(א)
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן:
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
עשה אחאב מעשה רע נוסף שקירב את מיתתו
[1]
, וכך היה המעשה:
כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי
-תושב יזרעאל
אֲשֶׁר
נמצא
[2]
(הכרם)
בְּיִזְרְעֶאל
, וכרם זה היה
אֵצֶל
-ליד
הֵיכַל
פְּרָטִי
[3]
שהיה לְ
אַחְאָב מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן
ביזרעאל:
[4]
(ב)
וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל נָבוֹת לֵאמֹר תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ וִיהִי לִי לְגַן יָרָק כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ אֶתְּנָה לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה:
וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל נָבוֹת לֵאמֹר תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ וִיהִי לִי לְגַן
לגדל בו
[5]
יָרָק
(כפי שהיה נהוג לעשות בחצרות הבתים)
[6]
כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל
לְ
בֵּיתִי
[7]
, אם לא תחפוץ למכור נחלתך
[8]
וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו
-במקומו
כֶּרֶם טוֹב
יותר
מִמֶּנּוּ
, וְ
אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ
ממון יותר מאשר כרם אחר
[9]
ותתרצה למכור לי אותו
[10]
אֶתְּנָה לְךָ כֶסֶף
בשווי
[11]
מְחִיר
כרם
[12]
זֶה:
(ג)
וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל אַחְאָב חָלִילָה לִּי מֵיהוָה מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ:
וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל אַחְאָב חָלִילָה לִּי מֵיהוָה
[13]
אשר ציווה שהארץ לא תימכר לצמיתות
[14]
מִתִּתִּי
-מלתת בכסף או בהחלפה
[15]
אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ:
(ד)
וַיָּבֹא אַחְאָב אֶל בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וַיֹּאמֶר לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת נַחֲלַת אֲבוֹתָי וַיִּשְׁכַּב עַל מִטָּתוֹ וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו וְלֹא אָכַל לָחֶם:
וַיָּבֹא אַחְאָב אֶל בֵּיתוֹ סַר
[16]
וְזָעֵף
וְכָעוּס
[17]
מאוד
[18]
עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר
[19]
אֵלָיו נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וַיֹּאמֶר
-כשאמר לו
לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת נַחֲלַת אֲבוֹתָי
, ומרוב כעס לא רצה להיות בחברת אנשים
[20]
וַיִּשְׁכַּב
אחאב
עַל מִטָּתוֹ וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו
אל הקיר
[21]
כדרך המיצר ודואג,
[22]
וְ
מרוב כעסו
[23]
גם
לֹא אָכַל לָחֶם
-מאכלים:
(ה)
וַתָּבֹא אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ וַתְּדַבֵּר אֵלָיו מַה זֶּה רוּחֲךָ סָרָה וְאֵינְךָ אֹכֵל לָחֶם:
וַתָּבֹא אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ וַתְּדַבֵּר אֵלָיו מַה זֶּה
-מפני מה
רוּחֲךָ סָרָה
ואתה לא מתנהג כהרגלך
[24]
, אתה סר וזעף
[25]
ואין לך חשק לדבר,
[26]
וְ
גם
אֵינְךָ אֹכֵל לָחֶם
מאכלים:
(ו)
וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ כִּי אֲדַבֵּר אֶל נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וָאֹמַר לוֹ תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ בְּכֶסֶף, אוֹ אִם חָפֵץ אַתָּה אֶתְּנָה לְךָ כֶרֶם תַּחְתָּיו, וַיֹּאמֶר לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת כַּרְמִי:
וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ
אחאב, אני מתנהג כך
כִּי
משום
אֲדַבֵּר
-שדיברתי
[27]
אֶל נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וָאֹמַר לוֹ תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ בְּכֶסֶף,
אוֹ אִם חָפֵץ אַתָּה אֶתְּנָה לְךָ כֶרֶם תַּחְתָּיו,
וַיֹּאמֶר
לי נבות
לֹא אֶתֵּן
[28]
לְךָ אֶת כַּרְמִי:
(ז)
וַתֹּאמֶר אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ אַתָּה עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל?! קוּם אֱכָל לֶחֶם וְיִטַב לִבֶּךָ אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי:
וַתֹּאמֶר אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ
וכי בדבר ש
אַתָּה
עושה
עַתָּה
ככה
תַּעֲשֶׂה
-תצליח
[29]
בַּ
מְלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל?!
[30]
קוּם אֱכָל לֶחֶם וְיִטַב לִבֶּךָ
והיה שמח
[31]
כי
אֲנִי אֶתֵּן לְךָ
ע"י ערמה שאעשה
[32]
אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי:
(ח)
וַתִּכְתֹּב סְפָרִים בְּשֵׁם אַחְאָב וַתַּחְתֹּם בְּחֹתָמוֹ וַתִּשְׁלַח סְפָרִים (הספרים אֶל הַזְקֵנִים וְאֶל הַחֹרִים אֲשֶׁר בְּעִירוֹ הַיֹּשְׁבִים אֶת נָבוֹת:
וַתִּכְתֹּב
איזבל
סְפָרִים
-איגרות
[33]
בְּשֵׁם אַחְאָב וַתַּחְתֹּם בְּחֹתָמוֹ
של המלך,
וַתִּשְׁלַח סְפָרִים (הספרים
כתיב)
-איגרות
אֶל הַזְקֵנִים
אשר היו גם כן רשעים,
[34]
וְאֶל הַחֹרִים
-השרים
[35]
והסגנים
[36]
אֲשֶׁר
היו שותפים עם הזקנים בתחבולה
[37]
, והיו נמצאים
בְּעִירוֹ
[38]
של נבות, וגם הם
הַיֹּשְׁבִים
במושב זקני העיר
[39]
אֶת
-עִם
[40]
נָבוֹת:
(ט)
וַתִּכְתֹּב בַּסְּפָרִים לֵאמֹר קִרְאוּ צוֹם וְהוֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם:
וַתִּכְתֹּב
איזבל
בַּסְּפָרִים
-באיגרות
לֵאמֹר
בִּשְׁמָהּ,
[41]
קִרְאוּ
-הכריזו על
צוֹם
-תענית ואסיפה
[42]
אשר בו יתקבצו העם וזקני העיר ויפשפשו במעשי אנשי העיר,
[43]
וְהוֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת
הנידון
[44]
בְּרֹאשׁ הָעָם
, שכן את הנידונים למשפט מות היו מושיבים על בימה גדולה שכולם יראוהו:
[45]
(י)
וְהוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל נֶגְדּוֹ, וִיעִדֻהוּ לֵאמֹר בֵּרַכְתָּ אֱלֹהִים, וָמֶלֶךְ וְהוֹצִיאֻהוּ וְסִקְלֻהוּ וְיָמֹת:
וְ
אתם
[46]
הוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל
[47]
שיעידו עדות שקר
נֶגְדּוֹ,
וִיעִדֻהוּ
-ויעידו עליו
[48]
לֵאמֹר בֵּרַכְתָּ
-גידפת
[49]
כלפי
אֱלֹהִים,
[50]
וָמֶלֶךְ
-ואת המלך קיללת,
[51]
וְ
אחר המשפט
הוֹצִיאֻהוּ
-תוציאו את נבות מחוץ לעיר
[52]
להורגו
וְסִקְלֻהוּ
-ותסקלו אותו באבנים
וְיָמֹת
, וכך זממה איזבל שבעלה יזכה בכרם נבות אשר חָמַד, משום שנכסי הרוגי מלכות הולכים למלך:
[53]
(יא)
וַיַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי עִירוֹ הַזְּקֵנִים וְהַחֹרִים אֲשֶׁר הַיֹּשְׁבִים בְּעִירוֹ כַּאֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם אִיזָבֶל, כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בַּסְּפָרִים אֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם:
ולמרות שידעו כולם כי העדות והמשפט היו שקר,
[54]
וַיַּעֲשׂוּ
מתוך שנאתם לנבות
[55]
אַנְשֵׁי עִירוֹ הַזְּקֵנִים
אשר היו גם כן רשעים
[56]
וְהַחֹרִים
-והשרים
[57]
והסגנים
[58]
אֲשֶׁר
הם
הַיֹּשְׁבִים בְּעִירוֹ
של נבות
כַּאֲשֶׁר
-כמו שֶׁ
שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם אִיזָבֶל,
כַּאֲשֶׁר
-כפי שהיה
כָּתוּב בַּסְּפָרִים
-באיגרות
אֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם
וכך היתה להם אֲמַתְלָא למעשיהם:
[59]
(יב)
קָרְאוּ צוֹם וְהֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם:
ואכן
קָרְאוּ צוֹם
ואסיפה
[60]
, והתקבצו העם וזקני העיר לפשפש במעשי אנשי העיר,
[61]
וְהֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת
הנידון
[62]
בְּרֹאשׁ הָעָם:
(יג)
וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל וַיֵּשְׁבוּ נֶגְדּוֹ, וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת נָבוֹת נֶגֶד הָעָם לֵאמֹר בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים, וָמֶלֶךְ וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים וַיָּמֹת:
וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל וַיֵּשְׁבוּ נֶגְדּוֹ,
וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת
-כנגד
נָבוֹת נֶגֶד
-בפני
הָעָם
שידעו שהם משקרים
[63]
לֵאמֹר
-באמרם
בֵּרַךְ
-גידף
[64]
נָבוֹת אֱלֹהִים,
וָמֶלֶךְ
-ואת המלך קילל,
[65]
וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר
לבית הסקילה
[66]
וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים וַיָּמֹת :
(יד)
וַיִּשְׁלְחוּ אֶל אִיזֶבֶל לֵאמֹר, סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת:
וַיִּשְׁלְחוּ
הזקנים
אֶל אִיזֶבֶל לֵאמֹר,
סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת
כפי שביקשת:
(טו)
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אִיזֶבֶל כִּי סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת, וַתֹּאמֶר אִיזֶבֶל אֶל אַחְאָב קוּם רֵשׁ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת לְךָ בְכֶסֶף כִּי אֵין נָבוֹת חַי כִּי מֵת:
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אִיזֶבֶל כִּי סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת,
וַתֹּאמֶר אִיזֶבֶל אֶל אַחְאָב קוּם רֵשׁ
-תִּירַשׁ
[67]
אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן
-לא רצה
[68]
לָתֶת לְךָ
אפילו
בְכֶסֶף
את הכרם שלו,
כִּי
עכשיו
אֵין נָבוֹת חַי
[69]
כִּי
-אלא
מֵת
מיתת בית דין בסקילה
[70]
, ומשום שקילל את המלך נידון כהרוגי מלכות
[71]
אשר נכסיהן למלך:
[72]
(טז)
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אַחְאָב כִּי מֵת נָבוֹת וַיָּקָם אַחְאָב לָרֶדֶת אֶל כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי לְרִשְׁתּוֹ:
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ
המלך
אַחְאָב כִּי מֵת נָבוֹת
מיתת בית דין,
וַיָּקָם אַחְאָב לָרֶדֶת אֶל כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי לְרִשְׁתּוֹ:
(יז)
וַיְהִי דְּבַר יְהֹוָה אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר:
וַיְהִי דְּבַר יְהֹוָה אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי
-מהעיר ששמה תושב
[73]
לֵאמֹר:
(יח)
קוּם רֵד לִקְרַאת אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן הִנֵּה בְּכֶרֶם נָבוֹת אֲשֶׁר יָרַד שָׁם לְרִשְׁתּוֹ:
קוּם רֵד לִקְרַאת אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר
מקום מלכותו
[74]
בְּשֹׁמְרוֹן
, כי
הִנֵּה
הוא נמצא כעת
[75]
בְּכֶרֶם נָבוֹת אֲשֶׁר יָרַד שָׁם
לאחר ששמע שמת, כדי
לְרִשְׁתּוֹ:
(יט)
וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהֹוָה, הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהֹוָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה:
וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהֹוָה,
הֲ
אם יתכן
[76]
כי
רָצַחְתָּ
-תרצח את נבות כאויב (כפי שעשתה איזבל בידיעתך)
[77]
וְ
כתוצאה מהריגתו
גַם יָרָשְׁתָּ
תירש אותו כאוהב?!
[78]
וגם מצד הרוגי מלכות אינך זכאי לרשת אותו, משום שרצחת אותו ולא נהרג במשפט צדק,
[79]
וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר,
כֹּה אָמַר יְהֹוָה בִּמְקוֹם
-באופן
[80]
ובמקום
אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים
בלשונם
[81]
אֶת דַּם נָבוֹת
כך
יָלֹקּוּ
-ילקקו
הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה
, ואכן נתקיים הדבר שליקקו הכלבים את דם אחאב מן הרכב על בְּרֵכַת שמרון:
[82]
(כ)
וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל אֵלִיָּהוּ, הַמְצָאתַנִי אֹיְבִי וַיֹּאמֶר מָצָאתִי יַעַן הִתְמַכֶּרְךָ לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה:
וַיֹּאמֶר אַחְאָב
בהכחשתו את מעשיו
[83]
אֶל אֵלִיָּהוּ,
הַמְצָאתַנִי
-האם מצאת אותי חייב ואשם בדבר
[84]
שֶׁתְּיַעֵד לי עונש כהרגלך
[85]
אֹיְבִי
?! הרי איזבל עשתה זאת ולא אני,
[86]
וַיֹּאמֶר
לו אליהו אכן
מָצָאתִי
אותך חייב בדבר, וידעתי כי נעשתה העוולה הזו מדעתך
[87]
ואתה הוא הרוצח,
[88]
יַעַן
-בגלל
הִתְמַכֶּרְךָ
-שמכרת את עצמך לעשות הרע
[89]
ולהכעיס את בוראך
[90]
, ומרוב השתדלותך בעבירות
[91]
נראה כאילו אתה נמכר לתכלית זו
[92]
לאיזבל אשתך
[93]
לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה
, ולכן כל אשר עשתה איזבל יֵחָשֵׁב כאילו אתה עשית אותו:
[94]
(כא)
הִנְנִי מֵבִי אֵלֶיךָ רָעָה, וּבִעַרְתִּי אַחֲרֶיךָ וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל:
ועל כן
הִנְנִי מֵבִי אֵלֶיךָ רָעָה,
וּבִעַרְתִּי
-ואשמיד
[95]
אַחֲרֶיךָ
לבל ישאר ממך כל שארית,
[96]
וְהִכְרַתִּי
-והשמדתי
[97]
לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר
-כל זכר,
[98]
וְעָצוּר
-ואת העושר והממון
[99]
וְעָזוּב
-ואת המקנה
[100]
, ואעשה זאת בפרסום רב
[101]
בְּיִשְׂרָאֵל:
(כב)
וְנָתַתִּי אֶת בֵּיתְךָ כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וּכְבֵית בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה אֶל הַכַּעַס אֲשֶׁר הִכְעַסְתָּ וַתַּחֲטִא אֶת יִשְׂרָאֵל:
וכן תענש על הרע שעשית בנוסף לחטא זה שהיה ע"י איזבל,
[102]
וְנָתַתִּי
-וְאֶתֵּן
אֶת בֵּיתְךָ כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וּכְבֵית בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה אֶל
-על
[103]
הַכַּעַס אֲשֶׁר הִכְעַסְתָּ
אותי
וַתַּחֲטִא
-שהחטאת
אֶת יִשְׂרָאֵל
בעבודה זרה:
[104]
(כג)
וְגַם לְאִיזֶבֶל דִּבֶּר יְהֹוָה לֵאמֹר, הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת אִיזֶבֶל בְּחֵל יִזְרְעֶאל:
וְ
על מה שאמרת שאיזבל עשתה את הרציחה של נבות,
[105]
גַם לְאִיזֶבֶל דִּבֶּר יְהֹוָה לֵאמֹר,
הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת אִיזֶבֶל בְּחֵל
-בבקעת
[106]
יִזְרְעֶאל:
(כד)
הַמֵּת לְאַחְאָב בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים, וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם:
הַמֵּת
ים שיהיו
לְ
בית
אַחְאָב בָּעִיר
לא יזכו לקבורה וְ
יֹאכְלוּ
אותם
הַכְּלָבִים,
וְהַמֵּת
ים שיהיו לבית אחאב
בַּשָּׂדֶה
גם לא יזכו לקבורה וְ
יֹאכְלוּ
אותם
עוֹף הַשָּׁמָיִם
, וזה נתקיים בימי יהוא:
[107]
(כה)
רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ:
ואליהו הוסיף ואמר לו
[108]
שֶׁ
רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר
לרצון איזבל
[109]
לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה
שלא היה במלכים כמותו, שירבעם וכל אשר אחריו עבדו את העגלים מיראה, שפחדו שאם יעלה העם לירושלים תשוב הממלכה לבית דוד, ואילו אחאב הוסיף לעבוד את הבעל והאשרה להכעיס
[110]
, וזה מֵחֲמַת
[111]
אֲשֶׁר הֵסַתָּה
-פִּתְּתָה
[112]
אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ:
[113]
(כו)
וַיַּתְעֵב מְאֹד לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַגִּלֻּלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהֹוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
וַיַּתְעֵב
-ועשה מעשים מתועבים
[114]
מְאֹד לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַגִּלֻּלִים
, ולא היתה כוונתו לשמיים, אלא עבד אותם
[115]
כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר הוֹרִישׁ
-גירש
[116]
יְהֹוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
, ולא האמין בה' כלל:
[117]
(כז)
וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיָּשֶׂם שַׂק עַל בְּשָׂרוֹ וַיָּצוֹם וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק וַיְהַלֵּךְ אַט:
וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה,
וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיָּשֶׂם שַׂק עַל בְּשָׂרוֹ
[118]
וַיָּצוֹם וַיִּשְׁכַּב
בלילה
[119]
בַּשָּׂק
העשוי משיער קשה,
[120]
וַיְהַלֵּךְ
בתוך ביתו
[121]
אַט
-יָחֵף
[122]
לְאַט
[123]
וּבְנָחַת הנה והנה, כדרך אדם הדואג ומתאבל, ומחשב מה לעשות לתקן הדבר:
[124]
(כח)
וַיְהִי דְּבַר יְהֹוָה אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר:
וַיְהִי דְּבַר יְהֹוָה אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי
-מארץ ששמה תושב
[125]
לֵאמֹר:
(כט)
הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי, יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי לֹא אָבִי הָרָעָה בְּיָמָיו בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ:
הֲרָאִיתָ
-האם שמת לב
[126]
כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי,
יַעַן
-ומפני
כִּי נִכְנַע מִפָּנַי
מיראת העונש
[127]
לֹא אָבִי הָרָעָה בְּיָמָיו
, אלא
בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ
[128]
, למעט גזרת "יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ" שתתקיים בו:
[129]