(א)
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל שְׁמוּאֵל עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל שָׁאוּל וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן, וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ:
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל שְׁמוּאֵל עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל
-על
[1]
שָׁאוּל
? ראשית האבל אינו ראוי שימשך זמן ארוך ודי במה שהתאבלת,
[2]
וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל
וגם משום כך אין מהראוי להתאבל עליו זמן מרובה
[3]
, ועוד שנמצא מחליפו
[4]
, לכן
מַלֵּא קַרְנְךָ
המזומן למשוח בו מלכי בית דוד
[5]
בְּ
שֶׁמֶן,
וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי
-מבית לחם,
[6]
כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו
של ישי, בן אחד שיהיה
[7]
לִי מֶלֶךְ
שישמור מצוותי
[8]
, ולא כשאול שעבר עליהן:
[9]
(ב)
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי?! וַיֹּאמֶר יְהֹוָה עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ, וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַיהֹוָה בָּאתִי:
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל
אל ה',
אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל
שאני הולך למשוח מלך אחר
[10]
וַהֲרָגָנִי?!
[11]
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה
לשמואל,
עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ,
וְאָמַרְתָּ
-ותאמר לבני העיר
[12]
לִזְבֹּחַ לַיהֹוָה
בבמה שבבית לחם
[13]
בָּאתִי:
[14]
(ג)
וְקָרָאתָ לְיִשַׁי בַּזָּבַח, וְאָנֹכִי אוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה, וּמָשַׁחְתָּ לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:
וְקָרָאתָ לְיִשַׁי בַּ
אכילת בשר
[15]
הַ
זָּבַח,
וְאָנֹכִי אוֹדִיעֲךָ
שם
[16]
אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה,
וּמָשַׁחְתָּ לִי
שם
אֵת
הבן
אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:
[17]
(ד)
וַיַּעַשׂ שְׁמוּאֵל אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה, וַיָּבֹא בֵּית לָחֶם, וַיֶּחֶרְדוּ זִקְנֵי הָעִיר לִקְרָאתוֹ, וַיֹּאמֶר שָׁלֹם בּוֹאֶךָ:
וַיַּעַשׂ שְׁמוּאֵל אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה,
וַיָּבֹא
אל
בֵּית לָחֶם,
וַיֶּחֶרְדוּ
-ומהרו לצאת
[18]
זִקְנֵי הָעִיר לִקְרָאתוֹ,
וַיֹּאמֶר
הגדול שבזקנים
[19]
האם
שָׁלֹם בּוֹאֶךָ
? כי תמהו על בואו ופחדו אולי היה בעיר מי שחטא חטא גדול שיצטרך שמואל הנביא לבוא אל העיר מחמתו:
[20]
(ה)
וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לִזְבֹּחַ לַיהֹוָה בָּאתִי הִתְקַדְּשׁוּ וּבָאתֶם אִתִּי בַּזָּבַח, וַיְקַדֵּשׁ אֶת יִשַׁי וְאֶת בָּנָיו וַיִּקְרָא לָהֶם לַזָּבַח:
וַיֹּאמֶר
שמואל
שָׁלוֹם
, הנה השלום עמי ואין רע
[21]
כי
לִזְבֹּחַ לַיהֹוָה
זבחי שלמים
[22]
בָּאתִי
הנה, ואל תיראו,
[23]
הִתְקַדְּשׁוּ
-היו מוכנים ומזומנים
[24]
וּבָאתֶם אִתִּי בַּזָּבַח,
וַיְקַדֵּשׁ
-והזמין שמואל
אֶת יִשַׁי וְאֶת בָּנָיו
בתוך המוזמנים שלא יורגש הדבר,
[25]
וַיִּקְרָא לָהֶם
לבוא
לַזָּבַח:
(ו)
וַיְהִי בְּבוֹאָם וַיַּרְא אֶת אֱלִיאָב וַיֹּאמֶר אַךְ נֶגֶד יְהֹוָה מְשִׁיחוֹ:
וַיְהִי בְּבוֹאָם
בבית
[26]
, שמואל ציווה על ישי שיעביר לפניו את כל בניו,
[27]
וַיַּרְא
שמואל
אֶת אֱלִיאָב
הגדול מבני ישי
[28]
, והוא יפה מראה וגבה קומה כמו שאול
[29]
, וחשב כי זה הוא המלך שציווה אותו האל למשוח,
[30]
וַיֹּאמֶר
שמואל בליבו,
[31]
אַךְ
-רק
נֶגֶד
-שלפני
[32]
יְהֹוָה
יהיה
מְשִׁיחוֹ
זה, ושה' יהיה עמו:
[33]
(ז)
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל שְׁמוּאֵל, אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַיהֹוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב:
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל שְׁמוּאֵל,
אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ
-אל יופי תארו
[34]
וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ
לפי שכעסן הוא
[35]
, ואין לבבו ישר
[36]
, ואף על פי שקראת לעצמך "רואה", שאמרת לשאול "אנכי הרואה"
[37]
, כאן אני מודיעך שאינך רואה,
[38]
כִּי לֹא
-איני רואה כפי
[39]
אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם
, שהרי האדם אינו רואה אלא את הגלוי,
[40]
כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם
אם הנראה הוא יפה עיניים, ואין לתלות המלוכה בדבר זה,
[41]
וַיהֹוָה
לעומת זאת
[42]
הבוחן כליות ולב
[43]
יִרְאֶה
וידע
[44]
לַלֵּבָב
-ללב האדם, ובזה הדבר תלוי:
[45]
(ח)
וַיִּקְרָא יִשַׁי אֶל אֲבִינָדָב וַיַּעֲבִרֵהוּ לִפְנֵי שְׁמוּאֵל, וַיֹּאמֶר גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר יְהֹוָה:
ואחר שראה שלא נבחר אליאב
[46]
, אמר שמואל לישי לקרוא לבן אחר,
[47]
וַיִּקְרָא יִשַׁי אֶל אֲבִינָדָב
בנו,
וַיַּעֲבִרֵהוּ לִפְנֵי שְׁמוּאֵל,
וַיֹּאמֶר
שמואל אל ישי
גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר יְהֹוָה:
[48]
(ט)
וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שַׁמָּה, וַיֹּאמֶר גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר יְהֹוָה:
וַיַּעֲבֵר יִשַׁי
בן אחר, את
שַׁמָּה,
[49]
וַיֹּאמֶר
שמואל לישי
גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר יְהֹוָה:
(י)
וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו לִפְנֵי שְׁמוּאֵל, וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי, לֹא בָחַר יְהֹוָה בָּאֵלֶּה:
ומשכך
וַיַּעֲבֵר
-העביר
יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו לִפְנֵי שְׁמוּאֵל,
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי,
לֹא בָחַר יְהֹוָה בָּאֵלֶּה:
(יא)
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן, וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן, וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ כִּי לֹא נָסֹב עַד בֹּאוֹ פֹה:
וכיוון שה' אמר לשמואל שימשח בן מבני ישי, וכל אלה הבנים שעברו לפניו לא נבחרו ע"י ה', ידע שמואל שיש בהכרח עוד בן,
[50]
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי
בתמיהה,
[51]
הֲתַמּוּ
-האם אלו כל
[52]
הַנְּעָרִים
בניך?!
[53]
וַיֹּאמֶר
ישי בהתנצלות,
[54]
עוֹד שָׁאַר
-נשאר
[55]
הבן
הַקָּטָן,
[56]
וְהִנֵּה
הוא כעת
רֹעֶה בַּצֹּאן,
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ
על ידי שליח שיביאהו הנה,
[57]
כִּי לֹא נָסֹב
-נשב לאכול
[58]
על השולחן
[59]
עַד בֹּאוֹ פֹה:
(יב)
וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי וַיֹּאמֶר יְהֹוָה קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא:
וַיִּשְׁלַח
ישי שליח להביא אותו,
וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא
היה
אַדְמוֹנִי
-בעל מראה אדום,
[60]
עִם יְפֵה
-והיה יפה
[61]
עֵינַיִם וְ
כן בעל
טוֹב רֹאִי
-מראה טוב
[62]
, ההגון למלכות,
[63]
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה
לשמואל,
קוּם
-הזדרז
[64]
וחלוק לו כבוד מלכות
[65]
, וּ
מְשָׁחֵהוּ
למלך,
[66]
כִּי זֶה הוּא
אשר בחרתי בו
[67]
שיהיה מלך לעולם ועד:
[68]
(יג)
וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו וַתִּצְלַח רוּחַ יְהֹוָה אֶל דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ הָרָמָתָה:
וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ
בשמן המשחה
[69]
בְּקֶרֶב אֶחָיו
שמבניהם הוא נבחר,
[70]
וַתִּצְלַח רוּחַ
גבורה
[71]
מאת
[72]
יְהֹוָה אֶל דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה
-והלאה, והיה מצליח בכל אשר היה עושה,
[73]
וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ
אל ביתו
הָרָמָתָה
-שברמה:
(יד)
וְרוּחַ יְהֹוָה סָרָה מֵעִם שָׁאוּל, וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ רָעָה מֵאֵת יְהֹוָה:
וְרוּחַ יְהֹוָה
שהיתה לשאול
[74]
סָרָה מֵעִם שָׁאוּל,
וּ
משכך
[75]
בִעֲתַתּוּ
-החרידה אותו
[76]
רוּחַ רָעָה
מחרידה ומרעידה
[77]
מֵאֵת יְהֹוָה
, עד שלא היה שאול בדעתו
[78]
והיה מלא בלהה ועצב, דאגה ובעתה:
[79]
(טו)
וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל אֵלָיו, הִנֵּה נָא רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה מְבַעִתֶּךָ:
וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל אֵלָיו,
הִנֵּה נָא רוּחַ אֱלֹהִים
גדולה
[80]
רָעָה מְבַעִתֶּךָ
-מחרידה אותך:
[81]
(טז)
יֹאמַר נָא אֲדֹנֵנוּ עֲבָדֶיךָ לְפָנֶיךָ יְבַקְשׁוּ אִישׁ יֹדֵעַ מְנַגֵּן בַּכִּנּוֹר, וְהָיָה בִּהְיוֹת עָלֶיךָ רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה, וְנִגֵּן בְּיָדוֹ, וְטוֹב לָךְ:
יֹאמַר נָא אֲדֹנֵנוּ
בעוד
[82]
שֶׁ
עֲבָדֶיךָ לְפָנֶיךָ
מוכנים לעשות ככל אשר תצווה
[83]
, שֶּׁ
יְבַקְשׁוּ אִישׁ
יודע בחכמת הניגון שהוא
[84]
יֹדֵעַ מְנַגֵּן
-לנגן
בַּכִּנּוֹר,
וְהָיָה בִּהְיוֹת עָלֶיךָ רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה,
וְנִגֵּן
אותו האיש
בְּיָדוֹ,
וְטוֹב
יהיה
לָךְ
, כי בזכות שמחת קול הזמר, תלך הרעדה
[85]
והרוח הרעה לא תעציב אותך:
[86]
(יז)
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל עֲבָדָיו, רְאוּ נָא לִי אִישׁ מֵיטִיב לְנַגֵּן וַהֲבִיאוֹתֶם אֵלָי:
ושאול שמע לעצתם,
[87]
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל עֲבָדָיו,
רְאוּ נָא לִי אִישׁ
הראוי לעמוד בפני המלך,
[88]
מֵיטִיב לְנַגֵּן
יפה
[89]
, והבקיא בחכמה זו ביתר שאת בטוב טעם ודעת, היודע לעשות את השירים המעוררים הנפש,
[90]
וַהֲבִיאוֹתֶם
-ותביאו אותו
אֵלָי:
(יח)
וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר, וַיהֹוָה עִמּוֹ:
וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים
הוא דואג האדומי, שהיה המיוחד שבנערים,
[91]
וַיֹּאמֶר
לשאול,
הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי
-מבית לחם, שהוא
יֹדֵעַ
לְ
נַגֵּן
ובנוסף הוא בקיא בחכמת המוזיקה בשלמות,
[92]
וְ
יש לו עוד תכונות טובות שאינן נמצאות אצל המשוררים
[93]
, שהוא
גִבּוֹר חַיִל
-בעל גבורת לב,
[94]
וְאִישׁ מִלְחָמָה
היודע בענייניה והרגיל בה,
[95]
וּנְבוֹן דָּבָר
-שמבין דבר מתוך דבר
[96]
, ומבין כל דבר חכמה
[97]
, ומכלכל דבריו במשפט ובתבונה,
[98]
וְ
הוא
אִישׁ
יפה
[99]
תֹּאַר,
וַיהֹוָה עִמּוֹ
שכל מה שהוא עושה ה' מצליח בידו
[100]
בהיותו ירא אלהים וסר מרע
[101]
, ובהצלחתו יועיל לך:
[102]
(יט)
וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל יִשָׁי, וַיֹּאמֶר שִׁלְחָה אֵלַי אֶת דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאן:
וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים
-שליחים
אֶל יִשָׁי,
וַיֹּאמֶר
שאול באמצעות השליחים,
שִׁלְחָה
-שלח
[103]
אֵלַי אֶת דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר
רועה
[104]
בַּצֹּאן
, ולא ידע עדיין שאול אם ימצא חן בעיניו שיישאר אצלו, ורצה רק לראותו:
[105]
(כ)
וַיִּקַּח יִשַׁי חֲמוֹר לֶחֶם וְנֹאד יַיִן וּגְדִי עִזִּים אֶחָד, וַיִּשְׁלַח בְּיַד דָּוִד בְּנוֹ אֶל שָׁאוּל:
וַיִּקַּח יִשַׁי חֲמוֹר
אחד
[106]
טעון
[107]
לֶחֶם וְנֹאד
מלא
[108]
יַיִן וּגְדִי עִזִּים אֶחָד,
וַיִּשְׁלַח
אותם כדורון
[109]
בְּיַד דָּוִד בְּנוֹ אֶל שָׁאוּל:
(כא)
וַיָּבֹא דָוִד אֶל שָׁאוּל, וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד וַיְהִי לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים:
וַיָּבֹא דָוִד אֶל שָׁאוּל,
וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֶּאֱהָבֵהוּ
שאול
מְאֹד
, ודוד נתעלה עד
[110]
וַיְהִי
-שהיה
לוֹ
לְ
נֹשֵׂא כֵלִים
-כלי מלחמתו
[111]
, כדרך השרים
[112]
, ובכל מקום שהיה הולך שאול היה לוקח את דוד עמו:
[113]
(כב)
וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶל יִשַׁי לֵאמֹר יַעֲמָד נָא דָוִד לְפָנַי כִּי מָצָא חֵן בְּעֵינָי:
וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל
שליחים
אֶל יִשַׁי לֵאמֹר
לו,
יַעֲמָד נָא דָוִד
בנך
לְפָנַי
בקביעות,
[114]
כִּי מָצָא חֵן בְּעֵינָי:
(כג)
וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ אֱלֹהִים אֶל שָׁאוּל וְלָקַח דָּוִד אֶת הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה:
וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ אֱלֹהִים
רעה
[115]
אֶל שָׁאוּל וְלָקַח דָּוִד אֶת הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְרָוַח לְשָׁאוּל
מצרתו
[116]
, היא המצוקה שהיתה בו מהרוח הרעה,
[117]
וְטוֹב
היה
[118]
לוֹ
לשאול, שנהפך העצב לשמחה,
[119]
וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה
-החרדה
[120]
, והנה בזה סיפר הכתוב איך סבב ה' יתברך, שיבוא דוד אצל שאול, עד שהגיע אל המלכות המיועדת לו, ומעתה יתחיל לספר איך יצאה לפועל המעלה השנייה שהיתה לדוד, גיבור חיל ואיש מלחמה, ואיך צמח קרן דוד וירם ויתנשא:
[121]