/ יהושע פרק יז'

פסוקים

יהושע פרק יז'

(א) וַיְהִי - הַגּוֹרָל לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה כִּי הוּא בְּכוֹר יוֹסֵף לְמָכִיר בְּכוֹר מְנַשֶּׁה, אֲבִי הַגִּלְעָד כִּי הוּא הָיָה אִישׁ מִלְחָמָה וַיְהִי לוֹ הַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן: וַיְהִי - והיה הַגּוֹרָל לְמַטֵּה -לשבט [1] מְנַשֶּׁה לפני אָחִיו אפרים, ובנוסף קיבל שני חלקים, [2] כִּי הוּא היה בְּכוֹר יוֹסֵף [4] , וזו הסיבה כי קיבל נחלה נוספת מעבר לירדן; וכך היה גורלו, [5] לְמָכִיר בְּכוֹר מְנַשֶּׁה, [6] אשר נקרא מאוחר יותר [7] אֲבִי -שַׂר [8] הַגִּלְעָד , ניתנה ארץ הגלעד והבשן כִּי הוּא הָיָה אִישׁ מִלְחָמָה ובחר לשבת בעבר הירדן על הַסְפָר במקום סכנה, להראות לגויים את גבורתו, [9] וַיְהִי לוֹ לנחלה את הַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן אשר היו מקומות חזקים: [10]
(ב) וַיְהִי לִבְנֵי מְנַשֶּׁה הַנּוֹתָרִים לְמִשְׁפְּחֹתָם לִבְנֵי אֲבִיעֶזֶר וְלִבְנֵי חֵלֶק וְלִבְנֵי אַשְׂרִיאֵל וְלִבְנֵי שֶׁכֶם וְלִבְנֵי חֵפֶר וְלִבְנֵי שְׁמִידָע, אֵלֶּה בְּנֵי מְנַשֶּׁה בֶּן יוֹסֵף הַזְּכָרִים לְמִשְׁפְּחֹתָם: וַיְהִי -והיה אחרי זה הגורל [11] לִבְנֵי מְנַשֶּׁה הַנּוֹתָרִים שלא קיבלו נחלה מעברו המזרחי של הירדן, וקיבלו הם נחלה בארץ לְמִשְׁפְּחֹתָם לכל משפחה ומשפחה, [12] לִבְנֵי משפחת אֲבִיעֶזֶר וְלִבְנֵי משפחת חֵלֶק וְלִבְנֵי משפחת אַשְׂרִיאֵל וְלִבְנֵי משפחת שֶׁכֶם וְלִבְנֵי משפחת חֵפֶר וְלִבְנֵי משפחת שְׁמִידָע, אֵלֶּה שישה בתי האב של [13] בְּנֵי מְנַשֶּׁה בֶּן יוֹסֵף הַזְּכָרִים [14] אשר קיבלו נחלה בארץ לְמִשְׁפְּחֹתָם לכל משפחה ומשפחה: [15]
(ג) וְלִצְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת, וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו, מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה: וְלִצְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים שיירשו את נחלתו כִּי אִם בָּנוֹת, והיו בנות אלו חשובות כמעט כמו בנים, [16] וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו, מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה:
(ד) וַתִּקְרַבְנָה לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִים לֵאמֹר - יְהֹוָה צִוָּה אֶת מֹשֶׁה לָתֶת לָנוּ נַחֲלָה בְּתוֹךְ אַחֵינוּ וַיִּתֵּן לָהֶם אֶל - פִּי יְהֹוָה נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶן: וַתִּקְרַבְנָה בנות צלפחד לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִים לֵאמֹר - וכך אמרו להם, יְהֹוָה צִוָּה אֶת מֹשֶׁה לָתֶת לָנוּ נַחֲלָה בְּתוֹךְ אַחֵינוּ -אחי אבינו, [17] וַיִּתֵּן לָהֶם יהושע אֶל - על [18] פִּי יְהֹוָה וּבְמִצְוָתוֹ [19] נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶן: [20]
(ה) וַיִּפְּלוּ - חַבְלֵי מְנַשֶּׁה עֲשָׂרָה לְבַד - מֵאֶרֶץ הַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן: וַיִּפְּלוּ - ובגורל נפלו חַבְלֵי -מחוזות לשבט [21] מְנַשֶּׁה כך; עֲשָׂרָה מחוזותבארץ ישראל עצמה, [22] לְבַד - חוץ מהמחוזות מֵאֶרֶץ הַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן אֲשֶׁר נחלו מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן:
(ו) כִּי בְּנוֹת מְנַשֶּׁה נָחֲלוּ נַחֲלָה בְּתוֹךְ בָּנָיו וְאֶרֶץ הַגִּלְעָד הָיְתָה לִבְנֵי מְנַשֶּׁה הַנּוֹתָרִים,: והיו צריכים שבט מנשה מחוזות רבים [24] כִּי בְּנוֹת מְנַשֶּׁה נָחֲלוּ נַחֲלָה בישראל [25] בְּתוֹךְ משפחות בָּנָיו הזכרים של השבט, וְאֶרֶץ הַגִּלְעָד שבעבר הירדן [26] הָיְתָה לִבְנֵי מְנַשֶּׁה הַנּוֹתָרִים, [27] ולזה היה ראוי ונכון שיקחו בארץ ישראל עצמה עשרה מחוזות אלו, לא פחות ולא יותר, כי החשבון הזה היה ראוי להם: [28]
(ז) וַיְהִי - גְבוּל מְנַשֶּׁה מֵאָשֵׁר הַמִּכְמְתָת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי שְׁכֶם וְהָלַךְ הַגְּבוּל אֶל הַיָּמִין אֶל יֹשְׁבֵי עֵין תַּפּוּחַ: וַיְהִי - והיה גְבוּל מְנַשֶּׁה יוצא מֵ גבולשבט [29] אָשֵׁר הַמִּכְמְתָת -לְמִכְמְתָת [30] אֲשֶׁר עמדה בדרום מערב נחלת אפרים [31] עַל פְּנֵי -לפני [32] שְׁכֶם אשר היתה שייכת לנחלת אפרים, [33] וְהָלַךְ הַגְּבוּל הצפוני של שבט מנשה מן המערב כלפי המזרח [34] אֶל הַיָּמִין באלכסון לכיוון דרום, ובא [35] אֶל יֹשְׁבֵי עֵין תַּפּוּחַ:
(ח) לִמְנַשֶּׁה הָיְתָה אֶרֶץ תַּפּוּחַ וְתַפּוּחַ אֶל גְּבוּל מְנַשֶּׁה לִבְנֵי אֶפְרָיִם: לִמְנַשֶּׁה הָיְתָה אֶרֶץ -המקומות אשר סביב [36] תַּפּוּחַ הכפרים והחצרות, [37] וְ אולם העיר [38] תַפּוּחַ עצמה, למרות שעמדה [40] אֶל גְּבוּל -בסוף גבול [41] מְנַשֶּׁה על מְצָרוֹ,היתה שייכת [42] לִבְנֵי אֶפְרָיִם:
(ט) וְיָרַד הַגְּבוּל נַחַל קָנָה, נֶגְבָּה לַנַּחַל עָרִים הָאֵלֶּה לְאֶפְרַיִם בְּתוֹךְ עָרֵי מְנַשֶּׁה, וּגְבוּל מְנַשֶּׁה מִצְּפוֹן לַנַּחַל, וַיְהִי תֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה: וְיָרַד הַגְּבוּל הדרומי של שבט מנשה, מתפוחלְ [44] נַחַל קָנָה, נֶגְבָּה ושם דרומה [45] לַנַּחַל היו הֶ עָרִים הָאֵלֶּה המובדלות [46] לְ שבט אֶפְרַיִם בְּתוֹךְ עָרֵי שבט מְנַשֶּׁה, וּגְבוּל מְנַשֶּׁה היה מִצְּפוֹן לַנַּחַל, וַיְהִי -והיה תֹצְאֹתָיו -סוף גבולו של מנשה נגמר [47] הַיָּמָּה -אל הים: [48]
(י) נֶגְבָּה לְאֶפְרַיִם וְצָפוֹנָה לִמְנַשֶּׁה וַיְהִי הַיָּם גְּבוּלוֹ וּבְאָשֵׁר - יִפְגְּעוּן מִצָּפוֹן וּבְיִשָּׂשכָר - מִמִּזְרָח: ועד הים היה הגבול מחולק כך, [49] נֶגְבָּה -דרומההיה [50] לְאֶפְרַיִם בין בני יהודה לשאר השבטים, [51] וְצָפוֹנָה היה לִמְנַשֶּׁה שם נטל חלקו, [52] וַיְהִי -והיה הַיָּם גְּבוּלוֹ של מנשה, [53] וּבְאָשֵׁר - ובגבול אשר [54] יִפְגְּעוּן -יפגשו בני מנשה עם אשר [55] מִצָּפוֹן -בצפון מנשה, [58] וּבְיִשָּׂשכָר - ובגבול יששכר, יפגשו בני מנשה עם יששכר מִמִּזְרָח: [59]
(יא) וַיְהִי לִמְנַשֶּׁה בְּיִשָּׂשכָר וּבְאָשֵׁר - בֵּית שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ וְיִבְלְעָם וּבְנוֹתֶיהָ - וְאֶת יֹשְׁבֵי דֹאר וּבְנוֹתֶיהָ וְיֹשְׁבֵי עֵין דֹּר וּבְנֹתֶיהָ - וְיֹשְׁבֵי תַעְנַךְ וּבְנֹתֶיהָ וְיֹשְׁבֵי מְגִדּוֹ וּבְנוֹתֶיהָ - שְׁלֹשֶׁת הַנָּפֶת: וחוץ מזה [60] וַיְהִי -היה לִמְנַשֶּׁה ערים [61] בְּ תוך נחלת [62] יִשָּׂשכָר היושב למזרחו, [63] וּבְאָשֵׁר - ובתוך נחלת אשר היושב לצפונו, שהיו שתיהן סמוכות אליו, ואלה הערים, [64] בֵּית שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ -וכפריה שמסביב, [66] וְיִבְלְעָם וּבְנוֹתֶיהָ - וכפריה שמסביב, [67] וְאֶת יֹשְׁבֵי דֹאר וּבְנוֹתֶיהָ -וכפריה שמסביב, [68] וְיֹשְׁבֵי עֵין דֹּר וּבְנֹתֶיהָ - וכפריה שמסביב, [69] וְיֹשְׁבֵי תַעְנַךְ וּבְנֹתֶיהָ -וכפריה שמסביב, [70] וְיֹשְׁבֵי מְגִדּוֹ וּבְנוֹתֶיהָ - וכפריה שמסביב, [71] שְׁלֹשֶׁת הַנָּפֶת -בשלשה מחוזות עמדו הערים האלה: [72]
(יב) וְלֹא יָכְלוּ בְּנֵי מְנַשֶּׁה לְהוֹרִישׁ אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה, וַיּוֹאֶל - הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת: וְלֹא יָכְלוּ בְּנֵי מְנַשֶּׁה לְהוֹרִישׁ -לגרש [73] אֶת הכנעני יושב הֶעָרִים הָאֵלֶּה, והתחיל הכנעני להרים ראש, [74] וַיּוֹאֶל - ורצה [75] הַכְּנַעֲנִי להמשיך לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת:
(יג) וַיְהִי כִּי חָזְקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּתְּנוּ - אֶת הַכְּנַעֲנִי לָמַס - וְהוֹרֵשׁ - לֹא הוֹרִישׁוֹ: וַיְהִי כִּי -ואףכאשר [76] חָזְקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לא עלה בידם לגרשם,אמנם [78] וַיִּתְּנוּ - נתנו ישראל אֶת הַכְּנַעֲנִי יושב הערים האלה לָמַס - שישלמו להם מס, וְ אולם למרות שהיה ראוי לכובשם, בשל התרשלותם [79] הוֹרֵשׁ - לגרש לֹא הוֹרִישׁוֹ -לא גירשום: [80]
(יד) וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר מַדּוּעַ נָתַתָּה לִּי נַחֲלָה גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד?! וַאֲנִי עַם רָב עַד אֲשֶׁר עַד כֹּה בֵּרְכַנִי יְהֹוָה: וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף הם שבט מנשה [81] אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר -ואמרו לו, מַדּוּעַ נָתַתָּה לִּי לכל בני יוסף, למנשה ולאפרים [82] נַחֲלָה מועטת, כאילו היא [83] גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל ומחוז [84] אֶחָד?! וַאֲנִי עַם רָב שלא כדרך הטבע, ולפי מספר הגולגלות, היה צריך להכפיל את מחוזות נחלתי, ואין די לי בנחלה הזאת, כי אני עם רב [85] עַד אֲשֶׁר נתרבה מנייני [88] עַד כֹּה -כאשר אתה רואה כי [89] בֵּרְכַנִי יְהֹוָה בריבוי אוכלוסין, שאפילו כשאני מגיע עד כה, עד הים הגדול, נחלתי אינה מספיקה לי, ויתכן שבזכות ברכת יעקב יתווסף זרעי מאד עד שלא תכילני הארץ: [90]
(טו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ, אִם עַם רַב אַתָּה עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה - וּבֵרֵאתָ לְךָ שָׁם בְּאֶרֶץ הַפְּרִזִּי וְהָרְפָאִים כִּי אָץ לְךָ הַר אֶפְרָיִם: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ, לתת לך נחלה חוץ מתחומך אי אפשר, אבל [92] אִם עַם רַב אַתָּה יש בך כח לכרות יערות ולפנותם, ושם תבנה ערים, ואילו היית מתי מספר, לא היית יכול לעצור כח לכרות כל כך עצי יער, אבל הואיל ועם רב אתה, יכול תוכל, לכן [93] עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה - אל היער, [95] וּבֵרֵאתָ -ותכרות [96] לְךָ שָׁם בְּאֶרֶץ הַפְּרִזִּי וְהָרְפָאִים את היער, ויהיה לך ההר ההוא ליישוב ותרחיב בו נחלתך,ותבנה בו עיירות ותהיה לך ארץ חדשה מלאה שדות וכרמים, כך עשה [97] כִּי אָץ -אם דחוק וצר [100] לְךָ הַר אֶפְרָיִם עם רוב גדלו: [101]
(טז) וַיֹּאמְרוּ - בְּנֵי יוֹסֵף לֹא יִמָּצֵא לָנוּ הָהָר וְרֶכֶב בַּרְזֶל בְּכָל הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בְּאֶרֶץ הָעֵמֶק, לַאֲשֶׁר בְּבֵית שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ וְלַאֲשֶׁר בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל: וַיֹּאמְרוּ - והשיבו לו [102] בְּנֵי יוֹסֵף , אמת הדבר שֶׁ [103] לֹא יִמָּצֵא -יספיק [104] לָנוּ הָהָר כי דחוק הוא לנו כאשר אמרת, וגם היער לא יספיק לצרכינו כי אנו מרובים ביותר, ואם תאמר שנחלנו גם את העמק והלא יספיק, על זה נשיב כי יושבי העמק חזקים ביותר [105] וְרֶכֶב -ומרכבות [108] בַּרְזֶל בְּכָל הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בְּאֶרֶץ הָעֵמֶק, [109] הן [110] לַ כנעני אֲשֶׁר יושב בְּבֵית שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ -וכפריה הסמוכים, [111] וְ הן [112] לַ כנעני אֲשֶׁר יושב בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל:
(יז) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בֵּית יוֹסֵף, לְאֶפְרַיִם וְלִמְנַשֶּׁה לֵאמֹר - עַם רַב אַתָּה וְכֹחַ גָּדוֹל לָךְ לֹא יִהְיֶה לְךָ גּוֹרָל אֶחָד: וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בֵּית יוֹסֵף, לְאֶפְרַיִם וְלִמְנַשֶּׁה לֵאמֹר - וכך אמר, עַם רַב אַתָּה בכמות [113] וְכֹחַ גָּדוֹל לָךְ באיכות ובחוזק, ואם כן למה אתה מתיירא להילחם בכנעני היושב בארץ העמק?! יש לך כח גדול להילחם נגד הכנעני ולהרחיב את גבולך כך, שֶׁ [114] לֹא יִהְיֶה לך נחלה מועטת כאילו יש [117] לְךָ גּוֹרָל אֶחָד , ותוכל אם כן להוסיף על גורלך: [118]
(יח) כִּי הַר יִהְיֶה לָּךְ כִּי יַעַר הוּא וּבֵרֵאתוֹ - וְהָיָה - לְךָ תֹּצְאֹתָיו - כִּי תוֹרִישׁ אֶת הַכְּנַעֲנִי כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ; כִּי חָזָק הוּא: כִּי הַר זה שהפריזי והרפאים יושבים בו ושאמרתי לך לעלות אליו [119] יִהְיֶה לָּךְ לצרכך מבלי טורח רב, [121] כִּי יַעַר הוּא ואינו ראוי אלא לעם רב שיבראוהו ויפנוהו,ולא יִמָּצְאוּ בו הרבה אנשים להילחם נגדך, [123] וּבֵרֵאתוֹ - ואתה תכרות מהיער את האילנות, ותבנה שם ערי מושב, ואם לא יהיה לך די בזה [125] וְהָיָה - יהיה לְךָ לנחלה גם תֹּצְאֹתָיו - הגבול היוצא מההר ההוא ולהלאה, [128] כִּי כאשר תשב בהר [129] תוֹרִישׁ -תגרש בקלות [130] אֶת הַכְּנַעֲנִי על אף העובדה [132] כִּי רֶכֶב -מרכבות בַּרְזֶל לוֹ; ואין אחד משאר השבטים כדאי להילחם בו [133] כִּי חָזָק הוּא , ואולם אתה תוכל לו, כי היושב למעלה בהר מאד יתחזק על היושב מתחת בעמק, ועל אף שלכאורה אני גורע בזה מנחלת אשר ויששכר, הם לא יקפידו על כך כי הם כשלעצמם לא היו יכולים לגרש משם את הכנעני: [134]

הערות

1. תרגום יונתן.
2. רש"י.
3. וחז״ל קיבלו שהטעם שנקרע מטה מנשה לשנים היה בסיבת יוסף שגרם לשבטים לקרוע בגדיהם (מלבי"ם).
4. ומכל מקום נתאחר מלקחת גורלו עד שלקח אפרים תחלה, בעבור ברכת יעקב שהקדימו בכל דבר כמו שנאמר (בראשית מח, ה) "אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי" (מצודת דוד). ובשל כך בא הכתוב לומר כי קדימת אפרים היתה משום הברכה בלבד כי מנשה הבכור (אברבנאל).
5. כלומר לפי שהיה הוא בכור יוסף ומכיר היה בכורו והיה איש מלחמה, זה גרם לו שבאה לו הנחלה בארץ הגלעד, כי בני גד ובני ראובן שאלו אותה הארץ מפני שהיה להם מקנה רב והיא היתה ארץ מקנה, אבל חצי שבט מנשה קיבלו אותה מפני גבורתו של מכיר שלכד את הארץ, וזו הברכה היתה לו מפני שהיה אביו בכור יוסף והוא היה בכור גם כן, ובעבורו רמז משה בברכתו (דברים לג, יז) "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו" (רד"ק).
6. בבני מנשה לקח הבכור תחילה כי לא היתה סיבה להקדים את הצעיר לבכור (מצודת דוד).
7. מצודת דוד.
8. מצודת דוד.
9. אברבנאל, מצודת דוד.
10. כלי יקר. הגר"א ביאר כי מכיר לקח את הבשן וגלעד בן מכיר לקח את הגלעד.
11. מצודת דוד.
12. מצודת דוד.
13. מלבי"ם.
14. ולפי שנאמר (להלן בפס' ו) שאף נקבות מבני מנשה לקחו נחלה, לזה אמר הזכרים שבמשפחותם (מצודת דוד).
15. מצודת דוד.
16. כלי יקר ביאר כי גם חכמה ודעת היה להן בדומה לזקנם מנשה ראש השבט שהיה המליץ בין יוסף לאחיו, כמו שנאמר (בראשית מב, כג) "הֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם", וראה רש"י שם, ולכן הביא הכתוב את כל ייחוסם כדי לייחסם למנשה.
17. מצודת דוד.
18. תרגום יונתן, מצודת דוד. וראה בחומש במדבר (פרק כז) את פרשת בנות צלפחד.
19. מצודת דוד.
20. וביארו חז"ל (ב"ב קיח:) שחוץ ממה שלקחו נחלת צלפחד שהיה מיוצאי מצרים לקחו עם אחי צלפחד חלק בנחלת חפר שהיה בכור, ונטל שני חלקים, וזהו שכתוב "בתוך אחי אביהן" (מלבי"ם, וראה ביאור בפס' ה' להלן).
21. מצודת ציון.
22. שישה מחוזות לשישה בתי אבות המנויים בפס' ב' לעיל, וארבע לבנות צלפחד, ולא שכל אחת תהא בית אב בפני עצמה אלא שנטלו ארבעה חלקים, חלק אביהם שהיה מיוצאי מצרים, ולפי מנין היוצאים ממצרים נתחלקה הארץ, וחלקו של צלפחד עם אֶחָיו בנכסי חפר אביו שהיה מיוצאי מצרים ומת במדבר, ושהיה בכור ונטל שני חלקים, ועוד היה אח לאביהן שיצא ממצרים ומת במדבר בלא בנים, ונטלו נחלה בחלקו, כך אמרו רבותינו בבבא בתרא (קיח:, רש"י). והמחוזות היו: א' מהמכמתת עד עין תפוח, ב' ארץ תפוח עד נחל קנה, ג' מנחל קנה צפונה לנחל עד הים, ד' בית שאן ובנותיה, ה' יבלעם ובנותיה, ו' דאר ובנותיה, ז' עין דור ובנותיה, ח' תענך ובנותיה, ט' מגידו ובנותיה, י' שלשת הנפת (מלבי"ם). והחלוקה היתה לפי משפחותם, אם כפי יוצאי מצרים ואם כפי באי הארץ (אברבנאל).
23. מצודת דוד.
24. אברבנאל.
25. כי לא חפצו אלא בארץ נחלה היא ארץ ישראל (כלי יקר).
26. רש"י.
27. ובפס' ב' לעיל קרא לכל בני מנשה נותרים משום שמכיר בגבורתו הקדים לקחת חלקו, ופה קרא בני מכיר נותרים בבחינת שהיו מועטים נגד שישה בתי אבות (מלבי"ם). וכלי יקר ביאר כי קראם "נותרים" לפי שאלו שבעבר הירדן נותרו הם בערכם.
28. מצודת דוד.
29. רד"ק.
30. רד"ק.
31. מצודת דוד.
32. מצודת דוד.
33. מצודת דוד, מלבי"ם.
34. מצודת דוד.
35. מצודת דוד, מלבי"ם.
36. מצודת דוד.
37. רש"י.
38. מצודת דוד.
39. רש"י.
40. מצודת דוד.
41. רש"י.
42. רש"י, כלי יקר.
43. מצודת דוד.
44. מצודת דוד.
45. מלבי"ם.
46. המוזכרות לעיל טז, ט. (מלבי"ם).
47. מצודת דוד.
48. מצודת דוד.
49. מלבי"ם.
50. מלבי"ם.
51. רש"י.
52. רש"י.
53. מצודת דוד. וגבולו היה כלה אל הים הגדול (ר"י קרא).
54. מצודת דוד.
55. מצודת ציון.
56. ר"י קרא.
57. מצודת דוד.
58. מצודת דוד.
59. כי נחלת יששכר היתה ליד הירדן, למזרחה של מנשה (מצודת דוד).
60. מלבי"ם.
61. מצודת דוד.
62. מצודת דוד.
63. ר"י קרא.
64. ר"י קרא.
65. מצודת דוד.
66. תרגום יונתן.
67. תרגום יונתן.
68. תרגום יונתן.
69. תרגום יונתן.
70. תרגום יונתן.
71. תרגום יונתן.
72. מצודת דוד.
73. תרגום יונתן.
74. כלי יקר.
75. מצודת ציון. וכך ביאר כלי יקר את רש"י ע"פ דברי רש"י באיוב ו, ט.
76. כלי יקר.
77. תרגום יונתן.
78. כלי יקר.
79. כלי יקר.
80. כלי יקר ביאר את כפל הלשון "הורש לא הורישו" בשני פירושים הפוכים, בפירושו הראשון ביאר את כפל הלשון כך, שעל אף שהתחזקו ישראל ורצו לגרשם לא יכלו לגרשם, ובפירושו השני הסביר את כפל הלשון הפוך, שאפילו כאשר חזקה יד ישראל לא גירשו את הכנעני למרות שיכלו לגרשם, בחיבורנו זה הבאנו את פירושו השני כיון שכלי יקר אומר שהוא הנכון יותר.
81. רש"י. אבל בני אפרים לא היה להם לצעוק כי יותר היו בצאתם ממצרים ממה שהיו בבואם לארץ, אבל בני מנשה היה יותר מספרם כשנכנסו לארץ ממספרם כשיצאו ממצרים עשרים אלף וחמש מאות לפיכך צעקו, לפי שאבותיהם שהיו מיוצאי מצרים היו מעטים והיו הם עם רב ולא נטלו חלקם אלא כנגד אבותיהם שהיו יוצאי מצרים (רד"ק). ורי"ד ביאר כי בני יוסף האמורים היו אפרים וחצי שבט מנשה שנחלו בארץ וזה שדיברו בלשון יחיד, זה משום שהגדול שבהם דיבר בעבור כולם. אברבנאל ביאר כי אכן הדיבור היה בלשון יחיד כי רק מנשה דיבר, ודווקא הוא זה שדיבר כי הוא זה שנתרבה זרעו.
82. מצודת דוד. חלוקת הארץ היתה ע"י גורל לשנים עשר חלקים שוים, וגם מי שהיה לו עם רב בשבטו קיבל חלק שוה כמו מי שהיה לו עם מועט, ולכן הם צעקו (רד"ק). וראה עוד ברד"ק כיצד היה סדר הגורל. ביאור הגר"א מסביר שלמרות שהחלוקה היתה על פי הגורל לאחר מכן נטלו מן המועטים והוסיפו למרובים, והיו הגבולים מתרחבים ומתקצרים לפי אנשי השבט ולא היו שווים, ולכן טענו בני יוסף שצריך להוסיף להם בנחלתם. ומלבי"ם מבאר שהגורל הראה רק באיזה מקום יהיה תחומו של השבט, ואח"כ היה ביד יהושע להרבות או למעט כפי מספר אנשי השבט, ובני יוסף היו מרובים כמספר אנשים משני שבטים, ובכ"ז לא נתן לשניהם רק חבל אחד וגורל אחד, ולכן הם פנו ליהושע.
83. מצודת דוד.
84. מצודת דוד. מלבי"ם מבאר שלמרות שהפילו לאפרים ומנשה שני גורלות, בכל זאת נפל להם חבל אחד ותחום אחד, רק שתחום זה נתחלק לשני חלקים.
85. אלא בזכות ברכת יעקב (אברבנאל).
86. מלבי"ם.
87. מצודת דוד.
88. רש"י, מצודת דוד.
89. רש"י, מצודת דוד. ורש"י ביאר ע"פ הדרש, אשר ראית שנתרבה מנייני ממניין הראשון למניין שני, עשרים אלף וחמש מאות כמניין "כה" בגימטריא, במניין ראשון אתה מוצא בספר במדבר (א, לה) "שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וּמָאתָיִם" ובפנחס (שם כו, לד) "שְׁנַיִם וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת", דבר אחר, "עד אשר עד כה" ברכה שנאמרה לאברהם אבינו (בראשית טו, ה) "כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" נתקיימה בי.
90. ר"י קרא.
91. שהרי כבר במניין השני התרבה מניינם שכבר היו יותר ממטה ראובן ושמעון ובזה נתקיים מה שאמר יעקב (בראשית מח, ה) "אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי" (רלב"ג).
92. מלבי"ם.
93. רש"י. ר"י קרא ביאר כי אין הכוונה ליער ממש, אלא יהושע דימה את האנשים הרבים של הפריזי והרפאים כאילו היו עצים רבים של יער. אברבנאל ביאר בדומה לר"י קרא וביאר שיהושע אמר אליהם שיעלו ההרה שהוא יער ומשם יקחו ויכבשו ארץ הפריזי והרפאים.
94. מצודת דוד.
95. ובמדרש, לכו ותחבאו עצמכם ביערים כדי שלא תשלוט בכם עין הרע (ילקוט שמעוני).
96. רש"י, רד"ק, רי"ד, מצודת ציון.
97. ובני אפרים יתרצו בזה כי טוב להם שיהיה יישוב משיהיה יער (רד"ק).
98. רי"ד.
99. על ידי שתכרות העצים ותשרשם משם (מלבי"ם).
100. רש"י. מצודת דוד.
101. מצודת דוד.
102. אברבנאל, מלבי"ם.
103. מצודת דוד.
104. רש"י, מצודת ציון.
105. רש"י.
106. מלבי"ם.
107. מצודת דוד.
108. תרגום יונתן.
109. וקראו לפריזי ורפאים "כנעני" כי כולם בני כנען היו (רש"י).
110. מצודת דוד.
111. תרגום יונתן.
112. מצודת דוד. אברבנאל ביאר את הפסוק כך, לא ידענו אם כוונתך לומר שנתישב בהר או שממנו נילחם עם הכנעני, ואם אמרת שנתישב בהר אי אפשר כי ההר הוא מנחלת אפרים ואיך נחזיק בו? וזהו "לֹא יִמָּצֵא לָנוּ הָהָר" כי אינו חלקנו, ואם היה דעתך שנילחם עם האויבים? דע שלא נוכל אליהם, כי הם חזקים "וְרֶכֶב בַּרְזֶל בְּכָל הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בְּאֶרֶץ הָעֵמֶק".
113. מלבי"ם.
114. מלבי"ם.
115. הרי כאילו דבריכם סותרים אלו את אלו, מצד אחד אתם אומרים כי אתם רבים ומצד שני אתם מתייראים, ר"י קרא. מלבי"ם מבאר שיהושע קיבל את טענתם שלא מספיקה נחלתם, ואמר להם שבגלל שתי המעלות שיש להם, שהם עם רב וגם חזקים, לכן הוא יוכל להוסיף על גורלם מחלקם של יששכר ואשר כפי שמבאר בפסוק הבא.
116. רי"ד, מצודת דוד.
117. מצודת דוד.
118. מלבי"ם. רלב"ג ביאר שאמר להם יהושע שמצד הריבוי אשר הם מתרבים תמיד, מה שנתן להם איננו גורל אחד מוגבל שלא תתכן הרחבתו אלא גורל שיוכלו להרחיבו.
119. ר"י קרא.
120. לעיל בפס' טו, רש"י, מצודת דוד.
121. מלבי"ם.
122. מצודת דוד.
123. רש"י.
124. מצודת דוד.
125. מצודת דוד.
126. מלבי"ם.
127. ר"י קרא.
128. מצודת דוד.
129. מצודת דוד.
130. תרגום יונתן.
131. מצודת דוד.
132. מצודת דוד.
133. רש"י.
134. מצודת דוד.
135. כי הערים הללו בעמק היו בתוך נחלתם (מלבי"ם).
136. מלבי"ם.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה