(א)
לַכֹּל זְמָן, וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:
אין שום דבר שבא במקרה,
[1]
לַכֹּל
[2]
יש
זְמָן,
וְעֵת לְכָל חֵפֶץ
-לכל דבר
[3]
תַּחַת הַשָּׁמָיִם
-בעולם הזה
[4]
, לכן אל ישמח האוסף בהון שיש לו, כי אם עכשיו הוא בידו עוד ירשוהו צדיקים בבוא הזמן, כי לכל דבר יש זמן קבוע מתי יהיה:
[5]
(ב)
עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:
עֵת לָלֶדֶת
לתשעה חודשים,
[6]
וְעֵת לָמוּת
, שקצב הקב"ה שנות כל דור ודור
[7]
, ובכל עת יש לאדם רצונות שונים
[8]
והרגשות שונות,
[9]
עֵת לָטַעַת
לנטוע,
[10]
וְעֵת לַעֲקוֹר
מן הארץ את האילן
[11]
הַ
נָטוּעַ:
[12]
(ג)
עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:
עֵת לַהֲרוֹג
אומה שלימה
[13]
או מישהו אפילו בידיים,
[14]
וְעֵת לִרְפּוֹא
-לרפא את שברי האומה
[15]
או לרפא את אותו אחד שרצה להרוג,
[16]
עֵת לִפְרוֹץ
חומת העיר,
[17]
וְעֵת לִבְנוֹת
-לסתום את הפרצות:
[18]
(ד)
עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:
עֵת לִבְכּוֹת
בשעת הָאֵבֶל
[19]
כי בזה יפיג צערו,
[20]
וְעֵת לִשְׂחוֹק
אחר הָאֵבֶל
[21]
או לעתיד לבוא,
[22]
עֵת סְפוֹד
-לספוד בימי הָאֵבֶל,
[23]
וְעֵת רְקוֹד
-לרקוד אחר הָאֵבֶל
[24]
או בעת שמחה אחרת:
[25]
(ה)
עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:
עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים
מן הבית למען לא יכשל בהם,
[26]
וְעֵת כְּנוֹס
-לאסוף
[27]
אֲבָנִים
לבנות בהן דְּבַר הצורך
[28]
, ואפילו התאווה הנטועה ברוח בן אדם יש לה עת,
[29]
עֵת
לרדוף אחר אהבת מישהו
[30]
לַחֲבוֹק
-ולחבקו,
[31]
וְעֵת לִרְחֹק
-שירחיק עצמו מְאַחֵר
[32]
מֵחַבֵּק
-למען לא יבוא לידי חיבוק:
[33]
(ו)
עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:
עֵת לְבַקֵּשׁ
-לחפש את הדבר האבוד,
[34]
וְעֵת לְאַבֵּד
את הדבר אפילו בכוונה,
[35]
עֵת לִשְׁמוֹר
דבר שלא יקחהו מישהו אחר,
[36]
וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ
דבר במקום המופקר למען יקחנו כל הרוצה:
[37]
(ז)
עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:
עֵת לִקְרוֹעַ
בגד או יריעה,
[38]
וְעֵת לִתְפּוֹר
את הדבר שקרע
[39]
, ואפילו הדיבור יש לו עת,
[40]
עֵת לַחֲשׁוֹת
לשתוק
[41]
לבל ישיב דבר למחרפו,
[42]
וְעֵת לְדַבֵּר
ולהשיב למחרפו דבר כאשר עם לבבו:
[43]
(ח)
עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:
עֵת לֶאֱהֹב
דבר מסויים,
[44]
וְעֵת לִשְׂנֹא
את אותו הדבר עצמו,
[45]
עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם
שבעת אחת חפץ האדם וחשקו לערוך מלחמה עם שונאו, ובעת אחרת ירצה בהיפך, להיות עימו בשלום:
[46]
(ט)
מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:
היות שכל הדברים תלויים בעת וזמן
[47]
, והואיל ודרך האדם בעת אחת לחפוץ בדבר מה ובעת אחרת בהיפוכו, אם כן
[48]
מַה יִּתְרוֹן
שבא לאדם
[49]
הָעוֹשֶׂה בַּ
דָּבָר
אֲשֶׁר הוּא עָמֵל
בו כדי להשיג חפצו, הלא עת לכל חפץ, ופן למחר יחפוץ בהיפוכו של הדבר, ואם כן עמלו לרעתו:
[50]
(י)
רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:
כאשר ראיתי את כל ענייני האדם שיתעסקו בו,
[51]
רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן
- הדבר
[52]
אֲשֶׁר נָתַן
-מסר
[53]
אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם
להשתמש בו בכל עת שירצה, ואולם כאילו נתן להם אותו
[54]
לַעֲנוֹת
[55]
אותם
[56]
בּוֹ
, כי הם ישתמשו בעת הלא נכונה, ואילו היו משתמשים בו בזמנו יפה היה להם:
[57]
(יא)
אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:
אֶת הַכֹּל
-כל מה
[58]
שֶׁ
עָשָׂה
-ברא הקב"ה בעולמו
[59]
יָפֶה
, אולם יש להשתמש בכל דבר
[60]
בְעִתּוֹ
המיוחד לו,
[61]
גַּם אֶת
דרכי
[62]
הָעֹלָם
ותועלותיו
[63]
נָתַן בְּלִבָּם
של בני האדם להבין עד תכלית אם יעמיקו בהשכל רב,
[64]
מִבְּלִי
-מלבד הדבר
[65]
אֲשֶׁר
לא השיג די חכמה לדעת ולהבין את תכלית סוף המעשה, כי
[66]
לֹא יִמְצָא
-יבין
הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ
-מתחילה
וְעַד סוֹף
, ולכן לא ידע אדם עת פקודתו ובמה יכשל, וזה כדי שיתן האדם לב לשוב, ועוד שאם ידע האדם שמיתתו קרובה לא יבנה בית ולא יטע כרם, וזה דבר טוב שנעלם מן הבריות:
[67]
(יב)
יָדַעְתִּי כִּי אֵין טוֹב בָּם כִּי אִם לִשְׂמוֹחַ וְלַעֲשׂוֹת טוֹב בְּחַיָּיו:
עתה
[68]
יָדַעְתִּי
-השכלתי לדעת דרכי העולם ותועלותיו, וידעתי
[69]
כִּי
הואיל ונעלם עת הפקודה,
[70]
אֵין טוֹב
ומאושר
[71]
בָּם
-בבני אדם
[72]
כִּי אִם לִשְׂמוֹחַ
בחלקו
[73]
וְלַעֲשׂוֹת טוֹב
בעיני בוראו
[74]
, ולעשות חסד וצדקה
[75]
בְּחַיָּיו
-בעודו חי
[76]
, כי בזה ידרוך אל השלמות וישמר בהרבה מהרעות הנכונות לבוא עליו:
[77]
(יג)
וְגַם כָּל הָאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה וְרָאָה טוֹב בְּכָל עֲמָלוֹ מַתַּת אֱלֹהִים הִיא:
וְגַם כָּל הָאָדָם
-כל אדם
[78]
שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה
-וישתה
[79]
וְרָאָה
-ויראה
[80]
טוֹב בְּכָל עֲמָלוֹ
ע"י שמתעסק בתורה ומצוות
[81]
ובגמילות חסדים
[82]
, אף שלא השכיל זאת מדעתו אלא עושה כן מטבעו,
[83]
מַתַּת
-מתנת
[84]
אֱלֹהִים הִיא
אשר הוחק כן בטבעו
[85]
, ומאת האלהים נעזר להשליט נפשו לאכול ולשתות מקנייניו ולשמוח בהם:
[86]
(יד)
יָדַעְתִּי כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ, וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו:
יָדַעְתִּי
ברוח נבואה
[87]
כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם
-כשיעור שהקב"ה קבע
[88]
, שכל העתים בידו,
[89]
עָלָיו
-על שיעור זה
[90]
אֵין לְהוֹסִיף וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ,
וְהָאֱלֹהִים
לא
[91]
עָשָׂה
שיעור זה לתעלתו אלא כדי
[92]
שֶׁיִּרְאוּ
הבריות
[93]
מִלְּפָנָיו
ולא ימרו את פיו:
[94]
(טו)
מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף:
מַה שֶּׁהָיָה
מאז
[95]
כְּבָר הוּא
עשוי ואין להשיב,
[96]
וַאֲשֶׁר
עתיד
[97]
לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה
-היתה הגזרה שכך יהיה,
[98]
וְ
עם כל זה
[99]
הָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ
תמיד
[100]
אֶת
הַ
נִרְדָּף
, וְיִפָּרַע מן הרודף
[101]
, לפיכך יזהר אדם שלא יהא מן הרודפים
[102]
, ומה יתרונו של עושה הרעה באשר הוא עמל?! הרי סופו לקבל גמולו:
[103]
(טז)
וְעוֹד רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע:
וְעוֹד רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ
בעולם הזה
[104]
, כי הַ
מְקוֹם הַ
מיועד לעשות בו
[105]
מִּשְׁפָּט שָׁמָּה
נהפך להיות מקום
[106]
הָרֶשַׁע
וזאת משום שישבו שם אנשי בליעל לעשות תחבולות רֶשַע,
[107]
וּמְקוֹם
ישיבת אנשי
[108]
הַצֶּדֶק
בשער הַתָּוֶךְ
[109]
שָׁמָּה
ישב
[110]
הָרָשַׁע
והסיתם אחרי דעתו המשובשת:
[111]
(יז)
אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי אֶת הַצַּדִּיק וְאֶת הָרָשָׁע יִשְׁפֹּט הָאֱלֹהִים כִּי עֵת לְכָל חֵפֶץ וְעַל כָּל הַמַּעֲשֶׂה שָׁם:
ואחרי שתמהתי איך ייעשה דבר רשע בעולם שהוא מעשה האלהים,
[112]
אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי
את הכל שופט הקב"ה לאחר זמן, ואף על פי שמתעכב הדבר סופו לבוא, אלא שעֵת יש לכל חפץ, אף לפורענות ולפקודת דין יש עת מתי תבוא,
[113]
אֶת הַצַּדִּיק
היושב שמה (במקום הצדק) המתפתה אחרי דעת הרשע
[114]
וְאֶת הָרָשָׁע
עצמו המסית והמדיח
[115]
יִשְׁפֹּט הָאֱלֹהִים
לשלם להם גמול רע זה כזה,
[116]
כִּי
יבוא
[117]
עֵת
הגמול
[118]
לְכָל חֵפֶץ
-לכל מחשבה,
[119]
וְעַל כָּל הַמַּעֲשֶׂה
שעשה האדם
[120]
שָׁם
בזמן שחטא נקבע שישפטוהו בבוא עת הפקודה:
[121]
(יח)
אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי עַל דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם לְבָרָם הָאֱלֹהִים וְלִרְאוֹת שְׁהֶם בְּהֵמָה הֵמָּה לָהֶם:
ובראותי זאת
[122]
אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי עַל דִּבְרַת
-עניין
[123]
בְּנֵי הָאָדָם
איך יתנהגו ומה יעשו
[124]
, ועל כי אחזו להם מידת הגאווה לנהוג שררה ורבנות בקטנים מהם
[125]
, מזומן
[126]
לְבָרָם
-לבררם
[127]
הָאֱלֹהִים
ולהודיע שאין שררותם כלום,
[128]
וְלִרְאוֹת שְׁהֶם
-ואף השרים והמלכים שבהם כשאר
[129]
בְּהֵמָה
וחיה
[130]
הֵמָּה לָהֶם
-לעצמם
[131]
בבחינת השכל, ולמול רוממות האלהים המה כְּאַיִן:
[132]
(יט)
כִּי מִקְרֶה בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה, וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן כִּי הַכֹּל הָבֶל:
כשהייתי חושב אם יש יתרון לאדם על הבהמה, אמרתי בליבי
[133]
כִּי
יש
[134]
מִקְרֶה
מיוחד
[135]
לִ
בְנֵי הָאָדָם
לבדם כמו העצבון וכדומה,
[136]
וּמִקְרֶה
-ויש מקרה מיוחד
[137]
הַבְּהֵמָה
-לבהמה לבדה בעבור חסרון הדעת,
[138]
וּמִקְרֶה
-ויש מקרה
[139]
אֶחָד לָהֶם
-לשניהם, כי
[140]
כְּמוֹת
-כמו שימות
[141]
זֶה כֵּן
-כך
מוֹת
-ימות
[142]
זֶה,
וְ
בעודם חיים
[143]
רוּחַ
חיות
[144]
אֶחָד לַכֹּל
לזה ולזה,
[145]
וּמוֹתַר
-ומעלת
[146]
יתרון
[147]
הָאָדָם
[148]
מִן הַבְּהֵמָה אָיִן
-איננה
[149]
כִּי הַכֹּל הָבֶל
, שאדם ובהמה שווים
[150]
בזה, ששניהם חוזרים אל העפר:
[151]
(כ)
הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל מָקוֹם אֶחָד הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר, וְהַכֹּל שָׁב אֶל הֶעָפָר:
הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל מָקוֹם אֶחָד
, גם האדם גם הבהמה,
[152]
הַכֹּל
הן האדם והן החי
[153]
הָיָה
-נוצר
[154]
מִן הֶעָפָר,
[155]
וְהַכֹּל שָׁב
-ישוב במוות
[156]
אֶל הֶעָפָר:
[157]
(כא)
מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ:
ולאחר המוות ניתן לחפש אחר הגוף אך לא אחר הרוח שאינה חוזרת עוד בין הבריות,
[158]
מִי יוֹדֵעַ
-מבין ונותן לב לדעת את ההבדל בין האדם לבהמה
[159]
, שֶׁ
רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה
-אשר עולה
[160]
הִיא
לאחר מיתתם
[161]
לְמָעְלָה
אל המקור אשר נחצבה משם
[162]
ועומדת בדין,
[163]
וְ
אילו
[164]
רוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת
-אשר יורדת
[165]
הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ
אשר נחצבה משם
[166]
ואין עליה ליתן דין וחשבון, אולם האדם שעליו לתת דין וחשבון צריך שלא להתנהג כבהמה
[167]
, הואיל ולא רבים יחכמו להבין זאת ורק מעטים מאד
[168]
, לכן יראו שרוחם כרוח בהמה:
[169]
(כב)
וְרָאִיתִי כִּי אֵין טוֹב מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו כִּי הוּא חֶלְקוֹ כִּי מִי יְבִיאֶנּוּ לִרְאוֹת בְּמֶה שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָיו:
וְ
בבחינת השכל
[170]
רָאִיתִי
בכל אלה
[171]
כִּי אֵין טוֹב
לו לאדם
[172]
מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הָאָדָם
עם ההון שקיבץ
[173]
בְּמַעֲשָׂיו
-במעשי ידיו
[174]
, וישמח ביגיע כפיו ויאכל ממנו
[175]
, ולא ירחיב כשאול נפשו לחמוד ולהתעשר ולהרבות לא לו,
[176]
כִּי
יגיע כפיו
[177]
וההון שצבר ממנו
[178]
הוּא חֶלְקוֹ
הניתן לו מן השמיים ובו ישמח
[179]
, וזהו לבד חלקו ולא עוד, ולא ישמח בו עוד לאחר מיתתו
[180]
, ושלא יתעצב האדם על שסופו מניח נכסיו לבניו אחריו,
[181]
כִּי מִי יְבִיאֶנּוּ
לאחר מותו
[182]
לעולם הזה
[183]
לִרְאוֹת בְּמֶה שֶׁיִּהְיֶה
לבניו
[184]
אַחֲרָיו
אם יצליחו בעושר שאסף והניח להם?!
[185]
וגם אם יצליחו, מי יביאנו לראות בשמחתם?!:
[186]