(א)
לאחר שנהרג אוריה החתי דוד היה צדיק בעיני עצמו, שעלה בידו הכל בדרך היתר, ולא עבר על איסור אשת איש, וגם אוריה בדין נהרג שהיה מורד במלכות, אבל באמת כלפי שמיא היה בזה עוון, והקב"ה מתוך אהבה וחסד לדוד רצה שישוב מחטאו ושלח להוכיחו, ורצה הקב"ה שדוד יפסוק בעצמו את דינו, ולשם כך וַיִּשְׁלַח יְהֹוָה אֶת אהובו של דוד נָתָן הנביא אֶל דָּוִד שיביא בפניו משפט על עוול שכביכול נעשה בין שני אנשים, מבלי שדוד יבין כי למעשה מדובר במשל בו הוא הנמשל, וַיָּבֹא אֵלָיו נתן הנביא בסתר, לבדו שלא יתבייש, וַיֹּאמֶר לוֹ שישפוט את הדין כפי משפט המלך על מקרה עוול שקרה, כאשר שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת ומכרים היו, אֶחָד היה עָשִׁיר וְאֶחָד -והשני היה רָאשׁ -עני ודל, וכיון שהיו גרים באותה עיר ידע האחד את מצבו של השני:
לאחר שנהרג אוריה החתי דוד היה צדיק בעיני עצמו, שעלה בידו הכל בדרך היתר, ולא עבר על איסור אשת איש, וגם אוריה בדין נהרג שהיה מורד במלכות, אבל באמת כלפי שמיא היה בזה עוון
[1]
, והקב"ה מתוך אהבה וחסד לדוד רצה שישוב מחטאו
[2]
ושלח להוכיחו, ורצה הקב"ה שדוד יפסוק בעצמו את דינו, ולשם כך
[3]
וַיִּשְׁלַח יְהֹוָה אֶת אהובו של דוד
[4]
נָתָן הנביא אֶל דָּוִד שיביא בפניו משפט על עוול שכביכול נעשה בין שני אנשים, מבלי שדוד יבין כי למעשה מדובר במשל בו הוא הנמשל
[5]
, וַיָּבֹא אֵלָיו נתן הנביא בסתר, לבדו שלא יתבייש
[6]
, וַיֹּאמֶר לוֹ שישפוט את הדין כפי משפט המלך
[7]
על מקרה עוול שקרה
[8]
, כאשר שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת ומכרים היו
[9]
, אֶחָד היה עָשִׁיר
[10]
וְאֶחָד -והשני היה רָאשׁ -עני ודל
[11]
, וכיון שהיו גרים באותה עיר ידע האחד את מצבו של השני;
[12]
(ב)
לְעָשִׁיר הָיָה צֹאן וּבָקָר הַרְבֵּה מְאֹד ובכל זאת לא סייע לעני:
לְעָשִׁיר הָיָה צֹאן וּבָקָר הַרְבֵּה מְאֹד
[13]
ובכל זאת לא סייע לעני;
[14]
(ג)
וְלָרָשׁ אֵין כֹּל -כלום כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה והיה מפרנסה במזון וַיְחַיֶּהָ -וסיפק צרכיה, והיתה חביבה עליו עד וַתִּגְדַּל -שגדלה עִמּוֹ וְעִם בָּנָיו יַחְדָּו בחדרו, מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב וַתְּהִי לוֹ הכבשה כְּבַת:
וְלָרָשׁ אֵין כֹּל -כלום
[15]
כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה
[16]
אֲשֶׁר קָנָה
[17]
והיה מפרנסה במזון
[18]
וַיְחַיֶּהָ -וסיפק צרכיה
[19]
, והיתה חביבה עליו
[20]
עד וַתִּגְדַּל -שגדלה
[21]
עִמּוֹ וְעִם בָּנָיו יַחְדָּו
[22]
בחדרו
[23]
, מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב וַתְּהִי לוֹ הכבשה כְּבַת;
[24]
(ד)
וַיָּבֹא הֵלֶךְ -הולך בדרך לְאִישׁ הֶעָשִׁיר וַיַּחְמֹל -וחס האיש העשיר לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת סעודה לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ מן הדרך, וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ -העני וַיַּעֲשֶׂהָ -וממנה עשה סעודה לָאִישׁ האורח הַבָּא -שבא אֵלָיו:
וַיָּבֹא הֵלֶךְ
[25]
-הולך בדרך
[26]
לְאִישׁ הֶעָשִׁיר וַיַּחְמֹל -וחס
[27]
האיש העשיר לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת סעודה לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ מן הדרך
[28]
, וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ -העני וַיַּעֲשֶׂהָ -וממנה עשה סעודה לָאִישׁ האורח הַבָּא -שבא אֵלָיו;
(ה)
וַיִּחַר אַף דָּוִד בָּאִישׁ מְאֹד כי חשב שאמת הדבר נעשתה התועבה הזאת, וַיֹּאמֶר אֶל נָתָן הנביא בלשון שבועה חַי יְהֹוָה כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת לגזול את העני, שכן כאילו נוטל את נפשו:
וַיִּחַר אַף דָּוִד בָּאִישׁ מְאֹד כי חשב שאמת הדבר נעשתה התועבה הזאת
[29]
, וַיֹּאמֶר אֶל נָתָן הנביא בלשון שבועה חַי יְהֹוָה כִּי בֶן מָוֶת
[30]
הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת לגזול את העני, שכן כאילו נוטל את נפשו;
[31]
(ו)
וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם -פי ארבע כמו שכתוב "וארבע צאן תחת השה" עֵקֶב -בעבור אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְחוץ מחיובו על תשלום זה עַל אֲשֶׁר לֹא חָמָל על רוב עניותו של העני, הוא חייב מיתה בחוק משפט המלך, כי בהעדר חמלתו על הרש ובעבור תכונתו הרעה והאכזריות הזאת אין ראוי גם כן לחמול עליו:
וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם -פי ארבע כמו שכתוב
[32]
"וארבע צאן תחת השה"
[33]
עֵקֶב -בעבור
[34]
אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְחוץ מחיובו על תשלום זה
[35]
עַל אֲשֶׁר לֹא חָמָל על רוב עניותו של העני, הוא חייב מיתה בחוק משפט המלך
[36]
, כי בהעדר חמלתו על הרש ובעבור תכונתו הרעה והאכזריות הזאת אין ראוי גם כן לחמול עליו;
[37]
(ז)
וַיֹּאמֶר נָתָן הנביא אֶל דָּוִד אַתָּה הָאִישׁ אשר עשה כזאת! כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי הִצַּלְתִּיךָ מִיַּד שָׁאוּל שמצד כל ההשגחה הפרטית ומצד מעלתך שהינך משוח למלך היה להישמר אף מחטא קל:
וַיֹּאמֶר נָתָן הנביא אֶל דָּוִד אַתָּה הָאִישׁ אשר עשה כזאת!
[38]
כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי הִצַּלְתִּיךָ מִיַּד שָׁאוּל שמצד כל ההשגחה הפרטית ומצד מעלתך שהינך משוח למלך היה להישמר אף מחטא קל;
[39]
(ח)
וָאֶתְּנָה -ונתתי לְךָ אֶת בֵּית שאול אֲדֹנֶיךָ וְנתתי לך גם אֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ הן מיכל בת שאול, רצפה בת איה פילגש שאול, ונשות שאול האחרות שמותרות לך בהיותך מלך, וָאֶתְּנָה לְךָ גם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה שתיקח נשים מאשר תבחר, שכל מקום שהיית שואל אשה בכל ישראל לא היו מונעים ממך וְאִם עדיין הממשלה והגדולה ההיא הן מְעָט בעיניך, היית שואל ממני וְאֹסִפָה -והייתי מוסיף לְּךָ בהיתר כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה -כפליים ממה שיש לך על נשיך ועל ממשלתך:
וָאֶתְּנָה -ונתתי לְךָ אֶת בֵּית שאול אֲדֹנֶיךָ
[40]
וְנתתי לך גם אֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ הן מיכל בת שאול
[41]
, רצפה בת איה פילגש שאול
[42]
, ונשות שאול האחרות שמותרות לך בהיותך מלך
[43]
, וָאֶתְּנָה לְךָ גם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה שתיקח נשים מאשר תבחר
[44]
, שכל מקום שהיית שואל אשה בכל ישראל לא היו מונעים ממך
[45]
וְאִם עדיין הממשלה והגדולה ההיא
[46]
הן מְעָט בעיניך, היית שואל ממני
[47]
וְאֹסִפָה -והייתי מוסיף
[48]
לְּךָ בהיתר
[49]
כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה -כפליים ממה שיש לך
[50]
על נשיך
[51]
ועל ממשלתך;
[52]
(ט)
והגם שמדיני בשר ודם תצא נקי, בעיני ה' לא תצטדק, מַדּוּעַ אם כן לאחר כל הטובה אשר גמלתיך בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְהֹוָה אשר כתוב בתורה "אל אשת עמיתך לא תתן שכבתך", לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינַי, (בעינו כתיב) אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב שציווית את יואב לשים אותו במקום הסכנה וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה, וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ ביד שונאי ישראל בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן, וכפולה חטאתך מאילו הרגת אותו בחרבך:
והגם שמדיני בשר ודם תצא נקי, בעיני ה' לא תצטדק
[53]
, מַדּוּעַ אם כן לאחר כל הטובה אשר גמלתיך
[54]
בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְהֹוָה אשר כתוב בתורה
[55]
"אל אשת עמיתך לא תתן שכבתך"
[56]
, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינַי, (בעינו
[57]
כתיב) אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב שציווית את יואב לשים אותו במקום הסכנה
[58]
וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ
[59]
לְּךָ לְאִשָּׁה, וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ
[60]
ביד שונאי ישראל
[61]
בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן, וכפולה חטאתך מאילו הרגת אותו בחרבך;
[62]
(י)
וְעַתָּה על עוון אוריה החתי לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם ורבים מזרעך ימותו בחרב, ועל עניין בת שבע עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי להתחלל שם שמים על ידך, שלפי מעלתך לא היה לך לעשות כן וַתִּקַּח -לקחת אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה:
וְעַתָּה על עוון אוריה החתי
[63]
לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם
[64]
ורבים מזרעך ימותו בחרב
[65]
, ועל עניין בת שבע
[66]
עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי להתחלל שם שמים על ידך
[67]
, שלפי מעלתך לא היה לך לעשות כן
[68]
וַתִּקַּח -לקחת אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה;
(יא)
על עוון זה, כֹּה אָמַר יְהֹוָה הִנְנִי מֵקִים -מעמיד עָלֶיךָ רָעָה מִתוך אנשי בֵּיתֶךָ ואחד מהם יעשה לך הרעה, וְמידה כנגד מידה לָקַחְתִּי -אקח אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ ותדע מדבר זה ולא תוכל למנוע אותו, וְנָתַתִּי אותן לְרֵעֶיךָ הוא אבשלום אשר באותה עת נחשב מלך, וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ הם עשר הפילגשים לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת בגלוי ובפרסום רב:
על עוון זה
[69]
, כֹּה אָמַר יְהֹוָה הִנְנִי מֵקִים -מעמיד
[70]
עָלֶיךָ רָעָה מִתוך אנשי
[71]
בֵּיתֶךָ ואחד מהם
[72]
יעשה לך הרעה
[73]
, וְמידה כנגד מידה
[74]
לָקַחְתִּי -אקח אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ ותדע מדבר זה ולא תוכל למנוע אותו
[75]
, וְנָתַתִּי אותן לְרֵעֶיךָ הוא אבשלום
[76]
אשר באותה עת נחשב מלך
[77]
, וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ הם עשר
[78]
הפילגשים
[79]
לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת בגלוי ובפרסום רב;
[80]
(יב)
כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ את מעשה בת שבע בַסָּתֶר וחשבת שלא תתגלה רעתך וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה להענישך נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ -בפרסום רב, ובזה ידעו כולם את מעשיך, כי מהגמול ישכילו לדעת העוון:
כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ את מעשה בת שבע בַסָּתֶר וחשבת שלא תתגלה רעתך
[81]
וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה להענישך נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ -בפרסום רב
[82]
, ובזה ידעו כולם את מעשיך, כי מהגמול ישכילו לדעת העוון;
[83]
(יג)
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לַיהֹוָה ולא טען דוד שעשה הכל בהיתר כפי שבאמת חשב שעשה, וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד כמו שאתה מתוודה גַּם יְהֹוָה הֶעֱבִיר -הסיר ומחל חַטָּאתְךָ, ואף על פי שאתה חייב מיתה, ה' קיבל את התוודותך ותשובותיך וְלֹא תָמוּת מות רשעים, שלא תרד נפשך בגיהנם כמשפט החוטאים, אבל בעולם הזה תיענש בעבור העוון הזה:
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לַיהֹוָה ולא טען דוד שעשה הכל בהיתר כפי שבאמת חשב שעשה
[84]
, וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד כמו שאתה מתוודה
[85]
גַּם יְהֹוָה הֶעֱבִיר -הסיר ומחל
[86]
חַטָּאתְךָ, ואף על פי שאתה חייב מיתה, ה' קיבל את התוודותך ותשובותיך
[87]
וְלֹא תָמוּת מות רשעים, שלא תרד נפשך בגיהנם כמשפט החוטאים, אבל בעולם הזה תיענש בעבור העוון הזה;
[88]
(יד)
אֶפֶס -אבל כִּי נִאֵץ נִאַצְתָּ -הכעסת וביזית אֶת אֹיְבֵי יְהֹוָה בַּדָּבָר הַזֶּה של בת שבע, שבזה חיללת את השם וגרמת שאויבי ה' הרשעים ינאצו נאצות גדולות בלמדם ממך, גַּם הַבֵּן הַיִּלּוֹד לְךָ מבת שבע מוֹת יָמוּת לפי שנעשה בעוון שנתעברה אמו מדוד בימי אוריה, ולכן לא היה ראוי שיחיה:
אֶפֶס -אבל
[89]
כִּי נִאֵץ נִאַצְתָּ -הכעסת וביזית
[90]
אֶת אֹיְבֵי יְהֹוָה
[91]
בַּדָּבָר הַזֶּה של בת שבע, שבזה חיללת את השם וגרמת שאויבי ה' הרשעים ינאצו נאצות גדולות בלמדם ממך
[92]
, גַּם הַבֵּן הַיִּלּוֹד לְךָ מבת שבע מוֹת יָמוּת לפי שנעשה בעוון שנתעברה אמו מדוד בימי אוריה, ולכן לא היה ראוי שיחיה;
[93]
(טו)
וַיֵּלֶךְ נָתָן אֶל בֵּיתוֹ להודיע שנפרד ממנו תכף לאחר שאמר לו הנבואה ולא חלק לו כבוד להאריך ולשבת עמו כדי להראות כי כעס היה עליו, ומיד לאחר מכן וַיִּגֹּף -היכה יְהֹוָה אֶת הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יָלְדָה בת שבע, שהיתה נראית בעיני ה'אֵשֶׁת אוּרִיָּה שנלקחה לְדָוִד, וחלה הילד עד שנהיה חולה וַיֵּאָנַשׁ -אנוש:
וַיֵּלֶךְ נָתָן אֶל בֵּיתוֹ להודיע שנפרד ממנו תכף לאחר שאמר לו הנבואה ולא חלק לו כבוד להאריך ולשבת עמו כדי להראות כי כעס היה עליו
[94]
, ומיד לאחר מכן
[95]
וַיִּגֹּף -היכה
[96]
יְהֹוָה אֶת הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יָלְדָה בת שבע, שהיתה נראית בעיני ה'
[97]
אֵשֶׁת אוּרִיָּה שנלקחה לְדָוִד, וחלה הילד עד שנהיה חולה
[98]
וַיֵּאָנַשׁ -אנוש;
[99]
(טז)
ואע"פ שהנביא הודיעו כי בנו ימות וַיְבַקֵּשׁ -התפלל כל היום דָּוִד אֶת הָאֱלֹהִים בבית ה'בְּעַד הַנָּעַר וַיָּצָם דָּוִד צוֹם וחשב בצום ובתפילה למרק עוונו, וּבָא מבית ה'לביתו וְלָן בלילה ההוא ללא אכילה, וְהיה לן שָׁכַב -כשהוא שוכב אָרְצָה -על הארץ, לענות נפשו:
ואע"פ שהנביא הודיעו כי בנו ימות
[100]
וַיְבַקֵּשׁ -התפלל כל היום
[101]
דָּוִד אֶת הָאֱלֹהִים בבית ה'
[102]
בְּעַד הַנָּעַר וַיָּצָם דָּוִד צוֹם וחשב בצום ובתפילה למרק עוונו
[103]
, וּבָא מבית ה'
[104]
לביתו
[105]
וְלָן בלילה ההוא ללא אכילה
[106]
, וְהיה לן שָׁכַב -כשהוא שוכב אָרְצָה -על הארץ
[107]
, לענות נפשו;
[108]
(יז)
וַיָּקֻמוּ זִקְנֵי בֵיתוֹ עָלָיו לַהֲקִימוֹ מִן הָאָרֶץ וְלֹא אָבָה -רצה לקום וְגם לֹא בָרָא -אכל אִתָּם לָחֶם ואפילו לא אכילה מועטת:
וַיָּקֻמוּ זִקְנֵי בֵיתוֹ עָלָיו לַהֲקִימוֹ מִן הָאָרֶץ וְלֹא אָבָה -רצה לקום וְגם לֹא בָרָא -אכל
[109]
אִתָּם לָחֶם ואפילו לא אכילה מועטת;
[110]
(יח)
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי ללידת הילד וַיָּמָת הַיָּלֶד, וַיִּרְאוּ -ופחדו עַבְדֵי דָוִד לְהַגִּיד לוֹ כִּי מֵת הַיֶּלֶד כִּי אָמְרוּ הִנֵּה בִהְיוֹת הַיֶּלֶד חַי דִּבַּרְנוּ אֵלָיו להקימו מן הארץ וְלֹא שָׁמַע בְּקוֹלֵנוּ בעבור גודל צערו וְאֵיךְ נֹאמַר אֵלָיו כעת מֵת הַיֶּלֶד וְעָשָׂה -ויעשה רָעָה בגופו כשיתגודד, ויחבול בעצמו:
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי ללידת הילד
[111]
וַיָּמָת הַיָּלֶד, וַיִּרְאוּ -ופחדו עַבְדֵי דָוִד לְהַגִּיד לוֹ כִּי מֵת הַיֶּלֶד כִּי אָמְרוּ הִנֵּה בִהְיוֹת הַיֶּלֶד חַי דִּבַּרְנוּ אֵלָיו להקימו מן הארץ וְלֹא שָׁמַע בְּקוֹלֵנוּ בעבור גודל צערו
[112]
וְאֵיךְ נֹאמַר אֵלָיו כעת מֵת הַיֶּלֶד וְעָשָׂה -ויעשה רָעָה בגופו
[113]
כשיתגודד
[114]
, ויחבול בעצמו;
[115]
(יט)
וַיַּרְא דָּוִד כִּי עֲבָדָיו מִתְלַחֲשִׁים בחשאי ולא משתדלים ברפואת הילד, וַיָּבֶן -והבין דָּוִד כִּי מֵת הַיָּלֶד, וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל עֲבָדָיו הֲמֵת הַיֶּלֶד וַיֹּאמְרוּ מֵת:
וַיַּרְא דָּוִד כִּי עֲבָדָיו מִתְלַחֲשִׁים בחשאי
[116]
ולא משתדלים ברפואת הילד
[117]
, וַיָּבֶן -והבין
[118]
דָּוִד כִּי מֵת הַיָּלֶד, וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל עֲבָדָיו הֲמֵת הַיֶּלֶד וַיֹּאמְרוּ מֵת;
(כ)
וַיָּקָם דָּוִד מֵהָאָרֶץ וַיִּרְחַץ וַיָּסֶךְ וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָו אשר היו מעופרים בעפר כי שכב על הארץ, וַיָּבֹא אל בֵית יְהֹוָה לברך על הרעה להודות את ה' ולקבל בשמחה כשם שהוא מברך על הטובה וַיִּשְׁתָּחוּ לברך ולהודות לה', וַיָּבֹא לאחר מכן אֶל בֵּיתוֹ וַיִּשְׁאַל וביקש שישימו לפניו אוכל וַיָּשִׂימוּ לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל:
וַיָּקָם דָּוִד מֵהָאָרֶץ וַיִּרְחַץ וַיָּסֶךְ וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָו אשר היו מעופרים בעפר כי שכב על הארץ
[119]
, וַיָּבֹא אל בֵית יְהֹוָה לברך על הרעה להודות את ה' ולקבל בשמחה כשם שהוא מברך על הטובה
[120]
וַיִּשְׁתָּחוּ לברך ולהודות לה'
[121]
, וַיָּבֹא לאחר מכן אֶל בֵּיתוֹ וַיִּשְׁאַל וביקש שישימו לפניו אוכל
[122]
וַיָּשִׂימוּ לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל;
(כא)
וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה, בַּעֲבוּר הַיֶּלֶד כשהיה עדיין חַי והיה חולה צַמְתָּ וַתֵּבְךְּ והצטערת על חוליו וְכַאֲשֶׁר מֵת הַיֶּלֶד קַמְתָּ וַתֹּאכַל לָחֶם ואינך מצטער?!, האם חפצת במותו?:
וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה, בַּעֲבוּר הַיֶּלֶד כשהיה עדיין
[123]
חַי והיה חולה
[124]
צַמְתָּ וַתֵּבְךְּ והצטערת על חוליו
[125]
וְכַאֲשֶׁר מֵת הַיֶּלֶד קַמְתָּ וַתֹּאכַל לָחֶם ואינך מצטער?!
[126]
, האם חפצת במותו?;
[127]
(כב)
וַיֹּאמֶר להם דוד בְּעוֹד הַיֶּלֶד היה חַי צַמְתִּי וָאֶבְכֶּה דרך תפילה כִּי אָמַרְתִּי מִי יוֹדֵעַ אם כבר נגזרה עליו המיתה, ואולי עדיין לא וְחַנַּנִי (יחנני כתיב) יְהֹוָה וְחַי -ויחיה הַיָּלֶד:
וַיֹּאמֶר להם דוד בְּעוֹד הַיֶּלֶד היה חַי צַמְתִּי וָאֶבְכֶּה דרך תפילה
[128]
כִּי אָמַרְתִּי מִי יוֹדֵעַ אם כבר נגזרה עליו המיתה, ואולי עדיין לא
[129]
וְחַנַּנִי (יחנני כתיב) יְהֹוָה וְחַי -ויחיה הַיָּלֶד;
(כג)
וְעַתָּה כאשר מֵת הילד לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם -אצום? הַאוּכַל -האם אני אוכל לַהֲשִׁיבוֹ עוֹד?! אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו אל הקבר בעת שאמות, וְהוּא לֹא יָשׁוּב אֵלָי:
וְעַתָּה כאשר מֵת הילד לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם -אצום? הַאוּכַל -האם אני אוכל
[130]
לַהֲשִׁיבוֹ עוֹד?! אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו אל הקבר בעת שאמות
[131]
, וְהוּא לֹא יָשׁוּב אֵלָי;
(כד)
וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ על מיתת הילד, והבטיח לה כי הבן שייוולד ממנה ימלוך אחריו וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וַתֵּלֶד בֵּן וכיוון שדוד אמר לה בשם הנביא כי הבן שימלוך אחריו ייקרא שלמה וַתִּקְרָא בת שבע (ויקרא כתיב) אֶת שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה על כי שלום ושקט יהיה בימיו ועל כי בו נעשה שלום בין דוד לאביו שבשמים, וַיהֹוָה אֲהֵבוֹ:
וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ על מיתת הילד
[132]
, והבטיח לה כי הבן שייוולד ממנה ימלוך אחריו
[133]
וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וַתֵּלֶד בֵּן וכיוון שדוד אמר לה בשם הנביא כי הבן שימלוך אחריו ייקרא שלמה
[134]
וַתִּקְרָא בת שבע (ויקרא
[135]
כתיב) אֶת שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה על כי שלום ושקט יהיה בימיו
[136]
ועל כי בו נעשה שלום בין דוד לאביו שבשמים
[137]
, וַיהֹוָה אֲהֵבוֹ;
(כה)
וַיִּשְׁלַח הקב"ה בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא להודיע לדוד שה' אהב את שלמה, וַיִּקְרָא דוד אֶת שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ אשר משמעותו אהוב לה' בַּעֲבוּר יְהֹוָה אשר אהבו:
וַיִּשְׁלַח הקב"ה בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא להודיע לדוד שה' אהב את שלמה
[138]
, וַיִּקְרָא דוד אֶת שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ אשר משמעותו אהוב לה'
[139]
בַּעֲבוּר יְהֹוָה אשר אהבו;
[140]
(כו)
וַיִּלָּחֶם יוֹאָב בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן וַיִּלְכֹּד -וכבש אֶת עִיר הַמְּלוּכָה הבצורה, אשר היתה בתוך העיר רבה, ובה היה היכל המלך:
וַיִּלָּחֶם יוֹאָב בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן וַיִּלְכֹּד -וכבש
[141]
אֶת עִיר הַמְּלוּכָה הבצורה
[142]
, אשר היתה בתוך העיר רבה
[143]
, ובה היה היכל המלך;
[144]
(כז)
ומתוך כבוד לדוד המלך וַיִּשְׁלַח יוֹאָב מַלְאָכִים -שליחים אֶל דָּוִד וַיֹּאמֶר נִלְחַמְתִּי בְרַבָּה העיר הגדולה גַּם לָכַדְתִּי -כבשתי אֶת עִיר הַמָּיִם היא עיר המלוכה, אשר מספקת מים לבני רבה, אבל את מצודות העיר הפנימיות עוד לא כבשתי:
ומתוך כבוד לדוד המלך
[145]
וַיִּשְׁלַח יוֹאָב מַלְאָכִים -שליחים אֶל דָּוִד וַיֹּאמֶר נִלְחַמְתִּי בְרַבָּה העיר הגדולה
[146]
גַּם לָכַדְתִּי -כבשתי
[147]
אֶת עִיר הַמָּיִם היא עיר המלוכה, אשר מספקת מים לבני רבה
[148]
, אבל את מצודות העיר הפנימיות עוד לא כבשתי;
[149]
(כח)
וְעַתָּה אֱסֹף אֶת יֶתֶר הָעָם וַחֲנֵה לעשות מצור עַל החלק הפנימי של הָעִיר רבה וְלָכְדָהּ -וכבוש אותה פֶּן אצטרך אֶלְכֹּד -לכבוש אֲנִי אֶת הָעִיר וקרוב הדבר להיעשות וְנִקְרָא -ואז ייקרא שְׁמִי עָלֶיהָ שיאמרו יואב כבשה, וכעבד נאמן טוב בעיני ששמך יקרא עליה, להיות לכבוד ולתפארת:
וְעַתָּה אֱסֹף אֶת יֶתֶר הָעָם וַחֲנֵה לעשות מצור
[150]
עַל החלק הפנימי של הָעִיר רבה
[151]
וְלָכְדָהּ -וכבוש אותה
[152]
פֶּן אצטרך
[153]
אֶלְכֹּד -לכבוש
[154]
אֲנִי אֶת הָעִיר וקרוב הדבר להיעשות
[155]
וְנִקְרָא -ואז ייקרא שְׁמִי עָלֶיהָ שיאמרו יואב כבשה, וכעבד נאמן
[156]
טוב בעיני ששמך יקרא עליה, להיות לכבוד ולתפארת;
[157]
(כט)
וַיֶּאֱסֹף דָּוִד אֶת כָּל יתר הָעָם וַיֵּלֶךְ רַבָּתָה -לרבה, ולא הסתפק במצור אלא וַיִּלָּחֶם -נלחם בָּהּ להיות לו לשם וַיִּלְכְּדָהּ:
וַיֶּאֱסֹף דָּוִד אֶת כָּל יתר הָעָם וַיֵּלֶךְ רַבָּתָה -לרבה, ולא הסתפק במצור
[158]
אלא וַיִּלָּחֶם -נלחם בָּהּ להיות לו לשם
[159]
וַיִּלְכְּדָהּ;
(ל)
וַיִּקַּח דוד אֶת עֲטֶרֶת מַלְכָּם מלך בני עמון מֵעַל רֹאשׁוֹ וּמִשְׁקָלָהּ כִּכַּר זָהָב וְאֶבֶן יְקָרָה היתה משובצת בה, ועל אף משקלה הרב וַתְּהִי עַל רֹאשׁ דָּוִד שכן גיבור היה, וּבנוסף לכך, לקח דוד המלך את שְׁלַל הָעִיר אשר הוֹצִיא מתוכה הַרְבֵּה -בכמות גדולה מְאֹד:
וַיִּקַּח דוד אֶת עֲטֶרֶת מַלְכָּם מלך בני עמון
[160]
מֵעַל רֹאשׁוֹ וּמִשְׁקָלָהּ כִּכַּר זָהָב וְאֶבֶן יְקָרָה היתה משובצת בה
[161]
, ועל אף משקלה הרב
[162]
וַתְּהִי עַל רֹאשׁ דָּוִד שכן גיבור היה
[163]
, וּבנוסף לכך, לקח דוד המלך את שְׁלַל הָעִיר אשר הוֹצִיא מתוכה הַרְבֵּה -בכמות גדולה מְאֹד;
(לא)
וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ -בעיר רבה הוֹצִיא דוד וַיָּשֶׂם משפטם לייסרם בַּמְּגֵרָה -במסור וּבַחֲרִצֵי הַבַּרְזֶל הוא כלי מלא פגימות עשויה לכרות העצים וּבְמַגְזְרֹת הַבַּרְזֶל הם הגרזנים שמבקעים בהם העצים, וְהֶעֱבִיר -ושרף אוֹתָם -מהם בַּמַּלְבֵּן (במלכן כתיב) -בכבשן ששורפים בו הלבנים וְכֵן יַעֲשֶׂה דוד לְכֹל אנשי עָרֵי בְנֵי עַמּוֹן שישבו בערים אשר כבש, והיה רצונו בזה שייראו שאר האומות מלהילחם בישראל, וַיָּשָׁב דָּוִד וְכָל הָעָם אל יְרוּשָׁלִָם בשמחה ובששון:
וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ -בעיר רבה הוֹצִיא דוד וַיָּשֶׂם משפטם לייסרם
[164]
בַּמְּגֵרָה -במסור
[165]
וּבַחֲרִצֵי הַבַּרְזֶל הוא כלי מלא פגימות עשויה לכרות העצים
[166]
וּבְמַגְזְרֹת הַבַּרְזֶל הם הגרזנים שמבקעים בהם העצים
[167]
, וְהֶעֱבִיר -ושרף
[168]
אוֹתָם -מהם
[169]
בַּמַּלְבֵּן (במלכן כתיב) -בכבשן ששורפים בו הלבנים
[170]
וְכֵן יַעֲשֶׂה דוד לְכֹל אנשי
[171]
עָרֵי בְנֵי עַמּוֹן שישבו בערים אשר כבש
[172]
, והיה רצונו בזה שייראו שאר האומות מלהילחם בישראל
[173]
, וַיָּשָׁב דָּוִד וְכָל הָעָם אל יְרוּשָׁלִָם בשמחה ובששון;
[174]