(א)
וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הָעֲשֻׁקִים אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם:
וְשַׁבְתִּי
-וחזרתי
[1]
אֲנִי
[2]
וָאֶרְאֶה
-וראיתי
[3]
אֶת כָּל הָעֲשֻׁקִים
-הַהִתְגָּרוּיוֹת
[4]
אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ
-בעולם,
[5]
וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים
שנאנס ממונם מידם
[6]
, זוחלת ומטפטפת
[7]
וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם
שיציל העשוק מיד עושקו,
[8]
וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם
-ואף שהם נעשקים
[9]
בְּ
כֹּחַ
הזרוע ולא במשפט,
[10]
וְ
עם כל זה
[11]
אֵין לָהֶם מְנַחֵם
שיחזק ידיהם בדרך שתושב להם הגזלה אשר גזלום:
[12]
(ב)
וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה:
וְשַׁבֵּחַ
-ומשבח
[13]
אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה
-הם
חַיִּים עֲדֶנָה
-עדיין
[14]
, כי המתים אינם יודעים מאומה מזה ואינם מצטערים על זה
[15]
, ואין אדם עושק אותם:
[16]
(ג)
וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם אֵת אֲשֶׁר עֲדֶן לֹא הָיָה אֲשֶׁר לֹא רָאָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה הָרָע אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ:
וְטוֹב
יותר
[17]
ומשובח
[18]
מִשְּׁנֵיהֶם
מן החיים ומן המתים, הוא
[19]
אֵת
-למי
[20]
אֲשֶׁר עֲדֶן
-עדיין
[21]
לא נולד
[22]
וְ
לֹא הָיָה
בעולם,
[23]
אֲשֶׁר
-וזאת בעבור
[24]
שֶׁ
לֹא רָאָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה הָרָע
הוא העושק
[25]
אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ
-בעולם:
[26]
(ד)
וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת כָּל עָמָל וְאֵת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ:
וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת כָּל עָמָל
האדם ויגיעתו בעולם הזה
[27]
כדי להתעשר,
[28]
וְאֵת כָּל כִּשְׁרוֹן
-הכשרתו עבור
[29]
הַמַּעֲשֶׂה
שיעשה במלאכת בניית בית נאה, נטיעת כרם, קניית עבדים ושפחות
[30]
, וראיתי כי הם אינם לשם שמיים
[31]
כִּי הִיא
-אם
[32]
קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ
שרואה אדם את חברו עוסק בבניינו של עולם וביישובו ומקנא בו
[33]
ובונה אף הוא בית ונוטע כרם, כסבור שישב בו לעולם, ואינו כן, לפיכך
[34]
גַּם זֶה הֶבֶל
שאין בו ממש
[35]
וּרְעוּת רוּחַ
כי אינו עושה כן מרצונו, כי אם מחמת קנאתו:
[36]
(ה)
הַכְּסִיל חֹבֵק אֶת יָדָיו וְאֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ:
ואם תאמר, לאחר ששלמה מחשיב להבל את כל העמל, יכול אדם לשבת בטל
[37]
כמו העצלים הכסילים אשר אין להם קנאה ולא יתעסקו במלאכה שיחיו ממנה, הנה
[38]
הַכְּסִיל
-הרשע
[39]
חֹבֵק אֶת יָדָיו
זו בזו ואינו עושה בהם מלאכה להחיות את נפשו,
[40]
וְ
בסוף אין לו מה לאכול
[41]
ומכלה נכסיו שהיה לו להתפרנס מהם אנשי ביתו
[42]
, ודומה הוא לאיש אשר
[43]
אֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ
[44]
, וגינה שלמה המלך ע"ה את האדם שמתייגע ולהוט אחר הממון, וחישב זאת להבל, וגם גינה את הכסיל שחובק ידיו ובטל ממלאכתו לגמרי:
[45]
(ו)
טוֹב מְלֹא כַף נָחַת מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ:
ויותר
[46]
טוֹב
להרוויח מעט
[47]
כִּ
מְלֹא כַף
היד
[48]
, וברווח זה יהיה
[49]
נָחַת
-מנוחה
[50]
והשקט
[51]
, שיהיה קונה נכסים מעט ומיגיעו יהיה נחת רוח ליוצרו,
[52]
מִ
להרוויח הרבה
[53]
כִּ
מְּלֹא חָפְנַיִם
[54]
ויהיה בהם
[55]
עָמָל
רב
[56]
ועבירה
[57]
וּרְעוּת רוּחַ
-ושבר רצון לו
[58]
, ועצבות רוח בעיני הקב"ה:
[59]
(ז)
וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה הֶבֶל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ:
וְ
אחר שביאר איך נמצאו שני מיני אנשים בעניין העמל
[60]
, בא שלמה המלך ואמר,
[61]
שַׁבְתִּי אֲנִי
מלהסתכל בדברי זה הכסיל, וראיתי כסיל אחר שהוא ההיפך מהראשון,
[62]
וָאֶרְאֶה
-וראיתי דבר
[63]
בעניין העמל שהוא
[64]
הֶבֶל
אשר נעשה
[65]
תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ
-בעולם
[66]
, והוא גדול וקשה מהם:
[67]
(ח)
יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי גַּם בֵּן וָאָח אֵין לוֹ וְאֵין קֵץ לְכָל עֲמָלוֹ גַּם עֵינוֹ (עיניו) לֹא תִשְׂבַּע עֹשֶׁר וּלְמִי אֲנִי עָמֵל וּמְחַסֵּר אֶת נַפְשִׁי מִטּוֹבָה גַּם זֶה הֶבֶל וְעִנְיַן רָע הוּא:
יֵשׁ
עניין רע
[68]
אֶחָד
שאין רע כמוהו
[69]
, והוא אדם שעושה מעשיו יחידי
[70]
בסחורה או בלימוד או שאינו נושא אשה
[71]
וְאֵין שֵׁנִי
עימו, כי לא ישתתף עם מישהו לסייעו בעמל מעשיו
[72]
ובלימודו,
[73]
גַּם בֵּן וָאָח אֵין לוֹ
שֶׁיִּרְשׁוּ את ההון שקיבץ בעמל
[74]
ושילמדו את תורתו,
[75]
וְאֵין קֵץ לְכָל עֲמָלוֹ
שבכל עת יעמול ולא ינוח,
[76]
גַּם עֵינוֹ (עיניו
כתיב
) לֹא תִשְׂבַּע
מֵהָ
עֹשֶׁר
שכבר קיבץ
[77]
, והוא עמל תדיר אחר הממון
[78]
, ולא ינוח כי יחפוץ להרבות עוד, ואינו חושב לומר
[79]
וּלְמִי
-בשביל מי
[80]
אֲנִי עָמֵל וּמְחַסֵּר
אני
אֶת נַפְשִׁי מִטּוֹבָה
-מטובת השקט והמנוחה, הלא אין לי בן ואח לרשת אותי, ואעזוב אם כן לאחרים חילי, ועל אף שהבטלה מגונה, מכל מקום
[81]
גַּם זֶה
מרבית העמל
[82]
הֶבֶל וְעִנְיַן רָע הוּא:
[83]
(ט)
טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם:
לכל דבר
[84]
טוֹבִים הַשְּׁנַיִם
העוסקים יחד
[85]
מִן הָאֶחָד
העוסק יחידי,
[86]
אֲשֶׁר
-משום שֶׁ
יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר
-רווח
[87]
טוֹב בַּעֲמָלָם
כי ישתכרו הרבה, ולא כן האדם לבדו
[88]
, שכן יש הרבה מלאכות שאין אדם יחידי מתחיל בהן לבדו, ולפיכך יקנה לו אדם חבר וישא לו אשה אשר יש להם רווח יותר בעמלם:
[89]
(י)
כִּי אִם יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ:
וטובת מעלת השניים מן האחד היא
[90]
כִּי
אף
[91]
אִם יִפֹּלוּ
שניהם בשפל המצב
[92]
, בסחורה או בחולי
[93]
, מכל מקום
[94]
הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ
באיזה שהוא אופן,
[95]
וְאִילוֹ
-ואוי לו אל
[96]
הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין
-שאין
[97]
שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ
[98]
, לפיכך יעסוק אדם בפרייה ורבייה כדי שיעמדו לו בניו לעת זקנתו:
[99]
(יא)
גַּם אִם יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם וְחַם לָהֶם, וּלְאֶחָד אֵיךְ יֵחָם:
וטובים השניים מן האחד
[100]
גַּם אִם
למשל
[101]
לא יפלו אלא
[102]
יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם
בעת הקור, הלא יתחממו זה מזה
[103]
וְחַם לָהֶם,
וּלְאֶחָד
השוכב יחידי
[104]
אֵיךְ יֵחָם
?! וכך בכל דבר, טובים השנים מן האחד:
[105]
(יב)
וְאִם יִתְקְפוֹ הָאֶחָד הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק:
וְ
כך
אִם
ליסטים
[106]
מבעלי הזרוע
[107]
יִתְקְפוֹ
-יתקוף את
[108]
הָאֶחָד
מהם בחזקת היד, יבוא השני לעזור לו, ואם כן
[109]
הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ
ויוכלו לו,
[110]
וְ
אם שלשה הם שנשתתפו יחד אין למעלה מהם, כמו שאומרים דרך משל
[111]
הַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ
-השזור בשלשה כפולות
[112]
לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק
-יקרע:
[113]
(יג)
טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם, מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל אֲשֶׁר לֹא יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד:
לאחר שביאר שלמה המלך ע"ה שטובים השנים מן האחד, שב לבאר שטובה חכמה בלי עושר, מעושר בלי חכמה, וכך אמר,
[114]
טוֹב
אדם חכם אפילו שהוא עדיין
[115]
יֶלֶד
ואפילו שהוא
[116]
מִסְכֵּן
-עני ורש
[117]
וְ
הוא
חָכָם,
[118]
מִמֶּלֶךְ
אף שהוא
[119]
זָקֵן
בשנים
[120]
וּכְסִיל
-אך הוא כסיל
[121]
אֲשֶׁר לֹא יָדַע לְהִזָּהֵר
במעשיו מפני שיחשוב עצמו לחכם
[122]
, כי גם
[123]
עוֹד
זאת בו בנוסף להיותו כסיל
[124]
, כי טפשות הכסיל תּוֹבִילוֹ לעניות בעוד חכמת הילד העני תּוֹבִילוֹ לגדולה:
[125]
(יד)
כִּי מִבֵּית הָסוּרִים יָצָא לִמְלֹךְ, כִּי גַּם בְּמַלְכוּתוֹ נוֹלַד רָשׁ:
ולא תאמר שבהיותו בנחת ובשלווה חכמתו העלתה אותו לגדולה,
[126]
כִּי מִבֵּית הָסוּרִים
-האסורים
[127]
שם היה כלוא, מילט בחכמתו הילד המסכן את עצמו
[128]
ו
יָצָא לִמְלֹךְ,
[129]
כִּי גַּם בְּמַלְכוּתוֹ נוֹלַד
-כי ראוי הוא למלוכה כאילו נולד מלך אף שהוא
[130]
רָשׁ
-עני ודל:
[131]
(טו)
רָאִיתִי אֶת כָּל הַחַיִּים הַמְהַלְּכִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עִם הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי אֲשֶׁר יַעֲמֹד תַּחְתָּיו:
בְּעֵינַי
[132]
רָאִיתִי אֶת כָּל הַחַיִּים
-האנשים החרוצים והזריזים
[133]
הַמְהַלְּכִים
-המטיילים
[134]
תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ
-בעולם
[135]
, אותם ראיתי
[136]
עִם הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי
[137]
הוא הילד המסכן והחכם
[138]
אֲשֶׁר יַעֲמֹד
להחליף את המלך הכסיל למלוך
[139]
תַּחְתָּיו:
[140]
(טז)
אֵין קֵץ לְכָל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר הָיָה לִפְנֵיהֶם גַּם הָאַחֲרוֹנִים לֹא יִשְׂמְחוּ בוֹ כִּי גַם זֶה הֶבֶל וְרַעְיוֹן רוּחַ:
בימי מלכות המלך הזקן ובימי מלכות הילד הראשון
[141]
אֵין
-לא היה
[142]
קֵץ
-די
[143]
לְכָל הָעָם לְכֹל
-בכל הטובה
[144]
אֲשֶׁר הָיָה
-אשר היתה
[145]
לִפְנֵיהֶם
כי לא שמחו בחלקם, וגם לפני הילד החכם אשר מלך תחת המלך הזקן כך נהגו, כי למרות חכמתו לא היה בידו להנטותם מדרכם
[146]
, ו
גַּם
-בני העם
[147]
הָאַחֲרוֹנִים
-שהיו בדורות האחרונים
[148]
בימי מלכות הילד השני
[149]
לֹא יִשְׂמְחוּ בוֹ
-בעושר אשר יהיה בידם כי יתאוו תאווה להרבות עוד, וגם אם ימלכו עליהם שני חכמים בזה אחר זה אין בידם להטות לבבם לשמוח בחלקם
[150]
, והנה אם כן רואים
כִּי גַם זֶה
המלכת חכמים
[151]
הֶבֶל וְרַעְיוֹן רוּחַ
-ושבר רצון, כי אין בידם של החכמים להיישיר דעת בני העם אל הדרך הנכונה:
[152]
(יז)
שְׁמֹר רַגְלְךָ (רגליך) כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ, מִתֵּת הַכְּסִילִים זָבַח כִּי אֵינָם יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת רָע:
ובאשר לכסילים אשר אינם מכירים את המהות האמיתית של הדברים אמר שלמה המלך ע"ה,
[153]
שְׁמֹר רַגְלְךָ (רגליך
כתיב
) כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים
-לבית המקדש, ולא תניח רגליך ללכת שמה בעניין דבר הרע בעיני המקום כהבאת חטאות ואשמות, כי טוב שלא תחטא ולא תביא כפרה,
[154]
וְ
יותר
[155]
קָרוֹב
-מתקרב האדם אל המקום ברוך הוא כשהוא נותן לב
[156]
לִשְׁמֹעַ,
מִתֵּת
-ממתן
[157]
הַכְּסִילִים זָבַח
, שחוטאים הם ומביאים קרבן כפרה,
[158]
כִּי
הכסילים
אֵינָם יוֹדְעִים
-נותנים לב לדעת
[159]
לַעֲשׂוֹת רָע
-מהו מעשה הרע בשביל עצמם
[160]
, ובקלות דעתם יחשבו שטוב בעיני המקום לחטוא ולהביא קרבן כפרה
[161]
, לכן הישמר לך מכל דבר עבירה קודם שתלך להתפלל אל בית האלהים, ואז יהיה הקב"ה קרוב לשמוע תפילתך
[162]
אם תקראנו באמת:
[163]