(א)
וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהֹוָה לֵאמֹר הַאֶעֱלֶה בְּאַחַת עָרֵי יְהוּדָה? וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלָיו עֲלֵה; וַיֹּאמֶר דָּוִד אָנָה אֶעֱלֶה? וַיֹּאמֶר חֶבְרֹנָה:
הכתוב מספר כי דוד המלך ע"ה לא החזיק במלכות בחוזקה, לא בהתחלה כאשר נמשח על פי הנביא, ולא כאשר שאול רדף אותו. ואפילו כאשר נפל שאול בידיו פעמיים לא הפגין דוד חוזקה, וגם אחרי מותו של שאול לא היה בדעתו לשוב ולבקש עטרה, וחשב אולי תגיע המלכות לבנו של שאול, ואולי לא הגיע עדיין הזמן שימלוך ויהיה בסכנה בשובו לישראל. ולא עשה דבר עד שנמלך בה', ושאל אם ישוב לישראל ולאיזה מקום בישראל
[1]
, לפי שעד עתה היה בערי פלשתים
[2]
, ולא סמך על עצתו ושכלו.
[3]
וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהֹוָה לֵאמֹר הַאֶעֱלֶה
מצקלג לישראל
בְּאַחַת
מֵ
עָרֵי יְהוּדָה?
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלָיו עֲלֵה;
וַיֹּאמֶר דָּוִד אָנָה
-לאיזה מקום
[4]
אֶעֱלֶה?
וַיֹּאמֶר
ה' אליו
חֶבְרֹנָה
-תעלה לחברון;
(ב)
וַיַּעַל שָׁם דָּוִד וְגַם שְׁתֵּי נָשָׁיו אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵלִית וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי:
לאחר ששמע את דבר ה' לא פחד דוד כלל,
[5]
וַיַּעַל שָׁם
לחברון
דָּוִד וְגַם שְׁתֵּי נָשָׁיו אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵלִית וַאֲבִיגַיִל
אשר היתה בעבר
אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי;
[6]
(ג)
וַאֲנָשָׁיו אֲשֶׁר עִמּוֹ הֶעֱלָה דָוִד אִישׁ וּבֵיתוֹ וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֵי חֶבְרוֹן:
וַאֲנָשָׁיו אֲשֶׁר עִמּוֹ
לא העלה דוד ביחד עימו כגדוד כשהוא מוקף באנשי חיל
[7]
, אלא
הֶעֱלָה דָוִד אִישׁ וּבֵיתוֹ וַיֵּשְׁבוּ
-והושיבם
בְּעָרֵי
-בערים הסמוכות
[8]
לְ
חֶבְרוֹן
מפוזרים, באופן שהוא נשאר בחברון לבדו כי בטח באלוהי מעוזו;
[9]
(ד)
וַיָּבֹאוּ אַנְשֵׁי יְהוּדָה וַיִּמְשְׁחוּ שָׁם אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל בֵּית יְהוּדָה וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר אַנְשֵׁי יָבֵישׁ גִּלְעָד אֲשֶׁר קָבְרוּ אֶת שָׁאוּל:
וַיָּבֹאוּ אַנְשֵׁי יְהוּדָה וַיִּמְשְׁחוּ שָׁם אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל בֵּית יְהוּדָה
ואע"פ שכבר נמשח ע"י שמואל, כעת שקבלוהו עליהם למלך משחוהו,
[10]
וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר
כי
אַנְשֵׁי יָבֵישׁ גִּלְעָד
הם
[11]
אֲשֶׁר קָבְרוּ אֶת שָׁאוּל
ומסרו נפשם לקחת גוייתו מחומת בית שן;
[12]
(ה)
וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים אֶל אַנְשֵׁי יָבֵישׁ גִּלְעָד וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בְּרֻכִים אַתֶּם לַיהֹוָה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הַחֶסֶד הַזֶּה עִם אֲדֹנֵיכֶם עִם שָׁאוּל וַתִּקְבְּרוּ אֹתוֹ:
ודוד המלך ע"ה, לא התנהג כשאר המלכים שכאשר תופסים מלוכה, מיד הורגים את כל צאצאי המלך הקודם ואוהביהם
[13]
שלא יטענו למלוכה, אלא אדרבא
[14]
וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים אֶל אַנְשֵׁי יָבֵישׁ גִּלְעָד וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בְּרֻכִים אַתֶּם לַיהֹוָה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הַחֶסֶד הַזֶּה
של אמת
[15]
עִם אֲדֹנֵיכֶם
מצד היותו אדוניכם
[16]
עִם שָׁאוּל
מצד היותו בחיר ה'
[17]
, כשלקחתם את גווייתו וגוויית בניו מחומת בית שן
[18]
וַתִּקְבְּרוּ אֹתוֹ
ואת בניו;
[19]
(ו)
וְעַתָּה יַעַשׂ יְהֹוָה עִמָּכֶם חֶסֶד וֶאֱמֶת וְגַם אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה אִתְּכֶם הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הַדָּבָר הַזֶּה:
וְעַתָּה
מאחר שבמידה שאדם מודד מודדים לו, בוודאי
[20]
יַעַשׂ
-יגמול
[21]
יְהֹוָה עִמָּכֶם חֶסֶד וֶאֱמֶת
נגד החסד שעשיתם
[22]
וְגַם אָנֹכִי
כמו שאול שנלחם עבורכם להצילכם מנחש העמוני
[23]
אֶעֱשֶׂה אִתְּכֶם
גְּמוּל
[24]
הַטּוֹבָה הַזֹּאת
להצילכם מאויבכם, אם תהיו בסכנה ע"י המעשה
[25]
אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם
את
הַדָּבָר הַזֶּה
לקחת את גוויות שאול ובניו לקבורה;
(ז)
וְעַתָּה תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם וִהְיוּ לִבְנֵי חַיִל כִּי מֵת אֲדֹנֵיכֶם שָׁאוּל וְגַם אֹתִי מָשְׁחוּ בֵית יְהוּדָה לְמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם:
וְעַתָּה תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם
-התחזקו בעצמכם
[26]
וִהְיוּ לִבְנֵי חַיִל
ללחום מלחמתכם
[27]
, ואל תתייאשו
[28]
כִּי מֵת אֲדֹנֵיכֶם שָׁאוּל
אע"פ שהיה עוזר לכם ללחום בעבורכם
[29]
, בכל זאת אל תתייאשו לחשוב שאין מגן בעדכם,
[30]
וְגַם
-וכל שכן שתתחזקו
[31]
, כי גם
[32]
אֹתִי מָשְׁחוּ בֵית יְהוּדָה לְמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם
ואהיה גם אני לכם לעזר;
[33]
(ח)
וְאַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר צָבָא אֲשֶׁר לְשָׁאוּל לָקַח אֶת אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל וַיַּעֲבִרֵהוּ מַחֲנָיִם:
וְאַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר
הַ
צָבָא אֲשֶׁר
היה
לְשָׁאוּל לָקַח אֶת אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל
כדי להמליכו על ישראל תחת שאול אביו,
[34]
וַיַּעֲבִרֵהוּ
אבנר לְ
מַחֲנָיִם
שם היה מקום מוכשר להמליכו
[35]
על ישראל;
[36]
(ט)
וַיַּמְלִכֵהוּ אֶל הַגִּלְעָד וְאֶל הָאֲשׁוּרִי וְאֶל יִזְרְעֶאל וְעַל אֶפְרַיִם וְעַל בִּנְיָמִן וְעַל יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה:
וַיַּמְלִכֵהוּ
תחילה
[37]
אֶל
-על
[38]
הַגִּלְעָד
שם היו אנשי יבש גלעד אוהבי שאול,
[39]
וְ
אח"כ
[40]
המליך אותו
אֶל
-על
הָאֲשׁוּרִי וְ
אח"כ
אֶל
-על
יִזְרְעֶאל וְ
אח"כ
עַל אֶפְרַיִם וְעַל בִּנְיָמִן וְ
לבסוף המליכו
עַל יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה
למעט על שבט יהודה;
[41]
(י)
בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וּשְׁתַּיִם שָׁנִים מָלָךְ אַךְ בֵּית יְהוּדָה הָיוּ אַחֲרֵי דָוִד:
ובמשך חמש וחצי שנים מלך אִישׁ-בֹּשֶׁת על חלקים מישראל כאמור, ולאחר מכן מלך על ישראל כולה
[42]
והכתוב מספר כי
בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה
היה
אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ עַל
כל
[43]
יִשְׂרָאֵל וּשְׁתַּיִם שָׁנִים מָלָךְ
מלכות מלאה על כל ישראל
אַךְ
גם במלכות מלאה זו
[44]
בֵּית יְהוּדָה הָיוּ אַחֲרֵי דָוִד
ולא מלך עליהם איש בשת;
(יא)
וַיְהִי מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה דָוִד מֶלֶךְ בְּחֶבְרוֹן עַל בֵּית יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים:
וַיְהִי מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה דָוִד מֶלֶךְ בְּחֶבְרוֹן עַל בֵּית יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים
כאשר בתקופה זו מלך אִישׁ-בֹּשֶׁת על ישראל;
[45]
(יב)
וַיֵּצֵא אַבְנֵר בֶּן נֵר וְעַבְדֵי אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל מִמַּחֲנַיִם גִּבְעוֹנָה:
ולאחר שנתיים ממלכות אִישׁ-בֹּשֶׁת
[46]
, אירע המקרה הבא:
וַיֵּצֵא אַבְנֵר בֶּן נֵר וְעַבְדֵי אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל מִמַּחֲנַיִם גִּבְעוֹנָה
-לגבעון, שהיתה עיר בנחלת בנימין;
[47]
(יג)
וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה וְעַבְדֵי דָוִד יָצְאוּ וַיִּפְגְּשׁוּם עַל בְּרֵכַת גִּבְעוֹן יַחְדָּו וַיֵּשְׁבוּ אֵלֶּה עַל הַבְּרֵכָה מִזֶּה וְאֵלֶּה עַל הַבְּרֵכָה מִזֶּה:
וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה
שר צבא דוד
וְעַבְדֵי דָוִד יָצְאוּ
לְהִשְׂתָּרֵעַ בארץ
[48]
וַיִּפְגְּשׁוּם
-ונפגשו במקרה
[49]
עַל
-סמוך
[50]
לְ
בְּרֵכַת גִּבְעוֹן
[51]
יַחְדָּו
מחנה אחד עם משנהו,
וַיֵּשְׁבוּ
ישיבת אחים ביחד
[52]
אֵלֶּה
-מחנה אחד
עַל
-מעבר
[53]
הַבְּרֵכָה מִ
צד
זֶּה וְאֵלֶּה
-והמחנה השני
עַל
-מעבר
[54]
הַבְּרֵכָה מִזֶּה
-מהצד השני;
[55]
(יד)
וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל יוֹאָב יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ וַיֹּאמֶר יוֹאָב יָקֻמוּ:
וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל יוֹאָב יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים
ויתגרו מלחמה אלה באלה דרך שחוק, לראות מי מהם יותר מלומד מלחמה
[56]
וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ
וכוונת אבנר היתה בהתחלה רק לשחוק בלבד להראות את כוחם בהיאבקם יחד
[57]
בחרבותיהם,
[58]
וַיֹּאמֶר יוֹאָב יָקֻמוּ;
(טו)
וַיָּקֻמוּ וַיַּעַבְרוּ בְמִסְפָּר שְׁנֵים עָשָׂר לְבִנְיָמִן וּלְאִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל וּשְׁנֵים עָשָׂר מֵעַבְדֵי דָוִד:
וַיָּקֻמוּ
בני בנימין לקראת בני יהודה
[59]
וַיַּעַבְרוּ
את ברכת המים להגיע לצד השני בו נמצאו בני יהודה
[60]
, כאשר היו
בְמִסְפָּר שְׁנֵים עָשָׂר
איש
[61]
לְבִנְיָמִן וּלְאִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל
אותו הלכו להמליך
[62]
ואבנר הלך עימהם,
[63]
וּ
לעומתם היו
[64]
שְׁנֵים עָשָׂר
איש
מֵעַבְדֵי דָוִד
, וכך עמדו כולם באותו צד של ברכת גבעון;
[65]
(טז)
וַיַּחֲזִקוּ אִישׁ בְּרֹאשׁ רֵעֵהוּ וְחַרְבּוֹ בְּצַד רֵעֵהוּ וַיִּפְּלוּ יַחְדָּו וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא חֶלְקַת הַצֻּרִים אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן:
וַיַּחֲזִקוּ
-ואחזו בכוח
[66]
אִישׁ בְּרֹאשׁ רֵעֵהוּ
ביד אחת,
[67]
וְ
כדי להורגו
[68]
בידו השנייה
[69]
חַרְבּוֹ
שלופה
בְּצַד רֵעֵהוּ
הבא ללחום מולו,
[70]
וַיִּפְּלוּ יַחְדָּו
כי כל אחד הרג את חברו,
[71]
וַיִּקְרָא
-ויקראו
[72]
לַמָּקוֹם הַהוּא חֶלְקַת
-מישור
[73]
הַצֻּרִים
-החרבות
[74]
אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן;
(יז)
וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה קָשָׁה עַד מְאֹד בַּיּוֹם הַהוּא, וַיִּנָּגֶף אַבְנֵר וְאַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד:
ומאחר שבאו לידי שפיכות דמים, ומן הלוחמים שנפלו לא ניתן היה לדעת מי ניצח, לכן נמשכה המלחמה
[75]
בין כל חיילי שני המחנות,
[76]
וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה
בין שני המחנות
[77]
קָשָׁה עַד מְאֹד בַּיּוֹם הַהוּא,
וַיִּנָּגֶף
-ונוצח
אַבְנֵר
אשר הוא זה שהתחיל בקטטה
[78]
וְ
עִמּוֹ
אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל
ממחנה אִישׁ-בֹּשֶׁת, אשר נָסוּ
[79]
לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד;
(יח)
וַיִּהְיוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה בְּנֵי צְרוּיָה יוֹאָב וַאֲבִישַׁי וַעֲשָׂהאֵל, וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו כְּאַחַד הַצְּבָיִם אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה:
וַיִּהְיוּ שָׁם
במחנה דוד
שְׁלֹשָׁה
אחים, הם
בְּנֵי צְרוּיָה
בת ישי אבי דוד
[80]
והם
יוֹאָב וַאֲבִישַׁי וַעֲשָׂהאֵל,
וַעֲשָׂהאֵל
היה
קַל בְּרַגְלָיו
ורץ מהר
כְּאַחַד הַצְּבָיִם
[81]
אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה
ובטח בקלותו שיצליח לרדוף אחרי אבנר;
[82]
(יט)
וַיִּרְדֹּף עֲשָׂהאֵל אַחֲרֵי אַבְנֵר וְלֹא נָטָה לָלֶכֶת עַל הַיָּמִין וְעַל הַשְּׂמֹאול מֵאַחֲרֵי אַבְנֵר:
וַיִּרְדֹּף עֲשָׂהאֵל אַחֲרֵי אַבְנֵר
כדי להורגו במלחמה, שכן בהיות אבנר ראש והמנהיג לאיש-בשת, ידע עֲשָׂהאֵל כי בנופלו תגיע המלוכה לדוד בקלות,
[83]
וְלֹא נָטָה
עשהאל
לָלֶכֶת עַל הַיָּמִין וְעַל הַשְּׂמֹאול
של אבנר, כמו כל חייל רגיל שלא רודף דווקא אחרי אדם אחד, אלא פוגע בכל חייל אויב אשר הוא פוגש
[84]
, אלא שכאן עשהאל הלך
[85]
דווקא
מֵאַחֲרֵי אַבְנֵר
ורדף אותו דווקא;
[86]
(כ)
וַיִּפֶן אַבְנֵר אַחֲרָיו וַיֹּאמֶר הַאַתָּה זֶה עֲשָׂהאֵל וַיֹּאמֶר אָנֹכִי:
וַיִּפֶן אַבְנֵר אַחֲרָיו
וראה כי מישהו רודפו להורגו
וַיֹּאמֶר הַאַתָּה זֶה עֲשָׂהאֵל
אשר רודף אחרי לשפוך את דמי?
[87]
וַיֹּאמֶר
לו עֲשָׂהאֵל, כן
אָנֹכִי
הוא זה;
(כא)
וַיֹּאמֶר לוֹ אַבְנֵר נְטֵה לְךָ עַל יְמִינְךָ אוֹ עַל שְׂמֹאלֶךָ וֶאֱחֹז לְךָ אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וְקַח לְךָ אֶת חֲלִצָתוֹ וְלֹא אָבָה עֲשָׂהאֵל לָסוּר מֵאַחֲרָיו:
ואבנר לא רצה להרוג את עשהאל אלא רצה שיפסיק לרדוף אחריו, אולם אבנר הבין כי עשהאל יתבייש להפסיק את המרדף אחריו ליד כל הלוחמים שיחשבו שמתוך פחד הפסיק, ולכן אבנר יעץ לו כך,
[88]
וַיֹּאמֶר לוֹ אַבְנֵר נְטֵה לְךָ
אל הצד
[89]
עַל יְמִינְךָ אוֹ עַל שְׂמֹאלֶךָ וֶאֱחֹז לְךָ אֶחָד מֵהַנְּעָרִים
שבמחנה שלי, עד שידומה כי אחריו רדפת
[90]
, ואחוז בָּאַמָּת אותו נער
[91]
שישוב עמך
[92]
ולא תהרוג אותו,
[93]
וְ
אם אתה ירא ממנו
[94]
קַח לְךָ אֶת חֲלִצָתוֹ
-כלי מלחמתו
[95]
, מבלי להורגו
[96]
, וכך יֵרָאֶה כאילו לשם כך רדפת אחריו,
[97]
וְלֹא אָבָה
-רצה
עֲשָׂהאֵל לָסוּר מֵאַחֲרָיו
והמשיך לרדוף אחר אבנר;
(כב)
וַיֹּסֶף עוֹד אַבְנֵר לֵאמֹר אֶל עֲשָׂהאֵל סוּר לְךָ מֵאַחֲרָי לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה? וְאֵיךְ אֶשָּׂא פָנַי אֶל יוֹאָב אָחִיךָ:
וַיֹּסֶף עוֹד אַבְנֵר לֵאמֹר אֶל עֲשָׂהאֵל סוּר לְךָ
-הפסק לרדוף אותי
מֵאַחֲרָי
! כי בכבוד או בקלון
[98]
לָמָּה אַכֶּכָּה
שתיפול מת
[99]
אַרְצָה?
וְ
אם אמיתך
[100]
אֵיךְ אֶשָּׂא
-ארים
[101]
פָנַי אֶל יוֹאָב אָחִיךָ
להסתכל עליו
[102]
?! הלא אבוש ממנו;
[103]
(כג)
וַיְמָאֵן לָסוּר וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית אֶל הַחֹמֶשׁ וַתֵּצֵא הַחֲנִית מֵאַחֲרָיו וַיִּפָּל שָׁם וַיָּמָת תַּחְתָּו וַיְהִי כָּל הַבָּא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָפַל שָׁם עֲשָׂהאֵל וַיָּמֹת וַיַּעֲמֹדוּ:
ולמרות שבליבו רצה להפסיק את המרדף מפחד אבנר, מהכלימה שבדבר
[104]
וַיְמָאֵן
-סירב עשהאל
לָסוּר
מאחרי אבנר,
וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי
-בברזל המחודד
[105]
של
הַחֲנִית אֶל הַחֹמֶשׁ
-הדופן חמישית
[106]
וַתֵּצֵא הַחֲנִית מֵאַחֲרָיו
כי חדרה החנית בגופו מצד אל צד
[107]
וַיִּפָּל שָׁם
עשהאל
וַיָּמָת
מיד
[108]
תַּחְתָּו
-במקומו,
[109]
וַיְהִי כָּל הַבָּא
מאנשי דוד
[110]
אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָפַל שָׁם עֲשָׂהאֵל וַיָּמֹת
-ומת שם
וַיַּעֲמֹדוּ
-עמדו מבוהלים וחדלו מלרדוף
[111]
, אבל יואב ואבישי לא עמדו עליו, אלא רדפו אחרי אבנר;
[112]
(כד)
וַיִּרְדְּפוּ יוֹאָב וַאֲבִישַׁי אַחֲרֵי אַבְנֵר וְהַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וְהֵמָּה בָּאוּ עַד גִּבְעַת אַמָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גִיחַ דֶּרֶךְ מִדְבַּר גִּבְעוֹן:
וַיִּרְדְּפוּ
גואלי הדם
[113]
יוֹאָב וַאֲבִישַׁי
אחי עשהאל,
אַחֲרֵי אַבְנֵר וְהַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה
-שקעה,
[114]
וְ
זה קרה כאשר
הֵמָּה
-הם
בָּאוּ
-הגיעו
[115]
עַד גִּבְעַת אַמָּה
[116]
אֲשֶׁר עַל פְּנֵי
מקום בשם
[117]
גִיחַ
, כאשר במרדפם עברו
[118]
דֶּרֶךְ מִדְבַּר גִּבְעוֹן;
(כה)
וַיִּתְקַבְּצוּ בְנֵי בִנְיָמִן אַחֲרֵי אַבְנֵר וַיִּהְיוּ לַאֲגֻדָּה אֶחָת וַיַּעַמְדוּ עַל רֹאשׁ גִּבְעָה אֶחָת:
אז הכינו בני בנימין את עצמם למלחמה
[119]
נגד יואב,
[120]
וַיִּתְקַבְּצוּ בְנֵי בִנְיָמִן אַחֲרֵי אַבְנֵר
להצילו מיואב ואבישי
[121]
וַיִּהְיוּ לַאֲגֻדָּה
-לקבוצה
[122]
ואגודה
[123]
אֶחָת וַיַּעַמְדוּ עַל רֹאשׁ גִּבְעָה
-הר
[124]
אֶחָת;
(כו)
וַיִּקְרָא אַבְנֵר אֶל יוֹאָב וַיֹּאמֶר הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב הֲלוֹא יָדַעְתָּה כִּי מָרָה תִהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה וְעַד מָתַי לֹא תֹאמַר לָעָם לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי אֲחֵיהֶם?:
וַיִּקְרָא אַבְנֵר אֶל יוֹאָב וַיֹּאמֶר הֲלָנֶצַח
-האם לְעוֹלָם
[125]
תֹּאכַל
-תהרוג
[126]
הַ
חֶרֶב
מאיתנו, איש את אחיו?!
[127]
הֲלוֹא יָדַעְתָּה
-תשכיל לדעת
[128]
כִּי מָרָה תִהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה
-בסוף, שאמות אני או אתה
[129]
, והרי תכלית מלחמה היא ניצחון, ולאחר שניצחת מה המטרה בהמשך מלחמת האחים?
[130]
וְ
אם כך
עַד מָתַי
תתעכב
לֹא תֹאמַר
-מבלי לומר
לָעָם לָשׁוּב
ולהפסיק לרדוף
מֵאַחֲרֵי אֲחֵיהֶם?;
(כז)
וַיֹּאמֶר יוֹאָב חַי הָאֱלֹהִים כִּי לוּלֵא דִּבַּרְתָּ כִּי אָז מֵהַבֹּקֶר נַעֲלָה הָעָם אִישׁ מֵאַחֲרֵי אָחִיו:
וַיֹּאמֶר יוֹאָב
בלשון שבועה,
חַי הָאֱלֹהִים
! הלא, לא אני התחלתי בריב, אלא אתה
[131]
כִּי לוּלֵא
-אם לא
[132]
אתה
דִּבַּרְתָּ
-שאמרת "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו"
[133]
כִּי אָז
לא היתה המלחמה הזאת היום
[134]
, וכבר
מֵהַבֹּקֶר
מעת שנפגשנו
[135]
נַעֲלָה
-היה נפרד
הָעָם אִישׁ מֵאַחֲרֵי אָחִיו
כל אחד לדרכו, שלא היה בדעתי להלחם עמך
[136]
, וכשראה יואב שלא יכול עמהם, כי התקבצו כלם;
[137]
(כח)
וַיִּתְקַע יוֹאָב בַּשּׁוֹפָר וַיַּעַמְדוּ כָּל הָעָם וְלֹא יִרְדְּפוּ עוֹד אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יָסְפוּ עוֹד לְהִלָּחֵם:
וַיִּתְקַע יוֹאָב בַּשּׁוֹפָר
שיעמדו אנשיו ולא ירדפו את מחנה אבנר
[138]
, ושמעו לו
[139]
וַיַּעַמְדוּ כָּל הָעָם
אשר היה עם יואב
וְלֹא יִרְדְּפוּ
-רדפו
[140]
עוֹד אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל
הבורחים המפוזרים
[141]
וְלֹא יָסְפוּ עוֹד לְהִלָּחֵם
עם האגודה שעמדה מוכנה למלחמה
[142]
, וכל החיילים מכל צד, השתדלו לחזור מהר לארצם מחשש מחיילי הצד השני;
[143]
(כט)
וְאַבְנֵר וַאֲנָשָׁיו הָלְכוּ בָּעֲרָבָה כֹּל הַלַּיְלָה הַהוּא וַיַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וַיֵּלְכוּ כָּל הַבִּתְרוֹן וַיָּבֹאוּ מַחֲנָיִם:
וגם נשמרו שלא לישון,
[144]
וְ
כך
אַבְנֵר וַאֲנָשָׁיו הָלְכוּ בָּעֲרָבָה
-במישור
[145]
כֹּל הַלַּיְלָה הַהוּא
כי פחד מיואב שלא יפול עליו פתאום,
[146]
וַיַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וַיֵּלְכוּ
לאורך
כָּל
מחוז
[147]
הַבִּתְרוֹן
בגבול, מעבר לירדן
[148]
וַיָּבֹאוּ
לְ
מַחֲנָיִם;
(ל)
וְיוֹאָב שָׁב מֵאַחֲרֵי אַבְנֵר וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל הָעָם וַיִּפָּקְדוּ מֵעַבְדֵי דָוִד תִּשְׁעָה עָשָׂר אִישׁ וַעֲשָׂהאֵל:
וְיוֹאָב שָׁב
-הפסיק לרדוף
מֵאַחֲרֵי
-אחרי
אַבְנֵר וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל הָעָם
כדי לספור אותם ולבדוק מי חסר,
[149]
וַיִּפָּקְדוּ
-והיו חסרים
[150]
מֵעַבְדֵי דָוִד תִּשְׁעָה עָשָׂר אִישׁ וַעֲשָׂהאֵל
שהיה שקול כנגד כולם
[151]
, וזה היה כולל שנים עשר האנשים שמתו במלחמה בבריכת גבעון;
[152]
(לא)
וְעַבְדֵי דָוִד הִכּוּ מִבִּנְיָמִן וּבְאַנְשֵׁי אַבְנֵר שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים אִישׁ מֵתוּ:
וְעַבְדֵי דָוִד הִכּוּ
באנשי אבנר אשר היו
[153]
מִבִּנְיָמִן
והרגו אותם,
[154]
וּ
במלחמה זו
בְאַנְשֵׁי אַבְנֵר
הוכו
שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים אִישׁ
אשר
מֵתוּ
, מלבד הפצועים;
[155]
(לב)
וַיִּשְׂאוּ אֶת עֲשָׂהאֵל וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּקֶבֶר אָבִיו אֲשֶׁר בֵּית לָחֶם, וַיֵּלְכוּ כָל הַלַּיְלָה יוֹאָב וַאֲנָשָׁיו וַיֵּאֹר לָהֶם בְּחֶבְרוֹן:
וגם אנשי יואב לא ישנו באותו לילה
[156]
מפחד שאבנר (כדי להינצל מגואלי הדם) יהרוג אותם,
[157]
וַיִּשְׂאוּ אֶת עֲשָׂהאֵל וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּקֶבֶר אָבִיו אֲשֶׁר
בְּ
בֵּית
[158]
לָחֶם,
וַיֵּלְכוּ כָל הַלַּיְלָה יוֹאָב וַאֲנָשָׁיו וַיֵּאֹר
-והאיר
[159]
לָהֶם
ברק השחר
[160]
כאשר הגיעו
[161]
בְּחֶבְרוֹן
לחברון;