(א)
וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל שָׁאוּל וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד וַיֶּאֱהָבֵהוּ (ויאהבו) יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ:
כעת המקרא מספר איך הצמיח קרן לדוד ומזלו הלך והתנוצץ,
[1]
וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל שָׁאוּל
ולספר לו על אביו ישי,
[2]
וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה
מרוב האהבה
[3]
בְּנֶפֶשׁ דָּוִד
, כי שמע יהונתן שגם דוד בן אדם גדול,
[4]
וַיֶּאֱהָבֵהוּ (ויאהבו
כתיב
) יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ
אהבה עזה שאין למעלה ממנה
[5]
, שמצד רוח הגבורה והקדושה היה קשר והתחברות בנפש, כי הדומה ימשך וישתוקק אל הדומה, ואדם טוב יאהב את הטוב:
[6]
(ב)
וַיִּקָּחֵהוּ שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא, וְלֹא נְתָנוֹ לָשׁוּב בֵּית אָבִיו:
וַיִּקָּחֵהוּ שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא,
וְ
כיוון שהיה דוד מיועד להיות חתנו,
[7]
לֹא נְתָנוֹ
-נתן לו עוד שאול
[8]
לָשׁוּב
לְ
בֵּית אָבִיו
לרעות את הצאן
[9]
, כפי שהיה דרכו עד אז שהיה הולך ושב:
[10]
(ג)
וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן וְדָוִד בְּרִית בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ:
וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן וְדָוִד בְּרִית
ולא מצד איזה יראה כדרך כורתי ברית, אלא כרת את הברית
[11]
בְּאַהֲבָתוֹ
-בעבור שהיה אוהב
[12]
אֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ:
(ד)
וַיִּתְפַּשֵּׁט יְהוֹנָתָן אֶת הַמְּעִיל אֲשֶׁר עָלָיו, וַיִּתְּנֵהוּ לְדָוִד, וּמַדָּיו וְעַד חַרְבּוֹ וְעַד קַשְׁתּוֹ וְעַד חֲגֹרוֹ:
וַיִּתְפַּשֵּׁט
-והסיר
[13]
יְהוֹנָתָן אֶת הַמְּעִיל
הוא מלבושו החשוב
[14]
אֲשֶׁר
היה
עָלָיו,
וַיִּתְּנֵהוּ
ברצון גדול ובאהבה רבה
[15]
לְדָוִד,
וּ
כמו כן, נתן יהונתן את
מַדָּיו
-יתר מלבושיו
[16]
וְ
הוסיף לתת לו
[17]
עַד
-אפילו את
[18]
חַרְבּוֹ וְעַד
-ואפילו את
[19]
קַשְׁתּוֹ וְעַד
-ואפילו את
[20]
חֲגֹרוֹ
, וכל זה היה סימן שדוד יירש את המלכות במקום יהונתן, ושיהונתן מסכים לדבר:
[21]
(ה)
וַיֵּצֵא דָוִד בְּכֹל אֲשֶׁר יִשְׁלָחֶנּוּ שָׁאוּל יַשְׂכִּיל וַיְשִׂמֵהוּ שָׁאוּל עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וַיִּיטַב בְּעֵינֵי כָל הָעָם וְגַם בְּעֵינֵי עַבְדֵי שָׁאוּל:
ומאז והלאה
[22]
וַיֵּצֵא
-היה יוצא
דָוִד
למלחמות,
[23]
בְּכֹל אֲשֶׁר יִשְׁלָחֶנּוּ
-היה שולח אותו
שָׁאוּל יַשְׂכִּיל
-היה מצליח,
[24]
וַיְשִׂמֵהוּ שָׁאוּל
לראש ולשר
[25]
עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה,
וַיִּיטַב
-ומצא דוד חן
[26]
בְּעֵינֵי כָל הָעָם וְגַם בְּעֵינֵי עַבְדֵי שָׁאוּל
שרי המלחמה, ולא נתקנאו בו
[27]
אף על פי שנתן לו מעלה עליהם:
[28]
(ו)
וַיְהִי בְּבוֹאָם בְּשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי, וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל עָרֵי יִשְׂרָאֵל לָשִׁיר (לשור וְהַמְּחֹלוֹת לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ בְּתֻפִּים בְּשִׂמְחָה וּבְשָׁלִשִׁים:
וַיְהִי בְּבוֹאָם
של אנשי המלחמה אל ארצם,
[29]
בְּשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי,
וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל עָרֵי יִשְׂרָאֵל לָשִׁיר (לשור
כתיב)
-לשורר
[30]
, ותצאנה
וְהַמְּחֹלוֹת
בידם
[31]
לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ
ולא לקראת דוד
[32]
, ותצאנה גם
[33]
בְּתֻפִּים בְּשִׂמְחָה וּבְשָׁלִשִׁים
-הוא כלי שיר בעל שלשת מיתרים:
[34]
(ז)
וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת וַתֹּאמַרְןָ הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו:
וַתַּעֲנֶינָה
-ואמרו בקול רם
[35]
הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת
-המשמחות,
[36]
וַתֹּאמַרְןָ הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו
-באלפי פלשתים,
[37]
וְדָוִד
מכה בהם
[38]
בְּרִבְבֹתָיו
-בעשרות אלפים:
[39]
(ח)
וַיִּחַר לְשָׁאוּל מְאֹד וַיֵּרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר הַזֶּה, וַיֹּאמֶר, נָתְנוּ לְדָוִד רְבָבוֹת וְלִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים, וְעוֹד לוֹ אַךְ הַמְּלוּכָה:
וַיִּחַר לְשָׁאוּל מְאֹד וַיֵּרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר הַזֶּה,
וַיֹּאמֶר,
נָתְנוּ
בדבריהם
[40]
לְדָוִד רְבָבוֹת וְלִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים,
וְעוֹד
מה נשאר לתת
[41]
לוֹ אַךְ
-רק
הַמְּלוּכָה
! כי לא נשאר דבר גדולה שלא נתנו לו בדבריהם אלא שלא קראוהו מלך
[42]
, כי הלא בחיר העם הוא המולך, ואם רוב העם אחריו המלוכה עמו בכח, וחסר לו רק המלוכה בפועל:
[43]
(ט)
וַיְהִי שָׁאוּל עוֹיֵן (עון) אֶת דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה:
וַיְהִי שָׁאוּל עוֹיֵן (עון
כתיב
) אֶת דָּוִד
-לדוד
[44]
בעין רעה
[45]
מֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה
וארב להרוג אותו
[46]
, באשר ראה שכל מה שהוא עושה ה' מצליח בידו
[47]
, וכי הוא האיש שלו יתן ה' את המלכות:
[48]
(י)
וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַתִּצְלַח רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה אֶל שָׁאוּל, וַיִּתְנַבֵּא בְתוֹךְ הַבַּיִת וְדָוִד מְנַגֵּן בְּיָדוֹ כְּיוֹם בְּיוֹם וְהַחֲנִית בְּיַד שָׁאוּל:
וַיְהִי מִמָּחֳרָת
אותו היום
[49]
וַתִּצְלַח
-ועברה
[50]
רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה אֶל שָׁאוּל,
וַיִּתְנַבֵּא
-והיה מדבר דברי שטות
[51]
בְתוֹךְ הַבַּיִת
והיה כמגיד עתידות כי דוד יקח מלכותו,
[52]
וְדָוִד
היה
מְנַגֵּן בְּיָדוֹ כְּיוֹם בְּיוֹם
-כמו שהיה רגיל בכל יום ויום, כאשר באה על שאול רוח רעה,
[53]
וְהַחֲנִית
היתה
בְּיַד שָׁאוּל:
(יא)
וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית, וַיֹּאמֶר אַכֶּה בְדָוִד וּבַקִּיר וַיִּסֹּב דָּוִד מִפָּנָיו פַּעֲמָיִם:
וַיָּטֶל
-והשליך
[54]
שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית,
וַיֹּאמֶר
-ואמר בליבו
אַכֶּה בְדָוִד
הכאה חזקה, עד אשר תיכנס החנית בדוד
[55]
וּבַקִּיר
, ואעשה עצמי שלא התכוונתי לפגוע בדוד אלא בקיר, וכאילו הרגתי אותו בשגגה
[56]
, והנה עזר השי"ת את דוד ונשמר מזה,
[57]
וַיִּסֹּב דָּוִד מִפָּנָיו פַּעֲמָיִם
-בשני מקרים, ונזדמן הדבר מאת ה' שהיה דוד מסתובב ונוטה מפניו, ולא הכהו שאול:
[58]
(יב)
וַיִּרָא שָׁאוּל מִלִּפְנֵי דָוִד כִּי הָיָה יְהֹוָה עִמּוֹ, וּמֵעִם שָׁאוּל סָר:
וכאשר ראה שאול שעל ידי שהסב דוד מבלי כוונה, ניצל מפניו פעמיים,
[59]
וַיִּרָא
-פחד
שָׁאוּל מִלִּפְנֵי דָוִד כִּי
ראה שֶׁ
הָיָה יְהֹוָה עִמּוֹ,
וּמֵעִם שָׁאוּל
לעומת זאת הוא
סָר
, והיה ירא ממנו כי ראה שההשגחה שהיתה דבוקה בו עברה לדוד:
[60]
(יג)
וַיְסִרֵהוּ שָׁאוּל מֵעִמּוֹ וַיְשִׂמֵהוּ לוֹ שַׂר אָלֶף וַיֵּצֵא וַיָּבֹא לִפְנֵי הָעָם:
וכדי להשפילו
[61]
וַיְסִרֵהוּ שָׁאוּל מֵעִמּוֹ
שלא יהיה תמיד עימו בבית כמו שהיה קרוב למלך, אלא שיהיה יוצא ובא לפני העם,
[62]
וַיְשִׂמֵהוּ לוֹ שַׂר אָלֶף
למען יתמיד במלחמה ואולי יהרג
[63]
, ואולם גם בזה לא הועיל כי
[64]
וַיֵּצֵא
-יוצא היה דוד
וַיָּבֹא
-ובא
לִפְנֵי הָעָם
באשר הנהיגם
[65]
, ולא עשו דבר בלעדיו:
[66]
(יד)
וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָ֖ו מַשְׂכִּיל וַיהֹוָה עִמּוֹ:
וַיְהִי דָוִד לְכָל
-בכל
[67]
דְּרָכָ֖ו
[68]
מַשְׂכִּיל
-מצליח,
[69]
וַיהֹוָה עִמּוֹ
שהיה ירא אלהים מאד:
[70]
(טו)
וַיַּרְא שָׁאוּל אֲשֶׁר הוּא מַשְׂכִּיל מְאֹד וַיָּגָר מִפָּנָיו:
וַיַּרְא שָׁאוּל אֲשֶׁר הוּא מַשְׂכִּיל
-מצליח
[71]
מְאֹד
עד שלא יכול לעשות לו מאומה,
[72]
וַיָּגָר
-ופחד מאוד
[73]
מִפָּנָיו
ולא מפני גבורתו, כי אם מפני השכלתו ותבונתו:
[74]
(טז)
וְכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אֹהֵב אֶת דָּוִד, כִּי הוּא יוֹצֵא וָבָא לִפְנֵיהֶם:
וְכָל
אחד
[75]
מִ
יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה
היה
אֹהֵב אֶת דָּוִד,
כִּי הוּא
היה
יוֹצֵא וָבָא לִפְנֵיהֶם
באשר הנהיגם
[76]
, ולא עשו דבר בלעדיו
[77]
, ובזה לא היה בכחו של שאול לעשות לו שום דבר רע, וכך גדלה קנאתו ואיבתו:
[78]
(יז)
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד הִנֵּה בִתִּי הַגְּדוֹלָה מֵרַב, אֹתָהּ אֶתֶּן לְךָ לְאִשָּׁה אַךְ הֱיֵה לִּי לְבֶן חַיִל וְהִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת יְהֹוָה, וְשָׁאוּל אָמַר אַל תְּהִי יָדִי בּוֹ וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים:
ואחרי שראה שאול שלא היה יכול להכות את דוד בידו ובחניתו חשב מחשבה אחרת כדי להרגו, והיא בתתו לו את בתו,
[79]
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד הִנֵּה בִתִּי הַגְּדוֹלָה
[80]
מֵרַב,
אֹתָהּ אֶתֶּן לְךָ לְאִשָּׁה
ולא לאהבתו אמר זאת, רק חשב שעל ידי זה יפול ביד פלשתים
[81]
, לכן אמר לו
אַךְ הֱיֵה לִּי לְבֶן חַיִל וְהִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת יְהֹוָה,
וְשָׁאוּל אָמַר
בלבו
[82]
אַל תְּהִי יָדִי בּוֹ
פן אענש,
[83]
וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים
ולכך אמר לו להילחם מלחמות ה'
[84]
כדי שיפול במלחמה:
[85]
(יח)
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל מִי אָנֹכִי וּמִי חַיַּי מִשְׁפַּחַת אָבִי בְּיִשְׂרָאֵל כִּי אֶהְיֶה חָתָן לַמֶּלֶךְ:
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל
בדרך הכנעה
[86]
, באימה בכריעה ביראה ובהשתחוויה,
[87]
מִי אָנֹכִי
?! הלא אני שפל באנשים,
[88]
וּמִי
-ומה
[89]
חַיַּי
חשובים
[90]
, הלא הייתי רועה צאן, ואיך יתכן שאקח את בת המלך?!
[91]
ומי
[92]
מִשְׁפַּחַת אָבִי בְּיִשְׂרָאֵל כִּי אֶהְיֶה חָתָן לַמֶּלֶךְ
?! הלא היא דלה וצעירה
[93]
, ודבר גדול הוא לי להיות חתן למלך, ובודאי שכל אשר תבקש בעבור זה, אעשה:
[94]
(יט)
וַיְהִי בְּעֵת תֵּת אֶת מֵרַב בַּת שָׁאוּל לְדָוִד וְהִיא נִתְּנָה לְעַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי לְאִשָּׁה:
וַיְהִי בְּ
בוֹא הָ
עֵת
שקבעו
[95]
לָ
תֵּת אֶת מֵרַב בַּת שָׁאוּל לְדָוִד
ובעוד היו מתעסקים לתתה לו, נתגלגל הדבר
[96]
וְהִיא נִתְּנָה
על ידי עצמה
[97]
לְעַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי לְאִשָּׁה
, ומשום שגדולה היתה
[98]
, קיבלה ממנו קדושין בלא דעת אביה
[99]
, ודוד לא היו לו קדושין בה:
[100]
(כ)
וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֶת דָּוִד וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינָיו:
וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֶת דָּוִד
וחשקה נפשה בו,
[101]
וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל
שנתקדשה מירב לעדריאל ושמיכל היתה חפצה בדוד,
[102]
וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינָיו
בחשבו שעל ידי זה תהי בו יד פלשתים:
[103]
(כא)
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶתְּנֶנָּה לּוֹ וּתְהִי לוֹ לְמוֹקֵשׁ וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד בִּשְׁתַּיִם תִּתְחַתֵּן בִּי הַיּוֹם:
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל
בליבו
[104]
אֶתְּנֶנָּה לּוֹ
את מיכל
וּתְהִי לוֹ לְמוֹקֵשׁ
כי בעבור אהבתו ימסור נפשו לסכנה
[105]
וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים
כי יילחם בהם,
[106]
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד
אל תתעצב ואל תדאג על מה שעשתה מירב
[107]
כי שתי בנות יש לי,
[108]
בִּשְׁתַּיִם
-באחת משתי בנותיי
[109]
תִּתְחַתֵּן בִּי הַיּוֹם
, או אתן לך את מרב בעל כרחה, או את מיכל ברצונה:
[110]
(כב)
וַיְצַו שָׁאוּל אֶת עֲבָדָו, דַּבְּרוּ אֶל דָּוִד בַּלָּט לֵאמֹר הִנֵּה חָפֵץ בְּךָ הַמֶּלֶךְ וְכָל עֲבָדָיו אֲהֵבוּךָ, וְעַתָּה הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ:
ומפני שדוד משך ידו מהמעשה לפי שהתל בו שאול בראשונה, לפיכך הוצרך שאול לצוות את עבדיו שידברו אל דוד,
[111]
וַיְצַו שָׁאוּל אֶת עֲבָדָו,
דַּבְּרוּ אֶל דָּוִד בַּלָּט
-בחשאי
[112]
לֵאמֹר
-ותאמרו לו, אל תחשוב שנישואי מרב היו מדעת המלך, לא כן הוא
[113]
, כי
הִנֵּה חָפֵץ בְּךָ הַמֶּלֶךְ וְ
גם אל תחשוב שעבדי המלך מתקנאים בך והם אשר מאסו אותך בעיני מרב, ותחוש פן ימאסוך גם בעיני מיכל, גם זה לא נכון הוא, כי מרב מאסה בך מעצמה
[114]
וְ
כָל עֲבָדָיו
של המלך
אֲהֵבוּךָ,
וְעַתָּה
הואיל ומיכל אוהבת אותך
[115]
הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ
להיות החתן שלו, והיה כל זה כדי שיאמין ויחשוב ששאול לא התל בו:
[116]
(כג)
וַיְדַבְּרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל בְּאָזְנֵי דָוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֹּאמֶר דָּוִד הַנְקַלָּה בְעֵינֵיכֶם הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וְאָנֹכִי אִישׁ רָשׁ וְנִקְלֶה:
וַיְדַבְּרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל בְּאָזְנֵי דָוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה,
וַיֹּאמֶר דָּוִד הַנְקַלָּה
-האם דבר קל הוא
[117]
בְעֵינֵיכֶם
לְ
הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ
?! הלא אין להתחתן בו כי אם אחד מנכבדי העם, ובהרבות מוהר,
[118]
וְאָנֹכִי אִישׁ רָשׁ
-עני
[119]
וְנִקְלֶה
ולא מכובד
[120]
, ולא אוכל לתת מוהר ומתן כראוי לבת המלך:
[121]
(כד)
וַיַּגִּדוּ עַבְדֵי שָׁאוּל לוֹ, לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר דָּוִד:
וַיַּגִּדוּ עַבְדֵי שָׁאוּל לוֹ,
לֵאמֹר
-ואמרו לו
כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר דָּוִד:
(כה)
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כֹּה תֹאמְרוּ לְדָוִד אֵין חֵפֶץ לַמֶּלֶךְ בְּמֹהַר כִּי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים לְהִנָּקֵם בְּאֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ וְשָׁאוּל חָשַׁב לְהַפִּיל אֶת דָּוִד בְּיַד פְּלִשְׁתִּים:
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כֹּה תֹאמְרוּ לְדָוִד
, אין זה ימנע ממך להתחתן עם ביתי
[122]
, כי
אֵין חֵפֶץ לַמֶּלֶךְ בְּמֹהַר
שנוהג החתן לתת,
[123]
כִּי
אם
בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים
שתביא לו לאחר שתהרוג אותם, וזאת כדי
לְהִנָּקֵם בְּאֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ
ולבזותם,
[124]
וְ
אולם הסיבה האמיתית היתה
[125]
שֶׁ
שָׁאוּל חָשַׁב
בכך
לְהַפִּיל אֶת דָּוִד בְּיַד פְּלִשְׁתִּים:
[126]
(כו)
וַיַּגִּדוּ עֲבָדָיו לְדָוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי דָוִד לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וְלֹא מָלְאוּ הַיָּמִים:
וַיַּגִּדוּ עֲבָדָיו לְדָוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה,
וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי דָוִד
להביא הערלות כדי
[127]
לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ
כי בטח בה' שיצליח בכך,
[128]
וְ
מיהר דוד להביאן
[129]
אפילו שעוד
לֹא מָלְאוּ
-נשלמו
[130]
הַיָּמִים
שקבע לו שאול להביא אותם:
[131]
(כז)
וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּלֶךְ הוּא וַאֲנָשָׁיו וַיַּךְ בַּפְּלִשְׁתִּים מָאתַיִם אִישׁ וַיָּבֵא דָוִד אֶת עָרְלֹתֵיהֶם, וַיְמַלְאוּם לַמֶּלֶךְ לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וַיִּתֶּן לוֹ שָׁאוּל אֶת מִיכַל בִּתּוֹ לְאִשָּׁה:
וקודם השלמת הימים שהקציב לו שאול,
[132]
וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּלֶךְ הוּא וַאֲנָשָׁיו וַיַּךְ
-והיכה
בַּפְּלִשְׁתִּים מָאתַיִם אִישׁ
, שזה היה יותר מן התנאי,
[133]
וַיָּבֵא דָוִד אֶת עָרְלֹתֵיהֶם,
וַיְמַלְאוּם
-והביאו
[134]
שליחי דוד
[135]
את כל מאתיים הערלות
[136]
לַמֶּלֶךְ
, כמוהר
[137]
לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ
ובכך השלים דוד את התחייבותו, ואף מעבר לכך שכן הביא מאתיים ערלות במקום מאה,
[138]
וַיִּתֶּן
-נתן
לוֹ שָׁאוּל אֶת מִיכַל בִּתּוֹ לְאִשָּׁה:
(כח)
וַיַּרְא שָׁאוּל וַיֵּדַע כִּי יְהֹוָה עִם דָּוִד וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל אֲהֵבַתְהוּ:
וַיַּרְא שָׁאוּל
את טוב הצלחתו של דוד,
[139]
וַיֵּדַע
שאול
כִּי יְהֹוָה עִם דָּוִד
ופחד מפניו בגלל זה,
[140]
וּ
בנוסף פחד ממנו בגלל
[141]
שֶׁ
מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֲהֵבַתְהוּ
וידע כי זה יחזיק בידו להגיע למלכות
[142]
, והבין כי לא יוכל להרגו על ידה
[143]
, שתגלה לדוד את כַּוָּנָתוֹ:
[144]
(כט)
וַיֹּאסֶף שָׁאוּל לֵרֹא מִפְּנֵי דָוִד עוֹד, וַיְהִי שָׁאוּל אֹיֵב אֶת דָּוִד כָּל הַיָּמִים:
ולפי שראה כי ה' עימו,
[145]
וַיֹּאסֶף
-הוסיף
[146]
שָׁאוּל לֵרֹא
-לירא
[147]
מִפְּנֵי דָוִד עוֹד,
וַיְהִי שָׁאוּל אֹיֵב
ושונא
[148]
אֶת דָּוִד כָּל הַיָּמִים
ולא רק לפרקים:
[149]
(ל)
וַיֵּצְאוּ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים וַיְהִי מִדֵּי צֵאתָם שָׂכַל דָּוִד מִכֹּל עַבְדֵי שָׁאוּל וַיִּיקַר שְׁמוֹ מְאֹד:
וכדי להינקם מדוד
[150]
וַיֵּצְאוּ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים
לבוא בגדודים לשלול שלל בישראל,
[151]
וַיְהִי מִדֵּי
-בכל זמן
[152]
צֵאתָם שָׂכַל
-הצליח
[153]
דָּוִד
להכות בהם יותר
[154]
מִכֹּל עַבְדֵי שָׁאוּל
, והגדיל עצה והפליא תושיה,
[155]
וַיִּיקַר שְׁמוֹ מְאֹד
בעיני כל השומעים שמעו
[156]
, וכל מי שהיה מזכיר שמו היה מזכירו ביוקר ובכבוד רב
[157]
, ותחת שחשב שאול להפילו על ידי מלחמה בפלשתים, היה להיפך, שגדל שמו מאד:
[158]