יהושע

/ יהושע פרק ו'

לרכישת הספר
פסוקים

יהושע פרק ו'

ביאור משולב
פסוקים בלבד
(א) וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא: וִירִיחוֹ היתה מעולם עיר סגורה בדלתיים ובריח, סגורה בשערי ברזל ומחוזקת בבריחי נחושת, ועתה הוסיפו יושביה לסוגרה עוד, ונהיתה עיר [1] סֹגֶרֶת אנשיה בתוכה שלא יצא אדם מן העיר, [4] וּמְסֻגֶּרֶת שלא יכנס אדם בתוכה,ועשו זאת [5] מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֵין יוֹצֵא ממנה, כדי שלא יצאו מבני העיר להשלים עם ישראל ולומר הננו תחתיכם ונהיה למס, [6] וְאֵין בָּא אליה מבחוץ, כדי שלא יוודעו מבואות העיר ולא יוכלו ללכוד אותה; וכך לא יכלה עיר זו להילכד באופן טבעי: [7]
(ב) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת יְרִיחוֹ וְאֶת מַלְכָּהּ, גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ באמצעות המלאך שנראה אליו כשהיה בגבול יריחו, אפילו שהעיר סגורה ומסוגרת, [10] רְאֵה -אתה תראה [12] נָתַתִּי -שאתן בְיָדְךָ אֶת יְרִיחוֹ וְאֶת מַלְכָּהּ, ואף על פי שהם [13] גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל הבוטחים בגבורתם,כעת ימוג לבבם ואתן אותם בידך ותגבר עליהם בקלות, ולא בכח תגבר עליהם כי אם בדרך נס: [14]
(ג) וְסַבֹּתֶם אֶת הָעִיר כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, הַקֵּיף אֶת הָעִיר פַּעַם אֶחָת כֹּה תַעֲשֶׂה שֵׁשֶׁת יָמִים: וְסַבֹּתֶם -ותסובבו [19] אֶת הָעִיר כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, הַקֵּיף [20] -והקיפו סיבוב מלא [21] אֶת הָעִיר מארבע רוחותיהבאופן שכל אחד יקיף את כל העיר,ועשו זאת [22] פַּעַם אֶחָת ביום, [24] כֹּה -וכך תַעֲשֶׂה עם אנשיך, במשך [25] שֵׁשֶׁת -שישה יָמִים: [26]
(ד) וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי הָאָרוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים, וְהַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת: וסדר ההקפה היה שהחלוץ הלך לפני הכהנים והם הלכו לפני הארון, [27] וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים ההולכים לאחר החלוץ [28] יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים -של קרני אֵילִים ויצעדו [29] לִפְנֵי הָאָרוֹן -ארון הברית, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי הוא יום השבת, [30] תָּסֹבּוּ -תסובבו [31] אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים, וְהַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת [32] בכל שבעת הימים בעת הקפתם את העיר: [33]
(ה) וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל כְּשָׁמְעֲכֶם (בשמעכם אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר יָרִיעוּ כָל הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְנָפְלָה - חוֹמַת הָעִיר תַּחְתֶּיהָ וְעָלוּ הָעָם אִישׁ נֶגְדּוֹ-: וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ -בהאריך את התקיעה האחרונה [34] בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל -של אֵילִים, [36] כְּשָׁמְעֲכֶם (בשמעכם כתיב)כאשר תשמעו אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר מִתְאָרֵךְ בתקיעה מתמשכת, [37] יָרִיעוּ מיד [39] כָל הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה עד ששני הקולות יתערבבו זה בזה, [40] וְנָפְלָה - ואז תיפול [41] חוֹמַת הָעִיר ותיבלע [42] תַּחְתֶּיהָ -במקומה, [43] וְעָלוּ -ויעלו [44] הָעָם על העיר יריחו, ולא יצטרכו להקיף את העיר, שכן כל החומה תיפול, אלא יעלו [45] אִישׁ נֶגְדּוֹ- מול מקום עומדו: [46]
(ו) וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אֶל הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, שְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית, וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת יוֹבְלִים לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה: ובעת שבא דיבור זה ליהושע, היה יהושע עם הארון ועם העם לפני יריחו כי רצה להתחיל במלחמה, והיותשעד עתה היה הארון נישא ע"י הלויים, כעת שְׁיֵעָשֵׂה נפלאות על ידו ראוי שישאוהו הכהנים; [47] וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אֶל הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, שְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית, וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים אחרים [48] יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת יוֹבְלִים -של קרני אֵילִים, וְיֵלְכוּ [49] לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה:
(ז) וַיֹּאמֶר (ויאמרו אֶל הָעָם, עִבְרוּ וְסֹבּוּ אֶת הָעִיר, וְהֶחָלוּץ יַעֲבֹר לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה: וַיֹּאמֶר יהושע [51] (ויאמרו [52] כתיב) אֶל הָעָם, עִבְרוּ לפני הארון, [53] וְסֹבּוּ -וסובבו [54] אֶת הָעִיר, וְהֶחָלוּץ שהם בני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה [55] יַעֲבֹר לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה: [56]
(ח) וַיְהִי כֶּאֱמֹר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם וְשִׁבְעָה הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאִים שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי יְהוָה, עָבְרוּ וְתָקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת וַאֲרוֹן בְּרִית יְהוָה הֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶם: וַיְהִי כֶּאֱמֹר -כפי שאמר [57] יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם כך עשו,והתחילו הכהנים ראשונים בקיום המצווה, [58] וְ כך שִׁבְעָה הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאִים -אשר נשאו שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים -של קרני אֵילִים הלכו ונעמדו [60] לִפְנֵי ארון [61] יְהוָה, וְ עָבְרוּ אז העם לפני הארון, [62] וְ בכל זמן הליכת העם [63] תָקְעוּ הכהנים בַּשּׁוֹפָרוֹת , ולאחר שהעם עברו לפני ארון ה', הגיעו לסדר ההליכה שיהושע ציווה, שבתחילה הלכו העם, [64] וַאֲרוֹן בְּרִית יְהוָה היה הֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶם -אחרי הכהנים והעם: [65]
(ט) וְהֶחָלוּץ הֹלֵךְ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים תֹּקְעֵי (תקעו הַשּׁוֹפָרוֹת וְהַמְאַסֵּף הֹלֵךְ אַחֲרֵי הָאָרוֹן הָלוֹךְ וְתָקוֹעַ בַּשּׁוֹפָרוֹת: וְהֶחָלוּץ בני ראובן ובני גד וחצי שבט מנשה, כאשר ראו זאת [66] הֹלֵךְ -הלכו ועברו [68] לִפְנֵי אותם שבעת [69] הַכֹּהֲנִים תֹּקְעֵי (תקעו [71] כתיב) הַשּׁוֹפָרוֹת כמצות יהושע,והיו באמצע בין העם והארון, [72] וְהַמְאַסֵּף שבט דןהיה [74] הֹלֵךְ אַחֲרֵי הָאָרוֹן כדרך הליכתו במדבר,והכהנים [75] הָלוֹךְ -היו הולכים [77] וְתָקוֹעַ -ותוקעים תוך כדי הליכתם [78] בַּשּׁוֹפָרוֹת:
(י) וְאֶת הָעָם צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר לֹא תָרִיעוּ וְלֹא תַשְׁמִיעוּ אֶת קוֹלְכֶם וְלֹא יֵצֵא מִפִּיכֶם דָּבָר עַד יוֹם אָמְרִי - אֲלֵיכֶם הָרִיעוּ, וַהֲרִיעֹתֶם: ומאחר שראה יהושע כי העם מזדרז ללכת, חשש אולי בשמחתם יריעו, [79] וְ לכן [80] אֶת הָעָם צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר -ואמר להם, לֹא תָרִיעוּ תרועת שמחה [81] וְ אף [82] לֹא תַשְׁמִיעוּ אֶת קוֹלְכֶם בצעקה כדי שלא ירגישו בכם בני יריחו, [83] וְ אפילו [85] לֹא יֵצֵא מִפִּיכֶם דָּבָר בלחשמפני כבוד הארון,וזאת [86] עַד הַ יוֹם השביעי [88] אָמְרִי - כשאומר אֲלֵיכֶם הָרִיעוּ, וַהֲרִיעֹתֶם -ואז תריעו, תרועת שמחה: [89]
(יא) וַיַּסֵּב אֲרוֹן יְהוָה אֶת הָעִיר הַקֵּף פַּעַם אֶחָת וַיָּבֹאוּ הַמַּחֲנֶה, וַיָּלִינוּ בַּמַּחֲנֶה: וַיַּסֵּב יהושעאת [90] אֲרוֹן ברית [91] יְהוָה וְהִקִּיפוּ אֶת הָעִיר יריחו, הַקֵּף פַּעַם אֶחָת -הקפה אחת,וזה היה ביום ראשון להקפות, שחל ביום ראשון של השבוע, [92] וַיָּבֹאוּ -וחזרו לאחר מכןלגִלְגָּל אל [94] הַמַּחֲנֶה, וַיָּלִינוּ העם בַּמַּחֲנֶה , וזו היתה ההקפה הראשונה: [96]
(יב) וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיִּשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן יְהוָה: וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בזריזותביום השני [97] בַּבֹּקֶר , וכולם היו מוכנים, [99] וַיִּשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן יְהוָה [100] מהגלגל עד יריחו: [101]
(יג) וְשִׁבְעָה הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאִים שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיֹּבְלִים לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה, הֹלְכִים הָלוֹךְ וְתָקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת, וְהֶחָלוּץ הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְהַמְאַסֵּף הֹלֵךְ אַחֲרֵי אֲרוֹן יְהוָה, הָלוֹךְ (הולך וְתָקוֹעַ בַּשּׁוֹפָרוֹת: וְשִׁבְעָה הַכֹּהֲנִים [102] , היו נֹשְׂאִים שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיֹּבְלִים -של קרני אֵילִים [103] לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה, והם היו הֹלְכִים הָלוֹךְ -ותוך כדי הליכתם הלכו [104] וְתָקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת, והחלו בכך מיד בלכתם מהגלגלותקעו ללא הפסק, [105] וְהֶחָלוּץ בני ראובן ובני גד וחצי שבט מנשה, היה [107] הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְהַמְאַסֵּף הוא שבט דן היה [108] הֹלֵךְ אַחֲרֵי אֲרוֹן יְהוָה, הָלוֹךְ (הולך כתיב)וכל זמן מהלכםלא הפסיקו הכהנים [109] וְתָקוֹעַ -ותקעו בַּשּׁוֹפָרוֹת:
(יד) וַיָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי פַּעַם אַחַת, וַיָּשֻׁבוּ הַמַּחֲנֶה כֹּה עָשׂוּ שֵׁשֶׁת יָמִים: וַיָּסֹבּוּ -וסובבו [110] אֶת הָעִיר יריחו בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי פַּעַם אַחַת, וַיָּשֻׁבוּ לאחר מכן אל הַמַּחֲנֶה שלהם בגלגל, כֹּה -וכך עָשׂוּ שֵׁשֶׁת יָמִים:
(טו) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיַּשְׁכִּמוּ כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר, וַיָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים רַק בַּיּוֹם הַהוּא סָבְבוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי ויום שבת היה, [111] וַיַּשְׁכִּמוּ העם כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר, וַיָּסֹבּוּ [112] -וסובבו [113] אֶת הָעִיר כַּמִּשְׁפָּט -כמנהג [114] הַזֶּה שעשו בששת הימים שהקיפו את העיר [115] שֶׁבַע פְּעָמִים עם ההקפה הראשונה הזאת של היום השביעי, [116] רַק שֶׁ בַּיּוֹם הַהוּא עשו יותר הקפות כי [117] סָבְבוּ אֶת הָעִיר יריחו שֶׁבַע פְּעָמִים: [118]
(טז) וַיְהִי בַּפַּעַם הַשְּׁבִיעִית תָּקְעוּ הַכֹּהֲנִים בַּשּׁוֹפָרוֹת וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם, הָרִיעוּ כִּי נָתַן יְהוָה לָכֶם אֶת הָעִיר: וַיְהִי בַּפַּעַם הַשְּׁבִיעִית תָּקְעוּ הַכֹּהֲנִים בַּשּׁוֹפָרוֹת תקיעה ממושכת וארוכה, [119] וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם, עתה [120] הָרִיעוּ -תריעו תרועת ניצחון ושמחה שהגיעה העת לכך, [121] כִּי נָתַן יְהוָה לָכֶם אֶת הָעִיר יריחו:
(יז) וְהָיְתָה - הָעִיר חֵרֶם הִיא וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ, לַיהוָה רַק רָחָב הַזּוֹנָה תִּחְיֶה, הִיא וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת כִּי הֶחְבְּאַתָה אֶת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלָחְנוּ: וְהָיְתָה - ותהיה [124] הָעִיר עצמה [125] חֵרֶם -לאבדון וכריתה, שלא תבנה עוד ושלא יהנה אדם ממנה [126] הִיא עצמה וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ, לַיהוָה לשמו ולכבודו, [128] רַק רָחָב הַזּוֹנָה -הפונדקאית אשר אינה בכלל העם והשלל [129] תִּחְיֶה, הִיא וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת , וזאת כִּי הֶחְבְּאַתָה -הסתירה רחב [131] אֶת הַמַּלְאָכִים -השליחים [132] אֲשֶׁר שָׁלָחְנוּ לרגל את העיר:
(יח) וְרַק אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן הַחֵרֶם פֶּן תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵרֶם, וְשַׂמְתֶּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם, וַעֲכַרְתֶּם אוֹתוֹ: וְרַק אַתֶּם שִׁמְרוּ את עצמכם ושמרו איש את אחיו מלקחת משהו [133] מִן הַחֵרֶם פֶּן תַּחֲרִימוּ -תכריתו את ישראל [134] וּלְקַחְתֶּם -במה שתקחו [135] מִן הַחֵרֶם, כי לא יכשל החוטא לבד בעוונו אלא יביא נזק לכלל ישראל כולו, [136] וְשַׂמְתֶּם -ובכך תשימו אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם, וַעֲכַרְתֶּם -ותשחיתו [138] אוֹתוֹ וכולם יאבדו: [139]
(יט) וְכֹל כֶּסֶף וְזָהָב וּכְלֵי נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל קֹדֶשׁ הוּא לַיהוָה אוֹצַר יְהוָה יָבוֹא: וכאמור, החפצים הבלתי ראויים לבוא לאוצר ה׳ יוחרמו, [140] וְכֹל כֶּסֶף וְזָהָב וּכְלֵי נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל שהם ראויים לבוא לאוצר ה', [142] קֹדֶשׁ יהיה הוּא לַיהוָה , ולא תוכלו לחללהו בכסף ולפדותו, אלא אל [143] אוֹצַר יְהוָה אשר באהל מועד [144] יָבוֹא -תביאו אותו, כדי שלא ידבק בכם מאומה מן החרם: [145]
(כ) וַיָּרַע הָעָם וַיִּתְקְעוּ בַּשֹּׁפָרוֹת וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הָעָם אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר וַיָּרִיעוּ הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ - וַיַּעַל הָעָם הָעִירָה אִישׁ נֶגְדּוֹ וַיִּלְכְּדוּ אֶת הָעִיר: וכאשר אמר יהושע את הדברים הללו, כששמעו העם שהעיר ניתנה בידם שמחו שמחה גדולה, [146] וַיָּרַע -והריעו [148] הָעָם וַיִּתְקְעוּ -וגם תקעו [149] בַּשֹּׁפָרוֹת , אבל לא היתה זאת התרועה הנכספת ולא תקיעת השופר הנמשכת אלא תרועת שמחה, ולאחר מכן, [150] וַיְהִי כִשְׁמֹעַ -כאשר שמע [151] הָעָם אֶת קוֹל -קולוֹ הנמשך של [152] הַשּׁוֹפָר מקרן האיל שהיתה תקיעה אחת משופר אחד, [153] וַיָּרִיעוּ הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה עד שהתערבו הקולות יחד ואז נעשה הנס [154] וַתִּפֹּל הַחוֹמָה וַתִּבָּלַע [156] תַּחְתֶּיהָ - במקומה, [157] וַיַּעַל הָעָם הָעִירָה -אל העיר יריחו, אִישׁ נֶגְדּוֹ -מול מקום עומדו, כי נפלה החומה סביב סביב ויכלו להיכנס אליה ממקום עמידתם, [158] וַיִּלְכְּדוּ העם אֶת הָעִיר:
(כא) וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּלאֲשֶׁר בָּעִיר מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר, לְפִי חָרֶב -: וַיַּחֲרִימוּ העם אֶת כָּלאֲשֶׁר בָּעִיר יריחו, מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר, את כולם הרגו [160] לְפִי חָרֶב - בְּחוּדָה של החרב: [161]
(כב) וְלִשְׁנַיִם הָאֲנָשִׁים הַמְרַגְּלִים אֶת הָאָרֶץ אָמַר יְהוֹשֻׁעַ בֹּאוּ בֵּית הָאִשָּׁה הַזּוֹנָה וְהוֹצִיאוּ מִשָּׁם אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתֶּם לָהּ: וְלִשְׁנַיִם -ולשני [162] הָאֲנָשִׁים הַמְרַגְּלִים אשר נשלחו לרגל אֶת הָאָרֶץ אָמַר -ציווה [163] יְהוֹשֻׁעַ ואמר להם, בֹּאוּ אתם אל בֵּית הָאִשָּׁה הַזּוֹנָה -הפונדקאית [164] וְהוֹצִיאוּ מִשָּׁם אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ כַּאֲשֶׁר -כפי שֶׁ נִשְׁבַּעְתֶּם לָהּ , כי עליכם מוטל החיוב לכך, שכן אתם נשבעתם לה, ובנוסף לכך אתם תדעו לעשות זאת כפי פרטי השבועה ותנאיה: [165]
(כג) וַיָּבֹאוּ הַנְּעָרִים הַמְרַגְּלִים, וַיֹּצִיאוּ אֶת רָחָב וְאֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ וְאֶת אַחֶיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ, וְאֵת כָּל מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ הוֹצִיאוּ, וַיַּנִּיחוּם מִחוּץ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל: וַיָּבֹאוּ הַנְּעָרִים משרתי יהושע [166] הַמְרַגְּלִים, לבית רחב אשר סומן בתקות חוט השני, וקיימו את שבועתם, [167] וַיֹּצִיאוּ משם אֶת רָחָב וְאֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ וְאֶת אַחֶיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ, וְ אף אֵת כָּל מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ קרובי הקרובים [169] הוֹצִיאוּ, וַיַּנִּיחוּם -והניחו אותם מִחוּץ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל עד שיתגיירו וישובו לדת ישראל, ואחר שנתגיירו ישבו בתוך ישראל: [170]
(כד) וְהָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ, וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ, רַק הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וּכְלֵי הַנְּחֹשֶׁת וְהַבַּרְזֶל נָתְנוּ אוֹצַר בֵּית יְהוָה: וְ את הָעִיר יריחו שָׂרְפוּ בָאֵשׁ, וְ כן את כָל החפצים [171] אֲשֶׁר היו בָּהּ, רַק הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וּכְלֵי הַנְּחֹשֶׁת וְהַבַּרְזֶל , כל המתכות הללו [172] נָתְנוּ ישראל אל אוֹצַר בֵּית יְהוָה אשר באהל מועד: [173]
(כה) וְאֶת רָחָב הַזּוֹנָה וְאֶת בֵּית אָבִיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ הֶחֱיָה יְהוֹשֻׁעַ וַתֵּשֶׁב בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה- כִּי הֶחְבִּיאָה אֶת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוֹשֻׁעַ לְרַגֵּל אֶת יְרִיחוֹ: וְאֶת רָחָב הַזּוֹנָה -הפונדקאית [174] וְאֶת בֵּית אָבִיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ הֶחֱיָה יְהוֹשֻׁעַ על אף שלא היה חייב לקיים את שבועת המרגלים, ולא רק זאת אלא הוסיף יהושע חסד על מה שהבטיחו המרגלים, ונתנו לה מעון ומחיה וקבלוה בדת ישראל, [175] וַתֵּשֶׁב רחב בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה- עדעולם, וציווה יהושע לקיים חסד זה [177] כִּי הֶחְבִּיאָה רחב אֶת הַמַּלְאָכִים השליחים אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוֹשֻׁעַ לְרַגֵּל אֶת יְרִיחוֹ:
(כו) וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר - אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה - אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ, בִּבְכֹרוֹ - יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב - דְּלָתֶיהָ: ואחרי שיהושע החרים את העיר ואת כל אשר בה, נתן חרם וקללה גדולה על האיש שיבנה מחדש את יריחו, [179] וַיַּשְׁבַּע -והשביע על כך [180] יְהוֹשֻׁעַ את העם בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר - וכך אמר להם על פי ציווי ה', [181] אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה - ויבנה שוב אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ, בִּבְכֹרוֹ - [182] במות בכורו ייענש בתחילת הבניה כאשר [183] יְיַסְּדֶנָּה -יניח את יסודות העיר, ובמהלך בניית העיר ימשיך לאבד ולקבור את ילדיו, [184] וּבִצְעִירוֹ -עד שבמות הצעיר שמבניו ייענש, כאשרבגמר המלאכה [185] יַצִּיב - יעמיד את [186] דְּלָתֶיהָ של העיר, באופן שבתום הבניה יתמו כל בניו מעל פני האדמה: [187]
(כז) וַיְהִי יְהוָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאָרֶץ: וַיְהִי -והיה יְהוָה אֶת -עם [188] יְהוֹשֻׁעַ לסייע לו, [189] וַיְהִי שָׁמְעוֹ -שמו הטוב הולך [190] בְּכָל הָאָרֶץ על ניצחונו בעיר יריחו המבוצרת ועל אופן שקיעת החומות, עד שהעמים היו יְרֵאִים מגבורתו: [191]

הערות

1. מצודת דוד.
2. תרגום יונתן, רש"י.
3. מצודת דוד.
4. רד"ק, מצודת דוד.
5. רד"ק, מצודת דוד.
6. אברבנאל.
7. מצודת דוד.
8. מצודת דוד, אברבנאל.
9. אברבנאל.
10. רד"ק וראה בפרק קודם פס' יג-טו.
11. כלי יקר.
12. כלי יקר.
13. רד"ק, מצודת דוד.
14. אברבנאל.
15. כלי יקר.
16. רד"ק.
17. אברבנאל.
18. מלבי"ם.
19. תרגום יונתן.
20. פירש האלשיך שכוונתו יתברך על החלוץ והם בני ראובן וגד וחצי שבט מנשה, רק שביום הראשון בשוגג הקדימו ובאו מישראל, ולכן השכים יהושע ביום השני לומר דדוקא החלוץ, וכן עשו בשאר הימים.
21. ויש הבדל בין סיבוב ובין היקף, שסיבוב נאמר גם על סיבוב שאינו שלם, והיקף הוא סיבוב שלם מכל הצדדים, כמו שכתוב (ויקרא א, ה) "עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב" (מלבי"ם).
22. מלבי"ם.
23. אברבנאל.
24. מצודת דוד.
25. אברבנאל.
26. אברבנאל מבאר כי ציווהו ה' יתברך לעשות זאת כדי שאנשי יריחו לא יחשבו שישראל היה חלושי לב ומפני כן לא באו אל העיר ולא נגעו בה, וגם כדי לבלבל את האויבים בראותם את ישראל הולכים סביב העיר ולא ילחמו ולא יריעו, וכאשר יראו את הנעשה ידעו ויכירו כי יד ה' עשתה זאת. רלב"ג מבאר כי רצה ה' לעשות את כל המופתים הללו עם ארון ה', ליישר את בני ישראל כדי שישמרו ויעשו ככל הכתוב בו, והנה הסכים ה' יתברך שיעשה מופת זה באמצעות התרועה הגדולה כדי שיתעוררו ישראל ויקיצו משנת תרדמתם ויתנו אל ליבם עניין נפלאות הללו העצומות, למען ייראו את ה'. ורד"ק מבאר כי אין לשאול טעם לסיבות הבורא, למה היתה ההקפה הזאת.
27. מלבי"ם.
28. מלבי"ם.
29. רש"י, רד"ק, מצודת ציון. ואברבנאל מבאר כי הם שופרות המיוחדים לתקוע בהם בשנת היובל.
30. ילקוט שמעוני, אברבנאל בפס' ה'.
31. תרגום יונתן.
32. וטעם שבעה כהנים ושבעה שופרות ושבע הקפות ושבעה ימים הוא ע"פ הסוד (רד"ק). אברבנאל מבאר (בפס' ה להלן) כי הקב"ה בחר במספר שבע לאות מעשה בראשית שיבינו העמים כי הכיבוש יהיה ע"פ ה' בדרך נס. וראה ביאורו של מלבי"ם בפס' ט"ו המבאר כי מה שקצב אל כל המעשים שנעשו בעניין ההוא מספר השביעיות, שבעה כהנים ושבעה שופרות ושבעה ימים ושבעה הקפות, היה בכוונה למספר השביעי שהוא קודש בימים ובחדשים בשנים ובשמיטות וכל דבר. ולמרות שאין מקיפין עיירות של עובדי אלילים פחות משלשה ימים קודם לשבת, במלחמת חובה [להבדיל ממלחמת רשות] מתחילים אפילו בשבת, ואכן נלכדה יריחו בשבת (ילקוט שמעוני בפס' ד).
33. מצודת דוד, מלבי"ם. וטעם ההקפה בתרועה להבהיל העם אשר בתוך העיר ותיפול החומה תחתיה למען ידעו כל עמי הארץ כי ה' נלחם לישראל לא בחרב ולא בחנית (רד"ק בפס' ג'). והנה ביום שמחה היה דרכם לתקוע כמו"ש (במדבר י ט, י) "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת", וביום מלחמה על הצר היה דרכם להריע, כמו שכתוב (במדבר י ט, י) "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת" וגו', וגו' והודיעם שעתה יתקעו הכהנים לאות שמחה ונצחון (מלבי"ם).
34. רד"ק.
35. רש"י.
36. ראה ביאור בפס' ד' לעיל.
37. מצודת ציון.
38. מצודת דוד.
39. אברבנאל, מלבי"ם.
40. מלבי"ם.
41. תרגום יונתן.
42. תרגום יונתן.
43. רש"י. ולפי שעובי החומה היה כגובהה אם היתה נופלת בצורה רגילה היתה שוב חוזרת לחוזקה הקודם [כי העובי והגובה היו שווים], לפיכך שקעה במקומה (ר"י קרא). רד"ק מבאר כי לא נפלה כל חומת העיר, אלא רק החלק שהיה כנגד מחנה ישראל, ועלו העם איש נגדו ובית רחב היה בחומה מצד אחר שלא נפל, ומה שאמר "תַּחְתֶּיהָ" דהיינו שנבלעה החומה במקומה בתוך הארץ ונשאר רק קצת ממנה על פני האדמה לזיכרון הנס. אברבנאל מבאר כי בחר האל יתברך בדרך זו לפי שהיתה יריחו העיר הראשונה אשר באו עליה אחר עלותם מהירדן, ורצה שכמו שהמלכים ועמי הארץ שמעו כולם אודות הנס שנעשה להם במי הירדן, ככה ישמעו הנס שיעשה להם בארץ באותה עיר הראשונה, באופן שידעו ויכירו שה' נלחם לישראל לא בחרב וחנית כי אם ממכון שבתו, ושיבינו שבאמצעות התורה וארון הברית אשר ביניהם יכבשו ישראל את העמים כולם, ואז תיפול עליהם אימתה ופחד עד יעבור עם ה'.
44. תרגום יונתן.
45. מצודת דוד.
46. תרגום יונתן.
47. מלבי"ם.
48. אברבנאל.
49. ראה ביאור בפס' ד' לעיל.
50. אברבנאל.
51. רד"ק.
52. כתיב בוא"ו ופירושו יהושע והכהנים, וקרי בלא וא"ו ופירושו יהושע (רד"ק).
53. מלבי"ם.
54. תרגום יונתן.
55. רש"י, מצודת ציון.
56. אברבנאל מבאר כי ה' ציווה שיקיפו את העיר רק אנשי המלחמה, אבל יהושע הבדיל מהם את החלוץ שיהיו עוברים לפני הכהנים, כדי שאם יצא מהעיר אדם להכות בהם, ימלטום החלוץ, ואחריו היו הולכים הכהנים בשופרות ואחריהם הארון, ואחריו המאסף והם שאר אנשי המלחמה הסובבים שהם גם כן הלכו אחרי הארון [ולדעת תרגום יונתן ורד"ק בפס' ט' היו אלה בני דן] כדי לשמור מאחורי המקיפים, ואם כן היו החלוץ מלפנים ואנשי המלחמה מאחור והארון בַּתָּוֶך. ומלבי"ם מבאר שעד עתה הלך החלוץ לפני בני ישראל, ועתה נתהפך הסדר שהחשוב יהיה באחרונה, הארון הלך אחרון, לפניו החלוץ, ולפניהם העם כולו, ואמר שהחלוץ יעבור לפני ארון ה' ויהיה ממוצע בין העם והארון, וטעם הסדר הזה היה להראות כי הניצחון יהיה ע"י הארון, כי במלחמת יריחו היה הכיבוש בדרך נס כאשר הארון הוא הלוחם ולא העם.
57. מצודת דוד.
58. מצודת דוד.
59. אברבנאל.
60. ראה ביאור בפס' ד' לעיל.
61. תרגום יונתן.
62. מלבי"ם.
63. מלבי"ם.
64. מלבי"ם.
65. מלבי"ם.
66. רד"ק.
67. אברבנאל בפס' ח'.
68. אברבנאל בפס' ח'.
69. אברבנאל בפס' ח'.
70. ויתר הכהנים הלכו עם שבט לוי בין העם (מלבי"ם).
71. כלומר אשר תקעו (רד"ק).
72. אברבנאל בפס' ח'.
73. מלבי"ם.
74. תרגום יונתן. לפי שהוא היה אחרון בדגלים כמו שנאמר עליו מאסף לכל המחנות (רד"ק, מצודת ציון). ולדעת אברבנאל (בפס' ו) הם שאר אנשי המלחמה.
75. שהיה הארון באמצע, שלא היו צריכים עכשיו להורות להם הדרך שילך הארון לפניהם (רי"ד).
76. רד"ק, מצודת דוד.
77. מצודת דוד.
78. מצודת דוד.
79. אברבנאל. כלי יקר ביאר שמאחר שכתוב "ואת העם ציווה יהושע" ולא כתוב "ויצו יהושע את העם" מראה הדבר כי ציווה אותם יהושע לפני כן ציווי זה, והמקרא בא כאן כדי להסביר לנו שלמרות שהכהנים תקעו בשופר, לא הריעו העם בגלל הציווי שיהושע ציווה אותם לפני כן.
80. אברבנאל.
81. מלבי"ם.
82. מלבי"ם.
83. מלבי"ם.
84. כי אם ירגישו בני יריחו הם ישליכו אבנים מעבר לחומה נגד ישראל, ואף שגם מזה ה' יכול להצילם, מכל מקום אין לגרום לנס כשאין הכרח (רלב"ג).
85. מלבי"ם.
86. מלבי"ם.
87. כלי יקר.
88. רד"ק, רלב"ג.
89. ואז תהיה עליכם חובה להריע (כלי יקר).
90. רד"ק. כלי יקר מבאר כי לא יהושע נשא את הארון אלא הארון נשא את עצמו לבד, שבהיות הארון "נושא את נושאיו" כל שכן שנשא הוא את עצמו.
91. הוא סיום הספור הקודם, יאמר שבאופן שזכר סבב יהושע את העיר ויסב הוא את ארון ברית ה' וחזרו ללון במחנה, וזו היתה ההקפה הראשונה (אברבנאל).
92. כלומר ארון ברית ה' סובב את העיר הקפה פעם אחת (תרגום יונתן).
93. רד"ק.
94. אברבנאל.
95. מלבי"ם.
96. אברבנאל.
97. כלי יקר.
98. מצודת דוד. וביום הראשון לא היו צריכים להשכים שכן היו בתחום יריחו (מלבי"ם). ואלשיך מפרש שיהושע השכים ביום השני לומר לעם שרק החלוץ יקיפו, מפני שביום הראשון הקדימו בשוגג ובאו מישראל, וראה עוד בהערה בפס' ג'.
99. כלי יקר.
100. והכהנים שנשאו את הארון ביום הראשון זכו לשאתו כל הימים (כלי יקר).
101. שלא כמו ביום הראשון שעד יריחו נשאוהו הלוים, כי הדיבור בא בהיות יהושע ביריחו (מלבי"ם).
102. וגם כאן, אותם הכהנים שנשאו את השופרות ביום הראשון זכו לשאתם כל הימים (כלי יקר).
103. ראה ביאור בפס' ד' לעיל.
104. מלבי"ם.
105. מלבי"ם.
106. מצודת דוד.
107. רד"ק בפס' ט'.
108. והוא היה מאסף את כל המתעכבים אחרונים (רש"י).
109. כפל הדבר לומר שלא פסקו מלתקוע (מצודת דוד). וגם בזה השתנה היום השני מהיום הראשון, שהיו הולכים הלוך ותקוע בשופרות, ותיכף בלכתם מהגלגל התחילו לתקוע וכן כל משך מהלכם לא הפסיקו מלתקוע (מלבי"ם).
110. תרגום יונתן.
111. רש"י.
112. כדי שיספיקו להקיף את העיר שבעה פעמים (מצודת דוד).
113. תרגום יונתן.
114. מצודת ציון.
115. רד"ק.
116. רד"ק. כלומר שביום השביעי סבבו את העיר כמשפט הראשון פעם אחת, באופן שעמה נשלמו שבע פעמים בכל שבעת הימים (אברבנאל).
117. רד"ק.
118. והוסיף להודיע עוד "רק ביום ההוא סבבו את העיר", ר"ל לא נסתפקו באותה הקפה כשאר הימים, לפי שהוסיפו עליה ששה הקפות אחרות, באופן שבאותו יום היה שבע פעמים הסבוב (אברבנאל). ר"ל כי מה שקצב אל כל המעשים שנעשו בעניין ההוא מספר השביעיות, שבעה כהנים ושבעה שופרות ושבעה ימים ושבעה הקפות, היה בכוונה אל מספר השביעי, שהוא קדש בימים ובחדשים בשנים ובשמיטות וכל דבר כידוע, ופה היו בהקפות שני שביעיות, א. בימים, שהקיפו ז' ימים בכל יום הקף אחד, וזה נשלם בהקפה ראשונה של יום השביעי, ועל זה אמר "ויסבו את העיר כמשפט הזה", ר"ל הקפה אחת, ואז היו שבע פעמים עם הקפות הקודמות בימות החול, ב. ועתה צרפו הקפה זאת אל חשבון הקפות שלאחריו למספר שבעה שהיו רק ביום ההוא, מצד שהוא יום השביעי שהוא קדש, ועל זה אמר "רק ביום ההוא סבבו שבע פעמים" (מלבי"ם).
119. מצודת דוד.
120. אברבנאל.
121. אברבנאל.
122. והשמחה לא היתה על כיבוש העיר, אלא על כי העיר ניתנה לישראל בהשגחת ה' יתברך (כלי יקר).
123. מלבי"ם.
124. תרגום יונתן.
125. מצודת דוד.
126. מצודת דוד. שלא תבנה עוד, ושלא יהנה אדם מכל אשר בה, ונראה שהקב"ה אמר לו כן, כי יהושע לא אמר דבר כזה מליבו, ואע"פ שלא הוזכר זאת בכתוב, ימצאו כמוהו רבים (רד"ק). ורז"ל אמרו כי יהושע אמר דבר זה מרצונו ולא אמר לו הקב"ה, ואעפ"כ הסכים הקב"ה על ידו של יהושע, ומניין שהקב"ה הסכים על ידו? שנאמר (להלן ז, יא) "חָטָא יִשְׂרָאֵל וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי", והיה זה אחד מג' דברים שגזרו בית דין של מטה והסכים הקב"ה עמהם (רד"ק). רלב"ג מבאר כי יהושע ציווה שיחרימו את כל אשר בעיר ולא יהנו ממנו כדי שלא יטעו ישראל מההצלחה שהגיעה להם וייחסוה אל מה שקנו משלל העיר ההיא, וזאת הסיבה בגינה קילל יהושע את מי שיבנה מחדש את יריחו, ונראה כי פעולות יושבי יריחו ואמונתם היו יותר מגונות מפעולות שאר יושבי הארץ ולזה ציווה שלא ישאר מהם רושם ולא מן העיר. ולדעת אברבנאל המלאך ציווהו על כך באומרו (לעיל ה, טו) "שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא", וחרם וקודש אחד הוא, ולכן אמר יהושע שחרם יהיה, וראוי היה שיהיה כן, כי אם היה לה' הישועה איך ישראל ישללו בה שלל?! רק אשר יורישם כוחם וגבורתם אותו יורישו, ואשר הוריש האל יתברך בנס ופלא מבלי יד אדם לא היה מהראוי שישלול אדם שלל. ובמדרש, אמר רבי שמעון בן חלפתא ועוד דבר אחד עשה [יהושע] מדעתו שלא אמר לו הקב"ה, כיון שכבשה בשבת, אמר יהושע שבת קודש, וכל מה שכבשנו בשבת יהיה קודש, אמר רבי ברכיה כעיר הנדחת עשאה, והרי עיר הנדחת אסורה בהנאה, א"ר יהודה הלוי בר שלום אמר רבי יהושע, כתיב ראשית עריסותיכם תתנו לה', הואיל וכבשנו אותה תחילה נעשה אותה חלה להקב"ה (ילקוט שמעוני).
127. רד"ק.
128. הדברים מן השלל שמתאימים להביאם לבית ה' יהיו הקדש (כמפורט להלן בפסוק יט), ואילו הדברים שאינם מתאימים לכך כמו העיר וכל אשר בתוכה יהיו לאבדון וכריתה ולא יהנה אדם מהם (מצודת דוד). כי כך ראוי בהיות הארון הכובש את העיר (כלי יקר). והמילה "חרם" פעם תשמש על חרמי גבוה והקדש, ופעם תשמש על כריתה ושממון (מצודת ציון).
129. תרגום יונתן וראה ביאור לעיל בפרק ב' פס' א'.
130. היא היתה ראויה להינצל גם מצד עצמה, שכיון שנתגיירה בפני המרגלים וקיבלה אמונת ה' קודם שעברו את הירדן היו חייבים ישראל לקבלה, אולם רכושה ומשפחתה כלולים היו בחרם יריחו ולכאורה היה על ישראל להחרימם, ולכן אמר יהושע שתחיה היא וכל אשר איתה, וזה כולל גם רכושה שורה וחמורה וכל אשר לה, כיוון שהסתירה את המרגלים, ולא אמר מצד השבועה של המרגלים שכן שבועה זו לא חייבה את העם כולו אלא רק את הנשבעים (מלבי"ם).
131. מצודת ציון.
132. וקרא להם מלאכים לפי שלא נכשלו ברחב על אף היותה יפה מאוד (כלי יקר).
133. רד"ק, מצודת דוד. ומפני זה אמר (להלן בפרק ז פס' יא) "חָטָא יִשְׂרָאֵל" מפני שלא נתנו עיניהם שלא יקח אדם משלל העיר דבר (רד"ק).
134. מצודת דוד.
135. מצודת דוד.
136. אברבנאל.
137. מלבי"ם.
138. מצודת ציון. מלשון מים עכורים (רש"י).
139. מצודת דוד.
140. לעיל בפס' יז.
141. מלבי"ם.
142. מצודת דוד. ואברבנאל מבאר לפי שאי אפשר לשרוף אותם, כי אף שיותכו ישארו תמיד, לכן אמר שהם יובאו לאוצר בית ה'
143. כלי יקר.
144. אברבנאל. שם היה הקדש משלל מִדְיָן הזהב שנתנו שרי האלפים והמאות (רד"ק).
145. כלי יקר.
146. מלבי"ם.
147. אברבנאל.
148. מצודת ציון. והנצי"ב ביאר בספרו העמק דבר כי הכוונה שהתפלל העם.
149. אברבנאל.
150. אברבנאל. ולדעת מצודת דוד מדובר על אותה תקיעה וחוזר המקרא ומפרש "כשמוע העם קול השופר" כשהוא מאריך בתקיעה, אז הריעו.
151. תרגום יונתן.
152. מצודת דוד, אברבנאל.
153. אברבנאל.
154. מלבי"ם.
155. אברבנאל.
156. תרגום יונתן.
157. ראה ביאור בפס' ה'.
158. תרגום יונתן.
159. ואולם בית רחב לא נפל (מלבי"ם). וראה לעיל פסוק ה' מה שהובא בשם הרד"ק והמצודות.
160. מלבד רחב (מלבי"ם).
161. החוד של החרב נקרא 'פה' בלשון המקרא (מצודת ציון). ובספר 'נפש הגר' מבאר מכיון שחז"ל לימדו שניצחון במלחמה מבוסס גם על תפילה, לכן אונקלוס מתרגם בכל מקום "לפי חרב" "לְפִתְגַּם דְּחָרֶב" שפירושו "לדיבור החרב", והיינו כדי לרמוז לתפילה שבפה שמצטרפת למלחמה בחרב. ובמקום שהחרב ביד אומות העולם להרוג ח"ו את ישדאל או האומות לעמים אחרים שלוחמים זה עם זה כתוב כהם סתם לחרב או בחרב ולא הזכיר הכתיב בהם הלשון"לפי חרב".
162. תרגום יונתן.
163. אברבנאל.
164. תרגום יונתן, וראה לעיל בפרק ב' פס' א'.
165. מלבי"ם.
166. כל משרת יקרא "נער" ואפילו יהיה זקן, כמו שכתוב (שמות לג, יא) "יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל", ואלו האנשים המרגלים היו נערי יהושע, או נערי אחד מגדולי ישראל (רד"ק). רש"י מבאר כי כאן היו צריכים זירוז ונעשו כנערים זריזים, ולכן קראם כאן "נערים", ובלילה הראשון היו כמלאכים, ששמרו עצמם מן העבירה עם רחב, לכן נקראו שם "מלאכים", לפיכך נקראו נקראו אנשים מלאכים נערים.
167. אברבנאל. וראה לעיל בפס' ה' שבית רחב לא נפל.
168. מלבי"ם.
169. ר"י קרא. והיה זה יותר מן השבועה שנשבעו לה (אברבנאל).
170. רד"ק.
171. מלבי"ם.
172. מלבי"ם.
173. כמבואר לעיל בפס' יט.
174. תרגום יונתן, וראה לעיל בפרק ב' פס' א'.
175. רלב"ג.
176. מלבי"ם. ויש בו דרש (מגילה יד:) כי יהושע לקח את רחב לאשה וזהו "החיה", כי כיון שראו שיהושע לקח את רחב לאשה נדבקו בבית אביה מגדולי ישראל, ואף על פי שכתוב בשבעה אומות לא תתחתן בם, אמרו כי רחב ובית אביה נוכרים היו בארץ ולא היו משבעת האומות, ויש מי שאומר כי כשנכנסו המרגלים ששלח יהושע ליריחו אז נתגיירה ועדיין לא נכנסו ישראל וקיבלו גרים (רד"ק). ושמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה ואלו הן, נריה ברוך, ושריה, מחסיה, ירמיה, חלקיה, חנמאל, ושלום, רבי יהודה אומר אף חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה היתה (מגילה יד:).
177. כי כל קורא הפסוק הזה בזמנו אומר עד היום הזה, והוא כלל גדול בדברי הנביאים (מצודת דוד לעיל ד, ט). ויש מבארים כי "עד היום הזה" היינו עד למועד כתיבת ספר זה (רשב"ם בראשית יט, לז).
178. למרות שיהושע לא היה מחוייב לקיים את שבועת המרגלים (מלבי"ם).
179. אברבנאל.
180. הארור תקרא שבועה (מצודת דוד).
181. אברבנאל.
182. ואמרו חז"ל (סנהדרין קיג.) על כפל הלשון "את העיר הזאת את יריחו" לומר שיהיה ארור מי שיבנה העיר הזאת אף שיקראנה בשם אחר, וגם כן יהיה ארור מי שיבנה עיר אחרת במקום אחר ויקראנה יריחו. והרמב"ם פירש שהיה זה לזכרון הנס שנפלה חומת העיר תחתיה, כי כל מי שיראה החומה ההיא שוקעת בארץ, יתבאר לו שאין זה תכונת בניין נהרס, אלא ששקעה החומה במופת (רד"ק). והעונש למי שיעבור על ציווי זה קשור לחטא, כי אם הוא רוצה לבנות מה שהרס האל, יהרוס האל הבנים שהוא בנה בביתו, וכבר נזכר בספר מלכים (מלכים-א טז, לד) שנתקיימה קללה זו בימי אחאב בחיאל בית האלי (אברבנאל).
183. רש"י, מצודת דוד.
184. רש"י, מצודת דוד.
185. רש"י.
186. תרגום יונתן.
187. אברבנאל.
188. כלי יקר.
189. תרגום יונתן.
190. כלי יקר. ובמדרש, ארבעה הם שיצאו להם מוניטין [-מטבע] בעולם, ואלו הם אברהם ויהושע דוד ומרדכי, אברהם דכתיב (בראשית יב, ב) "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ", ומהו מוניטין [-המטבע] שלו? זקן וזקנה מכאן ובחור ובתולה מכאן; יהושע דכתיב "וַיְהִי יְהוָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאָרֶץ", ומהו מוניטין שלו? שור מכאן וראם מכאן, על שם "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו" (דברים לג, יז); דוד דכתיב (דה"י-א יד, יז) "וַיֵּצֵא שֵׁם דָּוִיד בְּכָל הָאֲרָצוֹת", יצא לו מוניטין בעולם ומהו מוניטין שלו? מקל ותרמל מכאן ומגדל מכאן, ע"ש "כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ" (שיר השירים ד, ד); מרדכי דכתיב (אסתר ט, ד) "כִּי גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת" שיצא לו מוניטין בעולם, ומהו מוניטין שלו? שק ואפר מכאן ועטרת זהב מכאן (ילקוט שמעוני).
191. כלי יקר.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה