(א)
וַיְהִי אֲרוֹן יְהֹוָה בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה חֳדָשִׁים:
וַיְהִי
-ונשאר
אֲרוֹן יְהֹוָה בִּשְׂדֵה
-בארץ
[1]
פְלִשְׁתִּים
באשדוד בגת ובעקרון
[2]
, ובסך הכל היה שם
שִׁבְעָה חֳדָשִׁים
[3]
, ואם לא היה מכה בהם הקב"ה היו מחזיקים בו עוד שנים רבות:
[4]
(ב)
וַיִּקְרְאוּ פְלִשְׁתִּים לַכֹּהֲנִים וְלַקֹּסְמִים לֵאמֹר מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲרוֹן יְהֹוָה הוֹדִעֻנוּ בַּמֶּה נְשַׁלְּחֶנּוּ לִמְקוֹמוֹ:
וַיִּקְרְאוּ פְלִשְׁתִּים לַכֹּהֲנִים וְלַקֹּסְמִים
המכשפים
[5]
לֵאמֹר מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲרוֹן יְהֹוָה
האם נשלח אותו למקומו, או לא? ואם נהיה מוכרחים לשלח אותו
[6]
הוֹדִעֻנוּ בַּמֶּה נְשַׁלְּחֶנּוּ לִמְקוֹמוֹ
שלא יחרה אפו, וישוב חרונו מאתנו
[7]
, האם להניחו בעגלה ולמשכו בבהמות, או האם לשאתו בכתף?
[8]
האם נחלה פניו במנחה או נשלח אותו ריקם?:
[9]
(ג)
וַיֹּאמְרוּ, אִם מְשַׁלְּחִים אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אַל תְּשַׁלְּחוּ אֹתוֹ רֵיקָם כִּי הָשֵׁב תָּשִׁיבוּ לוֹ אָשָׁם אָז תֵּרָפְאוּ וְנוֹדַע לָכֶם לָמָּה לֹא תָסוּר יָדוֹ מִכֶּם:
וַיֹּאמְרוּ,
אִם מְשַׁלְּחִים
-אם יתברר שצריך לשלוח
[10]
אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
למקומו,
[11]
אַל תְּשַׁלְּחוּ אֹתוֹ רֵיקָם
-בלי כבוד
[12]
מבלי לשלוח עימו מנחה ותשורה,
[13]
כִּי הָשֵׁב תָּשִׁיבוּ לוֹ
-לה' קרבן
[14]
אָשָׁם
כדין המועל בהקדש
[15]
, לרצותו על החטא שלקחתם אותו
[16]
, ובכך יהיה היכר שאתם מודים שמעלתם בו,
[17]
אָז
כאשר תעשו זאת
[18]
תֵּרָפְאוּ
-תתרפאו,
וְנוֹדַע
-ויוודע
לָכֶם
בבירור,
[19]
לָמָּה לֹא תָסוּר
-סרה
[20]
יָדוֹ מִכֶּם
עד עכשיו, ותדעו כי יד ה' עשתה זאת מפני שעיכבתם את ארונו:
[21]
(ד)
וַיֹּאמְרוּ מָה הָאָשָׁם אֲשֶׁר נָשִׁיב לוֹ? וַיֹּאמְרוּ מִסְפַּר סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים חֲמִשָּׁה טְחֹרֵי (עפלי) זָהָב וַחֲמִשָּׁה עַכְבְּרֵי זָהָב כִּי מַגֵּפָה אַחַת לְכֻלָּם וּלְסַרְנֵיכֶם:
וַיֹּאמְרוּ
סרני פלשתים לכהנים ולקוסמים
[22]
מָה הָאָשָׁם אֲשֶׁר נָשִׁיב לוֹ?
[23]
וַיֹּאמְרוּ
להם, תשיבו כנגד העונש
[24]
, כפי
מִסְפַּר סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים
שהם
חֲמִשָּׁה
[25]
, ככה תשיבו חמשה
טְחֹרֵי (עפלי
כתיב
) זָהָב
כנגד מכת טחורים,
[26]
וַחֲמִשָּׁה עַכְבְּרֵי זָהָב
תביאו, לכפר על העם של חמש האומות שבארץ פלשתים
[27]
, וכולכם צריכים כפרה
[28]
להסיר את אותו החולי מכם,
[29]
כִּי מַגֵּפָה אַחַת
היתה
לְכֻלָּם
-לכל העם,
[30]
וּלְסַרְנֵיכֶם
המושלים בעם:
[31]
(ה)
וַעֲשִׂיתֶם צַלְמֵי טְחֹרֵיכֶם (עפליכם) וְצַלְמֵי עַכְבְּרֵיכֶם הַמַּשְׁחִיתִם אֶת הָאָרֶץ, וּנְתַתֶּם לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כָּבוֹד אוּלַי יָקֵל אֶת יָדוֹ מֵעֲלֵיכֶם וּמֵעַל אֱלֹהֵיכֶם, וּמֵעַל אַרְצְכֶם:
וַעֲשִׂיתֶם צַלְמֵי
-את הצלמים כדמות
[32]
טְחֹרֵיכֶם (עפליכם
כתיב
) וְצַלְמֵי
-וכדמות
[33]
עַכְבְּרֵיכֶם
אשר הם
[34]
הַמַּשְׁחִיתִם אֶת
אנשי
[35]
הָאָרֶץ,
[36]
וּנְתַתֶּם לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כָּבוֹד
[37]
, ולמרות שאינו צריך לזה,
[38]
אוּלַי יָקֵל אֶת יָדוֹ מֵעֲלֵיכֶם
הסרנים
[39]
במכת הטחורים,
[40]
וּמֵעַל אֱלֹהֵיכֶם,
וּמֵעַל
יתר יושבי
[41]
אַרְצְכֶם
במכת העכברים
[42]
, בעבור הכבוד אשר תעשו לו:
[43]
(ו)
וְלָמָּה תְכַבְּדוּ אֶת לְבַבְכֶם כַּאֲשֶׁר כִּבְּדוּ מִצְרַיִם וּפַרְעֹה אֶת לִבָּם הֲלוֹא כַּאֲשֶׁר הִתְעַלֵּל בָּהֶם וַיְשַׁלְּחוּם וַיֵּלֵכוּ:
וְ
על שאלתכם הראשונה האם להחזיר את הארון או לא,
[44]
לָמָּה תְכַבְּדוּ
-תכבידו
[45]
אֶת לְבַבְכֶם
לחשוב שהמחלה שה' היכה אתכם היא טבעית ותסור מכם,
[46]
כַּאֲשֶׁר כִּבְּדוּ
-הכבידו
[47]
מִצְרַיִם וּפַרְעֹה אֶת לִבָּם
?! שחשבו שה' ילאה מלהכותם,
[48]
הֲלוֹא
סוף דבר יהיה כפי שהיה במצרים
[49]
כַּאֲשֶׁר הִתְעַלֵּל
-השחית אותם
[50]
ושיחק
[51]
בָּהֶם
אלהיהם של ישראל, עד שבעל כרחם
[52]
לאחר שקיבלו מכה אחר מכה
[53]
וַיְשַׁלְּחוּם
-שילחו המצרים את בני ישראל
[54]
וַיֵּלֵכוּ
-והלכו להם ישראל
[55]
, וכך יהיה סופכם
[56]
שתשלחו את הארון:
[57]
(ז)
וְעַתָּה קְחוּ וַעֲשׂוּ עֲגָלָה חֲדָשָׁה אֶחָת וּשְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת אֲשֶׁר לֹא עָלָה עֲלֵיהֶם עֹל, וַאֲסַרְתֶּם אֶת הַפָּרוֹת בָּעֲגָלָה וַהֲשֵׁיבֹתֶם בְּנֵיהֶם מֵאַחֲרֵיהֶם הַבָּיְתָה:
ואם אתם מסופקים שמא המכות לא הגיעו בהשגחה בגלל הארון,
[58]
וְעַתָּה קְחוּ
עצים
[59]
וַעֲשׂוּ עֲגָלָה חֲדָשָׁה אֶחָת
לכבוד הארון
[60]
, ובחנו הדבר לדעת שהאמת אתנו,
[61]
וּ
לשם כך קחו
[62]
שְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת
-מניקות
[63]
, שאין דרכם למשוך משאות
[64]
, ומפני קדושת הארון תבחרו פרות
[65]
אֲשֶׁר לֹא עָלָה עֲלֵיהֶם עֹל,
וַאֲסַרְתֶּם
-ותקשרו
[66]
אֶת הַפָּרוֹת בָּעֲגָלָה
וקחו את בניהן מהן,
[67]
וַהֲשֵׁיבֹתֶם
-והחזירו את
בְּנֵיהֶם מֵאַחֲרֵיהֶם
-לעיניהן
[68]
, לכלוא אותם
[69]
הַבָּיְתָה
-ברפת
[70]
, לראות אם ילכו הפרות אחרי בניהן
[71]
, והנה מדרך הטבע לא יזוזו הפרות ממקומן ללכת מבניהן
[72]
וכל שכן שגם לא הורגלו במשיכת העול
[73]
, ואם יהיה כח בארון שיוליכו אותו מאליהן
[74]
ותתיישרנה הפרות מעצמן ללכת לישראל דרך בית שמש, שהוא המקום הקרוב אלינו ביותר בישראל, זו הוכחה כי מה' היתה זאת בסיבת ארון האלהים:
[75]
(ח)
וּלְקַחְתֶּם אֶת אֲרוֹן יְהֹוָה, וּנְתַתֶּם אֹתוֹ אֶל הָעֲגָלָה וְאֵת כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲשֵׁבֹתֶם לוֹ אָשָׁם, תָּשִׂימוּ בָאַרְגַּז מִצִּדּוֹ וְשִׁלַּחְתֶּם אֹתוֹ וְהָלָךְ:
וּלְקַחְתֶּם אֶת אֲרוֹן יְהֹוָה,
וּנְתַתֶּם אֹתוֹ אֶל
-על
[76]
הָעֲגָלָה
, כי זה הכלי אשר ראוי שישלחוהו בו,
[77]
וְאֵת כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲשֵׁבֹתֶם לוֹ
כקרבן
[78]
אָשָׁם,
תָּשִׂימוּ בָאַרְגַּז
-בתיבה
[79]
אשר תעשו, ותשימו אותה
[80]
מִצִּדּוֹ
של הארון,
[81]
וְשִׁלַּחְתֶּם אֹתוֹ
-הניחו לו ללכת מעצמו, מבלי שינהיג מישהו את הפרות,
[82]
וְהָלָךְ:
(ט)
וּרְאִיתֶם אִם דֶּרֶךְ גְּבוּלוֹ יַעֲלֶה בֵּית שֶׁמֶשׁ הוּא עָשָׂה לָנוּ אֶת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת וְאִם לֹא וְיָדַעְנוּ כִּי לֹא יָדוֹ נָגְעָה בָּנוּ מִקְרֶה הוּא הָיָה לָנוּ:
ועדיין זו לא הוכחה מספקת כי מאת ה' נעשה לנו הדבר עד שתראו באיזו דרך ילך הארון,
[83]
וּרְאִיתֶם
-ואז תראו,
[84]
אִם
מעצמו
[85]
דֶּרֶךְ גְּבוּלוֹ
-גבול ארצו
[86]
יַעֲלֶה
הארון אל
[87]
בֵּית שֶׁמֶשׁ
, אז בודאי
[88]
שֶׁ
הוּא עָשָׂה לָנוּ אֶת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת
, והכל בהשגחה, כי רצה שישוב ארון עוזו אל מנוחתו, ולכן הנהיג ברוחו גם את העגלה ואת הפרות המושכות אותה,
[89]
וְאִם לֹא
יעלה הארון דרך גבולו,
וְיָדַעְנוּ
-אז נדע
כִּי לֹא יָדוֹ נָגְעָה בָּנוּ
, וכי
מִקְרֶה
ולא בהשגחה
[90]
הוּא
מה שֶׁ
הָיָה לָנוּ:
(י)
וַיַּעֲשׂוּ הָאֲנָשִׁים כֵּן וַיִּקְחוּ שְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת וַיַּאַסְרוּם בָּעֲגָלָה, וְאֶת בְּנֵיהֶם כָּלוּ בַבָּיִת:
וַיַּעֲשׂוּ הָאֲנָשִׁים
-הפלשתים
כֵּן
-כך, שהאמינו לדבר כהניהם וקוסמיהם,
[91]
וַיִּקְחוּ שְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת
-מניקות,
[92]
וַיַּאַסְרוּם
-וקשרו
[93]
אותם
בָּעֲגָלָה,
וְאֶת בְּנֵיהֶם כָּלוּ
-כלאו
[94]
לעיניהן
[95]
בַבָּיִת
-ברפת:
[96]
(יא)
וַיָּשִׂמוּ אֶת אֲרוֹן יְהֹוָה אֶל הָעֲגָלָה, וְאֵת הָאַרְגַּז וְאֵת עַכְבְּרֵי הַזָּהָב וְאֵת צַלְמֵי טְחֹרֵיהֶם:
וַיָּשִׂמוּ
הפלשתים
אֶת אֲרוֹן יְהֹוָה אֶל
-על
[97]
הָעֲגָלָה,
וְ
כן
אֵת הָאַרְגַּז
-התיבה,
[98]
וְאֵת עַכְבְּרֵי הַזָּהָב וְאֵת צַלְמֵי טְחֹרֵיהֶם
הם העפולים שהיו דומים לטחורים
[99]
, אשר השיבו אשם לה'
[100]
, הניחו בתוך התיבה:
(יב)
וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ עַל דֶּרֶךְ בֵּית שֶׁמֶשׁ בִּמְסִלָּה אַחַת הָלְכוּ הָלֹךְ וְגָעוֹ וְלֹא סָרוּ יָמִין וּשְׂמֹאול וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם עַד גְּבוּל בֵּית שָׁמֶשׁ:
והנה בנס זה ארעו מספר פלאים, ראשית, הפרות יכלו לפנות אל צד הבתים או השדות, ואולם
[101]
וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ
-בחרו ליישר את הליכתם אל הדרך, וכשהגיעו אל הדרך למרות שיכלו ללכת לפנים או לאחור אל צד פלשתים, הם בחרו ללכת
[102]
עַל דֶּרֶךְ
העולה אל
[103]
בֵּית שֶׁמֶשׁ
למזרח
[104]
שם היו ישראל
[105]
, ולמרות שבדרך יש כמה מסילות כבושות להולכי רגל, ודרך הבהמה ללכת פעם בצד זה ופעם בצד זה, הם
[106]
בִּמְסִלָּה אַחַת הָלְכוּ
ולא הטו ימין ושמאל,
[107]
הָלֹךְ
-והלכו
וְגָעוֹ
-על חסרון בניהם,
[108]
וְ
אף על פי כן
[109]
לֹא סָרוּ יָמִין וּשְׂמֹאול
, ולא הלכו כפי הדרך שמתעקמת אלא הלכו בקו ישר בדרך הקצרה,
[110]
וְ
לא שהלכו הפרות אחרי הפלשתים כדרך בהמות שהולכים אחרי בני אדם, אלא
[111]
סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם עַד גְּבוּל בֵּית שָׁמֶשׁ
שהלכו לראות אמיתות העניין:
[112]
(יג)
וּבֵית שֶׁמֶשׁ קֹצְרִים קְצִיר חִטִּים בָּעֵמֶק, וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרוֹן וַיִּשְׂמְחוּ לִרְאוֹת:
וּבֵית
-ויושבי בית
[113]
שֶׁמֶשׁ
הישראלים
[114]
היו באותה עת
קֹצְרִים קְצִיר חִטִּים בָּעֵמֶק,
וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרוֹן
בא לבדו
[115]
וַיִּשְׂמְחוּ לִרְאוֹת
אותו
[116]
, ומשמחתם נהגו בו קלות ראש:
[117]
(יד)
וְהָעֲגָלָה בָּאָה אֶל שְׂדֵה יְהוֹשֻׁעַ בֵּית הַשִּׁמְשִׁי וַתַּעֲמֹד שָׁם וְשָׁם אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְבַקְּעוּ אֶת עֲצֵי הָעֲגָלָה וְאֶת הַפָּרוֹת הֶעֱלוּ עֹלָה לַיהֹוָה:
וְהָעֲגָלָה בָּאָה אֶל שְׂדֵה יְהוֹשֻׁעַ בֵּית הַשִּׁמְשִׁי
-שהיה מבית שמש,
[118]
וַתַּעֲמֹד שָׁם
העגלה,
וְשָׁם
היתה
אֶבֶן גְּדוֹלָה
שהיתה מוכנה בהשגחה שיונח עליה הארון,
[119]
וַיְבַקְּעוּ
אנשי בית שמש
[120]
אֶת עֲצֵי הָעֲגָלָה
לעצי מזבח,
[121]
וְאֶת הַפָּרוֹת
שנתקדשו ע"י הארון
[122]
הֶעֱלוּ עֹלָה לַיהֹוָה
על האבן הגדולה
[123]
, שאז היה מותר להקריב בבמות:
[124]
(טו)
וְהַלְוִיִּם הוֹרִידוּ אֶת אֲרוֹן יְהֹוָה וְאֶת הָאַרְגַּז אֲשֶׁר אִתּוֹ אֲשֶׁר בּוֹ כְלֵי זָהָב וַיָּשִׂמוּ אֶל הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה, וְאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ הֶעֱלוּ עֹלוֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים בַּיּוֹם הַהוּא לַיהֹוָה:
וְהַלְוִיִּם הוֹרִידוּ אֶת אֲרוֹן יְהֹוָה וְאֶת הָאַרְגַּז אֲשֶׁר
היה
אִתּוֹ אֲשֶׁר
היה
בּוֹ כְלֵי
הַ
זָהָב
שהביאו הפלשתים,
וַיָּשִׂמוּ
אותם
אֶל
-על
[125]
הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה,
וְאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ הֶעֱלוּ עֹלוֹת
נוספות, בנוסף לפרות,
[126]
וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים
-קרבנות שלמים
[127]
בַּיּוֹם הַהוּא לַיהֹוָה:
(טז)
וַחֲמִשָּׁה סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים רָאוּ וַיָּשֻׁבוּ עֶקְרוֹן בַּיּוֹם הַהוּא:
וַחֲמִשָּׁה סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים רָאוּ
שנבחן הדבר ונמצא כן,
[128]
וַיָּשֻׁבוּ
הסרנים לְ
עֶקְרוֹן
עוד
בַּיּוֹם הַהוּא
, וגם זה היה פלא שהסרנים הספיקו ללכת לבית שמש לראות את הקרבת הפרות והזבחים ולשוב לעקרון באותו יום:
[129]
(יז)
וְאֵלֶּה טְחֹרֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֵשִׁיבוּ פְלִשְׁתִּים אָשָׁם לַיהֹוָה לְאַשְׁדּוֹד אֶחָד, לְעַזָּה אֶחָד, לְאַשְׁקְלוֹן אֶחָד, לְגַת אֶחָד לְעֶקְרוֹן אֶחָד:
וְאֵלֶּה
חמש
[130]
דמויות
טְחֹרֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֵשִׁיבוּ
-הביאו
[131]
הַ
פְלִשְׁתִּים אָשָׁם לַיהֹוָה
, הביאו כמספר אשר אמרו להם הקוסמים והכהנים שלהם להביא
[132]
, והביאו אחד בעבור כל שר של כל עיר גדולה,
[133]
לְאַשְׁדּוֹד
-בעבור שַׂר אשדוד
[134]
אֶחָד,
לְעַזָּה
-בעבור שַׂר עזה
אֶחָד,
לְאַשְׁקְלוֹן
-בעבור שַׂר אשקלון
אֶחָד,
לְגַת
-בעבור שַׂר גת
אֶחָד
, וּ
לְעֶקְרוֹן
-ובעבור שַׂר עקרון
אֶחָד:
(יח)
וְעַכְבְּרֵי הַזָּהָב מִסְפַּר כָּל עָרֵי פְלִשְׁתִּים לַחֲמֵשֶׁת הַסְּרָנִים מֵעִיר מִבְצָר וְעַד כֹּפֶר הַפְּרָזִי וְעַד אָבֵל הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר הִנִּיחוּ עָלֶיהָ אֵת אֲרוֹן יְהֹוָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה, בִּשְׂדֵה יְהוֹשֻׁעַ בֵּית הַשִּׁמְשִׁי:
וְעַכְבְּרֵי
-ובאשר לעכברי
הַזָּהָב
לא הביאו רק חמישה כדברי הקוסמים, אלא הוסיפו
[135]
כְּ
מִסְפַּר כָּל עָרֵי
הַ
פְלִשְׁתִּים
כי היו עדיין יראים
[136]
, והביאו
לַחֲמֵשֶׁת הַסְּרָנִים
עבור הערים שתחת ממשלתם
[137]
, וגם הביאו עבור כל עיר בה ישבו פלשתים,
[138]
מֵעִיר מִבְצָר
-מבוצרת חומה
[139]
וְעַד כֹּפֶר
-כפר
[140]
הַפְּרָזִי
-פרוז ללא חומה,
[141]
וְ
ככה עשו בכל הערים והכפרים הסמוכים
[142]
עַד אָבֵל
-האבן
[143]
הַגְּדוֹלָה
ששם היה גבול ישראל
[144]
, היא האבן
אֲשֶׁר הִנִּיחוּ עָלֶיהָ אֵת אֲרוֹן יְהֹוָה
, והניכרת
[145]
עַד הַיּוֹם
בו נכתב הספר
[146]
הַזֶּה,
בִּשְׂדֵה יְהוֹשֻׁעַ בֵּית הַשִּׁמְשִׁי:
(יט)
וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן יְהֹוָה וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ, וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם כִּי הִכָּה יְהֹוָה בָּעָם מַכָּה גְדוֹלָה:
וַיַּךְ
ה'
[147]
בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי
לא די שלא כיסו את הארון שהיה מגולה
[148]
אלא פתחו אותו
[149]
וְ
רָאוּ בַּאֲרוֹן יְהֹוָה
בפנים
[150]
, שהוא מקום השכינה האסור בראיה
[151]
, והביטו בו יותר מן הראוי ממיעוט היראה והכבוד,
[152]
וַיַּךְ
-והיכה ה'
בָּעָם
-בזקני העם
[153]
שִׁבְעִים אִישׁ
ומיתר העם
[154]
חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ,
וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם
כולו
[155]
כִּי הִכָּה יְהֹוָה בָּעָם מַכָּה גְדוֹלָה:
(כ)
וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ מִי יוּכַל לַעֲמֹד לִפְנֵי יְהֹוָה הָאֱלֹהִים הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה וְאֶל מִי יַעֲלֶה מֵעָלֵינוּ:
וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ
, אם ניגפנו בגלל שהאנשים שניגשו לארון לא היו מספיק קדושים,
[156]
מִי יוּכַל לַעֲמֹד לִפְנֵי יְהֹוָה הָאֱלֹהִים הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה
, הלא הגדולים שבנו מתו?! ומי הוא הנשאר אשר יוכל לעמוד לפני ארון ה', לשומרו ולהיזהר בקדושתו?!
[157]
וְ
אם ניגפנו בגלל המקום, שהארון אינו חפץ לשכון במקום הזה, רק במקום אחר המוכן להשראת השכינה,
[158]
אֶל מִי
נשלחנו? רק שֶׁ
יַעֲלֶה
[159]
מֵעָלֵינוּ:
(כא)
וַיִּשְׁלְחוּ מַלְאָכִים אֶל יוֹשְׁבֵי קִרְיַת יְעָרִים לֵאמֹר, הֵשִׁבוּ פְלִשְׁתִּים אֶת אֲרוֹן יְהֹוָה רְדוּ הַעֲלוּ אֹתוֹ אֲלֵיכֶם:
ומתוך פחדם,
[160]
וַיִּשְׁלְחוּ מַלְאָכִים
-שליחים
אֶל יוֹשְׁבֵי קִרְיַת יְעָרִים
אשר היתה סמוכה אליהם
[161]
לֵאמֹר,
הֵשִׁבוּ
-הֶחזירו
פְלִשְׁתִּים אֶת אֲרוֹן יְהֹוָה
ואין לכם לדאוג שמא יילחמו בכם לקחת מכם שוב את הארון
[162]
, לכן
רְדוּ
אלינו
[163]
ו
הַעֲלוּ אֹתוֹ אֲלֵיכֶם: