(א)
בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ חֶפְצִי בָהּ:
לאחר שסיים הכתוב לספר על מלכות חזקיהו חסידותו ומעלותיו, מספר עתה על מלכות מנשה בנו שהיה בקצה האחרון של הרשעה כמו שהיה אביו בקצה השלמות
[1]
, ומספר המקרא כי
בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה
היה
מְנַשֶּׁה
[2]
בנו של חזקיה
בְמָלְכוֹ
-כשהתחיל למלוך על ממלכת יהודה,
וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ
על ממלכה זו כאשר מקום מושב ממלכתו היה
בִּירוּשָׁלִָם
בירת ממלכת יהודה,
וְשֵׁם אִמּוֹ
של מנשה היה
חֶפְצִי בָהּ
היא בִּתּוֹ של ישעיה הנביא:
[3]
(ב)
וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהֹוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
וַיַּעַשׂ
מנשה את
הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה
, תחילה בעצמו, ולאחר מכן עלה מדרגה ברוע ועשה את הרע
[4]
כְּתוֹעֲבֹת
אותם
הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ
-גירש
[5]
יְהֹוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(ג)
וַיָּשָׁב וַיִּבֶן אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר אִבַּד חִזְקִיָּהוּ אָבִיו וַיָּקֶם מִזְבְּחֹת לַבַּעַל וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁתַּחוּ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם וַיַּעֲבֹד אֹתָם:
וַיָּשָׁב
-וכדי להחטיא את הרבים
[6]
חזר מנשה
וַיִּבֶן
-לבנות
אֶת הַבָּמוֹת
יחיד עליהם עבדו לה',
[7]
אֲשֶׁר אִבַּד
-הרס
חִזְקִיָּהוּ אָבִיו
, ואף בנה במות לעבודה זרה
[8]
וַיָּקֶם
-והקים
מִזְבְּחֹת לַבַּעַל
עליהם עבדו לשמש,
[9]
וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרָה
לעבודת הירח
[10]
כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל
שממנו התחילה עבודת האשרה בישראל
[11]
, והוסיף מנשה על חטאות אחאב
[12]
וַיִּשְׁתַּחוּ
-והשתחווה
[13]
לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם
הכוכבים ומזלות
[14]
וַיַּעֲבֹד אֹתָם:
(ד)
וּבָנָה מִזְבְּחֹת בְּבֵית יְהֹוָה אֲשֶׁר אָמַר יְהֹוָה בִּירוּשָׁלִַם אָשִׂים אֶת שְׁמִי:
והוסיף חטא על פשע
[15]
וּבָנָה
מנשה בכפירתו
[16]
מִזְבְּחֹת
לאשרה
[17]
בְּבֵית יְהֹוָה
-בבית המקדש הוא המקום המיוחד לה'
[18]
אֲשֶׁר אָמַר יְהֹוָה
בבית זה העומד
[19]
בִּירוּשָׁלִַם אָשִׂים אֶת שְׁמִי
-אשרה שכינתי:
[20]
(ה)
וַיִּבֶן מִזְבְּחוֹת לְכָל צְבָא הַשָּׁמָיִם בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית יְהֹוָה:
וַיִּבֶן מִזְבְּחוֹת לְכָל צְבָא הַשָּׁמָיִם בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית יְהֹוָה
הלא הן עזרת כהנים ועזרת ישראל
[21]
, וכפר בכך באחדות ה' בבנייתו מזבחות בחצרות החיצוניים כאילו יש צורך לה' בשותפים ועוזרים שיעזרו לו בהנהגה החיצונית:
[22]
(ו)
וְהֶעֱבִיר אֶת בְּנוֹ בָּאֵשׁ וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעֹנִים הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה לְהַכְעִיס:
אח"כ התחיל מנשה בתועבות החמורות של הכנענים
[23]
וְהֶעֱבִיר אֶת בְּנוֹ בָּאֵשׁ
כדרכה של העבודה זרה הנקראת עבודת המולך
[24]
, ועשה זאת בגיא בן הנום,
[25]
וְעוֹנֵן
-ועשה מעשי כשפים,
[26]
וְנִחֵשׁ
עתידות עפ"י מאורעות,
[27]
וְעָשָׂה אוֹב
-והעלה מתים,
[28]
וְיִדְּעֹנִים
הוא כישוף בו מניח בפיו עצם ומדבר העצם ע"י מכשפות
[29]
, וכך
הִרְבָּה
מנשה
לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה
, והוא אף סילק את האש העליונה שהיתה במזבח מימי שלמה המלך כדי להכעיס
[30]
, כי זו היתה תכליתו
[31]
לְהַכְעִיס
את ה':
[32]
(ז)
וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָשָׂה בַּבַּיִת אֲשֶׁר אָמַר יְהֹוָה אֶל דָּוִד וְאֶל שְׁלֹמֹה בְנוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעוֹלָם:
והגדיל מנשה התועבה עד שהשווה את עבודת הנכר לעבודת ה'
[33]
וַיָּשֶׂם
-והניח
אֶת פֶּסֶל
[34]
הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָשָׂה בַּבַּיִת
הוא בית המקדש
אֲשֶׁר
עליו
אָמַר יְהֹוָה אֶל דָּוִד וְאֶל שְׁלֹמֹה בְנוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי
בה
מִכֹּל
נחלות
שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָשִׂים
-אַשְׁרֶה
אֶת שְׁמִי
-שכינתי
לְעוֹלָם
, ועשה זאת מנשה כדי שהחטא יהיה כללי (של כל העם) בהיות הפסל מצוי בבית המקדש השייך לכלל ישראל:
[35]
(ח)
וְלֹא אֹסִיף לְהָנִיד רֶגֶל יִשְׂרָאֵל מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם רַק אִם יִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִים וּלְכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה אֹתָם עַבְדִּי מֹשֶׁה:
וְ
עוד אמר ה' לדוד ולשלמה
[36]
שבזכות השראת השכינה בבית המקדש
[37]
לֹא אֹסִיף
כבעבר
[38]
לְהָנִיד
-להגלות
[39]
רֶגֶל
-את עם
יִשְׂרָאֵל מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם
, ואולם זאת אעשה
[40]
רַק אִם יִשְׁמְרוּ
ישראל
לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִים
בשתי הדיברות אשר שמעו מפי הגבורה בהר סיני,
[41]
וּלְכָל הַתּוֹרָה
-שאר המצוות כולם
[42]
אֲשֶׁר צִוָּה אֹתָם עַבְדִּי מֹשֶׁה
שנאמרו לו מפי ה':
[43]
(ט)
וְלֹא שָׁמֵעוּ וַיַּתְעֵם מְנַשֶּׁה לַעֲשׂוֹת אֶת הָרָע מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד יְהֹוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
וְ
אולם
[44]
לֹא שָׁמֵעוּ
ישראל לדברי התורה
[45]
וַיַּתְעֵם
-כי התעה
[46]
אותם
[47]
מְנַשֶּׁה לַעֲשׂוֹת אֶת הָרָע
עוד יותר
[48]
מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד יְהֹוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(י)
וַיְדַבֵּר יְהֹוָה בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים לֵאמֹר:
וַיְדַבֵּר
-ולכן דיבר
[49]
יְהֹוָה בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים
יואל
[50]
נחום וחבקוק
[51]
לֵאמֹר
-שיאמרו נבואה זו:
(יא)
יַעַן אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה מֶלֶךְ יְהוּדָה הַתֹּעֵבוֹת הָאֵלֶּה הֵרַע מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר לְפָנָיו וַיַּחֲטִא גַם אֶת יְהוּדָה בְּגִלּוּלָיו:
יַעַן
-בגלל שני הדברים
[52]
אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה מֶלֶךְ יְהוּדָה
, הדבר הראשון שעשה את
הַתֹּעֵבוֹת הָאֵלֶּה
אשר
הֵרַע
-עשה גרוע
[53]
יותר
מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר
ישבו
לְפָנָיו
בישראל, והשני
וַיַּחֲטִא
-באשר החטיא
גַם אֶת יְהוּדָה
[54]
בְּגִלּוּלָיו:
(יב)
לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעָהּ (שמעיו תִּצַּלְנָה שְׁתֵּי אָזְנָיו:
לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעָהּ (שמעיו
[55]
כתיב)
-כל מי שישמע אותה, מגודל החרדה
[56]
תִּצַּלְנָה
[57]
-ידמה לו קול הברה
[58]
עד שירעדו ויתנועעו
[59]
שְׁתֵּי אָזְנָיו:
(יג)
וְנָטִיתִי עַל יְרוּשָׁלִַם אֵת קָו שֹׁמְרוֹן וְאֶת מִשְׁקֹלֶת בֵּית אַחְאָב וּמָחִיתִי אֶת יְרוּשָׁלִַם כַּאֲשֶׁר יִמְחֶה אֶת הַצַּלַּחַת מָחָה וְהָפַךְ עַל פָּנֶיהָ:
ואמר על דרך משל כי ישווה הקב"ה בין הרעה שהביא על שומרון לבין הרעה שיביא על ירושלים
[60]
, וכך אמר:
וְנָטִיתִי
-ואמשוך
[61]
עַל יְרוּשָׁלִַם אֵת קָו
-חבל
[62]
שֹׁמְרוֹן
כדרך הבנאי, אשר ינטה חבל ליישר ולהשוות הבניין, כך הרעה אשר תבוא לירושלים תדמה לרעת שומרון,
[63]
וְ
נטיתי על ירושלים
אֶת מִשְׁקֹלֶת בֵּית אַחְאָב
המשקולת היא חוט שהבונים חומה קושרין בו עופרת לכוון בו את החומה
[64]
, וכמו שהחרבתי את בית אחאב כך יכלו מירושלים כל יושביה,
[65]
וּמָחִיתִי
-ואקנח
[66]
אֶת יְרוּשָׁלִַם
מכל אשר בה
[67]
כַּאֲשֶׁר יִמְחֶה
-יקנח
[68]
איש
[69]
אֶת הַצַּלַּחַת
-הקערה,
[70]
מָחָה
-מקנח
וְהָפַךְ
-והופך אותה
[71]
עַל פָּנֶיהָ
-על פיה אחר הקינוח שלא תטנף, כך ירושלים לאחר שתתרוקן מכל, תהיה נהפכת וחרבה:
[72]
(יד)
וְנָטַשְׁתִּי אֵת שְׁאֵרִית נַחֲלָתִי וּנְתַתִּים בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וְהָיוּ לְבַז וְלִמְשִׁסָּה לְכָל אֹיְבֵיהֶם:
וְנָטַשְׁתִּי
-ועזבתי
[73]
אֵת
ממלכת יהודה היא
[74]
שְׁאֵרִית נַחֲלָתִי
לאחר שגלו עשרת השבטים,
[75]
וּנְתַתִּים בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וְהָיוּ לְבַז
-לבזיזה
וְלִמְשִׁסָּה
-ולדריכה ודריסה
[76]
לְכָל אֹיְבֵיהֶם
, ואכן כך היה בעם שהשאיר נבוזראדן בְּדַלַּת הארץ כדי שיהיו עובדי כרמים ושדות שהלכו למצרים ושם נפלו:
[77]
(טו)
יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינַי וַיִּהְיוּ מַכְעִסִים אֹתִי מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצְאוּ אֲבוֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה:
וזאת אעשה להם
יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ
העם
אֶת הָרַע בְּעֵינַי וַיִּהְיוּ מַכְעִסִים אֹתִי מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצְאוּ אֲבוֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה
, ולכן עתה נתמלאה הסאה
[78]
, והגם שמנשה עשה תשובה כנזכר בדברי הימים לא שב ה' מחרון אפו, שכן העם לא עזבו את תועבותיהם:
[79]
(טז)
וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד עַד אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם פֶּה לָפֶה לְבַד מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יְהוּדָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה:
וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד
, שהיה הורג את כל מי שלא עבד עבודת גילולים ואת הנביאים אשר היו מוכיחים אותו
[80]
, וגם כששב מנשה בתשובה שב בתשובה על העבודה זרה אך לא על הרצח שעשה
[81]
, ובראות העם שהקל מנשה בשפיכת דם, למדו ממנו ושפכו גם המה דם,
[82]
עַד אֲשֶׁר מִלֵּא
מנשה בדם
אֶת יְרוּשָׁלִַם פֶּה לָפֶה
-משער לשער
[83]
, ולמרות שהעם חטא בזה נזקף גם העוון הזה למנשה,
[84]
לְבַד מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יְהוּדָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה
בעבירות שבין האדם למקום:
[85]
(יז)
וְיֶתֶר דִּבְרֵי מְנַשֶּׁה וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא, הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה:
וְיֶתֶר דִּבְרֵי מְנַשֶּׁה וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא,
הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה
, ושב מנשה בתשובה:
[86]
(יח)
וַיִּשְׁכַּב מְנַשֶּׁה עִם אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר בְּגַן בֵּיתוֹ בְּגַן עֻזָּא, וַיִּמְלֹךְ אָמוֹן בְּנוֹ תַּחְתָּיו:
וַיִּשְׁכַּב מְנַשֶּׁה עִם אֲבֹתָיו,
וַיִּקָּבֵר בְּגַן
שהיה לו
[87]
בְּ
בֵּיתוֹ בְּגַן
אשר שמו היה
[88]
עֻזָּא,
וַיִּמְלֹךְ
על ממלכת ירושלים
אָמוֹן בְּנוֹ תַּחְתָּיו:
(יט)
בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אָמוֹן בְּמָלְכוֹ, וּשְׁתַּיִם שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ מְשֻׁלֶּמֶת בַּת חָרוּץ מִן יָטְבָה:
בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אָמוֹן בְּמָלְכוֹ,
וּשְׁתַּיִם
-ושתי
שָׁנִים
בלבד
[89]
מָלַךְ
על ממלכת יהודה, כאשר מקום מושב ממלכתו היה
בִּירוּשָׁלִָם,
וְשֵׁם אִמּוֹ
היה
מְשֻׁלֶּמֶת בַּת חָרוּץ מִן יָטְבָה:
(כ)
וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה אָבִיו:
וַיַּעַשׂ
אמון
הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה
להכעיס את הקב"ה
[90]
כַּאֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה אָבִיו:
(כא)
וַיֵּלֶךְ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַךְ אָבִיו, וַיַּעֲבֹד אֶת הַגִּלֻּלִים אֲשֶׁר עָבַד אָבִיו וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם:
וַיֵּלֶךְ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַךְ אָבִיו,
וַיַּעֲבֹד אֶת הַגִּלֻּלִים אֲשֶׁר עָבַד אָבִיו וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם:
(כב)
וַיַּעֲזֹב אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו וְלֹא הָלַךְ בְּדֶרֶךְ יְהֹוָה:
וַיַּעֲזֹב אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו
ולא חזר בתשובה כמנשה אביו,
[91]
וְלֹא הָלַךְ בְּדֶרֶךְ יְהֹוָה
שכבר נפרד מכל וכל מדרך ה':
[92]
(כג)
וַיִּקְשְׁרוּ עַבְדֵי אָמוֹן עָלָיו וַיָּמִיתוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ:
ולפי שהוא התנכר לאדוניו שבשמיים, הענישו ה' מדה כנגד מדה שגם עבדיו התנכרו אליו,
[93]
וַיִּקְשְׁרוּ עַבְדֵי אָמוֹן עָלָיו
קשר למרוד בו,
[94]
וַיָּמִיתוּ אֶת הַמֶּלֶךְ
אמון
בְּבֵיתוֹ:
(כד)
וַיַּךְ עַם הָאָרֶץ אֵת כָּל הַקֹּשְׁרִים עַל הַמֶּלֶךְ אָמוֹן וַיַּמְלִיכוּ עַם הָאָרֶץ אֶת יֹאשִׁיָּהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו:
ולפי שהיה אמון עובד עבודה זרה היו אוהבים אותו ומרחמים עליו
[95]
, ולכן
וַיַּךְ
-היכה
עַם הָאָרֶץ אֵת כָּל הַקֹּשְׁרִים עַל הַמֶּלֶךְ אָמוֹן
והרגו אותם,
וַיַּמְלִיכוּ עַם הָאָרֶץ אֶת יֹאשִׁיָּהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו:
(כה)
וְיֶתֶר דִּבְרֵי אָמוֹן אֲשֶׁר עָשָׂה, הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה:
וְיֶתֶר דִּבְרֵי אָמוֹן אֲשֶׁר עָשָׂה,
הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה:
(כו)
וַיִּקְבְֹּר אֹתוֹ בִּקְבֻרָתוֹ בְּגַן עֻזָּא, וַיִּמְלֹךְ יֹאשִׁיָּהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו:
וַיִּקְבְֹּר אֹתוֹ
העם
בִּקְבֻרָתוֹ
אשר כרה לעצמו בחייו
[96]
בְּגַן
אשר שמו היה
[97]
עֻזָּא,
וַיִּמְלֹךְ
על ממלכת יהודה
יֹאשִׁיָּהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו: