/ ירמיהו פרק מד'

פסוקים

ירמיהו פרק מד'

(א) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ אֶל כָּל הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם הַיֹּשְׁבִים בְּמִגְדֹּל וּבְתַחְפַּנְחֵס וּבְנֹף וּבְאֶרֶץ פַּתְרוֹס, לֵאמֹר: ומפני שדעתם של שארית יהודה לרדת למצרים היתה כדי לעבוד שם עבודה זרה כַּמִּצְרִיִּים עצמם, לכן באה נבואה זו לירמיהו לומר לשארית יהודה בשם ה' כמסופר להלן, [1] הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ אֶל כָּל הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם הַיֹּשְׁבִים בְּמִגְדֹּל [2] וּבְתַחְפַּנְחֵס וּבְנֹף וּבְאֶרֶץ פַּתְרוֹס, לֵאמֹר:
(ב) כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עַל יְרוּשָׁלִַם וְעַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה, וְהִנָּם חָרְבָּה הַיּוֹם הַזֶּה, וְאֵין בָּהֶם יוֹשֵׁב: כֹּה -כך [3] אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת [4] אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבֵאתִי עַל יְרוּשָׁלִַם וְעַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה, וְהִנָּם -והנה הם [5] חָרְבָּה [6] הַיּוֹם הַזֶּה, וְאֵין בָּהֶם יוֹשֵׁב:
(ג) מִפְּנֵי רָעָתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לְהַכְעִסֵנִי לָלֶכֶת לְקַטֵּר לַעֲבֹד לֵאלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם הֵמָּה אַתֶּם וַאֲבֹתֵיכֶם: וידעתם שכל הרעה הזאת באה עליהם [7] מִפְּנֵי רָעָתָם -רעת יושביהם [8] אֲשֶׁר עָשׂוּ לְהַכְעִסֵנִי לָלֶכֶת לְקַטֵּר לַעֲבֹד לֵאלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם [9] הֵמָּה -יושבי הערים ההם [10] , וגם אַתֶּם וַאֲבֹתֵיכֶם לא ידעתם אותם: [11]
(ד) וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת כָּל עֲבָדַי הַנְּבִיאִים, הַשְׁכֵּים וְשָׁלֹחַ לֵאמֹר אַל נָא תַעֲשׂוּ אֵת דְּבַר הַתֹּעֵבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי: וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת כָּל עֲבָדַי הַנְּבִיאִים, הַשְׁכֵּים -הייתי משכים [12] וְשָׁלֹחַ -ומשלח בזריזות רבה [13] לֵאמֹר , עד עתה עשיתם את הרע, [14] אַל נָא תַעֲשׂוּ אֵת דְּבַר הַתֹּעֵבָה הַזֹּאת היא עבודת האליל [15] אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי:
(ה) וְלֹא שָׁמְעוּ, וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם לָשׁוּב מֵרָעָתָם לְבִלְתִּי קַטֵּר לֵאלֹהִים אֲחֵרִים: וְ למרות זאת [16] לֹא שָׁמְעוּ, וְ אף [17] לֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם לָשׁוּב מֵרָעָתָם לְבִלְתִּי -שלא קַטֵּר -להקטיר [18] לֵאלֹהִים אֲחֵרִים: [19]
(ו) וַתִּתַּךְ חֲמָתִי וְאַפִּי וַתִּבְעַר בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלָם וַתִּהְיֶינָה לְחָרְבָּה לִשְׁמָמָה כַּיּוֹם הַזֶּה: ובעבור זה [20] וַתִּתַּךְ -נשפכה [21] חֲמָתִי וְאַפִּי וַתִּבְעַר בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלָם וַתִּהְיֶינָה לְחָרְבָּה לִשְׁמָמָה כַּיּוֹם הַזֶּה שהינם חרבים [22] כאשר ראיתם: [23]
(ז) וְעַתָּה, כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לָמָה אַתֶּם עֹשִׂים רָעָה גְדוֹלָה אֶל נַפְשֹׁתֵכֶם לְהַכְרִית לָכֶם אִישׁ וְאִשָּׁה, עוֹלֵל וְיוֹנֵק מִתּוֹךְ יְהוּדָה, לְבִלְתִּי הוֹתִיר לָכֶם שְׁאֵרִית?!: וְעַתָּה, כֹּה -כך [24] אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל , איך לא לקחתם מוסר?! [25] לָמָה אַתֶּם עֹשִׂים רָעָה גְדוֹלָה אֶל נַפְשֹׁתֵכֶם -לעצמכם [26] לְהַכְרִית לָכֶם אִישׁ וְאִשָּׁה, עוֹלֵל [27] וְיוֹנֵק מִתּוֹךְ יְהוּדָה, לְבִלְתִּי הוֹתִיר לָכֶם שְׁאֵרִית?!:
(ח) לְהַכְעִסֵנִי בְּמַעֲשֵׂי יְדֵיכֶם לְקַטֵּר לֵאלֹהִים אֲחֵרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים לָגוּר שָׁם לְמַעַן הַכְרִית לָכֶם וּלְמַעַן הֱיוֹתְכֶם לִקְלָלָה וּלְחֶרְפָּה בְּכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: ואל תאמרו שאתם עושים זאת מפחד הכשדים, כי אין הדבר כן, אלא אתם עושים זאת [28] לְהַכְעִסֵנִי בְּמַעֲשֵׂי יְדֵיכֶם לְקַטֵּר לֵאלֹהִים אֲחֵרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים לָגוּר שָׁם , ואין העניין כמו שחשבתם שבעשותכם זאת שמה לא תענשו עליו, כי האמת שזאת תהיה סיבה [29] לְמַעַן הַכְרִית לָכֶם -אתכם, [30] וּלְמַעַן הֱיוֹתְכֶם לִקְלָלָה [31] וּלְחֶרְפָּה [32] בְּכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ:
(ט) הַשְׁכַחְתֶּם אֶת רָעוֹת אֲבוֹתֵיכֶם וְאֶת רָעוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֵת רָעוֹת נָשָׁיו וְאֵת רָעֹתֵכֶם וְאֵת רָעֹת נְשֵׁיכֶם אֲשֶׁר עָשׂוּ בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִָם: הַ אִם [33] שְׁכַחְתֶּם אֶת רָעוֹת אֲבוֹתֵיכֶם וְאֶת רָעוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֵת רָעוֹת נָשָׁיו של כל אחד מהמלכים ההם?! [34] הלא עדיין לא שכחתם, [35] וְ האם שכחתם אֵת רָעֹתֵכֶם וְאֵת רָעֹת נְשֵׁיכֶם אֲשֶׁר עָשׂוּ ועשיתם [36] בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִָם בפרהסיא?! הרי את זה והרעה שהגיעה לכם בעקבות זה אי אפשר לשכוח: [37]
(י) לֹא דֻכְּאוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וְלֹא יָרְאוּ וְלֹא הָלְכוּ בְתוֹרָתִי וּבְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם וְלִפְנֵי אֲבוֹתֵיכֶם: ובאמת האנשים האלה [38] לֹא דֻכְּאוּ -נכנעו [39] ולא שמו עצמם מדוכאים [40] מכל הרעות שעברו עליהם [41] עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וְ לכן [42] לֹא יָרְאוּ מן העונש [43] וְלֹא הָלְכוּ בְתוֹרָתִי וּבְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם וְלִפְנֵי אֲבוֹתֵיכֶם: [44]
(יא) לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי שָׂם פָּנַי בָּכֶם לְרָעָה וּלְהַכְרִית אֶת כָּל יְהוּדָה: לָכֵן , כיון שלא תקחו מוסר, [45] כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי שָׂם פָּנַי בָּכֶם לְ הביא [46] רָעָה [47] וּלְהַכְרִית אֶת כָּל יְהוּדָה:
(יב) וְלָקַחְתִּי אֶת שְׁאֵרִית יְהוּדָה אֲשֶׁר שָׂמוּ פְנֵיהֶם לָבוֹא אֶרֶץ מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם, וְתַמּוּ כֹל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם יִפֹּלוּ, בַּחֶרֶב בָּרָעָב יִתַּמּוּ, מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל בַּחֶרֶב וּבָרָעָב יָמֻתוּ, וְהָיוּ לְאָלָה לְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה וּלְחֶרְפָּה: וְלָקַחְתִּי -ואקח [48] אֶת שְׁאֵרִית יְהוּדָה אֲשֶׁר שָׂמוּ פְנֵיהֶם לָבוֹא אל [49] אֶרֶץ מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם, וְתַמּוּ -ויכלו [50] כֹל -כולם, [51] בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם יִפֹּלוּ, בַּחֶרֶב ו בָּרָעָב [52] יִתַּמּוּ, מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל בַּחֶרֶב וּבָרָעָב יָמֻתוּ, [53] וְהָיוּ -ויהיו [54] לְאָלָה [55] לְשַׁמָּה -לתימהון [56] וְלִקְלָלָה [57] וּלְחֶרְפָּה: [58]
(יג) וּפָקַדְתִּי עַל הַיּוֹשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם כַּאֲשֶׁר פָּקַדְתִּי עַל יְרוּשָׁלָם בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר: וּפָקַדְתִּי -ואשגיח להיפרע ולהשיב גמול [59] עַל הַיּוֹשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם כַּאֲשֶׁר -כמו [60] שֶׁ פָּקַדְתִּי עַל יְרוּשָׁלָם , וּבְאֵלֶּה אשיב הגמול להיפרע מהם [61] בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר , כמו שהיה ביושבי ירושלים: [62]
(יד) וְלֹא יִהְיֶה פָּלִיט וְשָׂרִיד לִשְׁאֵרִית יְהוּדָה הַבָּאִים לָגוּר שָׁם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְלָשׁוּב אֶרֶץ יְהוּדָה, אֲשֶׁר הֵמָּה מְנַשְּׂאִים אֶת נַפְשָׁם לָשׁוּב לָשֶׁבֶת שָׁם כִּי לֹא יָשׁוּבוּ כִּי אִם פְּלֵטִים: וְלֹא יִהְיֶה -ישאר [63] פָּלִיט וְשָׂרִיד לִשְׁאֵרִית יְהוּדָה הַבָּאִים לָגוּר שָׁם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; [64] וְ מה שהם חושבים לָשׁוּב -לחזור אל [65] אֶרֶץ יְהוּדָה, אֲשֶׁר הֵמָּה מְנַשְּׂאִים -מצפים ומרוממים ומבטיחים [66] אֶת נַפְשָׁם לָשׁוּב לָשֶׁבֶת שָׁם [67] , הנה [68] לא יקום ולא יהיה, [69] כִּי לֹא יָשׁוּבוּ אל ארץ יהודה [70] כִּי אִם פְּלֵטִים -הפליטים מחרב האויב: [71]
(טו) וַיַּעֲנוּ אֶת יִרְמְיָהוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַיֹּדְעִים כִּי מְקַטְּרוֹת נְשֵׁיהֶם לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, וְכָל הַנָּשִׁים הָעֹמְדוֹת קָהָל גָּדוֹל, וְכָל הָעָם הַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּפַתְרוֹס, לֵאמֹר: וסיפר הכתוב על עזות הפושעים משארית יהודה ועזות נשותיהם, שלא די שלא נתנו לב לדברי ה' אלא [72] וַיַּעֲנוּ אֶת יִרְמְיָהוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַיֹּדְעִים -אשר ידעו [73] כִּי מְקַטְּרוֹת נְשֵׁיהֶם לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, וְ כן כָל הַנָּשִׁים הָעֹמְדוֹת -שהיו עומדות במעמד ההוא, [74] קָהָל גָּדוֹל, וְ כן כָל הָעָם הנמשכים אליהם [75] הַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּפַתְרוֹס, [76] לֵאמֹר:
(טז) הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלֵינוּ בְּשֵׁם יְהֹוָה אֵינֶנּוּ שֹׁמְעִים אֵלֶיךָ: וענו בעזות פנים ומצח אישה זונה, [77] הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלֵינוּ בְּשֵׁם יְהֹוָה אֵינֶנּוּ שֹׁמְעִים אֵלֶיךָ ולא נקבל אותו: [78]
(יז) כִּי עָשֹׂה נַעֲשֶׂה אֶת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר יָצָא מִפִּינוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם, וְהַסֵּיךְ לָהּ נְסָכִים כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבֹתֵינוּ מְלָכֵינוּ וְשָׂרֵינוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלָם, וַנִּשְׂבַּע לֶחֶם וַנִּהְיֶה טוֹבִים וְרָעָה לֹא רָאִינוּ: כִּי עָשֹׂה נַעֲשֶׂה אֶת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר יָצָא מִפִּינוּ וקיבלנו על עצמינו, [79] לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם, [80] וְהַסֵּיךְ -ולהסיך [81] לָהּ נְסָכִים כַּאֲשֶׁר -כפי [82] שֶׁ עָשִׂינוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבֹתֵינוּ מְלָכֵינוּ וְשָׂרֵינוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלָם, וַנִּשְׂבַּע -וּשְׂבֵעִים [83] לֶחֶם היינו אז, [84] וַנִּהְיֶה -והיינו [85] טוֹבִים -בטובה ובשלווה [86] , עשירים ומלאים טוב, [87] וְרָעָה לֹא רָאִינוּ: [88]
(יח) וּמִן אָז חָדַלְנוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים חָסַרְנוּ כֹל וּבַחֶרֶב וּבָרָעָב תָּמְנוּ: וּמִן הזמן אשר [89] אָז חָדַלְנוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים [90] חָסַרְנוּ כֹל הטובה שהיתה עימנו, [91] וּבַחֶרֶב וּבָרָעָב תָּמְנוּ: [92]
(יט) וְכִי אֲנַחְנוּ מְקַטְּרִים לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וּלְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים, הֲמִבַּלְעֲדֵי אֲנָשֵׁינוּ עָשִׂינוּ לָהּ כַּוָּנִים לְהַעֲצִבָה וְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים: והוסיפו הנשים המקטרות ואמרו, [93] וְכִי מה [94] שֶׁ אֲנַחְנוּ מְקַטְּרִים לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וּלְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים, הֲמִבַּלְעֲדֵי דעת [95] אֲנָשֵׁינוּ -הבעלים שלנו [96] עָשִׂינוּ לָהּ -למלכת השמיים [97] כַּוָּנִים -מיני מאכל [98] לְהַעֲצִבָה -לשמח אותה [99] וְהַסֵּךְ -ולהסך לָהּ נְסָכִים ?! מה זה תוכיח לאנשינו למען ימחו בידינו וכי אין דעתם עימנו?!: [100]
(כ) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל כָּל הָעָם, עַל הַגְּבָרִים, וְעַל הַנָּשִׁים, וְעַל כָּל הָעָם הָעֹנִים אֹתוֹ דָּבָר לֵאמֹר: וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל כָּל הָעָם, עַל -אל [101] הַגְּבָרִים, [102] וְעַל -ואל הַנָּשִׁים, וְעַל -ואל כָּל הָעָם הנמשכים אחריהם [103] הָעֹנִים -שענו [104] אֹתוֹ את הַ דָּבָר האמור לעיל, [105] לֵאמֹר: [106]
(כא) הֲלוֹא אֶת הַקִּטֵּר אֲשֶׁר קִטַּרְתֶּם בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם, מַלְכֵיכֶם וְשָׂרֵיכֶם וְעַם הָאָרֶץ אֹתָם זָכַר יְהֹוָה וַתַּעֲלֶה עַל לִבּוֹ: הֲלוֹא אֶת הַקִּטֵּר -הקטורת [107] אֲשֶׁר קִטַּרְתֶּם -הקטרתם [108] בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם, מַלְכֵיכֶם וְשָׂרֵיכֶם וְעַם הָאָרֶץ בימים הראשונים אשר אמרתם שהיה טוב לכם, [109] אֹתָם [110] זָכַר יְהֹוָה עתה, [111] וַתַּעֲלֶה אותה הקטורת [112] עַל לִבּוֹ:
(כב) וְלֹא יוּכַל יְהֹוָה עוֹד לָשֵׂאת מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִפְּנֵי הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם, וַתְּהִי אַרְצְכֶם לְחָרְבָּה וּלְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה מֵאֵין יוֹשֵׁב כְּהַיּוֹם הַזֶּה: וְלֹא יוּכַל -יכול [113] יְהֹוָה עוֹד לָשֵׂאת -לסבול ולהאריך אפו [114] מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִפְּנֵי הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם, וַתְּהִי -ולכן היתה [115] אַרְצְכֶם לְחָרְבָּה וּלְשַׁמָּה -ולתמהון [116] וְלִקְלָלָה מֵאֵין יוֹשֵׁב כְּהַיּוֹם הַזֶּה שהיא חרבה: [117]
(כג) מִפְּנֵי אֲשֶׁר קִטַּרְתֶּם וַאֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַיהוָה וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹל יְהֹוָה וּבְתֹרָתוֹ וּבְחֻקֹּתָיו, וּבְעֵדְוֹתָיו לֹא הֲלַכְתֶּם, עַל כֵּן קָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה הַזֹּאת כַּיּוֹם הַזֶּה: והרעה הזו לא קרתה לכם בגלל שחדלתם להקטיר, אלא [118] מִפְּנֵי אֲשֶׁר קִטַּרְתֶּם מאז [119] וַאֲשֶׁר -ועל אשר חֲטָאתֶם לַיהוָה וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹל יְהֹוָה וּבְתֹרָתוֹ וּבְחֻקֹּתָיו, וּבְעֵדְוֹתָיו לֹא הֲלַכְתֶּם, עַל כֵּן קָרָאת אֶתְכֶם -קרתה לכם [120] הָרָעָה הַזֹּאת כַּיּוֹם הַזֶּה שהנכם ברעה: [121]
(כד) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל כָּל הָעָם וְאֶל כָּל הַנָּשִׁים, שִׁמְעוּ דְּבַר יְהֹוָה כָּל יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ באף ובחמה ובקצף גדול [122] אֶל כָּל הָעָם וְאֶל כָּל הַנָּשִׁים, שִׁמְעוּ דְּבַר יְהֹוָה [123] כָּל יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(כה) כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַתֶּם וּנְשֵׁיכֶם וַתְּדַבֵּרְנָה בְּפִיכֶם וּבִידֵיכֶם מִלֵּאתֶם לֵאמֹר עָשֹׂה נַעֲשֶׂה אֶת נְדָרֵינוּ אֲשֶׁר נָדַרְנוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וּלְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים הָקֵים תָּקִימְנָה אֶת נִדְרֵיכֶם וְעָשֹׂה תַעֲשֶׂינָה אֶת נִדְרֵיכֶם: כֹּה -כך [124] אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר , אל תאמרו שהדברים האלה הם דברי הנשים ולא דבריכם, שכן [125] אַתֶּם וּנְשֵׁיכֶם -כמו נשיכם דעת אחת לכם, [126] וַתְּדַבֵּרְנָה -מה שהן מדברות [127] בְּפִיכֶם הן מדברות, כי כך ציוויתם להם לדבר, [128] וּבִידֵיכֶם מִלֵּאתֶם -תשלימו הדבר הזה לעשותו [129] לֵאמֹר -במה שאתם אומרים [130] עָשֹׂה נַעֲשֶׂה אֶת נְדָרֵינוּ אֲשֶׁר נָדַרְנוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וּלְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים , הן ידעתי כי [131] הָקֵים תָּקִימְנָה אֶת נִדְרֵיכֶם להמשיך עוד להקטיר למלכת השמיים, [132] וְעָשֹׂה תַעֲשֶׂינָה אֶת נִדְרֵיכֶם [133] למלכת השמיים בקיטור ובניסוך: [134]
(כו) לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר יְהֹוָה כָּל יְהוּדָה הַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם הִנְנִי נִשְׁבַּעְתִּי בִּשְׁמִי הַגָּדוֹל אָמַר יְהֹוָה אִם יִהְיֶה עוֹד שְׁמִי נִקְרָא בְּפִי כָּל אִישׁ יְהוּדָה אֹמֵר חַי אֲדֹנָי יֱהֹוִה" בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר יְהֹוָה כָּל יְהוּדָה הַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם , כיון שאין אתם שומעים מה שאומר לכם הנביא בשמי, [135] הִנְנִי נִשְׁבַּעְתִּי בִּשְׁמִי הַגָּדוֹל אָמַר יְהֹוָה אִם יִהְיֶה עוֹד שְׁמִי נִקְרָא בְּפִי כָּל [136] אִישׁ יְהוּדָה שיהיה [137] אֹמֵר בשבועתו" [138] חַי אֲדֹנָי יֱהֹוִה" [139] בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם [140] כי תאכלם החרב והרעב: [141]
(כז) הִנְנִי שֹׁקֵד עֲלֵיהֶם לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה, וְתַמּוּ כָל אִישׁ יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֶרֶב וּבָרָעָב עַד כְּלוֹתָם: הם אמרו שכאשר הקטירו למלכת השמיים שבעו לחם והיו טובים ורעה לא ראו, ועוד היום הם ממשיכים להקטיר, ואני אומר כי [142] הִנְנִי שֹׁקֵד [143] עֲלֵיהֶם לְרָעָה [144] וְלֹא לְטוֹבָה, וְתַמּוּ -ויכלו [145] כָל אִישׁ -אנשי [146] יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֶרֶב וּבָרָעָב עַד כְּלוֹתָם: [147]
(כח) וּפְלִיטֵי חֶרֶב יְשֻׁבוּן מִן אֶרֶץ מִצְרַיִם אֶרֶץ יְהוּדָה מְתֵי מִסְפָּר, וְיָדְעוּ כָּל שְׁאֵרִית יְהוּדָה הַבָּאִים לְאֶרֶץ מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם דְּבַר מִי יָקוּם, מִמֶּנִּי וּמֵהֶם: וּפְלִיטֵי -והנמלטים מן [148] הַ חֶרֶב אשר [149] יְשֻׁבוּן מִן אֶרֶץ מִצְרַיִם אל [150] אֶרֶץ יְהוּדָה יהיו [151] מְתֵי מִסְפָּר, [152] וְיָדְעוּ כָּל שְׁאֵרִית יְהוּדָה הַבָּאִים לְאֶרֶץ מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם דְּבַר מִי יָקוּם, מִמֶּנִּי שאמרתי שבמצרים יתמו ויכלו [153] וּמֵהֶם -או מהם שאמרו שישבו במצרים בטח ויתקיימו שמה: [154]
(כט) וְזֹאת לָכֶם הָאוֹת נְאֻם יְהֹוָה כִּי פֹקֵד אֲנִי עֲלֵיכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה, לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי קוֹם יָקוּמוּ דְבָרַי עֲלֵיכֶם לְרָעָה: וְזֹאת לָכֶם הָאוֹת [155] נְאֻם -אמר [156] יְהֹוָה כִּי פֹקֵד -משגיח [157] אֲנִי להשיב [158] עֲלֵיכֶם גמול [159] בַּמָּקוֹם הַזֶּה, לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי קוֹם יָקוּמוּ דְבָרַי עֲלֵיכֶם לְרָעָה שסופכם לכלות בארץ מצרים [160] ; ונתן להם הנביא את האות באומרו: [161]
(ל) כֹּה אָמַר יְהֹוָה, הִנְנִי נֹתֵן אֶת פַּרְעֹה חָפְרַע מֶלֶךְ מִצְרַיִם בְּיַד אֹיְבָיו וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשׁוֹ, כַּאֲשֶׁר נָתַתִּי אֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אֹיְבוֹ וּמְבַקֵּשׁ נַפְשׁוֹ: כי [162] כֹּה -כך [163] אָמַר יְהֹוָה, הִנְנִי נֹתֵן אֶת פַּרְעֹה חָפְרַע [164] מֶלֶךְ מִצְרַיִם בְּיַד אֹיְבָיו הכשדים [165] וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשׁוֹ, [166] כַּאֲשֶׁר -כפי [167] שֶׁ נָתַתִּי אֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אֹיְבוֹ וּמְבַקֵּשׁ נַפְשׁוֹ: [168]

הערות

1. אברבנאל.
2. מגדול ותחפנחס וכו' הם שמות מקומות בארץ מצרים (מצודת ציון).
3. תרגום יונתן.
4. ה' נקרא בשם "צבאות" כי הוא אלוה על צבאות של מעלה ועל צבאות של מטה (רד"ק ישעיהו א, ט).
5. מצודת ציון.
6. מלשון חורבן (מצודת ציון).
7. אברבנאל.
8. רד"ק.
9. שלא היו מכירים בהם (מצודת דוד).
10. רד"ק.
11. רד"ק.
12. מצודת דוד.
13. מצודת דוד.
14. מצודת דוד.
15. מצודת דוד.
16. אברבנאל לעיל בפס' ד'.
17. מלבי"ם.
18. תרגום יונתן.
19. מלבי"ם מבאר ואף לא היטו את אזנם לשוב מרעתם לעשות תשובה על העבר, ולא לבלתי קטר לאלהים אחרים בעתיד.
20. מצודת דוד.
21. מצודת דוד.
22. מצודת דוד.
23. אברבנאל.
24. תרגום יונתן.
25. אברבנאל.
26. מצודת דוד.
27. ילדים רכים (מצודת ציון).
28. אברבנאל.
29. אברבנאל.
30. אברבנאל.
31. דהיינו שיאמרו בקללתם שיהיו כמותכם (מצודת דוד).
32. שכולם יחרפו אתכם (מצודת דוד).
33. מצודת דוד.
34. רד"ק, מצודת דוד. וכן ראינו באשת אביה שעשתה מפלצת לאשרה (רד"ק).
35. מצודת דוד.
36. אברבנאל.
37. מלבי"ם.
38. אברבנאל.
39. רד"ק, מצודת דוד. דכאו עניינו כתיתה, והוא לשון מושאל על ההכנעה (מצודת ציון). ורש"י מבאר שליבם לא דוכא מרעתם.
40. מפני העונש שהשיגם על רעתם שעשו (רד"ק).
41. אברבנאל.
42. מלבי"ם.
43. מלבי"ם.
44. על ידי שראו את העונש הבא לעוברים על התורה (מלבי"ם).
45. אברבנאל.
46. מצודת דוד.
47. כלומר אשים השגחתי בכם להביא הרעה (מצודת דוד). כי בחורבן ירושלים היו פני ה' וכוונתו לטובה, ושיהיו כזריעה, שבהפסד הזרע יוציא פרי תבואה, אבל בכם אשים פני רק לרעה ולא כזריעה אלא להכרית את כל יהודה (מלבי"ם).
48. תרגום יונתן. ורצה לומר אקחם אל הרעה (מצודת דוד).
49. תרגום יונתן.
50. מצודת דוד.
51. מצודת דוד.
52. תרגום יונתן.
53. והוסיף "מקטן ועד גדול בחרב וברעב ימתו" כי בדרך כלל יפלו הגדולים בחרב המלחמה כי הם הלוחמים, ולא ברעב כי יבקשו להם אוכל, והקטנים יפלו ברעב ולא בחרב כי לא ילחמו, ועתה ישוו הקטן והגדול שימותו בין בחרב בין ברעב (מלבי"ם).
54. תרגום יונתן.
55. עניין שבועה (מצודת ציון). שישבעו בהם (מצודת דוד).
56. מצודת ציון. שיתמהו על מפלתם (מצודת דוד).
57. שיפלו בהם קללותיהם (מצודת דוד).
58. שיחרפו אותם (מצודת דוד).
59. מצודת דוד. ורצה לומר שיהיה כיליון בהשגחת ה' על ידי שיפקוד עליהם בחרב וברעב ובדבר, ורצה לומר שאלה שהלכו להישאר במצרים והתחברו אל חיל פרעה להלחם עם נבוכדנצר יפלו בנופלים (מלבי"ם).
60. תרגום יונתן.
61. מצודת דוד.
62. אברבנאל.
63. מצודת דוד.
64. וראה בסוכה (נא, ב) על הרג אנשי אלכסנדריא על ידי אלכסנדר מוקדון בגלל החטא שקבעו את מקום מגוריהם במצרים בניגוד לציווי התורה.
65. מצודת דוד.
66. מצודת דוד.
67. מלבי"ם מבאר שהיו בהם שתי כתות, כת אחת ירדה למצרים כדי להשתקע שם והם שרי החילים והזדים, וכת אחרת שבאו בעל כרחם עם השרים כמ"ש ויקח יוחנן בן קרח את כל שארית יהודה (לעיל מג, ה) והיה בדעתם לשוב לארץ יהודה, בפס' יב-יג מדובר על הכת הראשונה שכל מטרתם היתה להיות בארץ מצרים, והם יתמו לגמרי, ובפס' זה מדובר על הכת השניה שלא באו למצרים כדי להשתקע בה, אלא הם באו לגור שם לפי שעה והמה מנשאים את נפשם לשוב לארץ יהודה, גם מהם לא ישובו כי אם פלטים.
68. מצודת דוד.
69. אברבנאל.
70. אברבנאל.
71. מצודת דוד. רש"י מבאר כי ירמיה וברוך בן נריה חזרו משם, שהגלם נבוכדנאצר כשנתנה ארץ מצרים בידו, בעשרים ושבע למולכו (יחזקאל כט, יז) ושכך שנויה בסדר עולם.
72. אברבנאל.
73. תרגום יונתן.
74. מצודת דוד. מלבי"ם מבאר שכל הנשים היו מקטרות לאלהים אחרים, רק רבות עשו זאת שלא מדעת בעליהן, ולכן ענו רק האנשים שידעו שנשותיהם מקטרות לאלהים אחרים, שהם היו נוגעים בדבר, אבל הנשים ענו כולן, וכן העם היושבים בפתרוס ענו ג"כ כולם שהם כולם קיטרו האנשים והנשים.
75. מצודת דוד.
76. שם מקום (מצודת ציון לעיל בפס' א'), שהיא מארץ מצרים (מצודת דוד).
77. אברבנאל.
78. אברבנאל.
79. מצודת דוד.
80. רצונו לומר לכוכב גדול שבשמים, הוא השמש שכאילו מולך על כולם, והוא מלשון מלך (רד"ק בביאורו השני, מצודת דוד). ובביאורו הראשון ביאר רד"ק מלאכת השמים וחסרה האות אל"ף, כלומר למעשה השמים שהם הכוכבים מלאכת האל יתברך. אברבנאל מבאר שהיא הלבנה, שהבעל שהיו עובדים היה כנגד השמש והוא הנקרא "מולך" כי הוא מלך, והאשרה שהיו עובדים היתה כנגד הלבנה והיא הנקראת מלכת השמים.
81. מצודת דוד.
82. תרגום יונתן.
83. מצודת דוד.
84. מצודת דוד.
85. תרגום יונתן.
86. רד"ק. ר"י קרא מבאר טובי מראה.
87. מצודת דוד.
88. לרמוז לזמן אחז ומנשה ואמון וגם בימי יאשיהו, ועל הזמנים ההם אמרו "ונשבע לחם ונהיה טובים ורעה לא ראינו" רוצה לומר ובימים ההם היינו שבעים וטובים ולא ראינו רעות החורבן (אברבנאל). מלבי"ם מבאר שהם הכחישו את הראיה שהקיטור לע"ז היא הסיבה לרעה, אלא טענו להיפך, שדווקא בגלל שהפסיקו להקטיר באה עליהם הרעה, שהרי בימי אחז ומנשה התמידו בעבודת אלילים ולא באה עליהם הרעה, ואילו בימי צדקיהו שרוב העם עבדו את ה' ושמעו לדברי הנביאים באה עליהם רעה. ועוד טענו שהם אינם משתחווים למלכת השמים לשם אלהות כי מאמינים בה' ובהשגחתו ובנביאיו, רק שזה מועיל לדעתם בעניין סגולי, וזה מה שאמרו "כי עשה נעשה את כל הדבר אשר יצא מפינו לקטר למלכת השמים" ולא לשם אלהות, רק "כאשר עשינו אנחנו ואבותינו בערי יהודה" שהיה רק לקטר למלכת השמים, כעין מלאכה להוריד השפע מצד שהשמש היא המולכת בשמים וממנה תבוא התבואה והפירות, ושהנסיון הוכיח שמועיל כי "ונשבע לחם" דהיינו שעל ידי זה בא שפע הטל והמטר והפראת התבואה, והוסיפו שבכל זאת "ונהיה טובים" דהיינו טובים לאלהים, כי לא היה בזה הכחשה לאל ממעל ולכן "רעה לא ראינו".
89. מצודת דוד.
90. ובאמת הם לא חדלו, אלא הם אמרו שאם באה לנו רעה היא באה מפני שפסקנו לקטר ולא היינו זריזים כבראשונה, לפיכך ענה להם הנביא (להלן בפס' כא) "הֲלוֹא אֶת הַקִּטֵּר אֲשֶׁר קִטַּרְתֶּם" (רד"ק).
91. מצודת דוד.
92. ואם כן הורה הניסיון ההיפך מדבריך (מלבי"ם). שבימי יהויקים ויהויכין וצדקיהו שנחרבה ארצנו היה זה מפני שחדלנו לקטר למלכת השמים ולהסך לה נסכים, שמפני הנביאים חדלנו מזה ואז "חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו" (אברבנאל). ראה את דברי הרמ"ד וואלי המבאר כי התחיל להם הרעה לאחר שהפסיקו להקטיר למלכת השמים לא בגלל הפסקת העבודה כפי שחשבו הטיפשים , אלא כי אז נגזר דינם ואף תשובתם והפסקת עבודת האלילים לא עזרה להם לבטל את הגזרה.
93. רד"ק, מצודת דוד.
94. מצודת דוד.
95. רש"י.
96. מצודת ציון.
97. מצודת דוד.
98. רד"ק, מצודת ציון. ויתכן שנקרא כן על כי עשאום בכוונת הלב ותיקון רב (מצודת ציון).
99. רד"ק, מצודת דוד. מלשון עצבון והוא דרך כינוי על השמחה (מצודת ציון). רש"י ואברבנאל מבארים מלשון עצבים, כי הצלמים יקראו עצבים.
100. מצודת דוד. מלבי"ם לשיטתו (בפס' יז) מבאר שהן אמרו וכי תחשוב שזאת יעשו הנשים הסכלות מדעת עצמן, עד שמסכלותן יעשו זאת לשם אלהות ועבודה זרה? הלא זאת עשינו בידיעת אנשינו שהם חכמים ונבונים, ולא לשם אלהות וע"ז, אלא רק עשינו דמות שיהיה מכוון אל שפע הכוכב שיריק עליה ברכתו.
101. מצודת דוד.
102. היודעים כי מקטרות נשיהם, והם אלו שפתחו תחילה להשיב (מצודת דוד).
103. מצודת דוד. הוא העם אשר ישב בפתרוס כאמור בפס' טו לעיל (מלבי"ם).
104. תרגום יונתן.
105. מצודת דוד.
106. שעדיין לא אמר נבואה בשם ה' אלא ענה להם מעצמו תשובה על תשובתם (מלבי"ם).
107. אברבנאל.
108. אברבנאל.
109. אברבנאל.
110. ואמר "אותם" כי לאלהות הרבה קיטרו, ומה שכתב "הקטר" הוא שם הכולל אבל לכל אחד היה הקטר מיוחד (רד"ק, מצודת דוד).
111. אברבנאל. שלמרות שמאז לא נפרע מהם לא שכחם אלא זכר אותם (מצודת דוד).
112. רד"ק.
113. רש"י.
114. מצודת דוד.
115. מצודת דוד.
116. מצודת ציון.
117. מצודת דוד. וזה עצמו ראיה על גודל העוון בעיני ה', שבחטא עבודה זרה שהוא גדול מאד המתין עד שנתמלאה הסאה כדי שיכלה אותם ויכריתם באפו ובחמתו (מלבי"ם).
118. מצודת דוד.
119. מצודת דוד.
120. מצודת דוד. "קראת" הוא מלשון מקרה (מצודת ציון).
121. מצודת דוד.
122. אברבנאל.
123. שעד עתה השיב מדעתו והתווכח עמהם, ועתה אמר להם נבואה בשם ה', ועל זה אמר "שמעו דבר ה'" (מלבי"ם).
124. תרגום יונתן.
125. אברבנאל.
126. מצודת דוד. באופן שהסכימו לעבירה כל הבית, האיש והאשה (מלבי"ם).
127. מצודת דוד.
128. מצודת דוד.
129. מצודת דוד.
130. מצודת דוד.
131. מצודת דוד.
132. מצודת דוד.
133. כפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד).
134. אברבנאל.
135. רד"ק.
136. כלומר בפי רובם, כי היו בהם צדיקים כמו ירמיהו וברוך בן נריה (רד"ק).
137. מצודת דוד.
138. מצודת דוד.
139. כלומר, לא אאריך עוד אפי עד שישובו ויקראו בשמי, כי כל אנשי יהודה הבאים למצרים יתמו מן העולם (מצודת דוד).
140. כלומר כל אנשי יהודה הבאים למצרים (מצודת דוד).
141. הפוך ממה שאמרו (לעיל מב, יד) "כִּי אֶרֶץ מִצְרַיִם נָבוֹא אֲשֶׁר לֹא נִרְאֶה מִלְחָמָה וְקוֹל שׁוֹפָר לֹא נִשְׁמָע וְלַלֶּחֶם לֹא נִרְעָב וְשָׁם נֵשֵׁב" (רד"ק). אבל פליטי החרב מתי מספר הם יאמרו חי ה' כשישובו לארץ יהודה (מצודת דוד).
142. ר"י קרא.
143. עניין מהירות והשתדלות (מצודת ציון).
144. דהיינו להרע להם (מצודת דוד).
145. מצדות ציון.
146. תרגום יונתן.
147. שכיון שלא שמעו בקול ה' ובחרו להם לעבוד אלהים אחרים, אין ראוי שיהיה שמי נקרא עליהם (אברבנאל).
148. מצודת דוד.
149. מצודת דוד.
150. תרגום יונתן.
151. מצודת דוד.
152. דהיינו אנשים מועטים (מצודת דוד), כמו ירמיהו הנביא וברוך בן נריה ומעטים אחרים צדיקים שהיו בהם (רד"ק).
153. מצודת דוד.
154. מצודת דוד.
155. הוא האמור בפס' הבא שפרעה ימסר ביד נבוכדנצר (מצודת דוד).
156. תרגום יונתן.
157. מצודת ציון.
158. מצודת דוד.
159. מצודת דוד.
160. רד"ק. כלומר כאשר תיראו שנבוכנדצר מתקרב לעלות על מצרים להילחם עליה בארצה, תדעו שגם סופכם מתקרב שיתקיימו בכם הדברים שהקב"ה דיבר עליכם לרעה שתהיה לכם במצרים (משבצות זהב).
161. אברבנאל.
162. מצודת דוד.
163. תרגום יונתן.
164. כל מלכי מצרים קרואים פרעה וזה שהיה בימים ההם היה שמו העצמי חָפְרַע (רד"ק, מצודת דוד). רד"ק בביאורו השני מבאר שיש אומרים כי החי"ת במקום האות "ה" והוא "פרעה" בהיפוך האותיות, רוצה לומר כי יהיה פרוע, וכך תרגום יונתן ורש"י ביארו "פַּרְעֹה תְבִירָא" פרעה השבור. ר"י קרא מבאר "חָפְרַע" חפור ורע. וקראו פרעה חפרע לגנאי להגיד כי יהיה פרוע מלשון "כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן" (שמות לב, כה), והוא על דרך "וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה" (בראשית לח, ז) שנהפך שמו מער לרע, וכן נהפך שם פרעה לחפרע (אברבנאל).
165. מצודת דוד.
166. הוא נבוכדנצר ועבדיו (אברבנאל).
167. תרגום יונתן.
168. כפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד).

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה