(א)
וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב, חַי יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי:
אמרו רבותינו ז"ל
[1]
שכאשר מתו בני חיאל בית האלי, הלכו אחאב ואליהו לנחמו, ואמר אליהו לחיאל שמתו בניו בדבר קללת יהושע
[2]
, אמר אחאב לאליהו: אפשר שקללת התלמיד נתקיימה, וקללת משה רבינו לא נתקיימה?! שנאמר
[3]
"וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם, וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים...", והרי כל ישראל עובדים עבודה זרה, ואין גשמים נעצרים! מיד
וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ
[4]
הַתִּשְׁבִּי
-מעיר ששמה תושב
[5]
מִתֹּשָׁבֵי
-אשר התגורר זמן רב
[6]
בְּ
גִלְעָד אֶל אַחְאָב,
חַי יְהֹוָה
-בשם ה'
[7]
אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי
-אני רגיל לעמוד בתפילה
[8]
לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים
-בַּשָּׁנִים
הָאֵלֶּה טַל
[9]
וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי
-מה שאגזור
[10]
במצוות האל:
[11]
(ב)
וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֵלָיו לֵאמֹר:
ואכן התחילה הבצורת בישראל, וְאַחְאָב מלך ישראל ואשתו אִיזֶבֶל רצו לפגוע באליהו,
וַיְהִי
אז
דְבַר יְהֹוָה אֵלָיו
-אל אליהו
לֵאמֹר:
(ג)
לֵךְ מִזֶּה וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן:
לֵךְ מִזֶּה
המקום שלא יהרגך אַחְאָב,
[12]
וּפָנִיתָ
-וּפְנֵה
[13]
לְּךָ קֵדְמָה
-לַמִּזְרָח,
[14]
וְנִסְתַּרְתָּ
[15]
(שלא יֵדָעֲךָ אדם
[16]
) מפני אַחְאָב וְאִיזֶבֶל
[17]
בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי
-בְּצִדּוֹ המזרחי
[18]
של
הַיַּרְדֵּן:
(ד)
וְהָיָה מֵהַנַּחַל תִּשְׁתֶּה, וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם:
וְהָיָה
הנחל לִרְווֹת צִמְאוֹנְךָ
[19]
כי
מֵהַנַּחַל
כְּרִית
תִּשְׁתֶּה,
[20]
וְאֶת הָעֹרְבִים
[21]
צִוִּיתִי
-נתתי בליבם
[22]
לְכַלְכֶּלְךָ
[23]
שָׁם
במזון
[24]
כָּשֵׁר
[25]
, לחם ובשר פעמיים ביום:
[26]
(ה)
וַיֵּלֶךְ וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יְהֹוָה, וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן:
וַיֵּלֶךְ
אליהו
וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יְהֹוָה,
וַיֵּלֶךְ
ממקומו
וַיֵּשֶׁב בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי
-בְּצִדּוֹ המזרחי של
[27]
הַיַּרְדֵּן:
(ו)
וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר, וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב וּמִן הַנַּחַל יִשְׁתֶּה:
וְהָעֹרְבִים
[28]
מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר,
וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב
, וידע אליהו שהבשר כשר,
[29]
וּמִן הַנַּחַל
כְּרִית
יִשְׁתֶּה:
(ז)
וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיִּיבַשׁ הַנָּחַל כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ:
וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים
-לאחר זמן מה
וַיִּיבַשׁ
-התייבש
הַנָּחַל
כְּרִית
כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ
, וכן תמה הלחות בין בארץ בין באויר
[30]
, והקב"ה עשה זאת כדי שידע אליהו את צורך הגשמים ויטרח לִגְלוֹת למקום אחר, שהיה קשה בעיני הקב"ה שישראל שרויין מתים ברעב:
[31]
(ח)
וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֵלָיו לֵאמֹר:
וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֵלָיו
-לאליהו
לֵאמֹר:
(ט)
קוּם לֵךְ צָרְפַתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן, וְיָשַׁבְתָּ שָׁם, הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךָ:
קוּם לֵךְ צָרְפַתָה
-לעיר צרפת
[32]
אֲשֶׁר
בישראל, סמוך
[33]
לְצִידוֹן,
וְיָשַׁבְתָּ שָׁם,
הִנֵּה צִוִּיתִי
בַּפָּמַלְיָא שלי
[34]
לזַמֵן לך
[35]
שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה
[36]
צדקת
[37]
, ואצווה את ברכתי בביתה
[38]
שתוכל ע"י נס זה
[39]
לְכַלְכְּלֶךָ:
(י)
וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ צָרְפַתָה וַיָּבֹא אֶל פֶּתַח הָעִיר וְהִנֵּה שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה מְקֹשֶׁשֶׁת עֵצִים וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר קְחִי נָא לִי מְעַט מַיִם בַּכְּלִי וְאֶשְׁתֶּה:
וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ צָרְפַתָה וַיָּבֹא אֶל פֶּתַח הָעִיר
, ולמד מאליעזר עבד אברהם, ואמר: אותה אישה שתתן לי מים לשתות היא האלמנה,
[40]
וְהִנֵּה שָׁם
זימן ה'
[41]
אִשָּׁה אַלְמָנָה מְקֹשֶׁשֶׁת עֵצִים
דקים,
[42]
וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר קְחִי נָא לִי מְעַט מַיִם
מִבֵּיתֵךְ והביאי לי
[43]
בַּכְּלִי וְאֶשְׁתֶּה:
[44]
(יא)
וַתֵּלֶךְ לָקַחַת וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר לִקְחִי נָא לִי פַּת לֶחֶם בְּיָדֵךְ:
וַתֵּלֶךְ
האישה
לָקַחַת
את המים,
וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ
אליהו
וַיֹּאמַר לִקְחִי נָא לִי
גם חתיכת
[45]
פַּת לֶחֶם בְּיָדֵךְ:
(יב)
וַתֹּאמֶר חַי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אִם יֶשׁ לִי מָעוֹג כִּי אִם מְלֹא כַף קֶמַח בַּכַּד וּמְעַט שֶׁמֶן בַּצַּפָּחַת וְהִנְנִי מְקֹשֶׁשֶׁת שְׁנַיִם עֵצִים וּבָאתִי וַעֲשִׂיתִיהוּ לִי וְלִבְנִי וַאֲכַלְנֻהוּ וָמָתְנוּ:
וַתֹּאמֶר
האישה האלמנה לאליהו,
חַי יְהֹוָה
-אני נשבעת בה'
אֱלֹהֶיךָ אִם יֶשׁ לִי
-שאין לי אפילו
מָעוֹג
-דְּבַר
[46]
מאפה,
[47]
כִּי אִם
רק שיעור
[48]
של
מְלֹא כַף
יד
[49]
קֶמַח בַּכַּד
שלי,
וּמְעַט שֶׁמֶן בַּצַּפָּחַת
-בצלוחית,
[50]
וְהִנְנִי מְקֹשֶׁשֶׁת שְׁנַיִם עֵצִים
לאפות בהם,
[51]
וּבָאתִי וַעֲשִׂיתִיהוּ לִי וְלִבְנִי וַאֲכַלְנֻהוּ
ולאחר מכן כיוון שלא יִשָּׁאֵר לנו עוד אוכל מפני חוזק הרעב
[52]
וָמָתְנוּ
-נמות אני ובני ברעב:
[53]
(יג)
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵלִיָּהוּ אַל תִּירְאִי בֹּאִי עֲשִׂי כִדְבָרֵךְ אַךְ עֲשִׂי לִי מִשָּׁם עֻגָה קְטַנָּה בָרִאשֹׁנָה וְהוֹצֵאתְ לִי וְלָךְ וְלִבְנֵךְ תַּעֲשִׂי בָּאַחֲרֹנָה:
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵלִיָּהוּ אַל תִּירְאִי
כי לא תמותו ברעב,
[54]
בֹּאִי עֲשִׂי כִדְבָרֵךְ
ללוש הקמח ולעשות עוגות,
[55]
אַךְ עֲשִׂי לִי מִשָּׁם
-מהקמח ההוא
[56]
עֻגָה קְטַנָּה בָרִאשֹׁנָה
-קודם,
וְהוֹצֵאתְ לִי
להאכילני ראשון,
[57]
וְ
אחרי זה תעשי
לָךְ וְלִבְנֵךְ תַּעֲשִׂי בָּאַחֲרֹנָה
-בסוף:
(יד)
כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר עַד יוֹם תֵּת יְהֹוָה (תתן גֶּשֶׁם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
והברכה שתחול בביתך לא תהיה מכוח דיבורי אלא מכוח גזרת ה',
[58]
כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,
כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה
-תתרוקן
[59]
ולא תפסיק מלהוציא קמח,
[60]
וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר
מִלִּיצֹק שמן, וזאת
עַד יוֹם תֵּת יְהֹוָה (תתן
כתיב)
-שיתן ה'
גֶּשֶׁם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה
שאז לא יהיה עוד צורך בנס:
[61]
(טו)
וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה כִּדְבַר אֵלִיָּהוּ, וַתֹּאכַל הִיא וָהוּא (הוא והיא וּבֵיתָהּ יָמִים:
וַתֵּלֶךְ
האישה
וַתַּעֲשֶׂה כִּדְבַר אֵלִיָּהוּ,
וַתֹּאכַל הִיא וָהוּא (הוא והיא
כתיב)
[62]
וּבֵיתָהּ
-בְּנָהּ ובני הבית
[63]
יָמִים
-במשך שנה:
[64]
(טז)
כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא חָסֵר כִּדְבַר יְהֹוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֵלִיָּהוּ:
ואכן הברכה שרתה
[65]
בְּ
כַּד הַקֶּמַח
אשר
לֹא כָלָתָה
-פסק מלהוציא קמח,
וְצַפַּחַת
-וצלוחית
הַשֶּׁמֶן לֹא חָסֵר
-התרוקנה מלהוציא שמן
[66]
כִּדְבַר יְהֹוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֵלִיָּהוּ:
(יז)
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָלָה בֶּן הָאִשָּׁה בַּעֲלַת הַבָּיִת וַיְהִי חָלְיוֹ חָזָק מְאֹד עַד אֲשֶׁר לֹא נוֹתְרָה בּוֹ נְשָׁמָה:
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
-לאחר שנה זו,
חָלָה בֶּן הָאִשָּׁה בַּעֲלַת הַבָּיִת
ולא חלה כדרך החולים הטבעיים שתחלה יחלה מעט ואח"כ החולי מתגבר
[67]
, רק תיכף
וַיְהִי
-היה
חָלְיוֹ חָזָק מְאֹד עַד אֲשֶׁר
מת
[68]
מחולי זה
[69]
לֹא נוֹתְרָה בּוֹ נְשָׁמָה:
[70]
(יח)
וַתֹּאמֶר אֶל אֵלִיָּהוּ, מַה לִּי וָלָךְ אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּאתָ אֵלַי לְהַזְכִּיר אֶת עֲוֹנִי וּלְהָמִית אֶת בְּנִי:
והאישה התרעמה
[71]
וַתֹּאמֶר
-ואמרה
אֶל אֵלִיָּהוּ,
מַה לִּי וָלָךְ
-מה האיבה והשנאה אשר בינינו, מה עשית לי ומה עשיתי לך
[72]
אִישׁ הָאֱלֹהִים
שֶׁ
בָּאתָ אֵלַי
כדי
לְהַזְכִּיר אֶת עֲוֹנִי
, שכן עד שלא באת היו שוקלין מַעֲשַׂי ומעשה עירי והייתי ראויה לנס, -ומשבאת לכאן לא נחשבתי לכלום לעומתך שאתה נקי מן החטאים
[73]
, ואין צדקתי ניכרת
[74]
ומדקדקים איתי
[75]
, ולכן הזכירו לי כעת את עונותיי, ועוד שהגעתך הנה גרמה לי אולי לעוונות נוספים שאולי לא עבדתי אותך כראוי
[76]
, או שמא אסור היה לי להנות מנס כד הקמח וצפחת השמן,
[77]
וּ
ביאתך אֵלַי גרמה אם כן
לְהָמִית אֶת בְּנִי:
(יט)
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ תְּנִי לִי אֶת בְּנֵךְ, וַיִּקָּחֵהוּ מֵחֵיקָהּ וַיַּעֲלֵהוּ אֶל הָעֲלִיָּה אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב שָׁם, וַיַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטָּתוֹ:
וַיֹּאמֶר
אליהו
אֵלֶיהָ תְּנִי לִי אֶת בְּנֵךְ,
וַיִּקָּחֵהוּ מֵחֵיקָהּ וַיַּעֲלֵהוּ אֶל הָעֲלִיָּה אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב
-התגורר
שָׁם,
וַיַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטָּתוֹ
להראות כי מיתתו של הילד צער גדול הוא לאליהו עצמו:
[78]
(כ)
וַיִּקְרָא אֶל יְהֹוָה וַיֹּאמַר, יְהֹוָה אֱלֹהָי הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ:
וַיִּקְרָא אֶל יְהֹוָה וַיֹּאמַר,
יְהֹוָה אֱלֹהָי
לא די שהרעות לי ללכת נע ונד משוטט בארץ על שעצרתי את המטר,
[79]
הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר
-דָּר
[80]
עִמָּהּ
יחרה לך על שהכניסה אותי בביתה
[81]
וְ
הֲרֵעוֹתָ
לה בעבור זה
לְהָמִית אֶת בְּנָהּ
?! וכי כל כך גדלה אשמתי עד שלא אמצא מי שיכניס אותי?!
[82]
והאם לא די שפקדת את עון ישראל שתפקוד גם את עון האלמנה?
[83]
ובגלל שאתה כועס עלי ורוצה להרע לי, גדל כעסך עד שתרע גם לאלמנה?!
[84]
, וכי לא תחיה את בנה בזכותי שאני מתגורר עמה?!:
[85]
(כא)
וַיִּתְמֹדֵד עַל הַיֶּלֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וַיִּקְרָא אֶל יְהֹוָה וַיֹּאמַר, יְהֹוָה אֱלֹהָי תָּשָׁב נָא נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד הַזֶּה עַל קִרְבּוֹ:
וַיִּתְמֹדֵד
[86]
-והשתטח אליהו
[87]
עַל הַיֶּלֶד
ושם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו אל כפיו
[88]
שָׁלֹשׁ פְּעָמִים,
וַיִּקְרָא
בכל שלושת הפעמים
[89]
אֶל יְהֹוָה וַיֹּאמַר,
יְהֹוָה אֱלֹהָי
היחיד שנותן נשמות ומסוגל להשיבן,
[90]
תָּשָׁב נָא נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד הַזֶּה עַל קִרְבּוֹ
-לתוך גופו:
[91]
(כב)
וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ, וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד עַל קִרְבּוֹ וַיֶּחִי:
וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ,
וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד עַל קִרְבּוֹ וַיֶּחִי
-וקם הילד לתחיה:
[92]
(כג)
וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת הַיֶּלֶד וַיֹּרִדֵהוּ מִן הָעֲלִיָּה הַבַּיְתָה וַיִּתְּנֵהוּ לְאִמּוֹ, וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ רְאִי חַי בְּנֵךְ:
וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת הַיֶּלֶד וַיֹּרִדֵהוּ מִן הָעֲלִיָּה הַבַּיְתָה וַיִּתְּנֵהוּ לְאִמּוֹ,
וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ
לאימו
רְאִי חַי בְּנֵךְ:
(כד)
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל אֵלִיָּהוּ עַתָּה זֶה יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים אָתָּה, וּדְבַר יְהֹוָה בְּפִיךָ אֱמֶת:
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל אֵלִיָּהוּ עַתָּה זֶה
-עכשיו בהחיותך את בני
[93]
יָדַעְתִּי
-נוכחתי לדעת
כִּי אִישׁ אֱלֹהִים
אמיתי
[94]
אָתָּה,
וּדְבַר יְהֹוָה
שהיה
בְּפִיךָ
אודות כד הקמח וצפחת השמן
[95]
היו גם
אֱמֶת: