/ קהלת פרק ו'

פסוקים

קהלת פרק ו'

(א) יֵשׁ רָעָה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְרַבָּה הִיא עַל הָאָדָם: שלמה המלך ע"ה ממשיך לספר ברעת אהבת העושר ואומר, [1] יֵשׁ רָעָה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ -בעולם, [2] וְרַבָּה -וגדולה [3] הִיא עַל הָאָדָם , ונוהגת היא בהרבה בני אדם [4] , וּמְצֵרָה מאד: [5]
(ב) אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ כִּי אִישׁ נָכְרִי יֹאכֲלֶנּוּ זֶה הֶבֶל וָחֳלִי רָע הוּא: ראיתי [6] אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד מן הבריות, [7] וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ -ויכול למלא את רצונו [8] מִכֹּל אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה כי לא חסר לו כלום, [9] וְ אולם [10] לֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ -לא יתן לו שליטה [11] הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ , כי הטה את לבבו להיות קמצן [12] , ואיש זה לא ישמח בחלקו למצוא קורת רוח בעושרו [13] כִּי אִישׁ נָכְרִי -הזר ממנו שאינו ראוי לירשו הוא [14] יֹאכֲלֶנּוּ כי יבוא עושרו לידו ויהנה ממנו [15] , הנה אם כן אסיפת ההון מבלי תועלת [16] זֶה הֶבֶל וָחֳלִי -ומכאוב [17] רָע הוּא בראותו שזולתו יהנה ממה שהוא קיבץ: [18]
(ג) אִם יוֹלִיד אִישׁ מֵאָה וְשָׁנִים רַבּוֹת יִחְיֶה וְרַב שֶׁיִּהְיוּ יְמֵי שָׁנָיו וְנַפְשׁוֹ לֹא תִשְׂבַּע מִן הַטּוֹבָה וְגַם קְבוּרָה לֹא הָיְתָה לּוֹ אָמַרְתִּי טוֹב מִמֶּנּוּ הַנָּפֶל: אִם יוֹלִיד אִישׁ מֵאָה [19] בנים [20] המשמחים את לב מולידם, [21] וְשָׁנִים רַבּוֹת יִחְיֶה עד שיהיה יָשִׁישׁ, [22] וְרַב -ומרובות [23] שֶׁיִּהְיוּ -יהיו [24] יְמֵי שָׁנָיו -שנותיו ויזדקן יותר מהנהוג בעולם [25] עד שיאמר די לי ימים ושנים, [26] וְ למרות זאת נַפְשׁוֹ לֹא תִשְׂבַּע מִן הַטּוֹבָה שאסף וכנס [27] , כי לא מילא תאוותו בשום דבר [28] משום שאינו שמח בחלקו [29] , והוא לא זכה לכבוד בחייו [30] וְגַם קְבוּרָה [31] לֹא הָיְתָה היתה לּוֹ במותו ומת מיתה משונה, [32] אָמַרְתִּי על מי שאירע לו כאלה כי [33] טוֹב מִמֶּנּוּ הַנָּפֶל של האישה [34] אשר לא ראה אור ולא נולד חי [35] ולא ראה טובה ולא נתאווה לה ואין לו על מה להצטער: [36]
(ד) כִּי בַהֶבֶל בָּא וּבַחֹשֶׁךְ יֵלֵךְ וּבַחֹשֶׁךְ שְׁמוֹ יְכֻסֶּה: כִּי הנפל הזה [37] בַהֶבֶל בָּא לעולם, מבלי להשיג תועלת, [38] וּבַחֹשֶׁךְ יֵלֵךְ לקבר, [39] וּבַחֹשֶׁךְ שְׁמוֹ יְכֻסֶּה שלא הופיע בגלוי בעולם ולא נודע בין הבריות: [40]
(ה) גַּם שֶׁמֶשׁ לֹא רָאָה וְלֹא יָדָע נַחַת לָזֶה מִזֶּה: גַּם שֶׁמֶשׁ לֹא רָאָה הנפל הזה [41] שלא בא לעולם [42] וְלֹא יָדָע מעולם את נחת הרוח שיש מדבר אחד, והואיל וכך אין לו להצטער על חסרון הטובה, כי מעולם לא ראה טובה ולא נתאווה לה, אבל האיש שילד מאה בנים יודע הוא מהי טובה ועל שנעדרה ממנו צערו מרובה [43] , לכן יש [44] נַחַת לָזֶה -לנפל, יותר [45] מִזֶּה -מבעל העושר שראה את אור העולם ועמל ללא שכר וללא תענוג בשני העולמות: [46]
(ו) וְאִלּוּ חָיָה אֶלֶף שָׁנִים פַּעֲמַיִם וְטוֹבָה לֹא רָאָה הֲלֹא אֶל מָקוֹם אֶחָד הַכֹּל הוֹלֵךְ: וְאִלּוּ חָיָה -וגם אם היה חי האיש הזה [47] אֶלֶף שָׁנִים פַּעֲמַיִם -אלפיים שנה [48] , מה יתרון לו, הואיל [49] וְטוֹבָה לֹא רָאָה להתענג בה, [50] הֲלֹא סופו לשוב אל העפר כשאר העניים [51] , שכן אֶל מָקוֹם אֶחָד הוא הקבר [52] הַכֹּל הוֹלֵךְ -כולם הולכים, גם הוא שהאריך ימים וגם הנפל: [53]
(ז) כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא: כָּל הֶ עֲמַל אשר הָאָדָם עמל בו לקבוץ הון, הוא למען תת [54] לְפִיהוּ לאכול ולשתות, [55] וְגַם הַנֶּפֶשׁ שלו לֹא תִמָּלֵא -תתמלא, שבכל יום ויום הוא מתאווה לאוכל [56] , וכדי לשמור את נפשו שלא תִּכָּרֵת על האדם לתת מהונו צדקה לזכות את נפשו: [57]
(ח) כִּי מַה יּוֹתֵר לֶחָכָם מִן הַכְּסִיל מַה לֶּעָנִי יוֹדֵעַ לַהֲלֹךְ נֶגֶד הַחַיִּים: כִּי מַה יּוֹתֵר -מה היתרון שיש [58] לֶחָכָם יותר [59] מִן הַכְּסִיל ? שהרי אם יבקש החכם ממון אין קץ, נפשו לא תתמלא בדיוק כמו שנפש הכסיל אינה שבעה [60] , החכם בגלל תאוותו והכסיל בגלל רַעֲבוֹנוֹ [61] , וּ מַה לֶּעָנִי חסרון מן העשיר שאין לו קורת רוח? גם הוא [62] יוֹדֵעַ לַהֲלֹךְ בארץ [63] נֶגֶד -עִם שאר [64] הַחַיִּים: [65]
(ט) טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ נָפֶשׁ גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ: טוֹב היה [66] מַרְאֵה עֵינַיִם -אם היה אדם רואה בעיניו את [67] מֵהֲלָךְ נָפֶשׁ -מהלך הנפש לאחר המיתה, לאיזה מקום הולכת נפש הצדיק ולאיזה מקום הולכת נפש הרשע, ועל ידי זה היה מיישר דרכו, [68] גַּם זֶה הֶבֶל מבלי תועלת, כי אז היה עובד את המקום על מנת לקבל פרס ולהינצל מהעונש, והיה זה עבורו [69] וּרְעוּת רוּחַ -ושבר רצון [70] , כי אז היה עובד את המקום שלא ברצון כי אם מאהבת השכר ויראת העונש: [71]
(י) מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר נִקְרָא שְׁמוֹ וְנוֹדָע אֲשֶׁר הוּא אָדָם וְלֹא יוּכַל לָדִין עִם שֶׁתַּקִּיף (שהתקיף מִמֶּנּוּ: מַה שֶּׁהָיָה -הגדולה שהיתה לאדם, [72] כְּבָר נִקְרָא שְׁמוֹ כבר התפרסם שמו בעודו חי, [73] וְ אולם במותו [74] נוֹדָע לכולם אֲשֶׁר הוּא היה בסה"כ רק בן [75] אָדָם ולא אל, וסופו שמת [76] וְלֹא יוּכַל -ולא יכול היה לרדת [77] לָדִין עִם מי [78] שֶׁתַּקִּיף (שהתקיף כתיב) -שחזק ואלים [79] מִמֶּנּוּ הוא מלאך המוות, ולא יוכל אם כן למנוע את הנפש בדין [80] , לכן יעשה האדם דבר בעוד שהוא בחיים, שיהיו הבריות מזכירים אותו לשבח: [81]
(יא) כִּי יֵשׁ דְּבָרִים הַרְבֵּה מַרְבִּים הָבֶל מַה יֹּתֵר לָאָדָם: כִּי באמת [82] יֵשׁ דְּבָרִים הַרְבֵּה -הרבה דברים שמפליא אדם לעשות בגדולתו [83] , אולם דברים אלו [84] מַרְבִּים הָבֶל הואיל ואינם נצחיים, [85] מַה יֹּתֵר -יישאר [86] לָאָדָם מזה [87] לאחר מותו?! [88] ובמה נִצֵּל האדם את יתרונו שיש לו על בעלי החיים?! [89] ומה נשאר לאדם לעשות לפני קונו רק ללכת בכל דרכיו כאשר יצווהו: [90]
(יב) כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה טּוֹב לָאָדָם בַּחַיִּים מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּי הֶבְלוֹ וְיַעֲשֵׂם כַּצֵּל אֲשֶׁר מִי יַגִּיד לָאָדָם מַה יִּהְיֶה אַחֲרָיו תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה טּוֹב לָאָדָם בַּחַיִּים בְּ מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּי הֶבְלוֹ אשר הוקצה לו מן השמיים?! מעט הם האנשים אשר ישכילו לדעת זאת [91] , ומי שרוצה לדעת מה טוב לאדם בחיים, יחשב ימיו ושנותיו [92] וְיַעֲשֵׂם -ויעשה אותם כאילו הם [93] כַּצֵּל עוף הפורח [94] שעובר, [95] אֲשֶׁר מִי -כי מי זה אשר יַגִּיד לָאָדָם מַה יִּהְיֶה אַחֲרָיו תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ -בעולם הזה?! [96] , ומה יהיה סופו של אותו ממון שצבר בחייו אחרי מיתתו?! [97] , ואם כן הואיל והבל הם ימיו של אדם וספורים הם ועוברים כצל, אם כן מה הנאה יש לו בחיים?! אלא יתעסק בדברי תורה שכולם חיים: [98]

הערות

1. רלב"ג.
2. ראה ביאור לעיל בפרק א' פס' ג'.
3. מצודת ציון.
4. רש"י.
5. מצודת דוד. ובמדרש, הרעה הגדולה זו היא מחשבתן של רמאים כגון המערב מים ביין, העושה קָנֶה מאזנים ארוך מצד זה וקצר מצד זה וכן כיוצא בהן, מדרש רבה, לקח טוב (ילקוט שמעוני). ועל כולן אמר רבי יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר, אם אומר שמא ילמדו הרמאין, אם לא אומר שמא יאמרו הרמאין אין ת"ח בקיאין במעשה ידינו, ולבסוף אמר (הושע יד, י) "כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" (מדרש רבה).
6. מצודת דוד.
7. והוא דבר המרחיב את הלב ומשמחו, מצודת דוד.
8. מצודת דוד.
9. מצודת דוד.
10. מצודת דוד.
11. מצודת דוד.
12. מצודת דוד.
13. רש"י.
14. מצודת דוד.
15. מצודת דוד. ורש"י ביאר שלא ישליטנו לעשות צדקה ולאכול לעתיד את השכר, ואיש נכרי יטול את אותו ממון ויעשה בו צדקה ויהנה ממנו.
16. מצודת דוד.
17. מצודת דוד.
18. מצודת דוד. ובמדרש, דרש ר' לוי, "איש אשר יתן לו האלהים עושר" זה בעל מקרא, "ונכסים" זה בעל משנה, "וכבוד" זה בעל תוספתא, "ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה" אלו משניות גדולות כגון משנתו של ר' חייא ושל ר' הושעיא ושל בר קפרא, "ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו" זה בעל אגדה שאינו לא אוסר ולא מתיר לא מטמא ולא מטהר, "כי איש נכרי יאכלנו" זה בעל תלמוד שמטמא ומטהר אוסר ומתיר (ירושלמי הוריות פ"ג, ה"ה, מדרש רבה, רש"י).
19. לאו דוקא מאה, אלא מספר מרובה, וכן דרך לשון הקודש להשתמש במספר כולל, ר' תנחום הירושלמי (אבן עזרא).
20. רש"י.
21. מצודת דוד.
22. אבן עזרא.
23. רלב"ג, עקדת יצחק.
24. רלב"ג, עקדת יצחק.
25. אבן עזרא.
26. ר"י קרא.
27. רלב"ג.
28. מצודת דוד.
29. רש"י.
30. ר' תנחום הירושלמי.
31. אבן עזרא ביאר תכריכים.
32. כגון שחיה רעה אכלתהו, או שנטבע בים (ר"י קרא, מצודת דוד). וכל המתואר בפסוק זה הוא כמו שקרה אצל אחאב שהוליד בנים הרבה, והיה חומד של אחרים ולא מצא קורת רוח בממונו, ולא היתה לו קבורה אלא הכלבים אכלוהו (מדרש רבה, רש"י). ועוד דרשו, "אם יוליד איש מאה" זה קין שהוליד מאה בנים, "ושנים רבות יחיה" שחי שנים הרבה, "ורב שיהיו ימי שניו" שלא שבעה נפשו מממונו ולא שבע מטובו של עולם, "וגם קבורה לא היתה לו" שהיה תלוי ברפיון ובא המבול ושטפו, "טוב ממנו הנפל" זה הבל אחיו, מדרש רבה, ילקוט שמעוני. דבר אחר, זה המן הרשע (ילקוט שמעוני).
33. מצודת דוד.
34. רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד.
35. רשב"ם.
36. רש"י.
37. רש"י, מצודת דוד. ור"י קרא ביאר את הפסוק על האיש (אשר הוזכר בפס' ג' לעיל) שחי שנים רבות, ונפשו לא תשבע מן הטובה.
38. מצודת דוד. בלא תורה ובלא מעשים טובים (מדרש רבה).
39. מצודת דוד.
40. ר' תנחום הירושלמי. ומצודת דוד ביאר שלא קראו לו שם, דהיינו כאילו השם שלו נתכסה בחושך ואין מי שרואהו להזכירו, והוא ענין מליצה.
41. ר"י קרא, אבן עזרא, מצודת דוד.
42. לקח טוב.
43. מצודת דוד.
44. ספורנו.
45. ספורנו.
46. אבן עזרא. ובמדרש, משל לשני בני אדם שהיו באים בספינה, כשהגיעו לחוף ירד אחד מהם ונכנס למדינה וראה שם כמה מאכלים ומשקים ושלווה ומנוחה, כשחזר לספינה אמר לו חבירו מה ראית שם, אמר לו, ראיתי כמה מאכלים ומשקים ושלווה ומנוחה, אמר לו, כלום נהנית מהם, אמר ליה, לא, אמר ליה, אם כן נח לי שלא עליתי ולא ראיתי, הדא הוא דכתיב נחת לזה מזה (לקח טוב, מדרש רבה).
47. ר' תנחום הירושלמי.
48. רש"י, מצודת דוד.
49. רש"י.
50. מצודת דוד.
51. רש"י, מצודת דוד.
52. אבן עזרא.
53. ר' תנחום הירושלמי, ר"י קרא. מכאן שאורך שנים וחיים ארוכים אינם מביאים יתרון מעלה, שמי שאינו זוכה לשלמות עצמית שבאמצעותה תמשיך נפשו להתקיים, הרי שדינו לאחר המוות כדין הנפל אשר לא חי ולא ראה ולא ידע, ותהא תקופת חייו ארוכה ככל שתהא (ר' תנחום הירושלמי).
54. מצודת דוד.
55. מצודת דוד.
56. רשב"ם. רש"י ור"י קרא ביארו בתמיה, דהיינו, הנפש לא תתמלא והוא מקמץ ואינו ממלא תאוות נפשו, ומחסר את נפשו מטובה?! ובמדרש, א"ר שמואל כל מה שיעמול אדם ויסגל מצוות ומעשים טובים בעולם הזה אינו מספיק להבל היוצא מתוך פיהו, א"ר חנינא בן יצחק כל מה שיעמול אדם מצוות ומעשים טובים לפיו ולא לפי בנו ולא לפי בתו, "וגם הנפש לא תמלא" שהנפש יודעת כל מה שהיא עמלה לעצמה היא עמלה, לכך אינה שבעה לא תורה ולא מעשים טובים, משל למה הדבר דומה? לעירוני שנשא בת מלכים אם יביא לה כל מה שבעולם אינן חשובין לה כלום למה שהיא בת מלך, כך הנפש אילו הבאת לה כל מעדני עולם אינם כלום לה, למה שהיא מן העליונים (מדרש רבה).
57. מצודת דוד.
58. מצודת דוד.
59. מצודת דוד.
60. אבן עזרא.
61. ר"י קרא. ולקח טוב ביאר כי כל האיברים שיש בחכם יש גם בכסיל.
62. רש"י.
63. רש"י.
64. רשב"ם, מצודת ציון.
65. רש"י, ובמדרש, "מה לעני יודע להלך נגד החיים?" אלא מה יעשה, ילך אצל גדול ממנו בתורה ויבאר לו משנתו. דבר אחר, "מה לעני יודע להלך נגד החיים" מה לעני בנכסיו להלך אצל העשיר, מה יעשה ילך ויעסוק בפרקמטיא. דבר אחר, "מה לעני יודע להלך נגד החיים" מה יעשה במשא ומתן, ילמד אומנות והקב"ה מפרנסו ויחיה (מדרש רבה).
66. מצודת דוד.
67. מצודת דוד.
68. מצודת דוד.
69. מצודת דוד.
70. מצודת ציון לעיל פרק ב' פס' כ"ו.
71. מצודת דוד. ורש"י ביאר שהרשע השיג את עושרו כי היה לו טוב ללכת אחר מראה עיניו לגזול ולעשוק, מהילוך נפשו שלא נתן לב היכן נפשו תלך כשימות, ושגם הבל זה ניתן לרשעים. ובתלמוד (יומא עד:), אמר רב יוסף מכאן רמז לסומין שאוכלין ואין שבעין, אמר אביי מי שיש לו סעודה יאכלנה ביום ולא בלילה, כי ביום האוכל נראה ומשביע יותר... אמר ריש לקיש, טוב מראה עינים באשה יותר מגופו של מעשה שנאמר "טוב מראה עינים מהלך נפש" (ובתוס' ישנים שם כתב שלכן יש להיזהר מזה מאוד, שקשים הרהורי עבירה מהעבירה עצמה).
72. רש"י, מצודת דוד. כמו איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וכבוד (לעיל פס' ב') והשליטו לאכול ממנו ולשאת את חלקו ולשמוח בעמלו (פרק ה לעיל פס' יח, ר"י קרא).
73. רש"י, מצודת דוד.
74. מצודת דוד.
75. מצודת דוד.
76. רש"י.
77. מצודת דוד.
78. מצודת דוד.
79. מצודת ציון.
80. מצודת דוד.
81. ר"י קרא. ובמדרש, "מה שהיה כבר נקרא שמו" זה אדם הראשון שנאמר (בראשית ב, טו) "וַיִּקַּח ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם" ונודע אשר הוא אדם, משל למלך ושלישו שיצאו במרכבה ורצו בני המדינה לחלוק כבוד למלך ולא היו יודעין מי הוא, מה עשה המלך, דחפו לשליש והוציאו חוץ למרכבה וידעו הכל שהוא שלישו, כך בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, מה עשה הקב"ה, הפיל עליו שינה וידעו שהוא אדם. דבר אחר, "מה שהיה" זה משה, "ונודע אשר הוא אדם" בשעה שאמר לו הקב"ה (שמות ג, י) "לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה" נודע לכל כי משה נביא הוא, "ולא יוכל לדון עם שהתקיף ממנו" כשאמר משה (דברים ג, כה) "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה" וגו', אמר לו הקב"ה (שם) "אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה" (מדרש רבה).
82. מצודת דוד.
83. מצודת דוד. כשׂחוק המלכים קופים ופילים ואריות (רש"י). וכמו האיש (המובא לעיל בפס' ו') אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים ולא ישליטנו האלהים (ר"י קרא).
84. מצודת דוד.
85. מצודת דוד.
86. רלב"ג.
87. רלב"ג.
88. רש"י.
89. מצודת דוד. ובמדרש, מעשה באדם אחד שהיה מסקל מתוך שדהו לרשות הרבים, אמר לו חסיד אחד, למה אתה מסקל מרשות שאינו שלך לרשות שלך? והיה זה שוחק עליו, לימים נצרך אותו האיש ומכר את שדהו והיה מהלך ברשות הרבים ונתקל, אמר, לא על חנם אמר לי אותו חסיד נותן לרשות שלך, הדא הוא דכתיב "מה יותר לאדם" (מדרש רבה).
90. לקח טוב.
91. מצודת דוד.
92. ר"י קרא.
93. ר"י קרא. ויעשה בהם מעשים טובים וינצל את הזמן הקצר שהוא חי (רש"י).
94. ואע"פ שלא פירש איזה צל ואפשר לפרש צל דקל או צל כותל שהם קבועים, כבר פירשו דוד אביו (תהלים קמד, ד) "אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר" זהו צילו של עוף הפורח (מדרש רבה, רש"י).
95. ר"י קרא. ויחשוב האדם במחשבתו כמו שהצל איננו עומד רגע אחד כן ימיו ילכו ויעברו, ואף כל מה שיקרה בהם מטוב ורע ועושר ועוני ילך ויעבור (אבן עזרא).
96. ראה ביאור לעיל פרק א' פס' ג'.
97. רש"י, ר"י קרא.
98. מדרש רבה. ועוד דרשו, אמר שלמה אני אגיד לך מה טוב מכולם, שנאמר בפסוק הבא (פרק ז' פס' א') "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב".

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה