(א)
יֵשׁ רָעָה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְרַבָּה הִיא עַל הָאָדָם:
שלמה המלך ע"ה ממשיך לספר ברעת אהבת העושר ואומר,
[1]
יֵשׁ רָעָה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ
-בעולם,
[2]
וְרַבָּה
-וגדולה
[3]
הִיא עַל הָאָדָם
, ונוהגת היא בהרבה בני אדם
[4]
, וּמְצֵרָה מאד:
[5]
(ב)
אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ כִּי אִישׁ נָכְרִי יֹאכֲלֶנּוּ זֶה הֶבֶל וָחֳלִי רָע הוּא:
ראיתי
[6]
אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד
מן הבריות,
[7]
וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ
-ויכול למלא את רצונו
[8]
מִכֹּל אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה
כי לא חסר לו כלום,
[9]
וְ
אולם
[10]
לֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ
-לא יתן לו שליטה
[11]
הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ
, כי הטה את לבבו להיות קמצן
[12]
, ואיש זה לא ישמח בחלקו למצוא קורת רוח בעושרו
[13]
כִּי אִישׁ נָכְרִי
-הזר ממנו שאינו ראוי לירשו הוא
[14]
יֹאכֲלֶנּוּ
כי יבוא עושרו לידו ויהנה ממנו
[15]
, הנה אם כן אסיפת ההון מבלי תועלת
[16]
זֶה הֶבֶל וָחֳלִי
-ומכאוב
[17]
רָע הוּא
בראותו שזולתו יהנה ממה שהוא קיבץ:
[18]
(ג)
אִם יוֹלִיד אִישׁ מֵאָה וְשָׁנִים רַבּוֹת יִחְיֶה וְרַב שֶׁיִּהְיוּ יְמֵי שָׁנָיו וְנַפְשׁוֹ לֹא תִשְׂבַּע מִן הַטּוֹבָה וְגַם קְבוּרָה לֹא הָיְתָה לּוֹ אָמַרְתִּי טוֹב מִמֶּנּוּ הַנָּפֶל:
אִם יוֹלִיד אִישׁ מֵאָה
[19]
בנים
[20]
המשמחים את לב מולידם,
[21]
וְשָׁנִים רַבּוֹת יִחְיֶה
עד שיהיה יָשִׁישׁ,
[22]
וְרַב
-ומרובות
[23]
שֶׁיִּהְיוּ
-יהיו
[24]
יְמֵי שָׁנָיו
-שנותיו ויזדקן יותר מהנהוג בעולם
[25]
עד שיאמר די לי ימים ושנים,
[26]
וְ
למרות זאת
נַפְשׁוֹ לֹא תִשְׂבַּע מִן הַטּוֹבָה
שאסף וכנס
[27]
, כי לא מילא תאוותו בשום דבר
[28]
משום שאינו שמח בחלקו
[29]
, והוא לא זכה לכבוד בחייו
[30]
וְגַם קְבוּרָה
[31]
לֹא הָיְתָה
היתה
לּוֹ
במותו ומת מיתה משונה,
[32]
אָמַרְתִּי
על מי שאירע לו כאלה כי
[33]
טוֹב מִמֶּנּוּ הַנָּפֶל
של האישה
[34]
אשר לא ראה אור ולא נולד חי
[35]
ולא ראה טובה ולא נתאווה לה ואין לו על מה להצטער:
[36]
(ד)
כִּי בַהֶבֶל בָּא וּבַחֹשֶׁךְ יֵלֵךְ וּבַחֹשֶׁךְ שְׁמוֹ יְכֻסֶּה:
כִּי
הנפל הזה
[37]
בַהֶבֶל בָּא
לעולם, מבלי להשיג תועלת,
[38]
וּבַחֹשֶׁךְ יֵלֵךְ
לקבר,
[39]
וּבַחֹשֶׁךְ שְׁמוֹ יְכֻסֶּה
שלא הופיע בגלוי בעולם ולא נודע בין הבריות:
[40]
(ה)
גַּם שֶׁמֶשׁ לֹא רָאָה וְלֹא יָדָע נַחַת לָזֶה מִזֶּה:
גַּם שֶׁמֶשׁ לֹא רָאָה
הנפל הזה
[41]
שלא בא לעולם
[42]
וְלֹא יָדָע
מעולם את נחת הרוח שיש מדבר אחד, והואיל וכך אין לו להצטער על חסרון הטובה, כי מעולם לא ראה טובה ולא נתאווה לה, אבל האיש שילד מאה בנים יודע הוא מהי טובה ועל שנעדרה ממנו צערו מרובה
[43]
, לכן יש
[44]
נַחַת לָזֶה
-לנפל, יותר
[45]
מִזֶּה
-מבעל העושר שראה את אור העולם ועמל ללא שכר וללא תענוג בשני העולמות:
[46]
(ו)
וְאִלּוּ חָיָה אֶלֶף שָׁנִים פַּעֲמַיִם וְטוֹבָה לֹא רָאָה הֲלֹא אֶל מָקוֹם אֶחָד הַכֹּל הוֹלֵךְ:
וְאִלּוּ חָיָה
-וגם אם היה חי האיש הזה
[47]
אֶלֶף שָׁנִים פַּעֲמַיִם
-אלפיים שנה
[48]
, מה יתרון לו, הואיל
[49]
וְטוֹבָה לֹא רָאָה
להתענג בה,
[50]
הֲלֹא
סופו לשוב אל העפר כשאר העניים
[51]
, שכן
אֶל מָקוֹם אֶחָד
הוא הקבר
[52]
הַכֹּל הוֹלֵךְ
-כולם הולכים, גם הוא שהאריך ימים וגם הנפל:
[53]
(ז)
כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא:
כָּל
הֶ
עֲמַל
אשר
הָאָדָם
עמל בו לקבוץ הון, הוא למען תת
[54]
לְפִיהוּ
לאכול ולשתות,
[55]
וְגַם הַנֶּפֶשׁ
שלו
לֹא תִמָּלֵא
-תתמלא, שבכל יום ויום הוא מתאווה לאוכל
[56]
, וכדי לשמור את נפשו שלא תִּכָּרֵת על האדם לתת מהונו צדקה לזכות את נפשו:
[57]
(ח)
כִּי מַה יּוֹתֵר לֶחָכָם מִן הַכְּסִיל מַה לֶּעָנִי יוֹדֵעַ לַהֲלֹךְ נֶגֶד הַחַיִּים:
כִּי מַה יּוֹתֵר
-מה היתרון שיש
[58]
לֶחָכָם
יותר
[59]
מִן הַכְּסִיל
? שהרי אם יבקש החכם ממון אין קץ, נפשו לא תתמלא בדיוק כמו שנפש הכסיל אינה שבעה
[60]
, החכם בגלל תאוותו והכסיל בגלל רַעֲבוֹנוֹ
[61]
, וּ
מַה לֶּעָנִי
חסרון מן העשיר שאין לו קורת רוח? גם הוא
[62]
יוֹדֵעַ לַהֲלֹךְ
בארץ
[63]
נֶגֶד
-עִם שאר
[64]
הַחַיִּים:
[65]
(ט)
טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ נָפֶשׁ גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ:
טוֹב
היה
[66]
מַרְאֵה עֵינַיִם
-אם היה אדם רואה בעיניו את
[67]
מֵהֲלָךְ נָפֶשׁ
-מהלך הנפש לאחר המיתה, לאיזה מקום הולכת נפש הצדיק ולאיזה מקום הולכת נפש הרשע, ועל ידי זה היה מיישר דרכו,
[68]
גַּם זֶה הֶבֶל
מבלי תועלת, כי אז היה עובד את המקום על מנת לקבל פרס ולהינצל מהעונש, והיה זה עבורו
[69]
וּרְעוּת רוּחַ
-ושבר רצון
[70]
, כי אז היה עובד את המקום שלא ברצון כי אם מאהבת השכר ויראת העונש:
[71]
(י)
מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר נִקְרָא שְׁמוֹ וְנוֹדָע אֲשֶׁר הוּא אָדָם וְלֹא יוּכַל לָדִין עִם שֶׁתַּקִּיף (שהתקיף מִמֶּנּוּ:
מַה שֶּׁהָיָה
-הגדולה שהיתה לאדם,
[72]
כְּבָר נִקְרָא שְׁמוֹ
כבר התפרסם שמו בעודו חי,
[73]
וְ
אולם במותו
[74]
נוֹדָע
לכולם
אֲשֶׁר הוּא
היה בסה"כ רק בן
[75]
אָדָם
ולא אל, וסופו שמת
[76]
וְלֹא יוּכַל
-ולא יכול היה לרדת
[77]
לָדִין עִם
מי
[78]
שֶׁתַּקִּיף (שהתקיף
כתיב)
-שחזק ואלים
[79]
מִמֶּנּוּ
הוא מלאך המוות, ולא יוכל אם כן למנוע את הנפש בדין
[80]
, לכן יעשה האדם דבר בעוד שהוא בחיים, שיהיו הבריות מזכירים אותו לשבח:
[81]
(יא)
כִּי יֵשׁ דְּבָרִים הַרְבֵּה מַרְבִּים הָבֶל מַה יֹּתֵר לָאָדָם:
כִּי
באמת
[82]
יֵשׁ דְּבָרִים הַרְבֵּה
-הרבה דברים שמפליא אדם לעשות בגדולתו
[83]
, אולם דברים אלו
[84]
מַרְבִּים הָבֶל
הואיל ואינם נצחיים,
[85]
מַה יֹּתֵר
-יישאר
[86]
לָאָדָם
מזה
[87]
לאחר מותו?!
[88]
ובמה נִצֵּל האדם את יתרונו שיש לו על בעלי החיים?!
[89]
ומה נשאר לאדם לעשות לפני קונו רק ללכת בכל דרכיו כאשר יצווהו:
[90]
(יב)
כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה טּוֹב לָאָדָם בַּחַיִּים מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּי הֶבְלוֹ וְיַעֲשֵׂם כַּצֵּל אֲשֶׁר מִי יַגִּיד לָאָדָם מַה יִּהְיֶה אַחֲרָיו תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ:
כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה טּוֹב לָאָדָם בַּחַיִּים
בְּ
מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּי הֶבְלוֹ
אשר הוקצה לו מן השמיים?! מעט הם האנשים אשר ישכילו לדעת זאת
[91]
, ומי שרוצה לדעת מה טוב לאדם בחיים, יחשב ימיו ושנותיו
[92]
וְיַעֲשֵׂם
-ויעשה אותם כאילו הם
[93]
כַּצֵּל
עוף הפורח
[94]
שעובר,
[95]
אֲשֶׁר מִי
-כי מי זה אשר
יַגִּיד לָאָדָם מַה יִּהְיֶה אַחֲרָיו תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ
-בעולם הזה?!
[96]
, ומה יהיה סופו של אותו ממון שצבר בחייו אחרי מיתתו?!
[97]
, ואם כן הואיל והבל הם ימיו של אדם וספורים הם ועוברים כצל, אם כן מה הנאה יש לו בחיים?! אלא יתעסק בדברי תורה שכולם חיים:
[98]