(א)
וִיהוֹרָם בֶּן אַחְאָב מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן בִּשְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַיִּמְלֹךְ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה:
הכתוב מפרט עוד ניסים שנעשו ע"י אלישע, כדי להביא ברצף את שישה עשר הניסים שעשה, כפול מִנִּסֵּי אליהו
[1]
, לקיים את בקשת אלישע "פי שניים ברוחך":
[2]
וִיהוֹרָם בֶּן אַחְאָב מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן
[3]
בִּשְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לִיהוֹשָׁפָט
-למלכות יהושפט
[4]
מֶלֶךְ יְהוּדָה,
וַיִּמְלֹךְ
יהורם
שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה
מקוטעות:
[5]
(ב)
וַיַּעֲשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה, רַק לֹא כְאָבִיו וּכְאִמּוֹ וַיָּסַר אֶת מַצְּבַת הַבַּעַל אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו:
וַיַּעֲשֶׂה
יהורם בן אחאב את
הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה,
רַק
שהוא דבק בחטאת ירבעם לעבוד את העגלים
[6]
מפני החשש שיפסיד את המלוכה
[7]
, וְ
לֹא כְאָבִיו
אחאב
וּכְאִמּוֹ
איזבל אשר עבדו את הבעל להכעיס,
[8]
וַיָּסַר
יהורם בן אחאב
אֶת מַצְּבַת
-המצבה של
[9]
הַבַּעַל אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו
אחאב, אולם למרות שלא עבד את האשרה
[10]
לא יכול היה להסיר את האשרה שעשתה אמו איזבל כי היא היתה עדיין בחיים:
[11]
(ג)
רַק בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל דָּבֵק לֹא סָר מִמֶּנָּה:
רַק בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל
בעבודת עגלי הזהב
[12]
דָּבֵק
-המשיך יהורם
לֹא סָר מִמֶּנָּה
כמו כל מלכי ישראל, שחששו שלא תשוב הממלכה לבית דוד אם יעלו ישראל לירושלים לרגל:
[13]
(ד)
וּמֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה נֹקֵד וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף כָּרִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר:
וּמֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה נֹקֵד
-בעל מקנה רב
[14]
וְהֵשִׁיב
-והיה מעלה מס מידי שנה
[15]
לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף כָּרִים
-כבשים
[16]
מפוטמים
[17]
וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים
עם ה
צָמֶר
שלהם:
[18]
(ה)
וַיְהִי כְּמוֹת אַחְאָב וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:
וַיְהִי כְּמוֹת אַחְאָב וַיִּפְשַׁע
-מרד
מֶלֶךְ מוֹאָב בְּ
אֲחַזְיָהוּ בן אחאב וכן ביהורם אחיו
[19]
מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל
ולא העלה להם את המס:
(ו)
וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ יְהוֹרָם בַּיּוֹם הַהוּא מִשֹּׁמְרוֹן, וַיִּפְקֹד אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל:
וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ יְהוֹרָם
אשר מלך על ישראל
בַּיּוֹם
-בזמן
[20]
הַהוּא
(שבא אלישע לשומרון)
[21]
מִשֹּׁמְרוֹן,
וַיִּפְקֹד
-וְסָפַר
אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל:
(ז)
וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁלַח אֶל יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי הֲתֵלֵךְ אִתִּי אֶל מוֹאָב לַמִּלְחָמָה? וַיֹּאמֶר אֶעֱלֶה כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ:
וַיֵּלֶךְ
יהורם מלך ישראל
וַיִּשְׁלַח אֶל יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר
לו,
מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע
-מרד
בִּי
והפסיק להעלות לי מס כפי שהיה מעלה לי מידי שנה,
הֲתֵלֵךְ אִתִּי אֶל
-נגד
מוֹאָב לַמִּלְחָמָה?
וַיֹּאמֶר
לו יהושפט מלך יהודה
אֶעֱלֶה
איתך!
כָּמוֹנִי כָמוֹךָ
-כמו שתעלה אתה אעלה כן גם אני
[22]
שגם בי התגרו מואב,
[23]
כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ
-וכשם שעמך יילחם נגדם כך עמי ילחם עמך נגדם,
כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ
-וכשם שסוסיך ישתתפו במלחמה כָּךְ סוּסַי יצטרפו למחלמה:
(ח)
וַיֹּאמֶר אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ נַעֲלֶה וַיֹּאמֶר דֶּרֶךְ מִדְבַּר אֱדוֹם:
וַיֹּאמֶר
יהורם מלך ישראל
[24]
אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ
-באיזה דרך
נַעֲלֶה
למלחמה?
וַיֹּאמֶר
לו יהושפט מלך יהודה
[25]
נעלה
דֶּרֶךְ מִדְבַּר אֱדוֹם
שלא ירגיש בנו מואב
[26]
, וגם אדום הנמצאת תחת רשותי
[27]
תצטרף עימנו למלחמה:
[28]
(ט)
וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶך יְהוּדָה וּמֶלֶךְ אֱדוֹם וַיָּסֹבּוּ דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים, וְלֹא הָיָה מַיִם לַמַּחֲנֶה וְלַבְּהֵמָה אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם:
וַיֵּלֶךְ
יהורם
מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶך יְהוּדָה
יהושפט,
וּמֶלֶךְ
-והניצב הממונה
[29]
על
אֱדוֹם
מטעם מלך יהודה,
וַיָּסֹבּוּ
-והלכו
[30]
למואב בְּ
דֶּרֶךְ
עקיפה
[31]
במשך
שִׁבְעַת יָמִים,
וְלֹא הָיָה מַיִם לַמַּחֲנֶה וְלַבְּהֵמָה אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם
שהלכו עמהם:
[32]
(י)
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲהָהּ כִּי קָרָא יְהֹוָה לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה לָתֵת אוֹתָם בְּיַד מוֹאָב:
וַיֹּאמֶר
יהורם
מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל
בלשון צעקת יללה
[33]
אֲהָהּ
-אוֹי וַאֲבוֹי
כִּי קָרָא
-גזר
[34]
יְהֹוָה לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה
[35]
להתאחד ובכך לגרום להם לבחור בדרך עקלתון ללא מים
[36]
כדי
לָתֵת אוֹתָם בְּיַד מוֹאָב
שימותו בצמא
[37]
, או שיפוצו לחפש מים ויבואו המואבים ולא יוכלו להימלט מידם:
[38]
(יא)
וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט הַאֵין פֹּה נָבִיא לַיהוָה וְנִדְרְשָׁה אֶת יְהֹוָה מֵאוֹתוֹ וַיַּעַן אֶחָד מֵעַבְדֵי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר פֹּה אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט אֲשֶׁר יָצַק מַיִם עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ:
וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט
מלך יהודה
הַ
אם
[39]
אֵין פֹּה נָבִיא לַיהוָה וְנִדְרְשָׁה
-ונבקש
אֶת
ישועת
יְהֹוָה מֵאוֹתוֹ
-באמצעותו?
וַיַּעַן אֶחָד מֵעַבְדֵי
יהורם
מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר פֹּה
נמצא הנביא
אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט
[40]
המלומד בניסים
[41]
אֲשֶׁר
בהיותו משמש את אליהו רבו
[42]
המובהק
[43]
יָצַק
-שפך
[44]
מַיִם עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ
בהר הכרמל
[45]
, וראוי הוא להיעשות לנו נס על ידו במים:
[46]
(יב)
וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט יֵשׁ אוֹתוֹ דְּבַר יְהֹוָה וַיֵּרְדוּ אֵלָיו מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט וּמֶלֶךְ אֱדוֹם:
וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט
מלך יהודה, הוא לא רק יתפלל
[47]
אלא
יֵשׁ אוֹתוֹ
-עימו
[48]
דְּבַר יְהֹוָה
כי בוודאי תלמידו של אליהו לא בא אל המחנה בחינם
[49]
או בשביל להילחם
[50]
, כי אם בא בדבר ה',
[51]
וַיֵּרְדוּ אֵלָיו
ממרכבתם לכבודו
[52]
לדבר עימו
[53]
, יהורם
מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט
מלך יהודה
[54]
וּמֶלֶךְ אֱדוֹם:
(יג)
וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מַה לִּי וָלָךְ לֵךְ אֶל נְבִיאֵי אָבִיךָ וְאֶל נְבִיאֵי אִמֶּךָ וַיֹּאמֶר לוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אַל כִּי קָרָא יְהֹוָה לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה לָתֵת אוֹתָם בְּיַד מוֹאָב:
וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע אֶל
יהורם
מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל
הרי תפילת הנביא מועילה רק למאמינים בה' ובנביאיו
[55]
, וּ
מַה לִּי וָלָךְ
מה היא האהבה והקירבה אשר בינינו, מהי הטובה שעשית לי, ומה עשיתי לך, ומדוע אם כן תשאל בי?
[56]
לֵךְ אֶל נְבִיאֵי אָבִיךָ
-נביאי הבעל
[57]
וְאֶל נְבִיאֵי אִמֶּךָ
-נביאי האשרה להם אתה מאמין,
וַיֹּאמֶר לוֹ
יהורם
מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל
בבקשה
[58]
אַל
תאמר עתה דברים כאלה
[59]
, ואל תעורר עלינו את הדין בהזכרת החטאים כי אנו בסכנה,
[60]
כִּי
שכן
קָרָא יְהֹוָה לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה
שבאו אליך (יהורם, יהושפט ומלך אדום)
לָתֵת אוֹתָם
כשימותו בצמא
בְּיַד מוֹאָב:
(יד)
וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע חַי יְהֹוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו כִּי לוּלֵי פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲנִי נֹשֵׂא אִם אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם אֶרְאֶךָּ:
וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע
ליהורם מלך ישראל בשבועה
חַי יְהֹוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר עָמַדְתִּי
-אני רגיל לעמוד
לְפָנָיו
בתפילה,
[61]
כִּי לוּלֵי
-אם לא
[62]
שֶׁאֶת
פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲנִי נֹשֵׂא
-מכבד
אִם אַבִּיט
-הייתי מביט
אֵלֶיךָ
[63]
וְאִם אֶרְאֶךָּ
-הייתי רואה אותך, שכן הרֶשַׁע שבך מונע ממני את קבלת הנבואה, ואולם כיוון שיהושפט הצדיק פה איתנו, העניין שקול ולכן צריך עוד פעולה להביא את הנבואה שהיא הניגון:
[64]
(טו)
וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד יְהֹוָה:
וְ
לכן
עַתָּה
כיוון שבשל כעסי עליך נסתלקה ממני השכינה
[65]
ולא חלה עלי הנבואה
[66]
קְחוּ לִי
איש
מְנַגֵּן
-יודע לנגן
[67]
שישַמֵח אותי בנגונו,
[68]
וְהָיָה
-ואכן
כְּנַגֵּן
-כשניגן
הַמְנַגֵּן
לפני אלישע
וַתְּהִי
-שרתה
עָלָיו יַד יְהֹוָה
-רוח הנבואה:
[69]
(טז)
וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְהֹוָה עָשֹׂה הַנַּחַל הַזֶּה גֵּבִים גֵּבִים:
וַיֹּאמֶר
אלישע
כֹּה אָמַר יְהֹוָה עָשֹׂה
-יֵעָשֶׂה
הַנַּחַל
העמק
[70]
הַזֶּה גֵּבִים גֵּבִים
-בורות-בורות
[71]
מלאים מים
[72]
, ובלא רוח וגשם יעשה השי"ת נס שיתמלאו הבורות מהמים אשר יזרמו בהם
[73]
, ומים אלו יספיקו להם ולמקניהם שהביאו לאכול ממנו, ולבהמותם אשר הביאו לרכב עליהם:
[74]
(יז)
כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה לֹא תִרְאוּ רוּחַ וְלֹא תִרְאוּ גֶשֶׁם וְהַנַּחַל הַהוּא יִמָּלֵא מָיִם וּשְׁתִיתֶם אַתֶּם וּמִקְנֵיכֶם וּבְהֶמְתְּכֶם:
כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה
לא יבואו המים בדרך טבעית כי אם על פי נס
[75]
, ועל כן
לֹא תִרְאוּ רוּחַ וְלֹא תִרְאוּ גֶשֶׁם
כפי שאמור להיות,
וְ
אף על פי כן
הַנַּחַל הַהוּא יִמָּלֵא
-יתמלא
מָיִם וּשְׁתִיתֶם אַתֶּם וּמִקְנֵיכֶם
שהבאתם למאכל
[76]
וּבְהֶמְתְּכֶם
שהבאתם לרכב עליהם:
[77]
(יח)
וְנָקַל זֹאת בְּעֵינֵי יְהֹוָה וְנָתַן אֶת מוֹאָב בְּיֶדְכֶם:
וְ
עוד
נָקַל
-קל הנס
[78]
זֹאת
-הזה
בְּעֵינֵי יְהֹוָה
ויוסיף לכם חסד גדול מזה
[79]
ויעשה לכם נס אחר
[80]
גדול יותר
[81]
שיענה על התכלית של יציאתכם למלחמה,
[82]
וְנָתַן
-ויתן ה'
אֶת מוֹאָב בְּיֶדְכֶם:
(יט)
וְהִכִּיתֶם כָּל עִיר מִבְצָר וְכָל עִיר מִבְחוֹר וְכָל עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ וְכָל מַעְיְנֵי מַיִם תִּסְתֹּמוּ, וְכֹל הַחֶלְקָה הַטּוֹבָה תַּכְאִבוּ בָּאֲבָנִים:
וְהִכִּיתֶם
במואב
כָּל עִיר מִבְצָר וְכָל עִיר מִבְחוֹר
-טובה ומובחרת
[83]
וְכָל עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ
ואע"פ שיש ציווי לא להשחית עצים, כאן התיר לכם ה' במצוות השעה
[84]
, מפני שמואב הינה אומה בזויה ונקלית לפניו,
[85]
וְכָל מַעְיְנֵי מַיִם
שֶׁשָּׁם
תִּסְתֹּמוּ,
וְכֹל הַחֶלְקָה
-השדות
[86]
הַטּוֹבָה
-הַזְּרוּעִים
[87]
תַּכְאִבוּ
-תשחיתו
[88]
בָּאֲבָנִים
שתשליכו בהם:
[89]
(כ)
וַיְהִי בַבֹּקֶר כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וְהִנֵּה מַיִם בָּאִים מִדֶּרֶךְ אֱדוֹם, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֶת הַמָּיִם:
וַיְהִי בַבֹּקֶר
והגשמים ירדו בארץ אדום,
[90]
כַּעֲלוֹת
-וכאשר בא זמן העלאת
הַמִּנְחָה
של הערב
[91]
וְהִנֵּה מַיִם בָּאִים
אל אותו הנחל
[92]
מִדֶּרֶךְ אֱדוֹם,
וַתִּמָּלֵא
-והתמלאה
הָאָרֶץ אֶת הַמָּיִם
-במים, מבלי שהעם ראה לא רוח ולא גשם כדברי אלישע הנביא:
[93]
(כא)
וְכָל מוֹאָב שָׁמְעוּ כִּי עָלוּ הַמְּלָכִים לְהִלָּחֶם בָּם וַיִּצָּעֲקוּ מִכֹּל חֹגֵר חֲגֹרָה וָמַעְלָה וַיַּעַמְדוּ עַל הַגְּבוּל:
וְכָל
אנשי
מוֹאָב
כאשר
[94]
שָׁמְעוּ כִּי עָלוּ
שלושת
הַמְּלָכִים
(יהורם, יהושפט ומלך אדום)
לְהִלָּחֶם בָּם וַיִּצָּעֲקוּ
-וייאספו
[95]
כולם, החל
מִכֹּל חֹגֵר חֲגֹרָה
-החיילים הפשוטים היודעים לחגור חרב להילחם
[96]
וָמַעְלָה
-ועד המעולים שבהם,
[97]
וַיַּעַמְדוּ
כולם
עַל הַגְּבוּל
של ארצם
[98]
שלא יכנסו האויבים:
[99]
(כב)
וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה עַל הַמָּיִם, וַיִּרְאוּ מוֹאָב מִנֶּגֶד אֶת הַמַּיִם אֲדֻמִּים כַּדָּם:
וַיַּשְׁכִּימוּ
מואב
בַבֹּקֶר וְהַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה עַל הַמָּיִם,
וַיִּרְאוּ מוֹאָב מִנֶּגֶד
-מרחוק
[100]
אֶת הַמַּיִם
הנשפכים אל הנחל
[101]
אֲדֻמִּים כַּדָּם
כדרך המים כשהשמש זורחת עליהם
[102]
, ואולם כיוון שלא ראו באותו הנחל מים מעולם, היו סבורים שהם דם:
[103]
(כג)
וַיֹּאמְרוּ דָּם זֶה הָחֳרֵב נֶחֶרְבוּ הַמְּלָכִים וַיַּכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, וְעַתָּה לַשָּׁלָל מוֹאָב:
וַיֹּאמְרוּ
מואב
דָּם זֶה
הינו דם אויבינו שבאו עלינו, קטטה היתה ביניהם
[104]
הָחֳרֵב נֶחֶרְבוּ
-והיכו זה את זה בחרב
[105]
הַמְּלָכִים
(יהורם, יהושפט ומלך אדום),
וַיַּכּוּ
-והרגו
[106]
אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ,
וְעַתָּה
נתונים עַמָּם
לַשָּׁלָל
של
מוֹאָב:
(כד)
וַיָּבֹאוּ אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיָּקֻמוּ יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּ אֶת מוֹאָב וַיָּנֻסוּ מִפְּנֵיהֶם וַיַּכּוּ (ויבו) בָהּ וְהַכּוֹת אֶת מוֹאָב:
וסיבב ה'
וַיָּבֹאוּ
-שבאו מואב כולם בביטחון
[107]
אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל
מבלי להתכונן למלחמה
[108]
אלא כאנשים הבאים לבזוז שלל,
[109]
וַיָּקֻמוּ יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּ אֶת מוֹאָב וַיָּנֻסוּ
מואב
מִפְּנֵיהֶם
, ואחר שנסו מואב רדפו ישראל אותם עד ארץ מואב
[110]
וַיַּכּוּ
אותם
(ויבו
כתיב
) בָהּ
-במדינה עצמה
[111]
בכל עיר שאליה נמלטו,
[112]
וְהַכּוֹת
-והתמידו והיכו שוב
[113]
אֶת מוֹאָב:
(כה)
וְהֶעָרִים יַהֲרֹסוּ וְכָל חֶלְקָה טוֹבָה יַשְׁלִיכוּ אִישׁ אַבְנוֹ וּמִלְאוּהָ וְכָל מַעְיַן מַיִם יִסְתֹּמוּ וְכָל עֵץ טוֹב יַפִּילוּ עַד הִשְׁאִיר אֲבָנֶיהָ בַּקִּיר חֲרָשֶׂת, וַיָּסֹבּוּ הַקַּלָּעִים וַיַּכּוּהָ:
וְ
את
הֶעָרִים
של מואב
יַהֲרֹסוּ
-היו מחנה ישראל הורסים
[114]
בלי הפסק,
[115]
וְכָל חֶלְקָה טוֹבָה
-שדה זרוע
[116]
יַשְׁלִיכוּ
-היו משליכים כל
אִישׁ אַבְנוֹ
-את האבן אשר היה עליו להשליך
[117]
וּמִלְאוּהָ
(את החלקה הטובה) באבנים,
וְכָל מַעְיַן מַיִם יִסְתֹּמוּ
-סתמו,
וְכָל עֵץ טוֹב יַפִּילוּ
-הפילו, והרסו והפילו הכול
[118]
בנוטלם את האבנים מן החומות
[119]
עַד הִשְׁאִיר
-שהשאירו רק את
אֲבָנֶיהָ
של החומה שהיתה
בַּקִּיר
עיר הבצורה ששמה
[120]
חֲרָשֶׂת,
[121]
וַיָּסֹבּוּ
-ואז היכו בחומה
[122]
הַקַּלָּעִים
-משליכי אבני קלע גדולות
[123]
וַיַּכּוּהָ
-והפילו והרסו את חלקי החומה שלא נשברו:
[124]
(כו)
וַיַּרְא מֶלֶךְ מוֹאָב כִּי חָזַק מִמֶּנּוּ הַמִּלְחָמָה וַיִּקַּח אוֹתוֹ שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב לְהַבְקִיעַ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם וְלֹא יָכֹלוּ:
וַיַּרְא
-וראה
מֶלֶךְ מוֹאָב
שהיה בתוך החומות כי לא יוכל לנצח מן החומה בחצים וקשתות
[125]
כִּי חָזַק מִמֶּנּוּ
האויב של
הַמִּלְחָמָה
אשר עמד לכבוש את החומה,
[126]
וַיִּקַּח אוֹתוֹ
-עִמּוֹ
[127]
שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב לְהַבְקִיעַ
-לעבור בתוך מחנה אדום
[128]
שעמד בצד אחד והיה חלש יותר
[129]
כדי להגיע
אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם
עצמו
[130]
שהיה קרוב אליו יותר משני המלכים האחרים
[131]
(יהורם ויהושפט) ולתפוש אותו,
[132]
וְלֹא יָכֹלוּ
מלך מואב וחייליו להגיע עד מקומו של מלך אדום:
[133]
(כז)
וַיִּקַּח אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל הַחֹמָה וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְעוּ מֵעָלָיו וַיָּשֻׁבוּ לָאָרֶץ:
וַיִּקַּח
מלך מואב
אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִמְלֹךְ
-היה אמור למלוך
תַּחְתָּיו
-אחריו
וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה
לעבודה זרה
עַל הַחֹמָה
[134]
. מובא במדרש
[135]
שמלך מואב שאל את עבדיו מה טיבו של עם ישראל שנעשו להם כאלו נסים, אמרו לו: אביהם אברהם בן יחיד היה לו, אמר לו הקב"ה הקריבהו לפני, ורצה להקריבו להקב"ה, אמר להם מלך מואב, אף אני בן בכור יש לי, אלך ואקריבנו לעבודה זרה,
וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל
-קטרוג
עַל יִשְׂרָאֵל
, כי מלך מואב לא חמל על בנו כשחשב לעשות רצון האל, וישראל היו מקציפים אותו בכל יום
[136]
, וכך נזכרו עוונותיהם
[137]
וַיִּסְעוּ
-ונסעו המלכים
מֵעָלָיו
-ממנו
וַיָּשֻׁבוּ
כל מלך
לָאָרֶץ
שלו:
[138]