(א)
וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר הִנֵּה פְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּקְעִילָה וְהֵמָּה שֹׁסִים אֶת הַגֳּרָנוֹת:
וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר
-וכך אמרו לו,
הִנֵּה פְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּקְעִילָה
[1]
אשר בנחלת יהודה,
[2]
וְהֵמָּה
-והם הפלשתים
שֹׁסִים
-בוזזים שם
[3]
אֶת הַגֳּרָנוֹת:
(ב)
וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהֹוָה לֵאמֹר הַאֵלֵךְ וְהִכֵּיתִי בַּפְּלִשְׁתִּים הָאֵלֶּה? וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל דָּוִד, לֵךְ וְהִכִּיתָ בַפְּלִשְׁתִּים וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת קְעִילָה:
וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהֹוָה
באמצעות האורים ותומים שבאפוד שהיה לאביתר הכהן שברח איתו,
[4]
לֵאמֹר
-וכך שאל:
הַאֵלֵךְ וְהִכֵּיתִי בַּפְּלִשְׁתִּים הָאֵלֶּה?
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל דָּוִד,
לֵךְ וְהִכִּיתָ בַפְּלִשְׁתִּים וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת
יושבי
[5]
קְעִילָה:
(ג)
וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו, הִנֵּה אֲנַחְנוּ פֹה בִּיהוּדָה יְרֵאִים וְאַף כִּי נֵלֵךְ קְעִלָה אֶל מַעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים:
ואנשי דוד נתרעמו מזה כי היה די להם בסכנת שאול,
[6]
וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו,
הִנֵּה אֲנַחְנוּ פֹה בִּיהוּדָה
ואפילו שאנחנו בין אנשי שבטך
[7]
, אנחנו
יְרֵאִים
מפני שאול,
[8]
וְאַף
-ומכל שכן
[9]
כִּי
-כאשר
[10]
נֵלֵךְ
לְ
קְעִלָה אֶל מַעַרְכוֹת
-אנשי המלחמה הערוכים והסדורים
[11]
של הַ
פְּלִשְׁתִּים
נפחד
[12]
, ולמה נכניס את עצמנו לסכנה גדולה יותר?!
[13]
ומפני דבריהם הוסיף דוד לשאול
[14]
, כדי ליישב את דעתם
[15]
ולאמץ את לבותיהם:
[16]
(ד)
וַיּוֹסֶף עוֹד דָּוִד לִשְׁאֹל בַּיהֹוָה וַיַּעֲנֵהוּ יְהֹוָה וַיֹּאמֶר, קוּם רֵד קְעִילָה כִּי אֲנִי נֹתֵן אֶת פְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ:
וַיּוֹסֶף עוֹד דָּוִד לִשְׁאֹל בַּיהֹוָה וַיַּעֲנֵהוּ יְהֹוָה וַיֹּאמֶר,
קוּם רֵד
אל העיר
[17]
קְעִילָה
ואל תפחד,
[18]
כִּי אֲנִי נֹתֵן אֶת
הַ
פְּלִשְׁתִּים
כולם
[19]
בְּיָדֶךָ
בהשגחה ובדרך נס:
[20]
(ה)
וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַאֲנָשָׁו קְעִילָה, וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים וַיִּנְהַג אֶת מִקְנֵיהֶם, וַיַּךְ בָּהֶם מַכָּה גְדוֹלָה וַיֹּשַׁע דָּוִד אֵת יֹשְׁבֵי קְעִילָה:
ולאחר תשובת ה' הסכימו אנשיו ללכת להילחם,
[21]
וַיֵּלֶךְ
-ואז הלכו
דָּוִד וַאֲנָשָׁו
אל
קְעִילָה,
וַיִּלָּחֶם
דוד
בַּפְּלִשְׁתִּים
, ונתן השם תשועה גדולה על ידו,
[22]
וַיִּנְהַג
-ולקח דוד לשלל
[23]
אֶת מִקְנֵיהֶם,
וַיַּךְ
-כי כאשר הכה
בָּהֶם
דוד
מַכָּה גְדוֹלָה
רדף אחרי הבורחים עד ארץ פלשתים, ושם לקח את מקניהם של הפלשתים לשלל,
[24]
וַיֹּשַׁע דָּוִד
בתשועת ה'
[25]
אֵת יֹשְׁבֵי קְעִילָה:
(ו)
וַיְהִי בִּבְרֹחַ אֶבְיָתָר בֶּן אֲחִימֶלֶךְ אֶל דָּוִד קְעִילָה אֵפוֹד יָרַד בְּיָדוֹ:
והאפוד היה עם דוד כי
[26]
וַיְהִי בִּבְרֹחַ
-כאשר ברח
אֶבְיָתָר בֶּן אֲחִימֶלֶךְ
מנוב
אֶל דָּוִד
בגבול
[27]
קְעִילָה
, את הָ
אֵפוֹד
עם החושן והאורים ותומים,
[28]
יָרַד
-הוריד אביתר
[29]
בְּיָדוֹ:
(ז)
וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל כִּי בָא דָוִד קְעִילָה, וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, נִכַּר אֹתוֹ אֱלֹהִים בְּיָדִי, כִּי נִסְגַּר לָבוֹא בְּעִיר דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ:
וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל כִּי בָא דָוִד
אל העיר
קְעִילָה,
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל,
נִכַּר
-הסגיר ומסר
[30]
אֹתוֹ אֱלֹהִים בְּיָדִי,
כִּי נִסְגַּר
דוד
לָבוֹא בְּ
תוך
עִיר
מבצר
[31]
עם
דְּלָתַיִם
-דלתות
וּבְרִיחַ
לסגור אותם מבפנים
[32]
, ובוטח הוא בחוזק העיר ולא יתחבא עוד, ואני אצור על העיר:
[33]
(ח)
וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת כָּל הָעָם לַמִּלְחָמָה לָרֶדֶת קְעִילָה לָצוּר אֶל דָּוִד וְאֶל אֲנָשָׁיו:
וַיְשַׁמַּע
-ואסף
[34]
שָׁאוּל
ע"י כרוז
[35]
אֶת כָּל הָעָם לַמִּלְחָמָה לָרֶדֶת
אל
קְעִילָה
כדי
לָצוּר
על העיר להצר לה ולכובשה
[36]
, וכאשר אסף אותם, עשה בתחבולה ולא הודיע נגד מי יילחמו, וכך כל העם נאסף בחושבם שהמלחמה נגד פלשתים, בעוד כוונת שאול היתה
[37]
אֶל דָּוִד וְאֶל אֲנָשָׁיו:
(ט)
וַיֵּדַע דָּוִד כִּי עָלָיו שָׁאוּל מַחֲרִישׁ הָרָעָה וַיֹּאמֶר אֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן הַגִּישָׁה הָאֵפוֹד:
ועל אף ששאול לא הודיע לעם נגד מי המלחמה כדי שהדברים לא יגיעו לאוזני דוד,
[38]
וַיֵּדַע
-הבין
[39]
דָּוִד
מדעתו
[40]
כִּי עָלָיו שָׁאוּל מַחֲרִישׁ
-יועץ וזומם רע
[41]
, ומעלים מהעם
[42]
שֶׁ
הָרָעָה
עליו,
[43]
וַיֹּאמֶר
דוד
אֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן הַגִּישָׁה
-הבא את
הָאֵפוֹד:
(י)
וַיֹּאמֶר דָּוִד, יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שָׁמֹעַ שָׁמַע עַבְדְּךָ כִּי מְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לָבוֹא אֶל קְעִילָה לְשַׁחֵת לָעִיר בַּעֲבוּרִי:
וַיֹּאמֶר דָּוִד,
יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,
שָׁמֹעַ שָׁמַע עַבְדְּךָ כִּי מְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לָבוֹא אֶל קְעִילָה לְשַׁחֵת לָעִיר בַּעֲבוּרִי
בכדי לתפוש אותי:
[44]
(יא)
הֲיַסְגִּרֻנִי בַעֲלֵי קְעִילָה בְיָדוֹ הֲיֵרֵד שָׁאוּל כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עַבְדֶּךָ? יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַגֶּד נָא לְעַבְדֶּךָ, וַיֹּאמֶר יְהֹוָה, יֵרֵד:
הֲיַסְגִּרֻנִי
-האם דעתם למסור אותי
[45]
בַעֲלֵי
-אדוני
[46]
קְעִילָה בְיָדוֹ
של שאול?
הֲיֵרֵד
-האם דעתו של
[47]
שָׁאוּל
לרדת
[48]
כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עַבְדֶּךָ?
יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַגֶּד נָא לְעַבְדֶּךָ,
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה,
יֵרֵד
-דעתו של שאול לרדת:
[49]
(יב)
וַיֹּאמֶר דָּוִד הֲיַסְגִּרוּ בַּעֲלֵי קְעִילָה אֹתִי וְאֶת אֲנָשַׁי בְּיַד שָׁאוּל? וַיֹּאמֶר יְהֹוָה יַסְגִּירוּ:
וכאשר דוד הרגיש שלא שאל לפי הסדר, ולא נענה על עניין ההסגרה, חזר לבקש על השאלה השניה,
[50]
וַיֹּאמֶר דָּוִד הֲיַסְגִּרוּ
-האם דעתם של
[51]
בַּעֲלֵי קְעִילָה
להסגיר
[52]
אֹתִי וְאֶת אֲנָשַׁי בְּיַד שָׁאוּל?
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה יַסְגִּירוּ
-דעתם להסגיר אותך בידו:
[53]
(יג)
וַיָּקָם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ, וַיֵּצְאוּ מִקְּעִלָה, וַיִּתְהַלְּכוּ בַּאֲשֶׁר יִתְהַלָּכוּ וּלְשָׁאוּל הֻגַּד כִּי נִמְלַט דָּוִד מִקְּעִילָה, וַיֶּחְדַּל לָצֵאת:
וַיָּקָם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ,
וַיֵּצְאוּ מִקְּעִלָה,
וַיִּתְהַלְּכוּ בַּאֲשֶׁר יִתְהַלָּכוּ
-במקום שהזדמן להם להיות שם
[54]
, כדי להינצל,
[55]
וּלְשָׁאוּל הֻגַּד כִּי נִמְלַט דָּוִד מִקְּעִילָה,
וַיֶּחְדַּל
-ולכן נמנע שאול
[56]
לָצֵאת
להילחם בקעילה:
(יד)
וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמִּדְבָּר בַּמְּצָדוֹת וַיֵּשֶׁב בָּהָר בְּמִדְבַּר זִיף, וַיְבַקְשֵׁהוּ שָׁאוּל כָּל הַיָּמִים וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים בְּיָדוֹ:
וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמִּדְבָּר
אולם היה מתחבולותיו שבחר שני מקומות לשבתו
[57]
, פעמים ישב
[58]
בַּמְּצָדוֹת
-בסלעים הגבוהים שהיו במדבר
[59]
, שם היה מקום שמור
[60]
להיחבא
[61]
, ופעמים
[62]
וַיֵּשֶׁב
-ישב
בָּהָר בְּמִדְבַּר זִיף,
וַיְבַקְשֵׁהוּ שָׁאוּל כָּל הַיָּמִים וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים בְּיָדוֹ
כי לא מצא אותו במקום ידוע, והיה דוד יודע כל פעם ופעם שהיה יוצא שאול לבקש את נפשו, לפי שהיו עבדי שאול אוהבים אותו ומגלים את אזנו בסתר:
[63]
(טו)
וַיַּרְא דָוִד כִּי יָצָא שָׁאוּל לְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשׁוֹ וְדָוִד בְּמִדְבַּר זִיף בַּחֹרְשָׁה:
וַיַּרְא
-והבין
[64]
דָוִד כִּי יָצָא שָׁאוּל לְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשׁוֹ
, שכן שמע כי הזיפים אמרו לשאול שדוד מסתתר שם,
[65]
וְדָוִד
היה אז
בְּמִדְבַּר זִיף
מסתתר שם
[66]
בַּחֹרְשָׁה
-ביער
[67]
. וכשרצה ללכת משם:
[68]
(טז)
וַיָּקָם יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל וַיֵּלֶךְ אֶל דָּוִד חֹרְשָׁה וַיְחַזֵּק אֶת יָדוֹ בֵּאלֹהִים:
וַיָּקָם יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל וַיֵּלֶךְ אֶל דָּוִד חֹרְשָׁה
-ביער שבמדבר זיף,
[69]
וַיְחַזֵּק
יהונתן
אֶת יָדוֹ בֵּאלֹהִים
וחידש את הברית שהיתה ביניהם
[70]
, ואמר לו שיבטח בה' וישען על קדוש יעקב, ואחרי שהאל יתברך המליכו וציווה לנביא שמואל למושחו, מה יעשה לו בשר ודם?!:
[71]
(יז)
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַל תִּירָא כִּי לֹא תִמְצָאֲךָ יַד שָׁאוּל אָבִי וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה וְגַם שָׁאוּל אָבִי יֹדֵעַ כֵּן:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו
יהונתן
אַל תִּירָא כִּי לֹא תִמְצָאֲךָ יַד שָׁאוּל אָבִי
כי הוא אינו יודע את מקומך,
[72]
וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל
ובית אבי יהיה תחתיך,
[73]
וְאָנֹכִי
מבקש ממך כי כאשר תמלוך
[74]
אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה
-שני למלכות,
[75]
וְגַם שָׁאוּל אָבִי יֹדֵעַ כֵּן
שתמלוך, כי יצאה השמועה שנמשחת למלך
[76]
, ומצד זה נרפו ידיו ויפחד מלעשות לך כל מאומה:
[77]
(יח)
וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית לִפְנֵי יְהֹוָה וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּחֹרְשָׁה וִיהוֹנָתָן הָלַךְ לְבֵיתוֹ:
וַיִּכְרְתוּ
-וחידשו
[78]
שְׁנֵיהֶם
את הַ
בְּרִית
שהיתה ביניהם, ושלא כמו בברית הראשונה, עכשיו כרתו את הברית
[79]
לִפְנֵי יְהֹוָה
-האורים ותומים שהיו שם עם אביתר הכהן,
[80]
וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּחֹרְשָׁה
-ביער
[81]
, כי ידע שיהונתן לא יגלה את מקום מחבואו,
[82]
וִיהוֹנָתָן הָלַךְ לְבֵיתוֹ:
(יט)
וַיַּעֲלוּ זִפִים אֶל שָׁאוּל הַגִּבְעָתָה לֵאמֹר הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ בַמְּצָדוֹת בַּחֹרְשָׁה בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה אֲשֶׁר מִימִין הַיְשִׁימוֹן:
ולפני שיהונתן הלך לדוד,
[83]
וַיַּעֲלוּ זִפִים
-תושבי זיף שבנחלת יהודה
[84]
אֶל שָׁאוּל הַגִּבְעָתָה
שם היה ביתו,
[85]
לֵאמֹר
-ואמרו לו,
הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר
-מתחבא
[86]
עִמָּנוּ
-אצלינו
[87]
בַמְּצָדוֹת
העומדות
[88]
בַּחֹרְשָׁה
שהיא
[89]
בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה אֲשֶׁר מִימִין הַיְשִׁימוֹן:
(כ)
וְעַתָּה לְכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ לָרֶדֶת רֵד, וְלָנוּ הַסְגִּירוֹ בְּיַד הַמֶּלֶךְ:
וְעַתָּה
, הדבר מוכן
[90]
לְכָל אַוַּת
-רצון
[91]
נַפְשְׁךָ
באיזה אופן שתרצה
[92]
הַמֶּלֶךְ
, אם תרצה
לָרֶדֶת
אתה אלינו לתופסו
[93]
רֵד,
וְ
אם לא תרצה לרדת אתה, אלא שאנחנו נתפוש אותו ונביאהו ונסגירהו בידך,
[94]
לָנוּ
-עָלֵינוּ
[95]
יהיה לְ
הַסְגִּירוֹ
-למוסרו
[96]
בְּיַד הַמֶּלֶךְ
כי יש לנו את היכולת לכך
[97]
, ולא תצטרך אתה לרדת אחריו:
[98]
(כא)
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל בְּרוּכִים אַתֶּם לַיהֹוָה כִּי חֲמַלְתֶּם עָלָי:
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל
לזיפים,
בְּרוּכִים אַתֶּם לַיהֹוָה
שיברך אתכם בעבור ההודעה שלכם,
[99]
כִּי חֲמַלְתֶּם עָלָי
בגלותכם את אזני, שקינאתם את קנאתי, אבל אני רוצה לרדת בעצמי אחריו לתפשו:
[100]
(כב)
לְכוּ נָא הָכִינוּ עוֹד, וּדְעוּ וּרְאוּ אֶת מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר תִּהְיֶה רַגְלוֹ מִי רָאָהוּ שָׁם כִּי אָמַר אֵלַי עָרוֹם יַעְרִם הוּא:
לְכוּ נָא הָכִינוּ
-והיו מוכנים
[101]
עוֹד,
וּדְעוּ
בידיעה ברורה
[102]
, כי כעת הלא דבריכם מאומד ומשמועה,
[103]
וּרְאוּ
בעיניכם
[104]
אֶת מְקוֹמוֹ
האמיתי
[105]
אֲשֶׁר תִּהְיֶה
בו
רַגְלוֹ
-מקום מהלכו
[106]
, וחפשו
[107]
מִי רָאָהוּ שָׁם
בעצמו, ולא תסמכו על מגידים,
[108]
כִּי אָמַר אֵלַי
מי שאמר,
[109]
עָרוֹם יַעְרִם
-שמתנהג בערמה
[110]
הוּא
, היום כאן ולמחר במקום אחר, כדי שלא יִוָּדַע מקומו:
[111]
(כג)
וּרְאוּ וּדְעוּ מִכֹּל הַמַּחֲבֹאִים אֲשֶׁר יִתְחַבֵּא שָׁם וְשַׁבְתֶּם אֵלַי אֶל נָכוֹן וְהָלַכְתִּי אִתְּכֶם, וְהָיָה אִם יֶשְׁנוֹ בָאָרֶץ, וְחִפַּשְׂתִּי אֹתוֹ בְּכֹל אַלְפֵי יְהוּדָה:
וּרְאוּ וּדְעוּ מִכֹּל הַמַּחֲבֹאִים אֲשֶׁר יִתְחַבֵּא שָׁם
דוד,
וְשַׁבְתֶּם אֵלַי אֶל נָכוֹן
-על דבר נכון אמת וברור,
[112]
וְ
אז
הָלַכְתִּי
-אלך
אִתְּכֶם,
וְהָיָה אִם יֶשְׁנוֹ בָאָרֶץ,
וְחִפַּשְׂתִּי אֹתוֹ בְּכֹל אַלְפֵי יְהוּדָה
[113]
, ואכריח את כל שרי האלפים שביהודה לחפשו היטב כל אחד במקום שלו:
[114]
(כד)
וַיָּקוּמוּ וַיֵּלְכוּ זִיפָה לִפְנֵי שָׁאוּל, וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו בְּמִדְבַּר מָעוֹן בָּעֲרָבָה אֶל יְמִין הַיְשִׁימוֹן:
וַיָּקוּמוּ וַיֵּלְכוּ
הזיפים
[115]
זִיפָה
-אל זיף
[116]
כדי לחפש את המקום שהיה שם דוד באמת
[117]
, וזאת
לִפְנֵי
שילך לשם
[118]
שָׁאוּל,
וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו
היו אז
[119]
בְּמִדְבַּר מָעוֹן בָּעֲרָבָה
-במישור
[120]
אֶל יְמִין
-בצידה הימני של
הַיְשִׁימוֹן
, כי כבר עזב דוד את היער
[121]
, והזיפים חזרו לתת תשובה על כל מקומות מחבואיו של דוד:
[122]
(כה)
וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו לְבַקֵּשׁ וַיַּגִּדוּ לְדָוִד וַיֵּרֶד הַסֶּלַע וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר מָעוֹן וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי דָוִד מִדְבַּר מָעוֹן:
ולאחר מכן
[123]
וַיֵּלֶךְ
-הלך
שָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו לְבַקֵּשׁ
-לחפש את דוד כי לא מצא אותו ביער,
[124]
וַיַּגִּדוּ לְדָוִד
כי שאול ירד לחפשו,
וַיֵּרֶד
דוד מן
[125]
הַסֶּלַע
אשר ישב בה,
[126]
וַיֵּשֶׁב
דוד
בְּמִדְבַּר מָעוֹן
כי היה זה מקום נוח להישמט אנה ואנה,
[127]
וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל
על כך,
וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי דָוִד
בְּ
מִדְבַּר מָעוֹן:
(כו)
וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל מִצַּד הָהָר מִזֶּה, וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו מִצַּד הָהָר מִזֶּה וַיְהִי דָוִד נֶחְפָּז לָלֶכֶת מִפְּנֵי שָׁאוּל, וְשָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו עֹטְרִים אֶל דָּוִד וְאֶל אֲנָשָׁיו לְתָפְשָׂם:
והיה שאול כל כך קרוב לדוד עד שלא היה מפריד ביניהם כי אם הסלע,
[128]
וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל מִצַּד הָהָר
-הסלע
[129]
מִ
צד
זֶּה,
וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו מִצַּד הָהָר מִ
צד
זֶּה
האחר,
וַיְהִי דָוִד נֶחְפָּז
-ממהר
[130]
לָלֶכֶת
-לברוח
[131]
מִפְּנֵי שָׁאוּל,
וְשָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו
כאשר ראו כי דוד רוצה לברוח,
[132]
עֹטְרִים
-הקיפו וסובבו מצד אל צד
[133]
אֶל דָּוִד וְאֶל אֲנָשָׁיו
כדי
לְתָפְשָׂם
בחוזקה
[134]
מכל מקום שיצאו משם
[135]
, אלא שהאל יתברך אשר לו נתכנו עלילות הצילם מידו:
[136]
(כז)
וּמַלְאָךְ בָּא אֶל שָׁאוּל לֵאמֹר מַהֲרָה וְלֵכָה כִּי פָשְׁטוּ פְלִשְׁתִּים עַל הָאָרֶץ:
וּ
בהשגחת ה' הפרטית,
[137]
מַלְאָךְ
ממש
[138]
בָּא אֶל שָׁאוּל
כדי להציל את דוד
[139]
שהיה בסכנה גדולה,
[140]
לֵאמֹר
-ואמר לו לשאול,
מַהֲרָה
-תמהר
[141]
וְלֵכָה
-ולך
כִּי פָשְׁטוּ
-התפזרו כדרך הלוחמים
[142]
פְלִשְׁתִּים עַל הָאָרֶץ
ללחום בישראל:
(כח)
וַיָּשָׁב שָׁאוּל מִרְדֹף אַחֲרֵי דָוִד, וַיֵּלֶךְ לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים, עַל כֵּן קָרְאוּ לַמָּקוֹם הַהוּא סֶלַע הַמַּחְלְקוֹת:
וַיָּשָׁב שָׁאוּל מִרְדֹף אַחֲרֵי דָוִד,
וַיֵּלֶךְ לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים,
עַל כֵּן קָרְאוּ לַמָּקוֹם הַהוּא סֶלַע הַמַּחְלְקוֹת
על כי היה לבו של שאול חלוק לשתי דעות, אם לשוב להציל את ארצו מיד פלשתים, או לרדוף ולתפוש את דוד:
[143]
(כט)
וַיַּעַל דָּוִד מִשָּׁם וַיֵּשֶׁב בִּמְצָדוֹת עֵין־גֶּדִי:
וַיַּעַל דָּוִד מִשָּׁם
ממדבר מעון,
וַיֵּשֶׁב בִּמְצָדוֹת עֵין־גֶּדִי: