/ מלכים א פרק יז'

פסוקים

מלכים א פרק יז'

(א) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב, חַי יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי: אמרו רבותינו ז"ל [1] שכאשר מתו בני חיאל בית האלי, הלכו אחאב ואליהו לנחמו, ואמר אליהו לחיאל שמתו בניו בדבר קללת יהושע [2] , אמר אחאב לאליהו: אפשר שקללת התלמיד נתקיימה, וקללת משה רבינו לא נתקיימה?! שנאמר [3] "וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם, וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים...", והרי כל ישראל עובדים עבודה זרה, ואין גשמים נעצרים! מיד וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ [4] הַתִּשְׁבִּי -מעיר ששמה תושב [5] מִתֹּשָׁבֵי -אשר התגורר זמן רב [6] בְּ גִלְעָד אֶל אַחְאָב, חַי יְהֹוָה -בשם ה' [7] אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי -אני רגיל לעמוד בתפילה [8] לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים -בַּשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל [9] וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי -מה שאגזור [10] במצוות האל: [11]
(ב) וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֵלָיו לֵאמֹר: ואכן התחילה הבצורת בישראל, וְאַחְאָב מלך ישראל ואשתו אִיזֶבֶל רצו לפגוע באליהו, וַיְהִי אז דְבַר יְהֹוָה אֵלָיו -אל אליהו לֵאמֹר:
(ג) לֵךְ מִזֶּה וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן: לֵךְ מִזֶּה המקום שלא יהרגך אַחְאָב, [12] וּפָנִיתָ -וּפְנֵה [13] לְּךָ קֵדְמָה -לַמִּזְרָח, [14] וְנִסְתַּרְתָּ [15] (שלא יֵדָעֲךָ אדם [16] ) מפני אַחְאָב וְאִיזֶבֶל [17] בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי -בְּצִדּוֹ המזרחי [18] של הַיַּרְדֵּן:
(ד) וְהָיָה מֵהַנַּחַל תִּשְׁתֶּה, וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם: וְהָיָה הנחל לִרְווֹת צִמְאוֹנְךָ [19] כי מֵהַנַּחַל כְּרִית תִּשְׁתֶּה, [20] וְאֶת הָעֹרְבִים [21] צִוִּיתִי -נתתי בליבם [22] לְכַלְכֶּלְךָ [23] שָׁם במזון [24] כָּשֵׁר [25] , לחם ובשר פעמיים ביום: [26]
(ה) וַיֵּלֶךְ וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יְהֹוָה, וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן: וַיֵּלֶךְ אליהו וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יְהֹוָה, וַיֵּלֶךְ ממקומו וַיֵּשֶׁב בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי -בְּצִדּוֹ המזרחי של [27] הַיַּרְדֵּן:
(ו) וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר, וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב וּמִן הַנַּחַל יִשְׁתֶּה: וְהָעֹרְבִים [28] מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר, וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב , וידע אליהו שהבשר כשר, [29] וּמִן הַנַּחַל כְּרִית יִשְׁתֶּה:
(ז) וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיִּיבַשׁ הַנָּחַל כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ: וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים -לאחר זמן מה וַיִּיבַשׁ -התייבש הַנָּחַל כְּרִית כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ , וכן תמה הלחות בין בארץ בין באויר [30] , והקב"ה עשה זאת כדי שידע אליהו את צורך הגשמים ויטרח לִגְלוֹת למקום אחר, שהיה קשה בעיני הקב"ה שישראל שרויין מתים ברעב: [31]
(ח) וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֵלָיו לֵאמֹר: וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֵלָיו -לאליהו לֵאמֹר:
(ט) קוּם לֵךְ צָרְפַתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן, וְיָשַׁבְתָּ שָׁם, הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךָ: קוּם לֵךְ צָרְפַתָה -לעיר צרפת [32] אֲשֶׁר בישראל, סמוך [33] לְצִידוֹן, וְיָשַׁבְתָּ שָׁם, הִנֵּה צִוִּיתִי בַּפָּמַלְיָא שלי [34] לזַמֵן לך [35] שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה [36] צדקת [37] , ואצווה את ברכתי בביתה [38] שתוכל ע"י נס זה [39] לְכַלְכְּלֶךָ:
(י) וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ צָרְפַתָה וַיָּבֹא אֶל פֶּתַח הָעִיר וְהִנֵּה שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה מְקֹשֶׁשֶׁת עֵצִים וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר קְחִי נָא לִי מְעַט מַיִם בַּכְּלִי וְאֶשְׁתֶּה: וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ צָרְפַתָה וַיָּבֹא אֶל פֶּתַח הָעִיר , ולמד מאליעזר עבד אברהם, ואמר: אותה אישה שתתן לי מים לשתות היא האלמנה, [40] וְהִנֵּה שָׁם זימן ה' [41] אִשָּׁה אַלְמָנָה מְקֹשֶׁשֶׁת עֵצִים דקים, [42] וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר קְחִי נָא לִי מְעַט מַיִם מִבֵּיתֵךְ והביאי לי [43] בַּכְּלִי וְאֶשְׁתֶּה: [44]
(יא) וַתֵּלֶךְ לָקַחַת וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר לִקְחִי נָא לִי פַּת לֶחֶם בְּיָדֵךְ: וַתֵּלֶךְ האישה לָקַחַת את המים, וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ אליהו וַיֹּאמַר לִקְחִי נָא לִי גם חתיכת [45] פַּת לֶחֶם בְּיָדֵךְ:
(יב) וַתֹּאמֶר חַי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אִם יֶשׁ לִי מָעוֹג כִּי אִם מְלֹא כַף קֶמַח בַּכַּד וּמְעַט שֶׁמֶן בַּצַּפָּחַת וְהִנְנִי מְקֹשֶׁשֶׁת שְׁנַיִם עֵצִים וּבָאתִי וַעֲשִׂיתִיהוּ לִי וְלִבְנִי וַאֲכַלְנֻהוּ וָמָתְנוּ: וַתֹּאמֶר האישה האלמנה לאליהו, חַי יְהֹוָה -אני נשבעת בה' אֱלֹהֶיךָ אִם יֶשׁ לִי -שאין לי אפילו מָעוֹג -דְּבַר [46] מאפה, [47] כִּי אִם רק שיעור [48] של מְלֹא כַף יד [49] קֶמַח בַּכַּד שלי, וּמְעַט שֶׁמֶן בַּצַּפָּחַת -בצלוחית, [50] וְהִנְנִי מְקֹשֶׁשֶׁת שְׁנַיִם עֵצִים לאפות בהם, [51] וּבָאתִי וַעֲשִׂיתִיהוּ לִי וְלִבְנִי וַאֲכַלְנֻהוּ ולאחר מכן כיוון שלא יִשָּׁאֵר לנו עוד אוכל מפני חוזק הרעב [52] וָמָתְנוּ -נמות אני ובני ברעב: [53]
(יג) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵלִיָּהוּ אַל תִּירְאִי בֹּאִי עֲשִׂי כִדְבָרֵךְ אַךְ עֲשִׂי לִי מִשָּׁם עֻגָה קְטַנָּה בָרִאשֹׁנָה וְהוֹצֵאתְ לִי וְלָךְ וְלִבְנֵךְ תַּעֲשִׂי בָּאַחֲרֹנָה: וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵלִיָּהוּ אַל תִּירְאִי כי לא תמותו ברעב, [54] בֹּאִי עֲשִׂי כִדְבָרֵךְ ללוש הקמח ולעשות עוגות, [55] אַךְ עֲשִׂי לִי מִשָּׁם -מהקמח ההוא [56] עֻגָה קְטַנָּה בָרִאשֹׁנָה -קודם, וְהוֹצֵאתְ לִי להאכילני ראשון, [57] וְ אחרי זה תעשי לָךְ וְלִבְנֵךְ תַּעֲשִׂי בָּאַחֲרֹנָה -בסוף:
(יד) כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר עַד יוֹם תֵּת יְהֹוָה (תתן גֶּשֶׁם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: והברכה שתחול בביתך לא תהיה מכוח דיבורי אלא מכוח גזרת ה', [58] כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה -תתרוקן [59] ולא תפסיק מלהוציא קמח, [60] וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר מִלִּיצֹק שמן, וזאת עַד יוֹם תֵּת יְהֹוָה (תתן כתיב) -שיתן ה' גֶּשֶׁם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שאז לא יהיה עוד צורך בנס: [61]
(טו) וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה כִּדְבַר אֵלִיָּהוּ, וַתֹּאכַל הִיא וָהוּא (הוא והיא וּבֵיתָהּ יָמִים: וַתֵּלֶךְ האישה וַתַּעֲשֶׂה כִּדְבַר אֵלִיָּהוּ, וַתֹּאכַל הִיא וָהוּא (הוא והיא כתיב) [62] וּבֵיתָהּ -בְּנָהּ ובני הבית [63] יָמִים -במשך שנה: [64]
(טז) כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא חָסֵר כִּדְבַר יְהֹוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֵלִיָּהוּ: ואכן הברכה שרתה [65] בְּ כַּד הַקֶּמַח אשר לֹא כָלָתָה -פסק מלהוציא קמח, וְצַפַּחַת -וצלוחית הַשֶּׁמֶן לֹא חָסֵר -התרוקנה מלהוציא שמן [66] כִּדְבַר יְהֹוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֵלִיָּהוּ:
(יז) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָלָה בֶּן הָאִשָּׁה בַּעֲלַת הַבָּיִת וַיְהִי חָלְיוֹ חָזָק מְאֹד עַד אֲשֶׁר לֹא נוֹתְרָה בּוֹ נְשָׁמָה: וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה -לאחר שנה זו, חָלָה בֶּן הָאִשָּׁה בַּעֲלַת הַבָּיִת ולא חלה כדרך החולים הטבעיים שתחלה יחלה מעט ואח"כ החולי מתגבר [67] , רק תיכף וַיְהִי -היה חָלְיוֹ חָזָק מְאֹד עַד אֲשֶׁר מת [68] מחולי זה [69] לֹא נוֹתְרָה בּוֹ נְשָׁמָה: [70]
(יח) וַתֹּאמֶר אֶל אֵלִיָּהוּ, מַה לִּי וָלָךְ אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּאתָ אֵלַי לְהַזְכִּיר אֶת עֲוֹנִי וּלְהָמִית אֶת בְּנִי: והאישה התרעמה [71] וַתֹּאמֶר -ואמרה אֶל אֵלִיָּהוּ, מַה לִּי וָלָךְ -מה האיבה והשנאה אשר בינינו, מה עשית לי ומה עשיתי לך [72] אִישׁ הָאֱלֹהִים שֶׁ בָּאתָ אֵלַי כדי לְהַזְכִּיר אֶת עֲוֹנִי , שכן עד שלא באת היו שוקלין מַעֲשַׂי ומעשה עירי והייתי ראויה לנס, -ומשבאת לכאן לא נחשבתי לכלום לעומתך שאתה נקי מן החטאים [73] , ואין צדקתי ניכרת [74] ומדקדקים איתי [75] , ולכן הזכירו לי כעת את עונותיי, ועוד שהגעתך הנה גרמה לי אולי לעוונות נוספים שאולי לא עבדתי אותך כראוי [76] , או שמא אסור היה לי להנות מנס כד הקמח וצפחת השמן, [77] וּ ביאתך אֵלַי גרמה אם כן לְהָמִית אֶת בְּנִי:
(יט) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ תְּנִי לִי אֶת בְּנֵךְ, וַיִּקָּחֵהוּ מֵחֵיקָהּ וַיַּעֲלֵהוּ אֶל הָעֲלִיָּה אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב שָׁם, וַיַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטָּתוֹ: וַיֹּאמֶר אליהו אֵלֶיהָ תְּנִי לִי אֶת בְּנֵךְ, וַיִּקָּחֵהוּ מֵחֵיקָהּ וַיַּעֲלֵהוּ אֶל הָעֲלִיָּה אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב -התגורר שָׁם, וַיַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטָּתוֹ להראות כי מיתתו של הילד צער גדול הוא לאליהו עצמו: [78]
(כ) וַיִּקְרָא אֶל יְהֹוָה וַיֹּאמַר, יְהֹוָה אֱלֹהָי הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ: וַיִּקְרָא אֶל יְהֹוָה וַיֹּאמַר, יְהֹוָה אֱלֹהָי לא די שהרעות לי ללכת נע ונד משוטט בארץ על שעצרתי את המטר, [79] הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר -דָּר [80] עִמָּהּ יחרה לך על שהכניסה אותי בביתה [81] וְ הֲרֵעוֹתָ לה בעבור זה לְהָמִית אֶת בְּנָהּ ?! וכי כל כך גדלה אשמתי עד שלא אמצא מי שיכניס אותי?! [82] והאם לא די שפקדת את עון ישראל שתפקוד גם את עון האלמנה? [83] ובגלל שאתה כועס עלי ורוצה להרע לי, גדל כעסך עד שתרע גם לאלמנה?! [84] , וכי לא תחיה את בנה בזכותי שאני מתגורר עמה?!: [85]
(כא) וַיִּתְמֹדֵד עַל הַיֶּלֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וַיִּקְרָא אֶל יְהֹוָה וַיֹּאמַר, יְהֹוָה אֱלֹהָי תָּשָׁב נָא נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד הַזֶּה עַל קִרְבּוֹ: וַיִּתְמֹדֵד [86] -והשתטח אליהו [87] עַל הַיֶּלֶד ושם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו אל כפיו [88] שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וַיִּקְרָא בכל שלושת הפעמים [89] אֶל יְהֹוָה וַיֹּאמַר, יְהֹוָה אֱלֹהָי היחיד שנותן נשמות ומסוגל להשיבן, [90] תָּשָׁב נָא נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד הַזֶּה עַל קִרְבּוֹ -לתוך גופו: [91]
(כב) וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ, וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד עַל קִרְבּוֹ וַיֶּחִי: וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ, וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד עַל קִרְבּוֹ וַיֶּחִי -וקם הילד לתחיה: [92]
(כג) וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת הַיֶּלֶד וַיֹּרִדֵהוּ מִן הָעֲלִיָּה הַבַּיְתָה וַיִּתְּנֵהוּ לְאִמּוֹ, וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ רְאִי חַי בְּנֵךְ: וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת הַיֶּלֶד וַיֹּרִדֵהוּ מִן הָעֲלִיָּה הַבַּיְתָה וַיִּתְּנֵהוּ לְאִמּוֹ, וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לאימו רְאִי חַי בְּנֵךְ:
(כד) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל אֵלִיָּהוּ עַתָּה זֶה יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים אָתָּה, וּדְבַר יְהֹוָה בְּפִיךָ אֱמֶת: וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל אֵלִיָּהוּ עַתָּה זֶה -עכשיו בהחיותך את בני [93] יָדַעְתִּי -נוכחתי לדעת כִּי אִישׁ אֱלֹהִים אמיתי [94] אָתָּה, וּדְבַר יְהֹוָה שהיה בְּפִיךָ אודות כד הקמח וצפחת השמן [95] היו גם אֱמֶת:

הערות

1. ירושלמי סנהדרין י:, רש"י, רד"ק, מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. דברים יא, יז.
4. ראה את דברי הרלב"ג על הופעותיו של אליהו בתנ"ך.
5. מצודת ציון. ורש"י מפרש ארץ ששמה תושב.
6. מצודת ציון.
7. לשון שבועה, לומר כשם שה' חי (מצודת דוד).
8. רד"ק, מצודת דוד.
9. והפליג אליהו בשליחות השם למנוע מהם טל ומטר בכללות כל השנים ההם (רלב"ג). ומלבי"ם מבאר שהוסיף גם טל שזה אינו נכלל בעונש התורה (שכתוב ולא יהיה מטר) למען ידעו שהוא רק על פי דברו וגזרתו, ובזה יתברר שכן חל העונש מפני גזרת יהושע ודברו. ואמרו חז"ל שהטל לא נעצר לעולם, ומה שאליהו הזכיר טל היינו טל של ברכה (תענית ג., ילקוט שמעוני).
10. מלבי"ם.
11. רד"ק.
12. מצודת דוד.
13. מצודת ציון.
14. מצודת דוד. כשומר את הגבול בל יבא טוב ושפע לארץ (מלבי"ם).
15. הנה זה עדות כי הש"י לא יחדש דבר כנגד הטבע אם לא בעת הצורך, ולזה רצה השם ית' שיסתתר שם מפני אחאב, וסבב הש"י שיגיע לו שם מזונו על ידי העורבים (רלב"ג).
16. רד"ק.
17. רש"י.
18. מצודת דוד.
19. מצודת דוד.
20. מלבי"ם מסביר כי השפע יורד אל האדם כפי הכנתו, ומאחר שאליהו עצר בעד הברכה העליונה מרדת למטה כך אי אפשר היה שתרד גם עליו, ולכן אליהו יכול היה להתפרנס רק מנחל קיים וממזון הנמצא.
21. עורבים ממש (חולין ה., רד"ק). והם העופות השחורות (מצודת ציון).
22. מצודת דוד.
23. ורצה להעיר רוחו של אליהו הנביא לבל יתאכזר על ישראל בעניין הגשמים, בראותו כי העורבים האכזרים יחמלו עליו לכלכלו, ואיך לא יחמול הוא על ישראל (מצודת דוד).
24. מצודת ציון.
25. יש אומרים שהיו מביאים לו משולחנו של אחאב וי"א משולחנו של יהושפט (רד"ק).
26. רד"ק.
27. ראה הערה בפס' ג'.
28. עורבים ממש (חולין ה., ילקוט שמעוני). ואמרו חז"ל שע"י שהשחיר והעריב בתורה הביא לו הקב"ה את מאכלו ע"י עורבים (מדרש רבה ויקרא פ' יט ס"א).
29. שכן ה' אמר לו לאכלו (מצודת דוד).
30. מלבי"ם.
31. רש"י.
32. רש"י, מצודת דוד.
33. רד"ק.
34. רש"י.
35. מצודת דוד.
36. ואמרו במדרש כי אמו של יונה הנביא היתה (רד"ק).
37. כיוון שאי אפשר היה להריק ברכה על לחמו של אליהו (ראה לעיל בפס' ד), הקב"ה זימן את האישה הצדקת אשר היתה ראויה להריק הברכה בשבילה להחיות נפשה, והיא כלכלה את אליהו מן הברכה שהושפע עליה (מלבי"ם).
38. רד"ק.
39. כי לא היה לה אוכל לכלכל אתו כפי שיתבאר להלן בפס' יב' (רד"ק, רלב"ג).
40. רש"י.
41. מלבי"ם.
42. מצודת ציון.
43. מצודת דוד.
44. ורצה לדעת מה חסר לה, אם מים או לחם, והתחיל במים, כי בעבורם הניעו ה' ממקומו, וראה כי הלכה לביתה להביא מים והבין כי לא חסר לה מים ואז אמר לה להביא לחם (מלבי"ם).
45. מצודת ציון.
46. רלב"ג.
47. רד"ק.
48. מצודת דוד.
49. מצודת ציון.
50. מצודת ציון.
51. מצודת דוד.
52. רלב"ג.
53. רש"י, רד"ק, מצודת דוד. ומלבי"ם מסביר כי ה' לא יעשה נס אם לא לצורך גדול, וכל עוד היה לה מזון סעודה אחת לא היה מתרחש הנס, ולכן הזמין את אליהו בעת שלא היה לה רק סעודה אחת בענין שאח"כ תמות ברעב, ובזה היתה ראויה לנס כדי שלא תמות.
54. מצודת דוד.
55. מצודת דוד.
56. מצודת דוד.
57. מצודת דוד. ורלב"ג מסביר כי ציווה לה אליהו שתאכילנו ראשון כדי שיביא השם יתברך הברכה בקמח ההוא ובשמן בזכות מעשיה, ואם היתה עושה קודם לה ולבנה היה מתכלה הקמח והשמן. ומלבי"ם אף מוסיף כי הברכה לא יכלה להתחיל עבור אליהו (ראה הסבר על הסיבה לכך במלבי"ם בפס' ח' לעיל).
58. וברכה זו של ה' (להבדיל מברכת נביא) יש בכוחה ליצור יש מאין (מלבי"ם).
59. רד"ק.
60. מצודת דוד.
61. מצודת דוד.
62. הקדימה אותו תחילה כפי שאמר לה אליהו (רלב"ג, מלבי"ם). ובמדרש, "הוא והיא" כתיב שאכלה משלו, וע"י שקבלה אותו בסבר פנים יפות ושמשתו זכתה להחיות את בנה, ועוד דרשו, גדולה היא הפרנסה שגורמת לתחיית המתים לבוא שלא בעונתה, צרפית ע"י שהאכילה את אליהו זכתה להחיות את בנה, שונמית על ידי שהאכילה את אלישע זכתה להחיות את בנה (מדרש רבה שיר השירים רבה פרשה ב).
63. ובתחילה לא הזכירה בני ביתה, כי לא היה מספיק אלא לה ולבנה, והם קודמים לשאר בני הבית (רד"ק).
64. מצודת ציון.
65. מלבי"ם.
66. מצודת דוד.
67. מלבי"ם.
68. רד"ק.
69. רלב"ג, מצודת דוד.
70. המדרש מספר כי הקב"ה ברוב רחמיו רצה להפסיק את הרעב, מה עשה, גרם לבן האישה האלמנה למות ואליהו ביקש עליו רחמים להחיותו, אמר לו הקב"ה שלש מפתחות לא נמסרו לשום שליח, אלא הם בידי בלבד, של חיה (יולדת), של גשמים ושל תחיית המתים, כיוון שגזרת על הגשמים וקיימתי את גזרתך הרי שהמפתח הזה (של הגשמים) בידך, ואם אענה לך על החייאת הילד המת, הרי שמסרתי לך עוד מפתח של תחיית המתים, יאמרו שתי מפתחות ביד התלמיד (אליהו הנביא) ואחת ביד הרב (הקב"ה)?! תחזיר מפתח אחד (של הגשמים) ואתן לך את של תחיית המתים (סנהדרין קיג., רש"י).
71. שחשבה שכאשר תתרעם על הנביא, יעתיר לה' בעבור בנה (מצודת דוד).
72. מצודת דוד.
73. רלב"ג.
74. רש"י, מצודת דוד.
75. שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים ועם אנשי הבית אשר הוא שם (רלב"ג). מכאן למדנו שלא היתה האשה צדקת גמורה אלא לפי שהיו כל דורה רשעים ונראית צדקת ביניהם לא היתה פוגעת בה מדת הדין (מדרש בראשית רבתי).
76. אברבנאל, רד"ק.
77. שחשדה אותו שמה שעשה עם כד הקמח אינו בשם ה', רק שהוא עשה הנס הזה מכוחו ע"י שמות או סגולות ששינה הטבע, ומאחר שנהנו מדבר הנעשה בְּלָט (מעין כשפים, ראה רש"י שמות פרק ז פס' כב), זה נחשב לעוון ונתחייב בנה מיתה (מלבי"ם).
78. מלבי"ם.
79. מצודת דוד.
80. רלב"ג, מצודת ציון.
81. מצודת דוד.
82. מצודת דוד.
83. רד"ק.
84. בעבור שאני מתגורר עמה, כאילו חמתך עלי התהפכה לעברה שאתה מעניש גם מי שנמצא בקרבתי?! (מלבי"ם). ובמדרש, אמר ר' יודא משל לאחד שגנב נרתיקו של רופא, כשהוא יוצא נפגע בנו, חזר אצלו א"ל אדוני הרופא רפא את בני, א"ל לך והחזר את הנרתק שכל מיני רפואות נתונים בו ואני מרפא את בנך, כך אמר הקב"ה לאליהו לך והתר נדרו של טל, שאין המתים חיים אלא בטל (ילקוט שמעוני).
85. רד"ק.
86. ועשה עצמו מידה לו, ששם עיניו אצל עיניו וכו', כאילו ירצה בזה שתבוא הרוח מאיברי הנביא אל איברי הילד (רלב"ג).
87. רש"י.
88. רלב"ג, מצודת דוד. ואפשר שעשה זאת לחימום גוף הילד, כי רב הפעמים הניסים נעשים ע"י מעט מעשה טבעי בהתחלה (רד"ק).
89. רד"ק.
90. מלבי"ם.
91. מצודת ציון.
92. והילד הזה היה יונה בן אמיתי (מעם לועז).
93. רד"ק.
94. שבתחילה הטילה ספק אודות כד הקמח והשמן, שחשבה אולי שמע זאת מנביא אחר (רלב"ג, מצודת דוד). או אולי עשה זאת מכוחו ע"י שמות וכו' (מלבי"ם).
95. מצודת דוד.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה