/ מלכים א פרק יט'

פסוקים

מלכים א פרק יט'

(א) וַיַּגֵּד אַחְאָב לְאִיזֶבֶל אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֵלִיָּהוּ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הָרַג אֶת כָּל הַנְּבִיאִים בֶּחָרֶב: וַיַּגֵּד אַחְאָב לְאִיזֶבֶל אשתו אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֵלִיָּהוּ בהורדת האש והגשם, [1] וְ כדי להצדיק את אליהו בהריגת נביאי הבעל אף פירט לה [2] אֵת כָּל הסיבות [3] אֲשֶׁר בגינן הָרַג אליהו אֶת כָּל הַנְּבִיאִים בֶּחָרֶב בנחל קישון: [4]
(ב) וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ אֶל אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּן כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם: וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ -שליח אֶל אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר , בשבועה [5] כֹּה -שכך יַעֲשׂוּן -יעשו לי אֱלֹהִים -האלילים שלי [6] שיהרגו אותי כמו שהרגת את נביאי הבעל, [7] וְכֹה -וכך גם יוֹסִפוּן לי [8] כִּי אם לא כָעֵת -שבאותה שעה מָחָר [9] אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ שתמות כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם -כמו נביאי הבעל אשר הרגת:
(ג) וַיַּרְא וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל נַפְשׁוֹ, וַיָּבֹא בְּאֵר שֶׁבַע אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיַּנַּח אֶת נַעֲרוֹ שָׁם: וַיַּרְא אליהו ברוח קודשו [10] את הסכנה הנשקפת לו [11] , וכיון שלא רצה לסמוך על הנס [12] וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל מקום אחר להציל את [13] נַפְשׁוֹ, וַיָּבֹא בְּאֵר שֶׁבַע אֲשֶׁר היתה שייכת לִיהוּדָה ולא למלכות אחאב, [14] וַיַּנַּח אליהו אֶת נַעֲרוֹ [15] שָׁם בבאר שבע [16] והמשיך ללכת לבדו:
(ד) וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אֶחָד (אחת וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה יְהֹוָה קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי: וְהוּא לבדו [17] הָלַךְ להתבודד [18] בַּמִּדְבָּר במקום בו לא יִרְאוּהוּ ולא ילשינו עליו לאיזבל [19] ובו לא ימצא מחיה וימות [20] , או שה' יתגלה אליו ויאמר לו מה לעשות, [21] דֶּרֶךְ במרחק של יוֹם הליכה, שאפילו בארץ יהודה חשש שמא איזבל תשלח להורגו, [22] וַיָּבֹא למקום ההוא וַיֵּשֶׁב תַּחַת עץ [23] רֹתֶם אֶחָד (אחת כתיב) לחסות בְּצִלּוֹ [24] וַיִּשְׁאַל מה' [25] אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת בידי שמים [26] , כי ראה שכבר תיקן לצורך עצמו את אשר היה לו לתקן בחיים, [27] וַיֹּאמֶר אליהו רַב -מספיק לי [28] מָה שֶׁחָיִיתִי, עַתָּה יְהֹוָה קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי להאריך ימים יותר מהם: [29]
(ה) וַיִּשְׁכַּב וַיִּישַׁן תַּחַת רֹתֶם אֶחָד וְהִנֵּה זֶה מַלְאָךְ נֹגֵעַ בּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ קוּם אֱכוֹל: וַיִּשְׁכַּב וַיִּישַׁן בדוחק [30] תַּחַת רֹתֶם אֶחָד בלבד, [31] וְהִנֵּה זֶה מיד [32] כשנרדם [33] מַלְאָךְ נֹגֵעַ בּוֹ לַהֲקִיצוֹ מִשְׁנָתוֹ [34] וַיֹּאמֶר לוֹ המלאך קוּם אֱכוֹל:
(ו) וַיַּבֵּט וְהִנֵּה מְרַאֲשֹׁתָיו עֻגַת רְצָפִים וְצַפַּחַת מָיִם, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּשָׁב וַיִּשְׁכָּב: וַיַּבֵּט אליהו וְהִנֵּה מְרַאֲשֹׁתָיו -סמוך לראשו עֻגַת -עוגה שנאפתה [35] ע"י רְצָפִים -גחלים [36] וְצַפַּחַת -וצלוחית מָיִם, [37] וַיֹּאכַל קצת מן העוגה [38] וַיֵּשְׁתְּ קצת מן המים [39] וַיָּשָׁב וַיִּשְׁכָּב -וחזר לשכב:
(ז) וַיָּשָׁב מַלְאַךְ יְהֹוָה שֵׁנִית וַיִּגַּע בּוֹ וַיֹּאמֶר קוּם אֱכֹל כִּי רַב מִמְּךָ הַדָּרֶךְ: וַיָּשָׁב -וחזר מַלְאַךְ יְהֹוָה שֵׁנִית לאליהו וַיִּגַּע בּוֹ וַיֹּאמֶר לו קוּם אֱכֹל עוד, כִּי במרחק רַב מִמְּךָ נמצאת הַדָּרֶךְ בה תלך [40] ביום ובלילה [41] ולא תמצא בה אוכל [42] , וממה שתאכל כעת תשבע: [43]
(ח) וַיָּקָם וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַד הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵב: וַיָּקָם אליהו וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה [44] הַהִיא בדרך נס [45] אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה [46] עַד בואו לְ הַר הָאֱלֹהִים הוא הר [47] חֹרֵב (-סיני) שניתנה בו התורה לישראל: [48]
(ט) וַיָּבֹא שָׁם אֶל הַמְּעָרָה וַיָּלֶן שָׁם, וְהִנֵּה דְבַר יְהֹוָה אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ: וַיָּבֹא שָׁם בהר חורב [49] אֶל הַמְּעָרָה בה עמד בעבר משה, היא הנקראת מערת צור [50] וַיָּלֶן שָׁם, וְהִנֵּה דְבַר יְהֹוָה אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ פֹה [51] אֵלִיָּהוּ הלא הנביא צריך שֶׁיִּמָּצֵא בין העם להוכיחו ולהתנבא ולא להתבודד במדבר ובהרים?!: [52]
(י) וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב, וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ: וַיֹּאמֶר אליהו קַנֹּא קִנֵּאתִי -מקנא הייתי קנאת ה' להרוג את נביאי הבעל, ולעצור המטר [53] , ונָקֹם נָקַמְתִּי [54] לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ [55] בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בכך שֶׁ אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ -הן במות היחיד שנעשו לשם שמים [56] הָרָסוּ, וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב, וָאִוָּתֵר אֲנִי נביא לה' לְבַדִּי, [57] וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ ולכן באתי הנה להתפלל [58] , כי לא אוכל לעשות שליחותי: [59]
(יא) וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי יְהֹוָה, וְהִנֵּה יְהֹוָה עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי יְהֹוָה לֹא בָרוּחַ יְהֹוָה וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ יְהֹוָה: וַיֹּאמֶר ה' לאליהו צֵא מן המערה [60] וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי יְהֹוָה, וְהִנֵּה כבוד [61] יְהֹוָה עֹבֵר אחר כל המחנות, [62] וְרוּחַ -ומחנה של מלאכי רוח [63] גְּדוֹלָה וְחָזָק [64] מְפָרֵק -משבר [65] הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים [66] עברה לִפְנֵי שעבר יְהֹוָה , והנבואה אמרה לו שאין זה כבוד השכינה [67] , כי לֹא בָרוּחַ [68] -במחנה מלאכי הרוח [69] יְהֹוָה עובר, וְאַחַר הָרוּחַ עבר מחנה הָ רַעַשׁ , והנבואה אמרה לו שאין זה כבוד השכינה, [70] כי לֹא בָרַעַשׁ -במחנה הרעש [71] יְהֹוָה עובר:
(יב) וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ יְהֹוָה וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה: וְאַחַר מחנה מלאכי הָרַעַשׁ עבר מחנה של מלאכי [72] אֵשׁ , והנבואה אמרה לו שאין זה כבוד השכינה [73] כי לֹא בָאֵשׁ כבוד [74] יְהֹוָה עובר, וְאַחַר מחנה מלאכי הָאֵשׁ הגיע קוֹל דְּמָמָה דַקָּה -קול חשאי [75] , והקול הזה משבח את כבוד ה' [76] , אז הבין אליהו כי עבר כבוד ה': [77]
(יג) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ וַיֵּצֵא וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה, וְהִנֵּה אֵלָיו קוֹל וַיֹּאמֶר מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ: וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ את קול הדממה הדקה [78] ולאחר שהבין כאמור כי כבוד ה' עובר [79] , לא רצה הוא להביט בשכינה לכן [80] וַיָּלֶט -הסתיר [81] פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ -במלבושו [82] וַיֵּצֵא מהמערה [83] וַיַּעֲמֹד בְּ פֶּתַח הַמְּעָרָה, וְהִנֵּה נשמע אֵלָיו קוֹל וַיֹּאמֶר -שאמר לו מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ מדוע אינך שב אל שליחותך לְהִנָּבֵא ולהוכיח את העם בלא קנאה ורעש?: [84]
(יד) וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב, וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ: וַיֹּאמֶר אליהו פעם נוספת [85] קַנֹּא קִנֵּאתִי -מקנא הייתי קנאת ה' ולא לכבודי [86] , להרוג נביאי הבעל, ולעצור המטר [87] , ונָקֹם נָקַמְתִּי [88] לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ [89] בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בכך שֶׁ אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הן במות היחיד שנעשו לשם שמים [90] הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב, וָאִוָּתֵר אֲנִי נביא לה' לְבַדִּי [91] וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ וזו הסיבה שאני פה ולא שב לשליחותי: [92]
(טו) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלָיו לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק, וּבָאתָ וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם: אז הבטיחו ה' שלא יהרגו אותו [93] וכי הוא ימלא רצונו (מה שמקנא על כבוד ה') ויעניש את העם ע"י חזאל ויהוא ואלישע, [94] וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלָיו לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ בדרך אשר באת [95] , ומשם תפנה [96] מִדְבַּרָה -למדבר דַמָּשֶׂק, וּבָאתָ לדמשק [97] וּמָשַׁחְתָּ שם לגדולה [98] ע"י אלישע [99] אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם:
(טז) וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ: וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וְ כיוון שאתה מבקש להסתלק מן העולם [100] , ושאי אפשר בִּנְבִיאוּתְךָ מאחר שאתה מלמד קטיגוריא על בָּנַי [101] לכן צריך שתניח נביא אַחֵר במקומך לאַחַר שתעלה בסערה השמימה, [102] אֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ:
(יז) וְהָיָה הַנִּמְלָט מֵחֶרֶב חֲזָאֵל יָמִית יֵהוּא וְהַנִּמְלָט מֵחֶרֶב יֵהוּא יָמִית אֱלִישָׁע: ולפי שביקש אליהו נקמה מישראל, צוה לו המקום למשוח את אלו, והם יהיו השלוחים בִּדְבַר הַנָּקָם, כי חזאל ירבה להשמידם, [103] וְהָיָה הַנִּמְלָט מֵחֶרֶב חֲזָאֵל יָמִית יֵהוּא כי הוא יהרוג את כל בית אחאב ואת כל עובדי הבעל, [104] וְהַנִּמְלָט מֵחֶרֶב יֵהוּא יָמִית אֱלִישָׁע [105] בְּקִלְלָתוֹ: [106]
(יח) וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל וְכָל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ: ואף שתמשול בישראל חרב חזאל, לא אכלה את הכשרים שבהם, [107] וְ לכן הִשְׁאַרְתִּי -אשאיר בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים איש [108] שהם כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל וְכָל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ כי זולת אלו לא ימצאו בהם עוד כשרים: [109]
(יט) וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט וְהוּא חֹרֵשׁ שְׁנֵים עָשָׂר צְמָדִים לְפָנָיו וְהוּא בִּשְׁנֵים הֶעָשָׂר וַיַּעֲבֹר אֵלִיָּהוּ אֵלָיו וַיַּשְׁלֵךְ אַדַּרְתּוֹ אֵלָיו: וַיֵּלֶךְ אליהו מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט וְהוּא חֹרֵשׁ עם עבדיו שהיו חורשים עם הבקר [110] , וּ שְׁנֵים עָשָׂר צְמָדִים -זוגות בקר [111] היו לְפָנָיו חורשים, וְהוּא חורש בִּשְׁנֵים הֶעָשָׂר -באחרון [112] מן השנים עשר בקר, [113] וַיַּעֲבֹר אֵלִיָּהוּ אֵלָיו וַיַּשְׁלֵךְ קצת מִ אַדַּרְתּוֹ אֵלָיו -עליו, לרמוז לו שיהיה נביא לה' [114] וְשֶׁיָּבוֹא וְיֶחְסֶה תחת כנפיו: [115]
(כ) וַיַּעֲזֹב אֶת הַבָּקָר וַיָּרָץ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֶשְּׁקָה נָּא לְאָבִי וּלְאִמִּי וְאֵלְכָה אַחֲרֶיךָ, וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ שׁוּב כִּי מֶה עָשִׂיתִי לָךְ: וכשהבין אלישע את כוונתו של אליהו, וַיַּעֲזֹב אלישע אֶת הַבָּקָר וַיָּרָץ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֶשְּׁקָה -אנשק [116] נָּא לְאָבִי וּלְאִמִּי לשאול מהם רשות להיפרד מהם [117] וְאֵלְכָה אַחֲרֶיךָ, וַיֹּאמֶר לוֹ אליהו לנסותו אם הולך בלב שלם [118] לֵךְ שׁוּב מאחרי [119] כִּי מֶה עָשִׂיתִי לָךְ שתבוא אחרי?: [120]
(כא) וַיָּשָׁב מֵאַחֲרָיו וַיִּקַּח אֶת צֶמֶד הַבָּקָר וַיִּזְבָּחֵהוּ, וּבִכְלִי הַבָּקָר בִּשְּׁלָם הַבָּשָׂר וַיִּתֵּן לָעָם וַיֹּאכֵלוּ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיְשָׁרְתֵהוּ: וַיָּשָׁב אלישע מֵאַחֲרָיו -מאחרי אליהו [121] לנשק לאביו ולאמו, [122] וַיִּקַּח אֶת צֶמֶד הַבָּקָר [123] ושחט אותו [124] וַיִּזְבָּחֵהוּ, וּבִכְלִי הַבָּקָר העשוי מעצים [125] בִּשְּׁלָם -בישל להם [126] הַבָּשָׂר , ומרוב שמחה עשה משתה [127] וַיִּתֵּן לָעָם אשר באו אחריו לְלַוּוֹתוֹ ולחורשים [128] אשר היו איתו באותה שדה, [129] וַיֹּאכֵלוּ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אלישע אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיְשָׁרְתֵהוּ כדי שילמד יותר מחכמתו, שתלמיד המשרת את רבו לומד יותר מתלמיד שאינו משרת: [130]

הערות

1. רלב"ג, מצודת דוד.
2. מלבי"ם.
3. מלבי"ם.
4. כדי שדמם לא יטמא את הארץ (רלב"ג).
5. רד"ק, מצודת דוד.
6. הבעל והאשרה (רד"ק, רלב"ג, מצודת דוד).
7. רש"י.
8. לשון גוזמא (מצודת דוד).
9. ואמרה מחר כי ראתה שלב אחאב נוטה אל אליהו ומצדיקו ולא ערב לבה להרגו תיכף, וחשבה כי בלילה תהפוך לב אחאב לשוב אל רשעו (מלבי"ם).
10. מלבי"ם.
11. רד"ק, מצודת דוד.
12. רלב"ג.
13. רלב"ג.
14. רד"ק. ואע"פ שהיתה בנחלת בני שמעון, נראה כי מפני היות העיר בתוך ערי יהודה היו בני העיר ההיא תחת מלך יהודה, או אולי במלחמות שנלחמו מלכי יהודה עם מלכי ישראל לקחו מלכי יהודה את העיר הזאת (רלב"ג).
15. הנער הזה היה עובדיה הנביא, שהיו לאליהו אז שלושה תלמידים והם עובדיה, מִיכָיָהוּ בֶּן יִמְלָה ויונה בן עמיתי, ולאחר מכן הצטרף אלישע (מעם לועז).
16. להיפרד מבני אדם (מלבי"ם).
17. מלבי"ם.
18. מלבי"ם פס' ג' לעיל.
19. רלב"ג.
20. כי בחר מותו מחייו (רד"ק).
21. רד"ק.
22. רד"ק.
23. מצודת ציון.
24. מצודת דוד.
25. מצודת דוד.
26. מצודת דוד.
27. וראוי כי תשוב נפשו אל צרור החיים (מלבי"ם).
28. תרגום יונתן, רש"י.
29. ונראה כי ארכו ימיו יותר מימי אבותיו וזה ראיה למדרש האומר כי פנחס הוא אליהו (רד"ק).
30. רד"ק.
31. כי לא מצא שניים ביחד לישן תחתם לחסות בְּצִלָּם כל גופו (מצודת דוד). ורותם זה היה רותם אחר, שהרותם הראשון היה קטן כדי לשבת תחתיו, והרותם השני הזה לא היה רותם באמת רק מלאך שנדמה לו כרותם (מלבי"ם). וי"א כי אותו רותם היה הרותם היחידי במדבר (רד"ק).
32. מצודת דוד.
33. רד"ק.
34. רד"ק, מצודת דוד.
35. רלב"ג.
36. רש"י, רד"ק, מצודת ציון.
37. הרצפה רומז אל דבר הנבואה, והמים מרמזים על התורה, שהיה מזונו עתה ענין רוחני אלהי (מלבי"ם).
38. רד"ק.
39. רד"ק.
40. ולא היה יודע אליהו לאן ילך, אלא הלך לתומו (רד"ק).
41. כי בפעם הראשונה ישן אחרי אכילתו, ואילו בפעם השניה נזדכך שלא יצטרך לישון, ואכן הלך אליהו ארבעים יום ולילה בלא שינה (מלבי"ם).
42. מצודת דוד.
43. מצודת דוד.
44. ולדעת מלבי"ם האכילה ההיא היתה אכילה רוחנית.
45. שכן לא הִתְעַכֵּל במעיו האוכל כל הזמן הזה (מצודת דוד).
46. ונדמה למשה רבינו (מלבי"ם). אמנם הניסים היו שונים, שאצל משה הוא לא אכל כלל, ואליהו אכל והאוכל לא התעכל ארבעים יום (רד"ק).
47. מצודת דוד.
48. רלב"ג.
49. רד"ק, רלב"ג.
50. כמו שנאמר (שמות לג, כב) "וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר" (רש"י, מצודת דוד).
51. והשאלה היתה כדרך בני אדם שפותחים בשיחה עם השני כדי להיכנס עימו בדברים, שהרי ברור שה' ידע את כל הנעשה עמו (רד"ק, רלב"ג, מצודת דוד).
52. מלבי"ם. והיה רצון הש"י להאריך לישראל אפו כדי שישובו אליו, ולזה הראה לו הדברים המשחיתים כמו הרוח הגדולה והחזקה שהיא מפרקת הרים ומשברת סלעים (רלב"ג).
53. מצודת דוד.
54. מצודת ציון.
55. ובפשטות שביטלו מהם ברית מילה (רד"ק).
56. רש"י.
57. כי מאה הנביאים שהחביא עובדיה, לא היו ידועים להם (רד"ק, מצודת דוד).
58. מצודת דוד.
59. מלבי"ם.
60. מצודת דוד.
61. רד"ק.
62. מצודת דוד.
63. תרגום יונתן, מצודת דוד.
64. תיבת 'רוח' משמשת זכר ונקבה (רי"א קרא). וכן ראה רש"י בראשית (לב, ט), מחנה משמש לשון זכר ול' נקבה... וכן רוח... "ורוח גדולה וחזק מפרק הרים" הרי לשון זכר ולשון נקבה.
65. מצודת ציון.
66. דרך הפלגה נאמר (רד"ק). ובמדרש, אמר רבי בשעה שהרוח יוצא לעולם הקב"ה מרשלו בהרים ומשברו בגבעות ואומר לו הזהר שלא תזיק את בריותי (ילקוט שמעוני).
67. מצודת דוד.
68. לא היה ברוח ה' ולא ברעש כי אין מדרך הש"י שיביא הרעות אם לא לתכלית שיגיע מהם טוב (רלב"ג).
69. מצודת דוד.
70. מצודת דוד.
71. הראה לו הקב"ה כי במחנה רוח ורעש ואש אין ה' בם רק בקול דממה, וממנו ילמדו שלוחיו ונביאיו לבל יסערו סער ובל ירעשו רעש ובל יבעירו אש (כמו שעשה אליהו בקנאתו לה' צבאות שעצר את השמים ושחט את נביאי הבעל), כי ה' ישלח את נביאיו שיבואו אליהם בקול דממה, וימשכו את העם בעבותות אהבה ובדברים רכים (מלבי"ם).
72. תרגום יונתן, רש"י, מצודת דוד.
73. מצודת דוד.
74. רד"ק.
75. כאילו מורכב מקול ושתיקה (מצודת דוד).
76. רש"י, מצודת דוד.
77. רד"ק. ובתלמוד (ברכות נח.) מסופר שרב ששת היה סגי נהור ופעם אחת הלכו כולם לקבל את פני המלך ורב ששת הלך עמהם, היה שם מין אחד שקנטר את רב ששת ואמר לו: הכדים השלמים הולכים לנהר לשאוב מים אבל הכדים השבורים לאן הם הולכים?! וכונתו היתה שאתה שהנך סומא ובין כך לא תראה את המלך למה אתה הולך?! השיב לו רב ששת, בא וראה שלמרות שאינני רואה אני ידע יותר טוב ממך מתי המלך מגיע, וכאשר הגיעה קבוצה ראשונה ההולכת לפני המלך בקול רעש, אמר לו אותו המין הנה המלך, אמר רב ששת עדיין המלך לא בא, וכך גם כאשר עברה הקבוצה השניה אמר שהמלך עדיין לא בא, ורק כאשר חלפה הקבוצה השלישית בקול דממה פסק רב ששת שכעת המלך מגיע, התפלא המין מהיכן רב ששת ידע לדייק, והוא השיב לו שאין המלך מגיע אלא מתוך שקט ודממה, כמו שמצינו כאן שהקב"ה לא הגיע בקול רעש אלא בקול דממה דקה שנאמר "לא באש ה', ואחר האש קול דממה דקה!". ובמדרש, א"ל אליהו מה הן אלו ארבעה מחנות? א"ל הקב"ה אלו ארבעה עולמות שאדם עובר עליהם, רוח גדולה וחזק הוא העולם הזה שהוא דומה לרוח שהוא עובר, "ואחר הרוח רעש" אחר העולם הזה יום המיתה שדומה לרעש שמרעיש כל גופו של אדם, "ואחר הרעש אש" אחר המיתה דינה של גיהנם שהוא כולו אש, "ואחר האש קול דממה דקה" אחר דינה של גיהנם זה יום הדין הגדול שנשאר בו רק הקב"ה בעולמו בלבד, תנחומא פקודי ג'.
78. רד"ק.
79. מצודת דוד.
80. רלב"ג.
81. רש"י, רלב"ג.
82. והוא לבוש חשוב מיוחד לנביאים (מצודת ציון).
83. מצודת דוד.
84. מלבי"ם. ושאלו שוב מה לך פה, דהיינו אחרי שראית שה' חפץ חסד, עדיין אתה פה מבקש נקמה. (מצודת דוד). ובמדרש, אמר לו הקב"ה לאליהו "מה לך פה אליהו?" היה לו שיאמר לפניו, רבונו של עולם, בניך הם, בני בחוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב שעשו לך רצונך בעולם, ולא עשה כן, אלא אמר לפניו "קנוא קנאתי לה' אלהי צבאות" וגו', התחיל הקב"ה לדבר עמו דברי תנחומים, אמר לו, כשנגליתי ליתן להם תורה על הר סיני לא נגלו עימי אלא מלאכי השרת שהן רוצין בטובתן... המתין לו שלש שעות ועדיין בדבריו הראשונים הוא עומד "קנוא קנאתי לה' אלהי צבאות", באותה שעה אמרה לו רוח הקודש לאליהו, "לך שוב לדרכך מדברה דמשק וגו' ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט" וגו', ומה שבדעתך איני יכול לעשות (תנא דבי אליהו זוטא פרשה ח').
85. כי לא יכול היה לעזוב את קנאתו לה' צבאות (מלבי"ם).
86. מצודת דוד.
87. מצודת דוד בפס' י'.
88. מצודת ציון בפס' י'.
89. שביטלו מהם ברית מילה (רד"ק בפס' י').
90. רש"י בפס' י'.
91. כי מאה הנביאים שהחביא עובדיה, לא היו ידועים להם (רד"ק, מצודת דוד בפס' י').
92. מלבי"ם בפס' י'.
93. רד"ק.
94. ומלבי"ם הביא בשם הרי"א שהאנשים שאין ראויים ליפול ע"י חזאל (כמו בית אחאב הנשים והטף) יפלו ע"י יהוא, ואת אנשים שראויים להמלט מחרב יהוא (כמו הנערים המנוערים שהתקלסו באלישע) ימית אלישע.
95. מצודת דוד.
96. רד"ק.
97. מצודת דוד.
98. מצודת דוד.
99. רד"ק, רלב"ג.
100. רד"ק.
101. רש"י.
102. מצודת דוד.
103. מצודת דוד.
104. רד"ק. ואף שיהוא הרגם טרם מלוך חזאל, עם כל זאת אמר לשון נמלט, כי היו נמלטים בכל מקרה מחרב חזאל, שכן אין מדרכם לרדת במלחמה להיות נהרגים ביד חזאל (מצודת דוד).
105. אלו הארבעים ושנים ילדים שהמית על ידי הדובים ביריחו (מלכים-ב' ב, כד, רש"י). ורלב"ג מבאר כי גם אלו שמתו ברעב בשומרון היו מסיבת אלישע.
106. מצודת דוד. ורד"ק מבאר שגרם למותם בכך שהוכיחם ולא חזרו בתשובה ונענשו, ובכך גרם למותם.
107. מצודת דוד.
108. רלב"ג.
109. מצודת דוד.
110. רד"ק.
111. רד"ק, מצודת ציון.
112. מלבי"ם.
113. רד"ק, רלב"ג.
114. מצודת דוד.
115. רלב"ג.
116. מצודת ציון.
117. מצודת דוד.
118. רד"ק.
119. רש"י.
120. רש"י. ורלב"ג מבאר כי אליהו כן אמר לו לבוא עימו וכי עשה זאת (להשליך את אדרתו) שיבוא לחסות תחת כנפיו. ומצודת דוד מוסיף שאליהו אמר לו שהנפלאות והניסים שהוא עשה, גם אלישע יעשה כמותם, אם ילך אחריו.
121. מצודת ציון.
122. רד"ק.
123. אחד מן השנים עשר (רד"ק).
124. רד"ק.
125. מצודת דוד.
126. רד"ק, רלב"ג, מצודת ציון. ורש"י מפרש בשלם לשני השוורים את הבשר שלהם.
127. רש"י.
128. מצודת דוד.
129. רד"ק.
130. רלב"ג.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה