(א)
אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים:
אַל תְּבַהֵל
-תמהר
[1]
לדבר
[2]
עַל פִּיךָ
-בפיך
[3]
דברים קשים כלפי מעלה,
[4]
וְ
אפילו
[5]
לִבְּךָ אַל יְמַהֵר
לפתותך
[6]
לְהוֹצִיא
מפיך
[7]
דָבָר
-דבר תלונה
[8]
לִפְנֵי
-כלפי
[9]
הָאֱלֹהִים
להתרעם על מדותיו
[10]
, ואפילו אם באות צרות עליך אל תדבר שלא כהוגן על בוראך
[11]
כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם
ממעל
[12]
וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ
מתחת
[13]
ואין למטה ממך
[14]
, והוא שליט בך
[15]
, הוא מרים, הוא משפיל, הוא מוריש והוא מעשיר, ואין לך להרהר אחר מדותיו,
[16]
עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים
שלא תסתכן
[17]
להיות נכשל ברוב דבריך
[18]
לבוא ולהתרעם על הקב"ה:
[19]
(ב)
כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים:
כִּי
כמו
[20]
שֶׁ
בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן
-במי שמהרהר בהרבה ענינים ביום
[21]
, כך הדבר בכסילות,
[22]
וְ
כך
קוֹל כְּסִיל
-כסילות מתלונה ותרעומות בא
[23]
בְּרֹב
-במי שמרבה
[24]
דְּבָרִים
, כי בהרבותו דברים מוציא קול של סיכלות מפיו
[25]
, לכך אני אומר שיהיו דבריך מעטים:
[26]
(ג)
כַּאֲשֶׁר תִּדֹּר נֶדֶר לֵאלֹהִים אַל תְּאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ כִּי אֵין חֵפֶץ בַּכְּסִילִים אֵת אֲשֶׁר תִּדֹּר שַׁלֵּם:
וכיוון שהזהיר להישמר מרוב דברים דהיינו על אלו שמרבים לנדור ולא משלימים, אמר,
[27]
כַּאֲשֶׁר תִּדֹּר נֶדֶר לֵאלֹהִים
לעשות צדקה
[28]
, שמור את מוצא שפתיך
[29]
וְ
אַל תְּאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ
ולא תהיה כמו הכסילים
[30]
אשר יכולים לחזור בהם מדיבורם, שפעם חפצים בדבר מה ולאחר מכן לא יחפצו בו עוד,
[31]
כִּי אֵין חֵפֶץ
להקב"ה
[32]
בַּכְּסִילִים
הרשעים הנודרים ואין משלמים,
[33]
אֵת אֲשֶׁר תִּדֹּר שַׁלֵּם
מיד בלי איחור:
[34]
(ד)
טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם:
ויותר
[35]
טוֹב אֲשֶׁר
-שֶׁ
לֹא תִדֹּר
כלום
[36]
מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם
מיד, כי פן בהאריך הזמן תתחרט:
[37]
(ה)
אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ:
אַל תִּתֵּן
-אל תעזוב
[38]
אֶת פִּיךָ
לנדור נדר לצדקה
[39]
, כי זו תהיה סיבה
[40]
לַחֲטִיא
-להחסיר
[41]
אֶת בְּשָׂרֶךָ
-את בניך מן העולם אם לא תשלם,
[42]
וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ
-השליח
[43]
, הוא גזבר ההקדש,
[44]
כִּי שְׁגָגָה הִיא
קבלת הנדר שקיבלתי לעצמי ליתן צדקה,
[45]
לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ
?! קול הנדר שנדרת בפרסום,
[46]
וְחִבֵּל
-וישחית בשל כך
[47]
אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ
ולא תצליח בהם?!:
[48]
(ו)
כִּי בְרֹב חֲלֹמוֹת וַהֲבָלִים וּדְבָרִים הַרְבֵּה כִּי אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא:
ונתבאר
[49]
כִּי בְרֹב
הרהורים באים
[50]
חֲלֹמוֹת
, לכן אל תירא מן החלום אף אם בחלום מאיימים עליך,
[51]
וַהֲבָלִים
-ואמרי הֶבֶל
[52]
וּדְבָרִים הַרְבֵּה
-ועניינים רבים
[53]
שיאמרו לך החלומות ונביאי הֶבֶל, אל תשמע להם
[54]
ואל תחשוש,
[55]
כִּי
-אלא
[56]
אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא
והוא ישמרך מכל רע
[57]
, וכך כשליבך מייעצך להוציא דבר לפני האלהים, את האלהים יְרָא:
[58]
(ז)
אִם עֹשֶׁק רָשׁ וְגֵזֶל מִשְׁפָּט וָצֶדֶק תִּרְאֶה בַמְּדִינָה, אַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם:
אִם
את
[59]
עֹשֶׁק
הָ
רָשׁ וְ
את
[60]
גֵזֶל
הַ
מִשְׁפָּט וָצֶדֶק
-והצדק
[61]
תִּרְאֶה בַמְּדִינָה,
אַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ
-חפצו של המקום שמאריך אף ואינו משלם להם כגמולם
[62]
, ואל תתמה היאך הקב"ה סובלם,
[63]
כִּי
המקום ברוך הוא
[64]
שהוא
גָבֹהַּ
למעלה
[65]
מֵעַל גָּבֹהַּ
-כל הגבוהים למשול עליהם בכל עת
[66]
שֹׁמֵר
-ממתין
[67]
שישובו בתשובה
[68]
, ואם לא ישובו ימתין עד שתתמלא הסאה ואז ישלם להם כגמולם
[69]
, ושלוחים יש למקום ורבים הם
[70]
אשר ידם תקיפה
[71]
וּגְבֹהִים
הם
עֲלֵיהֶם
-על אנשי המדינה ההיא למשול עליהם, ועל ידם ישלם להם הקב"ה גמול מעשיהם
[72]
, על גזל המשפט ואי הצדק שעשו:
[73]
(ח)
וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל הוּא (היא מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד:
וכאשר השלים שלמה המלך ע"ה לצוות על יראת אלהים, שב להורות בדברי העולם באיזו מלאכה יחיה האדם ולא יהיה בה חטא, וכך אמר,
[74]
וְיִתְרוֹן
-ושכר עבודת
[75]
אֶרֶץ
-האדמה
[76]
בַּכֹּל
-על הכל
[77]
הוּא (היא
כתיב)
עולה, שאפילו אם הוא
[78]
מֶלֶךְ
עדיין
לְשָׂדֶה
הוא צריך להיות
[79]
נֶעֱבָד
, שאם עשתה הארץ פירות יש לו מה לאכול, ואם לאו הוא מת ברעב:
[80]
(ט)
אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה גַּם זֶה הָבֶל:
ולפי שההשתדלות הרבה לאסוף ולכנוס כסף מרחיקה את האדם משלמותו, התחיל שלמה המלך ע"ה לגנות את אהבת העושר ולשבח את ההסתפקות, וכך אמר
[81]
, מי שֶׁ
אֹהֵב
לאסוף
[82]
כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע
-לא תשבע נפשו
[83]
מאותו
[84]
כֶּסֶף
כי לעולם אין די לו במה שקבץ ורוצה להרבות עוד,
[85]
וּ
כמו כן
[86]
מִי
שֶׁ
אֹהֵב
להרבות
[87]
בֶּהָמוֹן
עַם, עבדים שפחות ובני בית
[88]
כי אוהב הוא כאשר ההמון לפניו,
[89]
לֹא
יהיה לו
[90]
תְבוּאָה
לכלכל עצמו, כי צרכי ההמון מרובים ואוכלים את הכל, וגם אם מטיב הוא לאחרים בתת להם די סיפוקם, עם כל זה
[91]
גַּם זֶה הָבֶל
כי אין מהראוי לבזבז כל כך:
[92]
(י)
בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ וּמַה כִּשְׁרוֹן לִבְעָלֶיהָ כִּי אִם רְאוּת (ראית עֵינָיו:
בִּרְבוֹת
-כאשר מִתְרַבָּה
[93]
הַטּוֹבָה
בבן אדם והצלחתו מרובה, דרך העולם הוא כי
[94]
רַבּוּ
רבים
[95]
אוֹכְלֶיהָ
-באים לאכול מן הטובה ההיא ונשאר אם כן חסר טובה מכפי שהיה,
[96]
וּמַה
אם כן
כִּשְׁרוֹן
-שכר הטובה הבאה
[97]
לִבְעָלֶיהָ
המוצלח?
[98]
כִּי אִם רְאוּת (ראית
כתיב)
-רק מראה
[99]
עֵינָיו
אשר ראה את הטובה ולא יותר, שכן לא נשאר לו ממנה בידו
[100]
אחר שאכלוה רבים לפניו:
[101]
(יא)
מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן:
מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד
-עובד האדמה, וערבה שנתו עליו בין
[102]
אִם מְעַט וְ
בין
אִם הַרְבֵּה יֹאכֵל
-יֹאכַל, לפי שמוטלת עליו רק מלאכת השדה ואין לו במה לחשוב ולהרהר שינדד את השינה מעיניו,
[103]
וְ
לעומת זאת
הַשָּׂבָע
-שֹׂבַע הנכסים
[104]
לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן
כי עסקיו מרובים ויפחד על עשרו מהמלך ומחומסים וגנבים, ויהיה מפוחד מזה גם ביום וגם בלילה
[105]
, ובכל עת יחשוב ויהרהר בנכסיו ושנתו נגזלת ממנו:
[106]
(יב)
יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ:
יֵשׁ רָעָה חוֹלָה
-משונה
[107]
וכאובה ביותר אשר
[108]
רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ
-בעולם
[109]
והיא
עֹשֶׁר
אשר
שָׁמוּר לִבְעָלָיו
ולא יצא מתחת ידו
[110]
, אולם לא לטובתו היה שמור עושרו להנות ממנו באחרית הימים ולרשת לבניו אחריו, כי אם
[111]
לְרָעָתוֹ
היה שמור, כגון שנתגאה בעושרו ומשום כך ירד לשאול
[112]
, או שנתייסר ממנו בייסורים אחרים
[113]
, או אף שנרצח בגינו:
[114]
(יג)
וְאָבַד הָעֹשֶׁר הַהוּא בְּעִנְיַן רָע וְהוֹלִיד בֵּן וְאֵין בְּיָדוֹ מְאוּמָה:
וְאָבַד הָעֹשֶׁר הַהוּא בְּעִנְיַן רָע
שהביא אותו עושר על בעליו,
[115]
וְ
אחר אובדן העושר
[116]
הוֹלִיד
האיש ההוא
[117]
בֵּן וְאֵין בְּיָדוֹ
של אותו האיש
מְאוּמָה
מאותו הממון שהיה בידו
[118]
להנות בו את בנו ולהוריש לו אותו
[119]
, נמצא שלרעתו היה שמור אצלו ממונו, שהוא יגע בו כמה שנים ונגזלה שנתו עליו, ובסוף אבד ממונו וגם לזרעו אחריו אינו מניחו, שכבר אבד:
[120]
(יד)
כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא, וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ שֶׁיֹּלֵךְ בְּיָדוֹ:
כַּאֲשֶׁר
-כמו
[121]
שֶׁהאדם
יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ עָרוֹם
, כך
[122]
כאשר ימות
[123]
יָשׁוּב לָלֶכֶת
לקבר
[124]
כְּ
מו
שֶׁבָּא,
וּמְאוּמָה
מן העושר אשר קבץ בעמל
[125]
לֹא יִשָּׂא
-לא יקח
[126]
בַעֲמָלוֹ
-מעמלו
[127]
שֶׁיֹּלֵךְ
-להוליכו עימו
[128]
בְּיָדוֹ
, ואפילו לא מקצתו
[129]
, מלבד הצדקה שנתן ומה שעסק במצוות שאת זה יוליך בידו להיות לו פרקליט לפני קונו:
[130]
(טו)
וְגַם זֹה רָעָה חוֹלָה כָּל עֻמַּת שֶׁבָּא כֵּן יֵלֵךְ וּמַה יִּתְרוֹן לוֹ שֶׁיַּעֲמֹל לָרוּחַ:
וְגַם זֹה רָעָה חוֹלָה
-משונה וכאובה ביותר
[131]
לכל באי העולם
[132]
כָּל עֻמַּת
-שכמו
[133]
שֶׁבָּא
לאדם העושר
[134]
כֵּן
-כך
יֵלֵךְ
ויכלה מידו עושרו
[135]
, וכמו שֶׁקִּבְּצוֹ בעמל, כך הולך עושרו ממנו בעמל ובעניין רע,
[136]
וּמַה יִּתְרוֹן לוֹ
לאדם אם כן
[137]
שֶׁיַּעֲמֹל לָרוּחַ
-לחינם
[138]
מבלי תועלת?!:
[139]
(טז)
גַּם כָּל יָמָיו בַּחֹשֶׁךְ יֹאכֵל וְכָעַס הַרְבֵּה וְחָלְיוֹ וָקָצֶף:
ועוד שֶׁ
גַּם
בהחזיקו בעושר
[140]
כָּל יָמָיו
, רק
בַּחֹשֶׁךְ
-בחשכת הלילה,
[141]
יֹאכֵל
-יֹאכַל כי טרוד הוא בעסקיו
[142]
ואין לו פנאי אפילו לאכילה,
[143]
וְכָעַס
האיש ההוא
הַרְבֵּה
בשל ריבוי עסקיו,
[144]
וְחָלְיוֹ
שבא לו מרוב כעסו
[145]
יצא אל החוץ ונראה לעיני כולם,
[146]
וָקָצֶף
-והפך לקצף:
[147]
(יז)
הִנֵּה אֲשֶׁר רָאִיתִי אָנִי טוֹב אֲשֶׁר יָפֶה לֶאֶכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִרְאוֹת טוֹבָה בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ מִסְפַּר יְמֵי חַיָּו אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים כִּי הוּא חֶלְקוֹ:
הִנֵּה אֲשֶׁר רָאִיתִי אָנִי
בהבנת הלב כי
[148]
כיוון שאין אדם יכול ליהנות מכל נכסיו בעולם שהוא הולך בו,
[149]
טוֹב
לו לאדם
[150]
אֲשֶׁר יָפֶה
-ויפה לו
[151]
לֶאֶכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִרְאוֹת טוֹבָה
-ולעשות צדקה וחסד
[152]
בְּכָל
עושרו שקיבץ
[153]
מֵ
עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל
-שעמל בו
תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ
-בעולם, ויעשה זאת בכל
[154]
מִסְפַּר יְמֵי חַיָּו אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים
לחיות בהם,
[155]
כִּי
כל העושר
[156]
הוּא חֶלְקוֹ
אשר חִלֵּק לו אלוה ממעל, ואם כן מהראוי שהוא יהנה בו והוא יעשה עמו צדקה וחסד
[157]
ולא יעביר ימיו בקיבוץ ממונו:
[158]
(יח)
גַּם כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים, וְהִשְׁלִיטוֹ לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ וְלָשֵׂאת אֶת חֶלְקוֹ וְלִשְׂמֹחַ בַּעֲמָלוֹ, זֹה מַתַּת אֱלֹהִים הִיא:
גַּם כָּל הָאָדָם
-כל אדם
[159]
אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים,
וְהִשְׁלִיטוֹ
-ונתן לו הקב"ה יכולת
[160]
לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ
-מעושרו
[161]
בחייו
[162]
וְלָשֵׂאת
-ולקחת
[163]
אֶת חֶלְקוֹ
במותו
[164]
עימו לקבר, שעושה צדקה וחסד עם עושרו,
[165]
וְלִשְׂמֹחַ בַּעֲמָלוֹ,
זֹה מַתַּת
-מתנת
[166]
אֱלֹהִים הִיא:
(יט)
כִּי לֹא הַרְבֵּה יִזְכֹּר אֶת יְמֵי חַיָּיו כִּי הָאֱלֹהִים מַעֲנֶה בְּשִׂמְחַת לִבּוֹ:
וראוי לו לאדם כי יזכור את ימי חייו
[167]
כִּי לֹא הַרְבֵּה
הם ימי חייו, שאין אֹרך ימים בעולם הזה, לכן
[168]
יִזְכֹּר
האדם
[169]
אֶת יְמֵי חַיָּיו
שאינם מרובים וימהר להנות מן העושר ולעשות צדקה וחסד בשמחת הלב בעודו חי
[170]
, שעדיף לו לטרוח בדבר העומד לו לעולם הבא
[171]
, ושלא יחשוב האדם בליבו שאין מי שידע אם עשה צדקותיו בשמחת הלב,
[172]
כִּי הָאֱלֹהִים
היודע מחשבות
[173]
מַעֲנֶה
-הוא לו לְעֵד
[174]
אם עשה צדקותיו
[175]
בְּשִׂמְחַת לִבּוֹ:
[176]