/ מלכים א פרק יח'

פסוקים

מלכים א פרק יח'

(א) וַיְהִי יָמִים רַבִּים וּדְבַר יְהֹוָה הָיָה אֶל אֵלִיָּהוּ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית לֵאמֹר, לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב וְאֶתְּנָה מָטָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: רבותינו מספרים [1] כי כאשר הוצרך אליהו למפתח של תחיית המתים, היה מוכרח להחזיר לה' את מפתח הגשמים, והקב"ה עשה זאת כי היה חפץ להשיב את הגשמים לישראל, וכך היה המעשה: וַיְהִי לאחר יָמִים רַבִּים [2] וּדְבַר יְהֹוָה הָיָה אֶל אֵלִיָּהוּ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית לעצירת הטל והמטר [3] לֵאמֹר, לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב וְסֹבֵב הדבר שיבקש ממך על המטר [4] , והשתדל להשיב את העם בתשובה, [5] וְ אז אֶתְּנָה -אוריד מָטָר על ידיך [6] עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מפני שֶׁבָּרָעָב שָׁבוּ רבים בתשובה: [7]
(ב) וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ לְהֵרָאוֹת אֶל אַחְאָב וְהָרָעָב חָזָק בְּשֹׁמְרוֹן: וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ לְהֵרָאוֹת אֶל אַחְאָב וְ בזמן הזה הָרָעָב היה חָזָק בְּשֹׁמְרוֹן , וכיוון שהעם פחד לָמוּת מרעב, היה קל יותר להחזירם בתשובה: [8]
(ג) וַיִּקְרָא אַחְאָב אֶל עֹבַדְיָהוּ אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת וְעֹבַדְיָהוּ הָיָה יָרֵא אֶת יְהֹוָה מְאֹד: וגם אַחְאָב כבר שם על לבו צרת עמו ורוע מעלליו, [9] וַיִּקְרָא -וקרא אַחְאָב אֶל עֹבַדְיָהוּ אֲשֶׁר היה ממונה [10] עַל הַבָּיִת -ביתו [11] ללכת עימו לחפש אוכל, [12] וְעֹבַדְיָהוּ [13] הָיָה יָרֵא אֶת יְהֹוָה מְאֹד , שֶׁכֵּן: [14]
(ד) וַיְהִי בְּהַכְרִית אִיזֶבֶל אֵת נְבִיאֵי יְהֹוָה, וַיִּקַּח עֹבַדְיָהוּ מֵאָה נְבִאִים וַיַּחְבִּיאֵם חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה וְכִלְכְּלָם לֶחֶם וָמָיִם: וַיְהִי בְּהַכְרִית -כשהכריתה אִיזֶבֶל אֵת נְבִיאֵי יְהֹוָה, וַיִּקַּח -לקח עֹבַדְיָהוּ מֵאָה נְבִאִים וַיַּחְבִּיאֵם במחבוא [15] חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה אחת, וחמשים איש במערה אחרת [16] , בכדי שאם [17] תמצא איזבל קבוצה אחת, תישאר הקבוצה הנותרת לפליטה, [18] וְכִלְכְּלָם לֶחֶם וָמָיִם שהיו יקרים בתקופת הרעב [19] , והיתה לו על כך זכות גדולה: [20]
(ה) וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל עֹבַדְיָהוּ, לֵךְ בָּאָרֶץ אֶל כָּל מַעְיְנֵי הַמַּיִם וְאֶל כָּל הַנְּחָלִים אוּלַי נִמְצָא חָצִיר וּנְחַיֶּה סוּס וָפֶרֶד וְלוֹא נַכְרִית מֵהַבְּהֵמָה: וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל עֹבַדְיָהוּ, לֵךְ בָּאָרֶץ אֶל כָּל מַעְיְנֵי הַמַּיִם וְאֶל כָּל הַנְּחָלִים אוּלַי נִמְצָא חָצִיר -דשא [21] ועשב למאכל הבהמות [22] וּנְחַיֶּה -וְנָזוּן [23] סוּס -את הסוסים וָפֶרֶד -והפרדות וְלוֹא -ועל ידי כך לא [24] נַכְרִית -יכרתו [25] מֵהַבְּהֵמָה -הבהמות אשר בעירנו: [26]
(ו) וַיְחַלְּקוּ לָהֶם אֶת הָאָרֶץ לַעֲבָר בָּהּ אַחְאָב הָלַךְ בְּדֶרֶךְ אֶחָד לְבַדּוֹ, וְעֹבַדְיָהוּ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ אֶחָד לְבַדּוֹ: וַיְחַלְּקוּ לָהֶם אֶת הָאָרֶץ -חילקו ביניהם את הארץ לַעֲבָר בָּהּ ולחפש חציר, אַחְאָב הָלַךְ [27] בְּדֶרֶךְ אֶחָד לְבַדּוֹ, וְעֹבַדְיָהוּ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ אֶחָד -אחרת לְבַדּוֹ:
(ז) וַיְהִי עֹבַדְיָהוּ בַּדֶּרֶךְ וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ לִקְרָאתוֹ וַיַּכִּרֵהוּ וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו וַיֹּאמֶר הַאַתָּה זֶה אֲדֹנִי אֵלִיָּהוּ?: וַיְהִי עֹבַדְיָהוּ בַּדֶּרֶךְ וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ לִקְרָאתוֹ וַיַּכִּרֵהוּ עובדיהו וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו להשתחוות לו, [28] וַיֹּאמֶר לו עובדיהו הַאַתָּה זֶה אֲדֹנִי אֵלִיָּהוּ?:
(ח) וַיֹּאמֶר לוֹ אָנִי, לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ הִנֵּה אֵלִיָּהוּ: וַיֹּאמֶר לוֹ אליהו אָנִי, לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ אַחְאָב הִנֵּה בא אֵלִיָּהוּ:
(ט) וַיֹּאמֶר מֶה חָטָאתִי כִּי אַתָּה נֹתֵן אֶת עַבְדְּךָ בְּיַד אַחְאָב לַהֲמִיתֵנִי: וַיֹּאמֶר מֶה חָטָאתִי כִּי אַתָּה נֹתֵן אֶת עַבְדְּךָ בְּיַד אַחְאָב ולא תהיה כאן לעזרתי, שכן רוח ה' תיקח אותך למקום אשר לא אדע [29] , ובכך אתה תהיה הסיבה [30] לַהֲמִיתֵנִי:
(י) חַי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אִם יֶשׁ גּוֹי וּמַמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא שָׁלַח אֲדֹנִי שָׁם לְבַקֶּשְׁךָ וְאָמְרוּ אָיִן וְהִשְׁבִּיעַ אֶת הַמַּמְלָכָה וְאֶת הַגּוֹי כִּי לֹא יִמְצָאֶכָּה: ואם אתה רוצה להתראות אליו מדוע נסתרת עד כה, ואם המתנת עד שיבקש אותך אַחְאָב, הרי ידוע לך שהוא מחפש אותך, [31] חַי יְהֹוָה -נשבע אני בשם ה' אֱלֹהֶיךָ אִם יֶשׁ גּוֹי וּמַמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא שָׁלַח אֲדֹנִי אַחְאָב שָׁם לְבַקֶּשְׁךָ וְאָמְרוּ אָיִן איננו פה, [32] וְהִשְׁבִּיעַ אַחְאָב אֶת הַמַּמְלָכָה וְאֶת הַגּוֹי אשר היה איתם בקשר [33] כִּי לֹא יִמְצָאֶכָּה שהם לא יודעים היכן אתה [34] , כי הוא והעם לא הצליחו למצוא אותך: [35]
(יא) וְעַתָּה אַתָּה אֹמֵר לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ הִנֵּה אֵלִיָּהוּ?!: וְעַתָּה לאחר שהסתתרת אתה עושה ההיפך [36] וְ אַתָּה אֹמֵר לי לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ אַחְאָב הִנֵּה אֵלִיָּהוּ?!:
(יב) וְהָיָה אֲנִי אֵלֵךְ מֵאִתָּךְ וְרוּחַ יְהֹוָה יִשָּׂאֲךָ עַל אֲשֶׁר לֹא אֵדָע וּבָאתִי לְהַגִּיד לְאַחְאָב וְלֹא יִמְצָאֲךָ וַהֲרָגָנִי וְעַבְדְּךָ יָרֵא אֶת יְהֹוָה מִנְּעֻרָי: ונראה כי באמת אינך רוצה להתראות אליו, רק אתה רוצה להראות שהוא מחפש אותך לשווא בארצות אחרות כי אתה מצוי פה, [37] וְהָיָה כאשר אֲנִי אֵלֵךְ בכל זאת [38] מֵאִתָּךְ -ממך, ואודיע לְאַחְאָב את מה שאתה מבקש ממני, לא אמצא אותך וְ זאת משום שֶׁ רוּחַ יְהֹוָה יִשָּׂאֲךָ [39] תישא אותך כפי שאתה רגיל מפעם לפעם [40] עַל -למקום [41] אֲשֶׁר לֹא אֵדָע היכן הוא, [42] וּבָאתִי לְהַגִּיד לְאַחְאָב כדברך שאתה נמצא כאן וְלֹא יִמְצָאֲךָ במקום הזה [43] וַהֲרָגָנִי על שיחשוב שלעגתי לו, [44] וְ יש לך לחמול עלי כי [45] עַבְדְּךָ יָרֵא אֶת יְהֹוָה מִנְּעֻרָי ולמה אם כן תהיה אתה סיבה למִיתָתִי: [46]
(יג) הֲלֹא הֻגַּד לַאדֹנִי אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בַּהֲרֹג אִיזֶבֶל אֵת נְבִיאֵי יְהֹוָה וָאַחְבִּא מִנְּבִיאֵי יְהֹוָה מֵאָה אִישׁ חֲמִשִּׁים חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה וָאֲכַלְכְּלֵם לֶחֶם וָמָיִם: ואל תאמר כי לא יהרגני בעבור זה משום שלא יתלה בי האשמה במה שאתה עושה לו [47] , כי הֲלֹא הֻגַּד לַאדֹנִי וגם לְאַחְאָב [48] אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בַּהֲרֹג אִיזֶבֶל אֵת נְבִיאֵי יְהֹוָה וָאַחְבִּא מִנְּבִיאֵי יְהֹוָה מֵאָה אִישׁ חֲמִשִּׁים איש במערה אחת וַ חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה אחרת וָאֲכַלְכְּלֵם אותם לֶחֶם וָמָיִם: [49]
(יד) וְעַתָּה אַתָּה אֹמֵר לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ הִנֵּה אֵלִיָּהוּ וַהֲרָגָנִי: וְעַתָּה אחרי שֶׁאַחְאָב יודע שהסתרתי את נביאי ה', [50] אַתָּה אֹמֵר לי לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ אַחְאָב הִנֵּה בא אֵלִיָּהוּ ?! הרי אַחְאָב יחשוד שאני הסתרתי גם אותך במערה [51] וַהֲרָגָנִי , ואם כן מי יכלכל את הנביאים מעתה, חמול נא עליהם: [52]
(טו) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ חַי יְהֹוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, כִּי הַיּוֹם אֵרָאֶה אֵלָיו: וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לעובדיהו חַי יְהֹוָה צְבָאוֹת [53] אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, כִּי עוד הַיּוֹם אֵרָאֶה אֵלָיו:
(טז) וַיֵּלֶךְ עֹבַדְיָהוּ לִקְרַאת אַחְאָב וַיַּגֶּד לוֹ וַיֵּלֶךְ אַחְאָב לִקְרַאת אֵלִיָּהוּ: וַיֵּלֶךְ עֹבַדְיָהוּ לִקְרַאת אַחְאָב וַיַּגֶּד לוֹ כי בא אליהו, וַיֵּלֶךְ אַחְאָב לִקְרַאת אֵלִיָּהוּ:
(יז) וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב אֶת אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל: וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב אֶת אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו הַאַתָּה זֶה עֹכֵר -מַשְׁחִיתָם [54] של יִשְׂרָאֵל שעכרת אותם, במה שנשבעת לעצור את המטר?: [55]
(יח) וַיֹּאמֶר לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְוֹת יְהֹוָה וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים: וַיֹּאמֶר לו אליהו לֹא אני זה אשר עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ שהם תחילת הסיבה [56] והגורם לרעב שנגזר על ישראל בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְוֹת יְהֹוָה וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים ובכך עכרתם אתם את ישראל, וכשאני גזרתי על הגשמים לא נחשבו הם כישראל בגלל מה שגרמתם להם לחטוא ולהיות ככל גויי הארץ, אבל כשאתם גרמתם להם לחטוא הם היו עדיין נחשבים ישראל ולכן אתם אלה שעכרתם את ישראל: [57]
(יט) וְעַתָּה שְׁלַח קְבֹץ אֵלַי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֶל הַר הַכַּרְמֶל וְאֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה אַרְבַּע מֵאוֹת אֹכְלֵי שֻׁלְחַן אִיזָבֶל: וְעַתָּה אם אתה מבקש שירד מטר, [58] שְׁלַח קְבֹץ -אֱסֹף אֵלַי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֶל הַר הַכַּרְמֶל למען אשיב אותם בתשובה ואברר להם מי האלהים האמיתי, [59] וְ אֱסֹף גם אֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה אַרְבַּע מֵאוֹת , ונביאי האשרה [60] היו אֹכְלֵי -אוכלים על שֻׁלְחַן אִיזָבֶל ולפיכך לא יכול היה אחאב להכריחם לבוא: [61]
(כ) וַיִּשְׁלַח אַחְאָב בְּכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּקְבֹּץ אֶת הַנְּבִיאִים אֶל הַר הַכַּרְמֶל: וַיִּשְׁלַח אַחְאָב בְּכָל [62] בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּקְבֹּץ בְּעַל כָּרְחָם [63] אֶת הַנְּבִיאִים -נביאי הבעל [64] אֶל הַר הַכַּרְמֶל:
(כא) וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים אִם יְהֹוָה הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו, וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר: וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר להם עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים -מדלגים [65] ונוטים [66] עַל -בין שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים -המחשבות [67] ואינכם מבינים להכריע מי האלהים [68] , ופעם אתם נוטים אחרי הבעל וכשצר לכם אתם פונים לה' [69] וזה לא יתכן, כי אין בין שני הַהֲפָכִים אמצעי, [70] אִם יְהֹוָה הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל האלהים [71] לְכוּ אַחֲרָיו, וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ -את אליהו דָּבָר שלא היו יודעים להבחין מי האלהים: [72]
(כב) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל הָעָם אֲנִי נוֹתַרְתִּי נָבִיא לַיהוָה לְבַדִּי וּנְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים אִישׁ: וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל הָעָם אשר לא ידעו על קיומם של מאה הנביאים שהחביא עובדיה, [73] אֲנִי נוֹתַרְתִּי נָבִיא לַיהוָה לְבַדִּי וּנְבִיאֵי הַבַּעַל ביתרון עלי כי הם [74] אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים אִישׁ , ובכל זאת נראה עתה תפילתו של מי תתקבל: [75]
(כג) וְיִתְּנוּ לָנוּ שְׁנַיִם פָּרִים, וְיִבְחֲרוּ לָהֶם הַפָּר הָאֶחָד וִינַתְּחֻהוּ וְיָשִׂימוּ עַל הָעֵצִים וְאֵשׁ לֹא יָשִׂימוּ וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַפָּר הָאֶחָד וְנָתַתִּי עַל הָעֵצִים וְאֵשׁ לֹא אָשִׂים: וְיִתְּנוּ לָנוּ שְׁנַיִם פָּרִים, וְיִבְחֲרוּ נביאי הבעל לָהֶם ראשונים [76] את הַפָּר הָאֶחָד -המובחר, [77] וִינַתְּחֻהוּ -ויחתכו אותו לאיברים, [78] וְיָשִׂימוּ את האיברים עַל הָעֵצִים וְ אולם אֵשׁ לֹא יָשִׂימוּ -לא ידליקו על העצים, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַפָּר הָאֶחָד -האחר, [79] וְנָתַתִּי את האיברים של הפר האחר עַל הָעֵצִים וְ גם אני אֵשׁ לֹא אָשִׂים -אדליק, וכך לא יהיה הבדל בין הפעולות שנעשה: [80]
(כד) וּקְרָאתֶם בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם וַאֲנִי אֶקְרָא בְשֵׁם יְהֹוָה וְהָיָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲנֶה בָאֵשׁ הוּא הָאֱלֹהִים וַיַּעַן כָּל הָעָם וַיֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר: וּקְרָאתֶם אתם ראשונים [81] בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם להתפלל אליו, וַאֲנִי גם אֶקְרָא בְשֵׁם יְהֹוָה ואתפלל אליו, וְהָיָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲנֶה אל מתפלליו [82] בָאֵשׁ הוּא הָאֱלֹהִים היחיד, וַיַּעַן כָּל הָעָם שהיו מסתפקים ורצו לעמוד על בירור האמת [83] וַיֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר אשר דיברת:
(כה) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לִנְבִיאֵי הַבַּעַל בַּחֲרוּ לָכֶם הַפָּר הָאֶחָד וַעֲשׂוּ רִאשֹׁנָה כִּי אַתֶּם הָרַבִּים וְקִרְאוּ בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם וְאֵשׁ לֹא תָשִׂימוּ: וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לִנְבִיאֵי הַבַּעַל בַּחֲרוּ אתם לָכֶם הַפָּר הָאֶחָד וַעֲשׂוּ אותו רִאשֹׁנָה -לְפָנַי כִּי אַתֶּם הָרַבִּים וכך היא דרך המוסר, [84] וְקִרְאוּ בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם וְ אולם אֵשׁ לֹא תָשִׂימוּ על העצים:
(כו) וַיִּקְחוּ אֶת הַפָּר אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם וַיַּעֲשׂוּ וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל מֵהַבֹּקֶר וְעַד הַצָּהֳרַיִם לֵאמֹר הַבַּעַל עֲנֵנוּ וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וַיְפַסְּחוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיִּקְחוּ אֶת הַפָּר ולא רצה ללכת אחריהם [85] להיות קָרֵב לעבודה זרה, וברח לו תחת כנפיו של אליהו [86] אֲשֶׁר אמר לו ללכת אליהם וְשֵׁם ה' יתקדש גם על ידו [87] , וְ נָתַן לָהֶם אותו [88] וַיַּעֲשׂוּ אותו לִנְתָחִים, וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל מֵהַבֹּקֶר וְעַד הַצָּהֳרַיִם לֵאמֹר הַבַּעַל עֲנֵנוּ וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה , וכשהיו קוראים לַבַּעַל וַיְפַסְּחוּ -היו מדלגים [89] כְּפִסְחִים [90] (כדרך עבודתם) [91] עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה אחאב: [92]
(כז) וַיְהִי בַצָּהֳרַיִם וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל כִּי אֱלֹהִים הוּא כִּי שִׂיחַ וְכִי שִׂיג לוֹ וְכִי דֶרֶךְ לוֹ אוּלַי יָשֵׁן הוּא וְיִקָץ: וַיְהִי בַצָּהֳרַיִם שאז היתה עיקר תקוותם בעת התגברות השמש, [93] וַיְהַתֵּל בָּהֶם -לעג להם [94] אֵלִיָּהוּ דרך ליצנות [95] וַיֹּאמֶר אליהם: קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל כִּי הרי אֱלֹהִים הוּא כִּי אולי יש לו כעת שִׂיחַ עם יועציו, [96] וְ אולי הוא לא עונה כִי שִׂיג -מרדף אחרי אויביו במלחמה [97] יש לוֹ כעת, וְ אולי הוא לא עונה כִי דֶרֶךְ -הולך לוֹ לבית הכסא [98] , או אוּלַי יָשֵׁן הוּא ואם תקראו בקול גדול [99] וְיִקָץ -יִיקַץ מִשְׁנָתוֹ:
(כח) וַיִּקְרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים עַד שְׁפָךְ דָּם עֲלֵיהֶם: ולמרות שלעג להם אליהו עשו כדבריו [100] וַיִּקְרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל לאלוהיהם, וַיִּתְגֹּדְדוּ -ושרטו [101] וחתכו את בשרם [102] כְּמִשְׁפָּטָם -כמנהגם [103] בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים עַד שְׁפָךְ -שנשפך ה דָּם עֲלֵיהֶם:
(כט) וַיְהִי כַּעֲבֹר הַצָּהֳרַיִם וַיִּתְנַבְּאוּ עַד לַעֲלוֹת הַמִּנְחָה, וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב: וַיְהִי כַּעֲבֹר הַצָּהֳרַיִם שאז ידעו ששבה השמש אחורנית ולא ישיגו את מבוקשם, [104] וַיִּתְנַבְּאוּ -עשו עצמם כמתנבאים [105] עַד לַעֲלוֹת הַמִּנְחָה, וְ אולם אֵין -לא היה קוֹל מענה מהבעל [106] וְאֵין -ולא היה בכלל עֹנֶה מי שענה, וְאֵין -כי לא היה באלוהיהם [107] קָשֶׁב -מי שהאזין [108] , כי אלוהיהם אינו אלוה: [109]
(ל) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְכָל הָעָם גְּשׁוּ אֵלַי וַיִּגְּשׁוּ כָל הָעָם אֵלָיו, וַיְרַפֵּא אֶת מִזְבַּח יְהֹוָה הֶהָרוּס: ואליהו ראה שהעם הבין כי אין ממש בעבודת הבעל, [110] וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְכָל הָעָם גְּשׁוּ אֵלַי וראו בעצמכם שאין הערמה בדבר שאני אעשה בשם ה', [111] וַיִּגְּשׁוּ כָל הָעָם אֵלָיו, וַיְרַפֵּא -ותיקן [112] אֶת מִזְבַּח יְהֹוָה הֶהָרוּס -שהיה שבור [113] שכן נותץ ע"י עובדי הבעל: [114]
(לא) וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים כְּמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְהֹוָה אֵלָיו לֵאמֹר יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ: וכדי לתקן את המזבח [115] וַיִּקַּח -לקח אֵלִיָּהוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים כְּמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יַעֲקֹב [116] , הוא יַעֲקֹב אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְהֹוָה אֵלָיו בבית אל [117] לֵאמֹר לו יִשְׂרָאֵל [118] יִהְיֶה שְׁמֶךָ: [119]
(לב) וַיִּבְנֶה אֶת הָאֲבָנִים מִזְבֵּחַ בְּשֵׁם יְהֹוָה וַיַּעַשׂ תְּעָלָה כְּבֵית סָאתַיִם זֶרַע סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ: וַיִּבְנֶה אליהו אֶת הָאֲבָנִים ועשה מהם מִזְבֵּחַ בְּשֵׁם יְהֹוָה , שאמר בפירוש שבונהו לשם ה' לקדשו בקדושת מזבח [120] , וכדי להגדיל את הנס של הדלקת האש [121] בתוך מים [122] וַיַּעַשׂ -חָפַר [123] תְּעָלָה אשר שיעור רוחבה היה [124] כְּ שיעור בֵית -מקום זריעת [125] סָאתַיִם -שְׁתֵּי סְאוֹת זֶרַע -זרעים [126] , ותעלה זו חפר אותה מִ סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ כדי שהמים ילכו בה: [127]
(לג) וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיְנַתַּח אֶת הַפָּר וַיָּשֶׂם עַל הָעֵצִים: וַיַּעֲרֹךְ -וסידר [128] אליהו אֶת הָעֵצִים על המזבח, וַיְנַתַּח -וחתך אֶת הַפָּר לאיברים, וַיָּשֶׂם -ושם אותו עַל הָעֵצִים שעל המזבח:
(לד) וַיֹּאמֶר מִלְאוּ אַרְבָּעָה כַדִּים מַיִם, וְיִצְקוּ עַל הָעֹלָה וְעַל הָעֵצִים, וַיֹּאמֶר שְׁנוּ וַיִּשְׁנוּ וַיֹּאמֶר שַׁלֵּשׁוּ וַיְשַׁלֵּשׁוּ: וכדי להגדיל את הנס [129] וַיֹּאמֶר -אמר אליהו מִלְאוּ אַרְבָּעָה כַדִּים של מַיִם, וְיִצְקוּ -אלישע יצק מים על ידי אליהו ונעשו אצבעותיו כמעיינות מים [130] ונשפכו המים עַל הָעֹלָה וְעַל הָעֵצִים, וַיֹּאמֶר אליהם שְׁנוּ -עשו זאת פעם שניה [131] וַיִּשְׁנוּ -ועשו זאת פעם שניה, וַיֹּאמֶר אליהו שַׁלֵּשׁוּ -עשו זאת פעם שלישית [132] וַיְשַׁלֵּשׁוּ -ועשו זאת פעם שלישית:
(לה) וַיֵּלְכוּ הַמַּיִם סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ וְגַם אֶת הַתְּעָלָה מִלֵּא מָיִם: ומרוב הכמות וַיֵּלְכוּ -זרמו הַמַּיִם שעל העולה ושעל עצי המזבח [133] , ונשפכו למטה על כל המזבח וגם מִ סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ במקום המערכה, [134] וְגַם אֶת הַתְּעָלָה מִלֵּא אליהו [135] מָיִם בנוסף לשנים עשר הכדים: [136]
(לו) וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר, יְהֹוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ וּבִדְבָרְךָ (ובדבריך עָשִׂיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה -מנחת הערב [137] וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא להתפלל לה' [138] וַיֹּאמַר, יְהֹוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם כאשר תרד האש מן השמים [139] יִוָּדַע לכולם כִּי אַתָּה אֱלֹהִים משרה שכינתך [140] בְּיִשְׂרָאֵל ומשגיח עליהם ושוכן איתם בתוך טומאתם, [141] וַאֲנִי בהיות הנס הזה על ידי, יֵדְעוּ כולם שאני [142] עַבְדֶּךָ נביא נאמן לה', ויאמינו בי לעולם כשאתנבא להם, [143] וּבִדְבָרְךָ (ובדבריך כתיב) -ובשליחותך ובמצוותך [144] ושלא מדעתי ולא ע"י כשפים [145] עָשִׂיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אפילו שהקרבתי בבמה בשעת איסור הבמות [146] , הכל עשיתי להגדיל הנס, בעבור ישמרו דברך ולא למעני, ומן הראוי אם כן שתעשה לי הנס הזה: [147]
(לז) עֲנֵנִי יְהֹוָה עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה יְהֹוָה הָאֱלֹהִים, וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית: עֲנֵנִי יְהֹוָה בהורדת האש, [148] עֲנֵנִי ה' בהורדת הגשמים, [149] וְ אם תענה לי היום, לעתיד לבוא כשאבשר על הגאולה יאמין לי העם כי [150] יֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה יְהֹוָה אלוהי ישראל [151] הָאֱלֹהִים, וְ אם תענה לי אַתָּה תגרום הֲסִבֹּתָ -לסובב אליך [152] אֶת לִבָּם אשר היה עד עכשיו אֲחֹרַנִּית -מאחריך [153] , וגם אתה הוא זה אשר נתת להם מקום לסור מאחריך [154] ובידך היה להכין לבבם אליך: [155]
(לח) וַתִּפֹּל אֵשׁ יְהֹוָה וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים, וְאֶת הֶעָפָר, וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה: וַתִּפֹּל אֵשׁ יְהֹוָה וַתֹּאכַל תחילה אֶת הָעֹלָה שכן עבורה ירדה האש, [156] וְ אח"כ אֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים, וְ אח"כ אֶת הֶעָפָר, וְ בסוף גם אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה -שרפה האש [157] , עד שיבשה אותם ולא נשאר בתעלה שום לחות: [158]
(לט) וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים: וַיַּרְא כָּל הָעָם את המחזה וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם להשתחוות לה', [159] וַיֹּאמְרוּ יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים שראו שירדה אש מן השמים [160] , ולחיזוק חזרו על דבריהם ואמרו [161] יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים ואין זולתו: [162]
(מ) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לָהֶם תִּפְשׂוּ אֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אִישׁ אַל יִמָּלֵט מֵהֶם, וַיִּתְפְּשׂוּם וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל נַחַל קִישׁוֹן וַיִּשְׁחָטֵם שָׁם: וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לָהֶם לָעָם אשר היה שם תִּפְשׂוּ אֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל שלא יברחו [163] אִישׁ אַל יִמָּלֵט מֵהֶם, וַיִּתְפְּשׂוּם הָעָם, וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל נַחַל קִישׁוֹן וַיִּשְׁחָטֵם שָׁם אליהו בעצמו: [164]
(מא) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְאַחְאָב עֲלֵה אֱכֹל וּשְׁתֵה כִּי קוֹל הֲמוֹן הַגָּשֶׁם: וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְאַחְאָב שהתענה באותו יום בשל עצירת הגשמים [165] , הואיל ושבו כולם לה' [166] עֲלֵה לעיר הסמוכה [167] אֱכֹל בשמחה לחמך [168] וּשְׁתֵה בלב טוב יינך, [169] כִּי בטרם תסיים לאכול ולשתות [170] יישמע קוֹל וֹ הֲמוֹן -הרועש של הַגָּשֶׁם:
(מב) וַיַּעֲלֶה אַחְאָב לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְאֵלִיָּהוּ עָלָה אֶל רֹאשׁ הַכַּרְמֶל וַיִּגְהַר אַרְצָה וַיָּשֶׂם פָּנָיו בֵּין בִּרְכָּיו (ברכו: וַיַּעֲלֶה אַחְאָב מן הנחל על המרכבה ללכת לְיִזְרְעֶאל [171] לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת שהאמין בדברי אליהו, [172] וְאֵלִיָּהוּ עָלָה אֶל רֹאשׁ הַכַּרְמֶל וַיִּגְהַר -והשתטח [173] אַרְצָה דרך הכנעה והצנעה כדי שתהיה תפלתו נשמעת יותר [174] , ולאחר מכן קם [175] וַיָּשֶׂם פָּנָיו בֵּין בִּרְכָּיו (ברכו כתיב) להתפלל על הגשם: [176]
(מג) וַיֹּאמֶר אֶל נַעֲרוֹ עֲלֵה נָא הַבֵּט דֶּרֶךְ יָם, וַיַּעַל וַיַּבֵּט וַיֹּאמֶר אֵין מְאוּמָה וַיֹּאמֶר שֻׁב שֶׁבַע פְּעָמִים: ובעודו מתפלל [177] וַיֹּאמֶר אֶל נַעֲרוֹ [178] עֲלֵה נָא הַבֵּט אם תראה ענן [179] דֶּרֶךְ -שעולה מן [180] הַ יָם, וַיַּעַל הנער וַיַּבֵּט וַיֹּאמֶר לאליהו אֵין מְאוּמָה -כלום, [181] וַיֹּאמֶר אליהו לנער שֻׁב -לשוב לבדוק עוד, וביקש זאת ממנו שֶׁבַע פְּעָמִים [182] כל עוד לא נראה עדיין הענן: [183]
(מד) וַיְהִי בַּשְּׁבִעִית וַיֹּאמֶר הִנֵּה עָב קְטַנָּה כְּכַף אִישׁ עֹלָה מִיָּם, וַיֹּאמֶר עֲלֵה אֱמֹר אֶל אַחְאָב אֱסֹר וָרֵד וְלֹא יַעַצָרְכָה הַגָּשֶׁם: וַיְהִי בַּ פעם הַ שְּׁבִעִית וַיֹּאמֶר הנער הִנֵּה עָב קְטַנָּה כְּכַף אִישׁ עֹלָה מִיָּם, וַיֹּאמֶר אליהו לנער עֲלֵה אֱמֹר אֶל אַחְאָב אֱסֹר -קשור מייד [184] את הסוסים למרכבה שלך [185] וָרֵד מיד מְהַר הכרמל לשוב לביתך [186] ביזרעאל, [187] וְלֹא יַעַצָרְכָה -פן יעכב [188] אותך הַגָּשֶׁם ולא תוכל ללכת בדרך: [189]
(מה) וַיְהִי עַד כֹּה וְעַד כֹּה וְהַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ עָבִים וְרוּחַ וַיְהִי גֶּשֶׁם גָּדוֹל וַיִּרְכַּב אַחְאָב וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה: וַיְהִי עַד כֹּה וְעַד כֹּה -תוך כדי שהלך השליח ושאסר אחאב את המרכבה [190] לרדת ממקומו, [191] וְ הנה הַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ -נִחְשְׁכוּ [192] בְּריבוי [193] עָבִים -עננים וְרוּחַ נשבה [194] וַיְהִי גֶּשֶׁם גָּדוֹל , ואעפ"כ [195] וַיִּרְכַּב אַחְאָב וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה כשבדרכו יורד גשם גדול: [196]
(מו) וְיַד יְהֹוָה הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ, וַיְשַׁנֵּס מָתְנָיו וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב עַד בֹּאֲכָה יִזְרְעֶאלָה: וְיַד -ורוח גבורה [197] מאת יְהֹוָה הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ, וַיְשַׁנֵּס -וחגר [198] מָתְנָיו להיות ערוך לרוץ רגלי [199] לפני מרכבת אחאב [200] , ואכן וַיָּרָץ -רץ אליהו לִפְנֵי אַחְאָב לחלוק כבוד למלכות [201] עַד בֹּאֲכָה -הכניסה [202] יִזְרְעֶאלָה -ליזרעאל:

הערות

1. סנהדרין קיג., מלבי"ם.
2. אמרו חז"ל שהיה זה לאחר שמונה עשרה חודשים, שלושה חודשים מהשנה הראשונה, שלושה חודשים מהשנה האחרונה, ושנים עשר חודש באמצע, ואמר הכתוב ימים רבים היות והיו ימי צער (ילקוט שמעוני).
3. רד"ק, רלב"ג.
4. מצודת דוד.
5. מלבי"ם.
6. ולפי שנשבע אליהו שלא יהיה המטר כי אם לפי דברו, לכן צוה לו הקב"ה כך (מצודת דוד). ולא הזכיר טל למרות שאליהו נשבע שלא יהיה "טל ומטר" (לעיל יז, א), משום שהטל לא נעצר (תענית ג, ב).
7. ועוד שהיו שבעת אלפים אשר לֹא כָּרְעוּ לַבַּעַל ראה להלן פרק יט פס' יח (רד"ק).
8. מלבי"ם.
9. מלבי"ם.
10. מצודת דוד.
11. שבימים האלה שראה את עונשי ה' מינה את אותו צדיק על ביתו, למען יהיה לו סֶמֶךְ בזכותו (מלבי"ם).
12. מצודת דוד.
13. הוא הנביא עובדיה (סנהדרין לט, ב). ובמדרש, "ויקרא אחאב אל עובדיהו" מאי אמר ליה? א"ר יצחק אמר ליה, ביעקב כתיב (בראשית ל, כז) "וַיְבָרֲכֵנִי יְהֹוָה בִּגְלָלֶךָ", ביוסף כתיב (בראשית לט, ה) "וַיְבָרֶךְ יְהֹוָה אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף", ביתא דההוא גברא לא מברך דילמא לאו ירא אלהים אתה?! יצתה בת קול ואמרה לו "ועובדיה היה ירא את ה' מאד" וביתו של אחאב אינו מזומן לברכה (ילקוט שמעוני, סנהדרין לט, ב).
14. רד"ק ורש"י בפס' ד'.
15. מצודת ציון.
16. סנהדרין לט:, רש"י, מצודת דוד.
17. רלב"ג.
18. סנהדרין לט:, רלב"ג.
19. רד"ק.
20. מלבי"ם. ובמדרש, א"ר יצחק מפני מה זכה עובדיה בנביאות? מפני שהחביא מאה נביאים (ילקוט שמעוני, סנהדרין לט, ב).
21. מצודת ציון.
22. רלב"ג.
23. מצודת ציון.
24. מלבי"ם.
25. רש"י, מצודת דוד. ורד"ק פירש לא נכרית את עירנו מהבהמות.
26. רד"ק.
27. אחאב לא עזב את דרכו הרעה, אלא כל אחד פנה לדרכו, זה לה' וזה לעזאזל, וזה שכתוב אחאב הלך וכו' ועובדיה הלך וכו' (מלבי"ם).
28. מצודת דוד.
29. רש"י.
30. מצודת דוד.
31. מלבי"ם.
32. מצודת ציון.
33. ולא שמלך עליהם אלא ביקש זאת מהם דרך בקשה (רד"ק, רלב"ג). וראה את הגמ' במס' מגילה (יא.) הלומדת מכאן שאחאב היה משלושה מלכים שמלכו בכל העולם, שאם לא כן איך היה יכול להשביעם?!
34. מצודת דוד.
35. רש"י, רד"ק.
36. מלבי"ם.
37. מלבי"ם.
38. מלבי"ם.
39. היו חושבים כשלא מצאו אותו כי רוח ה' נשאו על אחד ההרים (רד"ק).
40. רלב"ג, מצודת דוד.
41. מצודת דוד.
42. מצודת דוד.
43. מצודת דוד.
44. מצודת דוד.
45. רד"ק.
46. מצודת דוד.
47. מלבי"ם.
48. מלבי"ם.
49. ובמדרש, אם לחם למה מים? אלא מלמד שהיה המים קשה לו להביא יותר מן הלחם (ילקוט שמעוני).
50. מלבי"ם.
51. מלבי"ם.
52. מצודת דוד.
53. לשון שבועה.
54. מצודת ציון.
55. מצודת דוד.
56. מצודת דוד.
57. מלבי"ם.
58. מצודת דוד.
59. מלבי"ם.
60. רד"ק, מצודת דוד.
61. רד"ק, מלבי"ם.
62. ולא אמר את כל ישראל, לפי שישראל נקבצו מעצמם ברצון (רד"ק, מלבי"ם).
63. ולא באו נביאי הבעל מרצון כי ידעו שהם נביאי שקר (רד"ק, מלבי"ם).
64. רד"ק, מלבי"ם.
65. כמו החיגרים, רד"ק, רלב"ג, מצודת ציון.
66. מצודת דוד.
67. רד"ק.
68. רש"י.
69. רד"ק, מלבי"ם.
70. מלבי"ם.
71. רש"י.
72. רש"י.
73. מצודת דוד.
74. מלבי"ם.
75. מצודת דוד.
76. שלא יחשבו שבחרתי את המובחר (מלבי"ם).
77. מלבי"ם.
78. מצודת ציון.
79. שהוא הגרוע (מלבי"ם).
80. מלבי"ם.
81. וגם בזה אתם תקראו ראשונה, ולפי זה יתברר כי האלהים אשר יענה באש הוא האלהים, כי לא יהיה לכם במה לתלות אם הבעל לא יענה לכם, לא בחיסרון הקרבן שאתם בחרתם את המובחר, לא במקריבים שאתם רבים ואני יחיד, ולא בזמן ההקרבה שאתם ראשונים, בכולם יהיה לכם משפט הקדימה, רק יהיה החסרון שלכם מצד שהבעל אינו אלהים (מלבי"ם).
82. מצודת דוד.
83. מלבי"ם.
84. שהרבים יבחרו ויהיו ראשונים בהקרבה (מצודת דוד).
85. רש"י, מצודת דוד.
86. רש"י.
87. במדבר רבה כג ט, רש"י, מלבי"ם.
88. משום שהפר עדיין לא רצה לזוז (במדבר רבה כג ט). ורד"ק ומלבי"ם מבארים ע"פ הפשט שמכיוון שאליהו נתן להם לבחור ראשונה, והם בחרו בפר המובחר הזה, הרי נחשב כאילו נתן להם אותו, ורד"ק מביא פירוש נוסף והוא שאחאב נתן להם אותו. ובמדרש, א"ל אליהו לנביאי הבעל בחרו שני פרים תאומים מאם אחת הגדלים על אבוס אחד והטילו עליהם גורלות אחד לשם ואחד לבעל, ופרו של אליהו היה נמשך אחריו והולך, ואותו הפר שעלה לשם הבעל נתקבצו כל אותם נביאי הבעל ארבע מאות וחמישים, ונביאי האשרה ארבע מאות וכולם לא יכלו להזיז רגלו מן הארץ, עד שפתח אליהו פיו ואמר לו לך עמהם, השיב הפר ואמר לאליהו לעיני כל העם, אני וחברי יצאנו מבטן אחד וגדלנו במרעה אחד ועל אבוס אחד והוא עולה לחלקו של הקב"ה ושמו של הקב"ה מתקדש עליו ואני עליתי לחלק הבעל להכעיס את בוראי?! אמר לו אליהו לך עמהם ואל ימצאו עלילה, כשם ששמו של הקב"ה מתקדש על יד זה שעימי כך מתקדש על ידך, א"ל וכך אתה יועצני?! שבועה שלא אזוז מכאן עד שתמסרני בידם! מיד ויקחו את הפר אשר נתן להם, מי נתנו להם? אליהו (ילקוט שמעוני).
89. מצודת ציון.
90. רד"ק.
91. רש"י, מצודת דוד.
92. רלב"ג. ומלבי"ם מבאר כי בראותם שלא נענו חשבו כי ע"י המזבח של אליהו העומד בצידו נפסדה עבודתם, ויפסחו על המזבח אשר עשה אליהו להרסו ולבטלו.
93. מלבי"ם.
94. מצודת ציון, מלבי"ם.
95. רד"ק.
96. רש"י.
97. רש"י, רד"ק.
98. רש"י.
99. מצודת דוד.
100. מצודת דוד.
101. רש"י, רד"ק.
102. רלב"ג פס' כח, מצודת ציון.
103. מצודת ציון. ועשו זאת כי חשבו שאולי ישן הוא וירגיש בצער דקירת הרומח בנביאיו (מלבי"ם).
104. מלבי"ם.
105. מצודת דוד.
106. רלב"ג.
107. כך משמע מרד"ק.
108. מצודת ציון.
109. מצודת דוד. ואפילו העם לא הקשיבו לנבואתם הכוזבת (מלבי"ם). ובילקוט שמעוני מסופר כי נביאי הבעל ידעו שלא היה להם יכולת להוציא אש מאליו, מה עשה חיאל? עמד נגד נביאי הבעל ואמר להם: התחזקו ועמדו נגד אליהו, ואני אעשה לכם דבר שיראה שהבעל שולח לכם אש, מה עשה? לקח שני אבנים בידו ונעורת פשתן ונכנס במעי הבעל מפני שהיה חלול, והקיש באבנים זה בזה כדי להדליק הנעורת, מיד הרגיש אליהו ברוח הקודש ואמר לפני ה': ריבונו של עולם... מבקש אני ממך שתמית את אותו רשע הנמצא בתוך הבעל. מיד ציווה הקב"ה לנחש ונשכו בעקבו ומת. ובמדרש, כנס כל הכומרים ואמר להם "קראו בקול גדול כי אלהים הוא", מה עשה הקב"ה? הדמים כל העולם והשתיק העליונים והתחתונים והיה העולם תוהו ובוהו כאילו לא היה בריה בעולם שנאמר "אין קול ואין עונה ואין קשב", שאם ידבר הם אומרים הבעל עננו (מדרש רבה שמות פ' כ"ט ס"ט).
110. מלבי"ם.
111. מצודת דוד.
112. מצודת דוד.
113. מצודת ציון.
114. רש"י, רד"ק.
115. מלבי"ם.
116. ולא כנגד י"ב המזלות מפני שישראל מעל המזל (מלבי"ם). ועשה זאת כדי להראות להם את הצורך באחדות העם שיקריבו כולם לה' (רד"ק).
117. רש"י, רד"ק.
118. ואמר זאת להזכיר זכות ישראל אביהם לנצח את נביאי הבעל (מצודת דוד).
119. וביום זה אמר לו שעתידים בניו לבנות מזבח להקטיר עליו בשעת איסור הבמות (הוא המזבח שעשה אליהו כעת) ושהקב"ה יתרצה בדבר (רש"י).
120. מלבי"ם.
121. מצודת דוד.
122. מלבי"ם.
123. רד"ק, מצודת דוד.
124. רש"י.
125. מצודת דוד.
126. מאה אמה על חמישים אמה כחצר המשכן (רש"י). שזה הגבול שגבל ה' שתתפשט הקדושה סביב המזבח (מלבי"ם).
127. רד"ק.
128. מצודת ציון.
129. רש"י, רד"ק, רלב"ג.
130. רש"י, רד"ק. ובמדרש, אמר להם לתלמידיו, מלאו ארבעה כדים של מים וצוקו על העולה ועל העצים, ויאמר שנו וישנו, וכי עלתה על דעתך שמשנים עשר כדים של מים נתמלא כל המקום כולו מים?! אלא אמר להם לתלמידיו, מי שיש לו מים בכדו יביא ויצוק על ידי, אמר לו אלישע, אני יש לי מים בכדי, אמר לו, בוא וצוק על ידי, ובא וצק על ידו ויצאו מהן עשרה מעיינות עד שנתמלא כל המקום מים... באותה שעה עזבו עבודה זרה שבידן, והיו יראי שמים לאמיתן (אליהו רבה פי"ז).
131. מצודת דוד.
132. מצודת דוד. כך שבסה"כ יצקו שנים עשר כדי מים כמספר שבטי ישראל, וציווה אליהו לעשות בשלוש פעמים ולא בפעם אחת כנגד שלושה אבות (רד"ק). וראה את ביאורו של המלבי"ם על הורדת השפע לישראל בדרך זו.
133. שהיו באמצע המזבח (רד"ק).
134. מצודת דוד.
135. בעצמו או על ידי אחרים (רד"ק, מלבי"ם).
136. רד"ק.
137. רד"ק. הוא התמיד של בין הערביים (מצודת דוד). ובמדרש, א"ר חלבו א"ר הונא לעולם יזהר אדם בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה שנאמר "ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו" (ילקוט שמעוני, ברכות ו:).
138. מצודת דוד.
139. מצודת דוד.
140. מצודת דוד.
141. מלבי"ם.
142. מצודת דוד.
143. מצודת דוד.
144. רלב"ג.
145. רד"ק.
146. רש"י, רד"ק, מלבי"ם.
147. מצודת דוד.
148. ושלא יאמרו שזה מעשה כשפים (רש"י, מצודת דוד). ובירושלמי (תענית פ"ב ה"ח) פירש ענני בזכותי, ענני בזכות תלמידי.
149. רש"י. וכיוון שהכשפים נבדקים ע"י מים ידעו כי אין כאן מעשה כשפים (מלבי"ם).
150. רש"י.
151. מלבי"ם.
152. רד"ק בשם רבינו סעדיה גאון, מצודת דוד.
153. מצודת דוד.
154. רש"י. שכן לפעמים עבדו לבעל שיענם ואתה גרמת שמבוקשם יתגשם, וכאילו הסיבות את לבם אחורנית כי גרמת להם לחשוב שזה היה בזכות הבעל, ועוד שראו כי בעבדם את הבעל תתן הארץ יבולה והתחזקו להאמין בבעל בחשבם כי מאתו נהיה זה (רלב"ג).
155. רש"י. ומדרש אגדה (במדבר רבה יח, יב) אם לא תענני, אף אני אהיה כופר וְאֹמַר כי אתה הסבות את לבם (רש"י, רד"ק).
156. מלבי"ם.
157. מצודת ציון.
158. רד"ק.
159. מצודת דוד.
160. מלבי"ם.
161. רד"ק, מצודת דוד.
162. מלבי"ם.
163. מצודת ציון.
164. רלב"ג. ורד"ק מפרש כי ציווה לשחטם.
165. רד"ק, מלבי"ם.
166. מצודת דוד.
167. אמר לו שיעלה לפי שהעיר ההיא הסמוכה להר הכרמל היתה יותר גבוהה מהמקום שהיו בו אליהו וישראל (רלב"ג).
168. מצודת דוד.
169. מצודת דוד.
170. רלב"ג.
171. רד"ק (בשילוב שני פירושיו של רד"ק למילה וַיַעֲלֶה).
172. מלבי"ם.
173. מצודת ציון.
174. וגם כדי שימהר הקב"ה לענות לו כדי לא להשאיר את אליהו בצער (רלב"ג).
175. מצודת דוד.
176. רש"י, מצודת דוד. ובמדרש, "וישם פניו בין ברכיו" אמר לפני הקב"ה אם אין לנו זכות הבט לברית (ילקוט שמעוני).
177. רד"ק.
178. י"א כי אלישע היה (מעם לועז).
179. רש"י. והוא לא רצה לפנות ולראות עד שתתקבל תפילתו (מצודת דוד). ורצה להמשיך להצטער עד שתישמע תפילתו (רלב"ג).
180. רש"י.
181. מצודת ציון.
182. ובשביעית ראה עב קטנה ככף איש, כי לא ירד הגשם רק בשביל איש אחד הוא אליהו (מלבי"ם).
183. רד"ק.
184. רלב"ג.
185. רש"י, מצודת דוד.
186. רש"י, מצודת דוד.
187. רד"ק.
188. מצודת ציון.
189. רד"ק.
190. רש"י.
191. מצודת דוד.
192. רד"ק, מצודת ציון.
193. מצודת דוד.
194. מצודת דוד.
195. מצודת דוד.
196. רלב"ג.
197. רש"י, רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם.
198. מצודת ציון.
199. רלב"ג.
200. מצודת דוד.
201. מצודת דוד. כי שב אחאב בתשובה באותו שעה וחשב אליהו לקרבו לעבודת ה' (מלבי"ם).
202. מצודת ציון.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה