרי הוא זה
אֲשֶׁר עָשָׂה
את
הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל
שהיא באה על ידו?!
[266]
וְ
חָלִילָה
להמיתו!
[267]
חַי יְהֹוָה אִם יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁוֹ אַרְצָה,
כִּי עִם אֱלֹהִים עָשָׂה
יהונתן
הַיּוֹם הַזֶּה
טובה להושיע את עמו, והגדיל בטחונו באלהים ומסר נפשו על עם ה', והלך הוא ונושא כליו להילחם במחנה פלשתים
[268]
, ואיך אם כן יהיה עובר על השבועה במזיד בשאט נפש?! אין זה אלא שבודאי שוגג היה ולא ידע מהשבועה,
[269]
וַיִּפְדּוּ הָעָם אֶת יוֹנָתָן
בדברים אלה
[270]
, והתירו לשאול את שבועתו
[271]
וְלֹא מֵת
יהונתן:
(מו)
וַיַּעַל שָׁאוּל מֵאַחֲרֵי פְּלִשְׁתִּים וּפְלִשְׁתִּים הָלְכוּ לִמְקוֹמָם:
וכיון שלא ענהו ה' באורים ותומים לא רצה שאול לרדוף אחרי פלשתים,
[272]
וַיַּעַל שָׁאוּל מֵאַחֲרֵי פְּלִשְׁתִּים
ושב למקומו ולא רדפם עוד
[273]
וּפְלִשְׁתִּים הָלְכוּ לִמְקוֹמָם:
(מז)
וְשָׁאוּל לָכַד הַמְּלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּלָּחֶם סָבִיב בְּכָל אֹיְבָיו בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וּבְמַלְכֵי צוֹבָה וּבַפְּלִשְׁתִּים וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ:
וְשָׁאוּל לָכַד
-התחזק
[274]
הַמְּלוּכָה
-במלוכה
[275]
עַל יִשְׂרָאֵל
להיות בידו מבלי פקפוק, כי נלחם באויביו והצליח, והחריד האויב
[276]
, כי בעוד היו פלשתים מושלים בישראל לא היתה מלכותו חזקה כל כך
[277]
, ואולם לאחר מכן התנהג בכבוד המלכות ובהדר הממשלה,
[278]
וַיִּלָּחֶם סָבִיב בְּכָל אֹיְבָיו בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וּבְמַלְכֵי צוֹבָה וּבַפְּלִשְׁתִּים וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ
-היה מחריד ומבלבל את האויב
[279]
ומתגבר עליו:
[280]
(מח)
וַיַּעַשׂ חַיִל וַיַּךְ אֶת עֲמָלֵק וַיַּצֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד שֹׁסֵהוּ:
וַיַּעַשׂ
-ויאסוף
[281]
אנשי
[282]
חַיִל
מישראל
[283]
וַיַּךְ אֶת עֲמָלֵק
על פי ציווי ה',
[284]
וַיַּצֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד שֹׁסֵהוּ
-הרומסים אותו:
[285]
(מט)
וַיִּהְיוּ בְּנֵי שָׁאוּל יוֹנָתָן וְיִשְׁוִי וּמַלְכִּי שׁוּעַ, וְשֵׁם שְׁתֵּי בְנֹתָיו שֵׁם הַבְּכִירָה מֵרַב וְשֵׁם הַקְּטַנָּה מִיכַל:
וַיִּהְיוּ בְּנֵי שָׁאוּל יוֹנָתָן וְיִשְׁוִי
הוא אבינדב,
[286]
וּמַלְכִּי שׁוּעַ,
וְשֵׁם שְׁתֵּי בְנֹתָיו שֵׁם הַבְּכִירָה מֵרַב וְשֵׁם הַקְּטַנָּה מִיכַל:
(נ)
וְשֵׁם אֵשֶׁת שָׁאוּל אֲחִינֹעַם בַּת אֲחִימָעַץ וְשֵׁם שַׂר צְבָאוֹ אֲבִינֵר בֶּן נֵר דּוֹד שָׁאוּל:
וְשֵׁם אֵשֶׁת שָׁאוּל אֲחִינֹעַם בַּת אֲחִימָעַץ וְשֵׁם שַׂר צְבָאוֹ אֲבִינֵר
-אבנר
[287]
בֶּן נֵר
שהיה
[288]
דּוֹד שָׁאוּל:
(נא)
וְקִישׁ אֲבִי שָׁאוּל וְנֵר אֲבִי אַבְנֵר בֶּן אֲבִיאֵל:
וְ
אבנר היה דוד שאול כי
[289]
קִישׁ אֲבִי שָׁאוּל וְנֵר אֲבִי אַבְנֵר
היו
בֶּן
-בני
אֲבִיאֵל
אחים מן האב:
[290]
(נב)
וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה חֲזָקָה עַל פְּלִשְׁתִּים כֹּל יְמֵי שָׁאוּל וְרָאָה שָׁאוּל כָּל אִישׁ גִּבּוֹר וְכָל בֶּן חַיִל וַיַּאַסְפֵהוּ אֵלָיו:
וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה חֲזָקָה עַל פְּלִשְׁתִּים כֹּל יְמֵי שָׁאוּל
כי היה שאול מצרף לצבאו חיילים מוכשרים,
[291]
וְ
כך כאשר
רָאָה
-היה רואה
[292]
שָׁאוּל כָּל אִישׁ גִּבּוֹר
החזק והאמיץ הבקיא בעניני המלחמות,
[293]
וְכָל בֶּן חַיִל
היודע תחבולות המלחמה
[294]
ומצליח בה,
[295]
וַיַּאַסְפֵהוּ
-היה מאספו
[296]
אֵלָיו
לעשות מלחמותיו:
[297]