(א)
וְדָוִד עָבַר מְעַט מֵהָרֹאשׁ וְהִנֵּה צִיבָא נַעַר מְפִיבֹשֶׁת לִקְרָאתוֹ וְצֶמֶד חֲמֹרִים חֲבֻשִׁים וַעֲלֵיהֶם מָאתַיִם לֶחֶם וּמֵאָה צִמּוּקִים וּמֵאָה קַיִץ וְנֵבֶל יָיִן:
וְדָוִד עָבַר מְעַט מֵהָרֹאשׁ
של הר הזיתים
[1]
אשר עלה בו,
[2]
וְהִנֵּה צִיבָא נַעַר מְפִיבֹשֶׁת
בא
[3]
לִקְרָאתוֹ וְצֶמֶד
-וזוג
[4]
חֲמֹרִים חֲבֻשִׁים
באוכף לרכוב בהם,
[5]
וַעֲלֵיהֶם
מנחה
[6]
מָאתַיִם לֶחֶם וּמֵאָה צִמּוּקִים
-אשכולות ענבים יבשים,
[7]
וּמֵאָה קַיִץ
-לטרין
[8]
תאנים יבשות
[9]
שהתייבשו בקיץ,
[10]
וְנֵבֶל
-ונאד
[11]
יָיִן;
(ב)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל צִיבָא מָה אֵלֶּה לָּךְ וַיֹּאמֶר צִיבָא, הַחֲמוֹרִים לְבֵית הַמֶּלֶךְ לִרְכֹּב וְהַלֶּחֶם (ולהלחם) וְהַקַּיִץ לֶאֱכוֹל הַנְּעָרִים וְהַיַּיִן לִשְׁתּוֹת הַיָּעֵף בַּמִּדְבָּר:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל צִיבָא מָה אֵלֶּה לָּךְ
-למה הבאת את כל אלה?
[12]
וַיֹּאמֶר צִיבָא,
הַחֲמוֹרִים לְבֵית
-לִנְשֵׁי
[13]
הַמֶּלֶךְ
ולילדיו
[14]
לִרְכֹּב
עליהם,
וְהַלֶּחֶם (ולהלחם
כתיב
) וְהַקַּיִץ
-והצימוקים
[15]
לֶאֱכוֹל הַנְּעָרִים
מהם,
וְהַיַּיִן לִשְׁתּוֹת
ולרוות את הצמא של
הַיָּעֵף
-העייפים מעמל הדרך
[16]
בַּמִּדְבָּר;
(ג)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ וְאַיֵּה בֶּן אֲדֹנֶיךָ וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ הִנֵּה יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִַם כִּי אָמַר הַיּוֹם יָשִׁיבוּ לִי בֵּית יִשְׂרָאֵל אֵת מַמְלְכוּת אָבִי:
ודוד שחשב תחילה שציבא הביא זאת על פי פקודת אדוניו, התפלא איך לא התיירא מפיבושת להישאר בירושלים אחרי ששלח אליו כזאת, הרי כשיודיעו זאת לאבשלום יהרגנו,
[17]
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ
, לציבא
וְאַיֵּה
-והיכן
בֶּן אֲדֹנֶיךָ
מפיבושת?
וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ
את הדברים הללו הבאתי מדעתי ולא מדעת מפיבושת
[18]
וְ
הִנֵּה
מפיבושת
יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִַם
ולא הלך לא להקביל את פני אבשלום, וגם לא לברוח עם דוד,
[19]
כִּי אָמַר
מפיבושת, בראות העם מהומות רבות בבני המלך, שאח הרג את אחיו וקם על אביו, מה שלא היה בבני שאול,
[20]
הַיּוֹם יָשִׁיבוּ לִי בֵּית יִשְׂרָאֵל אֵת מַמְלְכוּת אָבִי
, כי חושב מפיבושת שיהרוג אבשלום את המלך דוד אביו, וידינוהו ישראל כבן סורר ומורה ותשוב המלכות לבית שאול;
[21]
(ד)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְצִבָא הִנֵּה לְךָ כֹּל אֲשֶׁר לִמְפִיבֹשֶׁת וַיֹּאמֶר צִיבָא הִשְׁתַּחֲוֵיתִי אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ
דוד
לְצִבָא הִנֵּה
מעתה יהיה
לְךָ כֹּל
הרכוש
אֲשֶׁר לִמְפִיבֹשֶׁת
אדונך, שהינך ראוי יותר ממנו לחסד,
[22]
וַיֹּאמֶר צִיבָא הִשְׁתַּחֲוֵיתִי
לפניך להודות לך
[23]
, ומקווה שֶׁ
אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ
, ולא היה לו לדוד לקבל דברי העבד, ונענש תיכף שיצא שמעי לקללו;
[24]
(ה)
וּבָא הַמֶּלֶךְ דָּוִד עַד בַּחוּרִים וְהִנֵּה מִשָּׁם אִישׁ יוֹצֵא מִמִּשְׁפַּחַת בֵּית שָׁאוּל וּשְׁמוֹ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא יֹצֵא יָצוֹא וּמְקַלֵּל:
וּבָא הַמֶּלֶךְ דָּוִד עַד
-סמוך לעיר
[25]
בַּחוּרִים
אשר היתה עיר מבני בנימין,
[26]
וְהִנֵּה מִשָּׁם אִישׁ יוֹצֵא
לנגדו
[27]
מִמִּשְׁפַּחַת בֵּית שָׁאוּל וּשְׁמוֹ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא
, ומיד בצאתו מן העיר
[28]
היה האיש
יֹצֵא יָצוֹא
-יוצא
וּמְקַלֵּל
את דוד דברי קלון וחרפה
[29]
ובורח מפחד עבדי דוד, וחוזר ויוצא שוב ומקלל שוב;
[30]
(ו)
וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים אֶת דָּוִד וְאֶת כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם וְכָל הַגִּבֹּרִים מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ:
ואחר שהתקרב אליהם, התחיל
[31]
וַיְסַקֵּל
-להשליך
[32]
ולסקל
בָּאֲבָנִים
מההר אשר היה
[33]
אֶת דָּוִד וְאֶת כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִד וְ
את
כָל הָעָם וְ
את
כָל הַגִּבֹּרִים
אשר היו
מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ
של דוד;
[34]
(ז)
וְכֹה אָמַר שִׁמְעִי בְּקַלְלוֹ: צֵא צֵא אִישׁ הַדָּמִים וְאִישׁ הַבְּלִיָּעַל:
וְכֹה אָמַר שִׁמְעִי בְּקַלְלוֹ: צֵא צֵא
ממלכותך
[35]
אתה הָ
אִישׁ הַ
שופך
[36]
דָּמִים
-ששפכת הרבה דם
[37]
וציוות להרוג את אבנר ואת איש בושת
[38]
ואת אוריה החתי,
[39]
וְאִישׁ הַבְּלִיָּעַל
ששכבת עם בת שבע בהיותה אשת איש;
[40]
(ח)
הֵשִׁיב עָלֶיךָ יְהֹוָה כֹּל דְּמֵי בֵית שָׁאוּל אֲשֶׁר מָלַכְתָּ תַּחְתָּו, וַיִּתֵּן יְהֹוָה אֶת הַמְּלוּכָה בְּיַד אַבְשָׁלוֹם בְּנֶךָ, וְהִנְּךָ בְּרָעָתֶךָ כִּי אִישׁ דָּמִים אָתָּה:
וכמו שהיה בית שאול בית הדמים שנהרג הוא וזרעו
[41]
, כך
הֵשִׁיב עָלֶיךָ יְהֹוָה כֹּל
גמול עוון
[42]
דְּמֵי בֵית שָׁאוּל
כי בעצתך נהרג איש בושת בנו
[43]
אֲשֶׁר מָלַכְתָּ
-כדי שתמלוך
[44]
תַּחְתָּו,
וַיִּתֵּן
-וכעונש על מעשיך נתן
יְהֹוָה אֶת הַמְּלוּכָה בְּיַד אַבְשָׁלוֹם בְּנֶךָ,
וְ
אע"פ שעברה עליך הרעה הגדולה הזאת
[45]
הִנְּךָ
עומד עדיין
[46]
בְּרָעָתֶךָ כִּי אִישׁ דָּמִים אָתָּה
וחייב מיתה;
[47]
(ט)
וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֶל הַמֶּלֶךְ לָמָּה יְקַלֵּל הַכֶּלֶב הַמֵּת הַזֶּה אֶת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶעְבְּרָה נָּא וְאָסִירָה אֶת רֹאשׁוֹ:
וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֶל הַמֶּלֶךְ
דוד,
לָמָּה יְקַלֵּל הַכֶּלֶב הַמֵּת הַזֶּה
השנוא בעיני ה'
[48]
אֶת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ
וכי אתה הרגת את שאול ובניו?!
[49]
והנה כפי הדין בהיותו מרים יד במלך ומגדפו בן מוות הוא, לכן
[50]
אֶעְבְּרָה נָּא וְאָסִירָה אֶת רֹאשׁוֹ
מעליו ואהרגהו;
(י)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרֻיָה כֹּה (כי יְקַלֵּל כִּי (וכי) יְהֹוָה אָמַר לוֹ קַלֵּל אֶת דָּוִד וּמִי יֹאמַר מַדּוּעַ עָשִׂיתָה כֵּן:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרֻיָה
מה האיבה והשנאה אשר בינינו, מה עשיתם לי, ומה עשיתי לכם, ולמה אם כן תעשו דברים אשר לא אחפוץ בהם,
[51]
כֹּה (כי
כתיב)
-שכך
יְקַלֵּל
עוד כאשר יחפוץ, כי ממה נפשך? אם מדעתו הוא מקלל מה זה יזיק לי ולכם, הרי כולם יודעים שדבריו שקר ולא תהיה לנו מזה כלימה, ואם ה' אמר לו לקלל מי יאמר לו מדוע עשית כן
[52]
, והאם יעלה על דעתכם שאדם כמותו שהוא ראש לסנהדרין, יקלל את המלך אם לא שנאמר לו מאת הקב"ה?!
[53]
אין זה
כִּי (וכי
כתיב
) יְהֹוָה אָמַר לוֹ קַלֵּל אֶת דָּוִד
כי רצה ה' בטלטולי זה לבזות אותי לעונש עווני
[54]
, ואולי בכך יתמרק עווני בקללותיו,
[55]
וּ
מאחר שה' אמר לו לקללני
[56]
מִי יֹאמַר
לו
[57]
מַדּוּעַ עָשִׂיתָה כֵּן
?! הרי אין ראוי שתשתדלו במניעתו, כי השי"ת שליט בכל אשר יחפוץ, ומי שישתדל לחלוק על מחשבתו, דווקא יקרה לו מה שרצה למנוע;
[58]
(יא)
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי וְאֶל כָּל עֲבָדָיו הִנֵּה בְנִי אֲשֶׁר יָצָא מִמֵּעַי מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי וְאַף כִּי עַתָּה בֶּן הַיְמִינִי הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל כִּי אָמַר לוֹ יְהֹוָה:
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי וְאֶל כָּל עֲבָדָיו
הלא
הִנֵּה
-הנכם רואים שֶׁ
בְנִי אֲשֶׁר יָצָא מִמֵּעַי
שמדרך הטבע אמור לחוס על אביו
[59]
מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי
, ומזה נראה שיד ה' עשתה זאת
[60]
וְאַף
-וכל שכן
[61]
כִּי עַתָּה
שעכשיו אני בורח ומעונה, ושמעי הינו
[62]
בֶּן
-מבני
הַיְמִינִי
אשר הם שונאים לי
[63]
, ויותר מוכנים לעשות בי גזירתו של מקום, בראותם קושי מזלי נרדף מבן בטני, ולכן
[64]
הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל כִּי אָמַר לוֹ
-נתן לו זאת
יְהֹוָה
בליבו לקלל אותי;
[65]
(יב)
אוּלַי יִרְאֶה יְהֹוָה בְּעֵינִי (בעוני וְהֵשִׁיב יְהֹוָה לִי טוֹבָה תַּחַת קִלְלָתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה:
אוּלַי
-הלוואי
[66]
יִרְאֶה יְהֹוָה בְּעֵינִי (בעוני
כתיב)
-בדמעת עיני,
[67]
וְ
בעבור העלבון הזה
[68]
שאני סובל משמעי כאשר לכבוד השי"ת אני מצדיק עלי את הדין
[69]
ואינני הורגו
[70]
הֵשִׁיב
-ישיב
יְהֹוָה לִי טוֹבָה תַּחַת קִלְלָתוֹ
עוד
הַיּוֹם הַזֶּה
שכבר נרצה עווני;
[71]
(יג)
וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַאֲנָשָׁיו בַּדָּרֶךְ וְשִׁמְעִי הֹלֵךְ בְּצֵלַע הָהָר לְעֻמָּתוֹ הָלוֹךְ וַיְקַלֵּל וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים לְעֻמָּתוֹ וְעִפַּר בֶּעָפָר:
וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַאֲנָשָׁיו בַּדָּרֶךְ
ועל אף ששמעי קילל אותו, לא זז דוד מהדרך בה הלך, משום שקיבל את יסוריו באהבה,
[72]
וְשִׁמְעִי הֹלֵךְ בְּצֵלַע
-בצד
[73]
הָהָר לְעֻמָּתוֹ
-נגדו
[74]
הָלוֹךְ
-ותוך כדי הליכתו
וַיְקַלֵּל
-הוא מקלל את דוד
וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים לְעֻמָּתוֹ
-לעברו
[75]
וְ
כן
עִפַּר בֶּעָפָר
-השליך לעברו עפר;
[76]
(יד)
וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ עֲיֵפִים וַיִּנָּפֵשׁ שָׁם:
וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ
אל העיר בחורים
[77]
כשהם
עֲיֵפִים
ועצבים מעמל הדרך ומיגון דברי שמעי,
[78]
וַיִּנָּפֵשׁ
-וינוח
[79]
שָׁם
המלך והעם אשר היה איתו;
(טו)
וְאַבְשָׁלוֹם וְכָל הָעָם אִישׁ יִשְׂרָאֵל בָּאוּ יְרוּשָׁלִָם, וַאֲחִיתֹפֶל אִתּוֹ:
וְ
בינתיים
[80]
אַבְשָׁלוֹם וְכָל הָעָם אִישׁ
-אנשי
יִשְׂרָאֵל בָּאוּ
אל
יְרוּשָׁלִָם,
וַאֲחִיתֹפֶל
היועץ הגדול
[81]
אִתּוֹ;
(טז)
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא חוּשַׁי הָאַרְכִּי רֵעֶה דָוִד אֶל אַבְשָׁלוֹם, וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלֹם יְחִי הַמֶּלֶךְ! יְחִי הַמֶּלֶךְ:
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא חוּשַׁי הָאַרְכִּי רֵעֶה
-חברו של
דָוִד אֶל אַבְשָׁלוֹם,
וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלֹם יְחִי הַמֶּלֶךְ!
יְחִי הַמֶּלֶךְ
! כאילו מודה במלכותו;
[82]
(יז)
וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל חוּשַׁי, זֶה חַסְדְּךָ אֶת רֵעֶךָ לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֶת רֵעֶךָ:
וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל חוּשַׁי,
זֶה חַסְדְּךָ
-וכי זהו החסד שאתה עושה
אֶת
-עם
רֵעֶךָ
דוד
[83]
לעזבו ביום צרתו?!
[84]
לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֶת
-עם
רֵעֶךָ
דוד?! ועוד אתה קורא לי "מלך";
[85]
(יח)
וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלֹם, לֹא כִּי אֲשֶׁר בָּחַר יְהֹוָה וְהָעָם הַזֶּה וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל לוֹ (לא) אֶהְיֶה וְאִתּוֹ אֵשֵׁב:
וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלֹם,
לֹא
מן הראוי
כִּי
אלך אלא עם המלך
אֲשֶׁר בָּחַר יְהֹוָה וְהָעָם הַזֶּה
היושבים פה
[86]
וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל
אשר איננו פה
[87]
, וְ
לוֹ (לא
כתיב
) אֶהְיֶה
נאמן
וְאִתּוֹ אֵשֵׁב
, שכן אהבתי לאביך לא היתה מצד עצמו, כי אם מצד המלוכה
[88]
המתקיימת בבחירת ה' והעם;
[89]
(יט)
וְהַשֵּׁנִית לְמִי אֲנִי אֶעֱבֹד הֲלוֹא לִפְנֵי בְנוֹ כַּאֲשֶׁר עָבַדְתִּי לִפְנֵי אָבִיךָ כֵּן אֶהְיֶה לְפָנֶיךָ:
וְהַשֵּׁנִית
-ובנוסף לכך
[90]
, אף אם הייתי לו לאוהב מצד עצמו, מכל מקום אין זה בגידה בו
[91]
, כי
לְמִי אֲנִי אֶעֱבֹד
למשפחת בית שאול אויביו?!
[92]
הֲלוֹא לִפְנֵי בְנוֹ
אעבוד, וְ
כַּאֲשֶׁר עָבַדְתִּי לִפְנֵי אָבִיךָ כֵּן אֶהְיֶה לְפָנֶיךָ
ולא ייחשב הדבר לבגידה
[93]
אלא להיפך, כי גם דוד אביך אחרי שינוצח יתרצה בזה וישמח שאיני עובד לאיש נכרי כי אם לבנו, וגם אתה תאהבני אהבה עזה מצד שהייתי עבד ורֵעַ אביך
[94]
, ולאחר מכן קיבל אבשלום את חושי לעבד אבל לא שאל בעצתו ראשונה;
[95]
(כ)
וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל אֲחִיתֹפֶל הָבוּ לָכֶם עֵצָה מַה נַּעֲשֶׂה:
וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל אֲחִיתֹפֶל
אתה והחכמים אשר אתך
[96]
הָבוּ לָכֶם עֵצָה
-התייעצו ביניכם
[97]
מַה נַּעֲשֶׂה
, ושהעצה תהיה מוסכמת על אחיתופל וגם על חושי;
[98]
(כא)
וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלֹם בּוֹא אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמוֹר הַבָּיִת, וְשָׁמַע כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי נִבְאַשְׁתָּ אֶת אָבִיךָ וְחָזְקוּ יְדֵי כָּל אֲשֶׁר אִתָּךְ:
והנה עצתו של אחיתופל היתה שאבשלום יעשה מעשה שבגינו יבין העם שלא ישלימו דוד ואבשלום ובכך ילכו אחרי אבשלום ויעזבו את דוד,
[99]
וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלֹם בּוֹא
במשכב
אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמוֹר
את
הַבָּיִת,
וְשָׁמַע
-וישמע
כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי נִבְאַשְׁתָּ
-נתעבת ונמאסת
[100]
אֶת
-על
אָבִיךָ וְ
כך
חָזְקוּ
-יחזקו
יְדֵי כָּל
העם
אֲשֶׁר אִתָּךְ
, כי עתה ידם רפה לעזור לך, שאומרים בלבם שלבסוף הבן יתחרט וישלים עם אביו ואנו נהיה שנואים למלך וינקמו בנו;
[101]
(כב)
וַיַּטּוּ לְאַבְשָׁלוֹם הָאֹהֶל עַל הַגָּג וַיָּבֹא אַבְשָׁלוֹם אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיו לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל:
וַיַּטּוּ לְאַבְשָׁלוֹם
משרתיו
[102]
את
הָאֹהֶל
בו עשה את המעשה, במקום גבוה
[103]
עַל הַגָּג
כדי לגרום לפרסום העניין,
[104]
וַיָּבֹא אַבְשָׁלוֹם אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיו
במשכב
לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל
שכולם יראו שהוא נכנס אל האהל ומתייחד עימהן;
[105]
(כג)
וַעֲצַת אֲחִיתֹפֶל אֲשֶׁר יָעַץ בַּיָּמִים הָהֵם כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל (אִישׁ) בִּדְבַר הָאֱלֹהִים כֵּן כָּל עֲצַת אֲחִיתֹפֶל גַּם לְדָוִד גַּם לְאַבְשָׁלֹם:
וַעֲצַת אֲחִיתֹפֶל אֲשֶׁר יָעַץ בַּיָּמִים הָהֵם
היתה טובה ונכונה
כַּאֲשֶׁר
-כמו
יִשְׁאַל
-שהיה שואל איש
(אִישׁ
[106]
קרי ולא כתיב
) בִּדְבַר הָאֱלֹהִים
-באורים ותומים
[107]
כך היה בטוח השואל בתשובתו של אחיתופל,
[108]
כֵּן
-וכך היתה
כָּל עֲצַת אֲחִיתֹפֶל גַּם
כאשר יעץ
לְדָוִד
ו
גַּם
כאשר יעץ
לְאַבְשָׁלֹם
, ולפי מחשבתו הרעה היתה העצה בדבר הפלגשים עצה טובה, ואף עצתו שיעץ לאחר מכן לרדוף אחר דוד ולהורגו
[109]
היתה עצה נכונה, אבל ה' הפר אותה
[110]
, ואולם לעצה הראשונה הזו היה מוכרח אבשלום לשמוע מבלי להתייעץ עם חושי (כפי שעשה לגבי העצה השניה), שכן אחיתופל סגר את הדלת לפניו, ולא רצה לגלות את עצתו (לרדוף ולהרוג את דוד) עד שיבוא אל פילגשי אביו, ואם לא היה שומע לו היה נשאר בלי עצה;
[111]