(א)
אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא עַל הַגּוֹיִם:
מעתה
[1]
ועד סוף הספר יסופר אודות
[2]
אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא עַל הַגּוֹיִם
שכבש נבוכדנאצר:
[3]
(ב)
לְמִצְרַיִם עַל חֵיל פַּרְעֹה נְכוֹ מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֲשֶׁר הָיָה עַל נְהַר פְּרָת בְּכַרְכְּמִשׁ אֲשֶׁר הִכָּה נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת הָרְבִיעִית לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה:
ובפרק זה תובא הנבואה אשר התנבא ירמיהו
[4]
לְמִצְרַיִם
-על מצרים,
[5]
עַל חֵיל פַּרְעֹה נְכוֹ
-החיגר
[6]
מֶלֶךְ מִצְרַיִם
, על הדבר
[7]
אֲשֶׁר הָיָה עַל
-ליד
[8]
נְהַר פְּרָת בְּכַרְכְּמִשׁ
[9]
אֲשֶׁר הִכָּה
אותם שם
[10]
נְבוּכַדְרֶאצַּר
[11]
מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת
-בשנה
[12]
הָרְבִיעִית לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה:
[13]
(ג)
עִרְכוּ מָגֵן וְצִנָּה וּגְשׁוּ לַמִּלְחָמָה:
ובדרך לעג
[14]
אומר למצרים,
[15]
עִרְכוּ
-סדרו עצמכם בלבישת
[16]
מָגֵן
[17]
וְצִנָּה
[18]
, והתחזקו
[19]
וּגְשׁוּ לַמִּלְחָמָה
מול הכשדים הנלחמים בכם:
[20]
(ד)
אִסְרוּ הַסּוּסִים וַעֲלוּ הַפָּרָשִׁים וְהִתְיַצְּבוּ בְּכוֹבָעִים מִרְקוּ הָרְמָחִים לִבְשׁוּ הַסִּרְיֹנֹת:
אִסְרוּ
-קשרו את
[21]
הַסּוּסִים
במרכבה,
[22]
וַעֲלוּ הַפָּרָשִׁים
על הסוסים,
[23]
וְהִתְיַצְּבוּ
במערכה
[24]
בְּכוֹבָעִים
-בכובעי נחושת,
[25]
מִרְקוּ
-צחצחו את
[26]
הָרְמָחִים
מן החלודה
[27]
כדי שיבריקו
[28]
, וְ
לִבְשׁוּ הַסִּרְיֹנֹת
[29]
להגן ממכת חרב וחנית:
[30]
(ה)
מַדּוּעַ רָאִיתִי הֵמָּה חַתִּים נְסֹגִים אָחוֹר וְגִבּוֹרֵיהֶם יֻכַּתּוּ וּמָנוֹס נָסוּ וְלֹא הִפְנוּ מָגוֹר מִסָּבִיב, נְאֻם יְהֹוָה:
מַדּוּעַ רָאִיתִי
כי המצרים
[31]
הֵמָּה חַתִּים
-מפחדים
[32]
מפני חיל נבוכדנאצר
[33]
נְסֹגִים
-וחוזרים
[34]
לְ
אָחוֹר
לברוח מן המלחמה?!
[35]
מדוע היה זה?! איפה גבורתם?!
[36]
וְ
אף
[37]
גִבּוֹרֵיהֶם
-הגיבורים שבהם
[38]
יֻכַּתּוּ
-כתותים ושבורים,
[39]
וּמָנוֹס נָסוּ
-ברחו
[40]
בחוזקה
[41]
מן הכשדים
[42]
וְלֹא הִפְנוּ
-פנו אליהם להילחם בם
[43]
, ובעודם נסים
[44]
מָגוֹר
-פחד אחז אותם
[45]
מִסָּבִיב,
[46]
נְאֻם
-אמר
[47]
יְהֹוָה:
[48]
(ו)
אַל יָנוּס הַקַּל וְאַל יִמָּלֵט הַגִּבּוֹר, צָפוֹנָה עַל יַד נְהַר פְּרָת כָּשְׁלוּ וְנָפָלוּ:
אַל
-לא
[49]
יָנוּס
אף
[50]
הַקַּל
ברגליו למלט נפשו כי האויב ישיגו
[51]
וְאַל
-ולא
[52]
יִמָּלֵט הַגִּבּוֹר,
צָפוֹנָה
-בצד צפון לכרכמיש
[53]
עַל יַד נְהַר פְּרָת
שמה
[54]
כָּשְׁלוּ וְנָפָלוּ:
[55]
(ז)
מִי זֶה כַּיְאֹר יַעֲלֶה כַּנְּהָרוֹת יִתְגָּעֲשׁוּ מֵימָיו?:
ואמר כמלעיג
[56]
על פרעה,
[57]
מִי זֶה
העם אשר
[58]
כַּיְאֹר
-כמו היאור
[59]
יַעֲלֶה
ויתפשט על כל פני האדמה?
[60]
ומי הוא העם המרים קול שאון
[61]
כַּנְּהָרוֹת
-כמו הנהרות אשר
[62]
יִתְגָּעֲשׁוּ
-ינועו בחוזקה
[63]
מֵימָיו?:
[64]
(ח)
מִצְרַיִם כַּיְאֹר יַעֲלֶה וְכַנְּהָרוֹת יִתְגֹּעֲשׁוּ מָיִם, וַיֹּאמֶר אַעֲלֶה אֲכַסֶּה אֶרֶץ אֹבִידָה עִיר וְיֹשְׁבֵי בָהּ:
וכאילו משיב לעצמו באומרו, הנה זהו
[65]
חיל
[66]
מִצְרַיִם
אשר
כַּיְאֹר יַעֲלֶה
-היה רגיל לעלות,
[67]
וְכַנְּהָרוֹת יִתְגֹּעֲשׁוּ מָיִם,
[68]
וַיֹּאמֶר
-והיה מתהלל ואומר,
[69]
אַעֲלֶה אֲכַסֶּה אֶרֶץ
ברוב חיילותי,
[70]
אֹבִידָה
-ואאבד
[71]
עִיר
[72]
וְיֹשְׁבֵי
-והיושבים
[73]
בָהּ:
(ט)
עֲלוּ הַסּוּסִים וְהִתְהֹלְלוּ הָרֶכֶב וְיֵצְאוּ הַגִּבּוֹרִים כּוּשׁ וּפוּט תֹּפְשֵׂי מָגֵן, וְלוּדִים תֹּפְשֵׂי דֹּרְכֵי קָשֶׁת:
עתה בבוא חיל נבוכדנצר,
[74]
עֲלוּ
אתם רוכבי
[75]
הַסּוּסִים
-סוסי מצרים כנגד החיל הבא עליכם,
[76]
וְהִתְהֹלְלוּ
-ותשתגעו
[77]
אתם אנשי
[78]
הָרֶכֶב
-המרכבות
[79]
, ורוצו לכאן ולכאן
[80]
כמו שהייתם עושים מתחילה,
[81]
וְיֵצְאוּ
לעזרתכם
[82]
הַגִּבּוֹרִים כּוּשׁ וּפוּט תֹּפְשֵׂי מָגֵן,
וְלוּדִים
[83]
תֹּפְשֵׂי דֹּרְכֵי
[84]
קָשֶׁת:
(י)
וְהַיּוֹם הַהוּא לַאדֹנָי יֱהֹוִה צְבָאוֹת יוֹם נְקָמָה לְהִנָּקֵם מִצָּרָיו, וְאָכְלָה חֶרֶב וְשָׂבְעָה וְרָוְתָה מִדָּמָם, כִּי זֶבַח לַאדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ צָפוֹן אֶל נְהַר פְּרָת:
אבל לא יהיה דבר כמחשבתם כי,
[85]
וְהַיּוֹם
-יהיה היום
[86]
הַהוּא לַאדֹנָי יֱהֹוִה צְבָאוֹת
[87]
יוֹם נְקָמָה לְהִנָּקֵם מִצָּרָיו,
[88]
וְאָכְלָה
-ותהרוג
[89]
חֶרֶב
הכשדים,
[90]
וְשָׂבְעָה
-ותשבע
[91]
וְרָוְתָה
-וְתִרְוֶה
[92]
מִדָּמָם,
כִּי זֶבַח לַאדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ צָפוֹן
[93]
אֶל
-על
[94]
נְהַר פְּרָת:
(יא)
עֲלִי גִלְעָד וּקְחִי צֳרִי בְּתוּלַת בַּת מִצְרָיִם, לַשָּׁוְא הִרְבֵּית (הרביתי רְפֻאוֹת תְּעָלָה אֵין לָךְ:
ואמר בדרך לעג,
[95]
עֲלִי
לַ
גִלְעָד
מקום הַצֳּרִי
[96]
הטוב,
[97]
וּקְחִי
משם
[98]
צֳרִי
[99]
לרפא את תחלואיך, אַתְּ
[100]
בְּתוּלַת בַּת מִצְרָיִם,
[101]
לַשָּׁוְא הִרְבֵּית (הרביתי
כתיב)
מיני
[102]
רְפֻאוֹת
לְמַכָּתֵךְ, כי
[103]
תְּעָלָה
[104]
ומרפא
[105]
אֵין לָךְ
בהם:
[106]
(יב)
שָׁמְעוּ גוֹיִם קְלוֹנֵךְ וְצִוְחָתֵךְ מָלְאָה הָאָרֶץ כִּי גִבּוֹר בְּגִבּוֹר כָּשָׁלוּ יַחְדָּיו נָפְלוּ שְׁנֵיהֶם:
ואילו לא היה נודע בגויים הקלון הזה היתה זאת נחמתך, אבל לא יהיה כן כי
[107]
שָׁמְעוּ
-ישמעו
[108]
גוֹיִם קְלוֹנֵךְ
על מה שנמסרת ביד בבל,
[109]
וְצִוְחָתֵךְ
[110]
מָלְאָה הָאָרֶץ
על
כִּי גִבּוֹר בְּגִבּוֹר כָּשָׁלוּ
כשהיו בורחים,
[111]
יַחְדָּיו נָפְלוּ שְׁנֵיהֶם:
(יג)
הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לָבוֹא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל לְהַכּוֹת אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם:
לאחר שהתנבא ירמיהו על יציאת חיל פרעה להילחם נגד נבוכדנצר בכרכמיש ועל מפלתו בידיו
[112]
, התנבא הנביא אודות נפילת מצרים כולה ביד נבוכדנצר באומרו
[113]
, זה
הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לָבוֹא
-שיבוא
[114]
נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל לְהַכּוֹת אֶת
המצרים
[115]
בְּ
אֶרֶץ מִצְרָיִם
, והתנבא הנביא עליהם טרם בואו:
[116]
(יד)
הַגִּידוּ בְמִצְרַיִם וְהַשְׁמִיעוּ בְמִגְדּוֹל וְהַשְׁמִיעוּ בְנֹף וּבְתַחְפַּנְחֵס אִמְרוּ הִתְיַצֵּב וְהָכֵן לָךְ כִּי אָכְלָה חֶרֶב סְבִיבֶיךָ:
ובעבור שדרך המלכים שכאשר יבוא מלך להילחם בשני יודיעו שיקח כלי מלחמתו ויכין צרכיו כי הוא רוצה להילחם בו
[117]
, אמר הנביא,
[118]
הַגִּידוּ בְמִצְרַיִם וְהַשְׁמִיעוּ בְמִגְדּוֹל וְהַשְׁמִיעוּ בְנֹף וּבְתַחְפַּנְחֵס
[119]
אשר נבוכדנאצר עתיד לבוא עליהם, אתם המשמיעים קול
[120]
אִמְרוּ
למלך מצרים
[121]
הִתְיַצֵּב
לעמוד בקשרי המלחמה
[122]
וְהָכֵן לָךְ
כל צרכי המלחמה,
[123]
כִּי אָכְלָה
אותך
[124]
חֶרֶב
האויב
[125]
סְבִיבֶיךָ
[126]
וכעת הוא יבוא גם כן עליך:
[127]
(טו)
מַדּוּעַ נִסְחַף אַבִּירֶיךָ לֹא עָמַד כִּי יְהֹוָה הֲדָפוֹ:
ומאחר שקודם בואו גילו את אוזן מצרים על בואו של נבוכדנצר, שואל הנביא,
[128]
מַדּוּעַ
אם כן
[129]
נִסְחַף
-נשטף ונגרף
[130]
כל אחד
[131]
מֵ
אַבִּירֶיךָ
-מגיבוריך
[132]
לבל יוכל לעמוד על רגליו?!
[133]
ומשיב
[134]
לֹא עָמַד כִּי יְהֹוָה הֲדָפוֹ
[135]
והוא נלחם בו:
[136]
(טז)
הִרְבָּה כּוֹשֵׁל גַּם נָפַל אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, וַיֹּאמְרוּ קוּמָה וְנָשֻׁבָה אֶל עַמֵּנוּ וְאֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה:
הקב"ה הוא זה אשר הדפו
[137]
וְ
הִרְבָּה
לו
[138]
כּוֹשֵׁל
-מכשולים,
[139]
גַּם נָפַל
-נתקבצו
[140]
אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ,
[141]
וַיֹּאמְרוּ קוּמָה וְנָשֻׁבָה אֶל עַמֵּנוּ
[142]
וְאֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה
היא חרב נבוכדנצר:
[143]
(יז)
קָרְאוּ שָׁם פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם שָׁאוֹן הֶעֱבִיר הַמּוֹעֵד:
והזכיר הנביא מפחיתות פרעה, שלמרות שידע שנבוכדנצר מגיע על ארצו לא יצא לקראתו להילחם בו, וכך אמר,
[144]
קָרְאוּ
-אמרו דרך קריאה
[145]
שָׁם
בצבא הכשדים
[146]
, אשר
פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם
המרים קול
[147]
שָׁאוֹן
וגאווה בגודל לבב
[148]
, הנה עתה
[149]
הֶעֱבִיר הַמּוֹעֵד
ולא בא למלחמה:
[150]
(יח)
חַי אָנִי נְאֻם הַמֶּלֶךְ יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ, כִּי כְּתָבוֹר בֶּהָרִים וּכְכַרְמֶל בַּיָּם יָבוֹא:
ולפי שלא היו מאמינים המצריים שיבוא נבוכדנצר אל ארץ מצרים לכן הוצרך הנביא להודיע על זה באומרו
[151]
חַי אָנִי
[152]
נְאֻם
-אמר
[153]
הַמֶּלֶךְ יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ,
כִּי כְּתָבוֹר
-כמו שהר תבור קבוע
[154]
בֶּהָרִים
ולא יזוז ממקומו,
[155]
וּכְכַרְמֶל
-וכמו שהר הכרמל עומד
[156]
בַּיָּם
-ליד הים ולא ימוש משם, כך
[157]
יָבוֹא
נבוכדנצר על מצרים ולא יזוז משם:
[158]
(יט)
כְּלֵי גוֹלָה עֲשִׂי לָךְ יוֹשֶׁבֶת בַּת מִצְרָיִם כִּי נֹף לְשַׁמָּה תִהְיֶה, וְנִצְּתָה מֵאֵין יוֹשֵׁב:
ולכן,
[159]
כְּלֵי גוֹלָה
[160]
עֲשִׂי לָךְ
, כי תגלי מארצך אַתְּ
יוֹשֶׁבֶת בַּת מִצְרָיִם
שהיית יושבת לבטח שלווה ושקטה והיית חושבת שתשבי זמן רב בארצך,
[161]
כִּי נֹף
עיר מלוכת מַלְכֵּךְ
[162]
לְשַׁמָּה
-לשממה
[163]
תִהְיֶה,
וְנִצְּתָה
-וציה ושוממה תהיה
[164]
מֵאֵין
-מבלי שישאר
[165]
יוֹשֵׁב
בתוכה:
[166]
(כ)
עֶגְלָה יְפֵה פִיָּה מִצְרָיִם, קֶרֶץ מִצָּפוֹן בָּא בָא:
ולפי שמצרים היתה מלכות נאה ויפה מאוד, דימה אותה הנביא לעגלה יפה מאוד ואמר,
[167]
עֶגְלָה יְפֵה פִיָּה
-יפה ביותר
[168]
מִצְרָיִם,
קֶרֶץ
-מחתך וכורת הוא נבוכדנצר,
[169]
מִ
בָּבֶל אשר
[170]
בַּ
צָּפוֹן בָּא בָא
-יבוא
[171]
לבזוז אותה:
[172]
(כא)
גַּם שְׂכִרֶיהָ בְקִרְבָּהּ כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק כִּי גַם הֵמָּה הִפְנוּ נָסוּ יַחְדָּיו, לֹא עָמָדוּ כִּי יוֹם אֵידָם בָּא עֲלֵיהֶם עֵת פְּקֻדָּתָם:
גַּם שְׂכִרֶיהָ
-השרים הגדולים אשר
[173]
בְקִרְבָּהּ
יובלו לטבח
[174]
כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק
- כעגלים המפוטמים ברפת,
[175]
כִּי גַם הֵמָּה
[176]
הִפְנוּ
-פנו עורף לנוס
[177]
מן המלחמה ללכת לארצם,
[178]
נָסוּ יַחְדָּיו,
לֹא עָמָדוּ
על עמדם,
[179]
כִּי יוֹם אֵידָם
-שברם
[180]
בָּא עֲלֵיהֶם
וגם
[181]
עֵת פְּקֻדָּתָם
-מותם, לכן בא מורך בלבבם:
[182]
(כב)
קוֹלָהּ כַּנָּחָשׁ יֵלֵךְ, כִּי בְחַיִל יֵלֵכוּ וּבְקַרְדֻּמּוֹת בָּאוּ לָהּ כְּחֹטְבֵי עֵצִים:
קוֹלָהּ
-קול צעקת מצרים
[183]
כַּנָּחָשׁ
-כקול נחש
[184]
הנשמע למרחוק
[185]
יֵלֵךְ,
כִּי בְחַיִל
רב
[186]
יֵלֵכוּ
עליהם הכשדים,
[187]
וּבְקַרְדֻּמּוֹת
[188]
בָּאוּ
-יבואו
[189]
לָהּ
-עליהם לכורתם
[190]
כְּחֹטְבֵי עֵצִים:
[191]
(כג)
כָּרְתוּ יַעְרָהּ נְאֻם יְהֹוָה! כִּי לֹא יֵחָקֵר כִּי רַבּוּ מֵאַרְבֶּה וְאֵין לָהֶם מִסְפָּר:
ובמליצתו ודימויו את מצרים ליער אמר הנביא
[192]
, אתם בני כשדים
[193]
כָּרְתוּ
את עצי
[194]
יַעְרָהּ נְאֻם
-אמר
[195]
יְהֹוָה!
[196]
, כי הכח בכם לכרות הכל,
[197]
כִּי לֹא יֵחָקֵר
מספר אנשי כשדים
[198]
כִּי רַבּוּ מֵאַרְבֶּה וְאֵין לָהֶם מִסְפָּר:
(כד)
הֹבִישָׁה בַּת מִצְרָיִם נִתְּנָה בְּיַד עַם צָפוֹן:
וכאשר זה יקרה
[199]
הֹבִישָׁה
-תיבוש ותיכלם
[200]
בַּת מִצְרָיִם
, כי הנה
[201]
נִתְּנָה
-נמסרה
[202]
בְּיַד עַם צָפוֹן
[203]
להיות להם עבדים:
[204]
(כה)
אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי פוֹקֵד אֶל אָמוֹן מִנֹּא וְעַל פַּרְעֹה, וְעַל מִצְרַיִם, וְעַל אֱלֹהֶיהָ, וְעַל מְלָכֶיהָ, וְעַל פַּרְעֹה וְעַל הַבֹּטְחִים בּוֹ:
ולפי שכל זה היה למצרים עונש על מה שעשו לבני ישראל ובני יהודה שהתחייבו לבוא לעזרתם ושיקרו באמונתם, לכן
[205]
אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,
[206]
הִנְנִי
-הנה אני
[207]
פוֹקֵד
-אשגיח להביא פורענויות
[208]
אֶל
-על
[209]
אָמוֹן
-המון העם
[210]
מִנֹּא
-של העיר נֹא,
[211]
וְעַל פַּרְעֹה,
וְעַל מִצְרַיִם,
וְעַל אֱלֹהֶיהָ,
וְעַל מְלָכֶיהָ,
[212]
וְעַל
-וכמו שאפקוד על
[213]
פַּרְעֹה
כן אפקוד על העכו"ם
[214]
וְעַל הַבֹּטְחִים בּוֹ:
(כו)
וּנְתַתִּים בְּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם, וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וּבְיַד עֲבָדָיו, וְאַחֲרֵי כֵן תִּשְׁכֹּן כִּימֵי קֶדֶם, נְאֻם יְהֹוָה:
וּנְתַתִּים
-ואמסור אותם
[215]
בְּיַד
הכשדים
[216]
מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם,
וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וּבְיַד עֲבָדָיו,
וְאַחֲרֵי כֵן
מקץ ארבעים שנה
[217]
תִּשְׁכֹּן
מצרים בארצה מבלי גלות
[218]
כִּימֵי קֶדֶם,
[219]
נְאֻם יְהֹוָה:
(כז)
וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם, וְשָׁב יַעֲקוֹב, וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן, וְאֵין מַחֲרִיד:
ובא לנחם את בני הגולה שגלו לבבל לבל יתייאשו מן הגאולה בראותם שמצרים גלו למקום קרוב וחזרו מהר
[220]
, והם גלו למרחוק ועדיין לא שבו ובעבור זה יחשבו פן ישתקעו שמה, לכן אמר,
[221]
וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב,
[222]
וְאַל תֵּחַת
[223]
יִשְׂרָאֵל
שאינך כמותם, ואף על פי שהם ישובו בארצם, אחר גלותם לא יהיו שלווים ושקטים, אלא סופם שיכלו מהיות גוי ולא יזכר שמם, וישראל לא יסוף שמם, וזכרם יעמוד כימי השמים על הארץ,
[224]
כִּי הִנְנִי מוֹשִׁעֲךָ מֵרָחוֹק
-מארץ רחוקה שם גליתם,
[225]
וְאֶת זַרְעֲךָ
אשיב
מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם,
[226]
וְשָׁב יַעֲקוֹב,
[227]
וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן,
[228]
וְאֵין מַחֲרִיד:
(כח)
אַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם יְהֹוָה כִּי אִתְּךָ אָנִי, כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדַּחְתִּיךָ שָׁמָּה וְאֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ:
ואף אם אעשה כלה
[229]
אַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם יְהֹוָה כִּי אִתְּךָ אָנִי,
כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדַּחְתִּיךָ שָׁמָּה וְאֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה
למרות שתהיה בארצם,
[230]
וְיִסַּרְתִּיךָ
-ואייסר אותך
[231]
לַמִּשְׁפָּט
-במשפט
[232]
הראוי לגלות אוזן למוסר,
[233]
וְנַקֵּה
-והשמד
[234]
לֹא אֲנַקֶּךָּ
-אשמידך
[235]
מן העולם:
[236]